אוהב ישראל/פרשת עקב

והיה עקב תשמעון וגו' ושמר וגו'. צריך להבין ולדעת תיבת והיה שכתוב כאן גם תיבת עקב כי מהראוי היה לומר אם תשמעון את המשפטים גו' ושמר גו' וכבר עמד בזה האוה"ח הק'. עוד יש להבין ההבטחה שהבטיחה תוה"ק בכאן אם תשמעון את המשפטים ושמרתם ועשיתם אותם אז ושמר גו' את הברית גו' אשר נשבע לאבותיך היינו שהקב"ה יזכור לנו זכות אבות להופיע חסדו עלינו בזכות אבותינו והוא פלא והלא אם נשמע ונשמור ונעשה את כל המצות נהיה אז ראוים מצד עצמינו שיופיע עליט הש"י חסדו הטוב:

אמנם בהעיר לב י"ל דהנה בורא כל העולמים ב"ה וב"ש ברא נשמות עמו בנ"י למען ייטיבו דרכם ומעגלותיהם ללכת בדרכי ישרים לפניו ית' ע"פ מצות תוה"ק וכמ"ש אלהים ברא את האדם ישר וכאשר מטיבים מעשיהם משפיע הש"י להם כל הברכות וישועות וכל הטובות וחסדי אל ית"ש אכן כאשר אולת אדם תסלף דרכו ח"ו ואינו הולך בדרך הטוב והישר לפני אלהים ורצון הבורא בהוב"ש הוא ברוב טובו וחסדו לבל ידח ממנו נדח לזה זהו ג"כ מחסדי האל ית' אשר לפעמים מדכא את האדם ביסורין ר"ל וכמ"ש וה' חפץ דכאו החלי עד אשר יתקן אשר עיות ואח"כ מיישר האדם דרכו ללכת בדרכי הטובים והישרים ולפעמים ישנו נשמות שצריכין להתגלגל פעמים ושלש כשמחז"ל ע"פ הן יפעל אל פעמים שלש עם גבר כללו של דבר. שהבורא בהוב"ש חפץ למען צדקו לבל ידח ממנו נדח ומזכך ומטהר כל נשמות ב"י עם קרובו כ"א לפי בחי' ומדריגתו. והנה כאשר בא אל האדם התעוררות לשוב בתשובה להש"י ולתקן את אשר עיוות וקלקל עד הנה ורוצה מעתה ללכת בדרכי התורה והמצות אך הוא נלאה נשוא גודל מלחמת היצר אשר בכלעת יסיתהו להטות מדרך הטוב והישר. וקשה עליו לעמוד כנגדו ומצער עצמו מאוד בלבבו ואינו יודע כדת מה לעשות אך בהתיישב רוחו ודעתו עליו ויודע באמת שרצון הבורא בהוב"ש הוא לבלתי ידח ממנו נדח וא"כ בודאי סוף הדבר יהיה שישמור דרכי מצות ה' ועי"ז בא לידי שמחה גדולה ואומר בלבו הלא סוף דבר מוכרח הוא שאשמע את המשפטים האלה ואשמור ואעשה מצות ה' ושומר וממתין ומצפה בתשוקה גדולה ועושה עצמו כלי לקבלה בבחי' אסוך שמן ומייחל ומשתוקק שיבוא זה העת לקיים מצות ה' ועי"ז בזכרו כ"ז בתשוקה נכבדת אז הוא מתחיל לעשות ולקיים מצות ה' מעט מעט עד אשר בא למדריגה גדולה וזהו מרומז כאן בפסוק והיה עקב תשמעון גו' היינו שהתוה"ק מרמזת לנו בנ"י עם סגולתו. והיה כאשר יבוא שמחה בלבבכם וכמחז"ל אין והיה אלא לשון שמחה והיינו כאשר יבוא שמחה בלבבכם בזכרכם חסדי אל ית' אשר עקב תשמעון את המשפטים האלה ר"ל שסוף הדבר יהיה שנשמע למשפטים ומצות ה' וכנ"ל כי חפץ ה' לבלתי ידח ממנו נדח ולזאת ושמרתם היינו שתהיו מצפים ומייחלים ומשתוקקים מתי יבוא העת הזאת עת לעשות לה' ולקיים מצותיו ית' ותעשו עצמיכם בבחי' אסוך שמן וכלי מוכשר לקבלה טהרת הקודש אז עי"ז ועשיתם אותם תתחילו לעשותם ולקיים מצות ה' מעט מעט עד אשר תקיימו את כל מצות ה' וכנ"ל ועל זאת הבטיחה לנו תוה"ק כי הבורא ב"ה וב"ש ישלם לנו מדה כנגד מדה כדרכו ית' וית' ושמר ה' אלהיך גו' החסד גו' היינו שגם הבורא ב"ה וב"ש יקבל תענוג גדול מאוד מזו התשוקה נכבדת אשר עשו א"ע בבחי' אסוך שמן לקבל עליהם מאז והלאה ללכת בדרכי ה' וכביכול גם הבורא בהוב"ש ישתוקק לזה העת להיטיב חסדו על עמו ישראל בזכות עצמם וביני וביני יופיע עליהם חסדו וטובו בזכות אבות ובזכות התשוקה הנכבדת וכנ"ל וכאשר יקיימו מצות ה' וכמ"ש ועשיתם אותם וכנ"ל אז ואהבך וברכך ר"ל בזכות עצמך וכיה"ר אמן. והבן כ"ז היטב:

או יאמר דהנה ידוע דקודם ביאת הגואל צדק נהיה מוכרחים כולנו כאחד לשוב בתשובה שלימה ואז יהיה הגאולה שלימה במהרה וזש"ה והיה עקב תשמעון הלא סוף הדבר יהיה שתהיו מוכרחים לשמוע לדברי ותעשו תשובה שלימה ותשמעו את המשפטים האלה לזה מבקש הש"י ממנו עם קרובו א"כ על מה ולמה ושמרתם תמתינו מלעשות מה שצריך (כמו ואביו שמר את הדבר) הלא טוב יותר ועשיתם אותם ר"ל שתעשו תיכף ומיד ותקיימו כל המצות ועי"ז תזכו להגאולה שלימה מיד וכיה"ר אמן:

או יאמר והיה עקב גו' ר"ל שהש"י הבטיח לנו שבזכות זה שסופינו לשמוע בקול ה' ולשמור ולעשות את כל המצות ושמר ה' אלהיך לך את הברית גו' ר"ל שהש"י ישמור לנו את הברית גם עתה הגם שעדיין אין אנו ראויים לכך אך עכ"ז מחמת שהוא צופה ומביט עד סוף כל הדורות ויודע באמת שנשוב אליו בכל לבבינו לשמור ולעשות ככל אשר צונו והרי הוא אצלו ית' כאלו כבר עשינו תשובה שלימה. וכיה"ר אמן:

כי תאמר בלבבך גו' איכה אוכל להורישם גו'. זכור תזכור גו'. לכאורה קשה. דהא משרע"ה דיבר עם אנשים שהיו כולם צדיקים. ואתם הדבקי' בה' אלהיכם גו'. ובחי' צדיק הוא מפני שמופשט מזה הגשמי וכל הדברים הגשמיים נחשבים בעיניו כלא וכל הגוים כאין נחשבו. א"כ מה שייך לומר שהצדיקי' יהיו להם יראה מהמון גוים רבים. והלא כבר אמר דהמע"ה. ה' לי לא אירא. אך עכ"ז לפעמים עולה על לב הצדיק ונופל במחשבתו כשרואה הצלחת רשעים. אשר הם גדלו והצליחו ומתמה מאין כ"ז אם לא ע"י ניצוצות הק' הטמונים בתוכם וזהו שמחי' אותם. דאל"כ מאין להם זה הכח. וא"כ מאותן חלקי הקדושה מתיירא הצדיק כי איך יגרש מזה החיצונים מאחר שנבלעים בתוך הקדושה ומתיירא מהמחי' אותם. וזה"ש כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני. ר"ל מה שהם רבים מה שיש להם גדלות וכח זה ממני. ר"ל מסטרא דקדושה. מנה"ק אשר הם צפונים בהם וזהו הנותן להם כח וא"כ איכה אוכל להורישם. וזהו שהבטיח לנו הש"י אל תיראו מהם זכור תזכור גו' לפרעה כלומר הבט נא וראה בגודל יד החזקה אשר עשה בפרעה שכבר נודע שאצל פרעה שהוא התנין הגדול פרע"ה אותיות עור"ף ושם היו גנוזים רבבות ניצוצות קדושות. אשר היו להם אחיזה ויניקה מהם. והקב"ה עשה נפלאות מהם. שכל כוחות הקדושה אשר היו בהם נתהפכו להם להנקם מהם נקמת ה'. כי יצאו עשרה חלקי הקדושה אשר היו בהם והכו בהם מכה רבה. והכניעו כל עשרה כתרי דמסאבותא כנודע שלזה היו עשר מכות כי כל חלק מעשר קדושות הכניע את הרע שכנגדו בס"א ממול העורף. כמ"כ יעשה ה' לכל הגוים. אשר אתה ירא מפניהם. אף שיש בהם ניצוצות הק'. יהפוך ה' אלו הנה"ק ויקחו מהם נקמה הכניע אותם כי יתאוו לעלות ולדבק אתכם במקור הקדושה והבן:

ויענך וירעבך ויאכלך גו'. במדרש פליאה אי'. ויענך בטורח הדרך וירעבך מטעם דגים ויאכלך את המן. מכאן רמז להדלקת נרות בשבת. והוא תמוה:

אך בהעיר לב ושום שכל. י"ל דהנה כתיב תחת התפוח עוררתיך. ודרשו חז"ל במדרש דזה הפסוק משתעי בצדקות הנשים אשר היו במצרים. שבשעה שהיו הולכין לשאוב מים הקב"ה הזמין להם דגים בתוך כדיהם ומוליכין אותן אצל בעליהן לשדה ומאכילים ומשקים אותם ונזקקים להם בין שפתים שנ' אם תשכבון גו' הרי שהיו הנשים מעוררות את בעליהן להזיווג ונמצא אז היו אתערותא דלתתא מה שהנוקבא היא מעוררת את הדכר והנה אמחז"ל שמש בשבת צדקה לעניים ונראה לי זהו פירושו דהנה אנו צריכים כל ימי החול לאור השמש כדי להאיר לנו מתוך החשיכה אך לע"ל כתיב לא יהיו לך עוד השמש לאור יומם וירח לאור לילה והי' ה' לך לאור עולם א"כ בשבת שהוא מעין עוה"ב וקדושה עליונה חופף על האדם מאור שבת א"כ למה צריכים אנו לאור השמש ביום זה של שבת אמנם כן באמת דזהו רק בדרך צדקה לעניים היינו מי שהוא עני בדעת וכסיל בחושך הולך ואפי' בשבת מי שהחשיך לו ואין לו השגה לקבל אור השבת אז מזריח לו הש"י בדרך צדקה אור השמש וכמו כן מצות הדלקת נרות בשבת דבאמת בשבת א"צ לאור הנר כי השבת הוא כולו אור ובבוא יום השבת נתמלא אז כל הבית אורה אך הוא בא לרמז על אתערותא דלתתא דהנשים המדליקין נרות בשבת משום שלום ביתם לייחד זכור ושמור והם תיקון האשה לכך היא מדלקת שתי נרות להורות על בחי' זכור ושמור הנ"ל שנשלמו בשבת ונעשה יחוד זיווג עליון ועת זיווג התחתון הוא ג"כ בליל שבת וזה מורה על אתערותא דלתתא היינו שהנוק' מעוררת את הדכר לקבל ממנו תענוג וכנ"ל:

והנה אי' דבמן היו ישראל מרגישין כל הטעמים חוץ מטעם דגים שלא הי' בו וטעמו של הדבר נראה דהנה אמרו חז"ל אתו דרדקי לבי מדרשא ואמרי מ"ט ג' סמוך לד' הוא לרמוז גומל דלים שהג' הוא העשיר המשפיע לזולתו שהוא בחי' נוק' הפושט יד ומקבל. וידוע שלכך הם האותיות של האל"ף בי"ת פנים נגד אחור היינו שהב' הופכת פניה מן האל"ף וכן שאר האותיות הופכים פניהם זה מזה והטעם הוא לפי שכל אות מקבל מאות חבירו הקודם לו וע"כ בוש להסתכל באפי' ולכך הופכת פני' כל אות מאות הקודם לו. וכן הדל"ת הופכת פני' מן הג' כיון שהדל"ת הוא עני דלית לי' מגרמיה כלום רק מה שמקבל מן הג' שהוא העשיר המשפיע. ומאן דאכיל דלאו דילי' ביש להסתכל באנפיה ולזה רצונו הטוב של הש"י שיהא אתערות' דלתתא דעיקר בריאת האדם והנשמה אשר נשלחה מעולם העליון לגוף האדם היה רק להיות עובד את הש"י בתורה ובמצות וע"י העובדא מעוררין השפע טוב מלמעלה ואז מה שאוכלין משלהם הם אוכלין חלף עבודתם עבודת שמים ואז אינם צריכים להיות בושים להסתכל בפני המשפיע כי הם הם בעצמם המשפיעים מלמעלה למטה כל מיני שפע טוב במעשיהם הטובים. משא"כ כשהנשמה היתה עדיין בעולם העליון אז היתה אכילתה וקבלת שפעה בתורת חסד ומתנת חנם. והי' נהמא דכסופא. חנם בלא תורה ומצות. ובלא שום אתערותא מלמטה. והנה ד"ג דהאותיות המה מהופכים למפרע. ד' קודמת לג'. שהוא מורה ומרמז על היכא דיש לנוק' ג"כ בחי' דכ"ר. והוא דהנוק' מעוררת את הדכר להשפיע לה כדי שיקבל אז הדכר תענוג ממנה. אז היא ג"כ בבחי' דכר מה שהיא מקדמת ומעוררת את התענוג. כי ע"י הנוק' נשלם תענוג הדכר וא"כ זהו בחי' אתערותא דלתתא. ולכך קודמת הד' לג'. כי אינה בושה אז מהג'. כי גם היא שוה לו. שהיא ג"כ משפעת לו תענוג. במה שמעוררת א"ע לקבל ממנו השפעתו. אבל במן כי לא הי' אז אתערותא דלתתא. כי היו הכנ"י במדבר. רק שהשי"ת הבטיח להם הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. לכך לא הי' במן בחי' וטעם דג. כיון שהי' בלא התעוררת התחתון היו בושי' מהשפע' זו. לזה כתיב והמן כזרע ג"ד. הג' קודם לד'. מפני שהד'. שהיא המקבל הופכת פניה מן הג' מחמת בושה כנ"ל. ודג הוא בהיפוך שניהם בחי' דכר. מחמת שהנוק' מעוררת הדכר כנ"ל. ועבור זה דגים פרים ורבים. אך במ"ן לא הי' בחי' זו שהי' בלי שום התעוררות מלמטה. ולזה אמרו זכרנו את הדג"ה. ר"ל שהיו מזכירים בחי' של הד' אשר היא בחי' נוק' שמעוררת את הדכר. ואז אין לו בושה מלאכול. אבל ועתה נפשנו יבש"ה. אותיות ביש"ה. אין כל היינו שלא בא ע"י התעוררת התחתון. וזה"ש חז"ל על שלא אכלו מעבור הארץ עד למחרת. מעיקרא לא אכול. דאקרבי' עומר ברישא והדר אכלו. ר"ל כשבאו לא"י ששם היו מעוררין את השפע ע"י העומר שהקריבו והעלו תענוג למעלה. ואז אכלו משלהם. וישבות המן ממחרת. היינו שאח"כ לא אכלו שוב הבחי' מ"ן. ומזה רמז שצ"ל בכל הדברי' אתערותא דלתתא כולי כדי שהנוק' לא תתבייש מלקבל. וזהו נרמז בהדלקת נרות בשבת. דהנוק' מעוררת את הדכר דהוא שלום בית. ולפ"ז מעתה עולין כהוגן דברי המדרש פליאה הנ"ל. וירעבך מטעם דגים. שלא היו במן טעם דגים. היינו שלא הי' בו התעוררת התחתון ולכך היו בושים מלאכול וכנ"ל. וזה"ש מכאן רמז להדלקת נרות בשבת. דהוא מורה על בחי' נוק' שמעוררת את הדכר. ואז נעשה שלום בית. ומכאן מוכח שצ"ל בכ"מ אתערותא דלתתא. וכנ"ל והבן היטב:

ועתה ישראל וגו' כ"א ליראה וגו'. י"ל ע"פ מאחז"ל בשעה שמכניסין את האדם לדין שואלי' אותו ואומרים לו נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה כו' ואפ"ה אי איכא יראת ה' אין ואם לאו לאו וזה ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך ר"ל כל השאלות שיאמרו לך ביום הדין מה שהש"י שואל מעמך הכל היא כ"א ליראה ר"ל אף אם קיימת כל הדברים שישאלו ממך עכ"ז אי איכא יראת ה' אין. כיה"ר אמן:

ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה וגו' אחרית שנה. הענין הוא שכל תיבה מלשון הקודש צריך לחקור על השורש שלה מאיזה עולם נלקחה ד"מ דורשת הוא לשון דרושת החכם ולשון חקירה שחוקר על הדבר ואי' ציון דורש אין לה מכלל דבעי דרישה דהיינו הצדיק נק' ציון ע"ד שאמר רשב"י אנא סימנא בעלמא ר"ל שכל המשכות הנמשכות מעולם לעולם הכל הוא ע"י הצדיק מעולמות העליונים מאוד לעולמות התחתונים כל השפעות הנמשכים הוא רק ע"י התפלה ואי' למה תפלתן של צדיקים דומות לעתר מה עתר מהפך את התבואה כו' כך תפלתן של צדיקים מהפכת מדה"ד למדה"ר והענין הוא שיאשיהו המלך ע"ה שלח לחולדה הנביאה לשאול ממנה נביאות מחמת שהאשה היא רחמניות ביותר ולכאורה אינו מובן מה לו יתרון ברחמנות שלה הלא הדבר אשר ישים אלהים בפיה אותו תדבר לא תוסיף עליו כו' אך האמת הוא אע"פ שאותיות הנבואה באים להנביא באיזה סגנון אעפ"כ ביד הנביא יש כח ויכולת להפכו מכסא דין לכסא רחמים אשר ע"כ האיש שאינו רחמן כמו האשה לא היה מהפך כי גם הרשעים ולא כן האשה שהיא רחמניות וצריך להבין הענין באיזה אופן הוא מהפך והוא ע"ד מ"ש ה' אלהים נתן לי לשון לימודים היינו שהלשון הוא הדורש וממנו נמשך להדיבור ולהלשון הוא נמשך מהמחשבה הוא חכמה היינו (ונראה ע"ד ששמעתי מבן הרב משם הרב ז"ל שע"י הניגון יכול להפך פי' האותיות היינו טעמים חכמה ובזה היא המשך לדברים האלה) כשאדם דורש על אוהבו הוא מחמת שנתעורר בו אהבה וחכמה ע"כ הוא חוקר עליו היינו מטיפה הזרעית שבאה ממנו ליסוד וכשהוגד לו על אוהבו שדרש עליו טוב אזי הלשון גורם תענוג ובאם לאו אזי נתעורר לו גודל הרחמנות נמצא הלשון הוא המחבר הכל לעולם התענוג הוא חכמה וכולם בחכמה אתברירו וכמו כן הצדיק צריך דרישה לכל המשכות שלו ולבררם וזהו מכלל דציו"ן בעי דרישה היינו התחברות לחכמה וזהו הלשון בעצמו דרשת החכם שהחכם כשמתקשר בחכמה אז הוא דורש ומחבר האותיות לחכמה וה' בחכמה יסד ארץ וחכמים נק' עיני העדה וזהו ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה מראשי"ת השנה היינו חכמה שנק' ראשית כנודע ועד אחרית שנה מדריגות התחתונים כנודע. והבן זה היטב:

ליקוטים

והיה עקב תשמעון וגו'. כדי להבינך זה אקדים הקדמה אחת דהנה כבר נודע דכל הנשמות של ישראל היו כלולין באדה"ר כמשאחז"ל (שמו"ר מ, ג) איפה היית ביוסדי ארץ (איוב לח, ד) וכ"א היה תלוי וקשור באדה"ר ויש כמה בחי' נשמות ידועות במעלה זו מזו אותן נשמות אשר היו אחוזים בראשו ובמוחו של האדם קדמאה. בוודאי הם גבוהים מאוד. ומהם בגופו ומהם ברגליו וכפי בחי' האבר שהי' להנשמה בו אחיזה כמו כן תגדל בחי' השכל להנשמה דודאי בחי' אותן נשמות אשר היו כלולים בעקב של אדה"ר היה שפלים במדריגות מערך הנשמות אשר היו נאחזים בגופו ומכ"ש במוחו וכן הוא בכל אדם עיקר משכן הנשמה הוא במוח ורוח בלב ונפש בכבד וכל מה שהגוף יותר למטה כמ"כ יתמעט בחי' השכל והחיות דאינו דומה החיות של אדם השרוי בלב לחיות שנמצא ברגליו. ויותר בעקב הרגל שהוא סוף הגוף ששם החיות מועט כמ"כ עד הנה דורות שעברו מעת בריאת אדה"ר עד עתה היה להם נשמות גבוהים אשר הי' להם אחיזה באיברים גבוהים של אדה"ר והיה להם חיות הרבה. אבל עתה שכבר נשלמו תיקון הנשמות כולם ומעתה לא נמצא כ"א הנשמות מעקב שהוא בחי' עקביים כמו שאחז"ל בעקבות משיחא בסוף הגלות קודם ביאת משיח אז הנשמות הנשפעים מלמעלה הם בחי' עקב שהוא בירור ותיקון אחרון והנשמות הללו הם נמשכין משיעור קומת אדה"ר. אך לכל זאת אף בדור הזה שיש לנו נשמות מעקב מ"מ כשאדם מתחזק בעבדות השם ומקשר א"ע באדם העליון אז גם הנשמות הללו באים לידי עלייה גדולה שמתעלים לשורשם וכן האדם אע"פ שחיות אשר הוא בעקב הוא שפל ונמוך מחיות הגוף ומכש"כ מחיות הראש מ"מ כשאדם מדבק א"ע ומשעבד כל הרמ"ח איברי' לרמ"ח מצות עשה ושס"ה גידיו לשס"ה מצות ל"ת ומשעבד כל האיברים תחת הלב. ואח"כ משעבד הלב תחת המוח ומקשר כל גופו עם בחי' נר"ן ומדבק ומייחד הכל במקור הקדושה ובשורשו עליון אז יש עליי' לכל גופו כי נעשה עולם שיעור קומה שלימה מרכבה לקדושה עליונה ואז יאירו כל הרמ"ח איברים כשאדם מקבל עמ"ש ע"י הרמ"ח תיבות דק"ש ואז מחבר את האהל להיות אחד ונעשה גם העקב רב מאוד שנדבק הכל במקור הקדושה. וזש"ה גם עבדך נזהר בהם. ר"ל כשאני מזהיר ומאיר א"ע וגופי על התורה והמצות. ואז בשמרם עקב רב שאני מגביה כל הגופים ואפי' בחי' עקב שלי נעשה רב. וזש"ה והיה לשון שמחה. ר"ל שיש שמחה ושעשועים לפניו ית'. עקב תשמעון את המשפטים האלה. אפי' אותן הנשמות שהם מבחי' עקב עקביים ג"כ תשמעון את כל התורה וזה שמסיים ושמרתם ועשיתם אותם ר"ל באופן דעיקר הוא לנשמות הנמוכים הללו שהם מעקביים מסוף שיעור קומה וקרובים אל הגבול הם צריכי' שימור גדול לבל יכנסו ח"ו חוץ לגבול. לבל ישלטו בהם ידי זרים ויניקת חיצונים רק צריך שמירה וגדר שגם העקב יהי' בקדושה. ועי"ז שתשמרו אתכם היטב מכח זה ועשיתם אותם ר"ל שתתקנו כל השיעור קומה ואז כשישלמו התיקון מהנשמות של העקביים ישמר ה' לך את הברית ואת החסד. ומזה יתבאר הכתוב הנ"ל. כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם. אפילו במקום אשר יעשו הדרכה והילוך אותם הנשמות אשר הם בסוף רגליהם שהם נשמות הבאים מעקביים ג"כ לכם יהיה הכל יהיה נכנס בקדושה ושלכם יהי' ואפי' אותן הנשמות של עקב אם יעבדו את השם וידרכו בארץ החיים ג"כ יהי' נכלל בהקדושה ויהי' יכולת בידם למשוך מן המדבר ר"ל ע"י הדבור של אותן הנשמות הנ"ל יעוררו הנהגה של רחמים מעולם הדיבור. ולא זו אלא אפילו בחי' הגבוה שהוא מכונה בשם לבנון שהוא מל"ב נתיבות החכמה ונ' שערי בינה. גם מאותה הנהגה הגבוה יהי' יכולת ביד הנשמות הנ"ל למשוך משם שיתנהגו העולמות בלבנונית הפשוט אשר אין שם גוון כלל כי אם כלו לבן חיוור הוא ומן הנהר פרת וקחשיב דרך השתלשלות העולמות מלמעלה למטה שיהיה יכולת בידם להמשיך מן הנהר ר"ל מזה האור והתפשטות אשר נקרא נהר פרת שמימיו פרין ורבין ע"ד הכתוב אור זרוע לצדיק שאצל הצדיק העליון האור זרוע אצלו וכשתגלו אורו אז נצמח הולדה סיבה וגדולה מכל מיני שפע טובה כלומר כשהצדיק העליון זורע אורו ומשפיע מסודו לכנ"י אז נמשך מזה כל מיני טוב וכל חסד כמו מזריעה שמגרעין א' עולה כמה חיטין והכוונה שיעשה יחוד להמשכת שפע מדכורא דהוא הצדיק יסוד העולם ועד ים האחרון דהוא הבחינה תתאה מדת המלכות שהוא ים תתאה הכל יהי' גבולכם וכולו יהיה נכלל בגבול הקדושה ע"י פעולות הנשמות הנ"ל אף שהם מכף רגל מבחי' עקביים הנ"ל ועל ידי זה הבטיח להם השי"ת ב"ה לא יתיצב איש בפניכם שלא יהי' להם שום התנגדות מכל צד רק פחד ומורא יתן ה' על כל פני הארץ כאשר דיבר לכם:

עוד לאלוה מילין לבאר הכתובים הנ"ל באר היטב על פי דרך דרוש ומתוך זה יתבארו הכתובים וכמה ענינים בדרך השכל. והוא דלכאורה יש לדקדק דמה זה שאמר ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך כיון דהזהיר לנו שיהיו כנס"י שומרים התורה והמצות והחוקים והמשפטים א"כ כשהאדם עובד את השם כראוי בדין הוא נוטל שכרו ולמה הוצרכו לזכות ולטובת והבטחת אבות אך נראה דשורש הדבר הוא דידוע דהוא ית"ש מתנהג א"ע עם האדם מדה כנגד מדה כפי מה שהאדם מעורר למטה את מדת רחמנות כמ"כ השי"ת מתנהג עמו. והנה כבר נודע דבכל דבר שבעולם נמצא בו בחי' זכור ושמור. וכדי להבינך. זה צריך אני להאריך קצת והוא דהנה אמרו חז"ל אין ברכת השם חל על דבר ריקם. וכן אמר הכתוב יהב חכמה לחכימין כ"ז הוא דאף שהקב"ה משפיע שפע רב אם לא יעשה האדם הכנה וכלי מוכשר לקבל השפעת השי"ת אז לא יהיה יכולת ביד האדם ליהנות מהשפעה זו רק אם יש לו כלי כגון אם האדם מצפה ומחכה ושומר לחכמתו ית' ועי"ז עושה הכנה וכלי לקבל השפעת חכמתו ית"ש ואז באמת הקב"ה משפיע לו שפע חכמה. וכן כל הדברים. וטעם הדבר שצריך להכין הכלי תחלה בזה תבין מ"ש חז"ל אין לו להקב"ה בעולמו אלא אוצר של יראת שמים בלבד שנ' הן יראת ה' הוא אוצרו. ולכאורה הוא מחוסר הבנה לומר דאין להקב"ה בעולמו אלא אוצר של י"ש בלבד. הלא הכתוב אומר הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים. וכי יש לך דבר בכל העולמות שאינו ברשותו ית"ש. גם מהו לשון אוצר של יראת שמים וכן אחז"ל בכל המקומות דשואלין לאדם כמה שאלות עסקת בתורה וכדומה ועל כולם אי איכא יראת שמים אין דכתיב הן יראת ה' הוא וגו'. אך כשמתבונן האדם יבין וישכיל שבאמת אין להשי"ת אלא אוצר של יראת שמים ר"ל שכל הדברים וכל השפעות הבא מאתו ית' אי איפשר לבני אדם ליהנות מהם אלא שתקדים להם היראה דהוא הכלי והאוצר הנ"ל והוא עד"מ דהנה התבואה אינה צומחת מן הארץ אם לא שזורעין תחלה. ולכאורה יפלא כיון דחזינן דיש בהאדמה כח הצומח אשר מוטבע בה מהבורא ב"ה מאז ומקדם שתתן יבולה א"כ למה צריך האדם לזרוע וליתן התבואה בתוך הקרקע. אך הוא הדבר אשר דברנו באמת הבוב"ה אין חקר לגדולתו ואין קץ וסוף לכחו והשפעתו כי השפע הנובע ממנו יתברך שמו הוא בהתפשטות והרחבת גדול בלי שיעור וערך. והנה הטביע כח בארץ שיהי' בה כח צמיחה. אך כח הלזו הוא בדרך התפשטות ודבר שהוא בהתפשטות היאך אפשר לבוא לידי צמיחת גרעינין של חיטין וכדומה שזה הוא גבול וצמצום לכך אנו מוכרחים לעשות תחבולה על כח זה והיינו ע"י שנותנים תבואה באדמה וזורעין גרעין והוא מתדבק אל כח הצומח שהוא שורשה וממנה לוקח ואז גם כח הצומח מצמצם כחו בגרעין זה. אך בהיות הגרעין למטה שלימה במציאותו אי איפשר לה לקבל עד שנרקב ובא אל מדריגת אין ואח"כ בא אל מדריגת צמצום ואעפ"כ יש בו כח רוחני ואז שניהם יוציאו כמה גרעינין אך לכל זאת הוא בגבול מחמת שנצמצם בכלי. דהיינו בחי' המגביל לכח הצומח. וכי אוצר של תבואה שאם אדם יפקוד להכניס התבואה בלא כלי רק לאויר העולם אז אפילו יתן כל ימי חייו הכל יתפשט לארץ לארכה ולרחבה ולא יהיה שמור. אכן בהיות לו אוצר שזה מקיף כל מה שנותנים בתוכו מארבע רוחות אז יכול האדם ליתן בתוכו כרצונו ויהיו שמור לו. לכך צריך האדם לעשות כלי ואז יכול לקבל השפעתו ית"ש מחמת שבא בצמצום לפי הכנה שמכין האדם א"ע ועושה שמירה וכלי לקבל השפעה הזו. כמו ששאל אלישע הנביא את האשה מה יש לך בבית ותאמר וגו' כ"א אסוך שמן שיהיה יכולת להברכה לחול ולשרות. וכפי הכלים שהיו לה. כך קיבלה השפעות מאתו ית"ש. וכמו כן מדת היראה הוא מכונה בשם אוצר שהוא כלי השמירה לכל דבר אלהים כמו שאחז"ל כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת. כי כשיש לאדם יראת שמים אז הוא שומר א"ע ועושה לו גדר וגבול מה לעשות ומה שלא לעשות. ואז כל מה שמקבל מאתו ית"ש הוא שמור בו משא"כ אדם שאין בו יראת שמים אז אף אם השי"ת ישפיע לו כל המעלות חכמה ועושר וכדומה אז לא יהנה ממנו ולא תהי' מתקיימת בידו כי ח"ו יעשה עם השפעה זו חוץ לרצון הבוב"ה. אבל אם יש בו יראה אז הכל שמור. ונמצא היראה היא השמירה ובית קיבול לכל השפעות אלקות. ולכך נק' אוצר של יראת שמים כמו אוצר של תבואה שמועיל להתבואה שלא יתפשט לחוץ כמ"כ הוא אוצר היראה שומר כל הדברים הבאים מאתו ית' ונעשה יחוד בבחי' משפיע ומקבל דהוא זכור ושמור. וכ"ז הוא בכללות התורה והמצות. והחכם יבין מעצמו כל פרטי הדברים איך שיש בו בחי' זכור ושמור והנה לפעמים עולה על לב האדם מה שהיצה"ר מסיתו ואומר לו הלא עברו רוב שנותיך אשר פגמת בהם והרבית לפשוע. שוב אין לך שום תקנה לשוב על עוונותיך כי הזמן יכלה ותשובתך לא יכלה ואין בכחך לעשות תשובה כראוי על כל חטא ועוון ע"כ שמע לעצתי שמח לבך ועשה מה שבכחך. הרוג בקר ושחוט הצאן כי בלא"ה אבדת חלקך בעוה"ב מאחר שקלקלת עד הנה והוא מעוות שלא תוכל לתקון כך הוא פתוי היצה"ר הרוצה לאבד את האדם משני עולמות. אבל החכם עיניו בראשו כי א"א לבני אברהם יצחק ויעקב שיאבדו ולא יהיו להם ח"ו שום תקנה הלא יש להם חלק אלהי ממעל. ע"כ הוא מחזק את לבו ומאמין בדברי חז"ל שאמרו דאף אם עובר ח"ו על מצות השם מ"מ אל יתייאש מן הרחמים כי אף אם יגולגל אלף פעמים מוכרח הוא לשוב ולתקן ולקיים את כל מצות ה'. כי לא ידח ממנו נדח. וכל מה שיש לו שורש בקדושה אף אם הוא בעמקי שאול הקב"ה מסבב ומגלגל עד אשר יעלה מתהומות כל הנצוצות קדושות הצריכות לשוב למקומם ולשורשן של הקדושה. וא"כ כשאדם מאמין באמונה שלימה שבוודאי הסוף יהי' שמוכרח לשוב ולתקן את מעשיו. עי"ז הוא משים על לבו מה לי לסבול צער גלגולים ולטעום טעם מרירות המות כ"פ הלא הסוף יהי' בע"כ שאחזור לשוב להשי"ת מוטב שאשוב מיד בעודי בחיים חיותי ומה שיעשה הזמן יעשה השכל ועיקר תלוי באמונה כשאדם מאמין בדברי חכמים שבוודאי יהי' כן אזי באה לו שמחה מזה שמאמין שיהי' דבוק בקדושה עכ"פ בסוף ומתוך האמונה זו לבו מתחרט ומתלהב לצפות מתי יגיע יום לתקן את מעשי ולשמור מצות ה' וכשהוא שומר ומצפה ע"ז אז נעשה משמירה זו כלי ובית קיבול. והבא לטהר מסייעין לו מן השמים ומוציא מחשבתו מכח אל הפועל שיבוא לידי עשיי' ומשפיע לו בבחי' דכר וזהו ג"כ בבחי' זכור ושמור דהבוב"ה מתנהג עם בריותיו כמדתן במדה שאדם מודד מודדין לו. ואז ע"י שאדם עושה לעצמו שמירה וכלי ע"י שמחה והאמונה שיש לו במה שיהיה עובד את ה' א"כ גם הוא ית"ש מעורר רחמיו וחסדיו וכל הטובות שהבטיח לעשות לזרע אברהם יצחק ויעקב וגם הבטחות ע"י הנביאים הקדושים אף שהבטיחם שיהיו בסוף בעקבות משיחא אבל מחמת גודל האהבה אז גם השי"ת מעורר הבטחה זו ועושה מזה בחי' שמור ומתחיל לצפות כביכול מתי יגיע התור שאקים הבטחה שהבטחתי לאבותיהם שאשפיע לזרע אברהם כל טוב וע"י בחי' שמירה זו מתחיל הקב"ה מיד לקיים הבטחות הנ"ל ומשפיע מיד לזרע אברהם להזכיר להם ברית אבות בבחי' דכר והבן:

ומעתה נבוא אל מקראי קודש הנ"ל וזה שאמר והי' אין והי' אלא לשון שמחה ר"ל שתגיעו לזו הבחי' שתהי' לכם שמחה מזה שתבינו שעקב תשמעון את המשפטים האלה ר"ל שעכ"פ בעקב ובסוף כל איש ישראל ישמע בקול ה' לקיים מצותיו וע"י האמונה זו תהיה לכם שמחה ומזה תבואו לבחי' שמירה שתשמרו ותצפו מתי יגיעו הימים האלה לשמוע בקול ה' וזהו ושמרתם. ועי"ז ועשיתם אותם. ר"ל ע"י בחי' שמירה תזכו לבוא לידי עשייה שתתקנו מיד מעשיכם. ואז מה יעשה הקב"ה יתנהג עמך כמדתך ושמר ה' לך היינו עבורך יעשה ה' ג"כ בחי' שמירה וכלי ע"י הברית והחסד אשר נשבע לאבותיך והבטיח לך שיעשה זה באחרית הימים. עי"ז השי"ת מעורר ההבטחה זו וישמור ויצפה להביא עליך אשר דיבר לך וע"י התעוררת הנ"ל תבוא לבחי' זו שיתחיל הקב"ה להשפיע לך בבחי' דכר מיד מאותן הבטחות הנ"ל. ואז ואהבך וברכך ובירך פרי בטנך בכל מיני ברכה ושפע טובה אמן כיה"ר: