אבן עזרא על תהלים צב

<< · אבן עזרא על תהלים · צב · >>

פסוק א

מזמור שיר ליום השבת - לא הזכיר שם המשורר.

וטעם ליום השבת – שיזמרו בו זה המזמור והעד הבא אחריו -

פסוק ב

טוב להודות - באמונת הלב ולזמר בפה ובגרון.

לשמך עליון - שהוא עליון על כל השמות, או להודות בלשון ולזמר בכינור והעד עלי עשור.

פסוק ג

להגיד - ללמד לאחרים חסדך להודיעם.

ואמונתך בלילות - כדרך: קדמו עיני אשמורות, חצות לילה אקום להודות לך.

פסוק ד

עלי - אלה כלי ניגונים והגיון נועם השיר, או שם כלי הניגון.

פסוק ה

כי - בעבור היות נשמת המשכיל בששת ימי המעשים מתבודדת בעסקי העולם על כן היא מתבודדת בשבת להבין מעשה השם ונפלאותיו, על כן: כי שמחתני ה' בפעלך. על דרך שנות השמטה שישמעו כל התורה למען ילמדו ויראו. והטעם: כי שמחתני בדעתי כל מעשיך שהם ישרים.

פסוק ו

מה - ולא יכולתי לחקרם כי גדלו ממני מחשבותיך, מאד עמקו - והנה גדלו כמו גבהו שהם למעלה מעלה, והפך זה עמקו והכל כנגד האדם.

פסוק ז

איש - ראיתי כי איש בער לא ידע, מעשיך.

וכסיל – הטעם כפול:

פסוק ח

בפרוח - הם המצליחים בארץ.

וטעם להשמדם – זאת היא אחריתם כמו: יחד כסיל ובער יאבדו כאשר פירשתי, או שהשם ישלם טוב לרשע בעולם הזה על טובה שעשה להאבידו באחריתו, ככתוב בתורת השם.

פסוק ט

ואתה, השם - מרום תחת תואר, או הוא חסר בי"ת והטעם: כי אתה מרומם שיבין הבער סודך.

פסוק י

כי הנה אויביך - פעמים כי שמע המשכיל מה שקרה לרשעים, גם ראה כן בימיו פעמים רבות, כי אויבי השם סופם לאבדון.

פסוק יא

ותרם - אמר: ותרם כנגד ואתה מרום.

וטעם כראם – שקרניו גבוהות מאד: בלתי בשמן רענן – שמן המור רענן קרן ראשי בלול.

פסוק יב

ותבט, בשורי - תאר כמו וסורי בארץ יכתבו מגזרת שוררי.

וטעם ותבט - שראה בעיניו נקמתו מאויביו הרשעים הנמצאים עמו וככה תשמע אזנו באויביו שאינם נמצאים.

ובעבור שהזכיר בקמים עלי – פירש כי הם מרעים והבי"ת ישרת בעבור אחר כאילו כתוב במרעים.

פסוק יג

צדיק - הגיד כי אויבי השם ואויביו יאבדו ואויבי השם הם אויביו, כדרך הלא משנאיך ה' אשנא, אמר: הפך זה: צדיק כתמר שהוא עומד שנים רבות. ואמר רשעים שהם רבים וצדיק כי הם מעטים, והמשילו בעץ נותן פרי הדר גם יפרה וישגא כעץ החזק בלבנון, והוא הארז והמשיל הרשעים לעשב ולציץ השדה, שאינו עומד כי אם מעט.

פסוק יד

שתולים - ההוה מהצדיקים שתול בבית השם והם הכהנים והמשוררים יראה פרחם בחצרות השם, חוץ בית השם עד שיריחום כל הבאים לעבודת השם ולתפילה.

יפריחו - יוציאו פרח.

פסוק טו

עוד - והזקנים מהם שגבר עליהם היבושת עבודת השם תדשנם, כדרך: ולא נס לחה.

פסוק טז

להגיד - עד שיגידו כל האדם, כי השם ישר ויתן טוב לטובים.

ולא עולתה בו - בהאבידו הרשעים.