אוהב ישראל/פרשת כי תשא

ואל בנ"י תדבר לאמר שמן משחת קודש גו'. ואמרו חז"ל בגמ' (הוריות יב.) והובא בילקוט. כמין שתי טיפי מרגליות היו תלויין לאהרן בזקנו. תנא כשהיה מספר היו עולות ויושבות בעיקרי זקנו. ועל דבר זה היה משה דואג שמא מעלתי בשמן המשחה שהוא קודש. שנא' שמן משחת קודש גו'. יצתה ב"ק ואמרה כטל חרמון שיורד על הררי ציון גו' מה טל זה אין בו מעילה כו'. ועדיין היה אהרן דואג שמא משה אחי לא מעל ואני מעלתי. יצתה ב"ק הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. מה משה לא מעל כו' עכ"ל:

והנה הדקדוקים המה רבו. מה ענין שתי טיפי ולמה כינו חז"ל להטיפין בשם מרגליות. גם מהו יראת ודאגת הק' האלו שהיו יראים אולי מעלו באלו השני טיפין. עוד מאחר שהב"ק הראשון גילה לנו זאת שאין בהם מעילה כטל. מה היה דאגת אהרן. עוד כי למה ישתנה הוא ממשה בזה. ועוד כמה דקדוקים כמבואר למבין:

אכן בהעיר לב ושום שכל אחר אשר חנן אל דעות ה'. י"ל דהנה נודע דהשערות הם בחי' מותרי המוחין מה שהם בוקעים ויוצאים דרך השערות כי השערות הם חלולין כאו"א. והם בסוד הצינורות אשר ההשפעה יורד על ידן. והשערות של הראש הם מותרי המוחין של הראש. והשערות של הפנים הם מותרי האורות של הפנים. ונק' שערות מלשון שיעור שההשפעה והאורות באים בשיעור צמצום כפי אשר יוכלו המקבלים להכיל ולקבל. והם נק' בבחי' ווי"ן לעמודים. דוא"ו הוא בחי' המשכה כנודע ומבואר כמה פעמים והנה אחז"ל עד שלא בא אאע"ה לעולם לא היה זקן עד שבא אברהם שנא' ואברהם זקן בא בימים ע"כ. לבאר זה י"ל דהנה אחז"ל זקן זה שקנה חכמה. וצ"ל איך הוא מרומז חכמה בתיבת זק"ן. וי"ל שהנו"ן מרמז על נו"ן ש"ב וע"ד קנה חכמה קנה בינה. והנה ידוע דהשערות של הזקן הם צינורות והמשכת השפע מהמקורות העליונות והם נק' י"ג תיקוני דיקנא קדישא עילאה. ותיקון הח' הוא נוצר חסד והוא מזל העליון. ומשם נמשך ההשפעה למזל התחתון. תיקון הי"ג שהוא ונקה. וידוע דמדת אאע"ה היה מדת החסד. וממילא כאשר בא אאע"ה לעולם. נתעורר אז מדת החסד דהוא מזל העליון ונגמר ונשלם אז הי"ג תיקוני דיקנא קדישא עילאה בשלימות: והבן זה:

ובזה י"ל דרך רמז דתיבות אלו נוצר חסד לאלפים מרמזים עז"ה. דהנה כל מה שאנו רואין איזה מדה בהשתלשלות ע"כ היה למדה זו שורש דק ורוחני למאוד במקור כל המקורות כשהיה הכל בבחי' היולי דהוא בחי' אי"ן. רק כשהיה זו המדה במקור בבחי' אי"ן. לא היה בה שום תפיסה ואפילו שום ציור דק לא היה בו רק אח"כ בא מההעלם אל הגילוי ונתגלה הדבר יותר ויותר. א"כ ממילא כשאנו רואין החסד שנשתלשל מבחי' חכמה ובינה ע"כ הי' למדת החסד שורש דק במקור כל המקורות אף קודם שנתגלה מדת החכמה ומדת בינה. רק שעדיין לא הי' שום ציור וע"י השורש נצטייר אח"כ הדבר. והבן. והנה תיבת אי"ן ידוע דהנו"ן מרמז לנש"ב. והיינו הגם כאשר הי' בבחי' אין. לא הי' אז שום ציור מהנש"ב. עכ"ז שורש דק הוא למה שעתיד להתגלות אח"כ. שע"י שהי' כלול בשורשן הי' יכול להיות ציור. וכן הוא בכל המדות שהיו נכללים הכל בשורש ובמקור כל המקורות. ועפ"ז י"ל הפירוש של נוצר חסד. ר"ל הנו"ן שהי' בשורש ובמקור כשהיו עדיין בבחי' אי"ן צ"ר חסד. היינו שזו הנו"ן שהי' במקור כל המקורות הוא צר ציור מדת החסד שנתגלה אח"כ. ומפרש באיזה אופן וקאמר לאלפים. היינו אלף חכמה אלף בינה. ור"ל שנשתלשל מן השורש העליון להמקורות חכמה ובינה. ועל ידיהם נצטייר מדת החסד. והבן זאת היטב:

והנה נודע שהכה"ג הי' מלובש בשמנה בגדים דהוא נגד הח' תיקוני דיקנא עילאה המתחילין משם אל עד נוצר חסד ובהשמנה תיקונין אלו הי' מתלבש בהן הכה"ג והי' ממשיך עי"ז השפעה עד מזל התחתון דהוא תיקון הי"ג ונק"ה. ור"ל דע"י שהי' נמשח בשמן משחת קודש על ראש אהרן המשיך השפעה מלמעלה מראש אריך דהוא מקור כל המקורות וירד מאותו השפע שני טיפין על זקנו של אהרן:

וי"ל ביאור דבר זה ע"ד אפשרי. דהנה כתיב שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך היינו דהמקור צ"ל נשאר תמיד במקורו ושורשו ורק ההשפעה והולדה ממנו תקח לך. ולהבין דבר זה היטב צריך אריכות גדול. רק בדרך כלל הוא כנ"ל. שצ"ל המקור נשאר במקומו. וממנו יומשך בכל פעם השפעה. ועיין בע"ח שער הזיווגים פ"ג ותבין זאת. והנה י"ל בדרך אפשרי. דהשני טיפין הנ"ל הם תיקון הח'. נוצ"ר חס"ד דהוא מזל העליון. והתיקון הי"ג ונק"ה. דהוא מזל התחתון. והם זה אצל זה. וזה על זה. ובחי' דכר ונוק' כמבואר בע"ח שער א"א פ' יו"ד. שהם בחי' אב"א. ואימ"א. ואבא הוא תיקון הח' ואימא הוא יונקת מתיקון הי"ג. יעו"ש ותבין:

ואפשר י"ל עוד בדרך אחר. דהשני טיפין אלו הם בחי' אחרת והוא כי הנה אי' בכתבים שיש שם טפטפי"ה. ושם הזה הוא מסוגל לטהר המחשבה. והענין הוא ע"ד שביאר המגיד הק' האלהי. הפסוק ועשה שני כרובי' זהב. דהנה נודע דעיקר תכלית בריאת העולמות הי' רק בשביל שיתגלה מלכותו ית'. וית'. ולא הי' אז באפשרי שיהי' שום גילוי כי אור קדושתו הוא א"ס וא"ת. וא"א בשום אופן להכיל עוצם אורו ית'. לכן מההכרח הי' שיהי' בצמצומים רבים מאוד. וע"י התלבשו' והשתלשלות בבחי' רבות עד שנתצמצם כביכול בבחי' קטנה מאוד. ונעשה כמו בחי' ט"ף. והבן זאת. והנה מציאות זה צ"ל בעוה"ז השפל והתחתון דכל מה שנשתלשל מלמעלה צ"ל מציאות כזה בעולם התחתון והשפל. ובחי' זו שבעולם התחתון נעשה מרכבה וכסא כביכול. להמציאות שלמעלה ממנו. והנה נודע שהמשכן הי' ציור לכל העולמות והכל נעשה כמו דוגמא שלמעלה כמבואר בכל המדרשים ממילא הי' צריך להיות בהמשכן גם מציאות כזה. לז"א הכתוב ועשה שני כרובים זהב. ותרגומו כרביא שהוא בחי' נער ע"ד כי נער ישראל ואוהבהו. ושם הי' צמצום שכינתו ית'. ויתנשא לעד ולע"ע. וצ"ל בבחי' דכר ונוק' לכן היו ב' כרובים כמער איש ולויות. וזהו ג"כ בחי' ט"ף במציאות בעולם הזה התחתון והשפל. והוא קטנות שכל האיברים קטנים הם. ואח"כ נתגדל למעלה למעלה. וכן הוא כביכול בבריאת העולמות שע"י התורה ומע"ט ואתערותא דלתתא כביכול מוסיפין כח בגבור' של מעלה. ובאים כל העולמות לידי גדלות. והבן:(והנה ע"פ הקדמה זו ביאר אדמו"ר דברי הגמ' שדרש ראב"ע. בפ' הקהל אם אנשים באו ללמוד כו' ט"ף למה באים. וביאר בזה דבר נפלא והדברים ארוכים קצת לא עת האסף פה). ומעתה יובן מ"ש בפע"ח. בשער השבת פי"ב שבשם הק' הנ"ל הם ט"ף ט"ף בסוד יברך את הנערים. עיי"ש ותבין: ובזה יובן מ"ש בכתבים שהשם הק' הזה הוא מסוגל לטהרת המחשבה וכפי מה שהקדמנו דראשית ונקודת המחשבה קדומה לכל הקדומים. שיהי' גילוי מלכותו ית"ש. ושיהי' בבחי' ט"ף וכנ"ל. ממילא בחי' ט"ף ט"ף הי' כלול בהמחשבה קדומה דהוא אותיות י"ה. ואז נעשה מזה צירוף השם טפטפי"ה וכשהשם זה הוא בצירוף כזה אז נכללו כל העולמות וגם בחי' התחתונה נכלל הכל בסוד המחשבה. והבן היטב כי הוא ענין דק מאוד:

והנה מבואר בפע"ח שער הנ"ל. דשם זה הק' הוא מקורו משני מרגלאין מהז' מרגלאין והוא שם אה"ה ושם יה"ו. במילוי ההי"ן. שעולים קנ"א. ומ"ב. ומספר שניהם עולה קצ"ג. גימ' טפטפי"ה ועיי"ש ולפי דברינו אלה י"ל ע"ד האפשרי שזהו השני טיפי מרגליות הנ"ל דהוא בחי' השני ט"ף ט"ף ובאים משני שמות המרגלאין הנ"ל. ולדרך הנ"ל שאמרנו שהשני טיפין הם בחי' תיקון הח'. ותיקון הי"ג. שהוא מזל העליון ומזל התחתון. י"ל בזה שקראו חז"ל שני טיפי מרגליות לומר שמרמז ללובן ובהירות העליון דהוא כולו רחמים גדולים. והנה אנו רואים במרגליות שיש בהן לבנינות ובהירות גדול. והוא יקר הערך מזה אנו רואים שהם באים משורש ומקור גדול. וגבוה מאוד. ומראיתן מוכיח על זה. שאע"פ שנתגשם ונתלבש בלבושים רבים גשמיים עכ"ז עדיין הבהירות ולבנינות עליהם. ועם שיש בהן לבנינות ובהירות גדול. עכ"ז כשהם בעוה"ז התחתון הם רק בבחי' מרגליות שהוא בחי' רגלין מחמת שהם בלבושים וצמצומים רבים. וזהו מרומז בפסוק ברית. דהוא מרמז על ה' התחתונה. והשתוקקה לשורשה ולעלות למעלה דהוא בועז שהי' גואל אמיתי ולכן אמר הכתוב ותגל מרגלותיו וע"ד שאחז"ל אי לאו דדלאי חספא לא משכחת מרגניתא תותי'. והבן זאת היטב: ולדרך הב' שאמרנו בדרך האפשרי שמרמז על שני מרגלאין הק' כנ"ל מובן הדבר יותר דברי חכמים וחידותם כמובן. ונבאר יותר דברי חז"ל בגמ' וילקוט הנ"ל. תנא כשהיה מספר היו עולות ויושבות בעיקרי זקנו. והוא ע"ד שני דברים. היינו כשהי' מספר איזה דיבורים אשר לא היו צורך עבודת הכהן בזה. אז נתעלו הב' טיפין הנ"ל למעלה. היינו שנסתלק ההשפעה מלמטה למעלה. אמנם אהרן הכה"ג היו מעלה אותן הדיבורים תיכף לקדושה ועי"ז ירד ההשפעה מלמעלה למטה ג"כ. דהוא השני טיפין הנ"ל. והבן זאת. והיה משרע"ה דואג שמא מעל בשמן המשחה. ר"ל שע"י שראה שירד ההשפעה מלמעלה בדרך ריבוי מאוד היה ירא אולי המשיך השפעה זו מעצמות המקור ועי"ז נתרבה ההשפעה מאוד. והתורה אמרה שלח תשלח את האם גו'. והיה ירא ודואג שע"י שההשפעה מרובה עד למאוד לא יהיה ח"ו כולו קודש להשם לבדו. ויצא ב"ק כטל חרמון מה טל אין בו מעילה. דהנה נודע דהטל שורשו משם יו"ד ה"א וא"ו שמספרו עולה ט"ל. והעוה"ז נברא בה' התחתונה הרי שהמקור של הט"ל דהוא אותיות יה"ו הם מקורות ועומדות במקורן. רק ע"י ה' אחרונה שקבלה מן המקורות עליונים נשתלשל לזה העולם והבן. כך שמן המשחה אין בו מעילה. היינו שלא ירד המקור בעצמו רק ההשפעה. והמקורות במקומן עומדות. ואהרן הכה"ג היה סובר בדעתו אולי משרע"ה לא מעל כי ידוע שמשרע"ה היה שושבינא דמלכא. והיה מעלה כל הבחי' מתתא לעילא. כמ"ש וישב משה את דברי העם אל ה' ולזה אע"פ שהמשיך השפעה מרובה למאוד. עכ"ז יעלה אח"כ למקורו ולשורשו את הכל. משא"כ אהרן שהיה רק שושבינא דמטרוניתא שהמשיך השפעה מעילא לתתא ע"י ח' בגדים שהיה לבוש בהן שהם נגד ח' תיקונים. מן אל עד נוצר חסד. שהוא מזל העליון. ועי"ז המשיך השפעה מעילא לתתא עי"ז היה דואג שמא המשיך השפעה מרובה יותר מדאי ועי"ז אפשר שלא יהיה קודש לה' לבדו. לזה יצתה ב"ק מה טוב ומה נעים שבת אחים כו'. והמשכיל יבין היטב כל הנ"ל כי דברים עמוקים הם. העומדים ברומו ש"ע. ואם ימצא ח"ו איזה שגיאה בהעתק הדברים הש"י יכפר. (א"ה הנה עכ"ז דברי כבוד אדמו"ר סתומים וחתומים ומובנים הדברים ביותר ע"פ דברי פע"ח בשער השבת פי"ב בסופו. דט"ל הוא ג"כ משני מרגלאין. הנ"ל רק שהם במילוי אלפי"ן יעו"ש. ואפשר להסביר זאת ע"פ דברי חז"ל דגמירי דטל לא מיעצר אך אינו רוצה להעלותן. כי חלילה לשנות מדברי אדמו"ר. וחייב אדם לומר בלשון רבו דוקא):

ויאמר ה' אל משה גו' שבתותי תשמרו גו' לדעת גו' מקדשכם. עיין באוה"ח מ"ש בזה ועוד יש לאלוה מילין. הנה חז"ל במס' שבת למדו מכאן. א"ר הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו. אמר הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה כו'. ובודאי המתנה טובה של שבת ר"ל האור והקדושה עצומה אשר יורד מלמעלה לתוך לבות בני אדם ביום ש"ק והוא רוח קדושה שכליים חדשים. אשר האיש הישראלי משיג אז וחיות רוחניות הבא מעולם עליון מעולם שכולו שבת וכולו תענוג. והוא בבית גנזי המלך מלכו של עולם הוא בחי' גבוה נק' אל חי. אשר ביום השבת נפתח עולם ערבות שבו גנזי חיים. ועכ"ז באמת ראוי ונכון לכל איש משכיל ונבון לשום אל לבו לצפות ולייחל כל ימי החול להיות משומרי שבת. כמו ואביו שמר את הדבר ולהתלהב מאוד מתי יגיע יום השבת הק'. ולהיות מקוה ונכסף ומשתוקק למתנה חמודה זו הגנוזה הבאה ביום השבת השפעת הקדושה והשגת הרוחני הנשפע מלמעלה ע"כ או"א מזרע ישראל לפי ערך השגתו ומדריגתו שיוכל לקבל. כי ודאיבעי הכנה רבה כל וא"ו ימי המעשה על קדושת שבת שיושפע מלמעלה. וכפי הכנתו במחשבה ובדיבור ובמעשה. כמ"כ תהיה השגתו כנודע לכל מביני מדע. וכמשה"כ והכינו את אשר יביאו והיינו שהאדם צריך לטרוח א"ע כל ימי החול כדי שיהא לו מה בשבת ומי שטרח בע"ש כו'. אך אע"פ שמכין א"ע בכל היותר אפשרי לקדושת שבת בכל יום. אל יאמר האדם בלבו כילפי הכנתו ראוי הוא להיות נשפע עליו אור קדושת שבת ובדין הוא שיטול שכרו. דבאמת הוא רק מתנה טובה ודרך חנינה מאת הש"י. כי אף אם יכין האדם א"ע בכל מיני הכנות שבעולם. מ"מ אינו ראוי להקדושה העליונה הנפלאה זו שמשפיע לו הש"י ביום השבת קודש זולת למתנת חנם יחשב. ועכ"ז צריך הכנה ג"כ להכשיר א"ע שיהי' לו בית קיבול וכח לקבל ולהכיל שפע מתנה טובה וחמודה זו. כי מה יוסיף להאדם מתנת השי"ת אם לא יהיה כלי לקבלה. ומצדו ית' לא יבצר. זולת מצד חסרון כח המקבל אשר ע"כ צריך כל איש ישראל להכין א"ע בוא"ו ימי המעשה להיות כלי מוכשר לקבל מתנה הק' הבאה לו מבית גנזי אוצר המלך מלכו של עולם ית':

והנה יש שתי בחי' בשמירת שבת זכור ושמור. זכור הוא לדכורא. ושמור הוא לנוק'. ר"ל יש אדם שמכבד את השבת שיהא מזה תענוג ונ"ר ליוצרו ואינו מכוין להנאת עצמו כלל כמ"ש אז תתענג על ה'. דע"י יום השבת הוא מדבק את נשמתו בקדושה העליונה ויכול לעבוד הש"י בשכל גדול ונפלא במוחין חדשים הנשפעים עליו ביום השבת הק' הזה. וע"י מעשיו הנעימים יוכל להשפיע כל טוב וכל חדו לכל העולמות עליונים ותחתונים וכל אשר בהם ובפרט לזרע ישראל וזהו בחי' זכו"ר. אמנם יש אדם שאינו במדריגה זו שלא ירגיש הנאת עצמו בלתי לה' לבדו. רק הוא מכבד את השבת בשביל שיצמח לו איזה טובה ר"ל דהנה אחז"ל כל המשמר שבת כהלכתו אפילו עע"ז כדור אנוש מוחלין לו. ולכאורה יפלא שבשביל שמירת שבת יהא נמחל לו עבירה גדולה כזו וכבר צווחו קמאי דקמאי. ותירצו כ"א לפי דעתו הנכונה. ולי נראה דידוע שע"י העבירה שהאדם עושה הוא מפסיק ומפריד נשמתו משורש החיים ומביא פגם בנשמתו ר"ל. אבל כשמכין האדם א"ע בכל מיני הכנות כנ"ל כל ימי החול לקבל קדושת שבת שיושפע עליו מלמעלה ושומר וממתין ומצפה ומייחל מתי יגיע קדושת שבת כנ"ל. אז בעת השפעת הקדושה ביום ש"ק הקב"ה מאיר את נשמתו מאור הגדול והק' שמשפיע עליו מעולמות עליונים הגנוזים. ועי"ז יכולה הנשמה לחזור לשורשה. ואין לך מתנה טובה מזו שע"י ששומר שבת כדינו וכהלכתו הוא משיג מחילה סליחה וכפרה לכל עוונותיו. ואם האדם מכוין זה בשמירת שבת לקבלת מתנה טובה זו להיות נמחלין לו עוונותיו הוא ג"כ טוב אך לא זהו הדרך הנכון היותר נבחר. כ"א יכוין האדם בעשיית מצותיו לטובת והנאת עצמו אף לאיזה טובה רוחני. עכ"ז הוא בחי' נוקבא שרוצה לקבל מהשי"ת עבור עשיית מצותיו איזה שכר וגמול. ועיקר עבודת האדם צריך להיות שע"י מעשיו הטובים יעורר מלמעלה השפע טוב לכל העולמות העליונים ותחתונים ולכל הברואים ע"ד תנו עוז לאלהים. וזש"ה אך את שבתותי. דידוע דאכין ורקין הם מיעוטים. ובא הכתוב להורות לנו שעכ"פ יקיים האדם מצות שבת במדריגה המעוטה והתחתונה היינו שבתותי תשמר"ו להיות בבחי' שמו"ר. להיות משומרי שבת כהלכתו עבור שיצמח לו מזה איזה גמול ושכר טוב וכנ"ל. כי אות הוא. ר"ל דשבת הוא אות אמת לדעת כי אני ה' מקדשכם היינו שע"י קדושת שבת אני מפריש ומסיר מכם כל הפגמים. ומאיר ומקדש את נשמתכם ומוחל לעוונותיכם. ובאמת מי שיוכל לבא למדריגת ובחי' זכו"ר. אז בודאי מה טוב ומה נעים וכיה"ר אמן:

או י"ל באופן אחר שמרמז לנו הכתוב בזה ענין נפלא. והוא דבאמת אם היו כל זרע ישראל יכולין לקיים מצות שמירת שבת כהלכתו מה טוב. אך אע"פ שלאו כל אדם זוכה לזה. ומעט המה ששומרים השבת כמצותו. וא"כ באיזה זכות יהיו ישראל שמורין בהגלות. אשר ע"כ הבטיחה לנו תוה"ק שע"י הצדיקים אשר הם שומרים שבת כראוי במדריגה יותר גבוה. שאינם מכוונים להנאת עצמם כלום לא בעוה"ז ולא בעוה"ב בלתי לה' לבדו לעשות בזה נ"ר ותענוג ושיעשועים להשי"ת והצדיק נק' שבת כנודע. וזש"ה אך הוא לשון מיעוט. ר"ל אף אם יהיו מקיימי מצות שמירת שבת מיעוטא דמיעוטא עכ"ז את שבתותי תשמרו ר"ל ע"י הצדיקים שבדור הנק' שבת תשמר"ו. היינו אתם זרע ישראל יהיו לכם שמירה מכל דבר רע שלא ישלוט בכם ח"ו. ובזכות הצדיקים ששומרים מצות שמירת שבת כהלכתו עצהיו"ט יהיה גנון והציל על שארית ישראל. כי אות הוא גו' דהצדיק נק' אות שהוא האות והרושם בין הכנ"י להבורא בהוב"ש לדעת כי אני ה' מקדשכם ר"ל דע"י הצדיק נתפרסם קדושתו ית'. והצדיק הוא המושך דעת לעולם שיכירו וידעו כל באי עולם כי הוא לבדו מרום וקדוש אין זולתו. וע"י הצדיק שהוא האות ישמרו ישראל מכל דבר רע. ומעלה עליהם השי"ת כאלו שומרי' כולם את מצות שמירת שבת וכיה"ר אמן.

או י"ל דהנה הקב"ה רצה לזכות את ישראל בעוה"ב לכך נתן להם תורה ומצות. והש"י ברוב טובו וחסדו ואהבתו לזרע ישראל רצה להטעימם מנופת צוף עריבות מתיקות שכר העוה"ב הרוחני. ואיך יהיה באפשרי לטעום בעוה"ז הגשמי את נועם טעם הרוחני. ע"כ נתן להם את יום השבת שהוא תענוג מעין עוה"ב ובשבת קודש יוכל כל איש ישראל להבחין תענוג הרוחני הצפון לצדיקים לעוה"ב אך כיון דבאמת שכר מצוה בהאי עלמא ליכא. והיאך מהנה אותם בתענוג שבת. לזה התחכם השי"ת כביכול ונתן להם בתורת מתנה לכל מי שירצה אף בעולם השפל הזה להטעים לעושי רצונו ושומרי שבת מעין תענוג העוה"ב. ובאמת שכר מצוה גופא בהאי עלמא ליכא וגנוז ושמור להם לעולם שכולו ארוך וטוב. וזש"ה אך את שבתותי תשמרו. ר"ל ע"י שתשמרו את השבת בזה תטעמו תענוג הרוחני מעין עוה"ב וזה יהיה לכם לאות על עוה"ב לדעת כי אני ה' מקדשכם. היינו שע"י שמירת שבת תשיגו לדעת כי אני ה' המקדש אתכם לעולם הנצחי לעולם שכולו שבת. וזהו שציוה הש"י למשה שיודיע לישראל זה המתנה טובה אשר ישיגו בשבת וכנ"ל לא רק המצוה לבדה דהא כל המצות הודיעם משה אך כאן הודיעם היתרון והמעל' הגדול' והנפלאה שיהיה לישראל בקבלת מצוה זו שישיגו כ"כ מה שאין בכח שום נברא להשיג בגשם מה שהוא רוחני. וזה עשה הש"י הכל כדי שידעו ויבינו השכר הטוב הצפון להם לעוה"ב. דבלאו שבת לא היה באפשרי להודיעם ולהטעימם בהאי עלמא. וזהו כוונת חז"ל באמרם הא דלא עבידא לאיגלויי בעוה"ז זולת ע"י יום השבת הק' יום מנוחה מעין עוה"ב וכנ"ל. משא"כ בקירון עור פני משה. כי אצלו לא נחשב זה לשכר מצוה כי השיג בחייו כל מדריגת העוה"ב וזהו שאחז"ל הא עבידא לגלויי. אבל מה שנתן מתנה טובה לישראל את יום השבת ולהטעימם מעין תענוג עוה"ב באמת נחשב להם לדבר יקר מפז ומפנינים כנ"ל. ואין זה שכר שבת כי השבת גופא הוא השכר כמאחז"ל שכר מצוה מצוה. היינו זה התענוג של שמירת שבת זהו גופא הוא השכר שנהנים מאוד במה שזוכים לקיים מצות שמירת השבת ולעשות נ"ר ליוצרם ית'. אבל לא"ה לא הודיעם הש"י זה המתן שכר ר"ל השגה זו שמשיגים זרע ישראל ביום שבת קודש ואל יתערב זר בשמחתינו וכיה"ר אמן. והבן:

או יאמר דהנה כל הקדושות של חגים וזמנים וכל העליות ויחוד וקישור העולמות שנעשה באותן הימים הכל בא ע"י אתערותא דלתתא מבנ"י עם קרובו מצד פעולתינו וכשרון מעשינו והכנתינו לטובה נעשה הכל למעלה עצהיו"ט. אמנם בש"ק נעשה הכל מעצמו בלי שום עזר וסיוע מאתנו. רק כי אנו מכינים א"ע בימי החול. ומקדשין ומטהרין א"ע בכל ענין במעשה ודיבור ומחשבה כראוי וע"י תפלתינו בש"ק. וג' סעודות דמהימנותא קדישא. אנו מקבלים עלינו הקדושה מלמעלה כ"א לפי כוחו והשגתו והכנתו לטובה. וזהו לדעת. היינו שכאו"א מזרע ישראל צריך לידע כי אני ה' מקדשכם. שהוא ית' לבד מקדש אותנו בלי שום עזר וסעד מלתתא. כמו בכל המועדים. ולזה אנו אומרים בש"ק. מקדש השבת. וביו"ט אומר מקדש ישראל והזמנים. היינו שהם הם המקדשים כל זמני המועדים. וכאחז"ל. אשר תקראו אתם א"ת אותם. אלא אתם. והבן:

עוד בפסוק הנ"ל. הנה זמן רב הקשיתי לשאול והי' גם בעיני הפלא ופלא. כי הכתוב הוא מפורש ואומר. כי עיקר הש"ק הוא מתנה טובה גנוזה וחמודה. אשר ניתן לבנ"י עם ה' בני אל חי. הוא להיות להם לאות ידוע בינם ובין אביהם שבשמים בהוב"ש שיהיה להם ידיעה מבוררת וידיעה שלימה ונפלאה בבחי' ההרגשה לכאו"א מישראל להבין שהבורא ית' וית' מקדש אותו בקדושה נוראה דלעילא ביום הש"ק. וכמ"ש כי אות הוא ביני ובין בנ"י. לדעת כי אני ה' מקדשכם וזהו עיקר נתינת מתנה טובה יום הש"ק לישראל. והנה עינינו רואות בבחי' שונות. ומדריגות עם ה' אפילו כשירי ישראל שאינם בבחי' מדריגה זו שיבוא להם מבחי' הרגשה מקדושה דלעילא. ושיהיה להם ידיעה שלימה כי הבורא בהוב"ש מקדשם בקדושה דלעילא. ביום זה הק' והנורא. והגם כי המצא ימצא בעם ה' בכל דור ודור אנשים צדיקים זעירין אינון. אשר זכו לבחי' גדולה כזו. וראיה לדבר כי אכנה"ג תקנו לנו בנוסח תפלת מנחה של יום ש"ק. בלשון בקשה. יכירו בניך וידעו כי מאתך הוא מנוחתם ועל מנוחתם יקדישו את שמך. מוכח מכאן שצריך לבקש ולהתפלל על זה מהבורא ית' שיתן לנו זה הידיעה הק' שנרגיש שהבורא ית"ש מקדש אותנו ביום הק' הזה. ולפי המבואר בהפסוק משמע כי זהו עיקר נתינת השבת לכל זרע ישראל. וכנ"ל:

והן עתה האיר ה' את עיני ע"פ אשר נשאלתי מנכדי המופל' יניק וחכים כמר משלם זוסיא שיחי'. (הוא המביא לבית הדפוס) כד הוה בר תמניא שנין על הגמ' שבת דף יוד ע"ב. אמר רבא בר מחסיא א"ר חמא בר גוריא א"ר הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו. שנ' לדעת כי אני ה' מקדשכם. תנ"ה לדעת כי אני ה' מקדשכם. אמר הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל. לך והודיעם. מכאן אמר רשב"ג הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו. עכ"ל הגמ'. והקשה לפני נכדי הנ"ל. מהיכא מוכיח רשב"ג דצריך להודיע לאמו דייקא. ומהו הלשון מכאן א' רשב"ג. הלא מכאן אין זה מוכח כלל וכמבואר לכל מבין. ובהקשותו זאת לפני האיר ה' את עיני. לתרץ קושיא הנ"ל ג"כ. כי גם לרשב"ג היה קשה גוף קושיא הנ"ל ואז בהכרח צ"ל. שצריך להודיע לאמו דייקא. כי הנה ידוע ומפורסם מספה"ק. כי שורש נשמות ישראל המה חצובים מתחת כסא כבודו ית'. ושורש נשמתם הוא מבחי' המלוכה הק' בסוד שם אדנ"י הק'. והיא נק' בבחי' א"ם הק'. ומשם נמשך ונשתלשל כל הנשמות של זרע ישראל עם ה' בני אל חי. וגם כל ההשפעות הק' בני חיי ומזוני וכל חדו וכל טיבו ונהורין עילאין קדישין וכל ברכאין דלעילא הכל נמשך ונשפע מעלמין עילאין קדישין. ע"י השתלשלות הקדושה עד המלוכה הק'. והיא מקבלת כל השפעות קדושות וכל הרחמים וחסדים עליונים נשגבים הנמשכים אליה ע"י בחי' הדעת העליון הק'. והיא משפעת לבניה לכ"א כראוי לו לפי בחינתו ושורש נשמתו ולפי עבודתו עבודת השי"ת. ובפרט ביום השבת קודש שאז נמשך שפע רבא עילאה מעתיקא קדישא עילאה ע"כ עילאין סתימא דכל סתימין לבחי' חכמה עילאה קדישא בחי' קודש ישראל לה' ראשית תבואתה. ומשם נמשך ע"י סוד הדעת העליון הק'. לז' ימי בראשית. סוד ז' ימי הבנין. וכל יום ויום מקבל השפעתו אז בשבת קודש להשפיע יום ביומו השפעות קדושות הצריכות לעם ה' בני אל חי והכל הוא ע"י הדעת העליון הק'. וכמ"ש ובדעת חדרים ימלאו. כי ע"י הדעת נמשך השפעות קדושות מעלמין עילאין קדישין אלה וא"ו מדות הקדושות. וגם כל המתקת הדינין. וזהו סוד מד"ר שהוא נוטריקין חסד. דין. רחמים. והכל נמשך אל הא"ס הקדושה שהיא סוד מלכות הקדושה. והיא משפעת לבניה סוד הכנ"י לתתא. וזהו פי' הפסוק כי אות הוא ביני וביניכם. היינו ששבת קודש הוא אות בין הבורא בהוב"ש ובין ישראל עם קדושו. לדעת כי אני ה' מקדשכם היינו שע"י הדעת העליון הק' נמשך כל ההשפעות קדושות מעלמין עילאין קדישין אל הא"ם הק'. סוד שורש הנשמות עם בנ"י. ומשם נמשך לבחי' כנ"י לתתא. לכאו"א כראוי לו. ולזה תקנו לנו אכנה"ג בנוסח תפלת מנחה דשבת להתפלל ולבקש רחמים על זה. שמהשפעת הדעת העליון הק'. הנמשך בש"ק אל האם הק'. נזכה כולנו אנחנו עם ה'. שיושפע עלינו שפע קדושת הדעת. וזהו יכירו בניך וידעו היינו שיבוא אלינו השפעת הדעת הק'. לידע להכיר ולהבין כי מאתך הוא מנוחתם. ועל מנוחתם יקדישו את שמך. שימשך עליהם בש"ק המנוח הזה. מבחי' קודש ישראל לה'. כל ברכאין קדישין. וכל נהורין עילאין קדישין וכל חדו וכל טיבו. וזהו שאחז"ל בגמ'. מתנה טובה יש לי בבית גנזי היינו בגנזי אוצרות עלמין עילאין קדישין. ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל ולזה אמר הקב"ה למשה שהוא בחי' הדעת עליון הק'. לך והודיעם. היינו להמשיך עליהם הקדושה ע"י הדעת הק' וכנ"ל. והמשכה זו אינו באפשרי רק ע"י האם הקדושה סוד המלכות הק' וכנ"ל. ולזה ארשב"ג מכאן. הנותן פת לתינוק. ע"ד נער ישראל ואוהבהו צריך להודיע לאמו דייקא וכנ"ל והבן כ"ז היטב:

וע"פ דברינו אלה נוכל לרמז ג"כ מה שאמרו בגמ' שם מאי עביד לי' אמר אביי שאיף לי' משחא ומלי לי' כוחלא. והאידנא דחיישינן לכשפים מאי. א"ר פפא שאיף לי' מאותו המין ע"כ. ובודאי מהראוי לשום לב להבין דברי חכמים וחידותיהם. ולדברינו הנ"ל יבואר היטב על נכון. היינו שחז"ל באו להורות לנו סדר השתלשלות המשכת הקדושה וההשפעות טובות ביום הש"ק להבין ולידע גודל ערך המתנה טובה וחמודה וגנוזה בדרך כלל בקיצור נמרץ. ואמרו מאי עביד לי' אמר אביי שאיף לי' משחא. שאי"ף הוא מלשון שף עייל שף ונפיק. והיינו שממשיך שפע משח רבות עילאה קדישא מעתיקא קדישא סתימא דכולא לכל העולמות הקדושים ומלי לי' כוחלא. כוחל"א הוא מספר שם אד"ני הק'. שהוא סוד שם המלכות הק'. סוד אם הקדושה. והיינו שנתמלאה המלוכה הק' מכל מיני השפעות הקדושה ומכל חדו ומכל ברכאין טבין והיא משפעת להכנ"י לתתא וכנ"ל. ואז נתמלאו כל העולמות חדוה ושמחה גדולה כי זהו עיקר התענוג מכל העולמות ומימרא זו אמר אביי כי שורש נשמתו של כל אדם הוא שמו. ואביי הוא מספר חדוה. גם אב"יי רומז. א"ב סוד אב"א חכמה עילאה קדישא. ותרין יודי"ן. יו"ד עילאה משם הוי"ה הק' בהוב"ש. ויו"ד תתאה משם אד"ני הק'. והבן כ"ז. והאידנא דחיישינן לכשפים מאי. היינו עתה בעוה"ר שאנחנו בגלות המר. וא"א להמשיך שפע קדושה בהירה וזכה עוצם חסד עליון מעלמין עילאין קדישין לעולמות התחתונים. לבל יהנו מזה ח"ו החיצונים ר"ל. ולזה א"ר פפא. פפ"א הוא מספר קס"א סוד שם אהי"ה במילוי יודי"ן. ולזה נקרא ר"ב פפ"א. כי הוא המספר הרב והגדול ממילוי שם אהי"ה. שאיף לי' מאותו המין. היינו מבחי' דעת עליון הק'. שהוא עיקר המתקת הדינים בשורשם היינו להמתיק כל הדינים מישראל ולהמשיך עליהם רחמים גדולים ממוזגים. וזהו מאותו המין. היינו מאותו המין שהמלוכה הק' מקבלת שהוא בחי' הדעת הק'. וכנ"ל. וכיה"ר שיומשך עלינו כל השפעות הקדושות וכל המתקת הדינין וכל ברכאין טבין קדישין עד ביאת משיח צדקנו בב"א. והמשכיל יבין כ"ז היטב:

עוד בגמ' שבת הנ"ל. אמר הקב"ה וגו' מתנה טובה יש לי וגו'. י"ל קצת באופן אחר. דלכאורה הלא כל שנותן הש"י לישראל הכל המה מתנות טובות וחמודות הן דברים גשמיים כגון פרנסה ושפע רב והון יקר. וכן דברים רוחניים היינו שכל ומדע ללימוד התורה ועשיית מצותיו וקריאת חגים ומועדים לששון ולשמחהאשר נתן ה' אלהינו אלינו. כולם מתת ה' הוא. המשמחים לבבות בני אישי הישראלי אשר זכו למתנה זאת. וא"כ למה דוקא נק' שבת קודש מתנה טובה ולא זולת. אמנם י"ל כי כל המתנות אשר זיכה ה' את בני האדם כולם המה מתנה ע"מ להחזיר. עד"מ אם יתן ה' לאדם. שפע פרנסה ועושר גדול אז הוא מצווה ומחויב ליתן צדקה ולעשות בממונו ג"ח. וכן אם יש לו שכל ומדע מחויב להיות עמל בתורה ומצות. וגם בחגים וזמנים צריכין אנו לעסוק בהמצות השייכים אליהם ובהם. וע"י עסקינו בהם וע"י תפלתינו אנו ממשיכין קדושה ויחודים לעולמות עליונים הקדושים. וכמחז"ל ישראל אינהו דאקדשינהו להזמנים. ועי"ז אנו ממשיכין מלמעלה ג"כ השפעות טובות להכנ"י לתתא. והכל הוא בבחי' אור ישר ואור חוזר. אך מצות שבת קודש הוא באמת רק מתנה טובה שנתן לנו הש"י שלא על מנת להחזיר. כי בש"ק יש עלייה לכל העולמות הק' ומתייחדין ומתקשרין. ומקבלין דין מן דין השפעות טובות וכל טיבו וחדו ונהורין עילאין קדישין וכל בוצינין טבין. וזהו נעשה גם בלתי עסק עבודתינו ותפלתינו רק ע"י עבודתינו ותפלתינו אנו ממשיכין ומקבלין קדושה והשפעות טובות וכל ברכאין מקדושת ש"ק מעולמות עליונים קדישין להכנ"י לתתא. וזהו ודאי מתנה טובה וחמודה. אין ערוך אליה. והכל הוא לגודל עוצם אהבתו ית' ונועם חיבתו לזרע ישראל והרוממות שרמם עם קדושו. והבן היטב:

ויאמר אהרן גו' ברע הוא. אומרו כי ברע הוא. ולא אמר כי רע הוא. כי חלילה לנו לדבר סרה או איזה לא טוב על עם קדוש זרע ישראל אשר נשמותיהם חוצבו מתחת כסא כבודו ית' וממקום גבוה קאתו. ובפרט אהרן הכה"ג איש החסד ונביא לה'. ואף אם איזה אדם יחטא לפעמים אין להאשימו כ"כ. כי הביאו לזה מחמת שלא נזדכך חומרו ונפשו ורו"נ עדיין מחלקי הרע שהם בתוכו. ולא נבררו מהרע שהם משוקעים בו ר"ל. ולדעתי זהו כוונת אהרן שאמר כי ברע הוא. היינו שהם עדיין משוקעים ומעורבים בתוך הרע ולכן נכשלו בחטא זה. אבל מצד חלקם הטוב בעצם לא היו ראוים לזה ולא כיוצא בו ח"ו. ומי יתן שיזכנו הש"י להיות יוצאים מחלק הרע לגמרי. ונדבק בהטוב האמיתי והנצחי לעד ולע"ע. כיה"ר אמן:

אנא חטא העם הזה חטאה גדולה גו'. ולכאורה יפלא. וכי משרע"ה רעיא מהימנא יקטרג על ישראל ח"ו. והלא כמה פעמים מסר נפשו עבורם. וביותר תמוה. והלא בא לבקש ולחנן. פני הש"י שימחול להם. ואדרבה היה צריך אז להקטין חטאם בכל האפשרי. כדי שיתמלא שאלתו למחול לזרע ישראל. ולא עוד אלא שהגדיל החטא ביותר באמרו חטאה גדולה:

אכן כאשר ישכילו יתבונן האדם בלבו ידע ויבין באמת שאין לך עונש לעובר עבירה יותר גדול מן העבירה עצמה היינו כשיתיישב בדעתו היטב מה עשה בעברו על רצון הבורא ב"ה וב"ש. והיוצא לו מזה שנפרד ונתרחק משורש החיים. ונפל לתוך הקליפות והחיצונים ר"ל. ואז ודאי יתלבש בבושה גדולה. והכנעה רבה ויתמלא רתת וזיע וחלחלה. ואז יתחרט בכל לבבו באמת על העבר. ויקבל ע"ע מאז והלאה שלא ישוב עוד לכסלה. רק ירגיל א"ע לעשות כל מעשיו ועניניו במתון רב וישוב הדעת אם באולי יש בזה איזה נדנוד היפך רצון הבורא ית'. שלא לעשותו. ונמצא כשחושב בלבו כל הנ"ל. אז בודאי יש לו צער גדול מזה אין לשער על שהמרה רצון השי"ת. וזהו באמת העונש היותר גדול כאז"ל ושכר עבירה עבירה. ואז אף יעשו לו באותו עת כל העונשים שבעולם יקטן בעיניו מגודל כאב לבו. וזהו שפייס משרע"ה את הש"י באמרו אנא כו' חטאה גדולה. וכעת שמו ללבם גודל הפגם שעשו. וההפסד רב מריחוקם משורשם הרמה בקודש. ומלאים בושה וחרטה בכל לבבם לבל ישובו עוד לעשות כזאת מה שהוא נגד רצונו ית' רק לקיים ככל הכתוב לחיים בתוה"ק בלי שום שינוי וגרעון ח"ו. ונמצא שכבר יש להם העונש היותר גדול בזה שנתמלאו בושה וכלימה באמת ודי להם בזה. ולכן הם ראוים למחילה וסליחה וכפרה. וכיה"ר אמן:

או י"ל באופן אחר. והוא ע"פ שאחז"ל ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך בשני יצריך. ושורש הדבר הוא. כי ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו. כי גם היצה"ר אינו נהנה בזה שמחטיא האדם וממרה אותו נגד רצונו ית'. רק הוא מוכרח ורוצה לעשות רצון קונו. שבראו ע"מ כן שיפתה ויסית את האדם לעשות היפך תוה"ק. והאדם לא ישמע לו ובזה יגדל שכרו. ובאמת גם היצה"ר רוצה שלא ישמע לקולו ולא יאבה לו. אך יתגבר עליו בכל עת ורגע וינצחנו. והיצה"ר כבר עשה שליחותו מה שהיה מוטל עליו היינו להסיתו ולפתותו. אבל האדם לא ישמע לו אך ילחם מלחמתו עמו וינצחהו ומזה משמח ג"כ היצה"ר. ונמצא שע"י היצה"ר נעשה ג"כ נ"ר ותענוג ושיעשועים להבורא י"ת וי"ת. כמו ע"י היצה"ט. משא"כ להיפך ח"ו. והנה שלא יעלה בלב אדם ח"ו לומר מה לי ולצרה הזאת לא הן ולא שכרן. איני חפץ בקבלת השכר מהתגברות על היצה"ר. ומכש"כ בהעונש אם אשמע לקולו ח"ו. לזה הזהירונו חז"ל לבל נהיה כפויי טובה בבריאת היצה"ר לטובתינו כדי להרבות שכרינו בעולם הנצחי שכולו טוב ורב טוב הצפון. ויהיה נקל בעינינו לסבול מעט צער בעוה"ז במה שילחם עם היצה"ר להתגבר עליו ולנצחו. וה' יהא בעזרו כמאחז"ל לולא ה' עוזרו לא היה יכול לו. וירבה שכרו למאוד וכנ"ל. וכשמשים האדם זאת על לבו. אז יאהוב את הש"י ויודה וישבח אותו על גודל טובו וחסדו שברא היצה"ר לטובתו. כדי להרבות שכרו באין שיעור וגבול ממש כמו שאוהב את הש"י על בריאת היצה"ט. וזש"ה. ואהבת כו' בשני יצריך. וכדרשת חז"ל בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו. היינו שכך תשבח את השי"ת על איזה מקרה לא טוב ח"ו. כמו על הטוב. ולכאורה יפול לבב אנוש עליו בבוא עליו איזה צרה ח"ו. היאך יוכל להתפלל לפני הש"י שיסיר ממנו הצער והיסורין שהוא בהם. כיון שאדרבה צריך לאהוב את הש"י ולשבחו ולשמוח בזה. אך ע"פ ששמעתי מהרב הק' מ"מ מקאזיניץ ז"ל. שצריך האדם לכוין בתפלתו רק לכבודו ית'. היינו ע"י שיסיר ממנו אותו הצער והיסורין יכירו וידעו הכל. גדולתו ומלכותו. ויבינו שאין כמוהו ואין כמעשהו. ולזאת הכוונה הרצויה היה משרע"ה ג"כ מתפלל להש"י שימחול לישראל החטא הזה הגדול. כדי שעי"ז יתוודע ויתפרסם לכל באי עולם גדלו וטובו וחסדו. ומגודל החטא ועכ"ז עמו הסליחה יתגדל ביותר כבוד שמו ית' וית'. וטובו וחסדו. וכיה"ר אמן:

ונפלינו אני ועמך גו'. ואמחז"ל שביקש משרע"ה מהש"י שלא תשרה השכינה רק על זרע ישראל ולא על שונאי ישראל. ולכאורה אינו מובן מהו כוונתו בבקשתו זאת הלא אם יהיו ראוים לזה. למה לא יזכו לזאת המדריגה:

אכן י"ל שמשרע"ה בא בטענה נצחת וטובה לפני הש"י כי בנ"י עם קרובו בני אל חי. נק' בשם ראשית כמ"ש קודש ישראל לה'. ראשית תבואתה. וא"כ שהם הם הראשית צריך שיהיה שיריה ניכרים ואם יהיה השראת השכינה על שונאי ישראל ג"כ. אז לא יהיה שיריה ניכרים. כי אז לא יקראו השונאי ישראל בשם שירים. ומהמעלת בנ"י שהם נק' בשם ראשית. אם אין מי שיקרא בשם שירים. וזש"ה ובמה יודע איפה גו' היינו שלא תשרה השכינה כ"א על זרע ישראל. והשונאי ישראל יקראו בשם שירים. ואז שייך שפיר שם ראשית על ישראל עם קדושו. וכיה"ר אמן:

והסירותי את כפי וראית את אחרי גו'. דהנה הוא ית' מסתתר בשפריר חביון דמקום סתר אשר השי"ת מסתתר בו כביכול הוא אור בהיר ונעלם לית ביה השגה כלל. ומכש"כ אור א"ס הפשוט. והנה מבשרי אחזה אלוה. והלא עינינו רואות בב"ו כשרוצה לכסות א"ע אז פורש כפיו על ראשו או על פניו. כמ"כ כביכול הוא ית' מכסה עצמו בכפיו והוא לרמז לכף הוא כת"ר ושם נעלם וגנוז אור א"ס. וגם בחי' כת"ר אין שום ב"א ונברא יכול להשיגו ונק' אין. וז"ש הש"י למשה מגודל האהבה שאהבו ועשה כל מבוקשו. והסירותי א"ת כפ"י ר"ל שאגלה לך הכת"ר ואין לדבר בזה יותר. וכבוד אלהים הסתר דבר. והדברים עתיקים סתומים וחתומים והחכם יבין מדעתו. ורז"ל רמזו לנו כל הענינים במלות קצרות מלמד שהראה לו הקב"ה למשה קשר של תפילין. היינו שגילה לו השי"ת קשר של דביקות הנק' תפילין. דהוא מרמז למוחין כנודע. ודי למבין:

ומשה לא ידע כי קרן עור פניו וגו'. צריך להבין ולדעת כוונת תוה"ק במה שהודיעה לנו שמשה לא ידע כו'. ומה יצא לנו איזה תועלת מזה. ולכאורה הוא שפת יתר:

ובהעיר לב י"ל דידוע קושיית הרמב"ם ז"ל בענין הידיעה והבחירה. דהלא באמת ידיעת הבורא בהוב"ש וית' הוא ידיעה אמיתית ומוכרחת וא"כ אם ידע שזה יהי' צדיק א"כ א"א לו להיות באופן אחר וכן להיפך ח"ו. והיאך הוא באפשרי שיהא הבחירה נתונה חפשית ביד האדם לעשות כמו שיבחר ויקרב עיי"ש. והוא ז"ל בעצמו תירץ בזה דידוע ומפורסם שאין לנו השגה באמיתות הש"י ואחדותו. והוא ושמו וידיעתו הכל אחדות גמור ואמיתי. לא כידיעת ב"ו. שהוא וידיעתו הם שנים ולזה כיון שאין לנו שום השגה באמיתות מציאות בעצמו כביכול כמו כן אין לנו שום השגה בידיעתו שהכל אחדות אחד. וזש"ה כי לא מחשבותי מחשבותיכ' כו' ע"כ דבריו ז"ל הקדושי' עיי"ש:

והנה הגם שיש עוד תירוצים בזה אך הוא ז"ל כיוון אל האמת בזה והנה הבורא בהוב"ש רצה להורות לנו עם סגולתו התורה והמצות. ועשה זה ע"י משרע"ה והוא הי' בחי' ומדת הדעת העליון הק' והיה כלול כביכול באחדותו ואמיתתו. וכיון שהוא ית' וידיעתו חד אינון. א"כ לא היו יכולים בנ"י להשיג התורה ומצות ע"י משרע"ה שהוא דעת העליון הק'. כשם שאין לנו השגה באחדות וידיעת עצמותו ית'. לזה עשה הקב"ה וב"ש למשרע"ה קרני הוד. והוא אור המבהיק לבר מגופא. כי נצח והוד הם לבר מגופא וע"י ההוד אור המבהיק היו יכולים ישראל להשיג התורה והמצות. וא"כ אם היה משרע"ה יודע מזה האור המבהיק הי' אז אור ההוא ג"כ כלול בדעתו ודעתו כלול בדעת העליון הק'. ונמצא שהי' האור המבהיק ההוא ג"כ כלול בדעת העליון הק'. ולא היו יכולים ישראל להשיג התורה והמצות ע"י האור המבהיק ג"כ. כמו שאין לנו השגה בדעתו ית'. אשר ע"כ עשה הש"י שלא ידע משה ולא יבין מזה האור כדי שלא יהי' כלול בדעתו ועי"ז יכלו ישראל להשיג ע"י אותו האור התורה והמצות וזהו שמודיעה לנו תוה"ק שמשה לא ידע כו' וכנ"ל והבן:

ולזה רמזו חז"ל במס' שבת. אמר רבא בר מחסיא כו' א"ר הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו. שנ' לדעת כי אני ה' מקדשכם כו'. והא כתיב ומשה לא ידע כו' ומשני הא במילתא דעבידא לגלויי. הא במילתא דלא עבידא לגלויי כו' עיי"ש רמזו בזה התירוץ לדברינו הנ"ל הא במילתא דעבידא לגלויי היינו הקירון אור פני משה איתעביד לגלויי. ר"ל שעי"ז יהיו ישראל יכולין להשיג ולהתגלות להם התורה והמצות ולזה לא הודיעו הש"י וכנ"ל:

ועד"ז אמרתי לפרש ג"כ התיב"ע בפ' שלח על פסוק ויקרא משה להושע בן נון יהושע. וכד חמי משה ענוותנותי' קרא להושע בר נון יהושע. והוא פלאי. והנראה לי בזה הוא ע"ד דאי' במדרש מהיכן זכה משה לקרני הוד ר' יהודא בר נחמן א'. כשכתב משה את התורה נשתייר בהקולמוס קימעא והעבירו על ראשו ומשם נעשו הקרני הוד. עכ"ל. והם דברים סתומים וחתומים. והאוה"ח הק' ביאר קצת בזה כשכתב משה את התורה. ובא לכתוב והאיש משה עניו מאוד. ולא רצה לכתוב זאת מרוב ענוותנותו. ואין זה מגדר הענוה לכתוב ע"ע שבח גדול כזה. אך מה יעשה בציוי הבורא בהוב"ש שציוה עליו לכתוב ומוכרח הוא לקיימו. לזה קיצר בהכתיבה בכל האפשרי וכ' ענ"ו חסר יו"ד. וז"ש במדרש שנשאר קימעא בהקולמוס היינו אות היו"ד ובשכר זה זכה לקרני הוד. עכ"ד הקדושים. ונבאר קצת בביאור יותר דכשראה משרע"ה. שחיסר אות אחת מתוה"ק היינו יו"ד מן עני"ו והקב"ה ציוה למשה שיסמוך את יהושע וא"ל ונתת מהודך עליו היינו מאור הוד שלך המבהיק כדי שיהי' לישראל השגה ע"י בתורה ובמצות וכנ"ל. כי נצח והוד הם לבר מגופא והגם שמתחלה לא ידע משה מזה האור המבהיק. עכ"ז כשראה שחיסר אות היו"ד מהתוה"ק והש"י א"ל ונתת מהודך עליו מזה הבין שצריך למסור את התורה ליהושע וליתן לו היו"ד שהוא הקרני הוד וכדברי המדרש כדי שיהי' לישראל השגה ע"י כנ"ל. וזהו כוונת התיב"ע כד חמי משה ענוותנותיה ומפני זה חיסר יו"ד מהתורה בתיבת עניו. לזה קרא להושע בן נון יהושע וכמו שנתבאר. והמשכיל יבין כ"ז: