אגרא דפרקא י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

קבלה הוא מקדמונים, כאשר אדם נוסע מביתו וכבר הלך מפתח ביתו ליסע אם שכח איזה דבר לא יחזור לביתו, והענין מפורסם. ושמעתי הטעם בשם ש"ב הרב החסיד המפורסם מוה' ישראל אברהם זצוק"ל. (וכיוצא בזה שמעתי בשם כבוד אדמ"ו הרב הקדוש מוה"ר יעקב יצחק זצוק"ל) דהנה נאמר בזוה"ק פ' בראשית דף נ' (ע"א) דברכאן לא שריין רק באתרא דדכר ונוקבא, ואמרו שם הנה מה יעשה האדם ביציאתו לדרך, ותירצו דשכינתא אקדימת ויוצאת לפניו וזיווגא עילאה הוא עיי"ש. וע"כ כאשר האדם יצא כבר מביתו ליסע, הנה כבר השכינה קדמה לפניו, וא"כ כאשר יחזור האדם לביתו אשר שם אשתו הנה הוא מניח זווגא עילאה דשכינתא, והוה כאילו כביכול מניח השכינה ועביד ח"ו קלנא וכו' הבן הענין. והנה לכאורה אין החשש רק מי שהולך מביתו, אבל מי שהוא כבר בדרך והולך מבית מלונו אין חשש כי אפילו בבית מלונו זווגא עילאה עמו כיון שאין אשתו לשם. (ואעפי"כ אין לסמוך ע"ז כי אולי יש עוד טעם אחר).