אברהם גוטליב על משלי הקדמה
מלכות שלמה - חלק א
[עריכה]שלמה המלך, בנם של דוד ובת שבע, מגדולי מלכי ישראל, מלך על הממלכה המאוחדת, טרם פילוגה. שמו ניתן לו ע"י דוד ואילו נתן הנביא כינהו "ידידיה" (שמואל ב' י"ב/כ"ה), במשמעות ידיד ה' מתוך כבוד וחיבה. לאחר מות אבשלום, היה אדוניה בן חגית, בכור הבנים וטען למלוכה (מלכים א', ה'/ו'). אולם, בעקבות התערבות נתן ובת-שבע, החליט דוד להמליך את שלמה בחייו. המלכתו נערכה ליד נהר הגיחון ונטלו בה חלק הגיבורים אשר לדוד והכרתי והפלתי, אליהם נתלוו הפקידים הקרויים "עבדי המלך".
המלכת שלמה עוררה חילוקי דעות בקרב שרי הצבא והכהנים בניהו, יואב, צדוק ואביתר, וגררה בעקבותיה השמדת היריבים או גירושם. שלמה לא נרתע מנקמת דם כדרך ענישה מלכותית כלפי יואב ושמעי בן גרא. מקרים אלה מעידים על הזעזועים שפקדו את מלכות דוד. מכוחם, עלה שלמה למלכות עוד בחיי אביו ומלך איתו ביחד בשלטון משותף. הוא ירש מאביו ממלכה שהשתרעה מנהר פרת ועד גבול מצרים (מלכים א', ה'/א').
תולדות מלכות שלמה המתוארות בספר מלכים א' (פרקים א'-י"ב), נשענות על מקורות היסטוריים שונים, המורכבים מרשימות ממלכתיות בנושאי כלכלה, מינהל, קשרי חוץ, מסחר ובנייה. המדינה בוצרה במפעלים גדולים שהאדירו את כוחה והגדילו את כבודה בעמים. אירגונה הפנימי גובש, שלטון בית המלוכה התייצב והתרופפו המסורות השבטיות הקדומות והשפעתן במדינה.
אחד ממפעליו הבולטים והחשובים של שלמה המלך הוא הקמת בית המקדש בירושלים ועשייתו למרכז החיים הלאומיים של העם. מפעל זה השאיר את חותמו העמוק בכל תולדות עם ישראל.
תיאור בניית בית המקדש הובא כנראה על סמך רשימה אותנטית-מקורית מימי שלמה. גם ספר דברי הימים ב' (פרקים א'-י') מתאר את תולדות מלכותו של שלמה, ומעמיד אותו, לא רק כיורש נאות וראוי לדוד, אלא במיוחד כמלך גדול וייחודי בזכות עצמו ומכונן עבודת הקודש לדורי דורות.
כבר בתחילת שלטון שלמה פרצו מרידות בממלכתו – באדום ובארם דמשק, אך הוא הצליח לשמור על הממלכה. היתה לו אחיזה אפילו בממלכה הניאו-חיתית והגיע גם עד תדמור במדבר (דברי הימים ב', ח'/ג'-ה'). משליטתו על דרכי התחבורה העיקריות שבין מצרים למסופוטומיה ולאנטוליה, הפיק שלמה תועלת מסחרית משמעותית. היתה לו גם שליטה מסוימת על דרכי השיירות מנאות המדבר תדמור ועד נאות ערב. הוא הצליח לפקח על אילת שהיא המוצא לים הסוף, וכנראה גם על הקשר היבשתי שבין הים התיכון לבין ים סוף. בדרכי תחבורה ראשיות אלה נסתעף מסחר רב היקף: בצפון הגיע עד אנטוליה ובדרום עד שבא שבדרום-ערב והרחק מזה עד אופיר, הנמצאת במזרח אפריקה.
נראה שזה הרקע לכתוב (מלכים א' י'/כח'-כט'), המספר על "מוצא הסוסים אשר לשלמה" ועל "סוחרי המלך". בפעילות זו של שלמה, משתלב הסיפור על מלכת שבא שבאה לירושלים (שם, ב'). שלמה כנראה נטל חלק פעיל במסחר הבשמים בין ארצות אפריקה לבין סוריה וארצות הים התיכון, שכבר אז היתה להם דרישה וביקוש בארצות המתורבתות.
בהקשר זה מסתברים גם היחסים ההדוקים שבין שלמה לבין חירם בן אביבעל מלך צור. בני ישראל שיתפו פעולה עם בני צור בספנות בים סוף והיו מביאים מאופיר מתכות יקרות ושנהבים. עציון גבר היא אילת, שימשה לספנות זו נמל מוצא. הקשרים ההדוקים שבין שלמה לחירם, הובילו לברית בין הממלכות, שלא כיחסי התלות של כמה מן הממלכות האחרות בממלכת ישראל.
מלכות שלמה - חלק ב
[עריכה]יחסיו הבינלאומיים של שלמה התבססו גם על התחתנות בנשים נוכריות. הבולטת שבהן היא בת פרעה מלך מצרים שעבורה בנה שלמה בית בעיר דוד ופרעה נתן לה כמתנת שילוחים מתנת נישואים לכבוד שילוחיה מבית הוריה אל בית החתן, את העיר גזר. נישואין אלה משקפים את מעמדו העליון של שלמה בין מלכי ארצות קדם. ממלכת שלמה, שהיתה לגורם מדיני מרכזי בין מצרים למסופוטומיה, ידעה שגשוג כלכלי: החקלאות התפתחה, המלאכה השתכללה והתרבו אוצרות הממלכה: כסף וזהב, דברי מותרות וחפצי יוקרה. ארגון המינהל הממלכתי נשתכלל, ישראל השתלבה במרחב הציוויליזציה – הקידמה התרבותית והחברתית – במישור החומרי של ארצות המזרח הקדום. ביטוי לכך ניתן בבנייה רחבת המימדים בירושלים ובשאר ערי הממלכה. השלום ששרר בימי שלמה התבסס לא רק על קשרים ממלכתיים אלא גם על ערי רכב וערי מבצר.
המקרא תולה את השלום והרווחה הכלכלית שהיו בימי שלמה בחוכמתו הרבה והייחודית שהיא סגולה שניתנה לו מאת ה'. כבר בצוואת דוד נזכרת חכמת שלמה (מלכים א', ב'/ו'-ט'). הוא נחשב לחכם מכל אדם, שיידע לדבר משל ושיר שהם מסוג דברי החכמה שנודעו בארצות קדם כבר באלף השני לפניה"ס. בעיקר נתפס שלמה כשופט חכם כפי שעולה מהחלום בגבעון וממשפט שתי הנשים שמתוך סירוב חיתוך הילד לשניים גילה את האמא האמיתית (מלכים א' פרק ג').
בהתגלות ה' לשלמה בחלום בגבעון מבקש שלמה, הצנוע וענו, בקשה מיוחדת שטיבה חכמה והבנה: "ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך להבין בין טוב לרע…" (ג'/ט'). תשובת ה': "…הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך" (ג'/יב').
מבאר הרד"ק: לב חכם ונבון – אמרו רבותינו ז"ל (חגיגה דף י"ד/ע"א): 'חכם' – המקיים את תלמודו. 'נבון' – מבין דבר מתוך דבר. 'לא היה לפניך' – אפילו משה רבנו בחכמת הטבע לא היה כמוהו, אבל בחכמת האלוקות היה חכם יותר ממנו.
מפעלי הבנייה בימי שלמה הכבידו על המוני העם שהעלו מס עובד למלך. עבודת כפייה שהוטלה על בני ישראל והפליית שבטי בית יוסף החלה להתסיס את שבטי הצפון כבר בימי שלמה. אולם המרד התפרץ רק לאחר מותו (מלכים א' פרק י"ב). הרודנות החברתית השבטית בימי שלמה אשר נתלוותה לשגשוג הכלכלי היא שהביאה להתקוממות לאחר מותו ולפילוג ממלכת ישראל.
משלי שלמה
[עריכה]משלי שלמה בן דוד מלך ישראל הוא הספר המובהק ביותר של ספרות החכמה המקראית.
הספר האמצעי מתוך שלושת ספרי אמ"ת (איוב, משלי תהלים) שבקובץ הכתובים על פי נוסח המסורה. נמצא בתווך אחרי תהלים ולפני איוב. ספר משלי הוא אנתולוגיה – אוסף של ספרות חכמה המיוחסת בפתיחת הספר לשלמה המלך בעקבות מסורת שלפיה הִרְבָּה שלמה לחבר משלים וחידות (מלכים א' ה'/ט'-יב'). האופי האי סופי בולט הן מן המגוון הרב של צורות ספרותיות בספר והן מן המבנה שניכרים בו שלבי ההתהוות של האוסף: קבצים אחדים, שלכל אחד מהם כותרת המעידה על היותו חיבור עצמאי לפני שילובו במסגרת הכוללת של הספר.
במסכת בבא בתרא (דף ט"ו ע"א) נאמר: שאנשי כנסת הגדולה כתבו את ספר משלי אשר לשלמה. אנשי כנסת הגדולה הם חברי בית המחוקקים של יהודה בתחילת ימי בית שני (515 לפניה"ס בקירוב). מוסד הכנסת הגדולה כבית מחוקקים היה קובע את התקנות, אנשי כנסת הגדולה פעלו בתיקון תפילות וברכות וסידור כתבי הקודש ועריכתם. קביעת הגמרא הולמת את הסבירות שמדובר בספר מקורי שנכתב מאוחר יותר ביחס לנאמר בו.
ספר משלי תכליתו משלי חכמה לחיים טובים ובריאים יותר, גשמית ורוחנית. הספר מהווה מדריך מעשי לדרכי התנהגות בחיים הסבוכים והלא פשוטים עלי אדמות. במיוחד לאדם אשר מטבע ברייתו נתון לרגשות וליצרים. ספר משלי מציע אורח חיים מתון, שקול ומאוזן תוך הצגה מוחשית של ניגודים -טיפוסים קוטביים בפעלם ובגמולם: חכם וכסיל, צדיק ורשע, יד חרוצים, עצל וכו'.
הדגש בספר משלי הוא על התמקדות ספציפית ולא בתיאור מופשט וכללי של מידות ומוסר. הגישה היא פרקטית רגשית, המבינה היטב את נפש האדם הפגיעה ביותר. הספר לא מעלה טענות וויכוחים אלא מונה תיאור חיובי שתכליתו זירוז ודירבון למעשים ופעולות וכן אזהרות ממה יש, כדאי ורצוי להימנע.
השליליות נענשת ונלעגת ומאוד לא כדאית ומשתלמת, לעומת החיוביות הראויה לשבח, ששכרה בצידה ומומלצת ביותר עד מאוד. שיטת ההדרכה הפדגוגית-דידקטית בפתגמים האופייניים לקפדנותו וזהירותו של שלמה המלך, יוצרת לאורך כל הספר אווירה של משמעת פיזית ומאמץ פיזי רוחני ללימוד, הפנמה, הקשבה וזכירה.