אדר היקר ב
ב
בחג השבועות, שנת תר"ב או תר"ג, נולד תאומים להגאון החסיד ר' בנימין ז"ל, שהיה אז אב"ד בעיר שילעל, ובסוף ימיו אבד"ק ווילקאמיר. הגאון ר' בנימין ז"ל היה מצויין גם בדורו, דור דעה של גאוני עולם וצדיקים, בכשרונותיו הנפלאים ותכונות נפשו העדינות נקשרו יחד עם אהבת התורה, אהבה בלי מצרים, ועם החסידות וקדושת המדות כאשר נביט על תכונת הדור ההוא נכיר את יד ד' הנוהגת בשלשלת התולדה, לפני בא הירידה הרוחנית שבדורנו התגברה התנועה הרוחנית במחנה ישראל.
הקדושה, החסידות, אהבת תורה ויראת שמים, התרחבה, ביחוד בין לומדי התורה, במדה גדולה ונפלאה כדי לצבור בר לשני הרעב אשר החלו לבוא אחריהם.
החסידות, שבאה לרומם קדושת המדות, קדושת האמונה, ההכרה הכללית בקדושתם של ישראל ומעלתם, להגדיל את רגשי הקדש, הנרדמים בלב בטבע, ע"י רוממות ערך התפלה, ולעומתה ההתנגדות הכללית, שדאגה הרבה ליסוד המעשי שלא יתמוטט ע"י ההתגברות של הנטיה אל הרגש, ועל הפרטים, שהם מעמידי הכללים, שלא יתטשטשו, ע"י הנטיה אל הכללים, ועל כח הדמיון, המתעורר גם ע"י התרגשות של הרגשות טובות, קדושות ואמיתיות, שלא יעבור את גבולו, ויביא תוצאות רעות ומרות לכלל האומה לדורות הבאים.
שני הכחות הללו התחרו זה בזה, לנטע כל אחד את הטוב אשר יראה בחבירו עפ"י אותו הצביון המיוחד לו, ושניהם יחד היו חמושים נגד ההשכלה הברלינית, אשר אף שהיתה מוצאת יסוד נכון לה באומה בתור תביעה אנושית כללית, שתוכל רק להיות מצטרפת ומלוה את היסוד העקרי, האידיאל הלאומי היסודי, אהבת שם השי"ת, ואהבת תורתו ומצותיו, ובכלל גם אהבת המוסר הישראלי דוקא ע"פ אותה המטבע שחקקה לה האומה לדורותיה, ע"פ השפעתה של תורה, המחוברת מקדושת שם ד' אלהי ישראל, וקשר ברית אבות הנצב עדי עד בעומק החיים הטבעיים והפנימיים שלה בכללותה, שמכל אלה יחד נובעת היהדות המעשית בכל פרטיה קדושתה והדרה.
ואם היתה אותה ההשכלה שומרת את תפקידה, שלא להתנשא במקום אידיאל כללי, ע"י התעטפות בטלית של תכלת, לא היתה מוצאת כ"כ מכשולים על דרכה. אבל היא התנשאה מיד לתפוס את רסן האומה בידה, ולשפוך במקום ממשלה חומרית, ממשלה רוחנית על בני הנעורים, ע"כ היה הדבר מוכרח להעמיד לה מתוך האומה כחות גדולים לבצר את כחה ולהשפיל גאותה, בקרב העם פנימה, ע"י הגדלת הכחות הפנימיים הבאים מקדושת ישראל העצמית, הכחות שאינם צריכים להמתין עד שיתנו אומות העולם עליהם הסכמה, כי הם בעצמם, "חיים וקיימים, נאמנים ונחמדים לעד ולעולמי עולמים, על אבותינו ועלינו, על בנינו,ועל דורותינו, ועל כל דורות זרע ישראל".
השתוף של הכחות לשלילת השלילה, המתפרצת לבוא אז ע"י התנועה הברלינית הזרה, הגדיל את היחש בין החסידות וההתנגדות, עד שאף טרם שנפסק זרם הנגוד בפועל, כבר החלו הכחות לפעול זה על זה באופן חיובי.
החסידות התאמצה גם היא ביותר לדאוג הרבה בעד קיום התורה בפועל, לשמירת הפרטים ורוממות הערך של עיון ההלכה והרחבתה, הכל אמנם ברוח החסידות ובמטבע העקרית שלה, להיות הרגש של הקדושה הפנימית השלהבת העולה מאליה מכל אלה.
וההתנגדות התגברה ג"כ להכניס ביותר את כל הכח של נטית הקדושה באהבתה של תורה, ובשקידה עליה מאהבה, ותראה להגביר את יסוד שקידת התורה, בגרסא ובעיון, במדה גדולה כ"כ עד שהיא בעצמה תתן מזון נפשי, גם אל הרגש הפנימי, ותשפיע על קדושת המדות ורוממות המוסר בכלליו. ע"כ נתרבו אז השקדנים הנפלאים, אשר נתפלאו על אהבתם את התורה ושקידתם באורח נשגב, והשקידה הולידה במצוינים שבבעלי הכשרון את הבקיאות הנפלאה, ותמשיך עמה את קדושת המעשים וקדושת המדות להפליא.
אחד מהמצוינים אשר חנן ה' אותו בכשרונות נפלאים, בנפש נדיבה ולב טהור, שהפליא את בני דורו ביחוד בשקידתו, היה הגאון החסיד ר' בנימין ז"ל, שקיפל את הקדושה והטהרה, החסידות וקדושת המדות, רוממות הנפש, אהבת ה' ואהבת ישראל, הכל בכלל שקידת התורה אשר באהבתה שגה תמיד. שקידתו היתה במדה כ"כ גדולה, עד אשר חוץ משארי למודיו הווה מהדר כוליה תלמודא, ש"ס בבלי, מדי חדש בחדשו, והפליא לעשות בפרי רוחו, בחדושים רבים ועצומים, בהלכה ובאגדה, בכשרון נפלא, ובבקיאות עצומה ומופלאת עד מאד. לאשל הגדול הזה, שהתורה
היתה חיי רוחו, נולדו שני בני-היצהר התאומים, הם הגאונים הצדיקים, ר' אלי' דוד, ור' צבי יהודא ז"ל.
במעלליהם התנכרו הנערים הנפלאים הללו בתחלת גידולם. האב זכה לבניו אלה, בכשרונות נפלאים לתורה, ולמוסר, ויחדיו הגו בתורה, ויתפתחו בשקידה
בצרוף כחות נפשיים גדולים. שניהם היו צנועים ותמימים, בעלי לב טוב ונפש
נדיבה, ושניהם שנאו את הפרסום ואת הרבנות. האחרון נפטר אחרי ארבעים וארבע שנים, של חיי קדושה וענוה, חסידות וטהרת לב, שקידת התורה והצנע לכת, בהיותו אב"ד בעיר ראגולי, תנצב"ה.
והראשון אמנם מאת קורא הדורות מראש ב"ה היתה נסיבה שיהיה כצלוחית של פוליטון מגולה שריחה נודף, עד אשר תולדתו נקבעה יחד עם תולדות הדור כלו, ורשומו ניכר הרבה בעולם העברי, עד אשר כל שנשכיל לדעת מדרכיו, תכונותיו, פעולותיו ומשאת נפשו, יהיה לנו ג"כ עסק כללי ההולך ומשתלב עם יתר חזיונות החיים שבדורנו, באופן הראוי להשתמש בהם ג"כ לקו המדה, איך להתהלך לימים הבאים עם הכחות הגדולים של אנשים רבי עלילה וגדולי הדור, באופן שנוכל לקבל מהם תועלת כללית, ואיזה המה הנם הדרכים ששמים מעצורים לפעולות גדולות היכולות לצאת מתחת יד אנשי שם, אם לא תקלקל הסביבה מקרוב ומרחוק את מאויי לבבם, ואת אדיר חפצם להטיב לעמם, במצב החמרי והרוחני.