אבי עזר/שמות/יח

ד

"ושם האחד". כי ברוב נאמר ואת שם השני. לכן מביא ראיה שגם מצינו על השני בלשון אחד. כמו שם האחד בוצץ ושם האחד סנה: שם "ותחסר מלת אמר". כי אמר הראשון אצל גרשום מושך אליעזר עמו:

ז

"ודקדוק וישתחו". כבר דברו בה המדקדקים מה שיש בו די. ולא נמצא כן אלא עם וי"ו המהפכת ליחיד כי לא מצינו אשתחו ישתחו. רק לרבים מצינו אף בלא וי"ו כמו ישתחוו לך בני אביך. ולא תשתחוו להם:

ח

ויספר. זה הפסוק וכו'. לעיל בפסוק למשה ולישראל פירש הרב הלמ"ד הוא בעבור משה וישראל. והטעם על המכות וטביעת פרעה. ועתה מעורר הרב שפירושו אמת מן ספור משה לחתנו אשר עשה אלהים לפרעה ולמצרים אודות ישראל. ומצינו הרבה למדי"ן במקרא שישתמשו לשון בעבור:

ט

ויחד מגזרת חדוה. המדקדקים הרבו לדבר בענין שני שואין בסוף התיבה. כי מצינו כן כמה תיבות מגזרת נחי למ"ד ה"א כמו וישב ישמעאל ויפת בסתר. וכתב רבינו יונה שבאו כן להריץ המלה לאחר זה. והתימא שלא באו כן שאר גזרת נחי למ"ד ה"א. כמו ויתן ויקן. לכן כתב הרד"ק טעם אחר לזה. ואנן לא נפקא לן מידי:

יח

"עשהו מלה זרה". ארבע גזרות הן שנראה בהם הה"א וסמנך כגנת כמה גבה נגה חמה. אבל במלת עשה לא נראית ועל כן הה"א בתיבה עשהו הוא לשימוש ואינה מן היסוד כמו ישמרהו יצרנהו. אמר המחבר מה שכתב הרב לקמן וז"ל שרי אלפים יש לתמוה וכו' יהיה מספרם יותר משבעים אלף וזה רחוק וכו' ע"ש וכבר מילתא אמירה בדברי חז"ל סנהדרין י"ח ומנה לא תזוע וכל החקירות והחכמות בטלות נגד דבריהם הקדושים ותימא:

כג

"עמוד שם הפועל". גם פשוטה ועורה וחגורה על חלצים לדעת הרב המה מקורים בתוספת. אבל דעת רד"ק שהמה בלשון ציווי בתוספת ה"א:

כו

"ישפוטו הם". הנה הרב בא לפרש. מדוע נאמר פעם ראשונה בשוא. ובפעם השני ישפוטו בחול"ם. ועיקר דברי הרב שאין כח אתנחתא ככח סוף פסוק. כי באתנחתא לא ישתנו התנועה כמה פעמים. כמו עמים תחתיך יפלו. ה' על ימינך. טוב עשית עם עבדיך. שהמה באתנחתא לא משנים את תפקידם אבל ככה לא ימצא בסוף פסוק. לכן פעם הראשון נאמר ישפטו בשוא כיון שהוא באתנחתא לא חש מניח הלשון לינקד בחולם או במלאפום. גם מתרץ הרב דלא תקשי הלא גם בפעם השנית תיבת ישפטו אינה בסוף פסוק. לזה מתרץ דמלת הם נחשב כאלו הוא תיבה חדא עם ישפטו כמו מלת בו בפסוק התלו בו. הנה אלה טופס דברי הרב. ולדעתי דברי רש"י ז"ל נכונים יותר. כי לדברי הרב מלת ישפטו אח הוא לזרים: