אגרות הראיה ה

באגרות הראיה ה, יופיעו אגרות מהשנים תרפ"ו - תרצ"ה שלא נכללו ב'אגרות ראי"ה'. ארבעת כרכי 'אגרות הראי"ה' שנדפסו בהוצאת מוסד הרב קוק מכילים אגרות של הרב אברהם יצחק הכהן קוק שנכתבו עד לשנת תרפ"ה, 1925. חלק מהאגרות - מקורן באתר עיתונות יהודית היסטורית.

ברכה למלאת שבעים שנה לרב מנחם נתן אויערבאך (כא' אלול תרפ"ט)

ב"ה כא' אלול תרפ"ט

שלום וברכת השנים לכבוד ידידי עז הגאון המובהק המפורסם לשם-ותהלה גזע קודש מחצבתו מו"ה מנחם נתן אויערבאך שליט"א. מחבר-ספר אורח נאמן ועוד ספרים יקרים.

אהובי הדר"ג, רגלי אהבתינו הנאמנה יעוררו אותי להתנער מכל המון הטרדות והעצבונות הנוראים אשר הקיפו אותנו בימי הצרה והצוקה אשר סבונו מעקת אויב בציפיתנו לרחמי שמים אשר בקרוב יופיעו על עמו ונחלתו. וקרנות צדיקים תרוממנה ויראו שונאינו ויבלו. ואגיש בזה לכתר"ה חביבי שליט"א את ברכתי הנאמנה ליום מלאת לו שבעים שנה. יאריך ד' ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים. ויזכה להגדיל תורה ולהאדירה ולהוציא לאור עולם את כל רובי תורותיו אשר אתו בכתובים. אפריון אמטי לכבוד הרבנים הנכבדים מחבבי תורה ומוקיריה הועד הנכבד להדפסת ספריו היקרים דכ"ג והמשתתפים בחגיגת השבעים שלו לאוי"ט. גם בכיוון המטרה הקדושה של הדפסת הספרים הנכבדים אשר הנם ויהיו למאורות בישראל, באהלי תורה ושערי הלכה המצוינים. והנני בזה חותם בכל חותמי ברכות לכת"ר ולכל אשר לו ולכל עוזריו ומסעדיו לתורה ולתעודה. יתברכו בכל טוב סלה. ונזכה כולנו יחד לאור גאולה וישועה ושנת שלומים לריב ציון במהרה בימינו ובקרוב כנפש-היקר. ונפש ידידו-עז, דוש"ת באהבה-רבה חותם בברכת השנים בכתיבה-וחתימה-טובה בספרן שצ"ג מלונ"ח.

הק' אברהם יצחק הכהן קוק

(מקום החותם)

פורסם בעתון 'דאר היום', יד' תשרי, תר"ץ, 18.10.1929.

מחאה נגד הנציב העליון (ט' תשרי תר"ץ)

לכבוד הוד מעלתו הנציב העליון ומפקד עליון לא"י, ירושלים.

אדוננו הנכבד מאד,

הננו מתכבדים בזה להודיע להדרת כבודו, כי יושב ראש הנהלת הועד הלאומי הודיע לנו בתור פקודה בשם הוד מעלתו, בנוגע להתפלה של יום הכפורים דנא, שהסדר הדתי שלה הוא שהיא מסתיימת בתקיעת שופר, שבשנה זו מפני הלחץ של הערבים נמנע לתקוע בשופר בתפלתנו על יד הכותל.

