אגדת בראשית/יט

תורה.

[א] וירא אליו ה' באלוני ממרא (בראשית יח א), זש"ה כה אמר ה' השמים כסאי וגו' ואת כל אלה ידי עשתה (ישעי' סו א ב), ראה כבוד, ראה גבורה, וכביכול ועם מי הוא עוסק ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי (שם שם), מי הוא זה שחרד על דברו של הקב"ה, זה אברהם, שנאמר בעצם היום הזה נימול אברהם וגו' (בראשית יז כו), מיד וירא אליו ה', ומנין שעל אברהם הכתוב מדבר, שכך כתיב אחריו שוחט השור מכה איש (ישעי' סו ג), וכתיב ואל הבקר רץ אברהם (בראשית יח ז). מכה איש (ישעי' שם), שהרג את נמרוד. זובח השה (שם) אימתי משהקריב ליצחק, שנאמר אלהים יראה לו השה לעולה בני (בראשית כב ח). ד"א השמים כסאי אמרו רבותינו את מוצא בשבעה מקומות השווה הקב"ה עצמו עם הבריות הנמוכים. (א) כי ה' הוא אלהיכם הוא אלהי אלהים (דברים י יז), ראה גבורה ועם מי הוא עוסק עושה משפט יתום ואלמנה וגו' (שם שם יח). (ב) כי רם ה' ושפל יראה וגו' (תהלים קלח ו). (ג) כי כה אמר רם ונשא וגו' ואת דכא ושפל רוח וגו' (ישעי' נז טו). (ד) סולו לרוכב בערבות וגו' (תהלים סח ה), וכתיב אבי יתומים וגו' (שם שם ו). (ה) קרוב ה' לנשברי לב וגו' (שם לד יט). (ו) כה אמר ה' השמים כסאי וגו' ואל זה אביט וגו' (ישעי' סו א ב).

[ב] ד"א וירא אליו ה'. זש"ה מזבח אדמה תעשו לי (שמות כ כ) א"ר יצחק נפחא אמר הקב"ה מה מי שזובח ושופך מעט דם, או דם שה, או דם שור, הייתי בא ומברכו, שנאמר (שמות כ כ) בכל המקום אשר אזכיר את שמי [אבא אליך וברכתיך] (שם שם), על אחת כמה וכמה אברהם שנהר של דם יוצא מביתו, שמל עצמו וכל בני ביתו, איני הולך ומברכו, לכך כתיב וירא אליו ה', בא וראה כח שנתן לו הקב"ה, שביום אחד מל עצמו, ומל ישמעאל בנו, והיה הדם מנטף מן מילתו, ומל בעצמו לאנשי ביתו, ולילידי ביתו, וראה כמה ילידי ביתו, שמונה עשר ושלש מאות, ואם ילידי ביתו היו כל אלו, על אחת כמה וכמה מקנת כספו, וכולן מל ביום אחד, שנאמר [בעצם היום הזה נמול אברהם (בראשית יז כו) הרי לעצמו וישמעאל בנו] וכל אנשי ביתו (שם שם). מן הזקנים, מן הקטנים. ומקנת (כספו) [יליד ביתו] מאת בן נכר נמולו אתו (שם שם), העמיד אברהם גבעה של ערלות בביתו, ונהר של דם יוצא מביתו, קרא הקב"ה למלאכי השרת, ואמר להם בוא ונבקר את החולה, אמרו לו המלאכים ה' מה אדם ותדעהו בן אנוש ותחשבהו אדם להבל דמה וגו' (תהלים קמד ד), אתה מהלך במקום הטינופת, במקום של דם ושל שקץ. אמר להן הקב"ה כך אמרתם חייכם ערב עלי ריח של אותו דם של ערלות ממור ולבונה, ואם אין אתם מבקשין לבא הריני הולך בעצמי, וכן שלמה אמר עד שיפוח היום ונסו הצללים (ש"ה ב יז), אלו העוברים והשבים שהי' אברהם מכלכלן שהיו כצללין הולכין ובאין, שלא יצטער מן המילה משמשו. אלך לי אל הר המור (שם ד ו), זה אברהם שנקרא מור, שנאמר מור ואהלות (וקציעת) [קציעות] (תהלים מה ט), לכך וירא אליו ה', כיון שראו מלאכי השרת הלכו אף הן עם הקב"ה, שנאמר וירא והנה שלשה וגו' (בראשית יח ב), ודוד משבח ואומר כל ארחות ה' חסד ואמת לנוצרי בריתו ועדותיו (תהלים כה י). זה אברהם שנצר ברית מילה, כיון שנגלה לו הקב"ה היה יושב, שנאמר והוא יושב פתח האוהל (בראשית יח א), בא אברהם לעמוד כשראה את השכינה, אמר לו הקב"ה אל תצטער, שנאמר נאום ה' לאדוני שב לימיני (תהלים קי א), אמר לו אברהם רבש"ע, כן היא דרך ארץ, שאהי' אני יושב ואתה עומד, אמר לו הקב"ה, לא איכפת, עכשיו אתה זקן, את בן מאה שנים, ואת תמה שאני עומד ואתה יושב, עתידין בניך בני שלש שנים, בני ד' שנים, יושבין בבית הכנסת, ואני עומד, שנאמר אלהים נצב בעדת אל (תהלים פב א). התחיל אברהם לקלס ואומר ותתן לי מגן ישעך (שם יח לו), כשרדפתי את המלכים, שנאמר אל תירא אברם אנכי מגן לך (בראשית טו א). וימינך תסעדני (תהלים שם) כשאחזת בימיני והייתי חותך את הערלה, וענותך תרבני (שם שם), שאני יושב ואתה עומד.

[ג] ד"א וירא אליו ה' באלוני ממרא. זש"ה וידעת כי ה' אלהיך הוא האלהים וגו' (דברים ז ט). ומה ראה להגלות לו באלוני ממרא, אלא יתברך שמו של הקב"ה שאינו מקפח שכר כל בריה, שלשה אוהבים היה לו, ענר אשכל וממרא, וכיון שאמר הקב"ה לאברהם מול את עצמך, נטל מהם עצה, אמר ענר בעל מום הוא מבקש לעשותך, עם אדם יציר כפיו לא שמר אמונה, ועמך הוא משמר אמונה, הניחו והלך לו אצל אשכול, ואמר לו כך אף הוא, אין אתה יודע, מסורס הוא מבקש לעשותך בעולם שיהיו קרוביהן של מלכים שהרגת באין עליך ומסרסין אותך, ואין את יכול לברוח מהן, הניחו והלך אצל ממרא, א"ל אוהבי אמר לי למול, אמר לו ממרא ועדיין אתה עומד ותוהא לא עשו אותך חתיכות חתיכות, רמ"ח אברים שעליך הציל מן האש, ומקצת מן אבר אחד אתה עומד ומתקשה ליתן לו, אמר לו הקב"ה אתה נתת לו עצה טובה שימול, חייך שאני נראה לו בתחומך, שנאמר וירא אליו ה' באלוני ממרא, ומנין שנטל מהם עצה לימול, שנאמר והם בעלי ברית אברהם (בראשית יד יג). וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו. אמרו המלאכים. רבש"ע עד מתי את מכבדו, עד מתי אתה עומד והוא יושב, אמר להן הב"ה אלו לא די אלא בזכות שאני רואה ג' צדיקים שעתידין לעמוד ממנו, שכל העולם נופלים ומשתחוים לצלם, והן עומדים כתמרה ולא משתחוים, שנא' זאת קומתך דמתה לתמר (שה"ש ז ח). לכך והנה שלשה אנשים וגו', אמר לו הב"ה אתה השתחוית למלאכיי, חייך שמלכים עתידין להשתחות לבניך, שנאמר והיו מלכים אומניך [ושרותיהם מיניקותיך אפים ארץ ישתחוו לך] (ישעי' מט כג).