אגדת בראשית/לט

כתובים.

[א] שיר למעלות אשא עיני (תהלים קכא א). זש"ה ונתנך ה' לראש ולא לזנב והיית רק למעלה ולא תהי' למטה (דברים כח יג), אשריהן ישראל בזמן שהן עושין רצונו של הקב"ה, הוא מעלה אותן כמלאכי השרת, שנאמר והיה אם שמוע תשמע וגו' ונתנך ה' אלהיך עליון על גויי הארץ (שם שם א). והיית למעלה אין כתיב כאן אלא רק למעלה, מהו רק מיעוט, פעמים שאתם למעלה, אימתי כי תשמע (בקול ה') [אל מצות ה' אלהיך] וגו' (שם שם יג). ואם לאו פעמים שאתם למטה, כשאין אתם עושין רצונו, שנאמר הגר אשר בקרבך וגו' ואתה תרד מטה מטה (שם שם מג). וכך הבטיח הקב"ה לאברהם, מתחילה הבט נא השמימה וגו' (בראשית טו ה), ובמקום אחר הוא אומר והיה זרעך כעפר הארץ (שם כח יד), אם ככוכבים למה כעפר הארץ, אלא אמר לו בשעה שבניך עושין רצוני, כשם שהכוכבים עליונים על כל העולם, כך בניך עליונים על הכל, וכשאינן עושין רצוני כשם שהעפר למטה, והכל מדיישין אותו, כן הן, שנאמר כי איבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש (מ"ב יג ז), אמר לו וכך אתה מניחן, אמר לו לאו מעמידן אני, שנאמר התנערי מעפר וגו' (ישעי' נב ב), אמרו לו הדורות הללו רבון כל העולמים הרי הגיע סקו"סים (פי' קץ וזמן), לפיכך אמר דוד שיר למעלות אשא (תהלים קכא א), שאתה מעליני, שנאמר עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ (שם שם).