אברבנאל על דברים ו

<< · אברבנאל · על דברים · ו · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

פסוק ד

שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד וגו' עד כי יביאך וגו'. בצורך חמשת הפרשיו' האלה שבאו אחר עשרת הדברות רצופות זו לזו וענינם ראיתי אני אחר ההסתכלות לפרשם עתה בדרך הזה והוא שלהיות כונת משה אדונינו להוכיח לישראל שהמצו' אשר שמעו מפיו הם אלהיות כאותם הדברות אשר שמעו מפי הגבורה זכר אליהם עשרת הדברות אשר שמעו בסיני. וביאר עתה אליהם שמלבד ההבנה הראשונ' שהבינו מהם. יש בכללן עוד מדעים עליונים שאם לא הבינו וילמדו אותם מפיו לפי ששמע אותם מפי השם יתברך כאותם ויורה שכל מה שקבל היה מפי השם ית' כאותם הדברות עצמם שהם שמעו מפיו. ולפי שהדבור הראשון היה אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וגו'. בא עליו בפרשה ראשונ' מאלה החמשה פרשיות. והיא שמע ישראל וגו'. וביאר אליהם בה חמשה מדעים יקרים כלולים באותו דבור הראשון שהם לא הבינו אותם ממנו עם היות ששמעוהו והבינ' הוא ע"ה לפי ששמעם מהש"י:

המדע הראשון הוא יחוד אלהינו יתברך ושלילת הרבוי ממנו. ועל זה אמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ר"ל ישראל הטה אזנך ושמע והבן בלבבך. כי כל זה נכלל בלשון שמיע' שאותו ה' אלהינו אשר שמעת בדבור הראשון אנכי ה' אלהיך וגו'. דע נא וראה שהוא אחד. והנה באחד יכלול שני מיני אחדות:

הראשון הוא היותו יתברך אחד בעצמו בתכלית הפשיטות נמנע ההרכב' והרבוי לא רבוי דברים עצמיים. ולא רבוי תארים מקריים לא בנפש ולא חוץ לנפש:

השני מניעת השניות. וזה כי כשהונח היותו אחד פשוט בעצמו עדיין יפול הספק אם יש שם אלוה יותר מא' ולכן להסיר כל מיני הספק האיר עינינו באמרו ה' אחד. ולרמוז על שני מיני האחדות האלה אמר בזה הפסוק שני פעמים שם ה'. וצרף השם הראשון ה' אלהינו. לרמוז אל המין הראשון מהאחדים שה' המנהיג אותנו הוא אחד בעצמו פשוט בתכלית הפשיטות ולרמוז על המין השני מהיחוד אמר ה' בלבד. שהוא הש"י מפאת אלהות ולא בבחינת הנהגתו אותנו היא גם כן אחד ואין שני. כי מלת אחד תחזור אל שני הענינים שזכר יחד. וכבר עשו המעיינים מופת על אחדות הש"י מן המין הראשון מפאת הנהגתו לעולם להיות המציאות כלו כאיש אחד נקשר קצתו בקצתו ושהויות הגלגל מתפשטות בזה החומר ומכינות אותו ולא ימלט היות לגלגל מניע עד שנעלה אל מניע מחוייב המציאות. ואי אפשר שיהי' מורכב לפי שכל מורכב משני דברים איננו מחוייב המציאות. ומזה התבאר מפאת הנהגת העולם שהש"י הוא אחד בעצמו מבלי הרכבה ולא רבוי ענינים:

האמנם אם יש שם אלוה אחר בלתי מתעסק במהו' המציאות הנה בזה ננעלו דלתי העיון והחקירה השכלית. ולכן הודיענו אדון הנביאים מפי הש"י אמתת יחודו יתברך. אם מהמין הראשון מפאת הנהגת העולם וזהו אמרו ה' אלהינו. ואם מהמין השני מבלתי בחינת ההנהגה ולכן אמר בלבד ה'. ולכן אמר על שניהם אחד ר"ל אחד בעצמו ואין שני לו באלהות. והנה רמז זה בדבור אנכי בהיות הדברים כלם בו בשם יחוד אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך להגיד שהוא אחד ואין בו רבוי ולא שתוף באלהותו ולכן לא היתה מצות היחוד מחודשת במקום הזה לפי שכבר נרמז זה בדבור אנכי כמו שזכרתי. גם כי נרמז ג"כ באמרו זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו. ואתה דע שמלבד שני הראיות האלה שיאמר עליהם שם האחד יש עוד בחינה שלישית באחדות והיא ששם האחד יאמר על הכלל והשלמות כי אחד ושלם יאמרו בהרדפה כמו שבא בספר מה שאחר הטבע. ולכן נאמר והיה המשכן אחד ר"ל שלם וכולל כל מה שצריך. ומזה הצד ג"כ שהש"י אחד ר"ל שהוא שלם וכולל כל השלמיות. ומהבחינה הזאת היה האחדות והמלכות דבר אחד בעצמו כי המלכות איננו רק יחיד מעלה ושולטנות שכל השררות והמעלות נכללות בו. וכן נאמר והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד כי כשיהיה השם שלם והכסא שלם אז יגמר המלכות גם האחדות שהם דבר אחד בעצמו ומפני זה תקנו בתפלת ראש השנה שיהיה פסוק ה' אלהינו ה' אחד עולה מהמלכיות וממנינם ולהיות מין שלישי מהאחדות היינו אנחנו קהל המיחדים עונים אחר פסוק היחוד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד לפי שהאחדות מורה על המלכות באמת. האמנם לפי שהשני מינים הראשונים שזכרתי מהיחוד האלהי משלילת ההרכבה והשניות הם המפורסמים ומושגים בהבנתם אצל ההמון. והמובן השלישי מהשלמות והמלכות הוא היותר נשגב ונסתר ומופלא והוא ענין מסור אל השכל המופשט. ויש לומר הסכמת האחדות והשלמות והכללות האמתי מכל צד אשר נלאו פיות חכמי הספירות האלהיים מלבאר ומפני זה אמרו רז"ל בדברים רבה ופסחים פרק מקום שנהגו (פסחים דף נו) שקלוס ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד היה מיוחד אל מלאכי השרת ושמשה רבינו ע"ה למדו מהם כי התאחדות המלכות והאחדות הוא ודאי שבח מיוחד אל השכלתם העליונה. ולזה אמרו במדרש נימריה לא אמרי' משה לא נימרי' הא אמריה יעקב אלא נימריה בחשאי. רצו בזה שמשה רבינו ע"ה כיון ללמד היחוד אל עם ישראל בכלל ולכן נסתפק בשלילת ההרכבה ובשלילת השניות כמו שהתבאר מדבריו ולא ביאר אליהם הענין השלישי מהסכמת המלכות עם האחדות. אמנם יעקב אבינו ע"ה לפי שהיו דבריו עם בניו החכמים והיתה מטתו שלמה כי היו כלם כמלאכי השרת כשאמרו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד. כמו שיש במדרש ענה ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. כי הוסיף המין השלישי מהאחדות על דבר בניו ועל כן היתה הסכמתם ז"ל נימרי' בחשאי. רצו לומר שהשגת המדע הזה הוא מיוחד לשלמים לא לכל המון העם. האמנם ביום הכפורים שכלנו כמלאכי השרת היינו אומרים אותו בפרהסיא כי הנה קלסונו אז להש"י כקלוס מלאכי השרת בתת המלכות והשלמות העליון הכולל מתיחד עם היחוד האמתי וזה כולו מה שנכלל במדע הראשון הזה מאחדות הש"י היוצא מאותו דבור ששמעו ראשונה כמו שזכרתי:

והמדע השני. הוא באהבת השם הנכבד כמו שאמר ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך רוצה לומר עוד שמע ישראל הנה באותו דבור הראשון אשר שמעת בסיני. כמו שאמר השם יתברך שהוציאך מארץ מצרים מבית עבדים יוכלל מדע עליון. והוא שאחרי אשר הגדיל השם יתברך לעשות עמך טובות הרבה שתאהב אותו כי דבר טבעי הוא באדם להיותך אוהב את אשר ייטב לו, ולפי שביציאת מצרים עשה עמך שלשה מיני טובות. האחד טוב גשמי בהוציאך מעבדות לחירות. והשני טוב נפשי ביחדו אותך לאהבתו ולהנהגתו ולתת לך תורה ומצות. והשלישי בעושר רב וקניין הממונות שנתן לך ממצרים לכן תהיה האהבה כנגד בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך כי הלב הוא כנגד החרות הגופיי. והנפש כנגד השלמות האלהי שקנית. ומאדך הוא כנגד הקנינים והממונות שהורישך. ואפשר לפרש גם כן בזה שכיון לחייבם על האהבה הזאת העליונה מפני שלשת הסבו' שנזכרו בדבור ההוא. הראשון באמרו אנכי ה' אלהיך אשר היצאתיך וגומר לפי שמצד מעלתו שרמז בשם השם ומפאת הנהגתו שרמזה בשם אלהיך. ומפאת הטבתו שזכר באמרו אשר הוצאתיך. אמר שראוי שתאהב אותו. לפי שאהבה כמו שזכר המדיני בספר המדות מאמר שמיני פרק שלישי היא שלשה מינים אהבת הטוב. אשר היא כפי השכל. ואהבת הערב אשר הוא כפי החוש והתאוה. ואהבת המועיל אשר היא כפי הממונות. הוצרך לומר שבכל שלשת הדמיונות האלה ראוי שתהיה האהבה אליו יתברך. וזהו אמרו בכל לבבך שהוא החלק השכלי כמו שאמר (משלי ט״ו:י״ד) לב נבון יבקש דעת ובכל נפשך שהיא הנפש המתאוה אל הערב כמו שאמר (איוב ל״ג:כ׳) ונפשו מאכל תאוה. ובכל מאדך והוא הצד אשר בו תבקש ותדרש הממונות. כי כל הטובות האלה נפשיות וגופניות באדם וחצונית ראוי שייוחדו לאהבת הבורא יתברך. ובזה יוכללו כל מיני השלמות והחסריות כי באמרו בכל לבבך. כפי מה שפירשתי יוכללו האמונות והדעות האמתיות ולמוד התורה והתפלה תמיד. ובכל נפשך כלל ההתרחק מהעבירות ועשיית המצות המעשיות והתענית ודומיהם. ובכל מאודך. נכללה הצדקה וההלואה לעניים וההתרחק מהגניבה. והגזל. וההונאה. וכל שאר המצות התלויות בממון. האמנם רז"ל דרשו בפרק הרואה (ברכות דף ס"א) ובכמה מקומות ובכל נפשך אפילו נוטל את נפשך. רצו בזה שאף על פי שיבאו על האדם רעות רבות וצרות יצדיק עליו את הדין ויאמן באהבת הש"י ויאהבהו ולא יחשוב בלבו שיש שם שני התחלות כפי התחלפות סוגי הדברים אשר הם מושפעים מלמעלה. אבל ידבק באלהיו ולא יפחד מאהבתו כמו שראינו מענין רבי עקיבא (שם) בפרק הרואה שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל וסר מר המות אליו ועם כל זה תמיד עמד טעמו בו וריחו לא נמר. ולכן אמר אשריך רבי עקיבא שיצאת נשמתך באחד. רואה לומר שהיסורין לא הפרידו דבקותו הנה זה הוא המדע השני מאהבת הש"י הנכלל באותו דבור ראשון. וכבר נזכרה במה שעבר מצות האהבה את הש"י במה שצוה (פ' משפטים) ועבדתם את ה' אלהיכם. כי העבודה אליו ית' היא מאהבה אותו:

המדע השלישי הוא באמרו ויהי הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך וענין זה המאמר הוא שאחרוני החכמים מבני עמנו חשבו שלא תפול שם המצוה וגדרה באמונו' שהם הדברים שבלב כי אם בדברים המעשיים התלויים בבחירת האדם ומעשיו. והודיעם מרע"ה כי אינו כמו שחשבו. כי הנה תפול שם המצוה אשר הוא מצוה אותם בשם האל יתברך על אותם הדברים שהם האמונות. כי גם הם יקראו מצות שאם לא היה כן לא היה הש"י מצוה לישראל אמונותיו בסיני. ומאחר שהוא אמר אליה' אנכי ה' אלהיך שהוא הדבור הכולל מציאותו ואחדותו והנהגתו אותם שהם אמונות עליונות יורה שגם בענין האמונות יפול שם ההנהגה וגדרה: וכבר בארתי בספר מחזה שדי שהאמוניות הן במדרגת הצורות שהם יחולו בנושאיהם בזולת זמן. אבל ההכנות הקודמות אליהם בהכרח המה יהיו בזמן. ושכן הוא בענין האמונות שעם היות שהן תכליתן יחולו בנפש בזולת רצון וגם בזולת זמן. הנה הדברים המביאים את האדם להאמין כאלו תאמר למוד הדברי' ובחינת המופתים וכיוצא בזה הוא מפעל הרצון והבחירה והוא נעשה בזמן ומזה הצד יפול באמונות שם המצוה וגדרה לא שיצוה הש"י שיקנו האמונות בנפשם כי אם שיתנו לב לנפלאותיו. ויעיינו בדברי נביאיו באופן אשר יבאו להאמנת האמונו' האמיתיות באלהותו. ולפיכך אמר כאן והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך שיעיין ויחשוב בהם תמיד וזה הוא המדע השלישי:

המדע הרביעי הוא באמרו ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך. וענין זה המאמר הוא שיש מהידיעות האלהיות שאין למודם מפורסם. ושאין למסרם רק לשרידים אשר ה' קורא וכמו שאמרו במשנ' אין דורשין (חגיגה דף י"ב) במעשה בראשית בשנים. ולא במרכבה ביחיד. ולא היו לומדים החכמות האלהיות ההם כי אם לתלמיד הגון. ובראשי פרקים. ופעם אחת בשבוע. ושלא יהיה בזמן הבחרות. וכמו שאמר רבי אלעזר לרבי יוחנן בריש פרק אין דורשין (חגיגה יג) כשנאמר לו שילמוד מעשה מרכבה אכתי לא קשאי אמנם המדעים האלה מיחוד הש"י והנהגתו לאומה ובריאת העולם ואהבתו לישראל אינם כן כי הם ראויים להדרש במקהלות ברבבות לישראל. לא לבד לזקנים כי אם גם לנערים. וכמו שבא בכתוב והגדת לבנך ביציאת מצרים וזהו אמרו ושננתם לבניך. ולא אמר והודעתם. אבל ושננתם רוצה לומר שפעמי' רבות זו אחר זו ישנן וילמד אותם גם לבנים הקטנים עם הגדולים. ולא יעשה מהם רמז ולא סתרי תורה. גם ידבר בם בכל מקום. לא לבד בבית המדרש ולא פעם אחת בשבוע כי אם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך. רוצה לומר בכל מקום ובכל זמן ובכל מצב שתהיה בו מהישיבה והשכיבה או ההליכה או הקימה. והנה הוציא מרע"ה זה המדע ממה שראה שלא אמר הקב"ה דבור אנכי ה' אלהיך לו ולאצילי בני ישראל בלבד כי אם גם לכל העם מקצה נער וזקן. והוא המור' שתהי' הידיע' הזאת כוללת לכל אדם כקטן כגדול ובכל זמן ובכל מקום:

המדע החמישי הוא שכמו שהדברים הטבעיים לא ישכח אותם אם לא מהעדר שכלו וכחותיו. כי מי האיש אשר ישכח לקיחת המזון להעמד' חיותו והוצאת המותרות. ושאר הדברים אשר הם תלויים בחייו. ככה אין ראוי שישכח המדעים האלהיים כי הם העמדת חייו. ולכן צוה שיעשה סימנים להזכרתם כדי שלא יבאו לידי שכחה יען וביען היה שלמותו וחיי נפשו תלוים בזה. ועל זה אמר וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות בין עיניך וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. לפי שיש בני אדם שיעשו סימנין אל זכרון הדברים אשר ישתדלו בזכירתם ומהם ישימום ביד או באצבע ומהם ישימום בראשם על בתי הראש. ומהם ישימום בבתיהם ובשעריהם בעבור שכל שעה שיכנסו ויצאו יראו אותם ויזכרו ענייניהם ככה צוה הש"י שיקשרו המצוה הזאת לאות על ידיהם. וישימו אותם לטוטפות בין עיניהם. והם מצות תפילין של יד ושל ראש. וכן מצות המזוזה בשערים וכוון בזה עוד שישימו האות על היד כנגד הלב. והטטפת על הראש כנגד המוח. להגיד שבשני הכחות. רוצה לומר החיוני והנפשיי זכרו את מצות ה' ויעשו אותם ולזכור מתנת ארץ ישראל. ובתים אשר לא בנו יתנו המזוזות בשערים. וכבר נזכר זה בפרשת בא אל פרעה. הנה אלה המדעים העליונים נכללו בדבור ראשון ששמעו בסיני ולא נשלמה להם הבנתם אותו כי אם עם זה כלו ששמע משה ע"ה ולמדו לישראל:

פסוק י

והיה כי יביאך וגומר עד לא תנסו את ה'. הפרשה הזאת השנית היא כנגד הדבור השני ששמעו לא יהיה לך אלהים אחרים. והדבור השלישי שהוא לא תשא. כאלו אמר מה ששמעת אחרי דבור ה' אלהיך אזהרת הע"ג ואחריו אזהרת הנשבע לשוא ולשקר דע נא וראה כי ג"כ יוכללו בדברו' ההם דברי' אחרים מהם אזהרת השכחה שכאשר יביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר נשבע לאבותיך ותירש ערים גדולות אשר לא בנית ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת וכן שאר הדברים שזכר שתזהר ותשמור עצמך לא לבד שלא תעבוד אלהים אחרים כאשר שמעת בדבור הב'. כי אם גם כן שלא תשכח את ה' שהוציאך ממצרים. כי להיות ה' רוצה לומר שם ההויה בורא ומהוה העולם ולהיותו מטיב עמכם בהוציאו אתכם ממצרים מבית עבדים אין ראוי שתשכח חסדו וטובותיו. כי השכחה בזה הרי היא כע"ג ואם היות שבאותו דבור שני לא שמעתם כי אם לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. והיתה האזהרה לבלתי עבוד אלהים אחרים. דעו נא וראו שגם כן נכלל עם לא תעשר זה העשה שבו. והוא שאת ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד. כי מכלל לאו אתה שומע הן. ומהשלילה אשר שמעתם יובן החיוב ליראה ולעבוד את הש"י. וכבר באו המצות האלה למרע"ה במה שעבר. אם היראה אמר (פ' קדושים) ויראת מאלהיך. ואם העבוד' אמר ועבדתם את ה' אלהיכם. עוד הודיעם שאף ע"פ שלא שמעו בדבור השלישי כי אם האזהרה בלא תשא את שם ה' אלהיך. ולא תשא לשוא שעם היותה שלילה ולא תעשה יש חיוב ועשה. והוא אמרו ובשמו תשבע. ואם זה כבר בא במה שעבר באמרו אם לא יגיד ונשא עונו. ואמר שבועת ה' תהיה בין שניהם. ואמר עוד לא תלכון אחרי אלהים אחרים מאלהי העמים וגו'. הוא להגיד כי אם ישמרו מצות עשה הראוי לא יבאו להיותם נכשלים במצות לא תעשה. כי אם ייראו את הש"י ויעבדו אותו וישבעו בשמו. כאדם הנשבע בדבר הנאהב אצלו מאד. הנה אז בלא ספק לא ילכו אחרי אלהי העמים אע"פ שהם סביבותיהם ולא ימשך להם מחברתם מכשול. כיון שהם יראים את ה' אלהיהם ועובדי' אותו ונשבעים בשמו וגם כיון בזה להודיעם שעם היות שהדבור ששמעו כולל לכל אלהים אחרים שתכלית האזהרה הזאת כדי שלא ילכו אחרי אלהי' אחרים מאלהי העמים אשר סביבותיה' כי בהם היה החשש כלו וכמו שהורה עליו הנסיון. ועוד ביאר להם שעם היות שבדבור אנכי נזכרה קנאת הש"י על העבודה לאלהים אחרים שידעו עוד שגם כן יקנא אם ישכחו אותו ואם לא ייראו מלפניו ולא יעבדוהו אע"פ שלא יעבדו אלהים אחרים וזהו אמרו כי אל קנא ה' אלהיך בקרבך כלומר לא לבד יקנא כאשר תלך אחרי אלהי העמים. אבל גם בקרבך אם לא תשמור מצותיו יקנא בך וישמידך מעל פני האדמה. וזה כלו מה שיורה שמה ששמעו בדברות ומה ששמעו מפי משה דבר אחד הוא:

לא תנסו את ה' אלהיכם וגומר עד כי ישאלך הפרשה השלישית הזאת. באה כנגד דבור הרביעי ששמעו ממצות השבת. כי לפי שהזהיר הקדוש ב"ה בשמירתו להיותו עדות על בריאת העולם. הזהירם עתה מרע"ה עליו שלא יערערו באמונה ההיא בחקירותיהם כדרך הפלוסופים המספקים באמונת החדוש הכולל ושלא יעשו הם על זה נסיונות כמו שעשו במן. כי שם בא עקר המצוה הזאת שאמר להם ששת ימים תלקטוהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו. והם לא האמינו וינסו אל כמו שכתוב ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו עד שהוכיחם הש"י על זה. עד אנה מאנתם לשמור מצותי ותורותי ראו כי ה' נתן לכם את השבת וגו' וכנגד זה אמר כאן לא תנסו את ה' אלהיכם כאשר נסיתם במסה. כלומר לא תנסו את ה' בענין קדושת השבת כאשר נסיתם אותו במסה כשאמרתם היש ה' בקרבנו אם אין ואתם לא תעשון כן. אבל שמור תשמרון את מצות ה' אלהיכם ועדותיו וחקתיו אשר צוך. רוצה לומר במופלא ממך אל תדרוש איך היה החדוש ולמה היה אז ולא קודם לכן אין לך עסק בנסתרות כי אם לשמור את מצות ה' אלהיכם רוצה לומר אחר שהוא אלהיכם ומנהיג אתכם ראוי שתאמינו בעדותיו. והוא מה שהעיד על חדוש העולם כמצות השבת וכיתר המועדים גם כן שכלם יוכללו בעדותיו וחקותיו. ועוד הודיעם שעם היות שלא נזכר שכר בדבור הרביעי ששמעו מהשב' כמו שנזכר בדבור השני הקודם אליו שאמר ועושה חסד לאלפים ובדבור הה' הנמשך אחריו שאמר למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך שלא יחשבו מפני זה שלא יקבלו שכר על שמירת השבת. כי הנה באמת יש שכר לפעלתם עם היות שלא נזכר שמה והוא אמרו ועשית הישר והטוב בעיני ה' ולמען ייטב לך ובאת וירשת את הארץ וגו'. להדוף את כל אויביך מפניך כאשר דבר ה' רוצה לומר שהשם יתברך דבר טוב ונתן שכר על כללות המצות ועל כל אחת מהן. והוא המורה שכל דברי משה מתת אלהים הם:

פסוק כ

כי ישאלך בנך מחר וגו' עד כי יביאך ה' אלהיך הפרשה הרביעית הזאת באה כנגד הדבור החמישי מכבוד אב ואם והודיעם שעם היות שהם לא הבינו ממנו כי אם כבוד ההורים לגמול להם הטובות שעשו עם בניה' בגודלם ולמודם הנה יש עוד במצוה הזאת צורך עצום שלא נזכר שמה והוא ידיעת הידיעות האמתיות על פי הקבלה. וזהו אמרו כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אתכם והפרשה הזאת כבר ביארה בפרשת בא אל פרעה וכפי הפשט השאלה הזאת בכל מצות התורה תכלול. רוצה לומר שהבן הזה ראה בתורה ג' מינים. מהמצות. מהם עדות כחג הפסח ושאר המצות שהם עדות הנסים והנפלאו' שעשה הש"י לישראל במצרים. והמין השני הם החקים שהם המצות שאין טעמם נודע. והמין הג' הם המשפטים שהם המצות שטעמם נודע ונגלה מדרך הסברא ושקול הדעת. ולפי שהיתה שאלתו על שלשת המינים מן המצות האלה צוהו השם ית' שישיבהו אמתת הדברים ובורין אם לענין העדות שיאמר אליו עבדים היינו לפרעה במצרי' ויוציאנו ה' אלהינו ביד חזקה ויתן ה' אותות ומופתים רוצה לומר שהיה המלך קשה והארץ קשה. ולא די שהוציאנו משם אבל גם שנה הטבע ועשה נסים ונפלאות חוץ מן המנהג הטבעי ויוציאנו משם והנה אמר ויוציאנו ה' ויתן ה' אותות וגו' ויצונו ה' וגו' ולא אמר ה' אלהינו בכל דבריו. אבל אמר אחרי זה ליראה את ה' אלהינו לפני ה' אלהינו כאשר צונו להעיר על ענין אמתי. וזה כי לא היה הש"י לנו לאלהים כ"א במתן תורה ומשם והלאה. ולכן אמר ויוציאנו ה'. ויתן ה'. ויצונו ה'. שהיה זה כלו במצרים קודם התורה. אמנם לאחר מתן תורה שקבלנו עלינו אלהותו. אמר ליראה את ה' אלהינו. ולפני ה' אלהינו. כאשר צונו. מפני העדות הזה ר"ל מיציאת מצרים באו אותן המצות שנקראו עדות. ואמנם כנגד המשפטים אמר ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותינו. רוצה לומר ואמנם לענין המשפטים נתנם הקדוש ברוך הוא לנו לפי שהוציאנו להתישב בארץ הזאת. והקבוץ המדיני יצטרך בהכרח משפטים ישרים. ולכן מאותו צד שהוא הקבוץ המדיני הוצרכנו אל המשפטים ההם לפי שבהם יושלם ישוב בני האדם וקבוצם המדיני:

ואפשר לפרש שאותנו הוציא משם. הוא תשלום הטענה הראשונה. כלומר שלא עשה כל מהשעשה במצרים כדי להעניש המצריים ברשעתם כ"א כדי להוציא אותנו משם וכדי לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותינו. ותהיה היציאה סבת העדות והמשפטים יחד. ואמנם לענין החקים אמר ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה לאהבה את ה' אלהינו לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה. אין טעמם ידוע אצלו אבל תועלתם הוא מבואר. שמביאים האדם ליראה את השם יתברך ולטוב הנצחי המיוחם לנפש ולאורך החיים הגשמיים ועליו אמר לחיותנו כהיום הזה. ולפי שיאמר הבן אם כל כך תועלת יש בענין החקים מה לנו בשאר המצות מהעדות והמשפטים הלא יותר טוב הוא לעשות החקים ולעזוב המצות הנה מפני זה אמר וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלהינו כאשר צונו ורמז והעיד באמרו את כל המצוה הזאת על העדות והחקים והמשפטים שבהם כללות המצות, כי הצדקה תהיה לנו השם יתברך כאשר נשמור את כל המצוה הזאת בכל חלקיה העדות והחקים והמשפטים כאשר צוה אותם. וכלל בזה עוד שראו שישברו החקים מיראת העונש לפי שגזרת מלך היא ואם לא יעשו אותם ישמירם מעל פני האדמה. ועל זה אמר ליראה את ה' אלהינו וג"כ לתקות השכר אם גשמי בעולם הזה ואם רוחני בעולם הבא ועליהם אמר לטוב לנו כל הימים לחיותינו כהיום הזה. ומלבד יראת העונש ותקות השכר ראוי גם כן לשמור המצות להיותם חקים ומשפטים צדיקים שמפאת עצמם ראוי שישמרם האדם. וזהו וצדקה תהיה לנו ר"ל צדקה ויושר תהיה לנו כאשר נשמור לעשות את כל המצות לפי שהם מצות טובות מצד עצמם ויש בהם צדק ויושר רב. וכבר כתב הרב המורה בחלק ג' פ' י"ג שצדקה יאמר על חק הדבר ומשפטו יסכים לזה. וזהו דרך אחר בפירוש הפסוקים. הנה בזה גלה משה רבינו עליו השלום שבדבור כבוד אב ואם מלבד מה שהבינו ממנו ישראל בשמעם אותו. הנה כבר נכללה בו עוד קבלת האבות וצרכה ותועלתה כמה היא. האמנם חכמינו ז"ל בהגדה במכילתא פרשת י"ח דרשו הפסוקים האלה כנגד הבן החכם כמו שאמרו חכם מה הוא אומר מה העדות והחקים וגומר. והנה הביאם לזה. ר"ל היות השאלה פרטית על ענין הפסח בעבור מה שראו בענין התשובה. שהיא ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים. האמנם איך דרש החכם חקים ומשפטים על ענין הפסח הוא כפי כפי מה שאומר. כי הוא ראה בענין הפסח דברים שהם עדות כמו ענין המצה שהוא בעבור שלא הספיק בצקת אבותינו להחמיץ. וגם ענין הפסח עצמו שהיה כנגד מזל טלה שעשה בו השם יתברך שפטים. וראה גם כן בענין הפסח דברים שהם חקים מבלי טעם נודע על מצות ומרורים יאכלוהו ושלא יאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים ולא יותירו ממנו עד בקר. ומצא גם כן בענין הפסח משפטים כענין כל בן נכר לא יאכל בו. תושב ושכיר לא יאכל בו שהיה זה על פי המשפט שמי שלא נעשה לו הנס לא יאכל הפסח. וכן כל ערל לא יאכל בו. ומפני זה ראו בהגדה שהיה בן חכם כיון שעשה חלוק במצות הפסח וינתח אותה לנתחיה. ולפי הדרישה מאשר צוה ה' אלהינו אתכם גלה היותו חכם ירא אלהים וסר מרע. כיון שהודה היות המצוה האלהית מאת השם יתברך ולא כמו שאמר הבן הרשע מה העבודה הזאת לכם שהנה כוונתו היות העבודה סדור אנושי לא אלהי. אמנם הבן החכם הודה שהיה סדור אלהי. אבל שאל על סבת חילוף המצוה והיתה התשובה אם לענין העדות. עבדים היינו לפרעה במצרים. ואם לענין המשפטים באמרו ואותנו הוציא משם. רוצה לומר אותנו הוציא משם ולא לבן הנכר ולגר ולתושב הארץ ולערל. ולכן לא צוו הם מאוכלי הפסח. ולענין החקה אשר במצוה הזאת השיבו ויצונו ה' לעשות את כל החקי' האלה וכמו שפירשתי. ולהיות החקים ההם מהעדות והחקים והמשפטים נכללים במצות הפסח כלם. לכן אמר וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת בלשון יחיד רוצה לומר מצות הפסח. האמנם אמר המגיד אף אתה אמור לו כהלכות הפסח. רוצה לומר אף מלבד אותה התשובה הנאמרת בפרשת אתה אמור לו שאר ההלכות שיש בענין הפסח עד הדבר הקטן שהוא אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. ובזה הבן החכם יבין וישכיל כי יש לאלוה מלין ושיש במצוה ההיא כפלים לתושיה ממה ששאל: