אגרות האדר"ת
מתוך ספר "אדר היקר"
נערכו על ידי חתנו הרב ר' אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל
א[עריכה]
בס"ד.
אמרתי לעוררו בדבר חידוש אומר מן החדש לדעתי הפעוטה.
בדרושי לשבת העבר, (אשר בעה"י הגדתי שלש שעות רצופות), הארכתי בדברי המג"א סתק"ו שבשבת ע"פ אם שכחו ליטול חלה מלחם חמץ א"ל תקנה, והמצאתי אופנים בהיתר, מלבד מה שפלפלתי ב"ה על כל דברי האחרונים שראיתי בעניין זה. ובסוף דברינו אמרתי שאם הייתי כדאי ה"א דבר חדש בזה. הן בשו"ע יו"ד סשכ"ו מבואר העושה עיסה לחלק פטור, והלכה זו רפוי' בידי רבותינו הראשונים וגם האחרונים, שא"כ האיך משכ"ל חובת חלה כלל. ובאמת מ' בשאר ראשונים דאה"נ דגם כשעושה עיסה לעצמו נמי פטור, ויעוין במע"מ ה' חלה, ובש"ך יו"ד שם, (ובביאורי מרן הגר"א ז"ל סק"ו, מה שהאריך בזה, וכמעט שאינו סגנון לשון קדשו).
אמנם הצל"ח ברכות ל"ח, א', כ' דה"ט שחייבות בחלה מפני שאח"כ עתידין לצרפן בסל, ולכן אם מחלקן לאנשים הרבה שאינם מב"ב אה"נ דפטור. וכן אם אינו עתיד לצרפן בסל, פטור גם כשעושה לעצמו ומחלקן, עיין שם באורך.
ולפי זה הי' נראה לי בזה, ע"פ מה שחקרתי אם צירף בסל לחמו של אחרים אם נתחיבו.
ולכאורה דבר זה תלוי באם מירח כריו של חברו, שנחלקו בזה רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, דלרבי יוחנן חייב. ונראה לי דה"ט דלא שייך בזה אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, דה"ל כמו הטיל בשר בקדירת חלב של חברו, וכתוספות יבמות פ"ב ב'. וה"ט דעיקר חיובו של תבואה כשנגמר לאכילה, והוא במרוח המוץ שלו, ועל כן גם כשעשה אחר כן נתחייב ממילא.
ויעוי' בתהר"י רפ"ה דברכות, שכ' דאם עירב תבן ומוץ בתבואתו גם כשכבר נתחייב, שנפטר גם אח"כ מתרומות ומעשרות.
ומזה דנתי לענין הפקר אחר מירוח, שנסתפק בזה השער המלך, ואין כאן מקומו.
ולכאורה ה"נ לומר דל"ש זה רק במרוח, ומה"ט דממילא נעשה תבואה ונתחייב בה כשלש עיסתו של חברו.
אבל כשיצרף בסל לחם אפוי, האיך ס"ד לחייב, ואינו דומה רק לאוסר דבר של חברו במחשבה שלמ"ד אין א"א דבר שאינו שלו לא נתחייב.
(ואפשר גם למ"ד אוסר דש"ש ע"י מעשה ג"כ אינו חייב כאן, דהתם איסור הוא, אבל כאן הוא מביאו לידי חיוב מצווה, וה"ל כמקדיש דבר שאינו שלו, ויש לדחות).
ואם נצדק בסברא זו יש להוסיף עוד, דאין צירוף מועיל רק כשהוא מצרפו לחייבו בחלה, שאין צירופו לענין אחר רק למטרה זו, אבל כשל"ה כוונתו לצרפו לחייב, רק שנצטרף מאליו א"ח כלל, וגרע מנתמרח בעצמו. ולפי זה נסתרה סברת הצל"ח, דה"ט דכשעושה לעצמו לחלק חייב משום שסופו שיצטרף בסל. וצ"ל דכוונתו שלפי מה דקיי"ל שמצרף בסל חייב, על כן גם כשעושה לחלק חייב כיון שסופו לצרפו להביא עצמו לידי חיוב.
(ומדברי הראשונים שכ' בעניין זה שמא יבא לידי צירוף סל יש לפרש כוונתם ג"כ באופן שירצה לחייב עצמו).
וא"כ ננפח בידן , שלפי זה אין מקום לחקירה זו כל עיקר. שהרי למנהגינו אופין איזה לחמים לשבת, (ובמציאות רחוקה שתהיה בכל אחת שיעור חלה), ובעל הלחם בא לשאול איך יפריש, וא"כ הלא לא צירף כלל עדיין, רק שרוצה לצרף, על כן מתחילתו לא נתחייב עדיין, וכשנאמר לו שלא יצרף נפטר לגמרי מן החלה, דהא מתחילה דעתו לחלק.
ומפני כבוד השבת יש לצרף דעת הרא"ה בס' החינוך פ' שלח, וכן הביא בס' או"ז הגדול בשם הר' יצחק ב"ר אשר, וכן נראה מל' רש"י פסחים מ"ח ב' ונדה ח' א', דצירוף סל אינו מועיל רק כשרודה ונותן לאותו סל, ולא אם נתן מן התנור למקום אחר ואח"כ לסל. (והאו"ז בעצמו חולק ע"ז), ודבר זה אין נוהגין כלל, וא"כ לדעתם פטור לגמרי.
ואני עני, מעודי אני זהיר בזה לצאת י"ח הרא"ה והנזכרים, הואיל ונפיק מפומייהו דהנהו רבנן קדישי ז"ל זי"ע.
ובאמת הי' נ"ל בעניין קבא מלוגנאה לפסחא, דזהו רק למנהגם שהיו אופין מצות עבות עד טפח, אבל לדידן שאופין רקיקין, וע"י עוזרים רבים, יש לומר דגם יותר מקבא מלוגנאה מותר לכתחילה, וא"ש.
וא"ש קו' הח"ס חאו"ח סקכ"ז, בשם רב א', מדר"א על ב"ש דחמץ בככותבת שאין שיעור חלה מסתם עיסה (מלבד שהוא בהעלם ברייתא ערוכה פסחים מ"ח, סוף ע"א, דלר"א קביים, כמו שהעירני בן אחותי המנוח הרב ר' מיכל זצ"ל), דהא משכ"ל בדקות.
ואשר העירותי אשתקד, במצה כפולה דלא גריעא מעבה, ומעכת"ר ש' האריך בד"נ ואת"י כעת, מצאתי כעת בדברי אא"ז הלבוש ז"ל שכ' טעמא דמצה כפולה, שמא נכנס חום בין הכפלים בטרם הספיק להאפות ונתחמץ בין כך.
בקונטרס אחרית השנים נשמט מן הדפוס להעיר ע"ד הפטרת שבת הגדול וערבה מה שאמרתי בס"ד, דבשנות הביעור לבד הוא שצריך להפטיר וערבה, (וכשנתינו עתה), ולא בשאר השנים, ומה שכתוב בס' מעשה רב בשם מרן הגר"א ז"ל, דכשחל ע"פ לא יקראו וערבה, נפלאתי שבשנ"א פ"ב דמעשרות הכריע דהביעור דווקא בעיו"ט האחרון, ולא כהגורסים הראשון. ובאמת הוא דבר חידוש, שכשחל ע"פ בשבת מתי יבערו להגורסים בראשון. ויעו"ש באה"ש פ"ד בשם ס' משנה ראשונה.
ב[עריכה]
הגיעני 'חוברת הפסגה' חלק שביעי, ונחרדתי על מאמר אחד, ולדעתי נחוץ מאוד לעיין בזה להורות הלכה למעשה, ואני מחוסר ספרים אנכי כעת ואין לי הטור עם החשבונות ולא הפר"ח, וגם לא ס' העברונות, ובשגם מוקף ואפוף טרדות בטילות, ל"ע, ושמעתא בעי צילותא יתירא, ובלא ספק יש לו למעכ"ת ידיעה רחבה בזה ממני.
ואולי אין בידו הקונטרס לכן אני מעתיק דבריו.
'הנה מסדרי הלוחות סדרו לנו שנת תרס"ב לשנה חסרה ועל ידי זה נקבע ר"ח שבט ביום ה', והוא מולד זקן כי המולד ביום ה' בשעה ה' בערב. ועיינתי בטור בלוח העברונות, והנה לפי חשבוני שנת תרס"ב היא שלימה ויגיע ר"ח שבט יום ז'. ובפר"ח חולק על הטור בזה, ומפני כבודו של הטור כ' שיש ט"ס בטור, וטעמו שהמולד של תשרי תרס"ג הוא ביום ה' אחר חצות, ואין בו א' מד' דחיות המבוארות שם, על כן מוכרח להיות ראש השנה בו ביום עכצ"ל השנה חסירה ור"ח צ"ל ביום ה' מולד זקן.
והנה אנכי אשאל שאלת תם כי לדעתי ד' הטור נכונים, דבר"ה (כ'.) בסוגיא דמאיימין על העדים פסק הרמב"ם כל"ק דהוא סתמא דגמ' דאין מאיימין על העדים רק לעברו ולא לקדשו, ואף לתירוץ דאביי הא בניסן ותשרי הא בשאר ירחי, ופי' התוספות די"מ איפכא דבשאר ירחי מקדשין היינו דווקא לצורך, וכמ"ש רש"י ז"ל כדי שלא יהיו יותר משמונה מעוברות, ע"ש, והכא לא שייך זה. וכאשר נעיין היטב במתקני (?) הקביעות שלנו נראה בעליל שגם המה סוברים כל"ק, כי נזהרו ממולד זקן, שכאשר נזדמן להם מולד זקן בימים שלפני אד"ו, ד"מ ביום ג' אחר חצות, הם דוחים ר"ה ליום ה', הרי נוח להם לדחות ר"ה מיום הראוי ע"פ המולד למחרתו, כדי של"י מולד זקן. ועתה פליאה דעת ממני ל"א להבין מדוע לא נדחה ר"ה דשנת תרס"ג מיום המולד בעבור מולד זקן דר"ח שבט כו'. עכ"ל. וזכורני שבהיות המחבר 'עתים לבינה' שנת תרמ"ב בפ"ז ראיתי בספרו שבשנת תרס"ג מחולקים בו הטור והפר"ח מתי ר"ה, ומרוב צערי זלגו עיני דמעות כנחל ואמרתי אוי לנו מי יורה לנו בעת הזאת אשר הדור יתום ד' ירחם, ושאלתיו מה יאמר הגרי"ל דיסקין זצ"ל שהי' אז בבריסק (כמדומני), וא"ל שבודאי הלכה כפר"ח שהוא בתרא.
ולי הי' שו"ת אבני צדק מגאוני אונגריא, שנשאל כבר כזה על שנת תרנ"ב (כמדומני, או קרוב לו), שהוא ג"כ ממש כעניין זה, והשיב בפשטות שאין חשש מה שהוא ר"ח קודם המולד שאין לחוש ע"ז כלל, במקום שא"א באו"א.
