אדני יד החזקה על רמב"ם יסודי התורה א א

יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, בס' המצות כ' רבינו, וצונו להאמין באלהות והוא שנאמין שיש שם עלה וסבה כו', (יעויין בס' עבודת המלך, במעשה רוקח ומה שהעיר הרב ח' העליר) אולם יתאימו דברי רבינו לאגרת ששלח לחכמי מרסיליאה שכ': דעו שאין ראוי לאדם להאמין אלא בא' מג' דברים , הא' דבר שתהיה עליו ראיה ברורה מדעתו של אדם כגון חכמת החשבון וגימטריאות ותקופות, הב' דבר שישיגו האדם בא' מה' הרגשות כגון שידע ויראה שזה שחור וזה אדום, או שיטעום שזה מר וזה מתוק או שימשש שזה חם או קר או שישמע קול זה צלול או שיריח כו', והג' דבר שיקבל אותו אדם מן הנביאים או מן הצדיקים, וצריך האדם שהוא בעל דעה לחלק בדעתו גם במחשבתו כל הדברים שהוא מאמין בהם ויאמר שזה האמנתי מפני הקבלה וזה האמנתי מפני ההרגשה וזה האמנתי מפני הדעה עכ"ל שם, לפי"ז אין קושיא על רבינו שבאמת להאמין צריך שידע שיש שם מצוי ראשון ואי אפשר להאמין בלי דעת והבדלת הענינים, ורק על ידי הדעת בא' משלשה הדברים יבוא לידי האמונה, ולכן אי אפשר שהמצוה הראשונה תהיה האמונה כי אין לצוות על זה אם לא יעבור קודם את הדעת.

מדקדקים למה לא פתח רבנו את ספר זה בחידוש העולם שהוא יתד גדול בעיקרי האמונה והכרחי, כי אלה שמאמינים בקדמות העולם לדעתם הנכזב אין ביכולת הקב"ה לשנות דבר מן הטבע כמ"ש רבנו בספר המורה ח"ב פכ"ז, ואחר שהוא הכרחי היה ראוי לחשוב חידוש העולם לעיקר, ואם היה מלמד חדוש העולם לעיקר היה נכלל בזה גם מציאות השם, כי כל מה שיחודש יש לו מחדש. אולם מי שמדקדק בדבריו יראה כי אמונת עיקר החידוש נכלל כבר בדבריו, כי להמאמין בקדמות העולם תלויים הם זה בזה כמו השכל למושכל והאור לנר ואין להם קדימה לזה ולא יצויר העדר א' בקיום השני, ואחר שכתב רבנו שאלו יצויר העדרנו לא יצויר העדרו יתברך , הרי היסוד הזה שהוא המחדש בטובו כל היצור אמור.

והוא ממציא כל נמצא , רבנו נזהר בלשונו ולא מדבר שהוא הקב"ה ברא הכל נגד הדעות השונות בדבר בריאה יש מיש, ויש במלים אלו ממציא כל נמצא גם הכונה שתמיד ממציא השם בלי פוסק את כל הנמצא ומחזיק בקיומם תמיד, גם אחרי אשר ברא לא יחדל לנצח נצחים לפעול ולעשות כמו במעשה בראשית , המחדש בטובו כל יום תמיד מעשי בראשית, הוא העושה והוא השומר לבלתי תמוט, הוא צוה ויעמוד.

יסוד היסודות ועמוד החכמות , בתרגום ירושלמי על התורה פירש על בראשית ברא "בחוכמתא ברא", והיא החכמה העליונה ראשית דרכו של השי"ת כדברי המשורר, כולם בחכמה עשית, ויתכן לומר שהראשית היא החכמה ובה ברא השם את העולם, אולם הכונה הפשוטה היא במה שאמר רבנו עמוד החכמות כמו שמפרשים את הפסוק "אשר ברא אלהים לעשות", שנתן השם כח בטבע להמשיך פעולותיו ויתפתח תמיד בלי סוף כמו שפירש הראב"ע לעשות השרשים של כל המינים שנתן להם כח לעשות כדמותם לפתח ולהשביח מעשי השם, וכן הוא בחכמת הטבע שהאדם ממציא חדשות ומוציא בכוחות הצפונות בטבע הן במדעי הרוח והן במדעי התבל והטכניקה, וניתן לאדם לחקור בחוקים ומוציאים חדשות אשר לא שיערו הראשונים, חכמות גדולות, ואין קץ לנפלאות הטבע שהאנושות טרח ויגע להמציא מן היש ומן הנמצא בעולם שנברא על ידי השם יתברך. אולם כל זה על ידי שיש לעולם התחלה ונברא לפני זמן ידוע, על ידי זה יש ביכולת האנושות להוציא מן הנברא את כחות הגנוזים בו בהמשך הזמן של קיום העולם יותר ויותר, אבל לפי האומרים שהעולם קדמון הוא ואין לו התחלה, אם כן לפי שטה זו למה לא חלו התפתחויות המדע והטכניקה לפני אלפי ורבבות שנים - כי לפני רבבות שנים היה עובר עליו אותו מספר השנים כמו שעברו עד היום או רק לפני מאות שנה, מזה עצמה ראיה שהעולם נברא לפני כך וכך שנים ותמיד מתפתח יותר ויותר, וכל כמה שהעולם קיים תמיד ימשך המדע לפתחה יותר. ואולי כונת רבנו עמוד החכמות לידע שיש מצוי ראשון הוא הממציא כל נמצא, ידיעה זו הוא עמוד כל החכמות בעולם, וכן נראה כוונתם של היודעי ח"ן שחכמה היא אחד מהספירות העליונות וכל ספירה וספירה נכללה מעשר ומעשר לעשר עד בלתי תכלית, וכל כללות המספר הזה הוא לפי גלוי פעולתן בבריאה, וענין אצילותה של ספירת בינה אינה אלא התפשטות והתגלות כח ספירות חכמה, היינו התגלות כח הנעלם. (ס' קטרת הסמים).