אבן עזרא על תהלים מח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פסוק א[עריכה]


שיר מזמור - לא יכולנו להפריש בין שיר מזמור למזמור שיר כמו: מצור החלמיש, מחלמיש צור.


פסוק ב[עריכה]


גדול ה' ומהולל מאד - גדול זה המזמור להזכירו שבח ירושלם.


פסוק ג[עריכה]


יפה נוף - מחוז שלשת הנפת על משקל אשר זורה ברחת ולהיותו סעיף או מתנופת אין לו טעם.

הר ציון - בצפון ירושלם.

מלך רב - גדול, כמו על כל רב ביתו והוא דוד, קרית חנה דוד.


פסוק ד[עריכה]


אלהים - הטעם אף על פי שיש לו ארמנות רבות, השם הוא משגבה וכבר נודע זה בגבורות שהראה.


פסוק ה[עריכה]


כי הנה המלכים - שנועדו ובאו עליה.


פסוק ו[עריכה]


המה - כאשר ראו גבורת השם נבהלו.


פסוק ז[עריכה]


רעדה - על כן ברחו וזה טעם נחפזו.


פסוק ח[עריכה]


ברוח - דמה החיל שאחזם כמו רוח קדים, בהיותו בים שישבר האניות.


פסוק ט[עריכה]


כאשר - אז יאמרו ישראל בדרך נבואה, לשובם אל ירושלם.


פסוק י[עריכה]


דמינו - אז יאמרו ישראל היינו מחשבים בלבינו ומדמים חסדך שהוא מלא היכלך, או בהיותך בקרב היכלך.


פסוק יא[עריכה]


כשמך - בהיכלך.

ותהלתך – היא צדק מלאה ימינך.


פסוק יב[עריכה]


ישמח הר ציון - השוכנים בערים סביב ציון, כי ירושלים היא כאם.

וטעם למען משפטיך – בעבור שאתה עושה משפט כאשר עשית במלכים שנועדו.


פסוק יג[עריכה]


סבו - דברי ירושלם לעמים. אמר רבי משה: זה היה בימי דוד. ורבים אמרו: כי זה לימות המשיח.


פסוק יד[עריכה]


שיתו, לחילה - כמו חומות וחיל.

פסגו - הביטו ארמנותיה שהם פסגה.


פסוק טו[עריכה]


כי עלמות - כמו עולמית, כי הוא עומד עולם ועד, הוא יהיה מנהג לעולם. ובעל המסורת אומר: כי הם שתי מלות והטעם עד מותנו. ורבי משה אמר: שהוא מגזרת עלם ינהגנו תמיד, כמנהג הנערות והטעם כאשר נהגנו בימי נעורינו. ויש אומרים: מגזרת ונעלם דבר, במנהג טוב נעלם מהנבראים.