לדלג לתוכן

אגרות הרמב"ם/אגרת הרמב"ם למר יוסף בן גאבד מאנשי בגדד

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

אגרת הרמב"ם למר יוסף בן גאבד מאנשי בגדד

[עריכה]

תשובת הרמב"ם ז"ל למר יוסף בן גאבד מאנשי בגדד על אגרת שנכללו בה שאלות (מובא במגיד משנה ובכסף משנה פ"ז מהלכות סוכה ה"ז):

שויתי ה' לנגדי תמיד. הגיעה אלינו אגרת הזקן הנכבד היקר התלמיד מר יוסף בן אבו אלבער נ"ע הידוע אבן גבאר והוא זוכר שהי' עם הארץ. אבל נתבאר לנו במכתבו שיש לו השתדלות חזקה על תלמוד תורה ושהוא הרבה מתעסק בפירושינו למשנה ושאינו מבין החבור שחיברנו ר"ל משנה תורה בשביל שהוא בלשון עברי. וזכר לנו ג"כ ששמע מתלמידי חכמים. ישמרם צורם. שיש שם בבגדד שתפשו עלינו אותם הדברים שזכרם ובקש להשיב להם וחלה פנינו שנכתוב לו בכתב ידינו כדי לסייעו על הלמוד ואנחנו עושים זה:

תחלה מה שאתה צריך לידע השם יתמיד ערכך ויוסיף בהצלחתך. שאינך עם הארץ אלא תלמידנו ואהובנו אתה וכל מי שמבקש להדבק בתלמוד תורה ואפילו הבין פסוק אחד או הלכה אחת. ואין הפרש שהבין אותו הענין מלשון קודש או מלשון ערבי או מלשון ארמי הכונה היא הבנת ענינים בכל לשון שיהיה וכל שכן הפירושים והחיבורים. והעיקר היא שתתעסק בלמוד. וכל מי שמניח הלמוד או לא למד דבר מעולם נאמר בו כי דבר ה' בזה וכן כל המתעצל מן התוספת ואפילו היה חכם גדול הוא מבטל עשה של תלמוד תורה שהיא כנגד הכל ובכלל אומר לך שלא תבזה עצמך ואל תתיאש מן השלימות. גדולי החכמים התחילו הלמוד והם גדולים בשנים מאוד והי' מהם מה שהיה. וראוי לך גם כן שתלמוד זה השעור מן החבור מלשון הקודש שחברנו בו החבור כי הוא קל להבין וקרוב להתלמד מאוד. ואחר שתתחנך בספר אחד תבין כל החבור כולו. ואינו רוצה בשום פנים להוציאו ללשון ערבי לפי שכל נעימותו יפסד:

ואני מבקש עתה להחזיר פירוש המשנה וספר המצות ללשון הקודש. וכל שכן שאחזיר זה החבור ללשון ערבי ואל תבקש זה ממני כלל. ועל כל פנים אחינו אתה השם יסייע אותך ויחנך השלימות האמתי ויקבץ לך הצלחת שני העולמות. אבל מה ששמעת אותם אומרים שאנחנו הרחקנו תחיית המתים ר"ל חזרת נפש לגוף זה הוצאת שם רע גדול עלינו והאומר זה עלינו או שהוא איש רשע ערום מוציא מדברינו מה שלא אמרנו. או איש סכל נתקשה עליו להבין מדברינו העולם הבא וחושב שהוא תחיית המתים. וכבר חיברנו בזה הענין מאמר להבנת זה הטעות והוא בלא ספק יגיע לכם ויסיר מעליכם כל ספק בזה הענין (הוא מאמר תחיית המתים). וזכרת לנו ג"כ שתפשו עלינו אמרינו שהמילה אמנם אנחנו נצטוינו בה על ידי משה רבינו ולא ע"י אברהם אבינו. ואמרו שאלו י"ג בריתות שנגזרו עליה אמנם היה עם אברהם. וזה המאמר מאמרו סכלות גדולה וראיה עליו שלא ידע דבר מעקרי הדת ומאמרינו הוא האמת שאין בו ספק. שתרי"ג מצוות שנאמרו למשה בסיני בכללם היא המילה וגיד הנשה אבל הדבר כמו שאמרו ז"ל נכתב במקומו. ואמנם אנחנו הולכים אחר מה שנצטוינו בסיני שנזכר לנו איסור גיד הנשה המוקדם והמילה המוקדמת. וי"ג בריתות הנזכרים במילה ראוי לשאול אלו הסומים שרוצים להדמות לבעלי העינים לומר להם אם הכתובים שיש באותה הפרשה י"ג בריתות נאמרו לאברהם וזכרם אברהם וכתבם וכשבא משה רבינו העתיק אותם הפסוקים שכתבם אברהם וכתבם בתורה כמו שכותבים שאר בני אדם דברי זולתם וחרוזי זולתם או אם אלו הכתובים הנזכרים בתורה נאמרו למשה מפי הגבורה. וכל מי שלא יאמין שאלו הפסוקים עם כל התורה כולה נאמרו למשה מפי הגבורה הוא בכלל האומר אין תורה מן השמים. ומאין היינו אנחנו יודעים אלו לא ידע משה רבינו מה שנאמר לאברהם אבינו בעת שנצטוה על המילה. ואמנם נודע לנו זה ממשה מסיני א"כ עיקר זו המצוה וחיובה ממש'ה ואלו הי"ג בריתות ממשה נצטוינו ממה שהודיעו השם וזה הדבר מבואר ולא יתעלם אלא על מי שלא עיין ולא הסתכל בלימודי עיקרי הדת והאביד כל ימיו בשריגים. ואין בתורתנו חילוק. תורה צוה לנו משה כולה מורשה מהשי"ת וכל מה שיש בה ממה שקדם לזולתו כמו ז' מצוות לנח ומילה לאברהם לא להאמין בו אנחנו מפני שהדבר הזה מוקדם אלא מפני הצווי האחרון המיוחד בנו אנחנו קהלת יעקב וההארכה בזה יש בו איבוד הזמן:

וזכרת שגינו עלינו התרת ההליכה בנהרות שמימיהם הרבה בשבת אמת שהוא מותר בלא ספק. ומה שזכרת שהם חשבו שאני אמרתי תחומין דרבנן והם דאורייתא וכבר הגיע אלינו דבר ראש הישיבה י"צו וידענו שהוא טעה מאוד ולא נסתכל בדברינו ולא הבין עניניו בשום פנים והביא דברים רחוקים וכבר השיבונו אותו ע"ז בתשובה ארוכה (תשובות הרמב"ם תשובה קנ"ו) וכבר כתבו אותה התלמידים והוא בידיהם דומה למאמר ונתפרסמה. ובלי ספק שהגיע אליכם השאלה הראשונה והתשובה עליה בהיתר ההליכה בנהרות וראיותנו ע"ז ותפישות וקושיות ראש הישיבה יצ"ו עלינו בלשונו ותשובותנו השנית בביאור מה שנסתפק עליו מדברינו והמופת אל אמתת שהורינו בו תחלה בהיות זה ספיקה דרבנן ומותר:

ומה שזכרת ממה שגינו עלינו שהתרנו בשבעת ימי נקיים שתשב האשה בביתה אינו יודע מה הוא ענין זאת המלה אצליכם אם הוא ענינו שתגע בבעלה אפילו באצבע קטנה או תאכל עמו ותשתה עמו בכלי אחד או שתעשה אחת מג' דברים שהם רחיצת פניו ידיו ורגליו והצעת המטה בפניו ומוזגת הכוס לו זה אינו מותר אלא אחר שבעת ימים וטבילה במי מקוה. ואם הענין הזה שתעשה שאר העסקים כמו הלישה והבישול או שתגע בבגד או תלך על מחצלת זה מותר ואפילו בימי נדתה עצמן. לפי שענין הטומאה והטהרה זולת האסור והמותר אצל הרבנים וזה מנהגינו המפורסם בכל ארצותנו ובכל ארצות צרפת והוא דין התלמוד ועליו מצינו בני ארץ ישראל כולם בעת שהיינו ביניהם אבל אנשי מצרים מצינו אותם נוטים בזה לדברי מינות והולכים אחר סדור הקראים. אם כן הוא מנהג אנשי ארצכם כמו אנשי מצרים אנחנו לא נצוה עליכם שתסורו ממנה ולא אטעה אתכם בהוספת השימור והבדלת הנדה ואין בזה אלא חיוב מה שאינו חייב אבל על תנאי שימנו שבעת נקיים ושיחפפו ויטבלו במי מקוה. אבל אם הוא מנהגכם ג"כ שמשתמרין שלא תגע כסף [בסף] ולא תלך על כך וכך והם רוחצות בין השמשות ואינן טובלות במי מקוה זו מינות גמורה לא מנהג וראוי להתרחק מזה הדבר ולהסירו ולהכריח בני אדם על דין התלמוד לא יותר כמו שעשינו אנחנו בארץ מצרים. ולא הספיק לנו ההזהרה בלבד עד שהחרמנו בספרי תורות בכל בתי כנסיות (תשובות הרמב"ם תשובה קמ"ט) וכתבנו הסכמות בזה והיה החרם שארורה כל אשה שלא תמנה ז' נקיים או תבטל הטבילה או תרחוץ בלבד כמו שעושים הקראים ואפילו עם הטבילה. ואמרנו להם שהנגיעה בבגדים ובמאכלים הוא מותר אבל תשארו על מנהגכם. ומי שרוצה להתיר יתיר ומי שימאס הדבר מפני זוהמא או מפני תוספת סייג כדי להתרחק מן הנדה יש לו לעשות אבל אם הוא סובר איסור במאכל או במשתה שתגע בו הנדה ונתרחק ממנו מפני האיסור יצא מכלל הרבנים וכפר בתורה שבע"פ. זהו מה שנתפרסם מהוראותינו ותעשנו בזה הענין וזה כולו אמת מבואר לא יחלוק על דבר ממנו אלא או סכל או מי שאינו מדקדק בתורה ומגנה האמתיות אצל ההמון ואם יאמר עלינו זולתו זה אחד מן המגנים אשר שקר:

אבל הציצית שכותבים עליה פסוקים אינו מותר לעשות ואותם הפסוקים ראוי לחותכם ולגונזם וכבר נשאר זה הדבר ממנו והשבנו עליו בתשובה אין ספק שהגיע אליכם (תשובות הרמב"ם תשובה ז'):

ומה ששאלת שאבאר לך איך היא השארות הנפש בעולם הבא כל מה שאפשר לנו לומר בו ולהקריבו להבנה כבר אמרנוהו במה שחברנו. ואני איעצך שלא תעסוק באלו העמוקות לפי שמציאות הדברים הנפרדים מן הגלגלים איך הוא יקשה ציורו מאוד על כל בעלי החכמה המפורסמים ולפיכך הם מכחישים בו ולא ידמו אלא שהוא גשם וכל שכן למתחילים ומי שלא קדם לו חינוך ואל תצייר בדעתך אלא במה שאתה יכול להבינו ולא ישים [יזיק] לך בדתך שתסבור שבני עולם הבא הם גופות עד שיתקיים לך היטב מציאותם. ואפילו תסבור בהם שהם אוכלים ושותים ומולידים בשמים העליונים או בגן עדן כמו שנאמר לא יזיק לך זה בדתך שיש דברים רבים הוסכלו והם יותר מבוארים מזה ולא תזיק סכלותם בעיקרי הדת אבל יהיה בו הכחשת דברי המעתיקים לפירוש האמתי שאמרו אין בו לא אכילה ולא שתיה שמתחייב ממנו הסתלקות מציאות הגוף כמו שבארנו בזה המאמר האחרון שיגיע לכם בלא ספק:

ותפלת תענית איך מקבלים התענית שיאמר למחר אתענה או מה שדומה לזה ונראה שהראוי לאמרו אחר תפילת המנחה לפי שכן יראה מהירושלמי ואם (או) אמרו בעצם התפילה בשומע תפילה כמו שזכרנו בחבור בספר אהבה. ואמנם ענינו לא יאמר אלא מליל התענית:

ואמנם הערבה אני רואה שאין ראוי להוסיף בה על שני בדים כמו שאין ראוי להוסיף על לולב אחד ואתרוג אחד. וזולתינו מן הגאונים מתירים הוספת הערבה כמו שמותר להוסיף בהדס ואנחנו אין דבריהם אצלינו חזק אלא הוספת ההדס מצאנוהו כתוב ר"ל בהושענא. וכל דבר שלא נמצא אותו כתוב בבאור לחכמים שהוא מותר נשאיר אותו על גבולו בלי תוספות ולא גרעון מפני שאין הפרש אצלינו בין התוספת על הדבר המוגבל או בין החסרון ממנו וכשלא נעשה אלא שני בדים קיימנו מצוה מן המובחר ר"ל שאין בה חשש תוספת ולא גרעון זו הוא דעתנו ומי שרוצה להלך אחריה ילך. וממה שזכרת ממה שגנו עלינו רואה קרי בליל הצום ואמרם זה שראה קרי טעון טבילה ואנחנו לא נשגיח בגנות ההמון ולא נתלה במאמרים המפורסמים אלא במה שהוא מוסכם העיון וכבר בארנו עקר זה הדבר בהלכות ק"ש ותפלה באור שלם יבינה כל בעל עיון:

ואמנם היוצר אני רואה כשם שמתפלל אותו ש"ץ כך מתפלל אותו היחיד וכבר אמר זולתינו מן הגאונים ז"ל זולת זה ונתלו באמרם אין היחיד אומר קדוש ורוב גאונינו מן המערב על דעתנו לפי שזה הוא מספר מה שאומרים המלאכים והקדושה שאין היחיד ראוי לאמרה הוא שיכוין הוא להקדוש כמו שאמר השליח צבור בתפילה נקדישך ונעריצך וכבר כתב זה המאמר וראיתו אבן גאסוס נ"ע תלמיד רבינו נסים בספרו שחבר בתפילה ובלי ספק שהוא מצוי אצליכם:

וכל מה שזכרת מאהבתנו והוספת בה יש לך שכר גדול לפי שהיא אהבה לשם שמים והוא נמשכת אחר מה שראית מדברינו בתורה שהוא מאצל השי"ת א"כ עיקר זו אהבה היא לשם וכן חייבים אנו לאהוב את השם בכל לב ובכל נפש ומחוזק אהבתו ראו לנו לאהוב מצותיו ואזהרותיו ואנשיה היודעים אותם והמלמדים אותם:

ואמנם מה שהגיע לנו ואפשר שתהיה אמת ושלא יהיה אמת שיש שם מי שמדבר עלינו רעות והוא מבקש להתכבד בקלוני ויצא משיטת הראוי בחבורנו ושמענו שאתה מחית בידם קצת מחוי והתקוממת בזה קצת התקוממת אל תעשה דבר זה ואנחנו מוחלים לכל מי שיעשה זה בשביל סכלותיו וכל שכן מי שיש לו בזה תועלת ולא יזיק לנו אנחנו וכופין על מדת סדום זה נהנה וזה לא חסר. וכ"ש שההנאה בזה לא כלום לזה האומר בשביל מה שיועילנו בעיני היושבים לפניו מן השלימות ושהוא חכם ושהוא תופש על מי שיחשב בו שבני אדם נסמכין עליו וכש"כ אם היתה התפישה בחכמה ובדעת וזה כולו מועיל למי שעושה בעולם הזה ויועילנו אנחנו גם כן בעולם הזה ובעולם הבא. ואמנם מעולם הבא מבואר והעולם הזה מפני שכל מי שמבקש להעלים מה שגלהו אמנם מוסיף לו גלוי:

ויותר מכל זה שאתה מביא על עצמך מריבות ורעות שאין בהם צורך ואנחנו לא נבקש סיוע מאדם ומניח כל אדם עם מה שירצה לעצמו והש"י יעזור אותך על רצונו וישים מעשינו ומאמרינו לשמו. ושלומך ירבה ושלום כל הזקנים והתלמידים יברכם אלהינו. משה בר מיימון זצ"ל

ספרי הרמב"ם כתבי הרמב"ם

[עריכה]