אנו רואים הכרה וחובה קדושה לעצמנו למחות בזה לפני ה.[הוד]מ.[מעלתו] על הגזירה החדשה, שיצאה השנה על סדרי התפלה שלנו ביום הכפורים על יד הכותל המערבי. הפקודה האוסרת את תקיעת השופר עם גמר הצום והתפלה, פוגעת במנהג דתי המקודש בעמנו מדור לדור. הפעולה של תקיעת השופר עם גמר תפלת הנעילה של יום הקדוש, היא סמל דתי החותם את קדושת היום. הפגיעה במנהג זה היא על כן פגיעה בכל סדר התפלות והמנהגים של היום הקדוש הזה ובשלמותם, וכל אדם מישראל אי אפשר לו שלא לראות בגזירה כזו עלבון קשה לרגשותיו הדתיים ופגיעה בחופש הדת והמצפון הדתיים הפנימיים. אפשר למצוא כדוגמתן אולי רק בימים האפלים של ימי הבינים, ואנו לא היינו מקבלים עלינו בשום אופן את הגזירה הזאת, שאין לה על כל פנים יסוד אף בעיקר ה"סטטוס קבו", שהממשלה עומדת עליו - כשם שידענו להתיצב בכל מקום ובכל הזמנים כנגד כל ניסיון של התנקשות בדתנו ובקדשנו - אלמלא התנאים הקשים המיוחדים של השעה. שונאינו שהביאו עלינו את מהומות הדמים של השבועות האחרונים, אשר זעזעו את עם ישראל ואת העולם התרבותי הגדול, מוכנים כנראה, להמשיך את פעולת האימתנות שלהם, והם לוחצים על הממשלה לסייע את ידם ולעשות את רצונם. ההכרה שאין לנו על מי להשען בארץ הזאת מלבד אבינו שבשמים, הרצון למנוע מאת תושבי הארץ זעזועים ופגעים חדשים ויהא מה - מביאים אותנו לקבל את הגזירה המעליבה, ונתנו פקודה מתאימה לשמש של הכותל המערבי. אבל עם זה אנו רואים חובה לעצמנו להביע בזה לפני ה.מ. את מחאתנו הנמרצת, ואת התמרמרותנו העמוקה על הפגיעה הזאת ברגשותינו הדתיים ולהכריז בזה בכל תוקף שמתוך כך אין אנו מקבלים עדיין גזירה זו, כמו שאר הפקודות והסדרים החדשים בקשר את התפלה על יד הכותל המערבי כדבר נורמלי ובשום אופן לא נסכים לה מהיום ולהבא.

הרבנות הראשית לארץ ישראל, הישוב היהודי בארץ ועם ישראל כולו, לא ישלימו לעולם עם התעללות ברגשותיהם ובמסורותיהם הדתיות.

את הדברים האלה ראינו חובה להודיע לה.מ. יסלח נא ה.מ. על דברינו אשר הם מתפרצים מתוך מכאובי לבבנו הנוראים מאד.

והננו חותמים ברגשי כבוד מאד נעלים

הסרים למשמעתו (חתומים) הרה"ג אברהם יצחק הכהן קוק

הרה"ג יעקב מאיר

ט' תשרי תר"ץ

פורסם בעתון דבר, 17.10.1929, עמ' 3.

מכתב בעניין ייבוא תפילין ומזוזות מחו"ל (כג' אדר תרצ"א)

כאשר נתברר לי שבין התפילין והמזוזות המובאים מחו"ל נמצאו רבים מהם שהם פסולים ולא עוד אלא שמתקפחת בזה פרנסתם של סופרי סת"ם הכשרים של א"י, ע"כ אבקש בזה שכל אחד יזהר לקנות תפילין-ומזוזות מהסופרים בני א"י מאלה שהם ידועים שעוסקים באמונה בעבודתם הקדושה ומוציאים מתחת ידם רק תפילין-ומזוזות כשרים ע"פ דין-תורתנו-הקדושה.

ולראיה באתי-על-החתום יום הנ"ל פעה"ק ת"ו

החתימה

פורסם בעיתון 'דאר היום', ז' אייר תרצ"א, 24.4.1931

מכתב למערכת 'דאר היום' בנושא משחק הכדור-רגל בשבת (ב' ניסן תרצ"א, 20.3.1931)

כבוד מערכת דאר היום

הנני מוצא לי לחובה קדושה להסיר דברים של שגיאות מצד ההלכה שבאו במכתבו של אחד הרבנים ל.מ. ב"דאר היום" היום גליון קל"ג ש"ז בתור תשובה על ה"אגרת לרבני ישראל" בשם "לא תקונים כי אם ידיעת המקורות".

אמת הדבר שידיעת המקורות הוא דבר נכבד בהוראה ומפורש אמרו חז"ל במסכת סוטה כ"ב א' מבלי עולם - שמורין הלכה מתוך משנתם. ומפרש רש"י שם ד"ה 'שמורין' שמבלין עולם בהוראות טעות דכיון דאין יודעין טעמי המשנה פעמים גורמין שמדמין לה דבר שאינו דומה ועוד האריך בזה רש"י ז"ל שם. והדברים מכוונים להקלקול בהוראה שיוצא על ידי שמורין הוראות בלא ידיעת המקורות, ומהרש"א כתב על-זה שם 'ובדורות הללו אותן שמורין הלכה מתוך שולחן-ערוך והרי אינם יודעים טעם הענין של כל דבר אם לא ידקדקו מתחלה בדבר מתוך התלמוד שהוא שמוש תלמידי-חכמים, טעות נופל בהוראתם. והרי הם בכלל מבלי עולם ויש לגעור בהן' עד-כאן-לשונו. ובתשובות הרא"ש כלל ל"א סימן ס' כתב, 'כל המורים הוראות מתוך דברי הרמב"ם ז"ל ואינם בקיאין בתלמוד לידע מהיכן הוציא דבריו, טועין להתיר האיסור ולאסור את המותר עד-כאן-לשונו.

