אגרות הרמב"ם/אגרת הרמב"ם לתלמידו רבי יוסף על ספר מורה הנבוכים

אגרת הרמב"ם לתלמידו רבי יוסף על ספר מורה הנבוכים

עוד זאת האגרת לגאון רבינו זצ"ל בדרך מליצה שלח אותה לתלמידו החכם רבי יוסף זצ"ל עם המאמר הנכבד ספר מורה הנבוכים אחר שחברו בעבורו וז"ל:

אהבתי אשר נפלאה. ותשוקתי אשר כסלי מלאה. ונפשי המשתוחחה. מנחה היא שלוחה. וכנפי שחרים. ובני עפרים. וקלים מנשרים. המה צירי מגמתי. יובילון מנחתי. למטה עוז הפורח. נטע נעמן הצומח. אשר נצניו נתנו ריח. רוקח מרקחת מעשה רוקח. ומכנף הארץ הריחו בו קציני. וממנו קציעות כל בגדי חוני. כריח שדה אשר ברכו יי'. והנו נחמד למראה ותאוה לעינים. כגן יי' כארץ מצרים. כאהלים נטע יי' כארזים עלי מים. וזכרו כיין לבנון בכל גלות ירושלים. אשר בספרד ובכל ארץ שנער. וכארזים ננער. כתפוח בעצי היער. ואנכי נטעתיו שורק כולו זרע אמת לקחת. על מים רבים והיא כפורחת. ויגדל ויהי לגפן סורחת. והנה טלליה טללי אורות. לכן מצאו קציריה יערות. ותעש בשים ותשלח פארות. אלקים צבאות יפנה לפניה. ותהי מתגברה ותשרש שרשיה. ותהי ערוגה משומרת. לעשות ענף ולשאת פרי להיות לגפן אדרת. ויתן פריו בעתו ולא יבולו עליו. ולא יבא חום אליו. יזל מים מדליו. וכנתו תמיד תהי נכונה. ונצניו יעלו שנה אחר שנה. יפרח כשושנה. ילכו יונקותיו כלוז וערמון. וישלח נזיריו עד שניר וחרמון. ויך שרשיו כלבנון. ויגן אלוה בעדו. ורוח קדים לא תמעידו. ויהי כזית הודו. וריח לא כלבנון ואל ידו בו בני מרי. ויהיה עומד ביופיו ולא יקרהו קרי. ובשנת בצורת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי. ורוח אלקים תרחף עליו רחיפה. ולדשנו תניפהו תנופה. ויהי פריו למאכל ועלהו לתרופה. ובשפר עפייה ואנביה ישתעשעון כל יתבי ארעה. וכאילן חייא יהא ביני כל אעא. ורומיה ימטא לשמיא חזותיה לסוף כל ארעא. ומשלי זה וכלי חידתי. וסוף ענין מלתי. ואשר אליו שמתי דברתי. על דבר הבן אשר נתן לנו ומשיב נפש אין. ומתחכמוני קנה כלי זין. ובאהלי תושיה קם כגבור מתרונן מיין. בן פורת יוסף בן פורת עלי עין. ובעת אשר במערב כל שמחה ערבה. וכל מבקש יי' נחבא. ואור ישראל שם כבה. בית ישראל להבה. כי הוא מאיר מקהל מדינת ארם צובה. ויזרח להם ולכל ישראל באפלה. וילכו לאורו בדרך סלולה ויאר את הלילה. וכאשר על כפים כסה אור. ויהי לעת ערב יהי' אור. וידעו בו יושבי עלטה קו התורה. ויבינו בדץ יי' אשר הורה. כאשר הבינו יושבי נהורה. כחשכה כאורה. לכן התורה לך תשחר. ותוביש כל אשר בה יתנחר. ותמהר תפלה ולא תוחר. יוסף יי' לי בן אחר. גם אני אענה אותה כדברים האל. שישי ושמחי כי יש לך דורש ושואל. ברוך יי' אשר לא השבית לך גואל. אני משה ומדברך הנאוה ימשני. ולאהבתך יעוררני. ואם לא ישנתי. וממנה לא התעלמתי. ובשבתי ובקומי בך אהגה. ובאהבת דרכיך בטובים אשגה. ואודי לכל קהלי. יומי ולילי. כי אתה חלקי מכל עמלי. ושכלך ובינתך אודיע בבתים. לחכמים יודעי העתים. וכשרך וצדקתך אודי במרץ. לקדושים אשר בארץ. ובחכמת ניבך ארוך ואדין. לפני כל יודעי דת ודין. בך אתפאר לישראל ויהודה. בכל קהל ועדה. לכן רב אנשים תקעו באהבת בריתך כפים. והתאוו לראותך בתאוות כפלים. ושמך גדול לשמע אזנים ויעבור בכל ארץ מצרים. והוסיף חבתם. ואש אהבתם. והרבה תשוקתם. כתבך הבהיר אשר בכל קצוות הזהיר. מה נעמו לשמע אזני. ויפיפו טוריו בעיני. והשתעשעו בענייניו רעיוני. ואפרוש אותו לפני. ויתמהו מצחות לשונך כל נבוני. ויתפארו בך זקני ורוזני. וישימו אותו נזר ועטרת. וצפירת תפארת. ולדברי חזיון ערך אותו כל עורך. ויקראו לפניו אברך. ויעלוהו ד לב השמים. ונתון אותו על כל ארץ מצרים. כי חסדיך הביע. וחכמתך ובינתך הודי. ולמרחק מודיע. מי זה אשר אל לשון עבר כוסף. יבין כתיבה אשר חמודיה אוסף. אשרי יוסף. מה רבה שמחתי. ועצמה רנתי. בשמעי כי בנת בספרי חכמי איתנים. ובדברי קדמונים. וכי היה לך יתרון בדת ובחשבון. ותשקיף ותופיע על מסלות הרקיע. וכי נכספה נפשך להבין שביליו. ולמנות חייליו. ומוצאם ומובאם. וסדור צבאם. ועקרבו ושורו. ודליו ואריו ונשרו. וחקו בארץ ומשטרו וגבהו ורומו. וסביבות לילו ויומו. וארכו ורחבו ועובי גבו. ואמנם כי נפש חכם תבקש לך גדולות. ורוח מבין תדרוש לעלות. למעלות נדגלות. ומצבות נבדלות. לכן תאבה לזאת נפשך. ויהמו קרביך. הטיבות כי היה עם לבבך. אלקים יגלה לך מצפוני החכמה. ויישר לפניך הדורי המזמה. ותתעדן ברוב תבונות ותעדה עדים. וירחיב לבך כים. ויגדיל ויוסיף לך בחכמה חלק בכורה פי שנים. ובהבנת סתרי תורה כפלים. ויפתח יי' לך את אוצרו הטוב את השמים. ויביא אותך אל חדריו. ויודיעך את סדריו. וידריכך בדרכיו. ויאלפך הלוכיו. עד אשר יעצור מדעך בתקופתו. ובנטייתו חמתו. וברוכסי גלגלי מגה והכוכב הזורח. ובמעגלי הירח ובגבהי שחקים מאדים ומעגלו. ופגישת צדק לשפתו במסלולו. ובכוכבי עש כסיל וכימה. ומדת קצוי אדמה. עד אשר לבך יבין וישא את כל מעשה יי' הגדול אשר עשה. ויסובבנהו יבוננהו. לעשות מעשהו. ועתה בני שמע בקולי. ובינה במילולי. אם תכין לבך ומורשיו. לדרכי חכמי הזמן וקדושיו. ותמשך אחריהם ותדמה במפעליהם. ותאכל ממטעמיהם. אז תמצא כל חפציך אם תנהה אחרי. וקום יקומו דברי. ובכל זאת בספר תורת מרע"ה דרוש. וממנו אל תפרוש ותן לו מזמנך רבו וטובו. אולי בחדר מחדריו תבא. כי הוא המלך אשר מלכים יזה. והוא המשמן והכל מלבדו רזה. וממנו מחזה שדי תחזה. טוב אשר תאחוז בזה. ואל תנח ידך גם מזה. ואם הודעתני מחמד נפשי כי זאת היא עבודתך. ומלאכת יי' מלאכתך. יודע אני כי הלבבות נמשכים. באותן המהלכים. אשר נתתי לך מבורכים. וסדרתי לך שלחן ערוך במאמר הנכבד ספר מורה הנבוכים. אשר חברתיו בעבורך ובגללך. וגם אם הם מעט לדומים לך. הוא מרגליתא דלית לה טימי. ובהשתכלך בו בעיון דק כראוי אומר עליך זה יעצור בעמי ועל כל זה על כן אנכי מצוך לאמר. את אורח התורה תשמור. כי הוא הדרך אשר דרך כל חוזה. והוא סלם המחזה. אשר ממנו נבדל כל בוזה. הנמצא כזה. יי' אלקים צבאות ידריכך בדרך נכונה אשר משה רבינו ע"ה הדריכנו. וינחך בארח החיים אשר הראנו. ויעזרך על כל מצותיו אשר צונו. ויתן לך חלק טוב במדע. כהימן כלכל ודרדע. וכלל כל הברכות תאסף. תבאתה לראש יוסף. ויטה לך כנהר שלום רואה כל נעלם. עד תאות גבעות עולם:

ותאות משה ב"ר מיימון מבני גלות ירושלים אשר בספרד זצ"ל