אוהב ישראל/פרשת בהעלותך

ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה גו'. ופירש"י ז"ל להגיד שבחו של אהרן שלא שינה. ולכאורה אין זה שבח כ"כ לאהרן הכהן שלא שינה ציווי הקב"ה ע"פ משרע"ה. עוד יש להבין יתור לשון של הפסוק ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה גו'. והיה די לומר ויעש כן אהרן כאשר צוה גו' וממילא יובן מה שעשה. וכמבואר בפסוק הקודם:

אמנם בהעיר לב ושום שכל יש לרמז בדברי קדשו של רש"י ז"ל סוד גדול ודברים עתיקין. כי הנה כתיב נר ה' נשמת אדם. והטעם למה נק' נשמת האדם בשם נר. י"ל לאשר כמו כשהאדם מדליק את הנר בתוך בית חשך ואפל. אז נתמלאה כל הבית כולו אורה כך הנשמה מאירה לכל הגוף. וכן בכללות נשמות ישראל נשמת הצדיק מאיר ובא ע"כ העולם כולו והבורא בהוב"ש הטביע והנהיג בבריאת העולם שיהיה המשכת שפעת אורו הבהיר והזך לעולמות הנבראים והיצורים והנעשים ע"י שבעה צדיקים שהם אברהם יצחק יעקב משה אהרן יוסף דוד. והם בסוד חג"ת נהי"ם. וכמ"ש נעים זמירות ישראל לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה. והנה אלו החמשה חג"ת נ"ה המהכוחות ומדות נשגבות עליונות ובחי' יוסף הצדיק הוא בסוד קישור וייחוד המדות והוא המשפיע להמלוכה הק' מכל המדות וזהו כי כל בשמים ובארץ. ותרגומו דאחיד בשמיא וארעא. לך ה' הממלכה הוא בחי' מלוכה הק' שהוא בסוד הארה כוללת כל המדות ומקבלת השפעתם חסדים טובים ורחמים להשפיע להכנ"י לתתא. ובחי' זו נק' בסוד מנורה וז' קני המנורה המה סוד הז' צדיקים ז' מדות הנ"ל. ופני המנורה נק' בחי' עלמא דבינה אימא עילאה סוד אם הבנים. ומול פני המנורה הוא בבחי' וסוד חכמה עילאה סתימא' קדישא. ונבאר הדברים בהרחבה קצת כי הנה כתיב מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שיורד ע"פ מדותיו ונודע מזוה"ק ומכ' האריז"ל סוד י"ג מדות תיקוני דיקנא קדישא דאריך אנפין שהם אל רחום וחנון כו' וכנגדן למעלה יש י"ג מדות שאמר מיכה הנביא מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע כו' והם נק' בזוה"ק שבחא דעתיקא קדישא. והנה נודע כי משרע"ה עלה בסוד הדעת ובחי' מדתו הוא מדת אמת ואמת הוא מרכז אמצעי לכל העולמות. ואהרן הכהן עלה בסוד החסד ולזה נק' הכהן איש חסד ומשרע"ה היה בסוד בחי' ואמ"ת. תיקון השביעי מי"ג תיקוני דיקנא קדישא ואהרן הוא בבחי' תיקון השמיני שהוא נוצר חסד סוד מזלא עילאה קדישא. ומשם בא נחל השפעת משח רבות עילאה קדישא לכל המדות ור"ת מן נ"וצר ח"סד ל"אלפים הוא נח"ל וזהו פי' הפסוק הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד שהם משה ואהרן שהמה בחי' ואמ"ת נוצ"ר חס"ד כשמן הטוב על הראש היינו שמן משחת קודש משח רבות עילאה קדישא. על הראש חסדא דעתיקא קדישא סתימא דכולא יורד על הזקן סוד הדיקנא קדישא ואח"כ על זקן אהרן ואח"כ שיורד ע"פ מדותיו ע"י המדות הק' וכשהאדם הישראלי עובד את ה' באהבה וביראה באמת ובתמים. וכל המדות והכוחות שלו המה זכים ובהירים בלי שום עירוב איזה פניה ח"ו בלתי לה' לבדו וכשעובד את הש"י בכל מדותיו ומוסר נפשו לה' בכל עת עי"ז בא למדת אי"ן ויוכל להמשיך חסדי דע"ק מי"ג מדות דאי"ן שהם מי אל כמוך כו' אל הי"ג תיקוני דיקנא קדישא ומשם לכל המדות ולהכנ"י לעילא ותתא. וזהו ג"כ סוד הדלקת המנורה בשמן שהוא משח רבות עילאה קדישא עלהז' קני המנורה שהם בסוד ז' מדות כמבואר לעיל וציוה הבורא ב"ה וב"ש הנכבד והנורא שיהיה הדלקה זו ע"י אהרן הכהן שהוא בסוד נוצ"ר חס"ד. והוא יכוין בעת הדלקתו את הנרות שיהיו מאירים שבעת הנרות אל מול פני המנורה. וכפירש"י לפי פשוטו אמנם תוכן כוונת אהרן היה להמשיך שפע משח רבות עילאה קדישא חסדי דע"ק מהי"ג מדות הנק' שבחא דעתיקא אל הי"ג תיקוני דיקנא קדישא דאריך ובחי' המשכת החסד מהי"ג מדות כנ"ל נק' בסוד ורב חסד ובסוד איה חסדיך הראשונים וכמבואר בזוה"ק באדרא רבא קדישא ומשם לבחי' מדתו שהוא נוצ"ר חס"ד על ז' קני המנורה סוד הז' מדות וזה היה עיקר כוונת אהרן הכהן לאדלקא כל בוצינין טבין ולהמשיך כל חדו וברכאין טבין לכל העולמות. וזהו פי' הפסוק ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרותיה. היינו שהעלה הז' נרות והמשיך עליהם שפע חסדא דעתיקא וזהו אל מול פני המנורה. שהוא בסוד חכמה עילאה סתימאה וכנ"ל שהוא בחי' מול פני המנורה. ולזה כיון רש"י ז"ל. להגיד היינו מלשון נהר דנגיד ונפיק שהוא לשון המשכה. והיינו להמשיך שבחו של אהרן מבחי' שבחא דעתיקא. שהוא מכוון להמשיך במדתו של אהרן. וע"י מה זכה אהרן לבוא לידי בחי' גדול המעלה כזו. לזה סיים רש"י שלא שינה היינו שלא שינה בעבודתו לה'. ותמיד הי' עובד ה'. באמת ובאהבה ובמס"נ בלי שום שינוי ואיזה פניה ותערובות ס"ג ח"ו. בלתי לה' לבדו. ולזה זכה למעלה ולמדריגה גבוהה כזו:

וע"פ הדברים האלה יבואר ג"כ על נכון מ"ש בגמ' יומא. אביי הוה מסדר המערכה משמי' דגמ' כו' וחשיב ודישון מזבח הפנימי קודם להטבת חמש נרות. והטבת חמש נרות קודם לדם התמיד. ודם התמיד קודם להטבת שתי נרות. ולמה מפסיק להו לנרות בדם התמיד. ולדברינו הנ"ל יבואר ע"נ. כי חמש נרות הראשונות הם בסוד החמשה מדות וכוחות שהם חג"ת נ"ה. אמנם מדת יסוד ומלכות אינם בבחי' כוחות ומדות כי בחי' יסוד הוא בחי' התקשרות כל המדות והכוחות בסוד צדיק חי עלמין. בסוד ח"י חוליות שבשדרה. וסוד ח"י ברכאין דצלותא. ומדת מלכות הוא סוד הארה כוללת מכל המדות המקבלת השפעתם ע"י צי"ע. ע"כ הפסיק ביניהם בדם התמיד. שהוא בסוד אתערותא דלתתא. הקרבת מעשיהם הטובים של נשמות ישראל ומס"נ לה' באמת. ועי"ז נתקשרו כל המדות ונמשך השפעת משח רבות עילאה קדישא לכל העולמות הק' עליונים ותחתונים. ע"י יסוד צדיק חי עלמין. להמלוכה הק' להכנ"י לעילא ותתא. בכל הטובות וכל הברכות וישועות. וגם עתה שאין לנו דם התמיד והעלאת ז' קני המנורה. עכ"ז ונשלמה פרים שפתינו וכשהאדם מוסר נפשו לה'. בכל לבבו בכל עת ומשגיח ע"כ פרטי עניניו ומעשיו ומטהר ומזכך כל כוחותיו ומדותיו שיהיו בלתי לה' לבדו. אז יוכל להמשיך עי"ז חסדי דעתיקא משח רבות עילאה קדישא וכל ברכאין וכל טיבו וכל חדו ונהורין עילאין לכל העולמות ולהכנ"י לעילא ותתא. וכיה"ר שנזכה לזה עד אשר יערה עלינו רוח ממרום וישלח לנו משיח צדקנו גואל הצדק בב"א. והמשכיל יבין כ"ז היטב:

קח את הלוים מתוך בני ישראל וטהרת אותם. במדרש ותנחומא. הלכה כמה נימין היו בכנור שהיו הלוים מנגנין בו. א"ר יהודא ז' נימין היו בכנור הלוים שנ' שובע שמחות את פניך כו'. א"ת שובע אלא שבע. וכן דוד הוא אומר שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך. וליה"מ נעשית שמונה. שכן דוד הוא אומר בניגון למנצח על השמינית. ולעתיד לבוא נעשית עשר שנאמר אלהים שיר חדש אשירה לך בנבל עשור. ע"כ המדרש. וצריך לתת לב להבין דברי חכמים וחידותם. למה זה עתה ז' נימין בהכנור. ולימות המשיח שמונה ולע"ל עשר. ובודאי העלימו חז"ל כאן סוד נפלא ונורא. ובהעיר לב ושום שכל י"ל ע"ד המבואר לעיל כמה פעמים בשם כהאריז"ל. ע"פ ה' מלך גאות לבש. היינו לאשר עלה ברצונו הפשוט האחדות האמיתי להיות לו תואר מלכות כביכול ואין מלך בלא עם ולזה לבש בלבוש גאו"ת וברא את העולמות עליונים ותחתוני' גאו"ת הוא מספר ת"י נימין קדישין היוצאים מד' יודי"ן דשם ע"ב הק'. כי כל יו"ד כלול מיו"ד. הרי עולים הד' יודין ד' מאות. ויו"ד עצמה הרי ת"י נימין. והנה ע"י הת"י נימין נשפע שפע אור הבורא בהוב"ש הנכבד והנורא לכל עולם ועולם לפי עוצם מעלת מדריגתו. וכפי אשר יוכל שאת לקבל אור הבהיר והצח. וכמו שהטביע הבורא בהוב"ש בטבע בריאת האדם שהוא מלא נימין ושערות וכל נימא ונימא היא חלולה וע"י יוצא ומתפשט הבל הגוף לחוץ. וזהו עיקר חיות האדם. כן כביכול וכביכול עד"ז המה ההשפעות אור שפע הקדוש ע"י הנימין קדישין. והנימין הם בסוד ווי"ן. כי ע"י הוא"ו הוא המשכת השפע בכל העולמות כנודע מספה"ק. והנה עתה בעת הזאת המשכות השפעות העולמות הוא ע"י שבעה הצדיקים שהם בסוד חג"ת נהי"ם. וכמבואר למעלה בסוד עולם חסד יבנה. ולא נתגלה המשכת שפעת אורות הק' להעולמות כ"א מחסד ולמטה. וכשנמשך השפע מכל מדה ומדה ע"י הוא"ו נעשה ז' ווי"ן בסוד ז' נימין שהיו בכנור שהיו הלוים מנגנין בו. כי ניצוח הלוים בניגון הוא להמתיק הדינין בשורשן. ולעורר חסד אל כל היום לכל העולמות. ולזה המה נקרא שובע שמחות את פניך. נעימות לאשר ע"י נעימות שיר הלוים נמתקין כל הדינין ואז ניתוסף רב חדו וכל טיבו וכל ברכאין לכל העולמות. וכן דוד הוא אומר שבע ביום הללתיך גו' שמזה הפסוק למדו חז"ל. שבע ברכות דק"ש בשחרית. ג' ברכות נגד חג"ת. ובערבית. ד' ברכות נגד. נהי"ם. אמנם לימות המשיח נעשית שמונה. כי אז יתעורר עלמא דבינה. עלמא דחירו בה לכולא. סוד אם הבנים שמחה וזהו עיקר סוד הגאולה כנודע. ולזה יהיו התנהגות השפעות העולמות בסוד שמונה נימין. וזהו שנאמר למנצח על השמינית. היינו שמינית מתתא לעילא. סוד עולם הבינה. כי עיקר התנהגות העולמות יהיו ע"י אם הבנים. אמנם לע"ל אז יתגלה שפע אור דעתיקא קדישא סתימא דכולא בחי' כתר' עילאה קדישא. ואז ישיגו הכנ"י את הבורא בהוב"ש מצד עצמותו ית' וית' ולא כמו עתה בהעת הזאת שאין אנו משיגין את הבורא בהוב"ש כ"א מצד פעולותיו ומדותיו הק'. אבל לעתיד ישיגוהו מצד עצמותו ית' וכמו שמבואר אצלינו בפסוק כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל. היינו שיהי' עת כזה לישראל שיהיו במדרגה גבוה כזו שיהיו להם השגה מצד עצמותו ית"ש. והמלאכים ישאלו ויאמרו לישראל מה פעל אל. והיינו ע"י שיתגלה שפע אור דעתיק ולרמז זה יהיו עשרה נימין בכנור הלוים נגד כל היו"ד קדושות הזכים ומצוחצחים. וזהו בנבל עשו"ר נב"ל נוטריקון ל"ב נתיבות. עשו"ר היינו בחי' כת"ר עליון. אשר יתגלה אז. וכיה"ר ב"ב ע"י משיח צדקנו אמן. והמשכיל יבין כ"ז היטב:

עשה לך שתי חצוצרות כסף וגו'. שמעתי בשם הרב הק' כו' מוה' דוב בער זללה"ה שאמר אלו הדיבורים. עשה לך שתי חצוצרו"ת. נוטרי' שתי חצי צורות אך פירושן של הדברים לא שמעתי. וי"ל ביאור הדברים כי דבר גדול דיבר וסוד עמוק. כי הנה ידוע מזוה"ק ומספה"ק כי משה נקרא בבחי' בעלה דמטרוניתא בעלה דשכינתא קדישא כי הוא המשפיע למלכותא קדישא כנ"י כלה קרואה בנעימה בסוד כלת משה נמצא כי בבחי' זו נקרא משרע"ה בבחי' דכ"ר כי הוא המשפיע. ועוד נודע מספה"ק כי משרע"ה הוא בחי' דעת העליון והוא בבחי' מקבל בחי' נוקבא. כי מקבל השפעה והארה ממוחין עילאין קדישין ג"ר סוד כח"ב. נמצא שהיו לו למשרע"ה שני בחי'. בחי' משפיעין ובחי' מקבל. דכר ונוקבא. ועכ"ז אין אנו יכולין להשיג הדברים על בוריין. איזה בחי' נק' בחי' מקבל ואיזה בחי' נקרא בחי' משפיע. כי י"ל שהמשפיע בעצמו נקרא מקבל לגודל התענוג שמקבל מזה שמשפיע. ע"ד שאחז"ל יותר ממה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק. ועכ"ז ב' בחינות המה וכ"א נק' בבחי' חצי צורה כי צורה שלימה הוא דכר ונוקבא. כמ"ש זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם. ונמצא כי משרע"ה הי' בבחי' שני חצי צורות. והנה תיבת חצוצרת חסר כמ"ש בתורה הוא נוטרי' חצי צרת כי ב"פ מספר מש"ה עולה מנין צר"ת:

ועפ"ז נבוא לבאר הפסוקים. עשה לך שתי חצוצרת. היינו שמשרע"ה יעשה מעצמו בחי' שתי חצי צר"ת שתי בחי' משה. בחי' דכר ובחי' נוק' וכמבואר. כסף היינו שאלו הבחי' יהיו נכספים ונחשקים זה לזה מלשון נכספה וגם כלתה נפשי. גם כסף הוא בחי' חס"ד היינו כדי להמשיך חסד לכל העולמות. מקשה תעשה אותם. היינו שיהיו מחוברים ביחודא חדא ורזא דאחד. והיו לך למקר' העדה ולמסע את המחנות. היינו אלו השני בחי' והיו לך למקרא העד"ה. אותיות הדע"ה היינו לאסיפת המוחין עליונים הק' לדעה העליונה. ולמסע את המחנות היינו להמשיך ולהשפיע השפע לעולמות התחתונים. בחסד ורחמים וחנינות. מחנות הוא מלשון חנו"ן. ותקעו בהן היינו כשיתקעו ויתחברו אלו השני בחי' ברזא דאחד. מלשון ויתקעהו ימה סוף. אז ונועדו אליך כל העד"ה כל הבחי' דע"ת. אל פתח אוהל מועד. בחי' מלכותא קדישא. בסוד זה השער לה' צי"ב. גם תקיעה הוא קול פשוט. מורה על חסד ורחמים. ואם באחת יתקעו. אז ונועדו אליך הנשיאים. אליך דייקא. לבחינתך בחי' הדעת יאספו הנשיאים ראשי אלפי ישראל סוד מוחין עליונים. דהג' בחי' כח"ב נק' בשם ראשי אלפי ישראל. שהם בבחי' פל"א עליון. ובחי' אלפי"ן. בסוד ואאלפך חכמה. ותקעתם תרועה. תרועה הוא מלשון ריעות והתחברות. ואז ונסעו המחנו' החונים קדמה יסוד חסדי דע"ק. הנק' בבחי' ימי קד"ם. ותקעתם תרועה שנית. היינו בריעות והתחברות השני. אז ונסעו המחנות החונים תימנה. היינו החסדים טובים הנק' בבחי' ימין שהוא דרום. גם ע"ד הרוצה להחכים ידרים. תרועה יתקעו למסעיהם. היינו להמשכת השפעת החסדים צריך ריעות והתחברות השני חצי צרות. ובהקהיל את הקהל תתקעו. היינו כאשר כבר נתחבר ונתייחד ונאסף באגוד' א'. וברזא דאחד. אז תתקעו קול פשוט של חסד הפשוט והאמיתי מהאחדות הפשוט. ולא תריעו. ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות היינו ע"י הכהן איש החסד. ימשכו אלו הבחי' המשכת החסדים. וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצרר אתכם. היינו כי תבוא מלחמה בכל איש ואיש מישראל מלחמת היצר המסיתו לתאוות החומריות והארציות. וזהו על הצר הצורר אתכם. ובודאי אין לך מלחמה כבידה מזו. ועצה היעוצה לנצוח מלחמה זאת. והרעותם בחצוצרת. היינו שתחברו ותייחדו אלו הבחי' שני חצי צורת ברזא דאחד. ע"י תשובה ומע"ט ומצות התורה. ואז ונזכרתם לפני ה' אלהיכם. היינו שתהיו מושפעים. כי ונזכרתם הוא מלשון דכר והיינו שתהיו מושפעי' ברכות שפע זכה ובהירה לפני ה' היינו מבחי' קדם ה' קודם הוי"ה. והיינו מבחי' ימי קד"ם: וע"י שפע עליונה זכה ובהירה וצחה כזו. ונושעתם מאויביכם ממלחמת אויביכם. וכיה"ר שנזכה כולנו יחד לזה בב"א. והמשכיל יבין כ"ז היטב:

להבין ענין וטעם שתי נונין הפוכות. שמקודם הפסוק ויהי בנסוע ואחריו. גם להבין דברי רש"י ז"ל עשה לו סימניות מלפניו ומלאחריו. לומר שאין זה מקומו. למה דוקא עשה הסימנין בנונין. ובהעיר לב ושום שכל י"ל כי ידוע מספה"ק סוד מסע ב"י במדבר ובשאר מקומות שהיו סוד העלאת הניצוצין קדישין אשר המה היו משוקעים בדיוטא התחתונה ומובלעים בנו"ן שערי טומאה וסברו כי שם קנאו מקומם ח"ו לעד ולנצח. אמנם כאשר נסעו ב"י במדבר ובשאר מקומות דרך מקום שריית הניצוצות האלו. והיו שם משרע"ה וס"ר מישראל נשמות קדושות ועמהם היו הארון הק' והלוחות מעשה ידי אלהים והיו בסוד רתיכא עילאה קדישא והי' הכח בידם להמשיך ולגלות הארת הנר"ן ש"ב הק'. גם שער הנו"ן מהנו"ן שערים הק' הגם שלא הי' השגה למשרע"ה בשער הנו"ן. עכ"ז הי' היכולת בידם ע"י קדושתם הרמה להמשכת התגלות הארת שער הנו"ן. ועי"ז כשראו הניצוצין הק' השוכנים בתוך מעבה החשך והאפילה את שורשם הרמה בקודש. מאיר באור בהיר וצח לזה קפצו ופרחו ממקומן החשך וצלמות ונתעלו למעלה למקורם ושורשם הרמה ע"ד חיל בלע ויקיאנו כי ראו כי אין זה מקומם האמיתי והנצחי. כמו שסברו מקודם. ולזה הי' מקום שלא שהו שם ישראל כלום בחנייתם. ויש מקום ששהו שם בחנייתם. כי הכל היו לפי ריבוי הניצוצין המובלעים שם במקום ההוא. ולרמז זה נתנה התוה"ק כאן באלו השני פסוקים ויהי בנסוע ובנחה יאמר סימנין בנוני"ן הפוכות רומז לכל מה שביארנו. כי ראש הנו"ן שהוא בסוד שער הנו"ן מהנש"ב הק' נתגלה הארתו למטה עד סוף הנו"ן שערי טומאה כדי להוציא בולעם מפיהם הניצוצין הק' המובלעים בהן ובאמת אין זה מקומן. כי אם שורשם הרמה הוא בקודש ולזה כיון רש"י ז"ל עשה לו סימניות כו' לומר שאין זה מקומו של כל ניצוץ וניצוץ הקדושים השוכנים שמה. רק היו מעלים אותן למקורם ושורשם הרמה בקודש. וכן יש נוני"ן הפוכות במביאי קרבן תודה. בתהלים קפיטל ק"ז. והבן כ"ז היטב:

( ותדבר מרים גו' משה ענו מאד וגו'. ולכאורה אינו מובן מה ענין פסוק זה לכאן. וכן הקשו מפרשי התורה. וכ"א תירץ לפי דרכו. עוד קשה לקמן בפסוק ויקרא אהרן ומרים גו' פירש"י ז"ל למה הפרישן ממשה. מפני שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו. וכן מצינו בנח. וכי מה דמיון יש משם לכאן. בשלמא אצל נח הוא שפיר. שא"ל הקב"ה. אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה. ולא אמר תמים. והוא מקצת שבחו בפניו. ואח"כ כשציוה הש"י למשה לכתוב בתורה א"ל לכתוב צדיק תמים שהיה אז שלא בפניו. אבל כאן כשאמר הש"י למשה לכתוב בהתורה מ"ש לאהרן ומרים שבחו של משה. א"כ הרי הוא אומר כל שבחו בפניו. עוד קשה שאחז"ל בגמ' גדולה ענוה שהרי אדון כל הנביאים לא נשתבח אלא במדת ענוה. א"כ בשעה שא' הקב"ה לאהרן ומרים שבחו של משה למה לא שיבח את משה בפניהם ג"כ במדת ענוה. והיל"ל מדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה הענו מכל האדם. והנראה לי בישובן. דהנה מצינו בספה"ק. סגולת הענוה הוא להשראת השכינה כמ"ש אני אשכון את דכא ושפל רוח. ומצינו ג"כ בספה"ק דאם לב האדם נדכה באמת אז אפילו אם יש בו איזה חסרון ח"ו אז עכ"ז השכינה שורה עמו:

ומעתה יבואר הכל ע"נ. כששיבח הש"י את משה לפני אהרן ומרים לא שיבחו אז במדת הענוה. כי אפשר שהיו ח"ו סוברים בדעתם שהשראת השכינה שעליו יותר מהם הוא רק עבור ומחמת סגולת מדת הענוה שיש בו. אבל לא מחמת שלימותו. שהוא שלם בכל מדותיו יותר מהם. ע"כ א"ל הקב"ה שלא כן הוא רק מפני שלימותו ומעלתו הוא ראוי שהקב"ה ידבר עמו בכל עת. ולהשרות שכינתו עליו בלי הפסק. אך כאשר ציוה הש"י למשה לכתוב הדברים שדיבר לאהרן ומרים ציוה לו מקודם לכתוב פסוק זה והאיש משה ענו מאוד מכל האדם. והיה משה חושב אז בדעתו שהשראת שכינתו ית' עליו אינו אלא מחמת סגולת הענוה שיש בו. אבל מכ"מ ימצא בו איזה חסרונות. כמדת ענוותנותו הגדולה. לכן שפיר פירש"י שלא א"ל בפניו. והבן. אך היה קשה לרש"י ז"ל היאך ציוה הש"י למשה לכתוב הפסוק ויקרא אהרן ומרים כו'. הלא מזה ע"כ ישכיל ויבין משרע"ה שלזה הפרישן ממנו כדי לומר בפניהם כל שבחו. כמאחז"ל. וא"כ הדרא קושיין לדוכתא. דהרי הוא כאלו אמר כל שבחו בפניו ממש אשר ע"כ פירש"י ז"ל. ד"א כדי שלא ישמע בנזיפתו של אהרן. ובאמת משרע"ה בענוותנותו הגדולה לא עלתה בלבו שום מחשבה אחרת. רק זה הפירוש שבשביל זה הפרישן ממנו שלא ישמע בנזיפתו של אחיו הגדול ממנו. והבן זה הטב. כי דברים אמיתים הם): זה אינו מאדומ"ור