אבן עזרא על תהלים סט

<< · אבן עזרא על תהלים · סט · >>

פסוק א

למנצח על שושנים - פיוט תחלתו כן.

פסוק ב

הושיעני, כי באו מים - המשיל האויבים למים, כמו: ימשני ממים רבים.

פסוק ג

טבעתי ביון - רפש כמו: מטיט היון, ואין מעמד. העי"ן בקמץ חטף כמו היה מעמד במרכבה והיה ראוי להיותו בפתח, כי הוא שם. ר' משה אמר: שהוא שם על משקל מוקטר מוגש והשתנה, בעבור אות הגרון.

ושבולת - כמו: הנהר.

וטעם שטפתני כמעט קט והיא תשטפני כדרך ונשמה לא נותרה בי והעד כי הוא מתפלל אחר כן אל תשטפני.

פסוק ד

יגעתי, נחר - מגזרת וחרה נחשתה ובאה הנו"ן שבור כדרך: אל מקדשי כי נחל והוא בניין נפעל מפעלי הכפל.

כלו עיני - בעבור היותו מיחל.

פסוק ה

רבו, מצמיתי - כדרך מחשבתם, וככה: וירא בלק בן צפור מלך מואב וילחם בישראל האנשים רדפו אחריהם.

פסוק ו

אלהים אתה - דין האמת.

אתה ידעת - אם הייתי אויל.

ואשמתי - לאלה הצוררים בשגגה או בזדון, כאשר יזכיר אויבי שקר.

ולמ"ד לאולתי – נוסף בלמ"ד הרגו לאבנר.

פסוק ז

אל, ה' צבאות - שהוא אלהי השמים, כי הצבאות שמה הם.

אלהי ישראל - שהם צבאותיו בארץ.

פסוק ח

כי עליך - בעבורך, בעבור שאני עבדך יחרפוני צוררי.

פסוק ט

מוזר - והטעם השתניתי עד שלא יכירני אחי, כאילו הייתי זר.

פסוק י

כי - טעם קנאת ביתך - שהיו הצוררים מחרפים הבית שהיה שם הארון. והקרוב: כי זה המזמור נאמר ברוח הקדש על זמן הגלות, והעד: ויבנה ערי יהודה.

פסוק יא

ואבכה - הפעול נפש כמו: ולבכותה.

ותהי - כאשר הזכרתי כי כח השם בפועל שעבר או עתיד וככה הוא, ואבכה בכיה היתה לחרפות לי.

פסוק יג

ישיחו - יספר שילעגו לו בני אדם יושבי שער, בעבור עוונותיו.

פסוק יד

ואני - מתפלל אולי אמצא עת רצון.

באמת ישעך - בישעך באמת. ויש אומרים: כמו בבעל פעור בעבור ואיננו נכון בעיני, וזאת היא תפלתי: הצילני מטיט, זה הוא ביון.

פסוק טו

וממעמקי מים - כנגד מצולה.

פסוק טז

אל, ואל תאטר עלי באר פיה - כי יש שם מים חיים.

ותאטר - כמו תסתם ותסגר, כמו: איש אטר יד ימינו.

פסוק יז

ענני כי טוב חסדך - הטעם מטיב, או כמה הוא טוב לי.

פסוק יח

ואל - בעבור היותו במקום נסתר, במעמקי מים.

פסוק יט

קרבה - אמר רבי משה: כי קרבה, כמו: וקרב אותם.

ומלת גאלה – כמו גאולתה. וככה יפרש רבי משה: קרבה, דרך ציווי פועל יוצא ויתפלל לשם קרבה גאולת נפשי כמו וקרב אותם שהוא ציווי כמו בלע ה' פלג לשונם על כן וקרב כולו פתוח וגאלה שם פתח, כמו זהבה שללה על כן הוא גאולתה כך פירש לי החכם שיחיה. והנכון: שהוא כמו זכרה לי.

וגאלה - ציווי על דרך ולמדה את בני ישראל או תחסר מלת אשר. וכן הוא: קרבה אל נפשי אשר גאלה. והטעם: מי שגאלה וטעם למען אויבי שיעשו לי חמס.

פסוק כ

אתה ידעת - מה שיש בלבך לחרפני, כי נגדך כל צררי.

פסוק כא

חרפה - חרפתם אשר יחרפוני השפילו לבי.

ואנושה - האל"ף סימן המדבר ותחסר אל"ף ויאנש ובא שורק תחת חולם, כמו: ישפוטו הם.

לנוד - כמו: לנוד לו.

פסוק כב

ויתנו בברותי - בעבור שצם כאשר הזכיר ואבכה בצום נפשי והע' רעב וצמא בברותי מגזרת הברייה.

פסוק כג

יהי - כנגד ויתנו בברותי ראש.

ולשלומים - תחת שלומים כלמ"ד: ותהי להם הלבנה לאבן.

פסוק כד

תחשכנה - כאשר לא יראו וימעדו אז יפלו.

פסוק כה

שפך - קשור באשר לפניו כאשר יפלו שפוך עליהם למעלה זעמך, שאם ברחו ישיגם חרון אפך כאשר לא ימלטו הם תחרב טירתם.

פסוק כז

כי - אמר רבי משה: ולהכאיב חלליך יספרו זה לזה שאנחנו מוכים וחללים.

פסוק כח

תנה - תן זה העון שיספרו ויתהללו עם עונם.

ואל יבואו - אמר רבי משה: כי טעמו בדרך צדקה שתעשה עמהם. ולפי דעתי: שפירש הכתוב הבא אחריו ועם צדיקים אל יכתבו.

פסוק כט

ימחו - כבר פירשתי בספרי, כי ספר החיים הם השמים ושם כל הגזירות העתידות להיותם כתובות ביום הבראם.

פסוק ל

ואני, תשגבני - כנגד עני.

פסוק לא

אהללה - וטעם בתודה - שאודה החסד שגמלני.

פסוק לב

ותיטב, משור - מ"ם משור ישרת אחר, כאילו הוא כתוב: משור מפר, כדרך: ככבש אלוף ככבש כאלוף, כי השור גדול מהפר ואיך יסמוך שור אל פר, כמו: קח את פר השור.

מקרין מפריס - שב אל הפר לבד שנראה קרנו ופרסתו. הטעם: שאינו קטן מאד.

פסוק לג

ראו - וי"ו ויחי לבבכם כפ"ה רפה בלשון ישמעאל, כמו: ביום השלישי וישא אברהם את עיניו, ויעזב את עבדיו ואתם דורשי אלהים ראו זה ויחי לבבכם.

פסוק לד

כי, אביונים - כנגד שהזכיר ואני עני וכואב.

אסיריו - כמחשבת אויביו שיאסרוהו ואם על בני הגלות יותר נכון.

פסוק לה

יהללוהו - שוכני שמים והארץ ועוברי ימים, או דרך משל, כמו: ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה.

פסוק לו

כי - ויש אומרים: כאשר אהללנו יהללוהו שמים וארץ ואם על הגלות יהללוהו, בהושיעו ציון. והזכיר ערי יהודה שיש להם חלק בירושלם.

פסוק לז

וזרע - הטעם וירשוה הם ובניהם בימי דוד, או בימי המשיח.