אוהב ישראל/פרשת בשלח

וחמשים עלו בני ישראל וגו'. עצמות יוסף עמו. ופירש"י ז"ל אין חמושים אלא מזוינים כו' עיי"ש. יש לרמז בזה בהעיר לב. כי הנה נודע בספה"ק אשר בנ"י בעת גלות מצרים נכנסו ונשקעו במ"ט שערי טומאה ע"י גילולי מצרים ותועבותיהם שהיה מקום תכלית הטומאה. ואילו ח"ו היו נכנסין לשער הנו"ן משערי הטומאה אזי אנו ובנינו ובני בנינו היינו משועבדים לפרעה במצרים אך שנגלה עליהם ממ"ה הקב"ה בכבודו ובעצמו וגאלם קודם שנכנסו. וסוד הגאולה היה ע"י שער הנו"ן מן נש"ב הקדושים. וגם נתגלה סוד הדעת העליון הקדוש. ועי"ז נגאלו בנ"י ממצרים מתוך המ"ט שערי טומאה. ונכנסו למ"ט שערי בינה עד שעלו גם לשער הנו"ן מנש"ב בסוד גדלות המוחין שהם בחינת י"ה. חכמה ובינה. שהוא סוד הגאולה בתמידית. וכמבואר אצלינו לעיל כמה פעמים:

והנה נודע מספה"ק כי סוד עליית כל העולמות הוא סוד מ"ב הק'. ושם זה ישנו בכל עולם ועולם. בעשיה ויצירה ובריאה ובאצילות הקדוש כל עולם ועולם לפי בחי' קדושתו. וכאשר יבואר אצלינו אי"ה בפ' מסעי באריכות. והנה סוד מ"ב שבעולם העשיה הוא סוד האותיות היוצאים מר"ת של תפלת רנבה"ק כנודע שהוא א"נא ב"כח ג"דולת י"מינך ת"תיר צ"רורה שהר"ת שלו אב"ג ית"ץ וכן ישנו שבעה פסוקים בסוד ז' קולות שבמזמור הבו לה' בני אלים והז' שמות שבכל שם וא"ו אותיות. עולים יחד למנין מ"ב. אמנם בכל אחד מהז' שמות שיש בו וא"ו אותיות ישנו עוד בחי' הארה הכוללת המשלים לשבע ועולים מ"ט. כנודע בסוד הספירה. וע"י כח זה השם הקדוש יצאו ב"י ממצרים. כי הוא סוד העלאות הניצוצות להוציא בולעם מפיהם ולהעלותן למקורן ולשורשן הרמה בקודש. וזהו שפירש"י ז"ל אין חמושים אלא מזוינים. היינו סוד זיינין שהם זפ"ז עולה מ"ט ש"ב. רק שער הנו"ן שהוא בסוד מוחין דגדלות נגלה עליהם לשעתן לגודל ההצטרכות בעת ההוא וכנודע מספה"ק. וזהו ג"כ סוד בווי"ן תתקטר היינו כי כל שם מהז' שמות הוא רק וא"ו אותיות. והיינו שסוד מלוכה הק' בש"ק מתקטרת ומתקשרת בווי"ן וכנ"ל. וגם נעשה זינין דכנישין. דכניש בגווייהו כל טיבו וכל ברכאין ונהורין עילאין בסוד הארה כוללת וכנ"ל. וכמבואר אצלינו פ' ויגש ג"כ. והבן כ"ז:

ויקח משה את עצמות יוסף עמו. ידוע שמרע"ה היה סוד הדעת העליון הק'. ויוסף הצדיק היה בחי' יסוד צדיק חי עלמין. המתייחד ומתקשר בסוד ח"י חוליות שבשדרה. ועולה למעלה לבחי' מוח החכמה עילאה קדישא. ומשם משפיע שפע קדושה וחיות הקודש לכל העולמות. והוא אתקשרותא דכולהו עלמין ומקשר עצמו בכל מיני שביעית שבכל העולמות סוד המלכות הקדוש. וזהו ויקח משה את עצמות יוסף. עצמות הוא ל' כעצם השמים לטוהר. לשון בהירות ואור. היינו שמשה סוד הדעת לקח עם בחינתו ג"כ את הבהירות ומקור שורשו של יוסף הצדיק ח"י עלמין שהוא בהירות אור החכמה. כי השבע השביע את בנ"י. היינו כי הוא קשרם וייחדם כל הבחי' בבחי' שבע להיות מזוינים וכנ"ל. והמשכיל יבין כל זה. ויבין דבר מתוך דבר:

דבר אל בנ"י וישובו ויחנו לפני פי החירות וגו'. י"ל דהתוה"ק מרמזת ומורה לנו בזה דרך טובה וישרה בהתנהגות האדם בעת לימוד התורה ובעת התפלה היינו שיתיישב בדעתו ושכלו קודם הלימוד או התפלה. לפני מי הוא עומד. ע"ד דע לפני מי אתה עומד. וכמו שהחסידים הראשונים היו שוהים שעה א' קודם התפלה כדי שיכוונו את לבם למקום. וזהו וישובו ויחנו. ר"ל שיתיישבו בישוב הדעת ויעשו חניה. לפני פי החירות. קודם שעושים חירות. בחי' בן חורין לפיהם:

או יאמר שישובו בתשובה שלימה לפני וקודם שעושים חירות לפיהם. ובזה ויחנו יתנו חן לדיבורם בקודש. בין מגדול היינו תפלה כמ"ש מגדול עוז שם ה' בו ירוץ ונשגב. ובין הים היינו לימוד תורה ע"ד הנק' ים התלמוד. לפני בעל צפון. היינו שישכילו ויבינו כ"ז. היינו שישכילו ויבינו לפני מי הם עובדים עבודתם ולפני מי הם עומדים. הלא לפני ממ"ה הקב"ה אשר כל הצפונות והנסתרות הוא יודע. ולפניו נגלו כל תעלומות לב. ומחשבות האדם ותחבולותיו נכחו תחנו על הים. יש לרמז בכאן ע"ד שפכי כמים לבך נכח פני ה'. ואי' בספה"ק כי נכ"ח הוא מספר מזל"א עילאה קדישא. בסוד מנין ג' הויו"ת. וזהו נכ"ח פני ה'. וזהו יש לרמז ג"כ כאן. נכחו. ר"ל הנכח פני ה' תחנו על הים. תעשו חנייה על הים התלמוד. סוד תורה שבע"פ. בחי' מלוכה הק'. והיינו להמשיך אליו מבחי' מזל"א עילאה קדישא ע"י י"ג נהרות המושכין שמן אפרסמון ואמר פרעה לבנ"י. ר"ל האנשים אשר הם בהתגלות העוה"ז נק' בשם פרעה. וכאשר הם רואים התנהגות הצדיקים והחסידים אשר בתורת ה' חפצים בדיבורי תורה ותפלה. בישוב הדעת גדול וכנ"ל. אז הם מתלוצצים עליהם ואומרים נבוכים הם בארץ סגר עליהם המדבר היינו שסגר עליהם בחי' הדיבור וכי אין יכולת בידם לדבר בחיש מהר לא במתינות ובישוב הדעת אין זה כ"א נבוכים הם וסגר עליהם בחי' הדיבור. וחזקתי את לבם ורדף אחריהם. אמנם כן ואכבדה בפרעה ובכל חילו. היינו בהאנשים האלו שהם בהתגלות העוה"ז ובכל כחותם. וידעו כל המצירים והמעיקים לתלמידי חכמים והצדיקים כי אני ה'. והבן:

ויאמרו מה זאת עשינו וגו' ישראל מעבדנו. יש לדעת ולהבין דלכאורה תיבת זאת הוא מיותר. כי היה די לומר מה עשינו:

אכן בהעיר לב י"ל אחרי אשר חנן ה' בדעה והשכל כי כבר נתבאר כמה פעמים אשר עיקר הרצון הקדום אשר עלה במחשבה לפניו ית' וית' להאציל ולברוא וליצור ולעשות את כל העולמות היה רק כדי שיתגלה ויתפרסם מלכותו ואלהותו ית' לכל באי העולם. ויכירו וידעו כי לו הכח והממשלה ומלכותו בכל משלה. ושיתפרסם כלכחותיו הנפלאים ונוראים לכל באי העולם. והנה בנ"י עם ה'. הם נק' בני בכורי. כי ישראל עלו אז תחלה במחשבה להבראות. והם בסוד ראשית אונו כביכול. וכמבואר לעיל פ' בא. ויעאע"ה היה בבחי' מדת אמת שהוא מרכז אמצעי לכל העולמות וכנ"ל. והוא ג"כ בבחי' ראשית אונו. כי הוא הכח הראשון אשר בא קצת לראשית התגלות. והוא בסוד שם מ"ה הקדוש מספר אד"ם כביכול בסוד אד"ם יושב על כסא רם ונשא. אכן עדיין אין שם השגה בשלימות. ע"ד מ"ה פשפשת מ"ה מצאת. אכן עיקר ההתגלות הוא כאשר נתפשטו הכוחות ע"י הוא"ו קצוות אל המלוכה הק' הנק' בבחי' זאת כנודע אז נתגלו ונתפרסמו כל הכוחות הק' הנוראים והנפלאים. והנה ע"י יציאת מצרים נתגלו ונתפרסמו כחותיו ית' וית'. כי לו הכח והממשלה בשמים ובארץ ובכל אשר בהם ובד' רוחות העולם ולו יאתה המלוכה והוא מלך על כל הארץ. וזהו פי' הפסוק שאמר פרעה לעבדיו מה זא"ת עשינו. ר"ל מבחי' מ"ה שהוא בחי' ראשית ההתגלות השגה אלהות. אבל לא השגה נגלית בשלימות וכנ"ל. ואנחנו תיקננו מבחי' מ"ה את בחי' זא"ת שהוא בחי' התגלות בשלימות. וזהו נעשה ע"י כי שלחנו את ישראל מעבדנו עי"ז נתגלה המלכות הק' בחי' ומדה זא"ת בתכלית התגלות והפירסום. והבן:

ופרעה הקריב וגו' אין קברים וגו' ונעבדה את מצרים וגו'. והנה לכאורה הם דברים זרים מאוד אינם ראוים למי שאמרם וחלילה שיצאו דברים כאלו מפי קדושים בנ"י עם ה' בני אל חי:

אכן בהעיר לב י"ל. דכוונו לדבר טוב ונפלא והוא דהנה בנ"י כשראו שהם במיצר גדול וצריכים לרחמים מרובים ולעשות להם נסים גדולים. א' שינצלו מאויביהם ומכל צרותיהם וילכו בתוך הים בשלום. וגם שיעשה השי"ת נקמה בשונאיהם. והבינו בעצמם שאינם אז כדאי לנסים גדולים כאלו. ואין להם במה לעבוד את ה' ביתר שאת על כל הטוב אשר יעשה עמהם. כי האהבה והיראה שהיה להם אז זוטרתי הוא לגבי כל הטובות הללו שהם צריכים שיגמול עמהם הש"י. והשיגו בשכלם שלא יצוייר להם שום עבודה שיספיק להיות כגמול ע"כ החסד והטוב והרחמים מאת הש"י עליהם. זולת מס"נ להש"י באמת ובתמים על קדושת שמו ית' וית'. והם שיערו בעצמם שעדיין לא הגיעו למדריגה זו ולהכח הזה שיוכלו לעבוד את הש"י במס"נ באמת. לכך ויראו מאוד כי חשבו בלבם שח"ו בין כך ובין כך אבדה תקותם והם בסכנה גדולה. לכך הוקשה להם פרידתם ממצרים. מפני שבמצרי' הי' קל להם לעבוד את הש"י בעבודה לפי ערכם וכוחם. ולא הוצרכו להמית נפשם. כי לא היה להם אז נסים גדולים כ"כ. משא"כ לעת הזאת שהם בצרה גדולה ודוחק רב מכל ד' רוחותיהם. כמאחז"ל השונא מאחריהם ונחשים ועקרבים משני צדדיהם ולפניהם הים סוף. ולא היה להם שום בית מנוס ע"פ הטבע ולכן הם מוכרחים לשנות את טבעם ג"כ ולעבוד את הש"י במס"נ באמת בלב שלם כדי שיזכו לעשות להם איזה נס ופלא גדול:

וז"ש מה זאת גו' להוציאנו ממצרים גו' חדל ממנו ונעבדה את מצרים. ר"ל שנעבוד את הש"י. את מצרים. עם מצרים. היינו עם הטוב שהיה לנו במצרים ולעומת זה היה כח וסיפוק בידינו לעבוד את ה' כי טוב לנו עבוד את מצרים. ר"ל לעבוד את ה'. בבחי' שהיה לנו במצרים שהוא עבודה קלה לפי ערכינו. ממותנו במדבר. היינו משנהי' במדבר ונהי' צריכין להמית עצמינו ולעבוד את הש"י במס"נ בלב שלם. וזה אין כח וסיפוק בידינו עדיין ועל זה השיב להם מרע"ה אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה'. ר"ל שפייס אותם. ורמז להם שבודאי יעזור להם הש"י שיבואו למדריגה זו של מס"נ באמת ובתמים. וכן היה באמת. שקפץ נחשון בן עמינדב נשיא משבט יהודה לתוך הים בראשונה. והיתה יהודה לקדשו. ואז היה קידוש שמו ית' ביותר. ועי"ז נצולו. והבן:

וישב הים לפנות בקר לאיתנו וגו'. ואחז"ל לתנאו הראשון. שהתנה הקב"ה עם הים בעת שבראו שיתבקע מפני ב"י. והקשה האוה"ח הק' ז"ל. הלא זה אינו מקום קיום התנאי שאז שבו המים לתקפם לילך כדרכם הטבעי. ועיקר התנאי היה שיקרע לפני ב"י וילכו בתוכו ביבשה. ומהראוי הי' לרמז קיום התנאי אצל הבקיעה עוד הקשה מהו גודל הנס והפלא שנתבקע לפני כללות ישראל. והלא מצינו כמה פעמים שנתבקעו המים ונפלגו ליחידי סגולה. וכגון רפב"י וגינאי והנלוה אליו. עיי"ש ע"כ קושיות האוה"ח ז"ל:

עוד צריך להבין ולדעת מהו זה שכתבה התוה"ק ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים גו' חומה גו'. אחר שכבר כתוב לפני זה ששבו המים להילוכן כדרכן ויכסו לכל חיל פרעה גו' לא נשאר בהם עד אחד. ומה גם שכבר הודיעה לנו תוה"ק כ"ז מקודם. גם לכאורה אינו מובן מה שכתבה תוה"ק בסוף השירה כי בא סוס פרעה גו' ובני ישראל הלכו ביבשה גו'. כי כבר כתוב הכל לפני זה:

אכן י"ל בהעיר לב דהנה קריעת י"ס היה כמין קשת ובאותו צד שנכנסו בו בנ"י משפת הים. באותו צד עצמו יצאו ג"כ מן הים רק שנקרע להם כמין קשת וכאשר נכנסו ב"י בתוך הים נבקעו המים ונצבו כמו נד עד שנכנסו כולם. וגם פרעה וחילו הבאים אחריהם בים היו קרובים להם ממש בתוך בקיעת הים. ואז כשהיו ישראל וגם המצרים בעת וזמן אחד בתוך הים. והיה עליהם קיטרוג גדול כמאחז"ל מה נשתנו אלו מאלו.. ועכ"ז התחיל הים להשיב את מימיו על המצריים ויכסו מים צריהם ולפני ב"י נבקע הים ונקרע להלן עד שיצאו מתוך הים לחוץ. וזה היה עיקר הנס והתנאי עמו במעב"ר. היינו שבאותו העת וזמן עצמו שישובו המים על המצריים יהיה נבקע ונקרע לפני ב"י וילכו בתוכו ביבשה. וזה היה לפנות בוקר אשר היו כולם כאחד ישראל והמצריים אז בתוך הים זא"ז ממש. ולכך כתיב כאן זה הרמז לאיתנו היינו לתנאו. מפני שזהו עיקר התנאי ולזה הודיענו תוה"ק פעם שנית היינו שבעת ששבו המים על המצריים באותו רגע עצמו היה בבקיעתו לפני ב"י. וזהו פי' הפסוק כי בא סוס פרעה גו' היינו באותו העת ממש כאשר בא סוס פרעה גו' בתוך הים והשיב הים עליהם את מימיו. אז ובני ישראל הלכו ביבשה. וכנ"ל. כדי שיוכלו לצאת חוצה על שפתו. וזה היה עיקר הנס. וסוד הדבר כי ענין קי"ס היה בסוד גבורה שבחסד ונבדלו ונפרדו הגבורות להמצריים לבדם. והחסדים לישראל לבדם. והבן כ"ז היטב:

אז ישיר משה ובנ"י וגו'. במדרש הה"ד נכון כסאך מאז מעולם אתה. א"ר ברכי' בשם ר' אבהו אע"פ שמעולם אתה לא נתיישבה כסאך ולא נודעת בעולמך עד שאמרו בניך שירה על הים. משל למלך שעשה מלחמה ועשו אותו אגוסטוס. א"ל עד שלא נצחת המלחמה היית מלך. עכשיו עשינוך אגוסטוס. מה חילוק בין מלך לאגוסטוס מלך עומד על הלוח. ואגוסטוס יושב. כך אמרו ישראל לפני הקב"ה באמת עד שלא בראת עולמך היית אתה ומשבראת עולמך אתה הוא. אלא כביכול בבחי' עומד שנ' עמד וימודד ארץ אבל משעמדת על הים ואמרנו שירה לפניך באז נתיישבה מלכותך וכסאך נכון הוי נכון כסאך מאז. מאז ישיר עכ"ל המדרש:

להבין דברי המדרש. וביותר צריך להבין ולדעת איך שייך אצל הבורא בהוב"ש לשון עמידה וישיבה ח"ו.

אכן בהעיר לב י"ל דהנה כתיב תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם וכבר מבואר אצלינו כי קודם בריאת כל העולמות היו כל הכוחות הק' וכל המדות והתוארים כביכול כלולים בעצמותו ית"ש. והעיקר אשר ע"י הסכים רצון הבורא בהוב"ש האחדות הפשוט להאציל ולברוא את העולמות הי' רק מחמת תואר מלך כי אין מלך בלא עם. וכמבואר אצלינו כמה פעמים בשם כהאריז"ל ע"פ ה' מלך גאות לבש. לאשר היה עולה ברצונו הקדום הפשוט להיות לו תואר מלך לזה לבש גאו"ת הוא מספר ת"י נימין קדישין. ועי"ז האציל וברא ויצר ועשה עולמות עליונים הקדושים ועולמות התחתונים. והכל כדי לידע ולהודיע ולהגלות כי הוא לבדו מלך ע"כ העולם כולו בכבודו. והוא המנהיג כל העולמות ומבלעדי שפעו וחיותו בכל רגע אז כאפס ואין ותוהו היו נחשבים. ושיתגלו ויתפרסמו כל הכוחות והמדות הק' לכל באי העולם ויכירו וידעו כי לה' המלוכה ומלכותו בכל משלה. והנה מדת החסד היה כלול בעצמותו ית' קודם בריאת העולמות וכנ"ל. אמנם כבר נתבאר שעיקר רצון הבורא בהוב"ש הנכבד והנורא היה רק שיתפרסמו כל הכוחות והמדות הק' ושיבואו מההעלם אל הגילוי. ואז עדיין לא נתפרסם מדת החסד עד שבא אאע"ה להעולם שהוא האיש החסד וכל ימיו עסק במדה זו. וכמ"ש ע"פ הלוך ונסוע הנגבה. אל הדרום בחי' הימין מדת החסד. ועסק באהבת הש"י ובמס"נ באמת על קדושת שמו ית' וית'. ועסק בג"ח כל ימי חייו. וע"י נתגלה מדת החסד בעולם בפירסום רב. וע"י בא מדת החסד מבחי' כמוסית שהיה כלול בעצמותו ית"ש. בבחי' ימי קדם קדמונו של עולם. קודם בריאת העולמות. וע"י בא מהעלם אל הגילוי:

ועפ"ז נשכיל ונבין מה דאיתא בס' הבהיר הנדפס בסוף חלק ראשון מס' הזוה"ק וז"ל עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מאי משמרתי אמר מדת החסד כל ימי היות אברהם בעולם לא הוצרכתי לעשות מלאכתי שהרי אברהם עמד שם במקומי. וישמור משמרתי במדה זו היתה מלאכתי לזכות ועכשיו אברהם הוא המזכה וכו' עיי"ש. וכוונתו כי עינינו רואות שקודם היות אברהם בעולם לא היה קיום להדורות ההם בעולם. כדור אנוש והפלגה ודור המבול. הגם כי עולם חסד יבנה עכ"ז לאשר לא היה עדיין אתערותא דלתתא לעורר ולפרסם המדה ההוא ועדיין היה מדת החסד כלול בכמוסותו ובהעלמו והוא נק' אז עדיין בבחי' עומד היינו עומד במקומו כי לא היה עדיין כלי לקבל המדה והכח ההוא. כי לא היה אז אתערותא דלתתא שהוא בבחי' כסא להמדה ההוא כדי שתשרה ותשב עליו המדה ההוא בקיום הראוי להשלים כוונת ותכלית הבריאה. ומדת החסד לא היתה משפעת אז כ"א ליחידי סגולה שהיו בכל דור ודור כמו למתושלח וחנוך ונח ושם ודומיהם. אבל לא הי' קיום להדורות ההם בתכלית השלימות עד אשר בא אאע"ה בעולם ופירסם גדולתו וחסדו ית"ש לכל באי עולם. ועורר המדה ההוא ועסק בה כל ימי חייו. אז ע"י נעשה בחי' כסא לישב עליו כביכול המדה זו הק' מדת החסד לעורר חסד העליון ע"כ העולמות שיתנהגו בחסד וברחמים וזהו פי' דברי ס' הבהיר כל ימי היות אברהם בעולם לא הוצרכתי לעשות מלאכתי שהרי אברהם עמד שם במקומי. ועשה מבחי' עמידה כביכול שהי' מקודם בבחי' כמוסית והעלם. והוא במדתו קודש פירסם וגילה עד שנעשה כביכול בחי' ישיבה וכסא למדה ההוא ע"י אתערותא דלתתא שלו ששמר משמרתי כי מדה זו היתה מלאכתי לזכות ליחידי סגולה ועכשיו אברהם הוא המזכה לכל באי העולם כי פירסם וגילה מדת החסד מהעלם אל הגילוי. ע"י מעשיו הק' כאשר הי' זה תכלית כוונת הבריאה לגלות ולפרסם הכוחות אלוהות הק'. וכן יצחק אע"ה נעשה ע"י מעשיו הק' בחי' כסא וישיבה למדת וכח הפחד והגבורה. להתעוררותו לבאי העולם לירא מפחד ה' והדר גאונו וע"י פעולותיו הק' פירסם כח המדה ההוא והוציאה מהעלם אל הגילוי. וכן יעאע"ה אחז במדתו מדת האמת שהוא מרכז אמצעי לכל העולמות וכנודע בסוד ז' הבלים שאמר שהמע"ה וכמבואר בזוה"ק שהז' הבלים המה הקיום לכל העולמות. והבל הוא מספר המלוי של שם ס"ג הק'. שהוא הנשמה לכל העולמות. וז"פ ס"ג. עולה מנין אמ"ת. גם אהי"ה. פעמים אהי"ה. עולה מספר אמ"ת. כי בחי' אמת הוא מרכז קוטב אמצעי לכל העולמות. ויעאע"ה ע"י עסקו במדה זו כל ימי חייו במעשיו הק' פירסם וגילה המדה ההוא מבחי' כמוסית שהיתה זו המדה בהימי קדם והביאה מהעלם אל הגילוי. וע"י אתערותא דלתתא שלו נעשה כביכול בבחי' כסא וגרם כביכול ישיבה וקיום למדה הזו בעולם. וזהו פי' הפסוק תתן אמת ליעקב חסד לאברהם. היינו שהם גילו ופירסמו כ"א המדה לפי בחינתו ושורשו הרמה. אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם. היינו שהיו כמוסים ונעלמים בבחי' ימי קדם. ועל ידיהם נתגלו בעולם. וכן משה אהרן יוסף ודוד ע"י מעשיהם הק' נעשו בבחי' כסא כ"א לפי מדריגתו ובחינתו ושורשו ונעשה להמדה ההוא בחי' ישיבה כביכול מאחר שישנו לכסא ע"י אתערותא דלתתא ע"י מעשיהם הטובים שעשה כ"א לפי מדתו. והנה כל הכוחות והמדות צריך להעלותם ולייחדם ולקשרם לבחי' ראש. היינו אל הבחי' הראשונה. שהיו אז כל הכוחות והמדות בבחי' כמיסות והעלם ברצונו ית"ש האחדות הפשוט. וכמ"ש דהמע"ה לך ה' הגדולה והגבורה גו' כל בשמים ובארץ. זהו מדת יסוד צדיק ח"י עלמין. דאחיד בשמיא וארעא כתרגומו. והמתנשא לכל לראש. היינו שצריך להתנשא ולרומם כל הכוחות הק' והמדות הק' לבחי' רא"ש. ועי"ז ממשיכין משם כל חדו וכל טיבו וכל נהורין עילאין ובוצינין קדישין לכל העולמות העליונים הק'. ולעשר כתות דמלאכייא עד הכנ"י לעילא ותתא.

והנה כשיצאו ישראל ממצרים ועמהם משרע"ה וקרע להם את הים ועשה להם נסים נוראים גדולים ונפלאים אז נתגלה ונתפרסם אלהותו ומלכותו ית' בכל העולם שהוא מושל ושליט בים וביבשה ובד' רוחות העולם. ובמאורות ובשמים וארץ. ואז באו כל הכוחות והמדות מבחי' כמוסות והעלם אל הגילוי ובפרט בשעה שאמרו משה ובנ"י שירה על הים בחשק ובדביקות גדול ובאהבה שלימה אז מחמת גודל האתערותא דלתתא שלהם נעשו כלים לקבל כל הכוחות והמדות הק'. ונעשה בחי' כסא לכל המדות והי' אז הכסא שלם קודם מלחמת עמלק הרשע כי אז נשלמו כל הכוחות ע"י ס"ר נשמות ישראל שהם בחי' קומה שלימה שהמה כלולים מכל המדות כנודע. והמדות הם בכללותם בבחי' ז' מדות. והג"ר המה בבחי' וסוד אל"ף סוד האחדות האמיתי בסוד פל"א העליון. ולאשר צריך להתנשאות לכל המדות לבחי' רא"ש וכמבואר לזה נעשה צירוף א"ז. והבן:

ועפ"ז יבוארו דברי המדרש ע"נ. אע"פ שמעולם אתה היינו שהגם שכל הכוחות היו כלולין ברצון הקדום עד שלא נברא העולם היית אתה עכ"ז לא הי' כ"א בבחי' עומד לכל הכוחות לאשר לא הי' עדיין אתערותא דלתתא. אבל משעמדת על הים ואמרו ישראל שירה לפניך בגודל אתערותא דלתתא נעשה בחי' כסא לכל הכוחות כולם ואז נתישבה מלכותך. וכוונת המדרש ואמרנו שירה לפניך בא"ז. מבואר ג"כ ע"פ הנ"ל. שאל"ף הוא בסוד פל"א עליון. וז' מורה על ז' מדות ובהתייחדם יחד נעשה צירוף א"ז. הוי נכון כסאך מא"ז מאז ישיר. גם תיבת נכו"ן הוא מרמז על המשכות והתגלות הכוחות והמדות היינו מהנו"ן פשוטה שבתיבת נכו"ן בסוד נו"ן ש"ב. ע"י כ"ו. וכ"ו במילואו כזה. כ"ף. ו"ו. עולה מנין שם יב"ק שמספרו ג' שמות. אהי"ה. הוי"ה. אדנ"י. שהם בחי' עדן נהר גן ונמשך משם התגלות להנו"ן כפופה שבתיבת נכו"ן. שהיא בחי' מלוכה הק'. גם תיבת נכו"ן עולה מספר שם אדנ"י בריבוע כזה. א'. א"ד. אד"נ. אדנ"י. והיינו לגלות ולפרסם ולהמשיך כל הכוחות והמדות מהעלם אל הגילוי. ולפרסם כי מלכותו בכל משלה. ובמהרה יתרצה הקב"ה עם הכנ"י ויערה עלינו רוח ממרום להיות הכסא שלם והשם שלם. ע"י משיח צדקנו שיבא בב"א. והמשכיל יבין כ"ז:

עוד בפסוק הנ"ל. ילקוט א"ר עקיבא בשעה שאמרו ישראל שירה על הים. לבש הקב"ה חלוק של תפארת והי' חקוק בו כל אז שבתורה. אז תשמח בתולה במחול גו'. אז תפקחנה עיני עורים גו'. אז תראי ונהרת גו'. אז ידבר יהושע גו'. ורבנן אמרי כל פרקמטיא של משה בא"ז. הצלת נפשו בא"ז. אז אמרה חתן דמים למולות. קנטורו בא"ז. ומאז באתי אל פרעה גו'. שירתו בא"ז. אז ישיר משה. וכן הפרשת ערים בא"ז. אז יבדיל משה גו'. ע"כ לשון הילקוט. עיי"ש המדרש הזה אומר דרשוני וחיו. כמבואר לכל מבין שהוא כולו פלא:

ובהעיר לב י"ל דהנה כתיב. ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז. גם כתיב נכון כסאך מאז. לבאר הפסוקים האלה. י"ל דהנה תכלית ההתנהגות עבודת האדם הוא מתחלה צריך לשעבד כל חלקי הגוף והנפש וכל התאוות והחיצוניות שלו אל השכל שהוא במוח הראש. והשכל ימשול על הכל. ומאז יעשה כל דבר ודבר בדיעה והשכל. ע"פ דרכי נועם וחכמות התורה למנוע ממה שאסור לעשות. ולעשות כמצווה. ולהתישב היטב בהמותר לעשות. ובהרגלו בזה בעשייתו כנ"ל. וכל כוחות הגוף והנפש יתבטלו נגד השכל וחכמות התורה. עד שיהיו כל כוחות הגוף והנפש כסא ומרכבה להשכל וחכמה של התורה. ואז יהיו כל התאוות רעות ובפרט העבירות נבזים ונמאסים בעיניו כאלו הי' זה נטבע בטבעו מעת הוולדו ושלא יהי' באפשרי לנטות אחר הרע ח"ו כלל בשום פעם בעולם. ואז יהא צריך לילך למדרגה גדולה ממנה. והוא שיהיו כל מחשבותיו וכוונותיו בתורה ובמצות ובתפלה רק לקיים מצות בוראו ית' לבד. היינו לא לבד מחמת שהשכל והחכמ' מחייב לזה לשנוא את הרע ולבחור בטוב. רק להיות הכוונה לעשות רצונו של הבורא ית' וית'. וזהו כוונת מאחז"ל אל תאמר קצה נפשי בבשר חזיר רק אפשי ומה אעשה שאבי שבשמים גזר עלי. וכאשר יעשה כל עשיותיו בדרך זה. אז נעשה שכלו שהוא הנשמה מרכבה וכסא לבחי' שלמעלה ממנה היינו בחי' חי"ה. וכן צריך לילך ממדריגה למדריגה עד שיתעלו כל כוחות הנפש והנשמה לבחי' ביטול מציאות לגמרי נגד כבוד השי"ת. והוא בחי' אי"ן. וכן הי' כביכול כאשר עלה במחשבה לפניו ית"ש לברוא את העולם. כי מתחלה היו כל העולמות וכל הכוחות כלולים וכמוסים בעצמותו ית'. והיו כולם בבחי' העלם. רק אח"כ יצאו מהעלם אל הגילוי כביכול וכאשר יצאו אל הגילוי נק' בחי' י"ש. וזהו שאמרו בזוה"ק ע"פ על נסותם את ה'. היש ה' בקרבנו אם אין. היינו בחי' אי"ן שהי' במחשב' קדומה לכל הקדומים. והנה הז' מדות התחתונים נק' בחי' י"ש. מחמת שהוא קצת גילוי מהאי"ן. אמנם הג"ר נק' בחי' אי"ן כנודע. שהנו"ן רומז לנש"ב. והיו"ד לחכמה. והאל"ף לכתרא עילאה קדישא. ושני בחי' מהג"ר שהם חו"ב נק' כ"א מהם בחי' י"ש להבחי' שלמעלה הימנה. אבל בחי' הראשונה שהוא כ"ע הוא רק רצון פשוט לית מחשבא תפיסא בי' כלל ולית שום הכרעה ולא שום שכר ועונש. רק מעולם הבינה משם דינין מתערין. והוא ג"כ בבחי' העלם עד ז' מדות התחתונים ששם יש כביכול בחי' קו הימין וקו השמאל וקו ההכרעה והג"ר נק' שכל. והז"ת נק' בחי' מדות. לזאת כאשר האדם הולך ממדריגה למדריגה ומעלה המדות להשכל. ומהשכל ממדה למדה עד שמעלה הכל להמדה העליונה שהוא בחי' אי"ן. בחי' עתיקא קדישא. שם אין כ"א רק רצון בלי שום הכרעה ולזאת הוא בא לכלל ביטול מציאות לגמרי למקורו ושורשו כמו שהי' מקודם במחשבה הקדומה לכל הקדומים שלא הי' אז שום מציאות ישות:

והנה בהמחשבה הקדומה לכל הקדומים הי' אז כל המדות בבחי' א"ז. דהאל"ף רומז אל הג"ר. והז' לז' תחתונים. והי' הכל בבחי' העלם כלול בעצמותו ית'. רק אח"כ יצאו מהכח אל הפועל. ונעשה מן האל"ף ג"ר. ומן הז' ז' תחתונים. וכשיצאו להגילוי נעשה הכל כסא ומרכבה להש"י וכמבואר אצלינו בדרוש הקדום. היינו הגילוי שיצא לפועל נעשה כסא ומרכבה לבחי' העלם שהי' בבחי' א"ז. בכמוסית ההעלם. ובחי' העלם נעשה כסא כביכול לעצמותו ית':

והנה התוה"ק הי' ג"כ בבחי' העלם במחשבה הקדומה כמאחז"ל כביכול הסתכל הקב"ה בהתורה וברא העולם. וא"כ נעשה התורה שהי' בבחי' העלם במחשבה הקדומה כסא לעצמותו ית"ש. וזש"ה ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז ר"ל בעוד הי' הדבר בבחי' קד"ם ובחי' א"ז. וזש"ה נכון כסאך מא"ז. ר"ל שאל תחשוב שלא הי' הכסא ומרכב' עד אחר שיצאו להגילוי לז"א דאינו כן אלא כסאך נכון מא"ז. בעוד היותו בבחי' א"ז ג"כ היה נכון כסאך והיה בחי' זו שנק' אז בבחי' כסא כנ"ל אך עדיין היה בבחי' העלם ולא בבחי' גילוי עד שבאו אבות הק' ופרסמו וגילו מלכותו ואלהותו ית' וית' לכל באי עולם וכנ"ל בביאור דברי המדרש הקדום:

ועפ"ז נבוא לבאר דברי הילקוט הנ"ל ע"נ. ונקדים דברי קדוש האריז"ל שביאר בכוונת ויושע ה' ביום ההוא דהכוונה הוא על עתיקא קדישא דגלי רצון דיליה. והיינו דכנ"י היו אז בבחי' זו מחמת שהלכו אל תוך הים ומס"נ ובטלו כל גופם ונפשם ושכלם נגד השי"ת. ובאו לכלל ביטול מציאות לגמרי. ובאו לבחי' אי"ן שהוא עתיקא קדישא. ובמדה שהאדם מודד מודדין לו. ועי"ז היה יכולת להיות הנהגה זו קי"ס לפניהם אע"פ שע"פ דין והכרעה הי' קיטרוג מהשר של מצרים שטען הללו עע"ז והללו כו' רק לאשר שהיו ישראל באותו העת בבחי' האי"ן. לכן היה יכול להיות ההנהגה זו בבחי' ע"ק. ששם הוא רצון פשוט להיטיב לכל גם נגד שורת הדין והבן: (א"ה. ועפ"ז נוכל להשכיל ולהבין בדברי זוה"ק מה תצעק אלי. בעתיקא תליא. היינו לפי שורש הדין אין הם ראויים לקרוע להם הים כ"א דבר אל בנ"י ויסעו במס"נ להש"י אל תוך הים ועי"ז יבואו אל בחי' אי"ן שהוא ע"ק ואז עתיקא קדישא יגלה רצון דיליה וכנ"ל והבן:) וידוע דעיקר בריאת כל העולמות היה בשביל ישראל שיקבלו עליהם עול מלכותו ואלהותו ית"ש ושיהיה השי"ת מלך עליהם וכמבואר כמה פעמים גם שיתעצמו בכח עבודתם להעלות כל המדות ממטה למעלה עד שיהיה הכל נכלל במקורן ושורשן. וזה יוכל כל איש ישראל לעשות כי הוא בחי' מוצב ארצה וראשו גו' וכאשר יתנהגו ישראל בזה כנ"ל אז עליהם נאמר ישראל אשר בך אתפאר. כי זהו גורם תענוגים ושעשועים כביכול לפניו ית'. וזהו שאמר רע"ק בשעה שא' ישראל שירה על הים לבש הקב"ה חלוק של תפאר"ת. היינו שנעשה מזה כביכול לבוש לעצמותו ית' והוא המחשבה קדומה לכל הקדומים שישראל עלו במחשבה לפניו יתברך ונק' לבוש של תפארת ע"ד ישראל אשר בך אתפאר. והיה חקוק בו אז תשמח בתולה במחול דהוא לעתיד שיהי' ג"כ בבחי' א"ז. והוא נק' בבחי' בתולה ואיש לא ידעה. דשם אין שום נידנוד רע כלל. ועז"נ לא יגורך רע ואומרו במחול. הוא ע"ד מאחז"ל עתיד הקב"ה לעשות מחול להצדיקים ואז ידלג כאיל פסח ואז תפקחנה עיני עורים. הכל בדרך הנ"ל דלא יהיה שום מום בגוף והעיקר הכוונה בבחי' נפש ונשמה. ואז תראי ונהרת ג"כ הכוונה לעתיד כמשה"כ ופחד ורחב לבבך ויהפך לך חיל ים וחיל גוים יבואו לך. רק שלא עמדו ישראל במדריגה זו ונפלו ממדריגתם וכמ"ש בזוה"ק ע"פ על נסותם את ה' היש ה' בקרבנו אם אי"ן. וז"ש המדרש ועתיד הקב"ה להחזירו לנו לע"ל. שנא' אז ימלא שחוק פינו.

ורבנן אמרי כל פרקמטיא של משה בא"ז. דהנה מרע"ה היה תמיד במדריגה הלזו בבחי' אי"ן כאומרו ונחנו מה. וזה"ש המדרש הצלת נפשו בא"ז היינו ע"י שהי' בבחי' א"ז. ניצול מן הסכנה. קנטורו בא"ז. ר"ל משרע"ה כשהיה תמיד במדריגת ובחי' א"ז שהוא אי"ן והיה ממשיך משם הנהגתו לישראל ולפ"ז אפילו לא היו ישראל ראויים וכדאים להגאולה היה ג"כ מהראוי שיגאלו כי שם אין הכרעת דין כלל רק חסדים ורחמים גמורים. וזהו שהקשה משרע"ה ואמר ומאז באתי היינו שאני בא תמיד ממדת א"ז וממשיך אני משם ההנהגה. וא"כ איך הרע פרעה לעם הזה. שירתו בא"ז כמבואר וכנ"ל. הפרשת ערים בא"ז. י"ל בדרך אפשרי ע"פ אשר יבואר אצלינו בפ' מסעי. אשר סוד הפרשת ערי מקלט ששה רומזים אל החוטא בשגגה שינוס אל הששה תיבין שמע ישראל גו' היינו שיקבל עליו עמ"ש באהבה ויפקיר כל גופו ונפשו במס"נ להש"י ואז הוא בא לכלל ביטול מציאות שהוא בחי' א"ז כנ"ל. רק שא"א לעמוד בבחי' זו לעולם ועכ"פ צריך להיות בבחי' אהבת ויראת ה' וזהו פי' ואהבת שיש בה מ"ב תיבות כידוע ועי"ז הוא ניצול מכל רע וניתקן נפשו. וזה שה"כ ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר. והנה אחז"ל דהג' ערים שהפריש משה לא היו קולטין עד שהפריש יהושע הג' ערים שבא"י ולכאורה י"ל טעם הדבר הוא לפי הקדמה הנ"ל דהוא"ו עמ"ק הם נגד הוא"ו תיבות שבפסוק שמע ישראל גו'. ממילא הג' שבעבר הירדן הם נגד ג' תיבות ראשונות שהם שמע ישראל ה'. ועדיין לא נעשה יחוד אמיתי דהוא אלהינו ה' אחד. דידוע מאחז"ל. כל הדר בח"ל דומה כמי שאין לו אלוה. מש"ה כ"ז שלא באו לא"י לא היה עדיין בחי' אלהינו וכיון שלא נגמר בסוד הפנימי מש"ה לא היו קולטין. משא"כ אח"כ כשהפריש יהושע הג' ע"מ שבא"י אז נעשה בחי' אלהינו ה' אחד דהדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה והבן. והיוצא לנו מזה דעיקר הפרשת הערים הוא בבחי' הנ"ל שבחי' נפשו ונשמתו ינוס אל תוך הוא"ו תיבות שבפסוק שמע. ויפקיר את גופו ונשמתו למקורו ושורשו שיתבטלו כל חושיו והחיצוניות שלו ויהי' רק לה' לבדו. כמו שהיה בתחלת הבריאה. שהיה הכל בבחי' א"ז. וזהו כוונת המדרש וגם הפרשת ערים בא"ז. כנ"ל והבן היטב:

כי בא סוס פרעה וגו' ובנ"י הלכו ביבשה וגו'. הנה ידוע שבשעת קי"ס היה קטרוג גדול מהשר של ים. מה נשתנו אלו מאלו. אך הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו פתח להם עולמות העליונים הגנוזים הנעלמים במחשבה הקדומה ומשם המשיך חסדים ורחמים על בנ"י וגבורות ודינין על מרכבות פרעה וחילו. דבאמת כל הדינים נמתקים בשורשן היינו ע"י שמראין להם המקור והשורש ושם אין שום דין רק טוב ולכן הם נמתקין. וכן הרע שמראין לו השורש ושם אין לו מציאות כלל. וממילא כל הטוב עולה למעלה להדבק בשורשו ומקורו ואז הרע מוכרח להיות נופל ומתבטל ויתפרדו כל פועלי און ולזה בעת קי"ס הגביה הש"י כל המרכבות ופרשיו וחילו של פרעה אל הים העליון שהוא המקור והשורש דמיניה דינין מתערין ושם נמתקו ונפלו. כי שם בהשורש לא יגורך רע ואין לו שום מציאות כלל. אבל זה היה מצד הנס ופלא גדול. היינו הגם ששם אין שום דין וקיטרוג והוא עלמא דחירו והרע טפל ומתבטל. עכ"ז היה נס לזרע ישראל שהיו אז בבחי' השתוות עם המצריים ע"פ הקטרוג מהשר של ים ואעפ"כ ניצולו מחמת שהתנהג הש"י עמם במדת החסד והרחמים וזה"ש כי בא סוס פרעה גו' תוך הים. ר"ל כשראו פרעה וחילו השורש שלהם שהוליכם הש"י שם היינו ים עילאה אז וישב עליהם את מי הים היינו בזה השורש הטוב עצמו שנתגלה להם בזה נטבעו. אך ובנ"י שהם בעצמם מקור הטוב הלכו בתוך הים ביבשה. ר"ל להם היה הליכה בתוך הים העליון שמשם נמשך להם החירות וכן יזכנו השי"ת לראות את גאולתנו ופדות נפשנו במהרה בימינו. וכימי צאתנו מארמ"ץ יראינו נפלאות. ויקבץ נדחינו ע"י משיח צדקנו שיבוא בב"א:

ויאמר אם שמוע וגו' לקול ה' אלהיך וגו'. יש לרמז בזה דהנה כתיב קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול. כי הדיבורים של האדם מתהוים ע"י אותיות וע"י ה' מוצאות הפה. ועל ידי חיתוך הדיבורים הם נפרדים אבל כשישנם עדיין בדיבוקם אל הקול הם אז בבחי' אחדות ההשלמות ועיקר עבודתנו עם ה' בני אל חי הוא לייחד ולקשר הדיבור אל הקול שיהי' באחדות גמור כל האותיות. כמו שהיו באחדותם בהקול. וכנודע מספה"ק סוד בחי' קו"ל ובחי' דיבו"ר וזהו פי' הפסוק ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו. היינו מלאכים הם בחי' הצדיקים שהם גבורי כח להתגבר על יצרם בכוחו של הקב"ה שאלמלא עוזרו לא היה יכול לו. וזהו גבורי כח עושי דברו. מקיימים דיבוריו ומצותיו של הקב"ה. וכל עיקר עבודתם הוא לשמוע לשון אסיפה כמו וישמע שאול את העם. היינו לאסוף בבחי' קו"ל את דברו סוד הדיבור היינו לייחד ולחבר הדיבור בהקול ברזא דאחד וכאשר הי' במתן תורה. קול דברים אתם שומעים היינו הקול של דברים אתם שומעים וזולתי קול. וזש"ה קול גדול ולא יסף. כי בחי' הקול הזה הוא חי וקים לעד ולעולמי עולמים. ולזה הסוד היו חז"ל משתמשין בבת קול כי אותו הקול של מתן תורה הוא בבחי' ולא יסף. והבן: וזהו פי' הפסוק ויאמר אם שמוע תשמע. היינו כאשר תהי' בבחי' שמוע כפשוטו לשמוע ולקיים מצותיו ית' ולעבדו בכל לבבך ובכל נפשך אז תוכל לבוא לבחי' תשמע לקול ה' אלהיך. לאסוף ולייחד כל הדיבורים לבחי' קול ה' אלהיך. והמשכיל יבין דבר מתוך דבר:

הנני ממטיר לכם וגו' יום ביומו. הנה ידוע מזוה"ק שיש ג' מיני השפעות. א' מזון הגשמי אשר ממנו ניזון גוף האדם וכח החיוני. והב' הוא מזון הנק' לחם מן השמים שהוא מזון מחיות התורה והוא רוחני היורד מן השמים דהוא מרמז לת"ת. וזהו לחם אבירים שנבלע בהאיברים. ויש עוד שפע עליונה שהוא דקה מן הדקה אשר האדם מקבל שפע מן המקור של חכמה עילאה מחשבה סתימא. והנה אי' בגמ' תד"א כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העוה"ב שנ' הליכות עולם לו. א"ת הליכות אלא הלכות. שורש הדבר הוא דכשהאדם רוצה לידע היאך להתנהג בכל יום איזה מצוה יעשה או איזה הנהגה טובה והיאך ידבר ויעשה כל הענינים. יוכל להבין כשיסתכל בששת ימי בראשית בכל יום המעשה שנעשה בו וכל אשר נברא ונמצא ביום זה. מזה יוכל האדם להתבונן בדעתו ושכלו איך יתנהג באותו יום שלכל יום יש התנהגות אחר. התנהגות זה ליום ראשון של שבת. וזה ליום ב'. וכן כולם. והנה ידוע שהקב"ה צפה והסתכל בהתורה ובה ברא העולמות כולן. וא"כ בכל יום נגמר יצירתו בשכל התורה. וא"כ גם מן התורה שהאדם לומד בכל יום אז בודאי זה האדם שדבוק בקונו ולומד לשמה יוכל להסתכל בהתורה שלומד בכל יום ולהתבונן ממנה לידע ההתנהגות הצריך לאותו יום כיון שהכל כלול בהתורה כל מיני התנהגות של כל יום ויום. וא"כ ע"כ זה האדם שמבין ויודע מהתורה שלומד בכל יום. איזה התנהגות והליכות של אותו היום. בודאי הוא דבוק ברוחניות של התורה ובעולם עליון הק' הרוחני אשר משם תצא תורה ובזה יוכל לידע כל דברים העתידים וכל הבא עליו. וא"כ כיון שהוא דבוק בעולם עליון הק'. אז מובטח לו שהוא בן העוה"ב. וזהו פי' הגמ' כל השונה הלכות בכ"י. ר"ל שלומד התורה בבחי' זו שיודע ומסתכל בהתורה התנהגות של כל יום ויום אז ודאי הוא קשור ברוחניות התורה. ולכן הוא מובטח שהוא בן העוה"ב. שנ' הליכות עולם לו. א"ת הליכות אלא הלכות היינו שא"א לאדם לידע הליכות והתנהגות העולמות אם לא ע"י הלכות התורה שמקשר א"ע ברוחניות התורה ועי"ז ידע איך להתנהג. וזש"ה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. אשפיע לכם לחם ומזון ושפע רוחני שיהא נפשכם ניזון מחיות התורה ורוחניות היורד מן השמים כנ"ל ועי"ז שאתם תהיו קשורים ודבוקים ברוחניות התורה. ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו. ר"ל שהעם ילקטו מזה ויתבוננו וידעו ההתנהגות של כל יום ביומו. היינו שע"י התורה ידעו איך להתנהג בכל יום כמבואר למעלה והבן כ"ז היטב:

ויבוא עמלק גו' ברפידים גו' וידי משה גו' וישימו תחתיו וגו'. הנה כתיב בס' עשרה מאמרות אילו לא אמרו ישראל אל משה קרב אתה ושמע פן גו' והיו שומעים היו"ד דברות מפי הש"י בעצמו כביכול אז לא היו צריכין ישראל ללוחות האבנים. רק שהיה הש"י משפיע להם שכל גדול וזך והשגה גדולה כ"כ עד שהידים של משרע"ה בעצמם היו נעשים כשני לוחות ויו"ד האצבעות שלו ה' מימין וה' משמאל. היו מאירים לישראל ומשם היו יכולים להשיג התורה כולה. אך מחמת שדחו בידים ורצו לשמוע ע"י סרסור לכך נתמעט מהם ההשגה והוצרכו לב' לוחות אבנים:

והנה בגמ' יליף מכאן שכל המשתתף בצערן של צבור זוכה ורואה בנחמתן דכתיב וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו דנשתתף בצערן של ישראל. ולכאורה הוא תמוה במאי קמיירי אי באדם שיש לו שייכות בצער הציבור ואינו מצער א"ע עמהם. אטו בשופטני עסקינן. ומי הוא אשר יראה א"ע בצרתו ולא יתעורר לשום אל לבו. ומאי איריא עם הצבור. אע"כ דמיירי הגמ' באדם שלא נגעה אליו הרעה והצרה שהצבור הם בה. ואין לו שייכות כלל שיצטער מזה ואעפ"כ הוא צריך להשתתף בצערן. וא"כ קשה מהו הראיה שמביא ממשה שנשתתף בצערן של ישראל הלא כאן במלחמת עמלק עיקר הדבר היה תלוי במשה. כמ"ש לו הש"י צא הלחם בעמלק. אך י"ל דהנה אחז"ל ויסעו מרפידים ויבוא עמלק על שריפו ידיהם מד"ת עי"ז ויבא עמלק. והנה ישראל שריפו ידיהם מלשמוע מפי הש"י עצמו רק ע"י סרסור ונתמעט השגתם בזה לכך בא עמלק עליהם. אבל משרע"ה לא ירד כלל ממדריגתו עבור זה. וא"כ עיקר המלחמה היה בשביל ישראל ואפ"ה היה מצער עצמו בצערן. וע"כ שפיר יליף הגמ' שמחויב כל אדם לצער א"ע בצער הצבור:

ולפ"ז י"ל פי' הכתובים וידי משה כבדים. ר"ל שהכניסו ישראל משאוי וכבדות בהידים של משה ע"י שלא רצו לשמוע מפיו ית'. היינו דאם היו שומעים מפי השי"ת בעצמו אז היו הידים של משה מאירות להם כנ"ל ועכשיו שמיאנו בדבר אז הכניסו כובד בידים של משה והוצרכו אז לשני לוחות אבנים. וז"ש ויקחו אבן ר"ל לוחות האבן וישימו תחתיו. תחת הידים ובמקומם כנ"ל. וזהו הפי' שריפו ידיהם מד"ת. ר"ל שריפו הידי' של משה רבן מד"ת שהיו יכולי' להשיג ד"ת מהידי' שלו. אבל אהרן וחור שהם לא אמרו זה כי אהרן היה עם משה בהר. והם לא נפלו ממדריגתן כשאר ישראל. והי' השגתם גדול' והיו מאירים להם הידים של משה. וזש"ה תמכו בידיו מזה אחד גו' שבאמת היו משיגים מהידים של משה בעצמם. וכל יד היתה כלוח אחד ויהי ידיו אמונה עד בוא השמש. ר"ל שידיו היו מאירים להם עד שכבה שמשו היינו עד הסתלקותו מזה העולם. כי הוא נמשל להשמש. כמאחז"ל פני משה כפני חמה. והבן היטב: