אגרות צפון (תרגום אהרנזון)/א

המכתב הראשון

רעי אהובי נפתלי!‬

כאשר שפרה לנו העת, זה לא כביר, אחרי הִפָּרְדֵנוּ שנים רבות, להשתעשע יחד שעה קלה, בעברך דרך עיר מושבי, לא פללת אז, נפתלי יקירי, כי נושא הענין, שעליו הטפנו מלים, יקח לבבי לאורך ימים, וכי יהיה עוד כל מעיָני בו גם עתה. – אתה, ידידי, מצאתנו, כי נהפכתי לאיש אחר בהשקפותי על הדת, וביותר בתהלוכותי והנהגתי בדרך אמונה, עד כי לא יכולת לשום מעצור לרוחך, השקט והדגול במדת הסבלנות, והשאלות: "מאימתי"? "מדוע"? התפרצו מלבך הסוער. – להשיב דבר, ערכתי אליך המון תלונות ודברי שטנה, נגד הדת והיהדות, כי למן העת הרחקתי נדוד מבית אבי ומארץ מולדתי, ‫נפקחו עיני לראות נכוחה, בהתהלכי את אנשים מביני דבר ובקראי בספרי חכמה ודעת. – את שפעת דברי אלה, שמעת במנוחת לבב, ורק באחרונה שאלתני: "התאמין להכיר ולדעת היטב את עצם הדבר אשר חצי תלונתך נחתו בו? האם בעינים פקוהות וביקורת ישרה‬ ונאמנה, היטבת לראות ולהבין, עד כי כה נתברר לך הדבר שהוא מקור חיינו, ולמצער, לא נוכל לעבור עליו בבלי משים, ולהרחיקחו‬ ‫בקלות דעת"? די באר הוכחתני לדעת, כי המקורים ששאבתי מהם ידיעותי בעניני הדת המה, מצד אחד: ההרגל, ‬החינוך וסדר לימוד הפולנים בתורה ובתלמוד בטעם תפל, בבלי רגש ובלי שום שכל; ומצד השני: סופרים נוצרים ומתקנים (רעפאָרמאטאָרען) חדשים, ‬— ועל כולם, החפץ והרצון להתאים את הגיוני הלב הפנימיים עם צרכי החיים החיצונים, ולהרחיב את חוג העונג והשעשועים, ככל אשר ידרוש הזמן והטעם החדש. — במו פי הודיתי, כי כל אלה אמנם לא יספיקו דַיָם‬ ‫לקנות מושג נאמן בדבר האמונה והדת, ובקשתיך להורות אותי דעה והשכל ולהבינני דבר לאשורו, והנה קול הרכב קורא: "עלו המרכבה"! ולפני הפָרדך מעלי לא יכולת, ידידי, להגיד לי רק את המלה הקטנה: "בכתובים"! — אמנם, נפתלי יקירי, במבוכה הביאותני, מבלי אוכל עוד להשען על ידיעותי והשקפותי בענייני הדת שהיו לי עד כה; אבל עוד לא עָקַרת אותן משורש ולא בטלת טענותי ותנואותי, ומה גם כי לא הנחלת לי על מקומן דעות והשקפות אחרות טובות ונאמנות מאלה. — אי לזאת, נשען על טוב לבבך ורשיונך, ארהיב בנפשי עוז לשנות לפניך "בכתובים" המון טענותי ותלונותי, לא למען הצדיק בעיניך דרכי חיי וחנהגתי, רק מלב טהור וחפצי הנאמן כי תורני דבר אמת לאשורו.— על כל דת, לפי דעתי, לקרב את האדם יותר אל תעודָתו, והתעודה הזאת התוכל להיות אחרת, אם לא 'אֹשׁר והשתלמות?'