אוהב ישראל/אכילה

שיעור אכילה וכוונתה. אחז"ל שיעור אכילה בכזית והוא ע"ד רמז דשיערו חז"ל. דבחי' אכילה צ"ל ע"ד בחי' הזי"ת דבאמת יש בזית שני בחי' מהופכים זה מזה. דהזית בעצמו קשה לשכחה. והשמן היוצא מהזית יפה וטוב לזכרון. והוא דהפרי של זית בעצמה כל זמן שהיא מחוברת בקליפתה ועצמותה אז היא עדיין במרירותה שלא נמתקה. אז היא קשה לשכחה. אבל מאחר שיצא ממנה השמן. ע"י כתישה וטחינה. אז כבר נמתקה. ולכך השמן היוצא ממנה יפה לזכרון. וכמ"כ בבחי' אכילה באמת כשהאדם אוכל בבחי' גשמית אז אינו תועיל אכילה זו כיון שלא פעל כלום. אדרבה אפשר שתזיק לו האכילה ח"ו. כיון שהגשמית הוא בעצמו באמת דבר לא טוב. כשאדם אוכל מחמת תאוות וחמדת היצר. אבל כשהאדם משליך תאוותו אחרי גיוו ואינו משגיח על גשמיות המאכל אלא על כל מוצא פי ה'. על חיות הרוחני המובלע בהמאכל ההוא ומעלה הנ"ק שבתוך המאכל. ע"י יחוד הוי"ה. אדנ"י. גימ' מאכ"ל. אז האכילה הזאת נחשבת לעבודה במקום קרבן. והשולחן דומה למזבח שהוא מכפר כיון שאכילתו בקדושה. והכל לפי שכאו"א מקדש את עצמו בעת אכילתו. ואחר כוונת הלב הן הדברים:

אחז"ל לעולם יכנס אדם שיעור שני פתחים ואח"כ יתפלל שנ' לשמור מזוזות פתחי ולשקוד על דלתותי יום יום. ובהעיר לב ושום שכל י"ל דהנה יש שני תשוקות בעולם. א' תשוקה נכבדת של הבורא כל העולמים בהוב"ש להכנ"י. כמ"ש פתחי לי אחותי רעיתי ואחז"ל פתחו לי אתם כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם. וגם יש תשוקה ובקשה שהכנ"י מבקשת מהבורא בהוב"ש כמ"ש דהמע"ה פתחו לי שערי צדק אבוא בם גו'. היינו שהכנ"י מבקשת מהבורא ב"ה וב"ש שיפתחלה שערים שתהא יכולה לעבוד אותו ולהודות לו. וזהו שני פתחי עולם אך עיקר הדבר הוא שצריך האדם לקרב שני הפתחים היינו הב תשוקות אחד אל אחד. אהבת ישראל להבורא. כי כ"ז שלא קרב זה אל זה אז לא נשלם התענוג ורצון העליון. אבל כשבאו הפתחים לדבק זה בזה אז נשלם התענוג. ואז ממילא משפיע הבורא ית' להכנ"י רחימא דנפשיה. כל טוב וכל מיני השפעות קדושות. והנה ע"י מי נתקרבו ונתאחדו השני פתחים הנ"ל. הוא ע"י הצדיק שהוא שושבינא דמטרוניתא להתייחד עם דודה באהבה. והפתחים הנ"ל כ"ז שאינם מחוברים הם בבחי' דל"ת. וכשבאים לידי קירוב ודביקות אלו השני שערים זה אל זה. אז כשנתחברו נעשה מהם מ"ם סתומה כזה ם וכשהצדיק מעורר אלו השני פתחים ופותחין הסתום אז נתרבה החיות ונמשך קו החיות אל תוך הד' ונעשה ה וזהו פי' הגמ' לעולם כו' שיעור שני פתחים ר"ל שיראה כ"א לקרב במעשיו הטובים את שני הפתחים הנ"ל להדדי היינו האהבה של הכנ"י להבורא ית' ועל זה מביא ראיה מהפסוק לשמור מזוזות פתחי ולשקוד על דלתותי. ר"ל שיהא הצדיק שוקד על השני דלתי"ן הנ"ל. ולעשות אותם ה למשיך בהם קו החיות והשפע הקדושה וכיה"ר אמן:

אחז"ל קודם ביאת האדם לעולם הזה משביעין אותו הוי צדיק ואל תהי רשע. ואפילו כל העולם כולו אומרים עליך צדיק אתה הוי בעיניך כרשע. ולכאורה קשה מה מהני השבועה על דברים שבלב. ועוד מה המעשה הטוב והנאה אשר יוצא מזה לכל העולם במה שמחזיק א"ע לרשע נגד כל העולם. ונ"ל כוונתם עד"ז הנה גבי אליהו במעשה הצרפית כתיב. מה לך כי באת אלי להזכיר את עוני כו'. ופירשו חז"ל שכוונתה בדבריה אלה שעד עכשיו היו שוקלין מעשי ומעשה בני עירי והיו מעשי טובים כו'. נמצא אדם כשהוא צדיק הוא מחייב את העולם ע"י צדקתו מחמת שהם חשובים כגדו כרשעים. לכך משביעין אותו דאף שיהי' צדיק בעיני כל העולם באמת יהא בעיני עצמו כרשע. כדי שלא יבוא להעולם חוב ע"י והעיקר שצריך האדם לעבוד את בוראו ית'. שיהא עבור כל ישראל ולא עבור עצמו לבד דאז הוא חב לאחרים בצדקתו. אבל אם כוונתו בהעבודה שלו לשמו ית'. בשם כל ישראל. אז הוא מכריע את כל העולם כולו לכף זכות וזהו שמשביעין אותו שיהנו כל העולם כולו בצדקתו בעשותו כל המעשים טובים בשם כל ישראל לשמו ית'. ואז ייטיב להעולם כולו ג"כ בצדקתו. וכיה"ר אמן:

אחז"ל בריש כל אסוון אנא חמר. וי"ל כי כוונו חז"ל בזה לסוד עמוק ונפלא. כי נודע שיי"ן הוא בחי' גבורות. אולם שורש שורשו בא מבחי' חסדים אורות זכים ומצוחצחים. ולזה הסוד יי"ן מספרו שבעי"ם בסוד שבעים זקנים וסוד ע' פנים לתורה. וכמבואר בכהאריז"ל בכוונת הקידוש. שהוא בסוד השבעים אותיות של השמות הק' והנוראים. המילואים דע"ב ס"ג מ"ה ב"ן וק"סא וקמ"ג וקנ"א. ושורש של יי"ן הוא עלמא דבינה בסוד יי"ן המשומר בענביו. ושם הוא עיקר המתקת הדינים בשורש כנודע. [ובזה תבין מ"ש בזוה"ק אצל יצחק אבינו עליו השלום ויבא לו יי"ן. מאתר רחיקא אייתי ליה והבן]. וכאשר נמתקו הדינים ונעשה קישור ויחוד העולמות. אז אם הבנים שמחה היינו עלמא דבינה עם ז' ימי הבנין. ואז הוא בבחי' חי"ת. וידוע מכהאריז"ל כי בינה עד הוד אתפשטת. היינו אתפשטותה בבחי' חג"ת נ"ה שהם חמש וחמשה פעמים חי"ת עולה מ"ם ובכל א' כלולים כל הבחי' המ"ם וחמשה פעמים מ"ם עולה רי"ש. ואז נעשה מזה צירו"ף חמ"ר. וכאשר נתעלו ונתייחדו בשורשם. בעלמא דבינה אז נמתקו כל הדינים. ורפואה בא לעולם לכל חולי ישראל ע"י המתקת הדינים בשורשן. והכל בא ע"י שורשי ומקורי סוד היי"ן וכנ"ל. ושורש הדברים כשהאדם עושה תשובה שלימה לפני הבורא ב"ה וברוך שמו וצועק במר נפשו לה'. שימחול לו על אשר עיוות והמרה כנגדו ומתחרט מאוד ואומר בלבו איך אני הטיט והחומר. חומרי אנוש אנושי העזתי פני נגד בוראי ויוצרי ועושי ואז כאפס ואין הוא נחשב בעיניו ובטל במציאות. ובא על ידי זה לבחי' ומדת אין ובזה יוכל להמתיק הדינין ולהמשיך רפואה. וזהו ג"כ בריש כל אסוון אנא חמר היינו כאשר נעש' בעיניו כאפס ואין וכטיט וחמר הנדרס ונידש לכל ומקבל ע"ע מאז והלא' לפלס מעגל דרכיו בכל עשיותיו ברמ"ח איבריו שיהיו רק לעבודת הבורא ית'. ועי"ז נעשה הצירוף רח"ם ורחם ירחמנו ה' עושהו להופיע עליו בחסדו הגדול ורב טובו בכל הצטרכותו הפרטי וכללות בני ישראל וכיה"ר אמן: והבן כ"ז היטב. ואם שגיתי בהעתיק. האל הטוב יכפר:

עוד בגמ' שבת אמר הקב"ה למשה מתנה טובה וכו' ושבת שמה וכו'. י"ל קצת באופן אחר. דלכאורה הלא כל שנותן הש"י לישראל הכל המה מתנות טובות וחמודות הן דברים גשמיים כגון פרנסה ושפע רב והון יקר. והן דברים רוחנים היינו שכל ומדע ללמוד התורה ועשיית מצותיה וקריאת חגים ומועדים לששון ולשמחה אשר נתן ה' אלהינו אלינו כולם מתת ה' הוא המשמחים לבבות בני אישי הישראלים אשר זכו למתנה זאת וא"כ למה דוקא נקרא שבת קודש מתנה טובה ולא זולת. אמנם י"ל כי כל המתנות אשר זיכה ה' את בני האדם כולם המה בבחי' מתנה ע"מ להחזיר ע"ד משל אם יתן ה' לאדם שפע פרנסה ועושר גדול אז הוא מצווה ומחויב ליתן צדקה ולעשות בממונו ג"ח וכן אם יש לו שכל ומדע מחויב להיות עמל בתורה ובמצות וגם בחגים וזמנים צריכין אנו לעסוק בהמצות השייכים אליהם ובהם. וע"י עסקינו בהם וע"י תפלתינו אנו ממשיכים קדושה ויחודים לעולמות עליונים הקדושים וכמחז"ל ישראל אינהו דקדשינהו להזמנים ועי"ז אנו ממשיכין מלמעלה ג"כ השפעות טובות הכנס"י לתתא והכל הוא בבחי' אור ישר ואור חוזר אך מצות שבת קודש הוא באמת רק מתנה טובה שנתן לנו הש"י שלא ע"מ להחזיר כי בש"ק יש עלייה לכל העולמות הקדושים ומתייחדים ומתקשרין ומקבלין דין מן דין השפעות טובות וכל טיבו וחדו ונהורין עילאין קדישין וכל בוצינין טבין וזהו נעשה גם בלתי עסק עבודתינו ותפלתינו. רק ע"י עבודתינו ותפלתינו אנו ממשיכין ומקבלין קדושה להשפעות טובות וכל ברכאין מקדושת שבת קודש מעולמות עליונים קדישין להכנס"י לתתא. וזה ודאי מתנה טובה וחמודה אין ערוך אליה. והכל הוא לעוצם גודל אהבתו ית' ונועם חיבתו לזרע ישראל. והרוממות שרמם עם קדושו. והבן היטב: