אגדת בראשית/יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

כתובים.[עריכה]

[א] לדוד ה' אורי וישעי ממי אירא וגו' (תהלים כז א). זש"ה קרוב מצדיקי [מי יריב אתי וגו'] (ישעי' נ ח), א"ר אחא משום ר' שמעיה לפי שאומות העולם מבקשין לבא על ישראל לומר שונא אותם הקב"ה נלך עליהם, והם אומרים להם שוטים שבעולם מי הוא זה שונא לקרובו של דיין ויעמוד בו לפני הדיין אינו יכול, ואנו הקב"ה קרובינו ואתם יכולין לנו, דכתיב קרוב מצדיקי וגו', בוא וראה אין שבחו של אדם כשאומר הדיין קרובי הוא ואימתי שבחו של אדם בשעה שהדיין אומר בפיו פלוני קרובי הוא וקורא לו קרובי, כך אמרו ישראל אעפ"י שאמרנו קרוב מצדיקי, אלא הוא תחלה קרא אותנו קרוביו, שנאמר וירם קרן לעמו וגו' לבני ישראל עם קרובו (תהלים קמח יד), לכך נאמר אורי וישעי ממי אירא וגו', איני מתיירא מכל בריה, למה ששמו של הקב"ה שהוא עושה מלחמתי, שנאמר ה' איש מלחמה וגו' (שמות טו ג), ובמה הוא עושה מלחמה, בשמו, שנאמר ה' שמו (שם שם). ואף האומות מתייראין ממנו בשעה שאנו עוסקין בתורה, שנאמר וראו כל עמי הארץ [כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך] (דברים כח י) וכן דוד אמר לגלית אתה בא אלי בחרב [ואנכי בא אליך בשם ה' צבאות וגו'] (ש"א יז מה), שבשמו של הקב"ה היו ישראל מנצחין, וכך עשה אסא, שנאמר ויקרא אסא אל ה' אלהיו ויאמר ה' אין עמך לעזור בין רב לאין כח עזרנו ה' אלהינו כי עליך נשעננו ה' ובשמך באנו על ההמון הזה (דה"ב יד י), לכך נאמר וראו כל עמי הארץ וגו'.