וזה הכותב שקרא את שם מאמרו בקשר עם ידיעת המקורות היה צריך לקיים בעצמו את החובה הזאת. לא לכתוב דבר הוראה, כי אם על פי ידיעת המקורו. אבל כל דבריו הם דברים של שגגה שנאמרו בלא ידיעת המקורות. ולא רק שלא ידע את המקורות אלא שגם הדברים בעצמם הציג אותם בשיבוש.

והנה הכותב הזה להראות בקיאות נגד האיסור של כדור הרגל, שנתפרסם מכל גדולי הרבנים מפני שיש בשחוק זה כפי מה שהוא נהוג היום ענינים של חילול שבת ושל חילול יום-טוב במדה מרובה שהם מלוים את השחוק הזה כידוע לכל. וראוי לכל מי שנזקק להוראה לדעת שלא רק את הדין ככתבו צריך המורה לדעת אלא גם את הנידון של העובדא כמו שהוא בחיים. ומאחר שיחד עם כדור הרגל באים כל מיני חילולי שבת וחילול יום-טוב, יפה עשו הרבנים שהם לוחמים בכל כחם להודיע את איסורו.

ולא עוד אלא שהכותב הזה נתן מכשול לפני הרבים שכרך את הדברים שנאמרו בהגהת שו"ע סי' תקי"ח בהלכות יום-טוב, ששם כתוב "ומותר לשחוק בכדור אפילו ברשות הרבים". שהיתר זה במקום שאסור בהוצאה לא נאמר אלא ביום-טוב שאין בו איסור הוצאה, רק בדבר שאין בו שום צורך יום-טוב כמו אבנים אסור גם הוצאה ביום-טוב. ועל זה נאמרו הדברים, שהכדור, במקום שאיננו גורר עמו איסורים אחרים, אף-על-פי שאין בו צורך יום-טוב גמור כי אם טיול בעלמא מכל מקום מותר ביום-טוב לדעה זו. וממילא מבוארים הדברים שבשבת שיש בו איסור הוצאה אסור לשחוק בכדור בכל מקום שיש בו משום איסור הוצאה. וביום-טוב שהוא מותר לדעת הג"ה זו, רק איסור ההוצאה הותר. אבל איסורים אחרים אם הם מלוים את שחוק הכדור כמו שהוא נהוג היום, שעושים על ידו חפירות ובאים על ידי זה לנסוע באיסור גמור ממקום למקום בחילולי יום-טוב גמורים בפרהסיא בודאי שהוא איסור גמור. ובהלכות שבת שדעת המחבר ורוב הפוסקים המסכימים עמו כתובה שם מפורש בסי' ש"ח סעיף מ"ה אסור לשחוק בשבת ויו"ט בכדור, הוא מסמא את העינים.

והנה כתב שם הרמ"א בהגה "ויש מתירין ונהגו להקל", ולא נזכר כלל בענין שבת שיש אפילו דעה אחת שהיא מתירה בשבת ברשות הרבים ובכל מקום שיש בו משום איסור הוצאה. ומי שיש לו איזה ידיעה במקור הדין לא יוכל להעלות זה על לבו. שהרי, בירושלמי תענית בפ"ד הלכה ה' אמרו בטעם חורבן ביתר שהיה מפני שהיו משחקין בכדור. והיינו מפני חילול שבת שבו. וכן הוא מפורש במדרש רבה איכה מפני שהיו משחקין בכדור בשבת, וממילא הוא אסור בכל מקום שההוצאה אסורה. אפילו בזמן שאין שום איסור כרוך בו, אלא איסור הוצאה בלבד. ובמקום ששארי איסורין שהם אסורים גם ביום-טוב נהוגין בו, פשיטא הוא שגם להמתירין ביום-טוב אסור הוא.

ודברי הרמ"א בדרכי משה הם מבוארים בזה. שכתב שם בסי' ש"ח לגבי שבת בס"ק י"א, 'ופשוט הוא דאף למאן דשרי מכל-מקום אסור לשחק בר"ה בשבת, ואפילו בכרמלית. דבקל הוא שנופל לחוץ מד' אמות וכ"ש אם השחוק הוא בדרך שמוציאו שאסור', עד-כאן-לשונו. וממילא מובן שמאחר שבכל אופן שיוכל איסור לבוא על ידו אסור הוא ואפילו בתוך ד' אמות אסור הוא בשבת מפני שיבוא על ידי זה לידי איסור להביא אותו מחוץ לד' אמות כשיתגלגל שמה. ואם כן במצב של שחוק הכדור שבזמנינו שאיננו גדור דוקא בד' אמות פשוט שרק שחוק וקלות ראש הוא לומר שהוא מותר מן הדין לא רק בשבת אלא ביום-טוב, אפילו לדעת המתירין. ומובן מאליו מתוך ידיעת המקור הקרוב לכה"פ שהם דברי הדרכי משה. שהם תמיד נחשבים למקור למה שכותב הרמ"א בהגה. שמה שכתב הרמ"א בהגה על דברי המחבר האוסר, 'ויש מתירין ונהגו להקל' שכוונתו הוא רק באופן שאין בו משום סרך של איסור הוצאה בשבת. והוא הדין ביום-טוב שאין שום יסוד לאלה שנהגו להתיר רק באופן שלא יביא עמו שחוק זה שוום איסור מהאיסורים הנוהגים ביום-טוב. אבל בשחוק הכדור שנהגו עכשיו, שיש בו קשר עם איסורים חמורים שעושים לא רק את השבת כי אם גם את היום-טוב שהוצאה ומלאכת אוכל נפש מותרים בו. עושה אותו כחול ממש בחילולים גמורים כמו חפירות ונסיעות וכתיבות ומקח וממכר, ועוד כמה איסורים שנוהגים גם ביום-טוב. שכל אלה האיסורים ועל-כל-פנים איזה מהם נגררים עמו, הכל יודעים שלא עלה על דעת שום אדם להתיר זה אפילו ביום-טוב. והראשונים לא דברו כלל על שחוק כדור מרוחב ופומבי כזה,הגורר עמו דברים רבים שמפסידים לגמר את קדושת השבת והיום-טוב ואת מנוחתו השלמה והמקודשת בישראל מעולם.

ובאמת צדקו דברי המהרש"ל ביש"ש שכתב על דברי המתירין ביום-טוב, אפילו במקום שאיננו גורר אחריו איסורים אחרים כמו שחוק הכדור המצומצם שהיה בימיהם שלא התירו המתירים ביום-טוב כי-אם לילדים ולא לעשות מנהג ביום-טוב להפקיע על-ידי-זה קדושת יום-טוב והרגשתו הרוחנית העליונה, איך שיהיה על שחוק כדור הרגל שבזמננו על פי תנאיו לא עלה על דעת שום אחד מהפוסקים להתירו חס ושלום לא בשבת וגם לא ביום-טוב. וכל המפריז בזה להיתר, הרי הוא מכשיל את הרבים וגורם להרבות חילול שבת ויום טוב בישראל ורחמנן ליצלן מהאי דעתא.

והכותב הזה שכתב שהאמור בשולחן-ערוך א"ח סי' ש"ו מותר לקנות בית בארץ ישראל מהעכו"ם וגם לחתום בערכאות שמותר הישראל בעצמו לחתום בשבת מטעם הדיעה האומרת שכתב לועזי אינו אסור מדאוריתא. ואם כן מותר לישראל בעצמו לחתום בשבת ואלה הם דברים שנאמרו בלא הסתכלות במקור הדין כלל. שהרי מפורש אמרו בגמרא ב"ק פ"א ב' ובגיטין ח' ב' על זה הדין ששהלוקח בית או שדה בארץ ישראל ואפילו בסוריא כותבין עליו אונו אפילו בשבת, בתמיה רבתא! בשבת סלקא דעתך אלא כדאמר רבא התם אומר לנכרי אני עושה, הכא נמי אומר לנכרי ועושה. ואף על גב, דאמירה לנכרי שבות, משום ישוב א"י לא גזרו רבנן', עד-כאן דברי הגמרא. ואם כן איך יוכל שום אדם לומר שהגמרא מתירה לישראל לחתום בעצמו בשבת. שאם היה הדבר כן למה יאמרו בגמרא בכל כזו אריכות אומר לנכרי ועושה ה"נ אומר לנכרי ועושה, והלא הנכרי בודאי יכתוב בכתב לועז. ואם היה חלילה איזה היתר שהישראל בעצמו יחתום למה צריכים לומר אומר לנכרי ועושה. אבל הכותב הזה לא שם לבו כלל לדברי המקורות. ואיך לא נדקדק בפירוש דין זה שכתב המחבר ובדברי ההג"ה, שהוסיף הרמ"א שהם מדברי האור זרוע, כמו שרשום במראה המקום (א"ז). וידוע לכל צורב שהאור זרוע לא אמר את דבריו להקל בזה, אלא להחמיר, ולהודיע שגם על ידי נכרי לא הותר גם משום מצוה של ישוב ארץ-ישראל, לדעתו כי אם דוקא שבות דשבות, דהיינו אמירה לנכרי לעשות איסור דרבנן. ובשביל כך מצדד הא"ז שכתב לועז אין בו איסור תורה, לא ח"ו להתיר על ידי זה לישראל בעצמו לכתוב אלא לאסור לעשות כן אפילו על ידי נכרי אם אינו כותב לועז. וכן הן דבריו בספר אור זרוע סי' כ"ח בהלכות שבת וז"ל 'הא למדת דבאיסורא דרבנן נמי אמירה לנכרי שבות, ומפרש בזה, הא דאמרי' פ"ק דגיטין דהקונה שדה ופי' אומר לנכרי וכותב עליו אונו אפילו בשבת אע"ג דאמירה לנכרי שבות משום ישוב אר"י לא גזור רבנן. ופי' רבנו יואל ב"ר יצחק זצ"ל דבכתיבת עכו"ם איירי כדפרישית במלאכה דהכותב דלא אסורה רק מדרבנן. וכן ראיתי כתוב בשם הר' יהודא אפ"ה דוקא משום ישוב א"י שרי הא לאו הכי אסור לומר לנכרי אע"ג דלא אסור כ"א מדרבנן' עכ"ל. הרי דברי הא"ז ברורים שהוא אומר להחמיר שהטעם של ההיתר לומר לנכרי בשביל ישוב א"י לחתום הוא רק מפני שהוא לדעתו שבות דשבות, מפני שהוא ז"ל סובר שגם הכתיבה בעצמה הלועזית אינה אלא שבות; ומשום הכי התירו את האמירה לנכרי, בזה, אבל חלילה לא עלה על דעת שום פוסק להתיר לישראל שיחתום בשבת ויום-טוב אפילו בלועזית.

ועצם השיטה של האו"ז שכתב לועז אינו כ"א מדרבנן, כבר ביארו גדולי הפוסקים שהיא דעה שרוב הפוסקים ראשונים ואחרונים רובם ככולם לא סבירא להו כלל. וחלילה להקל על סמך זה שום קולא בכתיבת ישראל בשבת אפילו בכתב לועז, ולא נאמרו הדברים כי אם למצא מקום להדעה המחמירה האומרת שגם שבות לא הותר בשום מצוה אפילו במצות ישוב א"י, שהם אומרים שמה שהותר אמירה לנכרי בזה, משום ישוב א"י לא הותר כי אם בכתב לועז, שיש בה צד קולא קצת לגבי נכרי אבל לא לגבי ישראל, וההלכה הרוחת היא שכל הכתבים שבעולם הם אסורים בשבת ויו"ט מן התורה וכפשט לשון המשנה דשבת ק"ג הכותב שתי אותיות בכל לשון חייב.

והנה הארכתי בדברים כל-כך פשוטים, כדי להודיע לרבים שחלילה לסמוך על קולותיו של הכותב הנ"ל ולא זו הדרך לישר דרכי התורה בישראל ובא"י לומר שצריכים ידיעת המקורות ולהורות לגמרי בהעלם עין מהמקורות שהיא הוראת טעות ומכשול.

אבל באמת השטחיות מצד איזה שלמדו קצת, והבורות ואי הידיעה מצד ההמון, הן גורמי התקלות בכל ערכי החיים שלנו. וכדי לבא לידי תיקון צריכים אנו להרבות למודי תורה בכל השדרות הרחבות ואז ידעו להבחין בין האסור והמותר בכלל ולא יהיו כעורים ההולכים ונכשלים, ולהרגיל במוסר ודרך ארץ את התלמידים שלא שמשו כל צרכן שלא יקפצו להורות בלא המלכה בגדולים מהם, ואז יתישרו הדרכים כולם על פי התורה והמצוה שלעולם דרכיה הם דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

אבקש לגנוז את הגליון הזה, אחר קריאתו, ולא לזורקו, מפני קדושת דברי תורה שבו. ולולא ההכרח להסיר את המכשול, לא הייתי חפץ לבא בדברי-תורה בעתון יומי. אבל מטעם הנ"ל הנני מוכרח לפרסם את דברי באותו המקום שנתפרסמו דברי השגיאה הנ"ל והשם יתברך ישמרנו ואת כל עמו בית ישראל מכל מכשול, ויישר לפנינו את דרכו בקודש, כנפש החותם בעתרת שלו' וצפיית ישועה קרובה לעם ד' הגוי כולו ולאדמת קדשו, במהרה בימינו אמן.

הק' אברהם יצחק הכהן קוק.

פורסם בעיתון 'דאר היום', ב' ניסן תרצ"א, 20.3.1931.

המערכת הוסיפה כותרת לפני מכתב הראי"ה:

כדור הרגל מותר, אך לא המקושר בו. הרה"ג קוק עונה ל"אחד הרבנים" בקשר עם האגרת לרבני ישראל.

