אגרות דב בר בורוכוב/מכתב 1905.21 אל מנחם אוסישקין

מכתב 1905.21

• מאת דב בר בורוכוב אל מנחם אוסישקין^[1]
  

"הארכיון הציוני המרכזי (אצ"מ), תיק A/24/81/2.
אל: מנחם אוסישקין, יקטרינוסלב.
16 ביוני 1905, ביאליסטוק (נכתב ברוסית).

מיכאיל מויסייביץ הנכבד!

כל הזמן הזה עבדתי בוורשה, בלודז' ובצ'נסטוכוב, בהצלחה רבה.^[2]
התברר שאני מדבר ז'רגון לא רע. בוורשה מאורגנת העבודה הציונית באופן גרוע מאוד. אף על פי כן, היו לי עשר אסיפות. גם בלודז' קרוב לעשר. בצ'נסטוכוב הייתי רק יום אחד, ולא הספקתי יותר מאסיפה אחת, שעברה אגב בהצלחה רבה. בוורשה היו לטריטוריאליסטים שלושה ויכוחים איתי, אלא שחושבים אותם לבלתי גמורים, ועל כן לא נראות תוצאות. בוורשה יש עכשיו לטריטוריאליסטים כוחות גדולים.^[3] ויכוח אחד – האחרון – קילקל לי גרינבוים, גם הוא מטעם ציוני ציון, שהופיע נגדי לעיני הטריטוריאליסטים: ההנמקה המרקסיסטית שלי איננה מוצאת חן בעיניו, היות שהוא מתנגד למטריאליזם ההיסטורי. נאלצתי volens nolens^[4] להתווכח הן עם הטריטוריאליסטים והן עם חברי לדיעה. להשתמט מכך לא יכולתי, שכן פולמוסו של גרינבוים נגדי נשא אופי שחצני למדי.^[5]
בלודז' קיבלו רבים מהטריטוריאליסטים את הנימוקים שלי.
כעת אני בביאליסטוק. סבורני שמכאן אסע בעוד ארבעה ימים להומל, שכן דורשים אותי במפגיע לזמן הבחירות. בגרודנו אין בי צורך; בקובנה – אי-שקט, ולא יהיה לי מה לעשות שם; בדווינסק היה פרילוצקי^[6] – ולכן נראית לי שהותי שם מיותרת, מה גם שזמני מועט בלאו הכי. דורשים אותי בז'יטומיר, ואליה אסע – סבורני – מהומל ל-3–4 ימים, ימי הבחירות, שכן מתברר כי תעמולתי נושאת הצלחה, ולא רק תיאורטית.

המסור לציון ולך, ב. בורוכוב

נ.ב. שוב התחילה תקופת פוגרומים (מינסק, ברסט וערים אחרות). הייתכן לערוך קונגרס בתנאים כאלה?
לי, ולא רק לי, נראה כי צריך לדחות את הקונגרס. באמת, מה הרגשה תהיה לצירים בנוסעם לקונגרס ובהשאירם את קרוביהם במקומות, שבהם שבהם צפויים להיות פוגרומים? ואם יתקבלו בזמן ישיבות הקונגרס מברקים על פוגרום, למשל באודסה או בוורשה? מלבד זאת, בהשפעת הפוגרומים עלולים קטני האמונה המסורים לציון, להצטרף אל הטריטוריאליסטים, המבטיחים ישועה קרובה ומהירה. כידוע, הבהלה קוטלת מחשבה ביקורתית, ואני חרד מאוד שמא יפלו רבים מבין חברינו לדיעה לזרועותיהם של רמאים-אוטופיסטים, כשהם רדופי פחד ויאוש.

בזמן הנסיעות לא אוכל לקבל דרכון לחוץ לארץ.^[7] משום כך אני מתכוון לנסוע לפולטבה בעוד מועד, מפני שהשגת דרכון תימשך לא פחות משבועיים".

הערות שוליים

1. מתתיהו מינץ, אגרות בר בורוכוב 1897–1917, תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, הוצאת עם עובד, תשמ"ט-1989, מכתב 1905.21, עמוד 153
2. לפרטים שבורוכוב מוסר על מסעו יש אישור בדו"ח ששלח לאוסישקין חיים כצנלסון, מזכיר המרכז של ציוני-ציון בוורשה, בי"ג בסיוון תרס"ה, 3 ביוני 1905 (תיקי אוסישקין, אצ"מ A/24/81)
3. בלשון "כוחות גדולים" התכוון בורוכוב לשמואל ניגר, למשה ליטבקוב ולשלמה זוסמן. גם טבנקין בזכרונותיו טוען שהשתתף בוויכוח. ראה יצחק טבנקין, 'פרקי חיים', תל אביב 1982, עמוד 12, וגם 'חבר ויריב', עמוד 26 ואילך
4. בעל כורחי, לטינית
5. יצחק גרינבוים (1879–1970) נולד בוורשה. עורך-דין ופובליציסט. לימים מנהיג יהדות פולין. מראשי ארגון הנוער "התחייה". ממשתתפי ועידת הלסינגפורס של ציוני רוסיה (1906) וממעצבי תוכנית הלסינגפורס למאבק על זכויות אזרחיות ולאומיות ליהודי רוסיה. השתתף בעיתונים ציוניים שונים בעברית, ביידיש ובפולנית, ובין היתר ערך ב-1906–1907 את 'גלוס ז'ידובסקי', ב-1908–1910 את 'העולם' וב-1914 את 'דאס יודישע פאלק'. ב-1919–1932 היה ציר בסיים הפולני. פרופסור מינץ ביקש את תגובתו של יצחק גרינבוים לתיאור זה, וגרינבוים כתב ב-31 באוקטובר 1966: "בורוכוב דיבר בצורה מרקסיסטית, זאת אומרת מבלי לדבר על הקשר המיסטי-סנטימנטלי של העם למולדתו הנצחית – אלא על 'הנימוקים הריאליים' נגד הטריטוריות המוצעות ובעד ארץ ישראל". הגישה הריאליסטית הזאת עוררה את התנגדותו של יצחק גרינבוים, וראה גם 'חבר ויריב', עמוד 30 ואילך
6. נח פרילוצקי (1882–1941), נולד בברדיצ'ב. ב-1910 יסד את העיתון 'דער מאמענט' בוורשה, ומ-1916 היה ממנהיגיה של ה'פאלקס פארטיי' בפולין. בשנים 1904–1905 נמנה עם פעילי ציוני-ציון בוורשה, ונסע מטעם המרכז של ציוני-ציון לסניפים השונים. ביחס לערך של פעילותו היו דיעות שונות. בשנים 1905–1906 היה קרוב לפועלי-ציון, וב-1906 הוצע לו לערוך אתהעיתון המפלגתי ביידיש. ראה מכתבי אלכסנדר חשין ליצחק בן-צבי בפרוטוקולים של משפט משפחת שימשלביץ' (בן-צבי) השמורים בעיזבון יצחק בן-צבי, ארכיון העבודה (אה"ע), עמוד 43
7. בורוכוב נועד להיות ציר בקונגרס הציוני השביעי