אגרות הרמב"ם/מכתב להרמב"ם מתלמידו רבי יוסף אבן עקנין
מכתב להרמב"ם מתלמידו רבי יוסף אבן עקנין[עריכה]
כתב שלוח להרמב"ם ז"ל מהתלמיד החשוב ר' יוסף אבן עקנין ז"ל:
הן לב אחד ושפה אחת לשנינו ולא עבד זר בתוכינו. וזה החילך לעשות לדור בצל ידידותיך בא לחסות ולפני תובנתך שפך שיחו ולקראת אמונתך הוציא כל רוחו. ואני אני הוא המדבר הנני דבר כי חפצתי צדק אם יש מלין השיבני. הלא אתמול בת אהביך כימה היפה והנעימה נשאה חסד לפני ותיטב הנערה בעיני. וארשתיה לי באמונה כדת וכהלכה על הר סיני נתונה. בשלש אלה קדשתיה כסף ידידות למוהר נתתיה שטר אהבים כתבתי לה כי אהבתיה וכי יבעל בחור בתולה בעלתיה. ואחר אשר בכל אלה קניתיה לחופת החשק הכנסתיה לא פיתיתיה ולא אנסתיה רק חשקה בי כי חשקתיה ונפשי בנפשה קשרתיה. וכל זה בפני שני עדים ברורים רבן עבד אללה ובן רשד חברים. ובעמדה בתוך חופתה תחתי זנתה ואחרי דודים אחרים פותתה. וכתבו המושלים מימי קדם קדמתה חצופה כלה שזנתה תוך חופתה. לא מצאה בי עול כי רחקה מעלי וסרה מאהלי. ומראה הנאוה לא הראתני וקולה הערב לא השמיעתני. ואתה לא כהית בבתך ולא הכלמתה לא החטאת אותה ולא האשמתה. ואולי מאתך היתה נסבה וגם זו רעה רבה. ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא או יהיה והתפלל בעדך וחיה. והוא גם הוא יתפלל בעדה להכין אותה ולסעדה. ואם אינך משיב דע כי בסוף הפסוק תנקש ולכן רדוף שלום ובקש. ולמען יטב לך והארכת ימים הט אזנך ושמע דברי חכמים. תנו רבנן ברוך המחזיר אבידה לבעלה ועל אחת כמה וכמה אשת חיל עטרת בעלה. והנני מחכה לתשובתה ובעדה אפגיע וכל גוי וממלכה בעדה אשביע ולמענה נפשי יום ליום תביע ובגוים ההם לא תרגיע אשרי המחכה ויגיע. עבד אהבתו נאמן בריתו הנכסף לראות פני הדרתו המתאבק בעפר רגלי מעלתו:
יוסף בר יהודה ז"ל