אגרת אריסטיאס

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חזור לדף ראשי >אגרת אריסטיאס

איגרת אריסטיאס
אריסטיאס אל פילוקרטס

שם היצירה בעברית           אגרת אריסטיאס
מחבר            מחבר לא ידוע
שפת המקור           יוונית
שם היצירה ביוונית           Αριστέας Φιλοκράτει
מתרגם           אברהם כהנא
קישור למקור           הספרים החיצונים, כרך שני

פתיחה[עריכה]

  1.  מאשר ראוי לספר הדברים על המשלחת אשר הייתה לנו אל אלעזר הכהן הגדול ליהודים והדבר נכבד לך הרבה פילוקרטס ובכל שעת הכושר תעוררני להשמיעך על דבר משלחתמו ותכליתה על־כן ניסיתי להגיד לך באר היטב בהכירי את נטיית אהבתך לדעת:
  2. וזה הוא הדבר הגדול ביותר אל האדם לעמול וללמוד תמיד ולהוסיף אם מתוך דברי היסטוריה ואם מתוך ניסיון בעניין עצמו: הלא בזה נעשה מצב טהור לנפש באחזה בדברים היפים ביותר: ובהביטה אל הטוב הנעלה מכל והוא יראת יי תכוון את תכליתה במידה הראויה:
  3. מתוך הנטייה אשר לנו לעיין הרבה בחקר דבר אלוה נתנו את נפשנו במשלחת אל האיש הנזכר אשר על פי טובו ושמו הטוב הוא נערץ בתוך בני עמו ובתוך אחרים ואשר הועיל הרבה מאוד לבני עמו לאשר איתו ולאשר במקומות אחרים בעניין התרגום לתורת אלהים הכתובה אצלם על קלף באותיות עבריות:
  4. ועשינו [משלחת] זאת בחשק בקחתנו מועד לדבר אל המלך על גורל האנשים אשר הגלו מארץ יהודה מצרימה על ידי אבי המלך אשר נחל בראשונה את העיר וקיבל את מלכות מצרים:
  5. ראוי לספר לך אף זאת: ובטוח אני בך כי בהיות לך נטייה יתרה לקדושה ולכוונת בני האדם הנוהגים בחייהם על פי התורה הקדושה תקשיב לאשר את נפשנו לספר לך: אתה אשר זה מקרוב באת אלינו מן האי ואשר ביקשת לדעת את כל אשר יועיל לתיקון הנפש:
  6. וכבר לפני מזה שלחנו לך על עם היהודים בעניינים אשר חשבתים ראויים להיות נזכרים את הכתב אשר קיבלנו מיד הכהנים הראשים המלומדים מאוד שבמצרים:
  7. ואחרי אשר אהבת דעת בכל אשר יועיל לבינה יש למסור לך [את הדברים האלה] ואם [ישוו] ביותר לכל הדומים [בדעה] הלא על כולם לך אשר כוונת אמת לך בהיותך אחי לאופי ולא רק מלידה כי אם גם בקנאה ליופי הנמצאת גם בנו:
  8. הלא חן הזהב או דבר אחר היקר למתכבדים בהבל אין בו תועלת כמו בהנהגת חינוך והמחשבה עליה: ולבלתי בוא בהמשכינו את ההקדמה לדברים בטלים נאחוז במירוץ הסיפור:

    חלק א': משא ומתן על מעשה התרגום[עריכה]

  9.  כאשר הפקד דְמיטְרִיוֹס מפלירון על אוצר הספרים שלמלך קיבל כסף רב לאסוף כיכולתו את כל הספרים אשר בתבל: ובעשותו קניות והעתקות הביא את כוונת המלך אל תכליתה ככל יכולתו:
  10. וכאשר נשאל ובפנינו לכמה רבבות הגיע מספר הספרים ענה ליותר מעשרים [ריבוא] המלך: ואיגע למלא בזמן מעט את השאר עד חמישים ריבוא: והוגד לי כי חוקי היהודים אף הם ראויים להיות מועתקים ונמצאים באוצר ספריך:
  11. והוא אמר ומה מפריע אותך מעשות זאת: והלא די הצורך ניתן לך: ודמטריוס אמר יש להוסיף תרגום: כי בארץ היהודים משתמשים באותיות מיוחדות כמו שהמצרים [משתמשים אף הם] בסדר אותיות משלהם: ואף לשון מיוחדת להם: חושבים שהם משתמשים בלשון הסורית: ולא היא כי אם [היא] ממין אחר: כשמוע המלך על כל הדבר אמר לכתוב אל הכהן הגדול אשר ליהודים להביא את אשר נאמר אל תכליתו:


  12.  ואני חשבתי כי הגיע השעה לדבר אשר שאלתי פעמים רבות מאת סוסביוס איש טרנטוס ואנדריאס שומרי הראש והוא על פידיון האנשים אשר הועברו מיהודה ביד אבי המלך: כי הוא בא על כל שדה ארם ופוניקיה בהצלחה ובגבורה וקצתם העביר ממקומותיהם וקצתם שבה ואת כולם הכניע תחת ידו מפחד: ובעת ההיא העביר כעשר ריבוא מארץ היהודים למצרים:
  13. וכשלוש ריבוא איש בחור מהם זיין והושיב בארץ במבצרים: גם לפני מזה באו שמה יהודים רבים עם מלך פרס: ועוד לפני אלה נשלחו אחרים לעוזרים אל פסמטיכוס להילחם בתוך צבאותיו נגד מלך הכושים: אך אלה לא באו במספר רב כמספר אשר העביר תלמי בן לגוס:
  14. בבחרו כאשר אמרנו את הטובים ביותר המצוינים במיטב נעוריהם ובכוח זיינם ואת המון הנותרים את הזקנים ביותר ואת הצעירים ביותר אף את הנשים הביא אל עבדות: לא ככה משרירות לב כמו נאנס על ידי אנשי החיל [שדרשו] גמול לעבודתם אשר עבדו במעשי המלחמות: ואנו במוצאנו כאמור למעלה פתחון פה לשחרורם דיברנו אל המלך כדברים האלה:
  15. הלא אי הגיון יוכח על ידי עצם המעשים המלך: הלא התורה שבדעתנו לא רק להעתיקה אלא אף לתרגמה לכל היהודים נתנה ומה הגיון יהיה לנו במשלחת אם במלכותך יהיה נמצא המון רב בעבדות: שחרר נא על־כן בנפשך השלמה והעשירה את המעונים בצרה: כי האלהים המיישר את מלכותך הוא שנתן להם את התורה כאשר חקרתי היטב ומצאתי:
  16. והם יראים את האלהים המשגיח על כל ובורא הכול אשר אותו יראים גם כולנו אך אנו המלך קוראים לו אחרת בשם זיאוס ודיאוס: והראשונים היו מיטיבים לסמן בשמות אלה את אשר בידו כל חי והווה והוא מנהיג הכול ושליט בכול: ואתה העולה על כל אדם בנועם הנפש קרא נא דרור לנמצאים בעבדות:


  17.  והוא לא חיכה זמן רב: ואנחנו התפללנו בלבנו אל האלהים כי יכין את לבבו לשחרר את כולם: ומאשר האדם הוא יציר האלהים והוא משתנה ומתהפך על ידיו חליפות קראתי פעמים רבות ובדרכים שונות אל השליט בלב כי יעוררהו לעשות את אשר ביקשתי:
  18. והייתה לי תקוה גדולה בצאתי בדברי לישע בני אדם כי האלהים ימלא משאלתי: כי כאשר יחשבו בני אדם בתומם אשר עליהם לעשות דבר אשר יועיל לצדק ומעשים טובים האלהים השליט בכול מפלס את המעשים ואת המחשבות: והוא בהרימו את ראשו בפנים מאירים אליי שאל:
  19. כמה רבבות יהיו לדעתך: ואנדריאס אשר עמד שם הודיע מעט יותר מעשר ריבוא: והוא אמר באמת דבר קטון וראוי יבקש ממנו אריסטיאס: וסוסיביוס ואחדים מן הנמצאים שם אמרו ככה: ואמנם ראוי לגודל נפשך להביא שיחרורם של אלה קרבן תודה לאל עליון: ולך המכובד ביותר לפני ריבון כול והמפואר מכל אבותיך נאה להביא קרבן תודה הגדול ביותר:


  20.  ובשמחה רבה ציווה להוסיף לאנשים הצבא על המשכורת ולכל נפש ייקְחו עשרים דַרְכּמונים ולתת על זה פקודה ולהיעשות הרשימות מהר: והראה רצון רב כי האלהים מילא את כל בקשותינו ונתן בליבו לשחרר לא רק הנפשות שבאו במחנה אביו כי אם גם את אשר היו במצרים לפני מִזה או אשר הובאו למלכות אחרי־כן אף על פי שהודיעוהו כי המתנה תעלה על ארבע מאות כיכר:
  21. ונראה לי כי לא יהיה זה דבר אין חפץ בו אם אכין את העתקת הפקודה: כי [ממנה] יהיה ברור וגלוי יותר גודל נפש המלך אשר האלהים נתן לו אומץ להציל המון רב: וכן יהיה לשונה:


  22.  בפקודת המלך
    כל אשר נלחמו יחד עם אבינו במקומות אשר בארם ובפוּניקִיָה ופשטו על ארץ היהודים והיו אדונים לנפשות יהודים והעבירום אחרי־כן לעיר ולארץ או מכרום לאחרים וכן אם־אלה היו [פה] לפני מזה או הובאו משם אחרי־כן על בעליהם לשחררם מהר ולקחת מיד עשרים דַרְכּמונים בכל נפש: לאנשי הצבא יינתן [הכסף] עם המשכורת ולאחרים מאוצר המלך:
  23. כי חושבים אנחנו כי בלי רצון אבינו ובלי כל יושר לוּקחו בשֶבי כי אם בפחזוּת הצבא נחרבה ארצם והיהודים הוגלו למצרים: די היה השלל שלקחו אנשי הצבא בשדה־[קרב] ואכזריות גמורה היא גם לשעבד את האנשים:
  24. על־כן בתתנו כידוע לכול את הצדק לבני האדם כולם ועוד יותר למעונים בלא הגיון ובבקשנו כל הנאה לצדק ולרחמים לכל פקדנו כי נפשות היהודים הנמצאים בעבדות בכל מקום שהוא ובכל אופן שהוא במלכותנו ישלחום כובשיהם לחופשי ויקבלו את הפדיון הקבוע: ואיש אל יפרע מקיים את הפקודה הזאת: והרשימות תעשינה בשלושה ימים מן היום שניתנה הפקודה הזאת ותמסרנה לממונים על זה ועמהן יובאו תכף אף הנפשות:
  25. כי חושבים אנחנו שמעשה הדבר הזה יועיל גם לנו גם למלכותנו: ואשר יואיל להודיע על העוברים [את הפקודה הזאת] יהיה אדון לאשר יבורר פשעם ורכושם יהיה לאוצר המלכות:


  26.  כאשר הוגשה הפקודה להיקרא לפני המלך ובה היה כתוב הכול מלבד הלשון אם אלה היו פה לפני מזה או הובאו משם אחרי־כן הוסיף המלך בנדיבותו ובגודל נפשו את הדברים האלה: וציווה לקצוב מתן כסף כולו לידי גזברי הצבא ולידי שולחני המלכות:
  27. כן נעשתה הפקודה בשבעה ימים: והמתנה הייתה יותר משש מאות ושישים כיכר כי יונקי שדיים רבים שוחררו עם אימותיהם יחד: וכאשר נשאל המלך אם ינתנו עשרים דַרְכּמונים לנפש אף בפדיון אלה ציווה לעשות גם את הדבר הזה וקיים בשלמות כל אשר פקד:


  28.  אחרי אשר נעשו הדברים האלה פקד על דְמיטְרִיוֹס להגיש זיכּרון על העתקת ספרי היהודים: כי המלכים ההם היו מכלכלים כל עניין על פי פקודות ובמתינות מרובה ודבר לא [נעשה] ברפיון ידיים או במקרה: לכן רשמתי את ההעתקות גם של הזיכרון גם של האגרות ומניין החפצים שנשלחו ומעשה כל אחד כי כל אחד מהם היה מצוין בגדלות ובנאמנות: וזאת העתקת הזיכרון:


  29.  למלך הגדול מאת דְמיטְרִיוֹס:
      אחרי אשר אתה המלך פקדת למלא את הספרים החסרים באוצר ולתקן כראוי את הנפרדים ואחרי אשר עמלתי בזה בחריצות הנני אודיעך:
  30. בתוך יתר המעטים החסרים אין ספרי התורה שליהודים: הם ערוכים באותיות עבריות ובלשון העברית ולדברי היודעים [ערוכים הם] בידיים רפות ולא כראוי יען לא הייתה עליהם השגחת מלך:
  31. יש צורך כי גם אלה יהיו נמצאים תחת ידך מוגהים יפה כי ספר חוקים זה בהיותו אלוהי מלא הוא חכמה וטהרה: ועל־כן היו הסופרים והמשוררים והמון ההיסטוריונים רחוקים מהזכיר את הספרים ההם ואת האנשים שנהגו ונוהגים על פיהם: כי העיון בהם הוא טהור וקדוש כמו שאמר היקטיוס איש אבדירה:
  32. ואם על המלך טוב ייכתב אל הכהן הגדול אשר בירושלים לשלוח אנשים הנוהגים בחייהם [במידה ה]יפה ביותר והזקנים ביותר הבקיאים בתורתם שישה לשבט למען יבואו להסכם ברוב דעות ויבואו לתַרגום מדויק כראוי גם לפי העניינים גם לפי כוונתך ונשימהו במקום נכבד
    הֱיֵה מאושר תמיד:


  33.  כאשר נעשה זיכרון זה ציווה המלך לכתוב הדבר הזה אל אלעזר ולרמוז גם על המעשה בפדיון השבויים: ואף חמישים כיכר זהב במשקל ושבעים כיכר כסף נתן לעשות גביעים ומזרקים ושולחן וקשוות: ואבנים יקרות הרבה למדיי ופקד על שומרי האוצר צרכים כמאה כיכר:
  34. אבל על מעשה הכלים נגיד לך אחרי אשר ניתן העתקות האיגרות:
     לאגרת המלך היה נוסח זה:


  35. תלמי המלך אל אלעזר כוהן גדול שלום ובריאות:
     אחרי אשר נמצאו בארצנו רבים מן היהודים אשר הועברו בחוזק מירושלים על ידי הפרסים בימי תוקפם:
  36. ועוד אחרים באו עם אבינו מצרימה שבויים ורבים מהם ספח על גדודי הצבא במשכורת גדולה יותר: ואף אחרי שופטו על אמונת רוח הקודמים להם בארץ מסר להם מבצרים שנבנו על ידו לבלתי היות לעם מצרים פחד על ידיהם: ואף אנו כאשר קיבלנו את המלוכה הראינו אהבת אדם יתרה לכול ועל כולם לבני ארצֶךָ:
  37. שיחררנו יותר מעשר ריבוא שבויים אשר שילמנו לכובשיהם את ערך הכסף מלא בהוסיפנו אף את הנזקים אשר יוכלו להיות מקצף ההמון: חושבים אנו כי מעשה טוב עשינו בזה והבאנו קרבן תודה לאל עליון אשר שמר לנו את המלכות בשלום ובכבוד הגדול ביותר בכל העולם: את החזקים ביותר במיטב נעוריהם ספחנו על הצבא ואת המוכשרים ביותר להיות קרובים אלינו הראויים לאֵמוּן אנשי החצר העמדנו על הצרכים:


  38.  ומחפצנו לעשות חסד עם אלה ועם כל היהודים בתבל ועם אשר יבואו אמרנו לתרגם את תורתכם מן הכתב הנקרא אצלכם בשם כתב עברי לכתב יווני למען יהיו אף הספרים האלה באוצר ספרינו עם שאר ספרי המלך:
  39. ולכן טוב תעשה וכדבר הנחוץ לנו בבחרך אנשים זקנים המיטיבים לכת בדרכי חייהם והבקיאים בתורה ואשר בכוחם לתרגם שישה מכל שבט למען יבואו לידי הסכם ברוב דעות כי החקירה נוגעת בעניינים גדולים מאוד: ונדמה שאם תעשה זאת כבוד רב תנחל:
  40. לזאת שלחנו את אנדריאס משומרי הראש ואת אריסטיאס מן המכובדים אצלנו לבוא איתך בדברים ולהביא ראשית המתנות לבית המקדש ומאה כיכר כסף לקרבנות ושאר הצרכים: כתוב לנו אף אתה על חפצך ותפיק רצוננו ועשה כמידת האהבה כאשר נעשה אנחנו חפצך במהירות גדולה ביותר: הֱיֵה בריא:


  41.  על האגרת הזאת השיב אלעזר כהלכה את הדברים האלה:
     אלעזר כהן גדול אל תלמי המלך האוהב הנאמן שלום: הֱיֵה בריא אתה וארסינואי המלכה האחות והילדים: יפה הוא וכרצוננו: ואף אנו בשלום:
  42. כבוא אלינו האיגרת שמחנו מאוד על מחשבתך ועצתך הטובה והקהלנו את כל העדה וקראנו להם למען ידעו מה [גדולה] יראתך את אלהינו: אף הראינו את הגביעים אשר שלחת [גביעי] הזהב עשרים במספר ו[גביעי] הכסף שלושים מזרקים חמישה ושולחן למנחות ואף מאה כיכר כסף לקרבנות ולצרכי בדק בית המקדש:
  43. אשר הביאו אנדריאס מן המכובדים אצלך ואריסטיאס אנשים יפים וטובים ומצוינים בחינוך וראויים בכול לכוונתך ולצדקתך: והם מסרו לנו על חפצך אשר שמעו עליו אף מפינו הסכמה לאיגרתך:
  44. ובכל אשר יועיל לך ואם גם יהיה למעלה מכוחנו נשמע: וזה אות לידידות ואהבה: והלא אף אתה חסדים גדולים שונים ובלתי נשכחים עשית עם בני עמנו:
  45. על־כן מיהרנו להביא קרבנות בעדך ובעד האחות והילדים והאוהבים: וכל העם התפלל כי יהי לך כחפצך תמיד וכי ישמור לך האלוהים אדון כל את המלוכה בשלום ובתפארת וכי תרגום התורה הקדושה יֵעשה לך לתועלת ובדיוק:
  46. ובמעמד כולם בחרנו אנשים זקנים יפים וטובים שישה לכל שבט ושלחנום עם התורה: וטוב תעשה מלך צדיק אם תצווה כי אחרי היעשות תרגום הספרים ישובו האנשים אלינו בשלום: הֱיֵה בריא:


  47.  ואלה הם:
     מן השבט הראשון יוסף חזקיה זכריה יוחנן חזקיה אלישע:
     מן השני יהודה שמעון שמואל עדיה מתתיה אשכלמיה:
     מן מן השלישי נחמיה יוסף תאודוסיוס בסי ארניה דקי:
  48.  מן הרביעי יונתן אברי אלישע חנניה חבר:
      מן החמישי יצחק יעקב יהושע שבתי שמעון לוי:
     מן השישי יהודה יוסף שמעון זכריה שמואל שלמיה:
  49.  מן השביעי שבתי צדקיה יעקב יצחק ישי נתי:
      מן השמיני תאודוסיוס יסון ישוע תאודוטוס יוחנן יונתן:
      מן התשיעי תאופילוס אברהם ארשם ישוע אנדמי דניאל:
  50.  מן העשירי ירמיה אליעזר זכריה בני אלישע דתָי:
      מן האחד עשר שמואל יוסף יהודה יונתן כבון דוסיתאוס:
      מן השנים עשר ישאל יוחנן מתניה ארשם אביטס יחזקאל:
      כולם שבעים ושניים:


  51.  כזה היה מכתב התשובה של אלעזר ואנשיו על אגרת המלך:
     וכאשר הבטחתי אתאר אף את החפצים שהוכנו: הם נעשו באמנות מצוינת: כי המלך הוציא הרבה והיה משגיח על כל איש מן האומנים: על־כן לא היה בכוחם להעלים דבר או להזניח בעבודה: בראשונה אספר לך על מעשה השולחן:
  52. המלך חפֵץ לעשות את הכלי הזה במידה כבירה: אבל ציווה לאסוף ידיעות מאת אנשי המקום על גודלו של [השולחן] הקדום הקיים ועומד במקדש אשר בירושלים: וכאשר הגידו לו את המידה הוסיף לשאול אם מותר לעשותו גדול יותר: אחדים מן הכהנים ואחרים אמרו כי אין מעצור אך הוא אמר כי חפצו לעשותו פי חמישה ורק בשֶׂפֶק הוא אם יִכְשַר לעבודה:
  53. ואין ברצונו [שהשולחן] אשר יֵעשה על ידו יהיה רק מוטל במקום: ירחש תודה רבה אם המשרתים בעבודה יעשו את עבודתם על השולחן שעשה הוא:
  54. ואמר כי הקודם נעשה במידה ממועטה לא מפני חוסר הזהב כי אם כפי הנראה נעשה במידתו מטעם מה: ואם היה משפטו [להגדיל מידתו] לא היה חסר כל דבר: על־כן אין צורך לא להקטין ולא להגדיל [מידתו] אשר נעשתה יפה:
  55. וככה ציווה המלך לעשות בכל מיני אומנות במעלה הגדולה ביותר כי הכול העלה במחשבתו באופן נשגב: ותכונה טובה הייתה לו לתפוש את מראה הדברים בשלמותם: וכל דבר שלא היה לו [מידה] בכתוב ציווה לעשותו לפי מידות היופי: ואשר היה כתוב [פקד] לעשות לפי המידות ההן:
  56. ואמתיים ארכו ו[אמה רוחבו] ואמה וחצי קומתו עשוי מקשה זהב טהור מכל צד: ורצוני לאמור לא שהיה מצופה זהב [על חומר אחר] כי אם ניתן לזה [זהב] מקשה:
  57. ומסגרת טופח עשו סביב וזרי עבות והם עשויים פיתוח נפלא חרות משלושת צידיהם כי משולשים היו:
  58. ומכל צד היה חותם המלאכה כמשפט ההוא שבכל צד שנהפך בו הייתה לו הצורה ההיא: וכאשר הצד שמתחת למסגרת לפנים השולחן היה מכסה את הציור מפני מראית העין היה הצד החיצוני נראה למראית עין לבָּא:
  59. ועל־כן היה הזֵר העליון חד משני הצדדים כי נעשה כאשר אמרנו למעלה משולש לכל צד שהיו מסובבים אותו: ובתוך מעשה המוֹשְזָר ניתנו אבנים טובות שהיו מחוזקות זו לזו במעשה בלתי מחוקֶה:
  60. ולביטחון היו כולן מחוזקות במסמרי זהב בתוך חורים ובזויות היו מסוגרות יחד:
  61. ומצידי המסגרת בפניה הנראים מסביב [לשולחן] נעשה סדר ביצים משובץ אבנים טובות ולסדר צורת גלופות כעין פסים והן סמוכות זו לזו מסביב לכל השולחן: ומתחת לציור האבנים אשר לסדר הביצים עשו האמנים לוֹיָה של כל מיני פירות בולטים ויוצאים אשכולות ענבים ושיבולים ואף תאנים וזיתים ורימונים ודומים להם: והאבנים העשויות לציורי הפירות ההם היו כל אבן מצבע המין אשר לפרי: ובטבעות זהב שִבְּצוּן מסביב לעצם השולחן כולו מצידו:
  62. ואחר מעשה הלוֹיָה עשו כמו כן בסדר הביצים ושאר מלאכת הבליטות והגליפות: ועשו את השולחן נוח לשימוש משני הצדדים מכל צד [אשר יחפוצו] וככה גם לחלק הרגלים התחתון נעשו זרים ומסגרת:
  63. ולוח עשו לכל רוחב השולחן טופח עביו ובו הביאו את הרגלים ותחת המסגרת היו הרגלים מחוזקות במפתחות שבחורים למען יוכלו להשתמש [בשולחן] מכל צד שיחפוצו: זה היה נראה אף בלוח העליון מפני שהכלי נעשה לשימוש משני הצדדים:
  64.  ועל השולחן עצמו עשו ציור {בבתוך גבהו היו אבנים טובות לרוב ממינים שונים סמקנים ואסמרגדים ואנוכים ושאר מינים השונים במראיהם: ואצל מעשה המאנדרון הייתה רשת נפלאה מעשה אריג ובתוכה מראה כעין רַמבוּס ובה משבצות אבן גביש ואבן שקוראים לה חשמל אשר תִתֵנָה מראה אין כמוהו לרואים:}}
  65. והרגלים עשו להן ראשי שושנים ולשושנים כפיפה אל מתחת לשולחן ומִפּנים היו להן עלים ישרים:
  66. ולִקְצוֹת הסמוכות על הקרקע אבן אודם כרוחב כף [בגובה] ודמותן כנעל מלפנים ושמונה אצבעות ברוחב:
  67. על זה הייתה עומדת כל כף הרגל:
  68. ועשו קיסוס גָדֵל מתוך האבן והוא מלופּף אקינטוֹס וגפן המחוברת מסביב לרגל ועד הראש עם האשכולות העשויים באבן: זאת הייתה מלאכת ארבע הרגלים: הכול נעשה באומץ ובתבונה: והניסיון והאמנות לא היו נופלים מן האמת עד כי בנשוב הרוח היו העלים מתחילים מתנועעים כי הכול נעשה כדי להגיע אל האמת:
  69. ואת פני השולחן עשו שלושה חלקים כעין שלושה שטחים ומפני עביו של הכלי חזקו את [החלק] האחד אל השני במסמרים בדמות של כפת אווז עד כי חיבור החיזוקים לא נראה ואי אפשר היה למָצאוֹ: ועֲבי השולחן כולו היה לא פחות מחצי אמה ועל כן עלה הכלי כולו בכיכרים הרבה:
  70. ואם גם לא חפץ המלך להגדיל את המידות בכל זאת כשהיה צורך להוציא יותר מן המוכן היה מוסיף לתת לזה: והכול נגמר כחפצו באופן נפלא וראוי ולא מחוקה באמנות ונהדר ביופי:
  71.  מן המזרקות שנים היו זהב: למן תחתיתם ועד לחֶציָם היו מפותחים קשקשים ובין הקשקשים היו חיזוקי אבנים באמנות רבה:
  72. ואחרי־כן עשה מאנדרון אמה קומתו והיה בולט באבנים מצבעים שונים המעידים במראיהם על חריצות האמנות: ואחרי־כן קישוט פסים כעין רמבוס ולו כדמות רשת עד הפה [של המזרק]:
  73. ובאמצע משבצות קטנות עשויות אבנים ממינים שונים המתחלפות במיניהן לא רחבות מארבע אצבעות והן משלימות את בהירות היופי: ובמסגרת הפה מסביב היו ציורי שושנים בפרחיהן וגפנים מעולפות אשכולות:
  74. כן היו עשויים כלי הזהב שהיו מכילים [כל אחד] יותר מסָאתָיִים: וכלי הכסף היו חלקים כעין מראה ונפלא היה כי כל אשר היה קָרֵב אליהם היה משתקף בהם יותר מאשר במראה:
  75. ואין לתאר את הרושם האמיתי שעשו הכלים לאחר גמר מלאכתם כי כאשר נגמרו והכלים הועָמדו זה אצל זה רצוני לומר בראשונה כלי כסף ואחרי־כן כלי זהב ועוד [כלי] זהב ו[כלי] כסף אי אפשר לתאר כלל את שכיית המראה: והניגשים אל המראה לא יכלו להיפרד מפני הזוהר המשתפך והמחזה המשמח:
  76. כי רשמי המראה היו מתחלפים: כשהיו מביטים אל מלאכת הזהב היה כליון נפש ותימהון כי הלב היה נמשך בלי הפוגות אל כל המעשה ממעשי האמנות האלה: ואם רצה אדם להסתכל בכלי הכסף היו מתחילים מאירים כולם מסביב בכל מקום שהאדם עומד ועושים הרחבת־לב יתירה למסתכלים: על־כן אי אפשר כלל לתאר את אמנות הכלים הרבה:
  77.  וגביעי הזהב פיתחו באמצעיתם לוֹיוֹת גפן ובקצותיהן גלפו זר קלוע קיסוס והדס וזית ובתוכן אבנים שונות משובצות: ובשאר החלקים אשר למלאכת הפיתוח עשו ציורים שונים מתוך כוונה רבה למען יהיה הכול נעשה להרבות כבוד המלך:
  78. ובכלל אין כלים בהדר ואמנות כאלה לא רק באוצרות מלכים כי אם גם בכל אוצרות אחרים כי לא מעטה הייתה דאגת המלך אוהב פאר שיהי נעשה יפה:
  79. ופעמים רבות היה מזניח עסקי־עם והולך ומשגיח על האומנים כי ישלימו את הכלים כראוי למקום אשר יישלחו שמה: ועל־כן נעשה הכול בהדר וכראוי גם לכבוד המלך השולח גם לכבוד הכהן הגדול העומד בראש המקום ההוא:
  80. ואמנם רבה הייתה שפעת האבנים לא פחוּת מחמשת אלפים וגדולות היו במידתן והכול היה מצויין באומנות עד כי מספר האבנים ומלאכת הצורפים עלו פי חמישה על ערך הזהב:

    חלק ב': נסיעתם של אנדריאס ואריסטיאס לירושלים[עריכה]

    תיאור המקומות[עריכה]

  81.  בראותי צורך אף בפרשת כל אלה הדברים ספרתים לך: והדברים הבאים יהיה בהם על דרכנו אל אלעזר: אבל בראשונה אספר על מצב כל הארץ: כבואנו אל המקומות ההם ראינו את העיר יושבת בטבור כל ארץ היהודים והיא על הר גבוה ונישא:
  82. בראשו בנוי מקדש נהדר: ושלוש חומות שגבהן יותר משבעים אמה והרוחב והאורך מתאימים לבניין הבית: כי הכול נבנה בהדר ויופי יתרים:
  83. ומדלת השער ואימוצה אל המזוזות וחיזוק המשקוף נראה ברור כי הוצאת כסף על אלה הייתה בלי חשׂוֹך:
  84. ומלאכת הפרוכת הייתה דומה בכל לדלת ויותר מכל בהתנגש הרוח והרוח הייתה נעה בלי הרף בהיות הנשיבה בתוך הקמטים למן התחתית ועד השפה העליונה: והיה המראה נעים מאוד עד שהיה קשה להיפרד ממנו:
  85.  ובנין המזבח הוא לפי מידת המקום ולפי הקרבנות הנאכלים באש וכן העליה אליו: ולפי המידה היפה המקום הזה הוא משופע והכוהנים המשרתים מכוסים עד הקרסוליים בכתנות שש:
  86. והבית נשקף מזרחה ואחוריו למערב: וכל הקרקע רצוף אבנים: ומורדות יש במקומות קבועים למשיכת המים המדיחים את דמי הקרבנות:
  87. כי הרבה רבבות מקנה מובאים בימי החגים: והספקת המים אינה נגרעת כי בתוך [המקדש] שוטף מעין טבעי שופע: כאשר הורו לי יש תחת האדמה עוד מקווי מים נפלאים ובלתי מתוארים חמישה איסטדיונות מסביב ליסוד המקדש: ולכל אחד מהם צינורות בלי מספר כי משיכות המים שלכל חלק מחוברות זו לזו:
  88. וכל אלה [המקוואות] קרקעותיהם וכתליהם מצופים בדיל וממעל לו הם מכוסים טיח סיד עבה והכול עשוי חזק: ופיות רבים יש ביסוד המזבח והם אינם נראים לאיש מלבד המשרתים בעבודה וכל דמי הקרבנות הרבים מִטַּהֲרים כמו בתנועה אחת וכהרף עין:
  89. ועתה אבאר לך איך נוכחתי בדבר המקוואות: הוציאוני יותר מארבעה איסטדיונות מחוץ לעיר ובמקום אחד אמרו לי להתכופף ולהקשיב לרעש ההווה מפגישת המים: כן נתברר לי גודל המקוואות כאשר ביארתי:
  90.  ועבודת הכהנים אין למעלה ממנה לזרירות ואף לערך יפיה ודממתה: באמת עובדים הם כולם מתוך רצון נפשם ויגיעה גדולה וכל אחד דואג לאשר הוטל עליו: הם עובדים בלי הפסק: אלה בעצים ואלה בשמן ואלה בקמח סולת ואלה בבשמים: ואחרים מעלים עולת הבשר והם עושים זאת בכוח עצום:
  91. אוחזים הם בשתי ידיים את שוקי הפרים כל אחת מהן יותר מכפי כיכריים משקלה וזורקים בשתי ידיים במהירות נפלאה לגובה הגון ומבלי להחטיא את המקום: כמו כן של הכבשים והעיזים במשקל ובחלב: וכל הממונים על זה בוחרים בהמות בלי מום הנפלאות והמצוינות במשמנן ואחרי־כן יעשו כאמור למעלה:
  92. למרגוע נקבע להם מקום אשר שם ישבו הנחים: בשעה ההיא יתעוררו בזריזות אחדים מן הנחים אם גם אין איש מפקד עליהם לעשות בעבודה:
  93. ושקט גמור ישור עד שאפשר לחשוב כי אין איש במקום אף על פי שהמשרתים הם כשבע מאות ואף המביאים קרבנות הם המון רב כי הכול נעשה ביראה וכראוי לאלוהות גדולה:


  94.  השתוממות גדולה אחזתנו כשראינו לאלעזר בעבודה והדרת הלבוש והתפארת שנראתה בכתונת אשר היה עטוף בה ובאבנים היקרות אשר עליה: ופעמוני הזהב אשר מסביב למעילו היו משמיעים קולות מיוחדים במינם ועל כל אחד מהם רימונים נפלאים בצבעם והם בתוך פרחים שונים:
  95. והיה חגור אבנט מצוין ונהדר רקום צבעים היפים ביותר: על חזהו הוא נושא מה שנקרא חושן והוא ממולא שתים עשרה אבנים שונות למיניהם משובצות בזהב ועליהן שמות ראשי השבטים לתולדותם וכל אחת נוצצת בצבע טבעה ותכונתה אשר לא יתואר:
  96. ועל ראשו מה שנקרא מגבעת ועליה המצנפת שאין כמוה ועל זו כנגד גבות העיניים על ציץ הזהב פיתוח המלכות הקדוש באותיות קדושות שם אלוהים מלא הוד:
  97. באמת ראוי הוא לכל זה בעבודה: מראה כל הדברים האלה עושה יראה ופחד ונראה [לאדם] כאילו בא לעולם אחר מחוץ לעולם הזה: ומבטיח אני שכל אדם הקָרֵב אל המראה המתואר למעלה בא לידי השתוממות והתפלאות בלתי מתוארת כי יצא לבו מקדושת כל דבר ודבר:
  98.  למען דעת הכול עלינו לבירה אשר על יד העיר וסקרנוהָ: היא יושבת במקום הגבוה ביותר ומחוזקת במגדלים רבים העשויים אבני בניין גדולות עד ראשיהם להגן כמו שנודע לנו על המקומות אשר על יד המקדש:
  99. ואם תקרה מהפכה או מרד או התפרצות אויבים לא יוכלו לפרוץ אל החומות אשר מסביב לבית: על מגדלי הבירה ערוכים קלעים ומכונות שונות וגם מקום זה גבוה מן החומות הנזכרות:
  100. המגדלים נשמרים בידי אנשים הנאמנים ביותר ואשר נתנו לארץ מולדת אותות גדולים [על נאמנותם]: אלה אין להם רשות לצאת מן הבירה זולתי בחגים ואף אז רק חלקים חלקים:
  101. ואין רשות להביא כל איש: וזהירות גדולה ינהגו בזה אף אם העומד בראש נתן רשות להביא אדם לשם ראיה: כדבר הזה היה גם לנו: בקושי ובלי כל נשק הביאו אותנו שנינו לראות בהבאת הקרבנות:
  102. הם אמרו שהתחייבו לזה בשבועה: ובאמת נשבעו כולם והם חמש מאות [איש] לבלתי הביא לבירה יותר מחמישה אנשים בבת אחת: ועל כרחם ינהגו כולם בשעת השבועה במשפט אלוהי: כי כל שמירת המקדש היא הבירה ומיַסְדָה חיזקה ככה לבטחון [המקומות] האמורים:
  103.  ומידת העיר מצומצמת והיא כארבעים איסטדיון בהקפה עד כמה שאפשר לשער: ולה מעמד המגדלים כתבנית תאטרון והמעברות הנראים התחתונים ועליונים וביניהם המוצאים: והמקומות ההם שיפוע להם כי העיר נבנתה על הר:
  104. למעברות יש מעלות מהן למעלה מן הדרך ואחרים למטה ומרוחקים הם מן הדרך הרבה לבלתי יגעו החיים בטהרה בכל דבר אסור:


  105.  ולא בלי הגיון כי אם במחשבת חכמה בנו ראשונים את העיר במידה [מצומצמת]: הלא הארץ רבה וטובה ואחדים מחלקיה הם אדמת מישור והם הנקראים בשם שומרון והחלקים הגובלים בארץ אדום והחלקים האחרים הרריים והם [בטבור בארץ]: יש צורך לעבד את [כל] האדמה ולהשגיח תמיד כי גם [החלקים ההרריים] האלה יעשו תבואה לרוב:
  106. וכשהדבר הזה נעשה בכול נעבד ויש שפע תבואה בכל הארץ ההיא: אבל בערים שהן גדולות ועושרן מרובה יושביהן מתרבים ואינם דואגים לארץ [כולה] כי כולם ליבם פונה לשמחת החיים באשר לכל בני אדם יש נטייה לתענוגים:
  107. ככה הוא אף באלכסנדריה העולה על כל הערים בגודלה ובהצלחתה שהבאים אליה מן הכפרים להתארח נשארים זמן רב ומזניחים עבודת האדמה:
  108. ולבלתי היותם משתקעים בה פקד המלך כי לא יעשו [בעיר] יותר מעשרים יום: וכמו כן ניתן צו בכתב לפקידים כי אם יהיה צורך לקרוא [איש אל העיר] ידונו בחמישה ימים:
  109. ולחשיבות העניין מינה מומחים ועוזרים להם בפלכים לבלתי היות עובדי האדמה ובאי כוחם כשהם משתכרים לעצמם מפחיתים את אוצרות העיר רצוני לומר את התבואות מעבודת האדמה:
  110.  נטינו בזה הצידה כי אלעזר באר לנו יפה את הדברים האמורים: ובאמת גדולה אהבתם לעמול בעבודת האדמה: וארצם שופעת עצי זית ותבואת דגן וירקות ואף כרמים ודבש לרוב: ועצי פרי משאר מינים ותמרים אינם באים אצלם בחשבון: ומקנה מכל המינים לרוב ולו מרעה בשפע:
  111. ועל־כן היטיבו אשר ראו כי הארץ צריכה ליישוב מרובה ועשו בניין העיר והכפרים בהגיון:
  112. ומלבד זה מביאים הערביים למקום הזה בשמים ואבנים יקרות וזהב לרוב: כי הארץ נוחה לא רק לעבודה טובה כי אם גם למסחר והעיר [טובה] לאומנויות רבות ואין היא חסרה דבר מכל אשר יובא דרך הים:
  113. כי גם חופי ים נוחים להבאת [סחורה] יש לה על יד אשקלון ויפו ועזה ואף תלמאידה עכו אשר נוסדה על ידי המלך והיא נמצאת בין המקומות שנמנו למעלה במרחק לא רב מהם: ויש לה לארץ הזאת הכול בשפע כי כולה משקה ומחסה גדול יש לה [בהרים]: סביבה מושך נהר הנקרא בשם ירדן והוא שוטף תדיר:
  114. בתחילה הייתה [הארץ] לא פחות מששת אלפים ריבוא ארורה מידת שטח ואחרי־כן נדחקו העמים השכנים אל תוכה וכשנחלקה נאחזו בה שישים ריבוא איש מאה ארורה לאיש: והנהר מלא על כל גדותיו כנילוס בימים הקרובים לקציר והוא משקה את רוב האדמה:
  115. ושטפו נמשך לתוך נהר אחר שבתלמאידה וזה מושך אל הים: ואף אחרים הנקראים נחלים שוטפים והם אוחזים בסביבות עזה ובארץ האזוטים:
  116. וסביב לה מגן הטבע עצמו ואינה נוחה למתפרצים אל תוכה ואינה נתפסת להמונים כי הדרכים צרות וכֵפים סובבים ובקעות עמוקות ומלבד זה כל ההרים הסובבים את הארץ הזאת מסולעים הם כולם:
  117.  ואמרו כי בימי קדם היו בהרי ערב הקרובים מחצבי נחושת וברזל אך בזמן ממשלת פרס נעזבו: כי הראשים אשר בימים ההם הפיצו דיבה שהעבודה [במחצבות] היא בלי רווח ומרובת ההוצאה:
  118. [והם עשו כן] בל תאבד הארץ בגלל עבודת המחצבות ההן ולא תעבור לידי זרים בימי שלטונם: כי על ידי הדיבה ההיא אשר הוציאו מנעו מהם את התואנה לבוא אל המקומות ההם:

    שבחיהם של הזקנים המתרגמים ואלעזר כהן גדול[עריכה]


     ככה פילוקרטס אחי רמזתי בראשי פרקים אף בעניין זה עד כמה שהיה צורך בזה: מעתה נספר על דבר התַרְגום:

  119.  [אלעזר] בחר אנשים הטובים ביותר והמצוינים בחינוך והמפוארים ביחס אבות ואשר קנו להם בקיאות לא רק בספרות היהודית כי אם ללמדו היטב אף את התרבות היוונית:
  120. גם בעלי כישרון רב היו אם להיות מעורבים עם הבריות ואם לחקירות התורה ושואפים היו לאחוז את השביל האמצעי שהוא היפה ביותר: והיו חסרים גסות וברבריות במחשבה וגם מאסו היהירות וההתגאות במעלה על זולתם והיו למופת בשיחות ובהקשבה ובתשובה לכל אדם כהוגן: וכולם היו נאמנים למידה זו ואף התחרו בה איש ברעהו:
  121. וכולם היו ראויים לעומד בראשם ולמידותיו הטובות: מורגש היה כמה גדולה אהבתם לאלעזר שהייתה קשה עליהם פרידתם: ומלבד אשר כתב אל המלך על השבתם עוד הרבה לבקש מאנדריאס ומאיתנו לסייע בזה ככל אשר נוכל:
  122. ואם גם אנו הבטחנו להשתדל הרבה בזה [בכל זאת] אמר כי הוא בדאגה גדולה: ובאמת יודע היה כי המלך האוהב טוב חשוב מכל דבר להביא בני אדם המפורסמים באחד המקומות משאר הבריות בתרבות ובשכל:
  123. ואני חושב כי יפה הוא אומר שאם היו אצלו אנשים צדיקים וחכמים תהיה לו השמירה המעולה ביותר למלכותו כי הלא האוהבים יועצים לו בגילוי לב את המועיל:
  124. ומעלה זו הייתה לשליחיו [של אלעזר]: והוא הבטיחנו בשבועה כי לא היה מניח את האנשים האלה [ללכת] אם היה מכריחו עניין אחר שלו אבל הוא שולחם לטובת הכלל לכל בני המדינה:
  125. כי בשמירת המצוות כלולים חיים טובים ולדבר זה [של שמירת המצוות] מגיעים יותר בשמיעה מאשר בקריאה: ובהוכחות אלה והדומות להן הייתה נראה הנטייה שהייתה לו אליהם:

    על טיבה של התורה[עריכה]

  126.  ראוי להזכיר בקיצור את תשובותיו לשאלותיו אשר אחשוב כי רבים ימצאו בהן חפץ על דבר כמה דינים שבתורה על מאכלות ומשקים ואף על בעלי החיים הנחשבים טמאים:
  127. וכאשר שאלנו למה אלה נחשבים טמאים [רק] לאכילה ואחרים אף למגע והלא בריאתם אחת: כי רוב מצוות התורה הן מתוך חומרה יתרה ואלה [המצוות] הן מתוך חומרה מופלגת ואמר על זה:
  128.  הלא תראה דרך החיים וההתערבות עם הבריות עד כמה הן משפיעות: מתוך התערבות עם רשעים יסורו האנשים מן הדרך והם אומללים כל ימיהם: אבל אם יחיו בתוך חכמים ונבונים מחוסר דעת יבואו אל חיים טובים יותר:
  129. על־כן קבע מחוקקינו בראשונה עיקרים ליראת שמים ולצדק וכל זה לימד לא [רק] באיסורים כי אם גם במצוות והסביר את הנזקים ואת העונשים המגיעים אל החוטאים מאת האלוהים:
  130. ראשית כל הוכיח כי האלוהים הוא יחיד וכוחו נראה בכל ושלטונו מלא כל מקום וכל דבר הנעשה על ידי בני האדם בסתר לא נעלם ממנו כי אם כל אשר יעשה האדם ואשר יחשוב לעשות גלוי לפניו:
  131. ואחרי אשר ברר וליבן כל זה באר היטב הוכיח שאף אם עלה על לב האדם לעשות דבר רע לא יוכל להעלימו ואף כי אם עשהו: ובכל התורה הוכיח את כוח האלוהים:
  132. ואחרי עשותו התחלה זו הראה עוד כי כל שאר בני האדם זולתנו קוראים בשם אלוהים רבים גם כי הם בעצמם חזקים הרבה מאלה שהם יראים מפניהם בסכלותם:
  133. ובעשותם פסילי אבן ועץ יאמרו שהם משמשים סמל ודמות לאשר המציאו דבר מה מועיל לחייהם ולהם הם עובדים וסכלותם נראה מיד:
  134. כי באמת הייתה זאת סכלות גמורה אם היה מי שהוא נעשה אלוֹהַ בגלל הַמְצָאָתוֹ: כי בקחתם חלק מחלקי הבריאה [רק] הרגישו [בזה] וגם הוכיחו היותו מועיל אבל לא הם עשו את עצמותו:
  135. ועל־כן הבל וריק הוא לעשות לאלוהים את הדומים [להם]: אמנם רבים הם עתה האנשים העולים בכוח המצאתם ובידיעותיהם על אשר היו לפני מזה [אבל] אינם מגיעים לידי כן שיעבדום: ו[בכל זאת] חושבים את אשר יצרו את הפסילים ואשר עשו את המוּתים לחכמים ביותר בין היוונים:
  136. ומה אפשר לומר על האחרים על המצרים והדומים להם שטופי ההבלים המאמינים בחיות וברוב הזוחלים ולהם הם עובדים ולהם הם מקריבים אם לחיים ואם למתים:
  137. והמחוקק החכם אשר ניחן מאת האלוהים כוח להשיג בדעתו הכול אחרי אשר הקיף בעיונו את כל העניינים גדר בעדנו בסייג בלתי נפרץ ובחומות ברזל: אשר לא נהיה מתערבים בכל פנים עם שאר האומות ואשר נשאר טהורים אם בגוף אם בנפש חופשים מדעות הבל ויראים את האלוהים היחיד והכול־יכול מחוץ לכל הבריאה:
  138. על־כן כהני המצרים מדריכיהם אשר חדרו במבטם לתוך דברים הרבה והם בקיאים בעניינים [שלנו] מכנים אותנו אנשי אלוהים: ואין [תואר] זה הולם לשאר אנשים אם אינם יראים את אלוהי אמת אבל הם אנשי מאכל ומשתה ומלבוש וכל תכונת נפשם שואפת לזה:
  139. אבל אצל אנשינו אין לזה כל ערך וכל ימי חייהם עוסקים הם בחקירה על גודל האלוהים:


  140.  לכן לבלתי התערבנו באחרים ולבלתי סורנו מן הדרך מתוך התחברות אל מקולקלים גדר בעדנו כל צד בדיני טהרה במאכל ובמשתה ומגע ושמיעה וראיה:
  141. ובכלל קבע את החוקים האלה לפי ההיגיון הטבעי והם מכולכלים בכוח אחד וכל פרט ופרט יש לו הגיון עמוק למה אנו נמנעים מהשתמש בזה ואנו משתמשים בזה:
  142. למשל אבאר לך ברמז חוק אחד או שניים לבלתי בואך לידי סברה מופרכה שכאילו לטובת העכברים והחולדות וכיוצא בהם ציווה משה לקיים את המצוות ההן: אבל הוא קבען בצדק לשם התעוררות מחשבות טובות והתהוות מידות טובות:
  143. כי העופות שאנו משתמשים בהם כולם ביתיים הם ומצוינים בטהרתם והם משתמשים למאכלם בירקות וחיטים כמו היונים וה[תרנגולים] והקוראים והאווזים ואחרים כאלה:
  144. ובין העופות האסורים תמצא עופות בר ואוכלי בשר ומדכאים בכוחם לנשארים ואוכלים ברשעם את הביתיים האמורים למעלה: ולא זה בלבד כי אם גוזלים הם אף את הטלאים וגדיי העיזים ועושים עוול לבני אדם אם למתים ואם לחיים:
  145. ובקראו להם טמאים נתן בזה רמז כי אשר נתנה להם התורה עליהם להיות ישרים בנפשם להתנהג במידת הצדק ולבלתי דכא כל יצור בסמכם על כוח עצמם ולבלתי גזול דבר כי אם לנהג בחייהם בצדק כמו שהעופות הביתיים הנזכרים למעלה מתכלכלים בירקות הגדלים על פני האדמה ואינם מדכאים את החלשים מבני מינם:
  146. ובכן על ידי הדינים האלה מסר המחוקק רמזים לנבונים כי יהיו צדיקים שלא יעשו כל דבר אלמות ולא ידכאו לאחרים בהיותם סומכים על כוח עצמם:
  147. הלא אם אסור לנגוע בנזכרים למעלה מחמת תכונתו של כל אחד מהם איך ייתכן שלא ישמר אדם ככל יכלתו לבלתי היות תכונתו שלו יורדת לצד ההוא:
  148. כה נתבארו לנו בדרך משל כל ההיתרים לכל [העופות] האלה: כן בהפרסת פרסה ושסיעת שסע יש רמז שצריך [אדם] לשמוע כל מעשה מן המעשים בשאיפה לטוב:
  149. כי כוחו של כל הגוף וכושר פעולתו יש להם תמיכה בכתפיים ובכרעיים: ולכן יכריח ברמז זה לכוון הכול אל הצדק על ידי הבדלה:
  150. ועוד טעם יש והוא מפני שאנו מובדלים מכל בני האדם: כי שאר בני האדם רובם מטמאים עצמם בהזדווגות ובזה יחטאו חטא גדול: וארצות וערים כולם מתפארות בזה: ולא די שהם מזדווגים אל זכרים כי אם גם אל אימותיהם ואף אל בנותיהם הם מטמאים: ואולם אנחנו פורשים מזה:
  151. ואשר הוא בעל המידה ההיא שבהבדלה הלא הוא כאשר הורה משה אף בעל מידת הזיכרון: כי כל מפריסי פרסה הם גם מעלי גירה והם מורים אל נכון לבעלי מחשבה את מידת הזיכרון:
  152. כי העלאת גירה אינה כי אם זכרון לחיים ולקיום ו[המחוקק] חשב כי החיים יתקיימו באכילה:
  153. על כן נאמר גם בכתוב "זכור תזכור את יי אלוהיך אשר עשה אתך את הגדולות ואת הנוראות": ואמנם בחשוב [אדם] על זה יראו גדולות ונוראות: ראשית הרכב הגוף וכלכלת האוכל וחק כל אבר:
  154. ויותר מכל המשטר היפה של הרגשות ומרץ המחשבה ותנועתה שאינה נראה ומהירות כל מעשה ומעשה והמצאת האומניות:
  155. [כל אלה] תכונתם לאין חקר: ועל־כן הוא מצווה לזכור כי כל אשר נרמז למעלה קיים בתכונתו בכוח אלוה: וכל זמן ומקום קבע לזכור ולחשוב תמיד על האלוהים השליט והשומר:
  156. ועל־כן רק אחר הקרבת ראשית המאכלות והמשקים לאלוהים הוא מתיר הנאתם: ועוד נתן לנו אות זכרון בכנפות בגדינו וכן ציוונו לקבוע בשערים ובפתחים את הפרשיות למען נזכור מציאות אלוהים:
  157. ואף ציווה בדברים ברורים לקשור את האות סביב היד: והוא מראה אל נכון כי כל פעולה צריכה להיעשות בצדק ולזכור את תכונת עצמנו ויותר מכל יראת אלוהים:
  158. ואף הוא ציווה להגות בשכבנו ובקומנו ובלכתנו במעשי האלוהים ולא רק בדיבור כי אם גם בעיון מחשבה על השינויים והרשמים שקדמו בנו לשכיבתנו וליקיצתנו כי אלה חילופיהם אלוהיים הם ובלתי מושגים:
  159.  עתה הובררה לך החשיבות היתרה אשר בעניין ההבדלה והזיכרון מאשר ביארתי לך בעניין הפרסת הפרסה והעלאת הגירה: כי לא בלי תכלית נחקק החוק ולא כאשר עלה במקרה על הלב כי אם לשם האמת ולשם הדרכה אל דבר נכון:
  160. כי בהוראותיו על המאכלות והמשקים ועל כל עניינים מגע ציווה לבלתי עשה ולבלתי שמוע כל דבר בלי תכלית ולבלתי השתמש בכוח הדבר לנטות אל עוול:
  161.  וגם על החיות יש למצוא את [הטעמים] האלה: אמנם מזיקה היא תכונת החולדות והעכברים והדומים להם אשר נאמרו:
  162. כי העכברים מטמאים ומשחיתים הכול ולא רק אשר יהיה להם למאכל כי אם גם יעשו בלתי מועיל לאדם אשר יתנפלו עליו להשחיתו:
  163. והחולדות מיוחדות הם למינן יען כי מלבד הנאמר למעלה יש להן עוד תכונה בזויה:
  164. הן מתעברות דרך האוזניים ויולדות דרך הפה: לכן מידה זו טמאה היא אצל בני האדם המגשימים בדיבור את אשר יקבלו בדרך השמיעה ומכניסים אחרים ברעה והם מולידים לא טומאה עראית כי אם יזהמו את עצמם בכל מקום ברשעת טומאה:
  165. ויפה עושה מלככם המבער אחר אלה כאשר שמענו: ואמרתי אני חושבני כי על המלשינים תדבר: ואמנם הוא לא יחדל לענותם במכות ובעינויי מוות: והוא [אמר] אלה הם אשר עליהם דיברתי: ובאמת זימה היא לארוב לאבדן בני אדם:
  166. ותורתנו תצווה לבלתי עשה כל הרעה לאיש לא בדבר ולא במעשה: וכן הראית גם בזה ככל אשר היה ביכלתי לעשות בקצרה כי כל ההודאות הן לפי הצדק וכי לא נאמר בכתוב דבר לשם כתיבה או לשם סיפור בלבד: כי אם למען נעמול בכל החיים ובכל המעשים לעשות צדקה עם כל בני האדם ונזכור על שלטון האלוהים:
  167. ועל המאכלות ועל השרצים והחיות הטמאים כל דבר מכוון אל הצדק ואל יחש אמת בין אדם לחברו:
  168.  לי נראה כי יפה הגן אלעזר על כל פרט ופרט: ואף על הפרים ואילים והתישים המוקרבים אמר כי צריכים לקחתם מתוך עדרי הבקר והצאן הביתיים ולהקריב רק מאלה ולא מחיות השדה למען יהיו המקריבים מתכוונים להוראות המחוקק ולא יהיו מתגאים בכל דבר ויהיו מכירים את תכונת נפשם: כי המביא קרבן את כל הלך נפשו הוא מקריב:
  169. ואחשוב כי גם בדברים האלה ראויה שיחתנו להיות נמסרת: ולכן פילוקרטס לאהבתך את הדעת ראיתי צורך לבאר לך את קדושת התורה ופירושה הפשוט:

    חלק ג': המתרגמים אצל המלך באלכסנדריה[עריכה]

    ביאתם לאלכסנדריה והקבלת פנים בהיכל המלך[עריכה]

  170.  ואלעזר הביא קרבן ובחר באנשים והכין מתנות הרבה למלך ושלחנו בלוית בטחון רבה:
  171. כהגיענו לאלכסנריה הוגד למלך על דבר בואנו: אנדריאס ואני הובאנו אל ההיכל ודרשנו בשלום המלך באהבה ומסרנו אגרת אלעזר:
  172. ובהיות הדבר חשוב לו להקביל את פני השלוחים ציווה להוציא מעליו את כל שאר הפקידים ולקרוא אל האנשים:
  173. הדבר נראה מוזר לכל כי הבאים לרגל עניינים נכבדים ייראו את פני המלך ביום החמישי כנהוג [ולבאים] מאת מלכים וערים נכבדות יתנו לבוא אל ההיכל ביום השלושים: אבל את הבאים מארץ יהודה חשב ראויים לכבוד יותר גדול: ומכבדו את מעלת שולחם הוציא מעליו את האנשים שחשבם מיותרים ומהלך היה ומחכה כי יבואו וידררשו בשלומו:
  174. וכאשר באו בידיהם המתנות אשר נשלחו והדפתראות המצוינים אשר הייתה בהם התורה כתובה בזהב באותיות היהודים והקלף היה מעובד להפליא והתפר של [היריעות] זו לזו לא היה נראה כראות המלך את האנשים התחיל שואל על הספרים:
  175. וכאשר גילו את הספרים וגללו את היריעות עמד שעה ארוכה: ואחרי אשר השתחווה שבע פעמים אמר: מודה אני רבותיי לכם ועוד יותר לשולחכם ויותר מזה לאלהים אשר דברי קודש האלה לו הם:
  176. וכאשר קראנו כולנו הבאים והנמצאים בנפש אחת ובקול אחד יחי המלך פרץ בבכי מרוב שמחה: הלא התעוררות הנפש ורוב הכבוד מביאים לדמעות מתוך אושר:
  177. וכצוותו להעמיד את הספרים בסדר פנה אל האנשים בברכה ואמר: אנשים יראי אלוהים מן הצדק היה לחלוק בראשונה כבוד ל[ספרים] האלה אשר בגללם שלחתי לקרוא לכם ולהושיט לכם הימין אחרי־כן ועל־כן עשיתי ככה בתחילה:
  178. יום גדול הוא יום זה באתם אליי ושנה שנה יהיה מכובד כל ימי חיינו: ואף הוא חל ביום הניצחון לנו במלחמת הים על אנטיגונוס: ועל־כן אחפוץ לאכול אתכם היום את לחם הצהריים: הכול יהיה מוכן על פי מנהגיכם:
  179. וכאשר הביעו את שמחתם ציווה לתת להם את הדירות היפות ביותר הקרובות למצודה ולהכין את המשתה:

    שאלות ותשובות של המלך והמתרגמים בסעודה[עריכה]

  180.  וניקנור סוכן הראש קרא לדורותאוס הממונה עליהם [לשרתם] וציווהו להכין לכל אחד: כי כן הייתה הדת מאת המלך כאשר תראה אף כעת: כי לפי מנהגי הערים השונים אשר להן דיני משקאות ומאכלות ומשכבות משלהן יהיה מניין הממונים: ובבואם אל המלכים היו מכינים להם הכול לפי מנהגיהם שלא יהיו מרגישים כל דבר בלתי נעים ויבלו את הזמן בשמחה: וכן נעשה גם אלה:
  181.  ודורותאוס האיש הקשוב ביותר הפקד עליהם: הוא הכין כל אשר היה בידו מן הצורך לשם הקבלת פנים כזאת: את הסיבותיהם חלק לשני הסדרים כמצוות המלך: לחֶציָם אמר להסב לימינו ולנשארים מאחורי הסיבתו שלו מבלי לחסר דבר שיהיה לכבודם של האנשים:
  182.  וכהסיבם אמר לדורותאוס לעשות הכול כמנהגים שנוהגים כל הבאים אליו מיהודה: על־כן הרחיק [דורותאוס] את הכמרים הכרוזים ואת המקריבים ואת האחרים הנוהגים לשאת תפילה ואמר לאלישע זקן הכהנים מאשר באו איתנו לשאת תפילה: והוא קם ואמר כראוי:
  183.  אל שדי ימלא לך המלך מכול הטוב אשר ברא ויתן לך ולאשתך ולבניך ולדבקים אליך כל שפע בימי חייך:
  184.  וכאמרו את הדברים האלה נתעוררו [המסובים] במחיאת כפיים וקריאות שמחה ועונג לשעה ארוכה: ואחרי־כן פנו להתענג על שולחן אשר הוכן וכל המשרתים היו עושים כסדר שהתקין דורותאוס ובתוכם היו אך נערי המלך ומכובדיו:
  185.  ובשעת ההפסקה לקח לו [המלך] מועד ושאל ליושב בהסיבה ראשונה והם היו מסודרים לפי שנותיהם איך יוכל לקיים את מלכותו עד סוף [ימיו] בלי הפסד: האיש חיכה מעט ואמר יותר מכל תשמר [את מלכותך] אם תהי מחקה תמיד מידת הרחמים שלאלוהים ותהי מאריך אף ותענוש את הראויים לכך ברחמים יתרים ממה שהם ראויים אז תרחיק[ם] מן הרע ותביא[ם] לידי תשובה:
  186.  בשבחו אותו שאל המלך לסמוך איך יתנהג בכל מעשה: והוא השיב אם ישמר צדק לכל ייטיב לעשות כל דבר וישים אל לבו כי כל מחשבה ידועה לאלהים: ובהחילך ביראת אלהים לא תאכזב בכל דבר:
  187.  ואחרי הסכימו אף לזה בכל לבו שאל לאחר איך יוכל למצוא אוהבים החושבים כמוהו: והוא השיב אם יראו שאתה מרבה דאגה לטובת העם אשר תמשול בו: ואתה תעשה זאת אם תתבונן איך אלהים עושה טוב לבני האדם בתתו להם בריאות ופרנסה ושאר [צורכיהם] בעתם:
  188.  כהביעו את הסכמתו לזה שאל לסמוך איך יוכל לקנות לו שם טוב בראיונותיו ובמשפטיו אף מאת בני האדם אשר לא השיגו את מבקשם: והוא אמר אם תהיה מדבר אל כולם בלשון שווה ועל החייבים לא תתגאה בדברים ולא תעשה איתם בכוח:
  189.  ואתה תעשה כן אם תהיה מעיין בסדר הקבוע מאת האלוהים שהוא ממלא בקשות ההגונים ולשאינם משיגים את מבוקשם יגלה בחלומות או במעשים כי מבוקשם יביא הפסד: והוא נפרע מהם לא כרשעתם ולא כגודל כוחו כי אם יתנהג [איתם] ברחמי אלוהים:
  190.  הרבה אף בשבחו של זה ושאל לשלאחריו איך יוכל להיות בלתי מנוצח במלחמה: והוא אמר אם לא ישים בטחונו ברוב חילו או בכוחות צבאו כי אם יקרא לאלהים בכל עת שיצליח את דרכו ויכלכל כל מעשיו בצדק:
  191.  ואחרי אשר הסכים אף לזה שאל לאחר איך יתנהג למען יהיה נורא על אויביו: והוא השיב אם בהשתמשו בנשק ובחיל רב ידע כי אלה לא יצלחו לימים רבים להשלים דבר מה: ואף אלהים מביא פחד בכל לב בדחותו את הדין ובהטילו אימה מפני כוחו:
  192.  ושיבח אף לזה ואמר לשלאחריו: מה היה יפה לו מכל בחיים: וההוא אמר הדעת כי אלהים הוא שליט בכל וכי במעשים היפים ביותר לא אנו מוציאים את מחשבותינו בהצלחה כי אם אלהים הוא המשלים את מעשי הכול והוא מדריכם בכוחו:
  193. השמיע כי גם זה יפה דיבר ושאל לאחר איך ישמר את כל אשר לו בשלמות ובסופו ינחילהו ככה לבניו: והוא אמר אם תהיה מתפלל תמיד אל האלהים שיהיו לך מחשבות טובות במעשיך: ואף את בניך תצווה שלא יתגאו לא בכבודם ולא בעושרם: כי האלוהים הוא הנותן בחסדו כל אלה ולא מעצמם תהיה להם עליה על כל:
  194.  אחרי אשר העיד על הדברים האלה שאלה לשלאחריו איך אפשר לשאת ביישוב הדעת את הבאות עליו: והוא אמר אם תניח לפני כן שהאלוהים עשה את כל בני הדם שיקחו חלק ברעות הגדולות ביותר כמו בטובות ואין אדם נשאר מחוץ לכל אלה: והאלוהים נותן אומץ הלב ואליו יש להתפלל על זאת:
  195.  נמלא אהבה אף לזה ואמר שכולם יפה השיבו: אשאל עוד אחד ואחדל לעת עתה למען נעבור גם אל הדברים שבתענוג ונבלה את הזמן בנעימים: ובששת הימים הנשארים אלמד דבר מה אף מן הנשארים על פי הסדר:
  196.  אחרי־כן שאל לאחר מה היא תכלית הגבורה: והוא השיב אם חפץ הצדק ימלא בשעת סכנה כמו שעלה במחשבה תחילה: ואתה המלך החושב טוב ימלא לך הכול מאת האלוהים המושיע לך: ואחרי אשר השמיעו כולם והביעו הסכמתם במחיאת כפיים אמר המלך לפילוסופים והם היו שם לא מעטים: אחשוב כי האנשים האלה מצטיינים במידות טובות והם מלאים בינה כי תכף ומיד נתנו תשובות יפות לשאלות האלה וכולם פתחו דבריהם באלהים:
  197.  ומידמוס מאירטריה הפילוסוף אמר כן דיברת המלך: אחרי אשר הכול נהוג בהשגחה והאדם נחשב בצדק ליציר אלהים הלוא יוצא מזה כי כל כוח הדבר ויפיו מאלוהים מוצאם:
  198.  המלך הסכים לכל הדברים האלה השיחה נגמרה והמסובים פנו אל השמחה ועם בוא הערב נגמר המשתה:
  199. ביום מחר שבו אל מקומותיהם כסדרם והסעודה נמשכה: וכראות המלך שעת הכושר לשאול את האנשים התחיל שואל את [המסובים] מאחרי המשיבים ביום הקודם:
  200. פתח בשיחה עם האחד עשר כי ביום הקודם נשאלו עשרה:
  201. ובהיות הדממה שאל איך יוכל להישאר עשיר: והנשאל חיכה קצת ואמר אם לא יעשה כל דבר בלתי הגון מצד השלטון ומצד אי־התאפקות ולא יבזבז ממון לדברי ריק והבל ואת הנכנעים יביא לידי אהבה אליו במעשה הטוב: והאלוהים הוא בעל הטובות לכל ואחריו צריכים ללכת:
  202. שבחהו המלך ושאל לאחר איך יוכל לקיים את האמת תמיד: לזאת השיב בדעתו כי השקר מביא חרפה גדולה על כל האנשים ויותר מכול על המלכים כי אחרי אשר ביכולתם לעשות את חפצם למה להם לשקר: ועליך המלך לתפוש מראש כי האלוהים אוהב אמת:
  203. וכשהסכים בכל לבו אף לזה נתן עיניו ב[אחֵר] ואמר: מה היא תורת החכמה: ואחר השיב כמו שלא תרצה לגופך שיהי לוקח חלק ברעות כי אם בכל הטובות בלבד כן תעשה לנכנעים לך ולחוטאים ולטובים ולישרים תהי מעניש במידת הרחמים כי אלוהים גם הוא מנהיג את כל בני האדם במידת הרחמים:
  204. שבחהו ושאל לשלאחריו איך יוכל להיות אוהב אדם: והוא אמר: בהתבוננך כי בזמן רב ומתוך ייסורים קשים מתפתח ונולד המין האנושי: ועל־כן בהכירך שחייהם של בני האדם בצער ומרורות הם עוברים [תדע כי] אין להעניש בקלות דעת ואין לעשות עינויים: ואם תהי מהרהר בכל עניין תהי נוטה לרחמים כי אלוהים גם הוא רחום:
  205. הסכים לדבריו ושאל לשלאחריו אוזיה דרך המלכות הנחוצה מכול: והוא אמר להיות שונא בצע בנפשו ולמשול בגופו בימי החיים ולתת הייתרון לצדק ולקנות לעצו אוהבים מבעלי מידה זו והן אלוהים אוהב צדק:
  206. וכהביעו הסכמתו אף לזה שאל לאחר מה תכונתה של יראת שמים: והוא אמר להכיר כי האלוהים הוא תמיד פועל הכול ויודע וכל אשם עושה עוולה או פועל רעה לא ייסתר מפניו כאלונים העושה טוב לכל העולם ככה אף אחת בחקותך את מעשיו תהיה תמים:
  207. השיע את הסכמתו לזה ושאל לאחר מהי מידת המלכות: והוא אמר למשול יפה בנפשו ולבלתי שאוף תוך הגררות אחר עושר וכבוד למיותר ולמגונה [- - -] אחרי התבוננך היטב: כי הכול ללך וכמוהו כאין: והאלוהים אין לו צורך במאומה והוא סלח לכל ואף אתה הלא תהרהר כבן אדם ואל תשאף לרבות כי אם לאשר תצטרך לממלכות:
  208. מיהר לשבחו ושאל לאחר איך יוכל לכוון את המחשבה לדברים היפים ביותר: והוא השיב אם בכל דבר ישווה תמיד נגדו הצדק ויחשוב כי העוולה היא העדר החיים: כי אלוהים אף הוא יבטיח תמיד לצדיקים את הטובות הגדולות על הכול:
  209. שיבח אותו ושאל לשלאחריו איך יוכל להיות בלתי נרגז בשנה: דבר קשה מענה שאלה: כי אין בכוחנו למשול בנפשנו בעניינים המתרחשים בשינה ואנו נמצאים ברשות חוש אין הגיון בו: חשים אנו בנפשנו את הרשמים העוברים לפנינו בשינה כמו נראים: ואנו משתבשים וחושבים כי אנו שטים בים ובאניה או פורחים ועוברים למקומות אחרים ועוד דברים כאלה: ומי יחשוב שאין אלה במציאות:
  210. ובכל זאת עד כמה שכוח השגתי מגיע אחשוב ככה: מכל פנים עליך המלך לכוון את דבריך ואת מעשיך למידת החסידות עד אשר תכיר כי בשמרך את המידות הטובות לא תתנהג בחסד נגד ההגיון ולא תבטל הצדק בהשתמשך בכוח:
  211. כי המעשים שכל אדם עוסק בהם בהקיץ על רוב מחשבתו פונה אליהם אף בשנה: ואדם שכל מחשבתו ומעשהו פונים אל היפה ביותר אשריהו גם בהקיץ גם בשנה: ועל־כן אתה תמיד בשלווה:
  212. אחרי הללו אף לזה אמר לאחר: מאשר אתה העשירי למתן תשובה על־כן תשיב ונסב לסעודה ושאל אותו: איך לנהג לבלתי עשות דבר בלתי הגון לעצמנו: והוא השיב לעולם תהי משגיח על כבודך ומעלתם עד שתהי מדבר וחושב במידה ראויה לזה בדעתך כי כל אשר תמשול בהם חושבים עליך ומדברים בך:
  213. ועליך להראות לא גרוע מן השחקנים: והם בתארם לעצמם את הפרצוף שעליהם לשחק יעשו כל הראוי לשם זה: ואתה הן לא בפרצוף תשחק כי אם מלך תמלוך באמת כי האלוהים נתן לך השלטון הראוי למידותיך:
  214. כאשר נגמרה השיחה איתם התחילו לעשוק בהכנות לסעודה הבאה ואחרי מחוא המלך כף בחיבה שעה ארוכה קראו לאנשים לסעוד:
  215. למחר היה כסדר ההוא: וכראות המלך שעת כושר לשאול את האנשים דבר מה שאל את הראשון מן הנשארים בסדר איזהו השלטון הטוב מכל:
  216. והוא אמר לשלוט בנפשו ולא להיגרר אחר החושים:
  217. כי לכל בני האדם נראה טבעי לנטות אחרי המאכל והמשקה והתענוגים ולמלכים לכבוש ארצות לפי רוב כבודם: אבל בכל יפה המידה: ואת אשר נתן אלוהים אותו תקח ותשמור ולבלתי מושג אל תתאו:
  218. רצה את הדברים האלה ושאל לסמוך איך יוכל להיות נקי מקנאה: והוא החשה מעט ויאמר קודם כל אם תחשוב כי האלוהים הוא הנותן לכל המלכים כבוד ועושר מופלג ואין איש מולך בכוח עצמו: כולם רוצים להשיג את הכבוד ההוא ואין בכוחם כי הוא מתת אלוהים:
  219. ואחרי הללו את האיש שעה ארוכה שאל לאחר איך יוכל לבוז לאויבים: והוא אמר אם תהי הוגה רצון לכל אדם ומשיג אהבה לא תהיה ירא מכל אדם: ולהיות נעים לכל ולקבל מאת האלוהים מתנה יפה זו הוא הטוב מכל:
  220. השכים לדברים האלה וביקש מן הסמוך להשיבו ושאלהו איך יוכל להישאר בשמו הטוב: והוא השיב אם תהי חולק מרצונך וחסדיך לאחרים ותהי גדל נפש לא יחסר שם כבודך: ולמען תהיינה לך אותן המידות לעולם עליך לקרוא תמיד אל האלוהים:
  221. ברך את זה ושאל לאחר כנגד מי על אדם להיות נדיב: והוא אמר כולם חושבים כי צריכים להיות ככה כנגד כל אדם הרוחש אהבה אלינו: ואני אחשוב כי נדיבת חסד חייבים אנו להראות למתנגדנו למען נדריכם בזה אל החובה ואל המועיל לנפשנו: וחייב אדם להתחנן אל האלוהים שתמלא זאת כי הוא המושל במחשבת כל בני האדם:
  222. הביע את הסכמתו לדברים האלה ואמר לששי להשמיע את תשובתו לשאלה למי חייבים להראות רצון: והוא השיב להורים לעולם כי אף אלוהים נתן את המצווה הגדולה ביותר של כיבוד הורים: ובמעלה שניה יחשוב את רחשי האוהבים ואמר כי האוהב דומה לנפשו: ואתה יפה תעשה בהעמידך את כל בני האדם ברחשי אהבה אליך:
  223. הביע שמחתו אף לזה ושאל לשכנו מה ישווה ליופי: והוא אמר החסידות כי היא מין יפי ממעלה ראשונה וכוחה היא להאהבה והיא מתת אלוהים: ואותה קנית אתה ובה יש לך כל טוב:
  224. אחרי אשר מחא כף בחיבה יתרה שאל לאחר איך יוכל לשוב אחרי כשלון ולהגיע לכבוד אשר היה לו לפני כן: והוא אמר אתה לא תכשל כי זרעת בכל מקום חסדים המצמיחים רצון והוא יגבר על הנשק הגדול ביותר וימציא את הבטחון הגדול ביותר:
  225. ואם יש נכשלים עליהם להמנע מעשות את הדברים שהביאו כשלון ולעשות צדק ולקנות אהבה ומתת אלוהים היא להיות עושה טוב ולא את ההפך:
  226. רצה את הדברים האלה ושאל לאחר אין אפשר להיות בלי עצב: והוא השיב אם לא ירע לאיש ויועיל לכול בלכתו אחרי הצדק אשר פריו הוא חוסר עצב:
  227. וחייבים אנו להתפלל אל האלוהים כי לא יביא עלינו רעת פתאום נגד רצוננו והם מוות ומחלות וייסורים וכל כמוהם: ואתה הירא את האלוהים לא יבואך אף אחד מאלה:
  228. אחרי אשר הרבה להלל אף לזה שאל לעשירי איזהו הכבוד הגדול ביותר: והוא אמר לכבד את האלוהים ולא במתנות ולא בקרבנות כי אם בטוהר הנפש ובקדושת המחשבה כי הכול נעשה ונסדר בידי האלוהים כרצונו: ואתה לעולם יש לך מחשבה כזאת והיא נראה לכול מאשר עשית ואשר תעשה:
  229. ברך המלך לכולם בקול גדול ושיבח וכל הנמצאים שם התחברו אליו ובפרט הפילוסופים כי הלא הם היו עולים עליהם הרבה במידות החיים ובהגיון בהיותם פותחים דבריהם באלוהים:
  230. אחרי־כן התחיל המלך מכבדם באהבה ושתה לחייהם: ביום הבא היה המשתה כסדר ההוא: ובהיות שעת הכושר היה המלך שואל את הסמוכים לזקנים שהשיבו לפני כן: שאל את הראשון אם הבינה היא דר הנלמד: והוא אמר נשמה נעשתה בכוח אלוה למען תהי תופשת כל יפה וסרה מן ההפך:
  231. הסכים ושאל את הסמוך: ומה מסייע לבריאות יותר מכול: והוא אמר מידת ההסתפקות ואותה אין להשיג בלתי אם לאוהים מסגל לזה את השכל:
  232. שמח לזה ושאל לאחר איך צריך לתת להורים תודה כראוי: והוא אמר לא להעציבם בכל דבר ומידה זו אינה אם אלוהים לא ידריך את המחשבה אל היפה ביותר:
  233. אחרי אשר הסכים לזה שאל לסמוך איך אפשר להיות אוהב להקשיב: והוא אמר לחשוב שמועיל לדעת הכול למען תוכל במקרים הבאים עליך להעמיד כנגדם דבר שתבחר מתוך הדברים השונים ששמעת: ובהנהגת יד אלוהים תוכל לפעול נגד מקרי הזמן כי תוצאות המעשים הן מאיתו:
  234. שיבח גם את זה ושאל לאחר איך לנהג שלא לעשות דבר נגד החוק: ועל זאת אמר בהכירך שהאלוהים נתן למחוקקים רעיונות להצלת חייהם של בני האדם תלך אחריהם:
  235. הסכים לו ושאל לאחר מה תועלת בקרבת משפחה: והוא השיב אם בשעת צרה של קרובים נחשוב עצמנו נזקים וסובלים כמוהם אז יראה עד כמה חזקה קרבת המשפחה: והנוהגים כן יצא להם אף כבוד ותועלת כי ההשתתפות מרצון מאליה היא נעשה קשר לא ינתק לכולם: ובימי טובה אין לבקש מן הקרובים דבר כי אם יהיה מתפלל אל אלוהים שייטיב להם בכול:
  236. אחרי אשר שיבח את זה כמו את ההם שאל לאחר איך נעשה אי פחד: והוא אמר כשההכרה מעידה שלא נעשה כל רע והאלוהים מדריך לרצות הטוב בכול:
  237. הביע בקול את הסכמתו לזה ושאל לאחר מה לעשות כי יהיה לו ההגיון הישר: והוא אמר אם יהיה מתבונן תמיד באסונותיהם של בני האדם וידע כי האלוהים ייקח את האושר מאלה ואת האחרים יברך ויביאם אל הכבוד:
  238. שיבח יפה אף לזה ואמר לסמוך להשיב איך ינהג שלא יטה אל קלות דעת ותענוגים: והוא אמר בשימו לב כי הוא שליט על ממלכה גדולה ומנהיג של עם רב כי לעולם עליו לדאוג להם ואין לו צורך לחשוב על כל ענין אחר: וחייב היא להתפלל אל האלוהים כי לא ישאיר כל חובה בלתי עשויה:
  239. שיבח אף לזה ושאל לעשירי איך יוכל להכיר את העושים איתו במרמה: ועל זאת השיב אם ישגיח היטב על אצילות הנהגתם של האנשים הקרובים ועל נדיבותם בשעה של הקבלת פנים ובהתייעצות ובשאר הפגישות איתו ויראה שלא יצאו מן המידה הדרושה בברכות אהבה ושאר פרטים שבהנהגתם: והאלוהים ידריך את נפשך המלך אל היפה ביותר: מחה המלך כף ושיבח את כל אחד בשמו וככה עשו שאר הנמצאים ואחרי־כן עברו אל השיר ואל השמחה:
  240. וביום הבא בראותו שעת כושר שאל לסמוך מה היא ההזנחה הגדולה ביותר: ולזה השיב אם אדם לא ידאג לבנים ולא ישתמש בכל כוחו לחנכם: ולעולם נתפלל אל האלוהים לא ככה בעד נפשנו כמו בעד צאצאינו כי יהיה להם כל טוב : אבל הרצון שהילדים יהיו פקחים ימלא בכוח אלוהים:
  241. באמרו כי כהוגן דיבר שאל לאחר איך יוכל אדם להיות אוהב את ארץ המולדת: והוא אמר בהניחו כי טוב לחיות ולמות בארצו: החיים בארץ נכריה מביאים לעניים בוז ולעשירים חרפה כאילו גורשו מארץ מולדתם בגלל מעשיהם הרעים: ואתה אם תיטיב לכול כמעשיך תמיד והאלוהים יחנך מידת החסד לכל תראה את אהבתך לארץ המולדת:
  242. אחרי אשר שמע את זה שאל לסמוך איך יוכל לחיות בשלום עם אשתו: והוא אמר בהכירו כי הנשים הן עזות והם הומיות לדברי חפצן ומוכשרות להפך פתאום אל דעה משובשת והן חלשות בטבען חייב אדם להתהלך איתן בחכמה ולבלתי עשה נגדן את אשר יביא לידי קטטה: הלא החיים הולכים ישר כשהמנהיג יודע את התכלית אשר אליה עליו לעשות את דרכו: ובתפילה לאלהים מתנהגים החיים כהוגן בכל העניינים:
  243. וכאשר הסכים לזה שאל לסמוך איך יוכל להנקות מטעות: והוא אמר אם תהיה עושה הכול ביישוב הדעת ולא תהיה מקשיב לדברי רכיל כי אם בעצמך תבחן את אשר נאמר ובעצמך תשפוט על הבקשות שהובאו לפניך ותוציא כל עניין לאור משפטך תנקה מטעות המלך: ולהבין כל זה וללכת בדרך זו הוא מעשה כוח אלוהים:
  244. שמח לדברים האלה ושאל לאחר איך אפשר להמנע מכעס: לזה אמר בהכירו כי לו השלטון על הכול ואם יחרה אפו יביא מוות וללא תועלת ואכזריות יהיה אם יטול את החיים מרבים מפני שהוא אדון:
  245. אם כולם נכנעים לפניו ואין איש מתנגד לו למה יכעס על אדם: וצריך לדעת כי אלוהים מנהיג את כל העולם ברחמים ובלי כל כעס ובמידתו עליך ללכת המלך:
  246. אמר כי יפה השיב ושאל לשלאחריו מה היא עצה טובה והוא השיב לעשות הכול יפה ביישוב הדעת ולהשוות בגמר הדעת אף את הנזק הכרוך לעניין בדבר שכנגד למען נעשה החלטה טובה לאחר שיקול הדעת ונקיים אחרי־כן את הנחתנו: והטוב מכל הוא כי כל עצה תקויים בכוח אלוהים באשר אתה מתנהג בחסידות:
  247. וכאשר אמר כי גם זה כהוגן דיבר שאל לאחר מה היא פילוסופיה: והוא השיב להתישב יפה בכל מקרה שיהיה ולבלתי הגרר אחר יצר הלב כי אם לחשוב על ההפסד הבא מן התאוות ולעשות דבר בעתו במידה ולמען תפוש הבנת העניינים האלה עלינו להתפלל אל האלוהים:
  248. אחרי אשר הראה פנים של הסכמה אף לזה שאל לאחר איך יוכל להגיע לידי קיבול בפנים יפות בארץ נכריה: אמר להיות שווה לכל ולהתראות יותר שפל מאשר גבוה בעיני האנשים אשר אתה מתגורר אצלם: ואף האלוהים משפטו לקבל בלי הבדל את הענו ואף בני האדם נוהגים באהבץ חסד אל הנכנעים:
  249. אחרי אשר העיד על כנות הדברים האלה שאל לאחר איך לבנות למען יהיה הבניין קיים אף אחרי־כן: על זה אמר אם יעשה גדולות ונשגבות אשר הרואים אותן ישמרו עליהם לרוב יפיין: ואף לאחר מן הפועלים לא ישלח בלי שכר ואת האחרים לא יאלץ לעבודה נחוצה בלי שכר: וכאשר תהיה מעיין איך האלוהים ידאג למין האנושי וירבה את בריאותם וחוזק חושיהם המגיע בעד עבודה קשה: והנעשה בצדק הוא יתקיים:
  250. אמר כי גם זה יפה דיבר ושאל לעשירי מה פרי החכמה: והוא אמר להכיר בעצמו כי לא עשה רע וכי התנהג בחייו במידת האמת: ומזה תבוא לך המלך הגדול ביותר השמחה הגדולה ביותר ושלוות הנפש ותקוות יפות לאלהים לך המחזיק את השלטון בחסידות: אחרי אשר שמעו את הדברים האלה צהלו כולם במחיאת כפיים לרוב: אחרי־כן החל המלך מלא שמחה לשתות לחיים:
  251. ביום הבא היה סדר המשתה כמו ביום אתמול: וכאשר הגיעה השעה התחיל המלך שואל לנשארים: אמר לראשון מה יעשה אדם ולא יפנה אל גאות: והוא השיב ישמור על מידת השיווי ובכל מקרה יחשוב על עצמו אשר הוא אדם ומושל בבני אדם האלוהים משפיל גאים ומגביה שפלים וענווים:
  252. כאשר הלל לזה שאל לסמוך מי הם היועצים שצריך להיוועץ בהם: אמר במנוסים בעניינים הרבה ואשר ליבם תמים איתו ואשר תכונה להם כתכונתו: ואלוהים נגלה לאשר הוא ראוי לזה:
  253. אחרי אשר שיבח לזה שאל לאחר מה הוא הקנין הדרוש ביותר למלך: והשיב אהבה וחיבה מאת הנכנעים כי בזה נעשה קשר לאהבת נפש חזקה והאלוהים יעשה כי הרצון הזה ישלם:
  254. כאשר שיבח לזה שאל לאחר מה תכלית הדיבור: וההוא אמר להוכיח למתנגד את הדעות הנפסדות בסדר נכון: בדרך זה תמשוך את המקשיב לא בהתנגדות לדבריו כי אם בהשמיעך שבחים עד אשר תביאהו לידי הכרה: וכשרון ההוכחה מושג בעזרת אלוהים:
  255. כאשר אמר כי יפה דיבר שאל לאחר אם נמצאים בממלכה עמים שונים איך צריך לכוון את הנהגתם: והוא אמר להראות לכל אחד את רצונך בו ולקחת למנהיג את הצדק: ואתה תעשה ככה בעזרת אלוהים הנותן לך יכולת לעיין יפה:
  256. אחר שהביע חיבתו לזה אמר לאחר על מה יש להתעצב: על זה השיב על המקרים הקשים שקרו לאוהבים כאשר נראה אותם והם לימים רבים ואינם נמנעים: אבל על המתים והנפטרים מן הצרות אין השכל מחייב התעצבות: אמנם כל בני האדם מתעצבים מפני שהם חושבים על עצמם ועל המועיל לגופם: והמלט מכל רע הוא בכוח אלוהים:
  257. אחרי אמרו כי השיב כהוגן אמר לאחר איך יהיה אי כבוד: וההוא אמר אם הגאות מנהיגתו והעזות מתמידה אז יצמח אי הכבוד והעדר החשיבות: ואלוהים הוא אדון כל הכבוד ומכריע כאשר ירצה:
  258. אחרי אשר הסכים אף לתשובתו של זה שאל לסמוך בידי מי עליו להפקיד את עצמו: והוא אמר בידי אנשים העוזרים לך בנפשם ולא מפחד או מתועלת עצמם על מנת לקבל פרס: כי זה אות לאהבה וזה ללב ולב ולבקשת תועלת: כי השואף לבצע הוא בוגד בעצם: ואתה הכול נוטים אליך בלבב שלם כי אלוהים נתן לך עצה טובה:
  259. כאשר אמר כי השיב בחכמה שאל לאחר מה שומר על המלכות: על זה אמר דאגה והשגחה כי כל רע לא יעשה על ידי האנשים אשר הפקדו על העם לשרתו: וככה אתה עושה כי אלוהים נתן לך מחשבות נגידים:
  260. אימץ את זה ושאל לאחר מה משמר את החסד ואת הכבוד: והוא אמר מידות טובות כי הן מקיימות מעשים טובים ודוחות את הרע: כמוך השומר לעשות הטוב והיפה לכל כי מתנה זו ניתנה לך מאת אלוהים:
  261. הסכים בחינו אף לזה ושאל לאחר העשר כי שניים היו יותר על השבעים איך לשמור שלום בנפש אף בשעת מלחמה: והוא השיב להניח כי לאיש מן הנכנעים לא נעשה כל רע וכי כולם ינהלו את המלחמה בעד מעשיך הטובים ומתוך הכרה אשר אם גם יפטרו מן החיים אתה תדאג לחיים: כי אתה לא תחדל לגמול לכול בליבך הטוב אשר נתן לך אלוהים: מחא כף ברעב לאות הסכמה וחיבה לכולם ושתה הרבה לחיי כל אחד והתחיל מתענג ומשתעשע עם האנשים בשמחה ובששון רב:
  262. וביום השביעי נעשו הכנות רבות יותר כי באו עוד אנשים רבים מן הערים אשר היו בהן הרבה צירים: בשעת הכושר שאל המלך לראשון מן הנשארים להשאל איך יוכל להיות בלתי מרומה: וההוא אמר לנסות את המדבר ואת המדובר ועל מי ידבר ולהוסיף לשאול לאחר זמן על עצם העניינין ההם בדרכים שונות: ולהיות בעל שכל חריף ובעל יכולת לדון על הכול: זאת היא מתנה יפה מאת אלוהים ואתה המלך קניתה:
  263. כשהודיע המלך במחיאת כפיים את הסכמתו שאל לאחר מדוע רוב בני האדם לא יגיעו אל מידות טובות: והוא אמר מפני שכולם אינם כובשים את יצרם ומתמכרים לתענוגים ומזה באה העוולה ושטף התאווה: ומעלת המידות הטובות עוצרת בעד השואפים לתענוגים ומצווה עליהם לבכר את ההתאפקות והצדק: והאלוהים מכלכל כל אלה:
  264. אמר המלך כי יפה השיב ושאל לשלאחריו אחר מי צריכים המלכים ללכת: והוא אמר אחרי החוקים למען יקנו להם בעשותם צדק את חייהם של בני האדם: כמו שאתה בעשותך ככה עשית לך זכרון עולם בלכתך אחר מצוות אלוהים:
  265. אמר כי יפה דיבר גם זה ושאל לסמוך את מי צריך למנות לשרי צבא: והוא אמר את השונאים רע ובחקותם את מנהגו שלו למען יהיה להם שם טוב לעולם ויעשו צדק: וככה אתה המלך הגדול ביותר תעשה כי אלוהים נתן לך כתר צדקה:
  266. הסכים בקול לזה ונתן עיניו בסמוך ואמר את מי צריך להעמיד ראשים על הצבא: והוא השיב את המצויינים בגבורה ובצדק והעושים יותר להציל את בני האדם מאשר לנצח בשימם את חייהם בסכנה: וכאשר האלוהים עושה טוב לכול ככה אתה בחקותך את מעשיו תעשה טוב לנמצאים תחתיך:
  267. אמר כי טוב השיב ושאל לאחר מי הוא האיש הראוי להערצה: והוא אמר האיש אשר קנה שם טוב ועושר וכוח ובלבו יחשוב שהוא שווה לכול: כמוך העושה ככה וראוי להערצה כי האלוהים נתן לך דאגה לדברים האלה:
  268. אחרי אשר הביע בקול את השבח גם לזה שאל לאחר מה הם הדברים שהמלכים צריכים לבלות בהם רוב הזמן: והוא אמר לעסוק במקרא ובסיפורי הנסיעות אשר הכתבו למען הממלכות לתיקון בני האדם ובטחונם: ואתה בעשותך זאת קנית לך כבוד אשר אחרים לא ישיגוהו כי אלוהים ממלא משאלותך:
  269. הביע בפועל את הסכמתו גם לזה ושאל לאחר מה הם המעשים שצריך לעשות בבילוי הזמן בעיתות המנוחה והבטלה: והוא אמר לראות בשעשועי יופי ולתאר נגד עיניו את חזיונות החיים כהוגן וכראוי: הלוא אף באלה יש התבוננות ופעמים רבות מתוך דברים קטנים נראה דבר רצוי: ואתה ההגון בכל נראה מפלסף במעשיו ואתה מכובד מאת אלוהים בעד יפי טובך:
  270. רצה את הדברים אשר נאמרו ושאל לתשיעי איך צריך לנהג במשתאות: והוא אמר להתחבר אל אוהבי מדע והמוכשרים להזכיר על דברים המועילים לממלכה ולחיי הנכנעים: דבר יותר מתאים או יותר מרנין מאלה לא תמצא: כי הם אהובים לאלוהים והם מחנכים את המחשבה לדברים היפים ביותר: וככה גם אתה תעשה יען כי כל מעשיך מכוונים על ידי אלוהים:
  271. שמח לדברים האלה ושאל לסמוך מה טוב יותר לאכלוסים אם יעמידו עליהם מלך הדיוט או מלך בן מלך: וההוא אמר את הטוב ביותר לפי תכונתו: אמנם גם מלכים בני מלכים יהיו אכזרים וקשים אל נכנעיהם: אבל לפעמים יותר קרובות יהיה כן בבני הדיוטות אשר טעמו רעות וידעו עוני והם בהעשותם שליטים על האוכלוסים קשים הם מן המושלים הרשעים: אולם כאשר אמרתי בעל תכונת חיל ואשר חלק לו בחינוך הוא המוכשר לשלוט: כאשר אתה המלך הגדול מושל לא ככה בכבוד השלטון ובעושר כמו ברוך ואהבת אדם שאתה עולה בהן על כל בני האדם אשר נתן לך אלוהים:
  272. אחרי אשר שיבח אף לזה שאל את האחרון שבכולם מה חשוב ביותר במלכות: על זה אמר כי הנכנעים יחיו תמיד בשלום וכי בבתי המשפט ימהרו לעשות צדק: וזה נעשה על ידי המושל השונא רע ואהב טוב והמרבה לעשות למען הציל נפש אדם: כאשר גם אתה חושב את העוולה לרעה הגדולה ביותר ובנהגך הכול בצדק עשית לך כבוד עולם: כי האלוהים נותן לך הכוח לשמור את נפשך בטהרה ובנקיות מכל רע:
  273. וככלות זה לדבר נתעוררו מחיאות כפיים בקול ובשמחה לשעה ארוכה וכאשר חדלו מזג המלך כוס ושתה לחיי כל הנמצאים ולכבוד הדברים שנאמרו: ואחרי כל אמר את הטוב הגדול ביותר עשיתם לי בבואכם:
  274. כי הרבה הועילה לי ההוראה שהוריתוני בענייני מלכות: וציווה לתת לכל איש שלוש ככרי כסף ואת הנער אשר ימסרן וכולם צהלו בקול והמשתה נתמלא שמחה כי המלך התמכר לשמחה ממושכה:
  275. ועתה אם הארכתי בדברים אבקש ממך פילוקרטס לסלוח לי: כי יותר מדיי הייתי משתומם לאנשים אשר נתנו מיד את התשובות המצריכות זמן רב:
  276. ובעוד אשר השואל היה חושב על כל שאלה היו הנשאלים משיבים על השאלות כהלכה והיו נראים לי ולשאר הנמצאים ויותר מכל לפילוסופים ראויים להשתוממות: ואחשוב כי הדברים האלה לא יאמנו לכל אשר ייקח בידו את הכתב הזה:
  277. אבל לא ייתכן לשקר בדברים שבכתב: כמו כן אם הייתי מחסר דבר מן הדברים האלה לא היה מן היושר: אבל כאשר היה כן סיפרנו בהימנע מכל טעות: ובהיותי משתומם לכוח דבריהם התאמצתי להיוודע אצל הכותבים את כל הנעשה בראיונות המלך ובמשתאותיו: כי מנהג יפה הוא ומועיל:
  278. וביום הבא נקרא לפני הראיון אשר נעשה ואשר דובר ביום אתמול ואם דבר מה נמסר לא כצרכו יתקנוהו: וככה קיבלנו אל נכון מאת הרושמים את כל הדברים כאשר נאמרו והעלינום על הכתב מדעתנו את אהבתך לדעת דברים מועילים:

    כתיבת התרגום

  279. ומקץ שלושה ימים לקחם דְמיטְרִיוֹס ועבר דרך שבעת האסטיונות לאורךל סכר הים אל האי וכעברו את הנשר בא אל החלק הנשקף צפונה: ובאספו את כולם אל בית בנוי על שפת מושב נהדר ברוב שקט קרא אל האנשים לעשות את התרגום כי כל הדרוש לעבודתם הוכן יפה:
  280. ואז התחילו לעשותן מתוך הסכמה בהשוותם כל דבר: והנעשה מתוך הסכמה נכתב כראוי על ידי דְמיטְרִיוֹס:
  281. וישיבות האספה היו עד השעה התשיעית: ואחרי־כן היו נפנים אל רפואת הגוף והיו נותנים להם בשפע כל אשר שאלו:
  282. זאת היה דורותאוס מגיש יום יום אף להם את אשר הכינו למלך כי כן ציווה מאת המלך: ובכל יום בבוקר היו באים אל החצר ודורשים בשלום המלך ונשלחים למקומם:
  283. ואחרי נטלם את ידיהם בים כמנהג כל היהודים והתפללם לאלוהים היו עוסקים במקרא ובתרגום כל כתוב וכתוב:
  284. ושאלתי על זה מדוע יטלו ידיהם לפני התפילה דווקא ובארו כי זה עד שלא עשו כל רע כי כל פעולה בידיים היא נעשה: טוב וישן הוא בהעבירם כל דבר אל הצדק והאמת:
  285. ככה כאשר אמרנו היו מתאספים יום יום אל המקום ההוא הנעים בשקט ובשפע האור ועושים את אשר הוטל עליהם: וכן היה כי בשנים ושבעים יום נשלם מכתב התרגום כאילו נעשה דבר זה לפי מערכה קודמת:
  286. כאשר בא לידי גמר אסף דְמיטְרִיוֹס אל קהל היהודים אל המקום אשר שם נגמר התרגום וקרא לפני כולם ובפני המתרגמים אשר היו להם שבחים גדולים מאת הקהל בגלל הטוב הרב אשר עשו:
  287. כמו כן שבחו את דְמיטְרִיוֹס וביקשו ממנו למסור לראשיהם העתקת כל התורה:
  288. וכאשר נגמרה קריאת הספרים קמו הכהנים וזקני המתרגמים ובני הקהילה ומנהיגי הקהל ואמרו: אחרי אשר התרגום נעשה יפה ובדיוק בכל טוב כי ישאר כאשר הוא עתה וכי לא יעשה בו כל תיקון:
  289. ואחרי אשר הביעו כולם את הסכמתם לדברים האלה ציוו לקרוא קללה כמנהגם על האיש אשר ישנה את הנוסח בהוסיפו או בהחליפו דבר מן הכתוב או בגרעו ממנו: יפה עשו ככה למען ישתמר לעולם בלי שינוי:

    סיום

  290. וכאשר הודיעו את הדברים האלה למלך שמח מאוד כי נעשה דברו בשלמות: ואף נקרא הכול לפניו והוא השתומם לחכמת המחוקק ואמר לדְמיטְרִיוֹס איככה איש מן ההסטורינים או המשוררים לא ראה להזכיר ספר נכבד כזה אשר נעשה בשלמות:
  291. והוא אמר כי תורה זו קדושה היא ומאת אלונים הייתה ואחדים שנגשו אליה נגפו בידי האלוהים וחדלו מנסיונם:
  292. ואף סיפר כי שמע על תאופמפוס שהיה בדעתו להביא בהיסטוריה דברים אחדים מן התורה מאשר תורגם לפני מזה שלא כראוי ונתבלבלה דעתו יותר משלושים יום:
  293. ואחרי אשר הוטב לו התפלל אל אלוהים כי יתברר לו מה הסב במקרה המעציב: וכאשר הראו לו בחלום כי הדבר ההוא קרה לו על עמלו לשווא לשום לפני בני אדם רגילים דברי אלוהים הניח את העניין והבריא:
  294. ומאת תאודקטוס משורר הטרגדיות קיבלתי אני כי כאשר חפץ להביא בדרמה דבר מה מן הכתוב בספר הוכה בתבלול בעיניו: ואחרי אשר שער ומצא כי בגלל זה באהו האסון ריצה לאלוהים בתפילה ומקץ ימים רבים נרפא:


  295. וכשמוע המלך מפי דְמיטְרִיוֹס על הדברים האלה כאשר אמרתי למעלה השתחווה וציווה לדאוג הרבה לספרים ולשמור אותם בטהרה:
  296. ואף הזמין את המתרגמים כי יבואו אליו לעתים קרובות ביותר אחרי אשר ישובו ליהודה: ואמר כי בדין הוא שישובו וכאשר יבואו אליו וזה צריך להיות יחשבם לאוהבים וישאו ממנו מתנות הרבה:
  297. ואחרי־כן ציווה להכין שילוחהם ונהג באנשים ביד נדיבה כי נתן לכל איש שלוש שמלות מן המין הטוב ביותר וככרים זהב ומזרק כיכר משקלו וכל הכלים לשלוש הסיבות: ולאלעזר אם שילוחהם עשר הסיבות אשר רגליהן כסף עם כל מכשיריהן ומערכת כלים שלוים כיכר משקלה ועשר שמלות ולשבוש ארגמן ועטרת תפארת ומאה סדיני בוץ ומזרקות וקערות ומנחה למקדש גביעי זהב שניים:
  298. וכתב ופצר בו כי אם יחפצו אחדים מן האנשים לשוב אליו אל יעכבם כי הוא מכבד כי הוא מכבד מאוד ההתחברות אל אנשים משכילים והוא מעניק מעשרו ביד נדיבה לאנשים כאלה ולא לשווא:
  299. ואתה פילוקרטס עתה יש לך הסיפור כאשר הבטחתי: אחשוב כי תתענג על הדברים האלה יותר מאשר על ספרי המיתולוגים: הלא טוב בעיניך ללמוד דברים המועילים לנפש ובהם תבלה רוב הזמן: ועוד אנסה לכתוב אף שאר הדברים הראויים למען תעבור עליהם ותקבל השכר היפה ביותר בעד משא נפשך: