אגדת בראשית/כח

תורה.

[א] וה' פקד את שרה (בראשית כא א), זש"ה הן אל לא ימאס תם ולא יחזיק ביד מרעים (איוב ח כ). הן אל לא ימאס תם, זה אברהם, שעשה כמה שנים מצטער עד שלא תלד שרה, אעפ"כ לא הניחו, ולא יחזיק ביד מרעים, זה ביתו של אבימלך שחיזקן ועצרן, שנאמר כי עצר עצר וגו' (בראשית כ יח). א"ר אבהו עצר הקב"ה כל מה שהיה לאבימלך לו ולאשתו ולעבדיו ולשפחותיו, ולבהמתו ולצאנו ולבקרו היאך עצר, אלא סתם פיהם שלא לדבר דבר, נחירן שלא יריחו בה, עיניהם שלא יסתכלו בה, אזניהם שלא ישמעו תפלתה, תשמישן שלא ידבקו עמה, מנין שנאמר כי עצר וגו', ותאמר בזכותה בלבד ת"ל אשת אברהם, וכיון שהתפלל אברהם עליהם מיד ריפאן הקדוש ברוך הוא, שנאמר ויתפלל אברהם וגו' (שם שם יז), אמר הקב"ה לאברהם את מתפלל על אחרים שילדו ושרה אשתך אינה יולדת, מיד וה' פקד את שרה, לפיכך אמר הכתו' הן אל לא ימאס תם.

[ב] ד"א וה' פקד את שרה. זש"ה ולא ידבק בידך וגו' ונתן לך רחמים וריחמך (דברים יג יח), אמר להן משה סימן יהא בידך, כל זמן שאתה מרחם על חבירך אף הב"ה מרחם עליך, אם אין לך רחמים על חבירך אין הקב"ה מרחם עליך, וכן את מוצא כל זמן שהיה איוב אומ' כנגד חביריו וחביריו כנגדו, היתה מדת הדין מתוחה, שנאמר ועתה שחקו עלי צעירים ממני לימים (איוב ל א), והן אומרי' לו גם שב גם ישיש בנו וגו' (שם ט"ו י), וכיון שנתפלל על חביריו מיד נתרצה לו הקב"ה, שנאמר וה' שב את שבות איוב (שם מב י), אימתי בהתפללו בעד רעהו, כך אבימלך כל זמן שהיה לו קטטה עם אברהם היה מצטער, שנאמר כי עצר עצר וגו' וכיון שהתפלל עליו אברהם מיד נתרצה על שניהם, שנאמר ויתפלל אברהם וגו' (בראשית כ יז), ומה כתיב אחריו וה' פקד את שרה.

[ג] ד"א וה' פקד את שרה. זש"ה ה' צבאות שוב נא הבט משמים וראה ופקוד גפן זאת (תהלים פ טו), וה' פקד את שרה כאשר אמר, מה אמר, אלא ראה מה כתיב ויוצא אותו החוצה וגו' (בראשית טו ה), העלה אברהם לשמים, שאין חוצה אלא שמים, שנאמר עד לא עשה ארץ וחוצות (משלי ח כו), כיון שהעלה אותו לשמים, אמר לו הסתכל מה יש למטה, שנאמר הבט נא השמימה (בראשית טו ה), הרי שהיה למעלה מן הכוכבים, שאין הבט אלא מלמעלה למטה, שכך ישראל אומרים להקב"ה הבט משמים וראה, אף אברהם העלה אותו למעלה מן הכוכבים ואמר לו הבט נא השמימה, אמר לו אברהם רבונו של עולם את מתפלל עלי ואומ' לי הבט נא השמימה, ואני מסתכל לפיכך כביכול שמסתכל למטה, ותקיים מה שאמרת לשרה שוב אשוב אליך וגו' (בראשית יח י), שנאמר אלהים צבאות שוב נא הבט משמים וראה ופקד גפן זאת, ואין גפן אלא שרה, שנאמר אשתך כגפן פוריה וגו' (תהלים קכח ג), אמר לו הקב"ה ואני פוקד ומקיים מה שאמרתי, וה' פקד את שרה. ד"א וה' פקד את שרה. זש"ה וידעו הגוים ישארו סביבותיכם [כי אני ה' בניתי הנהרסות נטעתי הנשמה אני ה' דברתי ועשיתי] (יחזקאל לו לו), אותה שאמרה אחרי בלותי וגו' (בראשית יח יב), בניתי הנהרסות, אותה שכתיב בה חדל להיות לשרה אורח כנשים (שם שם יא). נטעתי הנשמה, למועד (הזה) [אשוב אליך] כעת חיה וגו' (שם שם יד), וה' פקד את שרה.

[ה] ד"א וה' פקד את שרה. זש"ה וגם נצח ישראל לא ישקר וגו' (ש"א ט"ו כ"ט), אמר הקב"ה לא אהיה כבשר ודם, אלישע בשר ודם מפני שהאכילה אותו השונמית, שנאמר ותחזק בו לאכל לחם (מ"ב ד ח), אמר לה למועד הזה כעת חיה את חובקת בן (שם שם טז). וקיים. שנאמר ותהר האשה ותלד בן למועד הזה וגו' (שם שם יז). על אחת כמה וכמה אני שאמרתי לאברהם (למועד הזה) [שוב אשוב אליך] כעת חיה והנה בן לשרה אשתך (בראשית יח י), שאני מקיים, לפיכך אמר בלעם לא איש אל ויכזב וגו' (במדבר כג יט), אלא מה כתיב, ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו (בראשית כא ב), אמר דוד כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד (תהלים לג ט).