גם הס' 'עתים לבינה' גם הס' 'אבני צדק', כן גם העברונות, בעוונתי נשרפו ל"ע בהתבערה האחרונה בקיץ תרנ"ח, וא"א להשיגם. בשגם א"ל ידיעה בזה כראוי להלכה למעשה בדבר גדול כזה, על כן נא ונא, יהי' מטובו לפקח בעינא פקיחא לפי תבונתו החודרת לדעת המעשה אשר יעשון.
ג[עריכה]
ב"ה א' לס' ובאו כל הברכות והשיגוך
לחתני ידי לבי ואהוב נפשי הרב ר' אברהם יצחק הכהן הגאון אבד"ק בוסק שלי"ט, עם נ"ב ובנם הנעלה עם בנותיהם היקרות ובתוכן גם נכדתנו הנחמדה פרידא תחיה, יגדלום לתוחומע"ט ברב עונג ונחת.
שלו' שלו' עד העולם.
היום הגיעני יקרתו הגלוי מיום ה', אשר ישאל לבניי הי"ו מדבר האסון הנורא אשר קרה פה, ל"ע, וכבר כתבתי מעט לדודנו ר' פנחס קנטר נ"י ביום ו' עש"ק העבר, ביום שובי לביתי אשר הבהילוני לבא לטובת האומללים בזה.
עתה אשיחה וירוח לי.
מה אומר ואשיח, נסתר עלי המדבר , - ביום ב' ראה הבערה ללהב יצתה בחצות היום, ובאופן מבהיל הקיפה כל חצי העיר, עד כי לא הי' מקום להציל, וגם כלי המכבים עם כל מאשינותיהם, אשר היו עשויים על צד היותר טוב ומשוכלל כבכל הערים הגדולות, לא עשו תושיה, נקרעו ונשרפו ונתקלקלו, ולכן עשתה האש את שלה, ר"ל. כל הספרים וכלי הבית עד תומם הוציאו מן הבית, והניחום בחצר בית הכנסת, אך אחר זמן קצר שעלתה גם בית מעוני על המוקד ל"ע, וקרבה האש גם לחצר בהמ"ד, גם בית הת"ת ובית הישיבה המפוארה נשרפו ל"ע, אז החלו להוביל הספרים הלאה הלאה, אבל כבר נלאו נשוא, כל בני העיר היו באימה ובפחד, כל ב"ב הנערים השלשה שליט"א וזוגתי הרבנית הי"ו כבר היו עייפים ועמלים מעמלם הרב להוציא כל רכושנו לחוץ, ולכן בקושי הצילו אח"כ מה שיכלו והנשאר נשרפו או נאבדו ונגנבו ר"ל, גם כל הקונטרסים של זכר למקדש ואחרית השנים החביבים עלי עד לאחת עם קונטרס החבש פאר, גם המאטריצין של החבש פאר והאחרית השנים עלו כליל על המוקד, ומאוד לבי עלי דווי עליהם, כי הי' בדעתי להו"ל שנית, ואולי לכן נענשתי כי נתעצלתי במצווה הזאת, לזכות את הרבים, אשר כבר זה כשלש שנים החילותי לעסוק להדפיסו שנית לקונטרס חבש פאר, ואח"כ נענשתי בעסק בני מרדכ"י שי', וכן גם עתה, ד' יחוס עלי וירחמני.
מן הספרים שלי נחסרו יותר משליש, וביותר הספרים היקרים שכבד להשיג, ומלבד הנחוצים, חומשים משניות תנ"ך מחזורים כו' וכו' תפילין של בניי שי', ספרי הרמב"ם, שאלתות, ש"ע או"ח יו"ד וחו"מ ועוד ועוד, המקום ימלא חסרוני במהרה. וביותר ידאב לבי על החורבן הנורא כמעט יותר מחצי העיר מבהיל מאוד יותר מבפעם הראשון (שלהי שנת תרנ"ב) וכפלים מבפעם השני (קודם הפסח תרנ"ד).
בדבר מצבי, ת"ל ניצולו כל כ"ק (לבד איזה ספרים שהיו כתובים בגיליונותיהם) וכשני שלישי הספרים, אך כל רכוש הבית כמעט מכולם נשאר גם לפחות מרביע הרבה. אמנם כ"ז כאין לעומת אסון העיר האיום ונורא מאוד, אשר לא יאומן, וגם א"א להשיג דירה כראוי, גם שלא כראוי הוא בממון רב, ועתה בקושי השגנו שני חדרים עם בית בישול עד ז' ימים בחודש מרחשון בעד עשרים רו"כ, ולשנה הבעל"ט ירצו מאתים רו"כ, ולתת מראש, ואיך אוכל כעת לשלם סך עצום כזה כעת, אשר העיר נתרוששה ונתדלדלה ר"ל, והרבה יצאו מן העיר לעיירות אחרות, וההכנסה ואף כי השכירות מהשמרים, - מה יהי' לימים יבואו הבעל"ט, לא נוכל להתייעץ.
ועתה ירצו האומללים שאסע לעיירות הגדולות לאסוף בעדם, ואין אני ראוי לאיצטלא כזאת, ובכ"ז לא אוכל להשיב פניהם, אך כבר הוא קרוב לימים הנוראים הבעל"ט ולא ידעתי איך אעשה, ירצו כי אסע למינסק, ווארשא, ווילנא, לאדז, וביאליסטאק, ואני אם הי' באפשרי לעסוק בריגא הייתי נוסע עתה, אך בכלל כבר הוא קרוב לימי החג הבעל"ט, ולא עת היא כעת לנסיעות ולקיבוץ ממונות.
בקשתי לישב בשלוה, בבית אחותי וגיסי שליט"א בנאות דשא הרחק מאדם העיר, אשר לעונג רב הי' לי שבתי שמה, אשר בעונותי קפצה עלי רוגזה של חורבן העיר , ר"ל, ונאלצתי לשוב לביתי במעון צר ולחץ ודאבון לב, ד' ירחם על עמו ועלינו.
ב"ה כי בניי הם בבריאותם, כה לחי, יזכנו ד' לשמוח בטובם.
ד[עריכה]
פרט א' ממניעת רצוני לנסיעתי הוא מאשר בחלה נפשי ביותרת הכבד, ואשר יתאמצו להשביעני שביעה גסה מכבוד הראוי לחותן משה, שליט"א, ונפשי מרה לי ע"ז וכיו"ב.
אמנם העיקר כאשר כתבתי במכתבי והנני להודיעו לכתר"ה שי' דבר אשר ראוי ואולי נחוץ לו לדעתו.
הן עבר דרך פה הרב ר' מק' והפצירני לכתוב בעדו לפ' ולא הפיק רצון ממני ע"ז, ותשובתי לו הייתה ניצחת, הן העדה שמה כראשי העדה הם מהאנשים השונים מדעותינו אנחנו, ואין שמי נודע להם, בודאי, בלי שום ספק בעולם, כי מה ידעו בליטראטור הרבנות, וע"כ ערבך ערבא צריך, ולזאת מה דמות נערוך למכתב הבא מרב לא נודע להם בעד רב שלא נודע להם. ויאמין לי ידידי שי' שזה פעם הא' ששמעתי שם הקהילה הזאת, ומעודי לא שמעתי שמה, ולא ידעתי כי היא קהלה הראוי' לרב, ובפרט שיש בה גאון.
ואחרי כל אלה הם מוכרחים לדרוש לאותם הגאונים האדירים אנשי שם המיוחדים במדינה שהיו באספת הרבנים, וא"כ הפוכי מטרתא למה לי.
ובכלל לאיש לא נודע לנו בעצמנו צריך להתרחק מלכתוב, ואין להביט כלל על עדות זולתנו. -
כן גם המשל הנודע שאין אומרים הטבת חלומות אחרים על אחרים הוא מחוכם מאוד.
ומאוד נפלאתי על מעכ"ת שי', אשר טוב מזגו ואהבת ת"ח וגרים גברה אצלו כ"כ, אמנם ידידי שלי"ט יתגבר על רצונו ויתאמץ להתאפק מכיו"ב, לימים על"ט ביחוד מריבוי התוארים. -
קיימתי בו מצות תוכחה מאהבה גלוי' וכתר"ה יוסיף בה אהבה כמים כו' וכאוהבו אהבת איתן ועולם.
המכתב הזה לא כתבתיו לצאת בו י"ח מכתב ברכה לכתר"ה שי' ולקהל עדתו. לאשר נכתב בהחפזה, וגם נתקלקלו בתי-עיניים שלי, על כן כבד עלי הכתיבה, ובפרט שאני כותב בנחיצה. ורק מפני נתיצת הפאסט אשר אחכה על תשובתו בפה, ע"כ נקיטנא בידאי כל דהו, ולפניו מה שהוא יקבל באהבה.
והנני דורש שלומו באהבה ש' ב"ב ומברכם בברכת מזל טוב, וביחוד להילד הנעלה שלי"ט, ויגדלוהו לתורה וחופה ומעשים טובים ולכהונה גדולה אשר נזכה לראותו בזכות אבותינו.
ה[עריכה]
ב"ה
בין המצרים, קרנו ירים, אדון כל היצורים, לח' ידיד לבי עוקר הרים, הרב ר' אברהם יצחק הכהן שלי"ט ענ"ב ובו"ב יגדלום לתורה, חופה ומע"ט עם בתו הבכירה נכדתנו חותם לבבי ומחמל נפשי תחיה.
בישבי פה כפר מאקאשי, הרחק י"א ווערסט מעירנו, באתני אמש יקרתו בדבר אמסטיסלאוו, באשר כבר קיבל מענה מהראש וראשון שם הגביר ר"א ווילענקין הנודע לשו"ת.
ומה אענהו ע"ז, גם אני לא ידעתי. הן ביום ה' פנחס הגיעני מכתב מידי"נ באמת הגה"צ מורנו הרב יעקב מאיר שלי"ט, (אותו הכותב ומעורר מאמציסלאוו), נכתב ביום ד' שלפניו, אשר הגאון הישיש מורנו הרב דוד פרידמן נ"י אבד"ק קארלין הוא באחד הדאצעס בווילנא עם גיסו מהר"מ פינס, ויחפשו אחר רב שיהי' עוזר להגאון ר' שמואל סלנט הישיש נ"י בירושת"ו, ולזאת הציע הוא (הגרי"מ) שאולי אתרצה אני בזה, והגאון ר' חיים עוזר נ"י האיץ בו לכתוב אלי. והשבתיו ביום ו' העבר כי הדבר מצא מסילות בלבבי, אם רק אדע פרטי העניינים שעל עוזרו לעשות ומה חובתי ואעשנה.
והנה עוד זה מדבר וזה בא, ביום ש"ק בא מכתב מש"ב הררי"ל שאטיל מקמ"ר פ"ב , מזרז מחדש להשיב בדבר הרבנות דשם, וכי הרה"ג מהר"מ ארץ-שלם בדובבעלן, וכי ישיב לו הן, או אכתוב לו מפה וכו' וכו', ומאוד לפלא בעיני כי לא הזכיר את אשר כבר כתבתי לו החלטה לשלילה קודם הפורים, והוא עושה עצמו כלא ידע כלל.
ועתה בא הכותב השלישי והכריע, ועתה איך נדיינו דיינא לה"ד.
הן שאלת שאטיל היא בעיני כעת רחוקה ממזרח ממה שהי' רחוק בלבי לפני שנתיים.
ומירושלים תוב"ב בודאי הדבר רחוק מאוד, לאשר לא אפונה כי הם לא ירצו, וגם השכירות עשרים רו"כ מעט הוא, והעבודה רבה מאוד לפה"נ, ואם כי הרעיון הזה הוא מכריע על כל, ומי זוטר הוא דוכתא דמשה ואהרן לא זכו בה וכו', ועל הרבה הרבה יל"ע בצוק העתים האלו, ואיך שיהיה יותר קרוב אלי כי הם לא ירצו בי, ונראה.
וע"ד עצת כתר"ה שלי"ט, מה אומר, הן לפי תשובת הגרא"ו הדבר קרוב בלבבו, אך הוא תלה זה בדעת אחרים, ומי יודע. הן מצד אחד טוב ברייסין לאשר ענייני הדרוש רחוק מהם וא"צ שם, אבל לעומת זה טבעם רחוקה מטבע בני זאמוט וליטא ולא דרכיהם דרכינו. רבות רבות סבלתי בראשית ימי רבנותי שם, ובכמה עלה לי אז, בימי עלומי, בימי מבחר ימי.
הן בכל לבבי הנני מוכן להעתיק משכני בהצלחה לעיר הגונה ושלוה ושקטה.
הרבה צריך ישוב הדעת, חקירה ודרישה שם, ולא נחפוז לסמוך ע"ד אחרים כאשר עשינו לפני שש שנים וד' יראנו בישועתו וינחנו בדרך אמת ובעצה נכונה לפניו.
ו[עריכה]
ב"ה (עיה"ק ירושלים תובב"א)
ממצב אחינו בפעה"ק שיחיו, ת"ל יושבים בהשקט ושלוה, כמעט אין עול מלכות ניכרת עליהם, לאשר ע"פ חוקי המדינה לא נמצא שום דבר חוצץ בין אינו יהודי ליהודי, ונהפוך הוא, אחינו הם מכובדים ואהובים יותר מא"י, ורק קניין בתים וכיו"ב תפלה הממשלה בין חוסיה לחוסי ממשלה אחרת, אשר כמעט החוסים בצל אחרים עושים כל מה שיחפצו, ואין עליהם ממס הממשלה, כמו בילעטין לחנויות וכיו"ב. הממשלה מתרפה להתחזק, כפי הנראה יבינו בעצמם מעמדם, ועל כל אמיתת דחז"ל בביאור מש"כ ושממו עלי' אויביכם , ולפי ההשערה לא תרצה להוסיף אומץ לאשר תראה כי עיני אירופא עלי' לבולעה כל היום.- בעירנו הק' עשתה הממשלה שנה זו תיקון גדול מאוד, להכניס מים חיים מי מעינות לעיר, ע"י צינורות מהכפרים הסמוכים. ומלבד כי היא חית נפש בני העיר, שקנו (בעת עצירות גשמים ר"ל) במחיר מהמביאים כל מים שהביאו הפלחים האיכרים הבאים בנאדותיהם. ואם כי בשנה הזאת ברכנו ד' בגשמי ברכה ונדבה ת"ל, (ועתה נצפה לגשם מלקוש, שבירח ניסן הבעל"ט תקוותנו לשנה 'מברכת' לפ"ק), וכל הבורות מלאים מי גשמים כמאז ת"ל, בכ"ז הרווחה וטובה גדולה לתושבי העיר הי"ו, ולדעת רופאים אחרים מיחוש הפיבער, שהוא מכה מהלכת בפה ל"ע הוא רק משתית מי הבורות הכנוסים שנה תמימה ויותר ומכוסה בלא אויר. ואם כי הטעם לא פג, והוא נחמד ונעים שלא יאומן ליושבי איירופא, מ"מ מי-מעיין בריאים מהם. ולפלא שאם ישהו מי המעיין בבור איזה ימים ישחת כמו מי גשמים שבחו"ל. עסקים בפה כמעט אין. עסקי יין ויי"ש בשפל ישבו לאשר הישמעאלים לא ישתום מפני דתיהם, ועל כן יין וקאנייאק ויי'"ש בזול מאוד, ומצד אחד הוא טוב שהפרא-אדם לא ישתכר, ולפי מנהג הממשלה קשה לדרוש משפט במהרה, ובפרט לחוסי'.- הטוב בזה הוא לעשות בית חרושת, אבל עבודה קשה להשיג רישיון מעיר המלוכה בפרט לחוסי ממשלה אחרת. אך בנין בתים למען להשכירם ישא עד ג' פרוצנט ויותר.
אם יבוא פלוני הגביר מעירו בודאי נכבדנוהו על צד היותר טוב הראוי לו מצד עצמו ומצד אביו היקר הזקן פועל צדקות.
בכל לבבי ידרוש שלו' הזקן העוסק במצות רב פעלים ר' אורי מיכלסון נ"י יאריך ד' ימיו ושנותיו וילך בכוחו זה להחיות לב נדכאים, ויקוים בו עטרת ת"ש בדרך צדקה תמצא . בכל לב אני מברכו בפי מקרא הזה.
הר"ר אלי' ברוך נ"י נתמנה לרב במיר ויתנו לו תשעה רו"כ לשבוע בשנה הראשונה ואח"כ עוד ששה.
בדבר היין הכרמלי , - הרה"ג דיפו הצדיק ר' נפתלי נ"י הוא משגיח ע"ז, ועיקרו נעשה ע"י בנו האברך הר"ר יוסף נ"י, אשר הוא מופלג גדול, (הגהותיו נדפסו בהכפתור-ופרח שנדפס מחדש בפעה"ק ת"ו), ובקי בכל העניינים, האם יש ממנו הכשר על תרומות ומעשרות וכל כישרונות היין והקאנייאק בודאי אין לפקפק עליהם, נאמנום עלינו האב ובנו הגה"צ מהר"נ שי' ובנו הממונה ע"ז ביחוד. ובפה שותים גם היראים יין ראשון לציון וכל הקולניות ע"פ הכשירו של הרה"ג ר"נ שי', בידענו אותו כי לא יחתום שמו ע"ד שקר מה שלא נודע לו ביחוד, והוא הי' חשוב מאוד בעיני הגאון ר' יהושע ליב דיסקין זצ"ל. המובחר שיפנה כ"ג נ"י ישר להרב ר' נפתלי, ויתארהו הגאון הלוי כשמו, וע"ש עירו יפו, ויליט מארקע להשיבו, לדרוש ממנו אם יכולים לסמוך על הכשיריו בדבר תרומות ומעשרות ומגע א"י, ולא יאחר להשיבו, וידע דבר ברור להשיב לשואליו. והוא צדיק וישר וגדול בתורה, ובלא ספק ראה מעכ"ת את סידורו שהדפיס ע"פ דעת רבינו הגר"א ז"ל, והוא הושיט בקנה גבורתו של רבינו הגר"א ז"ל בעומק נוסח האשכנזי.
ז[עריכה]
ב"ה, ו' עש"ק לס' טובה הארץ מאוד מאוד.
לדודי וידידי, אהובי וחביבי מו"ה פנחס קאנטער נ"י.
מכתבו ומכתב אחיו הרב ר' אליהו שי' שימח לבנו עד מאוד, וכבר השבתי לו באריכות. ועתה אשיב לכבודו על שאלותיו. 1) כמה הוצאות יעלו על דירה ובגדים, הנה בתוך העיר הדירות ביוקר מבחוץ לעיר, וגם הם בלא תנורים, והבניינים ישנים בנין טורקים נמוכים בפנים, לא כן במגרשים שמחוץ לעיר הבתים חדשים כבתי אירופא ובתנורים ובכל דבר הנדרש לבריאות, וגם האוויר נחמד ונעים מאוד, שהשטח גדול הרבה מאוד, ובעיר כמובן שהיא מוקפת חומה, והבתים צפופים ודחוקים, על כן אין טוב לפניו מלדור חוץ לעיר, איד"ש.
2) יוכל להשיג באיזו אכסניא חדרים עם השירות לכל הנדרש לו.
3) בגדים יוכל להביא אתו כל מה שיוכל, וא"צ כלל לעשות חדשים. כמו שהוא הולך בחו"ל, כן יוכל לילך בפה, באין מפריע. ואם ירצה לעשות בגדים כמלבוש א"י אינם ביוקר כמו בחו"ל. אדרות שער )פעלצין( די לו במה שיש לו, בכלל א"צ לשום בגד חדש, וכן לנשים א"צ.
4) הספרים עם הספר תורה יוכל להביא בטח. אך על הטאמאזנע שביפו (בל' טורקי נקרא גומרוק) ישלם כפי החוק, וכמו שגם אנחנו וכל הבאים משלמים.
5) תשלומי הספינה לא הרבה. גם אנחנו נסענו במחלקה השני' (2 טע קלאס), ושילמנו ששים רו"כ לכל נפש, היינו אני וזוגתי, אבל ישראל בני נסע בהשלישית ושלמו עשרים רו"כ מן אדעסא עד יפו. הכניסה ע"פ החוק לא הותר רק לשלשה חדשים, ובהטאמאזנע לוקחין את הפאס דנותנין בילעט לשלשה חדשים לשוב, (אבל אח"כ עושים מה שעושים והכול שריר וקיים, וא"צ למהר בזה כלל, כי מהמהירות יעלה הוצאה יותר כמובן). באדעס צריך לכתוב אצל קאנזול טורקי. ואולי ישיגיהו גם בריגא, אך אינו מעכב.
6) ליקח אתו מעביל הוא למותר, כי הכול ישיג בפה כבריגא כמעט, ולמה יצרך הוצאות ההובלה.
7) כמה ההוצאות מכל פוד , כמעט לא אוכל להגיד לו. ולהשערתי יוכל בנקל למסור כל חפציו שרוצה להעלותם עמו, להאגענסטווא הרוסית, שבודאי גם בריגא יש סניף להם, והם יובילו הכול עד יפו בשלימות איד"ש. ובודאי יעשה הכול מובטח ומתוקן. ואנחנו שלחנו עד אדעס, וכמדומני שעלה לכל פוד רו"כ א' כמעט, ואנחנו שלחנו מתחילה רק עד אדעס, אבל כבודו יוכל לשלוח ע"י החברא הנזכרת ישר עד יפו.
8) כל צרכי אוכל נפש משיגים בפה, אבל חמאה היא ביוקר. אולם יין וקאנייאק גם היותר המובחר הם בזול מאוד.
9) עסקים במעט כסף א"א לעשות בפה, זולת אם ירצה לבנות או לקנות בתים להשכירם ישאו פרי עד 8 פרוצנט לפעמים. אבל בכלל מעטים העוסקים בפה מאחב"י אך אם עשירים גדולים היו רוצים לעשות פאבריקען היו מרוויחים הרבה ליושבי', אבל אינם משגיחים לטובת אה"ק.
אני אץ וממהר להשיב לו במוקדם כרצונו. אקוה שיתענג על כל טוב בשבתו פה לאוי"ט איד"ש. והוא ית' יצליחם לו ולאחיו לעלות ברננה ובלבבות שמחות במהרה ככל או"נ המצפה לראותם בשמחה בא"י.
אלי' דוד
ח[עריכה]
ב"ה
שפעת ברכות והצלחות ושלומים אלף לידיד לבי ואהוב נפשי ח' הרב ר' אברהם יצחק הכהן קוק שיחי' לאורך ימים ושנים טובות ונעימות, הוא וביתו וב"ב ויגדלום לתורה וחופה ומעשים טובים בהרחבה ועונג רב.
שמחתי מאד מבשורתו כי ת"ל סוף סוף נפקחו עיני מנהלי עדתו שי' ועכבוהו, והוסיפו לו עד עשרים רו"כ לשבוע, ובעינינו הי' רחוק גם איהומן גם סלנט, ואם כי מאד חפצתי שיעתיק משכנו לליטא, אבל לא זו העיר.
איך שיהי' שמח אני מאד שנשאר במקומו בע"ה בכבוד, יצליחהו ד' בכל פינותיו ודרכיו.
בדבר הדפסת כי"ק, כמדומני זה כמה נדברנו מזה, ואז הי' דעתו שלא לצאת ע"פ תבל עם ס' דרוש ולא הלכה, ועתה נשתנה רצונו בזה, ואולי הצדק אתו. אבל העיקר בכ"ז שלא ידפיס בעצמו, לא בהגדה ולא בהלכה, וכבר ראה פעולותיו בהעיטור סופרים וחבש פאר, אשר לזולתו הי' עסק טוב ושמן, והוא הפסיד עוד משלו לא עלינו. על כן לדעתי אם יעלה בידו לתת במתנה למי שיקבל ע"ע להדפיסו על הוצאותיו, ודוקא להדפיסו במוקדם, וישליש בטחונות ע"ז שלא לאחרו, כי אז יתן לו במתנה גמורה, או שיתן לו חמישים (וכיו"ב) זאץ ממנו, והוא יעשה כרצונו, אם להו"ל עם העין יעקב ביחד או די הוא לבדו, או דוקא עם העין יעקב ופירוש רש"י, אך לא עם פנים ופירוש סביב, כי יעלה לסך עצום, רק כמו העין יעקב של העין-אלי' ואיך שיטב בזה יהי' טוב אבל לא יהי' לכ"ג שום עסק בזה.
וכיו"ב הייתי מיעצו גם בחבור בהלכה, לסדר חבור טוב ומהודר לא בפלפולים ארוכים רק בחדשות, וג"כ לתתו במתנה גמורה למי שמומחה בהדפסה לכל אבזרייהו, ואם יתננו לאחר אין חשש במה שאינו מדפיס על הלכות, שכן עשה גם הרב ר' יעקב כשהיה מ"מ בוילנא. אמנם נקל הוא להדפיס עמו קונטרס בדבר הלכה. כן נראה לדעתי וד' יצליחהו ככל אוות נפשו.
אין אני בן חורין מלהודיע את אשר אתי, והוא מצות עשה שבתורה טמא טמא יקרא, אינני בבריאותי כראוי ל"ע, אני מסובל תמיד במיחוש הפיבער ל"ע, אשר היא מהלכת בפה תמיד ל"ע, ואין כל אדם נקי מזה אם מעט ואם הרבה, גר ותושב, ותמיד אני מוכרח לקחת חינא ל"ע, וע"י הפיבער מתגבר גם השיעולים לפרקים ל"ע, וחלישותי רבה מאד, ד' יחזקני, אנא יזכירני תמיד בתפילתו שיאמצני ד' ית' בחמלתו לתורתו ולעבודתו הק'.
עגמת נפש הרבה יש לי בעניין השמיטה, שקודם החנוכה היו פה המ"צ ממושב פתח תקווה ובעל הבית נכבד מקולוניא אחרת, והפצירוני להקל להם ע"י הוראת המבי"ט והמהרי"ט בהבלעה, וכ"פ הפאת השולחן, ואם כי כבר השנה השישית, אבל ההפסד לא יתואר, אינו משום חיי נפש האיכרים אשר גם כן יעלו ליותר מש' בתי אבות הי"ו, רק פשוטו כמשמעו שכל הישוב ח"ו יתבטל לגמרי באין שום שם וזכר חלילה. והגאבד"ק יפו נ"י כתב לי שכבר הורה הגאון ר' יהושע ליב דיסקין ז"ל בהשמיטה שלפני' לסמוך עליהם, ואמר שמי שיסמוך עליהם מי יוכל למחות בידו, וכן נעשה. וגם אני השבתי בפשיטות כבר הורו. ודעתי עתה שונה הרבה מבשנת תרנ"ו, שאז נתווכחתי הרבה עם הגאבד"ק ביאליסטאק ז"ל בדובבעלן, יבדילנו ד' לחיים טובים ונעימים. אבל עתה הרבה הרבה נשתנו. אבל חברו עלי מחסידי הגאון ר' יהושע ליב דיסקין ז"ל כי לא ידעו כי מה שיצא לאסור בש' תרמ"ט למגדר מילתא אז נגד הפושעים שרצו ממש לעקור מצות שביעית, וסמכו ע"ד הגאון ר' יצחק אלחנן ז"ל, ואם כי הרביתי לדבר בהאספה שעשיתי בביתי, כי לע"ע גם הוא היה מתיר, וכמו שהרב דיפו כ' לי שהתיר לו, הן באחת אינם מאמינים לו, ואין להם אלא מה שהביאו טבלא חתומה בחותמו ועליו כעשרים רבנים ומופלגים, שלא להתיר גם ע"י א"י בשום דבר רק לאוקמי אילנא, ובכן נסתם הפתח, ואם שהישוב חרב ח"ו, וש' בתי אבות שומרי תורה ותרומות ומעשרות אין להם במה לחיות זה אין דאגתם. ואני קראתי עליהם מש"כ בחושן משפט בשלו יכול לקדש שם שמים ולא בשל אחרים והגאון ר' שמואל סלנט נ"י אף שאז (תרנ"ו) התיר עתה יאמר שאי אפשר לו לומר דבר, ןלזאת השבתי שלא אומר בזה מאומה, ורק כל מה שיודעים מהגאון ר' יהושע ליב דיסקין ז"ל שהתיר לא ישגיחו כלל על המחמירים. ואני מוכן לכתוב לגאוני גליציא ממכירי שליט"א, אך חלישותי וטרדותי לא הרשוני עד כה, ולהגאבד"ק שאוויל כתבתי, אבל הלא ידענו תשובתו. אולי יתחזק כתר"ה לעיין בהלכה זו.
לאשר כבר נתרבה המכתב וטרדות סבבוני לעשרות בטרם גמרתי עד כה ויתאחר היום הפאסט, ע"כ אני מפסיק באמצע, ואיד"ש אכתוב ע"ד ספקותי ב"ד. והנני בזה חותנו ודודה ידידם המצפה אשרם והצלחתם ולהתבשר ולבשר טוב מכלל ומפרט.
כו"ח יום ה' תשא תרס"ב. אלי' דוד
ט[עריכה]
ב"ה. יום טוב לישראל תרס"ב
א) בעניין היתר השביעית השכיל הרב ר' נפתלי הערץ זצ"ל אבד"ק יפו ת"ו, להתיר למכור האילנות לא"י, דהקרקע בעצמו הרי יש בזה משום לא תחנם, ולעשות מכירה קלה שהיא כשכירות לא יועיל בדיניהם, ולעשות בדיניהם מלבד משום לת"ח הוא דבר שלא יוחזר להם באמת. ועל כן העצה למכור האילנות עד מקומות היניקה שלהם ע"מ לקוץ, ובזה לא שייך משום לת"ח, וגם א"צ כלל ע"פ דד"מ לכתוב בערכאותיהם רק בינו לבין עצמו די. והקונה השליש וועקסלען על מיליאן רו"כ בעדם וכו' וכו'. זה היה חידושו והגאון ר' יהושע ליב דיסקין ז"ל הסכים לזה. ולבי נוקפני ע"ז בשתים: (א) הך דעל מנת לקוץ הוא רק בקוצץ אח"כ ולא באינו קוצץ, (אם גם נאמר שבמעט הקרקע לא שייך לא תחנם). (ב) הרי בר"פ דחלה וכ"ה בגיטין (ז:) דעפר חו"ל שבא בספינה לא"י חייבת במעשרות ובשביעית 'וכ"ה בעציץ נקוב וא"כ הכי נמי הרי מהעפר שתחת קרקע של יניקת האילנות ג"כ יונקים האילנות, ואנה נמצא שיעור לדבר לגבול עד שיעור כזה היא היניקה מלמטה ולא יותר, והרי שם בעפר הבא בספינה קאמר והים מפסיק ומ"מ אסור.
ב) הגאון דקאוונא ז"ל השיב למכור הקרקע לישמעאלי (דווקא) ובב"ד שלנו בתנאי מפורש בקניינינו ולא כשלהם ואז מותר לעבוד מלאכות דרבנן ע"י ישראל ודאו' ע"י א"י, ומה הם דאו' ודרבנן יבררו רבני ירושלים אם הספרדים או האשכנזים (כתשובת הר' לחסידים כיו"ב). הוא גודש גדול לקולא. טעמו לא ראינו ורק פסקו בקצרה כמו שהשיב בשתי שמיטות.
ג) האב ובנו שראו את החידוש להתיר בהבלעה, כמבואר במבי"ט ומהרי"ט ואחריהם פסק ג"כ הפאת השולחן. אמנם משמע רק בהבלעת איזה שנים עם שנת השמיטה, ויוכל להיות שיתירו גם עתה עם שלש או ארבע שנים שאחרי השמיטה, ומאי נפקא מינה. אמנם ע"ז השיג המנחת חינוך מסוגיא דע"ז (ט"ו:) שאנו מצווים על שביתת שדינו בשביעית, כמו בש"ב בשבת. ואני עני לא כן עמדי. וראיותי, א) ממה שלא כתב הר"מ כן, בה' שמיטה ויובל שאסור להשכיר לעכו"ם כמו בש"ב שכ"כ סמוך ונראה למ"ע דש"ב. ובאמת לא אשתמיט תנא ואמורא ופוסקים ראשונים ואחרונים להשמיענו עיקר הזה שאסור ש"ש בשביעית כמו ש"ב בשבת. ולעניותי לא מצאתי בתלמודים ובתוספתות ובשום מקום. וכה"ג פריך הגמ' ביבמות (ע"ג) וכריתות (כ"ה) ועוד ש"מ. (והט"א מביא ראיות כאלו בכ"מ). ב) מהא דאסרו חז"ל שכירות שדות בא"י משום הפקעת תרומות ומעשרות, וא"כ בשנת השביעית יהא מותר, ולא עוד, דאיפכא היה לו לומר דאסור בכל שנות השמיטה, מפני שנת השמיטה, ובודאי עדיף לגזור גזירה זאת המובנת לכל, וכי בודאי היו נכשלים מפני ההפסד הרב, מלגזור משום הפקעת תרומות ומעשרות, שהירושלמי מקשה ע"ז א"כ קמח לא נמכור משום מצות חלה כו' וכו'. אלא ודאי דאין שום איסור שביתה לישראל כשא"י יעשה בשדהו בשביעית. וי"ל נהפוך הוא, שחז"ל לא החמירו כ"כ בזה גם מדרבנן להשכירו לא"י, לאשר לכל היותר אין בזה רק שבות, והרי גם בשבותי שבת התירו בהפסד גדול, וא"כ ק"ו לשבות שביעית, שכל עיקר מספק"ל בב"מ (צ.) אם יש כלל שבות דאמירה, אלא שיש לומר דלא התירו משום הפסד רק לפעמים ולא כה"ג דשביעית שהיא שנה שלימה, ובפומבי, וגם אין לדמות גזירות חז"ל זה לזה, וכנודע, וגם בשבותי שבת כ' המגן אברהם שאין ללמוד זמ"ז.
נזכרתי שדבר זה אם שביתת שדה כש"ב בשבת כבר נחלקו בזה אדירי עולם הרש"ל והמהר"ם שם בב"מ. ושניהם ל"ז ד' הגמרא ע"ז (ט"ו:), (וד' הרש"ל תמוהים).
אולם ההיתר שבהבלעה, קשה, אולי, לדמותו להא דהמבי"ט ומהרי"ט, דשם השיבו כן ליחיד ולא לרבים, שהוא דבר מוזר לעשות היתר כזה בפומבי לכמה מאות בתי אבות, וכבר מוזהרים אנו שלא להורות דבר התמוה לרבים (וטעמא דלא להווי מילי דרבנן כחוכא ח"ו, שלא יבואו לרדות אותנו שאנו עושים פרצות, וכמו שביקשוני בעלי המושבות לעשות להם שט"מ כמו בחמץ). וכ"א הגר"ז הלובליני ז"ל שלרבים א"א להורות כן.
ד) בעלי המושבות הנזכר, שהשיבוני שגם בשדותיהם הורה להם הרב המנוח מיפו ז"ל איזה היתר, ונודע לי כי גם עתה עשה להם חתנו הרב נ"י כמאז, אבל באיזה אופן לא ידעתי ולא ארצה לדעת, כי לפי הנראה ל"ה להרב המנוח ז"ל אופן אחר רק למכור ע"מ לקוץ וכו' וכנזכר. ודבר זה שא"א בשדות א"כ אם הי' לו אופן אחר הי' עושה כן גם להכרמים.
ה) בשו"ת שמן המור כ' מסקנתו (אחר אריכות רב כמה ניירות) זאת תורת העולה בנ"ד שהוא בשדה הכרם שא"א לעשות תיקון השכירות, שבודאי יעשה (הגוי) עבודת הכרם בשביעית, יש לעשות כן: א) או למכור את הכרם מכירה גמורה וחלוטה, גוף הקרקע בשטר מפורש לשתי שנים, שנה שקודם השמיטה ושנת השמיטה עצמה, כמה ששווה הכרם להיות קנוי לאדם להיות מושל בו בגוף הקרקע והאילנות כקונה קניין עולם, ושיחזיר לו את כרמו תיכף לאחר השביעית, אם אין לבו בטוח לעשות עם הגוי מכירה סתמית לפום דינא ובשטר ושישמע לו הגוי אחר הקני' להיטיב להתחייב לו, שלאחר השביעית יחזיר לו את כרמו והוא יחזיר לו מעותיו.
ב) או שיתנה עם הגוי החכור שלו שבשנת השביעית לא יעשה שום עבודה כלל, ע"מ לוותר להגוי מחלקו בפירות עד שיתרצה, ואח"כ יפקיר את כרמו בפני שלשה, ויפרש שאינו מפקירו רק לשנת השמיטה לבד, וכשילך לכרמו בשנת השמיטה יכוון שלא לזכות בו, ואחר הז' יזכה בו תיכף כראוי.
(וכמדומני שבס' עיקרי דינים ביו"ד העתיק דבריו אלו, והמעיין יראה דבריו). ואמנם שם הביא ד' הגר"מ גלאנטי, שהשיב בפשטות שלפי מה שכל המכירות שדות הן לשלם ארנונא למלך, מתחילה אינם נקראות כלל שדות ישראל, ולא שייך בזה דין שביעית מדכ' שדך, כו' כו'. - וכן שמעתי מהרי"מ סאלאמאן שי', שבכל הקושאנעס של הערכאות כ' מפורש כמעט, שהן של המלך לשלם מהם העשור, ואם ישלמו אין למלך עליהם כלום. וכבר העירו רבותינו הראשונים בע"ז כ"א על ההיתר הזה. ולא אבין מדוע החמירו כ"כ המחמירים בזה, ומאי כולי האי, אם ימכרום לשנים אחדות באופן בטוח שיחזיר לנו אח"כ, שלכאורה לא שייך בזה כלל לא תחנם. ובשגם כל עיקר הלאו הוא כמובן כדי שיהיה לנו אחיזה באה"ק, ולא להם, ואם נחמיר כ"כ הרי א"א ח"ו שתהיה לנו. וסברא וזו מצאתיה גם בשמן-המור שם.
ויש להסתפק ג"כ אם בזמן הזה שבטלה קדושת הארץ להר"מ ז"ל יש הלאו דלא תחנם כלל.
י[עריכה]
אמנם עניין השביעית ימרר רוחי עד מאד, כי לא מצאתי טוב לפני משתיקה בזה שלא לאמור לא איסור ולא היתר. הן כתר"ה נ"י צדק מאד במכתבו כי מה לי להשגיח על אחרים וכו', אבל לוא יהיה פה או אז יראה כי לא כאשר ידמה הוא כן. ומעריצי הגאון ר' יהושע ליב דיסקין ז"ל כפתן חרש יאטימו אוזניהם וכבר בימי החנוכה נחר גרוני להתווכח אתם ע"ד פסק של המבי"ט ומהרי"ט ופאת השולחן להתיר בהבלעה, אף כי הרה"ג דיפו זצ"ל והרב דפ"ת ועוד שיחיו מעידים מפורש שבשמיטה הקודמת הסכים הגאון ר' יהושע ליב דיסקין לזה, והרב שמואל סלנט נ"י הראה בעצמו את המהרי"ט. ואותם בני צרויה הנלהבים קשים ממני, וחלילה לי להמשיך עלי דיבתם, כי גם הגאון ר' יהושע ליב דיסקין ז"ל סבל באחרית ימיו מהם, ל"ע ואין קץ למעשה אנשי רע ל"ע.
הרה"ג המנוח דיפו זצ"ל כבר סדר לחתנו הרב הדומ"ץ ביפו איך לעשות גם בשמיטה הזאת הכול כמו שעשה בשלפניה, ואיזה ימים קודם פטירתו מסר לבנו שיחי' דבר זה, ואני מה אבוא לחדש בזה אם להקל אם להחמיר. וכן יעצוני הגאון דשאוול והגאון דקרלין שיחיה לאוי"ט לבלי התערב בזה מאומה כי אם כפי ההיתרים שלהם. ובמה שונה השביעית הזאת מבהקודמת? וזה איזה שבועות באו אלי בעלי מושבות עקרון וקוסטינא, שלהם יש שדות ולא כרמים, ושאלו איך יעשו, ושאלתי מה הי' אז והשיבוני כפי שהורה להם הרב דיפו ז"ל כן עשו, השיבותים כן יעשו גם עתה ואני אין או"ל דבר. אך הפצירו בי לכתוב לחתן הרב הד"ץ שיעשה כן, ולא נעניתי להם רק שלחתי דברי ע"י איש עתי במלות ספורות להגיד לו כי אינני אומר לו שום דבר רק אם יש הוראה בידו מהשמיטה הקודמת הלא ידע את אשר לפניו, ואני מסולק מזה לגמרי, והם פחדו שמא ישלחו מפה איסור ע"ז אח"כ, ע"ז הבטחתים שלא נעשה כן. והנה הכשר היקב שבראשון לציון הוא עומד ת"י הרב דיפו אשר הוא הי' משגיח ומפקח הרבה על כל המושבות ביתר שאת, ועתה כמאז בנו הוא השומר שם בכל העניינים. אולם להיקב מהיין החדש שעושים עתה מענבי שנה זו שנת מעשר עני ידרשו ממני ליסע שמה ולהפריש בעצמי התרומות ומעשרות, ולתת עליהם תעודתי כי הכול כדת ש"ת, והבטחתים, אמנם יהי' זאת בערך סוף חדש אלול הבעל"ט איד"ש. וכבר קבלתי מכתבים וגם רבים מיראי ד' מקולוניות שיעצוני ליקח ההשגחה של המושבות תח"י, ובזה נוכל להנהיג שיתנהגו ע"פ התורה וכו'. ובאמת המכשלה הזאת שהלכו באיזו מושבות בדרך רחוקה הייתה ביד רבני ירושלים אז שהם התרחקו מהם ולא זכרום ולא פקדום, ואני לא כן עמדי מאז באתי לפה כלתה נפשי לראותם וכ"פ נזכרתי במאמר המבהיל מתנא דבי אליהו רבא פי"א המחריד לב ונפש.
יא[עריכה]
נ"ה יום ה' ט"ו אייר תרס"ב.
הבוחר בציון וירושלים יריק טובו וברכתו מן השמים בכפלי כפלים לרחימא דנפשאי אהוב לבבי ח' הרב ר' אברהם יצחק הכהן שי' לאוי"ט עם נוות ביתו ויגדלו בניו ובנותיו ובכורתו נכדתי מחמל נפשי לתורה וחופה ומעשים טובים בכל הטוב סלה.
ארכו לי הימים רבים רבים מאוד מאז כתבתי לכת"ר נ"י, וכן גם עד הגיעני יקרתו המסולאה לי מפז. ולמגינת לבי אם כי עול ד"ת שבאל"ח, סידורי גיטין, מכירות חמץ, וכל אביזרייהו דפסח, אין עלי, בכ"ז רבו טרדותי התמידיות אשר לא יעזבוני ולא ירפוני, ל"ע. ואף כי לכל כולל ממונה לעצמו, ולכל הכוללים ממונים אחרים, עם כ"ז הדרשה תידרש ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, טרדות יחידיות, ועניני הת"ת, וחתימות מכתבים תמיד הן הנה יבלו זמני תמיד, וביותר כי א"א לי להעמיד מועד קבוע לעסקי, ובין כך כמו בחו"ל כן גם בפה, ועוד יותר, כי לא אתן מרגוע ונופש לגוי החלש ל"ע. החורף שבפעה"ק אשר זכינו כבר לראותו, אם כי קל הוא ומה הוא נגד החורף שבליטא, אין שלג ולא כפור, רק העז שבימות החורף הוא בעת ירד הגשם, שלא ירד רק אחרי רוחות וסערות קרים, אבל כמה מעלות הם, אמנם לעומת הקור העז בכל קלותו גם בחודש כסלו בליטא, אבל לעומת זה אין תנורים להחם בהבתים הישנים שבעיר (זולת בהמגרשים הנבנים מחדש מחוץ לעיר בונים כבחו"ל עם תנורים להסיק ולבשל, אבל בעיר הכול באו"א), ולכן סבלתי מהקור הרבה, - עד באו ימי פרס הפסח, נסעתי להשגיח על בתי האפי' להאשכנזים (גם חסידים בכלל), אשר הם רק ששה במספר, שלשה בעיר ושלשה חוץ לעיר, והם מספיקים לכל בני העיר כל המצות, מתחילים לאפות אחר הפורים ורק משעה א' קודם הנה"ח עד צאת הכוכבים. תיקנתי תקנות חדשות ונדפסו בשם הרבנים לחלקם לכל בתי האפי', הכול כדת וכנהוג. אך הנסיעה לא היטיבה לבריאותי. בימים שלפני הפסח רבו יותר טרדותי ואי-מנוחתי, ואיך שיהיה ביום א' של פסח כמו בכל ימות החג אין לי מנוח לרגלי הבאים, ד' עליהם יחיו, זא"ז, מבתי המדרשים ובמגרשי' הי"ו, בבואם לעיר להתפלל אצל כותל מערבי תפלת מוסף, ות"ל הגדתי לרבים, כ"פ, חדשות אם מעט ואם הרבה. ואחר הבדלה חשבתי לאכול פעם ב' כדרכי מעודי לחבב אכילת המצות מאוד, והמצות דפה הם דקים מאוד אבל רחבים הרבה, והם נלעסים בטוב, אך מראה המצות שבחו"ל יפים מהם. והנה לפתאום נחליתי ל"ע, אז, ובבוא הרופא הזהירני לנוח במטה, ל"ע, איזה ימים, יש שתלו בשתיות הכוסות, ששתיתי יין מזוג, אשר בכל החורף לא שתיתי יין מפני השיעול ל"ע, או מהמרור, שאכלתי חציו חזרת, וכל בני העיר אוכלים סאלאטא המצוי בפה הרבה, או כי נתקררתי בעיו"ט במקווה, ואני לועג על כ"ז חלילה למצווה שתזיק גם מעט, ורק אי-מנוחתי, ומרבית החינין הוא שהזיק לי ל"ע, ואח"כ הודו לי הרופאים, בעונותי שכבתי כל ימי החג וגם שבועיים אחרי זה, וביום ה' אמור נתחזקתי וברכתי ברכת הגומל.
בשכבי חשבתי דרכי, ונזכרתי מד' חז"ל סוף פרשת ראה אם אתה משמח ארבעה שלי אני משמח ארבעה שלך, ופה נמצאים לווים וגרים, וציוותי להוסיף זולת מה שנזהרתי ב"ה לקיים זה כבר מעיו"ט וכבכל יו"ט, אבל מי יודע עד כמה השיעור לשמחם. אוי לי כי נשבת שמחתי בפסח העבר, אשר כל ימות החורף קויתי לקיים מצות ז' ימים תאכל מצות, כדעת רבינו הגר"א ז"ל ואם כי ב"ה לא בטלתי לגמרי, ואכלתי כזית בכל יום, אבל מה הוא. ת"ל אשר שמע תפלת רבים, כי כל העיר הייתה לחרדת אלקים, ונתקיים בי וחנותי כו' ורחמתי כו', ויפה א' הגאון ר' שמואל סלנט שי' בבקרו אותי, כי עד עתה עמד לו זכות הרבים וזכות ירושלים, עתה שייך לי הזכות הזה, כי אני יסוד העיר הק', יה"ר מלפני האב הרחמן שירחם עלי ויחזקני ויאמצני למען עיר קדשו, ועבדיו וענייו אלפים ורבבות המייחלים לישועה, ובהם ת"ח למאות הי"ו. עתה ת"ל שבתי לאיתני, ופקודת הרופאים חזקה עלי להמיר האוויר, כי הוא רפואה בדוקה לנגד הפיבער, (אשר הוא ראש מחלתי וחלישותי ל"ע), ואקוה לאחר הש"ק הבעל"ט ליסע לקולוניא מוצא (הנזכר במשנה פ"ה דסוכה, ובס' יושע…), לשבת שם עד יו"ט הבעל"ט, או אסע אח"כ לעיה"ק חברון, שם בסים אוירא טובא, אך זהו בסוף הקיץ בעת בציר הענבים, ושם הענבים המהוללים בכל אה"ק.
יותר מעשרה פעמים הפסיקוני בטרדות שונות. - בדבר הציוניות אין לדעת פה יותר מבחו"ל. - שגיתי בכתבי בחורף כי אין עסקים פה, כי לא כן הדבר, עשירים שיש להם די כסף יכולים לעשות עסקים גדולים, ועכו"ם יוכיחו, אך בעוה"ר להעשירים אין להם שום חשק לאה"ק בעוה"ר, לחרפתנו ולבשתינו. אלפים רבבות מכל אומות העולם באים תמיד בספינות וחוזרים, ואחב"י מה, רק הדלים באים ונוספים גם הם לסבול עוני ומחסור ל"ע. - אתרוגים אין כדאי למעכ"ת, ואין לדעת הכשרם מחשש הרכבה.
נא לבשרני בשורות טובות מכלל ומפרט ככל אונ"ח,
המצפה א"ד
יב[עריכה]
ב"ה
לידיד לבי אהוב נפשי הרב הגאון המפורסם לשו"ת מו"ה אברהם יצחק הכהן נ"י הגאבד"ק בויסק לו ולרעיתו בת אחי הרבנית ולבנם ולבתם ובכורתו נכדתי יגדלום לתורה וחופה ומעשים טובים בשמחה ונחת ונזכה לרוות עונג וטובה מהם.
מכתבי זה הנני שולחו למען כ"ג נ"י בדבר חדש וגם נחוץ מאוד לדעת דעת כ"ג נ"י במוקדם. והוא הדבר. עה"ק יפו נחוצה מאוד לרב, וכבר דפקו על פתחי הגאונים הרב ר' חיים ברלין והרב ר' מרדכי מאשמינא שיחיו לאוי"ט, ולא עלתה בידיהם אף לאחר שהבטיחו חזרו בהם, והנה שיחרו פני היום לכתוב לכ"ג אודות זה. והן לא אכחד כי כבר כחצי שנה הי' הרעיון הזה בלבי, ודברתי עם זו' הרבנית תחיה, כי מאוד כמה לבי לדבר הזה. אך שתים הם המעכבים, א) כי לא יוכלו לתת הרבה שכירות, ולכל היותר 15 רו"כ לשבוע, (והגאון מאשמינא נתרצה מתחילה לזה) ב) ע"ד החובות שיש על כ"ג עדיין, ומאין יקח לסלקם, ובני יפו א"א להם לסייע לסילוק החובות כלל, ומי יודע מאין יקחו גם להוצאות עלייתם בהצלחה, ובכן נתייאשנו מזה, ולא דברנו עוד כלל, כי הי' לדעתנו רחוק המציאות. אמנם עתה זה איזה שעות באו אלי הנכבד הר' משה סאלאמאן ועוד נכבד מיפו, והציעו לפני אודות כ"ג נ"י, כי יתנו שני נאפליון (היינו 15 רו"כ לשבוע), זולת דירה כבודה. והשבתי להם שכפי שידעתי הוסיפו לכבודו עד שיהי' לו יותר מכ"ה רו"כ לשבוע, ולמה יחליף בויסק על יפו בעודהו יושב שם בכבודו של עולם, וביותר שבסך מצער כזה א"א לו למצוא די מחיתו כראוי לחם לפי הטף שלי"ט, ואמרתי להם אם יהא ביכולתם לתת שלשה נאפו' לשבוע, שהם 22 רו"כ וחצי לבד מעון, אז אולי יהא כדאי לפניו, אך הם השיבו שבלא מעון אולי יוכל להיות, וגם כי יקוו שההכנסה תעזור עוד, (וגם כסף החלוקה מכולל ווילנא הלא תשיגו, כי גם הדרים ביפו מקבלים כסף חלוקתם ולפי ההשערה יהיה לחלק כ"ג וב"ב שלי"ט מאה רו"כ לשנה), ויאמרו כי במשך הזמן יהיה הכנסה נאותה איד"ש, מהעיר וגם מהקאלוניות, כאשר יזכנו ד' להיות ביחד.
והנה מאוד ערגה נפשי לזה באין ערוך, ולמותר להאריך, כאשר יודע בעצמו, ובכלל יהיה לתועלת גדול גם לירושלים ולכלל ישראל, כאשר יזכנו ד' להיות ביחד. ופה ב"ה הכול יהיה בידינו, הדפוס הוא חפשי, ב"ה, ואת אשר נסכים לרצון ד' להגדיל תורה ולעשות חיל לטובת כלל ישראל תצא מפה תורה לכל ישראל. א"א לי לבאר הכול בכתב, וכאשר יזכנו שנהיה ביחד איד"ש יראה ויבין את הכול.
עניין החוצץ בזה אולי מפני שנת השביעית הבעל"ט, אשר בקץ הקיץ על הרב דיפו להשגיח על המושבות ולכל אשר להם, כי הוא הראש וראשון להם, ואולי לא ירצה לתת הכשרים להיין מפירות שביעית, הנעשה בהיתר שנמכר לא"י, כפי ההיתר שהורה הרב המנוח מהרנ"ה זצ"ל, ע"פ הסכם הגאון דבריסק ז"ל.
ואיך שיהיה הדבר נכון ונפלא לשני הצדדים, ולהשערתנו בשלשה נאפו' לשבוע די לפניו עם ההכנסה. ההוצאה מועטת מבויסק. האוויר מבריא. והלא יפו לחוף ים תשכון, ולא יצטרכו להוציא הוצאות ליסע לדובבעלן.
תקוותי תעודדני כי יהיה על צד היותר טוב לשנינו איד"ש.
ואיך שיהיה, בל יקבל על עצמו יותר מבני ביתו הי"ו לאוי"ט.
בהחפזה כתבתי כ"ז מפני הפאסט הנחוצה היום, ואני שולחו באחריות למען ישיב לי דבר ברור בדעתו ודעת ב"ב, וד' יזכנו לחדות פניהם בשמחה באהבה, בפעיה"ק ירושת"ו, כתקוות חותנו ודוד זוגתו.
אלי' דוד
יג[עריכה]
ב"ה, ד' אמור.
חיים טובים ונעימים בריות גופא וסייעתא דשמיא לח' ידיד נפשי הרב ר' אברהם יצחק הכהן שי' לאוי"ט, ביתו וזרעו לברכה יתברכו כולם בכל הטוב סלה. שלום שלום סלה.
אשמח לבשרו כי אתמול בא אחד נכבדי יפו ת"ו לפעה"ק בדבר המגיע לקהלתם מועד כל הכוללים השכירות של הרב כשנה שלמה, אשר הם צריכים להוצאות דרכו צלחה של כתר"ה בעזה"י.
אבקשהו בטרם יעזוב רוסיא, אולי טוב לפניו להכיר טובה לעירו הקטנה מלפנים , אשר מהם נתפרסם שמו לתהילה, והם נשאוהו על כפים באה"ר, (ויקבל ברכת הפרידה מבעל שארת בשרו הרב דשם שי').
איך שיעשה יהי' בשעה מוצלחת ובכל דרכיו ישכיל ויצליח בכל אוות נפשו.
חודו"ז עוז המצפה לישועה בכלל אחב"י.
אלי' דוד
יד[עריכה]
שלו' שלו' וכל הטוב לאהו"נ ולבבי, ח' הרב ר' אברהם יצחק הכהן קוק שי' ]לאוי"ט
ענ"ב ובו"ב בכלל ובתו הבכירה בפרט נכדתי אהובתנו יחיו כולם בנעימים ויתענגו
בכט"ס[ הגאבד"ק בוסק ומצ"פ לעה"ק יפו ת"ו.
ארכו לי הימים מאז לא כתבתי מכתב מלא וארוך לכתר"ה כאשר אהבה נפשי. והי' זה מפני כמה דברים שבאו בב"א כולם ובחפזון ובבהלה. הן לפי בריאותי נחוץ לי דירה מרווחה וכבר חשבתי כן אשתקד, אבל לא עלתה בידי מכ"ט, אמנם בחורף הזה נזדמן לנו דירה נאותה נווה היפה על צד היותר טוב ב"ה, חצר בפ"ע עם חמשה דיורים אשר דרו בה חמש משפחות, החדרים מרווחים ב"ה והאוויר יפה, אם כי בסך עצום כמאתיים וששים רו"כ, אבל הוא בכלל השכירות, לא משלי, ות"ל העתקנו דירתנו בשעה מוצלחת בר"ח ניסן דנא. (בשנה הזאת הי' אז משך תמורת הדירות, ובשנה הבעל"ט יהי' בר"ח אדר כמנהג המדינה).
הן בודאי קיבל כבר העלה שהדפסתי 'דבר בעתו' מצות ביעור וגם וידוי מעשר לשנה זו, אשר לא אחרתי לשלוח לו תיכף בצאתו מבית הדפוס ב"ה. אך למגינת לבי לא יכולתי לעבור עליו בעיון בעצמי, וכן מסרתי למופלג א' לקצר מהפרק שבקונטרס 'אחרית השנים', ועליו סמכתי שלא עיינתי בעצמי בפנים ויצא מכשול, כי לא נזכר בביאור שבירושלים א"א לפדות רק כשיטמא, ועל כן טוב להכשירו בירושלים, ובהעלה לא נזכר ירושלים. ולכן אקווה לחסדי ד' ית"ש לתקן זה כשיעזרני בחמלתו להדפיס מחדש די' תרומות ומעשרות בקיץ הזה הבעל"ט איד"ש. ואשר פירות שביעית של המושבות צריכים להפריש מעשר שני, וכמדומה שכבר כתבתי מזה לכ"ג נ"י שלדעתי ה"נ יותר להפריש מעשר שני, ואחר שדברתי עם הגאון ר' שמואל סלנט נ"י הסכמנו לצוות להפריש שני המעשרות בתנאי, וכמו שעשה ר"ע כמבואר בירושלמי והובא בתוספות ר"ה יד ב, ובזה יתוקן הכול.
באמצע הדברים האלה באו גבאי הת"ת ומטרידים אותי בדברים נחוצים ועל כן אני מוכרח להפסיק באמצע ולכלות דברי כעת, וד' לא יכלה חסדו מאתנו עד העולם לנו ולבנינו ולב"ב שלי"ט.
טו[עריכה]
ב"ה יום ג' כ"ח אדר תרס"ד
שמחת החג וכל טוב ליד"נ אהוב לבבי ח' הרב ר' אי"צ הכהן שי' לאוי"ט, עם רעיתו
הרבנית ויגדלו בו"ב ובתו הבכירה נכדתי משושינו לתוחומע"ט בהרחבה ורוב נחת ועונג,
שלו' שלו' עד העולם.
כשמחת בקציר וכמים קרים על נ"ע הי' לנו הודעה טע"ג שבאה אלינו בשבוע העבר יום ה' מעה"ק יפו מר"פ הפאריזי )האלצבערג(, כי קיבלו מכתב כת"ר שי' שעלה יעלה בשעה מוצלחת.
לדעתי יזהירם שלא יעשו בני יפו הי"ו פומבי של כבוד בבואו בשעה מוצלחת אליהם. וכבר הודעתיו כי אני מתיירא מאוד מפני הקולות והפרסום ביותר, ל"ע ול"ע, חוששני שהזיק לי הכבוד העצום שהי' לי, )שסיפרו שגם לקיסר האשכנזי שהי' לפני שנה ל"ה כבוד כזה בבואו לירושת"ו(. ואם כי לא אפונה כי ביחוד נענשתי בעונותי, ל"ע, על הכבוד הגדול שלא הייתי כדאי לזה כלל, ובודאי נהנתי הרבה, כטבע האדם, וניכו לי מזכיותי המעטים, ועוד יותר בעונש המיחושים, ל"ע, לא כן ידידי שי', לא יאונה לו כל און בעזה"י, - בכ"ז ראוי לחוש לעה"ר ל"ע, ודעת לנבון כמוהו נקל גם שלא יביא עליו ע"י הכבוד קנאת צרי עין בהצלחתו, אשר לא יחסרו בכ"מ. וד' ישמרהו מן הכל ויצליחהו בכל מעשיו ודרכיו ככל אונ"ש נפחו"ד.
המצפה, אלי' דוד
טז[עריכה]
ב"ה.
ח' יד"נ הגנ"י האבד"ק יפו ת"ו.
בכל עוז תשוקתי לחזות את פניו בשמחה וגיל בהקדם האפשרי בעזה"י, בכ"ז מצאתי להעירו כי יחשוב דרכו מקודם כי בודאי יתמהמה בפה יותר ממה שיחשוב בעצמו, ולכן יעשה דרכו לפעה"ק במתינות. וכמובן שלא יוכל למנוע מלדרוש בפה איד"ש ולראות כל המפעלים האדירים שבעה"ק והראויים לראותם ולדעתם היטב, ובודאי נדרש לו לדעת מקודם צרכי עירו ומח"ק ת"ו, אשר עליו להודע בטרם בואו הנה. ובהיותו פה נשוחח איש את רעהו בכל הנוגעים לכלל ולפרט ולפרטי פרטים. וה' יתקננו בעצה טובה מלפניו.
בהכינו לנסוע בל ישכח, ליקח אתו גם בגד פשוט, והתורה חסה על ממונם של ישראל, וד' יזכנו לראות עיר קדשינו בתפארתה וארמון על תלו וכ"ג יכהן פאר בכהונה גדולה במהרה.
ביום נסיעתו יודיענו בבוקר כי בו ביום הוא נוסע בהצלחה. והנני בזה חו"י ודודם המצפה ומבשר שלומינו,
אלי' דוד
יז[עריכה]
ב"ה. יום ה' קרח תרס"ד.
החוה"ש וכל הטוב לח' הרב ר' אברהם יצחק הכהן קוק הגאבד"ק יפו שי' לאוי"ט הוא ורעיתו ויגדלו בו"ב ונכדתי בתו לכל הטוב המדומה והאמיתי עד העולם.
יקרותיו הגיעוני במועדם, ובהתחלת חליפות מכתבים איש לרעהו בפה אה"ק אמסור מודעה לבל ידאג על אחרי להשיב על אתר, כי כמה מניעות יעכבוני, ואם כי ראשיתם היא העדר הבריאות ל"ע, אבל רובם גם טרדותי ל"ע, טרדות בטלות כנגדי . ואולם בזה אצדיק כדברי כת"ר לשמוח בחלקי ולאמור גם זו לטובה, אולי טוב טרדות אה"ק ממנוחת חו"ל, ב"ה שזכיתי לעלות אל הר הקודש. ואם כי קויתי לקנות שלימות נפשי בשנים האחרונות, וד' יודע אם ח"ו ההיפוך מזה, ל"ע. כי מה אני עושה לנפשי, ואף אם אצרף כל תנחומות ידידי ואוהבי כת"ר, בפה ובכתב, המביט עלי בזכוכית מגדלת אלפים, ואני מכיר את ערכי, ואחרי כל החשבונות במה אשמח ובמה אתנחם, ל"ע אני מסובל תמיד ביסורים וכאבים, ולפעמים נחרדתי ממיחושים פתאומים, עד כי דמיתי ח"ו, ועוד אשמח בחלקי, על מה. הן ידעתי חובת השמחה על כל הבא עלי, ל"ע, אבל עוד לא ידעה נפשי ורחוק אני לקבלינהו בשמחה כמידת אהבת ד' האמיתית. וכבר השיחותי בזה את לבי עוד בהיות כת"ר על שולחני, כי מצות אהבת ד' אין לאנשים כמוני שום התחלה, זולת לפי הדרש (או חלק א' מהמצווה) שיהא שם שמים מתאהב ע"י. ואמנם גם זה היא החמורה שבחמורות, שצריך לזה שמירה רבה והשגחה יתירה, ולאיש מדוכא בכאב ראש, ל"ע, ומחלת לב, ל"ע, ושיעול תמידי, ל"ע, מעט שינה, ל"ע, וחלישות עצומה ממילא, ל"ע, צריך גבורה להיות סבלן גדול כמה פעמים ביום, שלא להקפיד, גם קורטוב, ודבר זה גורם ח"ו חה"ש, לפעמים, וא"א תמיד לקבל כ"א בסבר פנים יפות וכ"ש בשמחה כחכמת וחובת חז"ל עלינו. גם תקוותי לעבוד עבודת הציבור פה, והנחוצה מאוד בעניינים רבים שרבה העזובה, עוד לא עלתה בידי, ואני רואה ומתיירא שמתרחקת ממני ח"ו. עוונותי גרמו לי, ל"ע, שלא זכיתי לעבוד עם הקדש בעיה"ק. וגם דברים רבים, אשר הייתי מוכן להוציא לפעולות אדם, לא עלו בידי. הרבה מניעות עומדים לנגדי, מה שלא אוכל לגלותם, והרבה אשר א"א לי מפני דרכי שלום, ואיך שהוא יש לי מזה עגמת נפש תמידית. ואם כי חלילה לא יפסידו לבריאותי, אבל ששון לבי נתרחק ממני, בעוונותי, מאז אני אפוף ומסובל ביסורים ל"ע, המחלישים אותי, ל"ע, ויש בהם בטול תורה ותפילה, ל"ע, ואין כוחותי כמאז לשמוח בפקודי ד' לחדש ולפלפל בעיונים כאשר אהבה נפשי, ואשר רק זאת הייתה שמחתי מעודי' ועתה הכתיבה קשה עלי, וגם העיון לבד אינו טוב לפני, בשגם צריך להשגיח על הבריאות תמיד. מאז באתי לפה, חפצתי לסדר קונטרס או לוח גדול, להדביק על הכתלים, קיצור דיני תרומות ומעשרות, ולהדפיסו על חשבוני, להפיצו בחמשת ערי אה"ק ובכל המושבות לאלפים, למען ידעו כל איש ואישה, כל תינוק ותינוקת, דיני תרומות ומעשרות הנחוצים מאוד. ובס"ס שערי-דמעה שרא לי' מרי' להמחבר הצדיק ז"ל שלא ביאר כראוי, וכמדומני שהע"ה ונשים יטעו בדבריו ולא יעשו כהוגן, רק באמירה לבד יצאו י"ח, כאמירת כל חמירא מבלי שידעו כלל מה הם עושים. גם מש"כ שלא לברך א"ל שורש וענף, עתה אשר ב"ה זכינו לעשיריות מושבות מאחב"י וי"ל שדות וכרמים למכביר ב"ה. קודם הפסח תרס"ג שחל ביום א', והי' אז שנת הביעור, הדפסתי לוחות גדולות כוללים דיני הפרשת תרומות ומעשרות, ודיני ביעור ווידוי המעשרות, כבקונטרס אחרית השנים, אבל גם אז מלאכתי נעשית הרבה ע"י זולתי, ונפל טעות גדול בעניין א' בעוונותי, ל"ע, ובראשית חודש תשרי שנה הזאת, שהייתה שנת ההקהל, שהייתי אז כמעט מסוכן, ל"ע, נזכרתי להו"ל קונטרס קטן לחביבת זכר ההקהל, (אשר ד' יודע אם אזכה עוד גם לזכר), אבל גם לתקן ל"ה בי כוח לחלישותי ל"ע.
יח[עריכה]
ב"ה עה"ק ירושלם תובב"א
לח' יד"נ ואהו"ל הגנ"י הרב ר' אברהם יצחק הכהן שי' לאוי"ט ענ"ב ובו"ב ויגדלום עם בתו הבכירה תחי' לתוחומעש"ט בכל הטוב.
ארכו לי הימים האלה לחכות על בשורת שלומו הטוב ונסיעתו ועבודתו לאחינו יושבי הארץ, ד' עליהם יחיו דגן ויפרחו כגפן סלה.
אני בעוה"ר לא זכיתי להעונג הזה, אשר רבות קויתי לו מאז זכיתי לעלות אל הקודש, כי אעבור על כל מושבות אחינו המחזירים עטרה ליושנה. אבל למגינת לבי מאז באתי לפעה"ק עונותי יסרוני, ל"ע, ורק האחת עלתה לי זה שנתיים שהייתי ברל"צ כשני ימים, ד' יחזקני ויאמצני וזכות אבות ז"ל תעמוד לי להחלימני לימים טובים לבריאותי, להשביעני מטובו, טוב ארצו הק' לראותה מבורכת ממעשה ידי אחינו להתפאר.
אמנם נתגלגל זכות ע"י כ"ג נ"י, להורותם דרך ד' לשמור מצותיו וחוקותיו התלויות בארץ, לעבדה לשמרה בכל הלכותי' הרבות.
אין מזרזין אלא למזורזין ארז"ל, כן אני מזכיר את כ"ג נ"י להזהיר את בעלי המושבות לשמור כפי המודעות שנדפס מאתנו לאחר הפסח ונשלח לכל הקאלניות, לבלי למכור בלתי מעושרים. ואז הי' להלכה ועתה הוא למעשה. כי מובאים יום יום ענבים מכרמי ישראל בלי הכשר, ולגויים רבים מוכרים הם, ובפה קונים מהם בפשיטות, אבל הכל יודעים שהם מכרמי המושבות ואין איש שם על לב.
ואני צוויתי להדפיס פתקאות אחרות לבל יקנו משום חנוני בלתי הכשר, אם מהמוכר בעל הפירות בהקאלאנייע, אם מהמשגיחים אשר ,נשלחו מאתנו יום יום שהם מפרישים ונותנים הכשרים, כל יום בנייר מגוון אחר, ושם היום נכתב עליו עם שם הסדרה והשנה וחתימתי, ואחר ההפרשה חותם המשגיח ומוסרו להחנוני, ולמחרתו אם נשארו עוד, יחליף הפתקא שנרשם יום מחרתו.
אקוה שבאופן כזה נסיר רבים ממכשול בעה"י, וכן עשיתי לפני שנתיים ב"ה, ועתה מסרתי להם מטבעות כסף, חצאי טאלער של מדינה זו, אשר כבר הורה הג"ר זונדל זצ"ל לפדות עליהם שבע עשרה פעמים, והם בידי המשגיחים, עד שיתמלא סאתם ויאבדום כדת של תורה.
נא ונא לצוות לכתוב לכל בעלי המושבות הקרובים שרגילים למסור פירותיהם לפה, שיהיו מעושרים.
המודעות שנדפסו אז מסרתים אז להר"פ האלצבערג נ"י, ועשרים מהם לעקרוני א' בשמו ר' אברהם יצחק ליפקאוויץ, והוא הבטיחני לשלחם להסמוכות להם, ועוד ועוד, ובודאי קימום כאשר הפקדתים להדביקם בבהכנ"ס ובמקום שרבים מצויים.
אבקש את כ"ג נ"י לקרב בזרוע את הרב הגדול ר' יעקב אוזלאנער נ"י )שהוא דודו של הררא"ל נ"י הד"ץ דפה( והוא ת"ח גדול מלא וגדוש, דהי' לי עונג לדבר עמו בד"ת, אך זה איזה שנים שהוא עצב ודאוג וקרוב למרה שחורה, ל"ע, וכמובן הוא גם עני מהודר, ל"ע, לומד תורה מתוך הדחק, )ואם כי טפלי ל"ת בי'(, ואני מעניקו כפי יכולתי לפרקים. ההתקרבות עמו לא יתואר באומר ודברים, כי ממש יחייהו, כי הוא נכה רוח ונדכה לב, ל"ע, ישמחהו בדבריו, ויוכל לדבר עמו במצות התלויות בארץ, ויחזקהו בדברים כי רחיצות הים יהי' לו לרפואה. ואם אגב אורחא יזכיר לו שכתבתי לכת"ר בעדו, יטב לבו מזה. ובודאי יחסר לו שמה לפי צרכיו, ואיך שיהי' התקרבותו בדברים הכל בכלל. הוא בן לצדיק נשגב שנודע פעה"ק בשם ר' ישראל אוזלאנער )מפלך מינסק(, שהי' מרא דעובדא, אין כסף נחשב בעיניו למאומה בשביל הידור מצוה, מלבד מה שהי' גדול בתורה, ואמנם הררי"ע שי' ראוי לקרבו גם בשביל עצמו לבד.
צר לי שלא כתבתי כבר איזה ימים קודם מזה שנסע מפה ביום ג'. אך שמענו שכבודו לא הי' בביתו, ובני רפאל שי' חשב לנסוע אתמול לפתח-תקוה בשביל ענין אחד, ולכן לא כתבתי עד היום, שנדחה נסיעתו ליום ב' הבעל"ט, וחשתי למצוה זו ולמצות הפרשת תרו"מ ולפקוד שלומו ושלו' ב"ב, וכתבתי עתה אפניא דמע"ש .
ויתבשר משלומינו כולנו ת"ל, כה לחי, יוסיף ד' חסדו עלינו סלה. מהתבערה הגדולה שהי' בווילקאמיר פ' קרח, ל"ע, כ' לי ב"א הרמ"מ קאווארסקי שי', כי כל הרחוב שדר בו גיסי שיחי' ניצול כמוהו, יחוס ד' על עמו ויראנו בישועתו ולא ישמע פו"צ בערי ישראל, ונשמע רק טובה וברכה כתקות חו' ודודם המצפה, אלי' דוד באהבה אדרו"ש בנו היקר שי'. ומה תאמר על המושבות ויושביהם .-
יט[עריכה]
ב"ה אור יום ו' עש"ק לס' יברך אתכם כאשר דבר לכם.
יזכו לנחמה בעיר ד' שמה, החוה"ש וכט"ס לח' יד"נ הגנ"י שי' לאוי"ט ענ"ב וב"ב ובכורתו נכדתי, וירוו נחת ועונג מהם סלה.
לעת תפלת הערב הביא לי ר"ש ברעסלאוו יקרתו אשר הניח את דעתי, וכי כיונתי לדעתו.
שמעתי שהרופאים הזהירו לכתר"ה שלא ירחץ בים ול"י מדוע. ואיך שיהי', כפי ששמעתי רבו טרדותיו מאוד ואין לו מנוח מאז בא ליפו. ע"כ לדעתי חובה עליו לשמור בריאותו, ואין מקום להתחסד יותר מן הדין, ועליו להחיש שבתו באויר חפשי ולהנפש מעמלו הרב. למעה"ש להזדרז מאוד בזה, וחלילה לא יעלה על לב איש להרהר אחריו מאומה בזה. אבל גם שם בשבתו ברחובות עליו להזהר שלא לקבל
עליו טרדות.
חותני נ"י כ' לי באריכות אשר רוצה לכתוב ברכת מז"ט לכ"ג נ"י, ורק מפני טרדותיו לעשות צדקה עם העניים הרבים חדשים לבקרים בעת הזאת, אשר נתוספו הרבה מאוד מהעיירות הנשרפות, ל"ע, וגם מפני מחלת זוגתו תחי' התמידית, ואין לו עת אפילו לקביעת עתותיו ללמוד. ע"כ הוא מברכו במכתבו שיאריך ימים ושנים באה"ק ויעלה מעלה מעלה ודבריו יהיו נשמעים לעבודת ד' ויהיו צאצאיו וצ"צ כמותו, וכרצון חו"ד המברכו גם הוא באמת.
אלי' דוד נא ונא לבשרני טוב מבריאותו בפרט.
לעמ' ע"ה אגרת א' הערה:
ספר "אחרית השנים", על מצות וידוי-מעשר, מאת הגאון האדר"ת, בהעלם-שם, בהסכמת הגאון הנצי"ב זצ"ל, שכותב שהמחבר הוא מגאוני הדור, וכן בהסכמת הגאון ר' יחיאל מיכל עפשטיין זצ"ל, ואחרי זה הסכמה שלו, של האדר"ת בעצמו, שכותב שהרב המאוה"ג המחבר שליט"א כוונתו ומעשיו לשם שמים, ומצורפותגם הערות שלו בעניני הספר, שהיה נוהג להוסיף הערות בהסכמותיו על ספרים רבים.