אגדת בראשית/ג

כתובים

[א] למנצח משכיל לדוד בבוא דואג האדומי (תהלים נב א ב). זש"ה בשוט לשון תחבא וגומר (איוב ה כא). קשה לשון הרע מן הסייף ומן החרב, והאיך מי שיש בידו חרב ומבקש להרוג את חבירו ומבקש לחזור בו יחזור, למה שהחרב בידו והוא מונע ידו ואינו הורג, אבל מי שהוא מבקש להרוג את חבירו בחץ אינו יכול לחזור בו שכבר יצא החץ מידו, והאומר לשון הרע על חבירו אפילו הוא מבקש לחזור בו אינו יכול, למה משהוא הולך אינו יכול לחזור בו עוד, לכך הוא משול לשון הרע בחץ, שנאמר חץ שחוט לשונם מרמה דבר בפיו וגו' (ירמי' ט ז) וכן שלמה אומר כל עמל האדם לפיהו וגו' (קהלת ו ז), אפילו הוא מת אין מכפרין לו. בא ולמד מדואג אעפ"י שמת, כך שנו רבותינו שאין לו חלק לעה"ב, הה"ד וגם הנפש לא תמלא (שם שם) לכך אמר איוב בשוט לשון תחבא. ר' יהושע בן לוי אמר ביעקב היא אמורה ור' שמואל בר נחמני אמר בדוד היא אמורה. ברעב פדך ממות (איוב שם כ), בשעה שברח והלך אצל אחימלך והי' רעב והאכילו לחם הקדש, שנא' ויתן לו הכהן קודש וגומר, (ש"א כא ז). ובמלחמה מידי חרב (איוב שם) בשעה שירד על גלית והרגו, שנאמר ויאמר דוד אל הפלשתי אתה בא וגומר (ש"א יז מה). בשוט לשון תחבא, בשעה שבא דואג ואמר עליו לשון הרע שנאמר בבא דואג האדומי ויגד וגו' (תהלים נב ב). לשוט ולכפן תשחק (איוב שם כב). אדואג ואחיתופל. ומחית הארץ אל תירא (שם שם), משאול שבא מבנימין שנמשל לחיה, שנאמר בנימין זאב יטרף (בראשית מט כז).