אגדת בראשית/ב

נביאים

[א] כה אמר ה' אלהים [והיה] ביום ההוא יעלו דברים על לבבך וחשבת מחשבת רעה (יחזקאל לח י) אמר הקב"ה לגוג אל תאמר מה שאתה חושב בלבך שאיני יודע בא ירמיהו ואמר עקוב הלב מכל ואנוש הוא מי ידענו (ירמי' יז ט), אמרתי לו רמ"ח אברים בראתי באדם זה, וכולם עומדים במידתם כמו שבראתים חוץ מן הלב, אמר ירמיה לב זה מתחלף משעה לשעה, והוא משנה את עצמו ומעקם את עצמו. עקוב הלב מכל האברים, ואנוש הוא מי ידענו. אני ד' חוקר לב (שם שם), אני שבראתיו יודע אני מה הוא, ולא תאמר שמשבראתי אותך אני יודע לבבך, אלא עד שלא בראתי אותך אני יודע מה שאתה עתיד לחשב, ומניין, שכך דוד מצוה לשלמה בנו ואומר לו, ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה (דה"א כח ט), ולמה, כי כל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות מבין (שם שם), א"ר אחא מהו וכל יצר מחשבות מבין, אלא עד שלא יצר הוא יודע מה שהוא עתיד לחשב בלבו משיברא, וכך אמר לסנחריב מפני שאתה מתגאה ומרבה דברים, חייך עד שלא בראתיך יודע הייתי מה היית עתיד לעשות, שנאמר ושבתך וצאתך ובואך ידעתי (ישעי' לז כח), בשעה שעשית עצמך עומד מכסאך ועושה תשובה, שנאמר ויגע הדבר אל מלך נינוה [ויקם מכסאו וגו' וישובו איש מדרכו הרעה] (יונה ג ו וח), יען התרגזך אלי וגו' (ישעי' לז כט), א"ר חייא בר כהנא מי גרם לך להתרגז אלי, מפני שנתתי לך שלוה והשקט, שאילו היית לנטי"ן (פי' בלשון רומי מטפחת והוא מושאל על האדם המקנח את הביבין) וסל בידך ומגרפה בכתפיך וגורף ביבין (פי' מפנה בתי כסאות) לא היית מכעיסני. לכך נאמר יען התרגזך, מפני מה, ושאננך עלה באזני (ישעי' שם), ומה אני עושה, ושמתי חחי באפך (שם שם), כדרך שנותנין לחמור. אף לגוג כך עשיתי, שנא' הנני אליך גוג וגו' ושובבתיך וששאתיך וגו' (יחזקאל לט א וב) אמר לו הקב"ה אל תאמר שאיני יודע מה שהיית עתיד לעשות ראה קודם כמה דורות אמרתי אליך, שנאמר כה אמר ה' אלהים האתה הוא אשר דברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישראל הנבאים בימים ההם שנים להביא אותך עליהם (יחזקאל לח יז) אל תאמר שנים אלא שנים, כמה דורות קודם אמרתי לאלדד ומידד שיתנבאו עליך, שנאמ' וישארו שני אנשים במחנה שם האחד אלדד ושם השני מידד וגו' ויתנבאו במחנה (במדבר יא כו), מהו ויתנבאו ולא יספו (שם שם כה), היו מתנבאים ואומרים שאחר גוג ומגוג אין גלות ולא שעבוד ראה קודם כמה דורות נתנבאו עליך, ולא עוד אלא יחזקאל נתנבא עליך מה שאתה עתיד לחשב בלבך, שנא' כה אמר ה' וגו'. יעלו דברים על לבבך וגומר (יחזקאל לח י), לכך נאמר עקוב הלב וגו' אני (בוחן) [חוקר לב בוחן כליות] (ירמי' יז ט י).

[ב] ד"א יעלו דברים על לבבך. הכל חשבו בלבם תחילה. עשו, שנאמר ויאמר עשו בלבו (בראשית כז מא), נבוכדנצר, ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה וגומר (ישעי' יד יג). המן, ויאמר המן בלבו וגומר (אסתר ו ו), ומלכות סדום, שנאמר ועתה שמעי (נא) זאת עדינה היושבת לבטח האומרה בלבבה וגו' (ישעי' מז ח) ואף גוג כן, שנאמר יעלו דברים על לבבך וגומר, וכל מה שחשב בלבו פרסמו הקב"ה, ומה חשב עשו, (עיין לקמן סוף פרק מ"ב), הלך לו אצל ישמעאל, שנאמר וילך עשו אל ישמעאל וגומר (בראשית כח ט), אמר אין זו דרך ארץ שאהרוג אני את אבא יצחק, אלא את הורגו מפני שהוא אחיך, ואני אהרוג את יעקב, אח"כ אני ואתה נירש את כל העולם כולו, כך היה אומר בפיו אבל בלבו היה אומר משישמעאל הורג לאבא ואני ליעקב, אני בא לישמעאל והורגו לומר למה הרגת את אבא, ואני יורש את כל העולם כולו לעצמי, הוא מחשב בלבו והקב"ה מפרסמו, שנאמר כי אני חשפתי את עשו, גליתי את מסתריו (ירמי' מט י) אמר הקב"ה חייך יודע אני מה שחשבת בלבך, שנאמר יען אמרך את שני הגוים ואת שתי הארצות לי תהיינה וירשנוה (יחזקאל לה י), שם הייתי מסתכל בלבך מה שחשבת, שנאמר וי"י שם היה (שם שם), כך אף גוג ומגוג מחשב בלבו, שנאמר ביום ההוא יעלו [דברים על לבבך וחשבת מחשבת רעה] (יחזקאל לח י) והקב"ה מפרסם מהו חושב, שנאמר ואמרת אעלה על ארץ פרזות וגומר (שם שם יא), ומהו חושב, אלא כך הוא אומר פרעה שבא על ישראל שוטה היה, הניח פטרונן והלך לו עליהם, וכן עמלק וסיסרא וכל מי שעמד עליהן הניחו להקב"ה, שוטין היו, אלא מה אני עושה, אני הולך תחילה אצל פטרונן של ישראל, ואם הורג אני את המשיח תחילה הוא מעמיד משיחין אחרים, אלא על הקב"ה, שנאמר למה רגשו גוים יתיצבו מלכי ארץ וגומר, (תהלים ב א ב) מתיעצים ומתמלכין בעצות רעות על ישראל כולהן כאחד לבא על הקב"ה, שנאמר כי נועצו לב יחדיו עליך וגומר, אהלי אדום וישמעאלים וגומר, גבל ועמון וגומר גם אשור וגומר. (תהלים פג ו ז ח וט) ומה עושין, עומדין על רגליהם ומסתכלין למעלה כנגד הקב"ה ואומרים לכו ונכחידם מגוי, [ולא יזכר שם ישראל עוד] (שם שם ה) מהו שם ישראל, אלא אומרים נעקור אותו שכתב ברוך ה' אלהי ישראל (שם מא יד). ומה הקב"ה עושה להן ממרום, עומדין על רגליהם ופורע מהן, שנאמר וזאת תהיה המגפה וגומר, המק בשרו והוא עומד על רגליו (זכרי' יד יב). אותן הרגלים שרצו לעמוד כנגדי, המק בשרו והוא עומד על רגליו. ואותן העינים שהן מסתכלות למעלה, ועיניו תימקנה בחוריהן. ואותו הלשון שאמר על ה' (שם שם), (ולשונם) [ולשונו] תימק בפיהם (שם שם). אמר להן הקב"ה מתחילה לא היה לכם שלום זה עם זה, אין שלום אמר ה' לרשעים (ישעי' מח כב), ועכשיו עשיתם שלום זה עם זה לבא (אלי), [עלי] דכתיב כי נועצו לב יחדיו וגומר, אהלי אדום וגומר, גבל ועמון וגומר (תהלים פג ו ז ח), כולכם עשיתם שלום לבא עלי, אף אני עושה כן, ואתה בן אדם וגומר, אמור לצפור וגומר, בשר גיבורים וגומר (יחזקאל לט יז ויח). כשם שאתם לא הי' לכם שלום זה עם זה ועשיתם שלום לבוא עלי, אף אני קורא את העופות ואת החיות שלא הי' להם שלום זה עם זה ואני עושה להם שלום זה עם זה לבוא עליך, ומפני שאמרת ולא יזכר שם ישראל עוד (תהלים פג ה), חייך שאתה מת והן קוברין אותך ונוטלין שם בעולם, שנאמר וקברו כל עם הארץ והי' להם לשם וגומר (יחזקאל לט יג).