אבן עזרא על תהלים עט

פסוק א

מזמור לאסף אלהים באו גוים - הזכרתי מחלוקת המפרשים בתחלת הספר. יש אומרים: כי מזמור דבר שנזמר ונכרת מרבים אולי קינות היו, או טעם מזמור שראה ברוח הקדש בעבור מה שכתב באחרונה, כי ישראל היו עמו ונחלתו.

וטעם אלהים – איך הוא אלהים וגברה יד בני אדם על חסידיו ועל מקום קדשו.

בנחלתך - ארץ ישראל.

לעיים - מקומות שפלים והפך זה: נכון יהיה הר בית ה'. ויש אומרים: מקום שאין שם ישוב, או שחפרו ירושלם לבקש מטמונות.

פסוק ב

נתנו - קשור זה הפסוק כי החסידים לא נקברו בעיים הדומים לקברים.

פסוק ג

שפכו - דעת השופכים כי אין דורש דמם, כמים שהם מותרים.

פסוק ד

היינו - הנשארים ממנו.

פסוק ה

עד מה ה' תאנף לנצח - בנו.

תבער כמו אש קנאתך - קנאת בעבור שעבדו ישראל אלהים אחרים, ולמה לא תקנא בזרים?!

פסוק ו

שפוך, ועל ממלכות - כמו אל הממלכות, כמו: אל יסוד המזבח.

פסוק ז

כי - לא די שלא תקנא בעבור שלא ידעוך עד שאכלו את יעקב, שידע אותך.

פסוק ח

אל - מפרשים רבים אמרו: כי ראשונים תאר לעוונות. והנכון בעיני: כי עוונות סמוך לאבות ראשונים, ומלת יקדמונו כנגד ראשונים.

וטעם כי דלונו מאד – אין לנו כח ואין לאל ידינו, על כן נבקש רחמים.

פסוק ט

עזרנו - הטעם עזרנו עד שנכבד שמך, או עזרנו בעבור כבוד שמך שנקרא עלינו, על כן אחריו.

פסוק י

למה - טעם לעינינו שנהיה חיים לפני מותנו.

ודם עבדיך - הוא הנזכר בתחלת המזמור.

פסוק יא

תבא - בעבור היות ישראל בגלות כאסיר בבית כלא.

הותר - מגזרת הותירם שהם מוכנים למות, ומשקל תמותה תשועה, תקומה תרועה. ורבי משה אמר: כי הותר הסר יתד ופתח קשורם בעבור שהזכיר אסיר.

פסוק יג

ואנחנו עמך - אנחנו הנודעים שהם עמך, אז נודה לך בפדותך אותנו.