אגרא דפרקא כה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

בעינינו ראינו מכבוד אדמ"ו הרב הקדוש מו"ה יעקב יצחק זצלה"ה אשר היה קורא מהכתב שמות בני אדם שכתבו לו היה מתבונן ברוח קדשו מעשה האיש אם זך וישר פעלו או בהיפך ח"ו וכמה פעמים שמעו מפיו שהיה אומר קודם הקריאה ליקוב"ה והוא לדעתי שהיה מכוין לייחד הקול והדיבור ונתהווה היחוד למעלה בשורשי הנשמות וע"י היחוד הזה שבשורש היה מתבונן בענפים הם הנשמות הנולדים מהיחוד והיה מבין במעשיהם וזהו לדעתי האדם יראה לעינים, רצ"ל כשמסתכל רק בבחינת מה שהוא אדם אזי לא יראה רק לעינים משא"כ וי"י הוא ובית דינו היינו שמכוין לייחד קול ודבור הוי"ה עם בית דינו אדנ"י דינ"א דמלכות"א אזי יראה ללבב.