בגליון הבא מופיעה הבהרת הרב קוק כי הכותרת של המערכת הפוכה לגמרי לדבריו.

הבהרה בעניין איסור משחק כדור-רגל בשבת (ד' ניסן תרצ"א, 22.3.1931)

ב"ה

מודעה לרבים

הנני מודיע בזה לכל אחינו-בני-ישראל ששחוק כדור-הרגל הוא אסור בשבתות וימים טובים איסור מוחלט. וחלילה ליתן שום ערך לדברי הטועים שנכתבו בדאר היום ובפרט למה שהוסיפו לפני תשובתי בגליון קל"ט שנדפסה היום שההוספה הזאת היא ממש ההיפוך הגמור מכל דברי בתשובה הנ"ל שכל קורא בה יראה ששחוק כדור הרגל הוא אסור על פי דין תורה בשבת ויו"ט איסור גמור וחלילה להקל בזה כלל וכלל. ולראי' באתי-על-החתום יום עש"ק ב' ניסן תרצ"א פעיה"ק ירושלים תובב"א הק' אברהם יצחק הכהן קוק

פורסם בעיתון 'דאר היום', ד' ניסן תרצ"א, 22.3.1931

קריאה להסתדרות לקיים ביעור חמץ (יד' ניסן תרצ"א)

לכ' הנהלת הסתדרות הפועלים לא"י

כאן

שלו' רב.

הנני בזה, מכל תהומות נשמתי, קורא אל כבודכם, חוסו נא על כבודן של ישראל ושל ארץ ישראל, והעירו את לבב כל הקבוצות והסיעות אשר הן אגודות עמכם, להסיר מעלינו את כלימת עולם הנוראה של אכילת חמץ בפסח הבע"ל. הה נורא הוא השבר הזה, מי יכילנו, נשמת כל ישראל מזדעזעת לשמע הקלון האיום הזה, שבנינו בוני הארץ אבות הם המה ישלחו יד בעורק החיים, ביסוד קודש הקדשים מכון גאולת העם ופדותו, תחיית רוחו ואוצר אור חייו, חקת חג הגאולה, בכל הוד קדשו. אם אין היד משגת לקחת את המצה היקרה במחירה, חובת קודש היא להסתפק בהמצה, שאינה יקרה כל כך. ואם אין אפשרות לאכול אפילו מצה זו לשובע בשבעת ימי הפסח הבעל"ט, מסתפקים בשיעור מצומצם לכבוד יום טוב ומשלימים את השובע בפירות ובירקות ובכל דבר המזין, כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם. ובלבד שלא יאכל חמץ, ולא יובא על ידי אחינו, שהם כל כך יקרים לנו מצד מפעלם בבנין ארץ האבות וישובה, מחט דוקר בתוך לבבה של האומה כולה על ידי ניאוץ הקודש של הפרת דבר ד' החי ומחיה אותנו ואת לאומיותינו ותקנותינו לעד באכילת חמץ בפסח, חס ושלו'. שמעו אחים ובנים חביבים, ותחי נפשכם ותחי ארצנו ויחי עמנו בגללכם סלה.

אחיכם, נאמן עבודתכם החותם בהמית לבב, בברכת חג הגאולה שמחתו והכשרו, בכל מלא רוחב ארצנו הקדושה.

יב' ניסן [תרצ"א]

הק' אברהם יצחק הכהן קוק

פורסם בעתון 'העם עתון לאומי', ב-1.4.1931

מכתב לועד הקהלה בחיפה - מחאה על חילול שבת (יג' אייר תרצ"א, 30.4.1931)

לכבוד הועד הנכבד בחיפה ת"ו הנני מוצא לי לחובה קדושה להעיר את לב כבודו, על-דבר התרגשות הלבבות של כל החוגים שזיק היהדות לא נכבה מלבם בדבר המצב הנורא של חילול שבת-קודש שנפרץ במחנה כבודם. הנני חושב שעלבון נורא כזה אי אפשר שימשך ,וכל השדרות מכל פינות עמנו חייבים להתאמץ לגדור בעד הרעה הזאת שמכל הצדדים הננו סובלים מזה נוראות. תקותי חזקה שכבוד הועד יחד עם הרבנות תמצאו עצה נכונה להסיר מעל עמנו וארצנו את הכתם המחפיר הזה של הריסת חיי העם בארצו באופן כל כל מדאיב. והנני בזה חותם בברכה נאמנה ורגשי כבוד. הק' אברהם יצחק הכהן קוק

פורסם בעיתון 'דאר היום', יג' אייר תרצ"א, 30.4.1931

מחאה נגד עיתון 'דאר היום',על הטענות להלשנה כביכול על אליעזר בן יהודה (כד' טבת תרצ"ג)

גם אני חקרתי ודרשתי מאנשים נאמנים מזקני ירושלם, ונתברר לי שמעולם לא היתה חס וחלילה שום מסירה מצד רבני ירושלם ומנהיגיה אז נגד בן-יהודה בענין המאמר שבגללו העלילה עליו הממשלה התורקית, ולהפך – הרבנים והממונים השתדלו לברר להממשלה אז שאין שום מקום להעלילה הנ"ל, ובהשתדלותם סרה הסכנה שהיתה צפויה אז על הישוב בכללו. ובשביל כך יצא בן יהודה ממאסרו לחרות. ותמיהני מאד על אנשים המתאמצים לחרחר ריב ומשטנה בשעה שכל הכיוונים שלנו צריכים להיות בעת הזאת לשלום ולאחדות בין כל אחינו העומדים כלם כאחד על יסוד בנין ארץ הקודש ושיבת שבותה בעז"ה! אבקש מזה ממערכת דאר היום ביחוד ומכל העתונים שלנו לפרסם את ההודעה הנ"ל ולראיה באתי על החתום, כד' טבת תרצ"ג פעה"ק ירושלים ת"ו. אברהם יצחק הכהן קוק.

פורסם בעיתון 'דאר היום', ב' שבט תרצ"ג, 29.1.1933

תמיכה בעיתון 'ההד' (תשרי תרצ"ד)

מערכת נכבדה וחביבה. שמח לבבי ב"ההד" בראשית יצירתו, מפני שמצאתי אותו מפנה את פניו אל הדרך הישרה אל אותו הכיוון שאנחנו מבטאים אותו בשאיפת הנוסח שבתפילה: "כרצונו, וכרצון יראיו וכרצון כל עמו בית ישראל". כשאלה שלש השאיפות הקדושות מתחברות ומאוחדות יחד הננו רשאים לקוות להשפעה מבורכת. ו"ההד" במהלכיו נתן שמחה בלבי מפני כיוונו זה. וכעת בהתרחבו והתגדלו חזקה תקותי, שתרבה טובתו ודרכו הישרה תהיה יותר מפותחת ומשוכללת. ומבוקשנו האצילי להביא ההכרה של כל הנשגב ושל כל הקדוש בחבה יתירה לכל שדרותינו ולהתאימם עם שאיפת בנין ארצנו ותחית ישראל ושיבת שבותנו עליה יהיה מבוטא בתבואת ספרותו ההולכת ומאירה ביתר עז בעז"ה. ברוכים תהיו המדברים טוב ויועצי שלום על עם ד' ונחלת קדשו. כברכת מוקירכם ומחזק ידיכם בקודש. אברהם יצחק הכהן קוק

פורסם בעמוד הפתיחה של גיליון תשרי תרצ"ד של עיתון 'ההד'

מכתב לעורך "ההד", ר' בנימין, בעניין ההגנה על הנאשמים ברצח ארלוזורוב (ד' תמוז תרצ"ד)

ב"ה

יום ד' לחדש תמוז תרצ"ד

ידידי מכובדי ר' ב. מערכת ה"הד".

ממקור לבבי הכואב על שברי עמי אשיב לכבודו על מכתבו היקר, שאני מעיד עלי שמים וארץ שחבתי היא גדולה, ממש בכל לבבי ובכל נפשי, לכלל עמנו ולפרטיהם ולכל מפלגותיהם, מפני שאני מאמין באמונה שלמה, שכל חלק מהם הוא אבר מיוחד בשיעור הקומה הקדושה והנפלאה שהיא כנסת ישראל כולה במלא מובנה.

כל עבודה וכל פעולה, תהיה חומרית או רוחנית, שהיא מכשירה באופן קרוב או באופן רחוק את כינוס גלויותנו ושיבת בנינו לארצנו היא חביבה עלי חבת נשמה לאין קץ.

ברור לי, בהכרה ברורה ובאמונה שלמה, שגם מתוך הסיעות הסותרות זו את זו, יבנה על ידי עצת ד' גואל ישראל בנין עדי עד, שממנה תוסד גאולתנו השלמה.

רק האמת בטהרתה היא המאירה את עיני ותומכת את לבבי, שאתן את כחי הדל להציל את הלקוח למות בלא שום יסוד לאשמתו, ואשר הנני חדור כולי בהכרה ברורה מטהרת המצפון שלי שהנאשם הוא נקי וצדיק וחף לגמרי מכל פשע וחשד של רצח. וברור לי נאמנה שמעולם לא עלה על דעת נפש או חברה מישראל לשלוח ח"ו יד ברצח זה, וחלילה לנו לעמוד מנגד ולא להתאמץ בכל מה שתשיג ידנו שלא ישפך דם נקי בקרבנו.

ההכרה שאנחנו הננו רחוקים מרציחה יותר מאחרים הקרובים לנו במקום אינה צריכה להביא הוכחות מרחוק. חיי יום יום הם עדים על זה.

אמנם גם בלא זה הננו חדורים בההכרה המפורטת של מאורע זה, שהנאשם של מאורע זה הוא נקי מכל אשמה, שאנו מקוים שהאמת הזאת תתברר לכל בע"ה, ולא יהיו עלינו דמים.

בכל סיעה ובכל תנועה ישנם בודאי דברים שאיני יכול להסכים עליהם, אבל זה לא יוכל לגרום, שאהבתי מלאת השלהבת היוקדת בי לעמנו הקדוש ולכל פרטיו תהיה נפגמת אפילו כחוט השערה והיא עומדת בקרבי במדה שווה למכבדי ולבוזי. את כולם אני אוהב בלא מצרים.

זאת היא יקירי, התשובה של חותם לבבי, שאני מוסר לך נאמנה, ברגשי כבוד וחבת אמת.

נאמנך מאד

אברהם יצחק הכהן קוק

פורסם בעתון "ההד", ואחר כך גם בעתון 'דאר היום', יח' תמוז תרצ"ד

תמיכה בעיתון 'היסוד', (יח' שבט תרצ"ה)

אחינו היקרים! מסורת בידינו, שלא ליתן אל כל הערך אל הכמות. כשאנו באים למוד איזה ענין במדת ההוקרה המתיחסת אליו, אל התוך אל האיכות אל הכיוון היסודי עיניו נשואות ובאותה המדה שאיזה דבר נושא בתוכו את הגרעין העיקרי, שנפשנו משתוקקת וכמהה אליו, במדה זו אנו צריכים להוקירו ולאמצו. ומה טוב אם יהיה אם נוכל להרחיב את גבולו ולחבר גם כן את ההגדלה הכמותית אל הגודל האיכותי. הדברים מגיעים בדברי אלה, בדבר חובת החזקתנו את העתון השבועי "היסוד" שבאמת איננו צריך להתבייש בשמו על שם שאיפתו והרוח המחיה אותו. ומה הוא כיוונו של עתון מוגבל זה? כבר ראינו כולנו מתוך מהלכו בשנים אשר עברו עליו. "היסוד" כשמו כן הוא, דורש, שאנחנו נכוון בבניננו בארץ. לבסס את כולו על היסוד הודאי והבריא. אותו היסוד שהוא תנאי התנאים ועיקר העיקרים בגאולתנו בהצלחת בניננו הכלכלי בארץ אבות, החזקת ברית ד' עשר עם עם קדשו, הרמת דגל התורה, מקור חיינו וערובת תקומתנו, שמירת התורה והמצוה, קשר קיים לעד עם מורשת אבות הקדושה והטהורה, כל אלה הם באמת אבני היסוד לכל הבנין, שהננו עדים חיים וקיימים ברוך השם להתהוותו פה על אדמת הקודש. ואת היסוד הזה חובה עלינו לחזק ואת העתון השבועי הזה שאין כיוונו אלא טוב ויושר שלום וברכה על ישראל אשר בא יבאו לישובנו בקודש בכל כבוד ותהילה נגד כל אחינו שבארץ ושבגולה ונגד כל העמים כולם, כפי אותה המדה אשר אנחנו נעמוד על משמרת קדשינו, באותה המדה אשר יחד עם בניננו הלאומי ומפעליו הגדולים יעלה אצלנו ערך הקודש, יפעת הכבוד לכל קודש ד' אשר "היסוד" תמיד מעיר ומזכיר מעודד ומחזק, לכן אל תתנו מקום לענין זה היקר לנו, להתמוטט ח"ו. חזקוהו ואמצוהו בחומר וברוח, הרחיבו גבולו, הגדילו מנין מנוייו, קוראיו וסופריו, העלוהו תמיד למעלה למעלה, וכפי מדת תגבורת היסוד יחזק הבנין בנין עדי עד, אשר אליו תערוג נפשנו ויהמה לבבנו לראות על ידו בשמחת גויינו ובתהילת נחלתנו סלה. ברוכים יהיו כל נותני ידים לאמץ ולחזק את דגלה הקודש אור ישראל, על אדמת הקודש לשם, לתהילה ולתפארת כנפשם היקרה ונפש מברכם באהבה נאמנה מהר הקודש מירושלים. הק' אברהם יצחק הכהן קוק

נכתב ב-יח' שבט תרצ"ה. מופיע ב"קובץ מאמרים" שעיתון היסוד הדפיס במלאת שלשים לפטירת הראי"ה