. הנה אם נקח את פנות ההשקפה הזאת לקנה המדה בנוגע אל היהדות, לדאבון נפשנו תוצאות משפטנו רק זוָעה! אל איזה אֹשֶׁר תנהל ותביא היהדות את המחזיקים בבריתה? – מראש מקדם מנת גורלה רק עוני ועבדות; אין מודע ומכיר לישראל בלאומים, או לנבזה וחדל אישים יחשב בעיניהם; ובעוד אשר יתר העמים העפילו עלות על ראש הפסגה של מעשי אנוש ותחבולותיו (קולטור), מרום ההצלחה והאֹשׁר, הנה היהודים, על עמדם יעמדו תמיד, עניים וחסרי כל דבר, אשר יוכל להרים את האדם לרום המעלה, וישית לחייו לוית חן ויֹפי. – התורה בעצמה, תסגור עלינו את דרך ההנאה והתענוג, ותתיצב כצר נגד שמחות החיים: זה אלפים שנה הננו ככדור משחק בידי העמים האחרים, וגם בעת הנוכחית עודם מרחיקים אותנו מדרך ההצלחה והאֹשׁר. – וההשתלמות?, איזה שלמות בכשרון המעשה ובהשכלה? איזה גדולות עשתה היהדות בשדה המדעים והמצאות החכמה, וביחוד, איזה גדולות ונצורות עשתה היהדות, אם נציג אותה בשורה אחת עם המצריים, הצורים, היונים, הרומאים, האיטלקים, הצרפתים, הבריטאנים והאשכנזים? ואף כי שֻדדנו מכל דבר הנוגע ללאומיותנו, בכל זאת כעם נחשבנו בעיניהם, וירתקו אותנו אל חבל מולדתנו שלשלת כל אסון ופגע, למען יוכלו לטפול עלינו עונות וחטאים חטאת לאומים! – והתורה?, הלא היא בראש, אשמה בכל אלה! ע״י החֻקים המבדילים אותנו מכל העמים, למצער, תעורר חשד בלבות שכנינו ותפיח מדון ושנאה כבושה עלינו; – היא תכניע את רוחנו לשאת ולסבול במנוחה כל עמל ותלאה, ולכן היינו סחי ומאוס גם שחוק לרבים; היא תאסור עלינו ההתחרות ביצרי מעללי איש ומלאכת מחשבת; – ע״י עיקרי האמונה והדת תמנע אותנו מהעמיק דבר בעיון ובחקירה חפשית; ומפני ההבדל אשר תבדילנו, לא נראה שכר טוב בעמלנו, ולא נשבע פרי הלולים מעץ הדעת, ועל שדה חכמת היהודים עלו כלו קמשונים. – וחכמת הדת בעצמה? היא תבלבל את המוח ותעורר את הרוח להעמיק חקר בדברים אשר אין להם שחר, ולמצוא חפץ בענינים קטני ערך, עד כי לא נוכל עוד להגות דעה בהגיון ישר; ונפלאת היא בעיני תמיד עליך, ידידי, עליך, אשר חוננת בטוב טעם ודעת, ולבך נמשך אחרי כל נועם ויֹפי, איש כמוך, אשר טעמת מצוף דבש הגיוני 'ווירגיל', 'טאססא' 'ושאקספער', באת עד חקר מעלת רוח לייבניץ וקאַנט והחלטות דעותיהם ביסוד מוסד, איככה תוכל אתה, למצוא חפץ בדברים הטפלים, אשר בכתבי הקדש וספרי התלמוד, אשר תוכן עניניהם לא יתאים עם השכל הישר והבריא. – ואיזה פעולה תפעל התורה על הלב והחיים? יראה ורעד כל היום בלב היהודי, פן לא מלא דבר שהוא מקטני ערך כדת התורה, עד כי הלב ימוג, ידל וייבש. היא תורה לנו לעבוד את ה' מיראה, ליחס כל דבר, אף הקטן שבקטנים בחיי אדמתנו, רק לה׳ לבדו; והחיים בעצמם, על פיה, המה חיי נזירים תמידיים, חיי תפילה ועבודת אלקים – וכבוד והדר ישוו להיהודי אשר יסוג אחור משאון התבל ודעת דרכיה לא יחפוץ, – אף כי היא תכלכלהו לחם – והוא יבלה ימיו ושנותיו בצום ותפילה, וקריאת ספרים חסרי טעם ושום שכל. – שים נא לבך ידידי על הספר הנקוב בשמו "אורח חיים" אשר נתן לנו למורה דרך, המכלכל בקרבו כל חובות היהדות, ומה יורה לנו? רק הלכות תפילה, דברי הצומות והחגים! האם נמצא בו אף‬ ‫מלה אחת על דבר החובות וצרכי החיים בפועל? – בימינו אלה כמעט נמנע הדבר למלאות את כל המצות והחוקים, אשר בלי תפונה חוקקו ונתנו בעד עת אחרת. מה כבדו ההבדלות וההגבלות על דרכינו ומסעינו, מה רבו אבני הנגף וצורי מכשול על ידי הדת, בבואנו בקשרי המשא ומתן עם אינם יהודים, ומה עצמו המניעות בגללה בכשרון המעשה!‬ ‫אמנם חלילה לך בתשובתך להזכיר לפני השתדלות העת החדשה, אשר תתחרה לתקן (רעפאָרמירען) ולהיטיב כל דבר ברוחה, ואשר תכרית מעט מעט כל סרח העודף, ותסיר כל דבר, אשר לא יתאים עם מושג תעודת האדם ועם דרישות הזמן. – האם לא תחשב זאת לצעד מחוץ ליהדות? ולמה לא נכונן אנחנו בעצמנו את המושגים האלה בסדר ומשטר, מהִשָען על הדברים הסותרים את עצמם, ואשר סוף סוף ישארו כגולמים, אשר בל איש הישר בעיניו יעשה בהם; אבל‬ ‫לזאת יחסרו לנו האחדות, בתי פקידות ואנשי שם שנסמוך עליהם, וההשתדלות הזאת תשאר בין כה רק ברשות יחידים בודדים במועדם; – דעות מדעות שונות שוררות בין הרבנים והמטיפים; בעת אשר אחדים מהם מטעם ההשכלה סותרים את בנין האמונה והדת ועוקרים כמה חוקים משרשם, יחזיקו אחרים עד למאד במעוז הדת ויבַצרו את הבנין הנוטה לנפול, עד כי נכונים המה להקָבר תחת משואות מפלתו. בעיני ראיתי זה לא כביר רב אחד צעיר לימים, אשר גם על מסעיו, מיראה ופחד פן יתגאל במאכלים לא כשרים, הסתפק במזון דל ורזה; בכל פעם אשר בקרוהו, מצאו אותו יושב והוגה תמיד בספרי התלמוד הגדולים. הרב הזה יריד בשיחו, ונפשו תאבל על אחדים מבני עדתו, כי כה התמכרו לההשכלה החדשה, עד כי בימי מועד ושבת לא יסגרו את בתי מסחרם. – מה תהי אחריתנו, נפתלי אהובי?. אנכי עומד על הפרק לקחת לי אשה; אך ה' יודע, אימה חשכה נופלת עלי, בחשבי, כי אולי יהיה מוטל עלי ‫למלאות חובות אב לבנים. – סלח לי, ידידי ואהובי, כי לא שמתי מעצור לרוחי ולבי ערום נגדך, להגיד לך את כל מערכי לבי, מבלי העלם דבר, אף כי ידעתי, כי עליך להוקיר ולכבד את הדברים אשר אשים בהם דופי, ומחויב הנך לכבדם מטעם משמרת כהונתך בתור רב בישראל; אולם לבי סמוך ובטוח על גודל אהבתנו משנות נעורינו, כי בכתבך אלי את תשובתך על מכתבי זה, תשכח את מצבך הנוכחי, כי את אשר יורה מצב כזה יודע אנכי די והותר. – חיה בטוב.

רעך‬ בנימין‬