אוהב ישראל/פרשת זכור ופורים

פר"א ומדת"נ כתיב זכור את יום השבת לקדשו. וכתיב זכור את אשר עשה לך עמלק. לזה זכור ולזה זכור. אלא למה"ד למלך שעשה סעודה כו' התמחוי לפניו מלא כו' אוהבי. משקנח כו' פלוני שונאי. לזה זכרת כו' מלא כו' זכרת על התמחוי ריקן כו' תמחה את זכר עמלק עכ"ל. ולהבין דבריהם הק' נראה לפרש דהנה האדם הוא קומה שלימה בחי' עולם קטן. וכל עולם ועולם מעולמות תחתונים ועליונים הוא קומה שלימה. וכן כללות העולמות הוא קומה שלימה. והנה המוח והחכמה הוא עולם עליון מאוד. והנה אצל שבת נכון מאוד הדבר להעלות השבת לעולם החכמה והזכרון כדי לקדשו. אבל עמלק הרשע אין שייכות להעלותו אל המוח והזכרון חכמה עליונה. וזהו קושיית המדרש לזה זכור ולזה זכור. ועל זה תירץ למה"ד. ויתבאר ע"פ דברי קדשו של הרב המגיד ממעזיריטש ז"ל על המשנה וחילופיהן בגולם. כי יש עולם שנקרא גול"ם. והוא עולם החכמה שהוא בחי' יו"ד שהאות הזה הוא בחי' גול"ם כי הוא נקודה קטנה ויכול לצייר ממנה כל אות שירצה. וזהו וחילופיהן אם תרצה להחליף איזה דבר. בגול"ם. היינו שצריך להעלות אותו הדבר לבחי' גול"ם. ושם יוכל להחליפו עכ"ל הטהור. ולהבינך זה היטב. נראה דכל דבר שהוא מתואר בצורה אז אינו יכול לקבל צורה אחרת. אא"כ שקילקל הצורה הראשונה ואז נעשה בבחי' גול"ם בלי שום תואר וצורה ואז יכולים לעשות מן הדבר ההוא איזה תואר שירצו. ודבר זה נראה בחוש כלי כסף כשרוצים לעשות ממנו כלי אחר צריכין להתיכו מקודם. וכמ"כ בעולמות עליונים כשמעלים איזה דבר לעולם החכמה שנק' גול"ם אז יוכל לצמוח ממנו איזה דבר חדוש וזהו וחילופיהן בגול"ם כנ"ל. וזהו ג"כ סוד הוידוי כי מן החטא שהאדם עושה נעשה קטיגור ע"י צירופי אותיות לפי ענין החטא כמאחז"ל עשה עבירה א' קנה לו קטיגור א'. וכשרוצה האדם לבטל התואר והציור ההוא אז צריך להעלות על זכרונו ולומר אשמתי בחטא פלוני ובתנאי שיהא בחרטה גמורה ובתשובה שלימה בעומק הלב לא בדבר שפתים לבד. ובזה מעלה את הציור הזה לעולם המוח והחכמה ונעשה בבחי' גול"ם ואז נמתקו מאיליהם האותיות של החטא. והוא ג"כ ענין לשון חרטה. לשון בחרט אנוש. היינו חקיקה. ר"ל שנחרטו ונחקקו אלו הצירופי אותיות של החטא ההוא. וזהו נושא עון:

ועפ"ז נבאר קצת ענין פורים אחז"ל חייב כו' עד דלא ידע כו' לברוך מרדכי. והוא דבר פלא גדול כי לא מצינו בשום מקום בתוה"ק שיצא דבר טוב משתיית היין הרבה. ובפרט לשתות כ"כ וכמעט שיוצא מדעתו ושכלו ח"ו. ואיזה טוב יצמח מזה:

אכן הנה כתיב יבוא המלך והמן אל המשתה והענין הוא כך. כי אסתר עשתה בהמשתה אז מה שעשה הכ"ג ביוה"כ שלקח שני שעירים והיו צריכים להיות שוים במראה ובקומה ובלקיחתן כאחד. והטיל גורל ביניהם א' לה' וא' לעזאזל. כדי לרומם הס"מ ולהשוות אותו כביכול עם הבורא ב"ה וב"ש. ואז התוודה הכה"ג בשם כל ישראל והעלה אותיות החטאים לעולם החכמה שהוא גול"ם וכנ"ל והקב"ה מרוב אהבתו לישראל מרוצה בדבר זה ומוחל על כבודו ית' וית'. כדי שיבוא המסטין בבחי' גול"ם ושם הוא דבר והיפוכו שוים כאחד כי החכמה דבוק באי"ן כמש"ה והחכמה מאין תמצא ובאי"ן יכולי' לעשות דבר והיפוכו. בסוד אם רעב שונאך האכילהו לחם כי גחלים אתה חותה על ראשו. וכענין זה ממש עשתה אסתר שאמרה יבוא המלך והמן ועשתה אותו שוה עם המלך ובזה שברה תקפו וחזקו של המן הרשע וזהו ג"כ ענין מה שבכאן נק' הסעודה ע"ש היין ולא ע"ש דבר אחר כמו לחם וכיוצא כי כ"ז שהי' מוכרע גדולת המן בדעתו של המלך לא היתה יכולה לעשות לו איזה דבר. כי הדעת מכרעת. ע"כ עשתה משתה היין דוקא ויצאו למעלה מן הדעת סוד עלמא דמיתקרי גולמ"א ואז עשתה מדבר היפוכו כרצונה ונתהפך להם מאבל לשמחה והנה תוקפו של המן כבר בטלה אסתר. אכן עדיין מוטל עלינו לשבר תוקפו וכוחו של המן הרשע שהוא מזרע עמלק הצפון בקרב לבו של כאו"א מישראל בפרט וכן בכללות. היינו שכ"א מאתנו עם ה' יבטל וישרש הרע הטמון בקרבו. אשר ע"כ צריכין גם אנחנו ליצא למעלה מהדעת כדי שנוכל לבטל לגמרי בחי' הרע ולזה רמזו חז"ל במתק לשונם חייב אדם כו' דלא ידע היינו שיצא אז למעלה מן הדעת ויבוא לבחי' עולם הגול"ם. ולא ידע בין א"ה לב"מ. כי שם דבר והיפוכו שוים כאחד. ואז יוכל לבטל בחי' הרע אשר בו. והיטיבו אשר דברו חכמי דורותינו על יום הפורים שהוא כמו יוה"כ וזהו כוונת המדרש שמה שציוה הקב"ה לזכור את עמלק הוא על התמחוי ריקן. היינו שצריכין אנחנו להעלותו לעולם המחשבה כדי לבטל ולשבר כח עמלק אשר ישנו בקרב לבו של כאו"א מישראל כדכתיב תמחה את זכר עמלק מתחת השמים. וכיה"ר שנזכה במהרה למחותו מכל וכל ע"י ביאת משיח צדקנו שיבא בב"א. והבן כ"ז היטב:

משנכנס אדר מרבין בשמחה. י"ל בזה ע"פ סוד דהנה כתיב אבל שרה אשתך יולדת לך בן וקראת את שמו יצחק. ולהבין טעם הדבר למה ציוה הבורא ב"ה וב"ש לקרוא את שמו יצחק. וי"ל דיצחק הוא לשון צחוק וחדוה ושמחה אשר נתהווה ע"י לידת יצחק אע"ה בכל העולמות ע"י ההשתנות מדבר אל היפוכו. כי אאע"ה היה מקורו מדת החסד וכן היה דרכו להיטיב ולגמול חסד עם כל באי העולם. והלבוש של חסד הוא בחי' מים ויצא ממנו יצחק שבחי' שורש נשמתו היה מדת הגבורה והפחד בחי' אש. וע"י גודל זה ההשתנות נעשה חדוה ושמחה בכל העולמות. והוא עד"מ מי שמשנה בגדיו הראוים לו תמיד לפי ערכו ולובש בגדים אחרים אשר אין דרכו בכך אזי נעשה צחוק וחדוה לכלהרואים אותו. וכמו שאנו רואים בימי הפורים כאשר איש יהודי משנה מלבושיו ולובש בגדי אשה נעשה שמחה וחדוה על ידי זה וכשרואים כל ימות השנה את האשה בעצמה שמלובש כ"א בבגדיו הראוים לו. אין שום שמחה. אמנם עיקר השמחה בא מחמת ההשתנות מדבר אל היפוכו. וכן הנס הגדול של פורים והשמחה הוא ע"י ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים גו' ופור המן נהפך לפורינו. ומטעם זה היה ג"כ שמחה וחדוה בכל העולמות מלידת יצחק אבינו ע"ה. שהוא בחי' אש. מאאע"ה שהוא בחי' מים מדת החסד וע"י העקידה נהפך הדבר והחליפו את לבושם ונכללו זה בלבוש זה. כי אברהם נאזר אז בגבורה וכבש רחמיו לשחוט את בנו. נתלבש אז בבחי' חסד לאברהם. כמ"ש האריז"ל ע"פ ויאמר יצחק אל אברהם גו' אבי ויאמר הנני בני. היינו שהיה יצחק מתמיה מאוד ואמר לאביו הלא אתה אבי. ר"ל הידוע ומפורסם במדת טובו וחסדו. ודרכו להיטיב עם כל הברואים ואיך כעת נהפכת להיות מוסכם ברצונך לעשות דבר זה היפך מדתך וטבעך. ויאמר הנני בני. ר"ל לע"ע אני לבוש בבחי' בני שהוא מדת הגבורה שהוא לצורך שעה. נמצא שאז היה נכלל בחי' אברהם ביצחק ובחי' יצחק באברהם שיצחק לבש מדת אברהם יסוד המים שנשפך לארץ שהיה אז בעיני עצמו נבזה ושפל כדי לקיים מצות בוראו. וכמ"ש וילכו שניהם יחדיו. ועד"ז נתהוה ג"כ בהעולמות עליונים וכמבואר בספה"ק והנה כתיב ה' מלך גאות לבש. דכאשר עלה ברצון הבורא ב"ה וב"ש להאציל ולברוא את העולמות. הנאצלי"ם והנבראי"ם והיצורי"ם והנעשי"ם ולמלוך עליהם. ומהאור הזך והק' אור צח ומצוחצח של א"ס ב"ה וב"ש לא היה כביכול באפשרי להאציל ולברוא את העולמות כי הוא אור בהיר בלתי מושג ובלתי מותפס בשום ענין מחשבה ורעיון ולזאת גאו"ת לבש. היינו כביכול נתלבש בלבוש גאו"ת והוא לבוש זך וקדוש הנארג מן ת"י נימין קדישין מספר גאו"ת. וכדאי' בכהאריז"ל. ומהאור הק' של הלבוש הזה נאצלו כל הכוחות קדושות של עלמא דאצילותא קדישא. ומשם נשתלשלו אל עולמות הנבראי"ם והיצורי"ם והנעשי"ם ונמצא עיקר השתלשלות סדר הבריאה היה ע"י לבוש הק' של ת"י נימין קדישין. ואח"כ כביכול נתחלק ונפסק זה הלבוש לשנים ועלה חצי לבוש התחתון והלביש את חצי לבוש העליון כמ"ש בס' ע"ח עיי"ש. ועי"ז נתהווה שמחה וחדוה גדולה לכל העולמות על שינוי התלבשות הזה שהאור הצח והק' של חצי לבוש העליון הם ר"ה נימין קדישין היותר גבוהים. יתלבשו באור הצח והק' של חצי לבוש התחתון הם ר"ה נימין קדישין התחתונים ולזה הסוד י"ל שרמזו חז"ל באמרם משנכנס אד"ר מרבין בשמחה. היינו כשנכנסין ר"ה אורות עליונים קדישין ומצוחצחין שהם מספר אד"ר ומתלבשים בחצי לבוש התחתון הק' אזי מרבין בשמחה וחדוה ותענוג ושעשועים בכל העולמות ע"י שינוי הלבושים ושמחה לפניו ית' מדבר המתהפך שהגאות העליון בא מתתא לעילא. ר"ל שאלו השני שמות ע"ב וא"ל ב"ם הפסיקו בין לבושא דמלכותא ומתנוצצים בין לבוש של המלכות ונעשה מן ת"י מספר ר"ה למעלה. ור"ה למטה. כידוע ליו"ח וזרע ישראל בני אל חי מגודל התדבקותם והתקשרותם באותיות והשמות הק' הנ"ל ומעוררים מתתא לעילא ומכניסים חצי המלבוש התחתון למעלה ואז נגמר לבוש הגאו"ת. ונעשה ת"י נימין קדישין. ומכתירין את אלהי הצבאות והוד והדר לפניו ועוז וחדוה במקומו. וזהו עיקר השמחה שכ"ז נעשה מתתא לעילא וכנ"ל. וזהו ג"כ שמחת פורים בכל העולם. מפני שהגם שהיה יכול להיעשות נסים ונפלאות לישראל שלא ע"י אחשורוש וכיוצא עכ"ז היה רצונו ית' לעשות דוקא זה מדבר להיפוכו שיבוא השמחה מדבר המתהווה עצבות ואפשר זהו מנהגינו שמשנים בגדים בפורים. והמשכיל יבין כ"ז.

עוד י"ל ע"פ מ"ש והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור. ופי' הקדמונים ז"ל כי ע"י זכרון הנסים והנפלאות הגדולים והנוראים אשר עשה עמנו הבורא ית' וית'. עי"ז נעשה ונתעורר ההארה הגדולה שהיה אז בזמן הנס. להיעשות נס כזה ג"כ בכל דור ודור לפי הצורך. וכן יה"ר אמן:

עוד י"ל מרבין בשמחה כי בשמח"ה הוא עולה מספר שנ"ה ר"ל שהשמחה המתעוררת אז באדם ממשכת שמחה וחדוה לכל השנה. וכיה"ר אמן:

עוד בפסוק הנ"ל. והימים האלה גו' ובגמ' הנ"ל. עוד יש לאלוה מילין. ע"פ מה שאמרתי לפרש הפ'. זכר עשה לנפלאותיו. היינו שהקב"ה עשה את נפלאותיו בבחי' דכר שיוכלו להשפיע עוד דוגמתו בכל עת אשר יצטרכו בנ"י עם ה' בני אל חי. או לאיזה יחיד. כמו שנתבאר בפ' ויצא באריכות בביאור המדרש עיי"ש היטב. וזהו והימים האלה של ימי הפורים. נזכרים היינו שנעשו בבחי' דכר. ועי"ז הם נעשים בכל דור ודור. ושורש הדבר הוא שע"י שאנו מודים ומשבחים להבורא ב"ה וב"ש באמת ובלב תמים ובדביקות גדול על שעשה לאבותינו את כל הנסים האלה בזה אנחנו מעוררים את המקור העליון להשפיע עלינו כל טוב וכל חדו וששון ושמחה לעשות עמנו נפלאות ונסים לטובה ולהיות בשמחה כל ימי השנה. וזה"ש חז"ל משנכנס אדר מרבים בשמח"ה. שאז נתעוררו הנסים והנפלאות שעשה הש"י לאבותינו בימים ההם. וכמ"כ יעשה עמנו נסים לטובה. וכנ"ל וכיה"ר אמן:

ותאמר אסתר יבוא המלך והמן היום וגו'. הנה כבר נאמרו ונשנו הרבה טעמים על כוונת אסתר בעשיית המשתה כמובא בגמ'. ובספה"ק ידועים להמעיינים בדברי קדשם. ובעזר הש"י אענה גם אני חלקי. והוא ע"פ משה"כ סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם. ומבואר בזוה"ק דשבעין אנפין לאורייתא גימ' סוד. ומה שהתורה נדרשת בשבעים פנים. הוא מהשבעים נהורין עילאין קדישין שמנהרים ומאירים את אותיות התורה מחכמה עילאה. וזה הסוד מסר ה' ליראיו. הם הצדיקים הגדולים שאין להם שום חטא שיעכב ויעבה את אור שכלם מלקבל החכמות וסודות עליונים נעלמים הצפונים ורמוזים בתוה"ק. וזהו ובריתו להודיעם. שעי"ז ניכר ונודע להם קיום הברית אשר כרת עמנו הש"י. ר"ל כי ע"י שיהי' נשמתם דבוקה בהתורה נמשך להם שפע חסד ורחמים לנר"נ. אמנם עתה שאנו בגלות המר ואז הקליפ' גוברת על החסדים ומכסה אותם ומונעת אותם מלבוא אלינו. ואור השכל הוא מובדל מהתורה ומכוסה בגבורות קשים והם מסך המבדיל מלקבל סודות התורה. ולפי שראתה והבינה אסתר ברוה"ק את כל אשר נעשה ע"י תגבורת הדינין ר"ל. אשר ע"כ עשתה משתה היין להמתיק הדינין בשורשן. היינו שקשרה נפשה בהמקור העליון שמשם נחצבו ע' נפש יוצאי ירך יעקב. וגם ע' סנהדרין. שהם מספר יי"ן. ועי"ז נמתקו הדינין ונתגלו החסדים. הבאים מכח סודות התורה. וזהו נכנס יי"ן יצא סו"ד. ר"ל סוד ה' ליריאיו וכנ"ל שנתהפך הכל לרחמים לזרע ישראל. ולכן המן הרשע שהי' מהדינים הקשים התחתונים הנק' בזוה"ק סוספיתא דדהבא. שהוא זוהם הזהב ופסולת התחתון ולא הי' יכול להיות נמתק מהחסדי' הק'. וגם לא הי' לו לאחוז עוד בהגבורות שלמעלה לפי שהם כבר נמתקו ונההפכו לרחמים. לכך נפל לבירא עמיקת' בשאול תחתית ואבדון. ונעקר מן העולם. אבל אחשורוש שלא הי' מזרע עמלק הי' בכחו להיות נמתק ע"י משתה היי"ן. ואז נהפך לבבו הרע להיות טוב. כי יש שני בחי' יי"ן. א' מצד הקדושה הנק' כוס ישועות. והוא מגביר החסדים לישראל. ויש יי"ן מצד הקליפה הנק' כוס התרעלה שהוא פועל הרע על הרשעים. והכל הולך אחר המחשבה. ולזה היתה כוונת מחשבתה של אסתר הצדקת בנתינת הכוס יי"ן לאחשורוש שיעשה מזה המתקת הדינין ויתהפכו לרחמים. ועל המן היתה מחשבתה שנותנת לו כוס התרעלה. ותלו אותו ואת בניו על העץ. כן יאבדו כו'. והבן כ"ז היטב:

אחז"ל ויתיצבו בתחתית ההר גו' שכפה עליהם ההר כו'. התורה מוטב כו' מודעא רבא לאורייתא כו' קבלוה בימי אחשורוש שנ' קימו וקבלו גו'. ולהבינך זה מה טיבו שלכפיית ההר. ובפרט שכל ישראל כולם בפה אחד ענו ואמרו כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע:

אמנם שורש הדבר הוא כך. דודאי קשה וכבד מאוד הדבר לבן אדם מגושם בחומר העב שיקבל עליו עול תורה והמצות. ובזה לא רצו כל האומות לקבל את התורה. ולהטות שכמם תחת עול מלכותו ית' וית'. אך ידוע דברי חז"ל אין הרים אלא האבות. דכמו שההר הוא שורש לארצות האדמה שראש ההר הוא העיקר וממנו יש חיזוק להתפשטות האדמ' אשר סביבות ההר שהוא משופע מכל צד. וכמ"כ הם אבותינו הקדושי' שורשם בארץ החיים והם ההרים הגבוהים אשר עליהם ועל כוחם נשענו כל בית ישראל. והנה כשהש"י רצה ליתן התורה לישראל אז העלה את כל הכנ"י למקורן ולשורשן וינטלם וינשאם לדביקות העליון בדרכי אבותיהם הק'. ופתח להם ארובות השמים ואתה מרבבות קודש והעביר מעליהם כל מיני מסכים המבדילים בין שכלם ובין קודש הקדשים והי' אור נשמתם מאיר לשורשם ואור קדושה העליונה חופף עליהם מכל צד. וזה"ש שכפה עליהם ההר כו' היינו שהקיף אותם בההר שהוא שורש קדושתם העליונה. ואז כיון שלא הי' שום מסך מבדיל בינם לבין קונם ית' וית'. לכך חשק לבם ונתלהב לקבל את התורה ומצותיו כי הי' קל בעיניהם לפי בחי' שכלם הגבוה שהי' להם בעת הזאת ולזה הקדימו נעשה לנשמע. וקבלו עליהם ועל זרעם עד סוף כל הדורות. לקיים פקודת ורצון המלך מלכו של עולם. וזש"ה רבא מכאן מודעא רבא לאורייתא. ר"ל לדברינו הנ"ל א"כ יש טענת אונס ליהודים כי מאחר שהיו אז בעת קבלת התורה במדריגה גדול' ובודאי אם הי' בחי' זו מתקיים לדורות. אז ג"כ היו שומרים תורת ה' ומצותי' בשמחה כאשר קבלו עליהם אך כיון דמיד אחר מעמד הר סיני נפלו בנ"י ממדריגתן והורידו את עדים מעליהם. ושוב א"א לבן אדם להיות דבוק בהתורה ולשמור מצותי' כראוי כאשר הי' בלבבם בעת קבלתם אותה ולא על בחינה זו קבלוה. ומודעא רבא הוא. אך אעפ"כ הדר קבלוה בימי אחשורוש שהיו אז בעת צרה ובריחוק גדול מאתו ית' ועכ"ז קבלו על נפשם אף כשיהיו ח"ו בבחי' שפלות ותחתונה להיות עושים ככל הכתוב בספר תוה"ק. ונמצא ששוב אין שום טענה להם על קבלת התורה מאחר שקבלו אז ברצון נפשם. וכיה"ר שנזכה לקיים ככל הכתוב בתורת משה ובדחז"ל בלי שום שינוי ח"ו. בשמחת הלב מרוב כל אמן:

מצאתי כתוב על ספר א' פתחי' זה מרדכי (מנחות סא, א). וסימן והי' ראשיתך מצער ואחריתך ישגא מאוד (איוב ח, ז). ופי' ע"פ פשוטו כי ג' אותיות ראשונים של מרדכי עולים חצי מספר מהג' אותיות ראשונים של פתחיה. אבל שני אותיות אחרונות של מרדכי עולים למספר כפל משני אותיות אחרונים של פתחיה. וזהו והי' ראשיתך מצער ואחריתך ישגא מאוד:

עי"ל ע"ד רמז וסוד. דהנה ידוע דאית רישא דלא אתיידע והוא קוצו של יו"ד. ומשם בא ע"י שביל דקיק לבחי' חכמה עילאה קדישא שהוא בחי' יו"ד. ומשם בא לאות ה' עילאה שהוא בינה. והוא עלמא דקיימא לשאלה. עד"מ כשאדם לומד ואינו מבין איזה דבר. ופתאום יבוא לו השכל וזהו בחי' רישא דלא אתיידע. ובא לו ע"י שביל דקיק ומצטייר בשכלו וזהו בחי' חכמה ועי"ז יכול להבין הדבר וזהו בחי' בינה. והנה השביל דקיק הוא נק' יסוד אב"א ומשם נתגלההשפע וכל נהורין עילאין. וזהו הוי"ה בניקוד פַתח. כמובא במ"א. וזהו ג"כ כוונתינו בכל הברכות בתיבת ברו"ך. והוא ממקור בחי' חכמה עילאה קדישא. והנה מרדכי בחי' יסוד אב"א כמבואר בכהאריז"ל. וזהו ענין פתחי' זה מרדכי. היינו פַתַח כללות השפעת קוצו של יו"ד. והיו"ד ואות ה' כנ"ל הוא מרדכי יסוד אב"א. וזהו והי' ראשיתך מצער. ר"ל הוא שביל דקיק הוא ראשית. ואחריתך ישגא מאוד כי מזה בא שפע רב טוב לכל העולמות כיה"ר אמן והבן מאוד:

שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי להודיע וגו'. והוא מחוסר הבנה. וי"ל דהנה אחז"ל תכלת דומה לים. וים לרקיע ורקיע לכה"כ. ר"ל דהאמת הוא שאין אנו יכולים להשיג את הבורא בהוב"ש. כ"א מצד פעולותיו ומעשיו הנוראים שעושה לנו נסים ונקמה מאויבינו בכל עת. ואנו משיגין הפעולה אבל לא הפועל זולת מתוך מעשיו שעושה עמנו מזה ראיה ברורה על עצמותו הנעלם אשר הוא ית' משגיח עלינו תמיד. אבל גבי נס של פורים נתגלה הפעולה והפועל. דהפעולה הוא שראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו אשר הציל אותנו ממיתה לחיים. ונהפך מיגון לשמחה גם אז הי' התגלות ע"י מי הי' הנס הישועה וההצלה. היות שבא לנו ע"י גדולת מרדכי אשר גדלו המלך שהשלום שלו. והקב"ה גלגל הדבר ע"י מרדכי הצדיק. וסיבב סיבות שהציל מרדכי מקודם את המלך אחשורוש ממיתה. וזהו יחוד גדול שנתגלה הפעול' והפועל. ולכך הוא ימי שמחה מחמת שנתגלה הארת מרדכי כנודע ליו"ח. וזה"ש הפייטן שושנת יעקב צהלה ושמחה. בראותם יחד תכלת מרדכי. ר"ל שהשיגו אז שני הבחי' ביחד הפעולה הוא הנס הנק' תכלת שדומה לכה"כ שע"י הפעולה ניכר מי הוא מלך הכבוד ונעשה הפעולה כסא לכבודו ית' גם זכו והשיגו להתגלות הארת בחי' מרדכי שע"י מי באה הצלה והנס לזרע ישראל וזה היה ע"י מרדכי מה שלא השיגו ישראל בשום נס. וזהו להודיע שכל קויך לא יבשו. ר"ל הקב"ה רצה להראות ולפרסם מעלת הצדיק הדבוק בו ית'. אשר שולח הקב"ה ע"י ריוח והצלה לזרע ישראל. כי הפלה ה' חסיד לו ה' ישמע בקראו אליו. כיה"ר אמן: