אוהב ישראל/הפטרה לפרשת פקודי

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ותשלם כל המלאכה גו'. בילקוט ותשלם המלאכה א"כ כאן. אלא כל המלאכה זו מלאכת וא"ו ימי בראשית שנא' מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות ועשה א"כ כאן אלא לעשות. עדיין יש מלאכה אחרת וכיון שבא שלמה ובנה את בהמ"ק אמר הקב"ה עכשיו שלימה מלאכת שמים וארץ כו' ע"כ: ונראה דהנה הש"י האצי"ל ובר"א ויצ"ר ועש"ה את העולמות כולם עד"ז היינו שיהיה כל עולם לבוש לעולם שלמעלה ממנו היינו שיש עולם שהוא בחי' נשמה לנשמה. ויש עולם למטה ממנו שהוא רק בחי' נשמה והוא לבוש להעולם שלמעלה ממנו וגם עוד למטה מזה העולם יש עולם שהוא בבחי' רוח. והוא לבוש לעולם הנשמה שהוא למעלה ממנו. וכן עוד למטה יש עולם שהוא רק בבחי' נפש והוא לבוש לעולם הרוח שהוא למעלה ממנו. וכל העולמות הם לבושים זה לזה כאו"א לעולם שלמעלה ממנו ולא היו יוצאים העולמות להיותם נכללים בגוף. עד שנבנה הבהמ"ק כי הבהמ"ק בכל כליו ופרטיו הי' דוגמת כל העולמות. והיה בהמ"ק גוף קדוש לכל העולמות ואז יצאו כל העולמות להיותם נכללים בהגוף הקדוש. ר"ל הבהמ"ק. וזהו מ"ש הילקוט שאז נשלם מעב"ר. כי היו העולמות חסרים גוף קדוש. שיוכללו בו. עד בנין בהמ"ק. וזהו רומז בפסוק לעשות לומר לך שיש עוד לעשות דבר מה והוא הגוף הקדוש להעולמות. והבן כ"ז היטב: