אבי עזר/שמות/טו
ו
[עריכה]"נאדרי. היו"ד נוסף". וכן יו"ד ערירי. ותיבת נאדרי תואר מבנין נפעל. ומה שכתב הרב והנה נאדרי בכח הוא שם הנכבד. כיון דמלת יד מכונה ברוב בלשון נקבה. לכן מפרש הרב דמלת נאדרי שהוא בלשון זכר. קאי אכח או אמלת ימין. והאמת כי גם ימין ושמאל לכח כביכול. כמו שכתב הרב לקמן:
ט
[עריכה]"ומלת תמלאמו קשה". וכן פן תשבענו והקאותו. פן תשבע ממנו. לפי פירושו הוא דבק שפיר עם אחלק שלל ולפי פירוש השני של הרב הוא דבק עם תורישמו ידי:
י
[עריכה]מגזרת מצולת. ואי לא מסתפינא הייתי מוחק הוי"ו לגרוס מצלות. כמו על מצלות הסוס קודש. שהוא לשון קול פעמון: וכן לקול צללו:
יד
[עריכה]"יושבי ארץ". דלא תוכל לומר פלשת קאי על אומה פלשתים. מדקאמר קרא בסמיכות יושבי. שמע מניה שחסר ארץ. וכן יושבי כנען. יושבי ארץ כנען:
טז
[עריכה]"תפול עליהם". כי כנען לחם עמם. רק קאי על אדום ועל מואב. וכן בעמוד ענן קאי על משה ואהרן ולא על שמואל וכן וישם דמי מלחמה קאי על אבנר ולא על עמשא. ע' מטוט. וכל האימה היתה בעבור שעברו עליהם קודם ונפל פחדם עליהם. כמו שכתב הרב בצחות לשונו:
יז
[עריכה]"תבאמו ותטעמו". נראין דברי הרב דלא כדעת הבחור שכתב דוי"ו נוספת כמו תביאם ותטעם. ברם מצינו כינוי נסתרים במ"ם וי"ו כמו כסמו ים וכן וגרשתמו. וכמוהו רבים: "מקדש כמו מקדש". צריך לומר בדברי הרב ומלת מקדש כמו מטהרו (תהלים פח). כי דגש הטי"ת לתפארת ואין לו שום הוראה. כן דגש הקי"ף במלת מקדש והיא לתפארת בעלמא. מה שכתב בעבור שהיה בקו"ף שו"א נע נרפה הדל"ת וכו'. היינו שאין בדלי"ת דגש קל כדין אחר שוא נח אבל כיון שנדגש הקו"ף ודינה כשני אותיות והשני נע לא יתכן אחריה דגש קל. וכן אם יקרך עון. וכן הצפינו נדגש הצדי"ק לתפארת. והרב קא משמע לן דהוה אמינא כיון שהדגש אין לו הוראה כלל והוא כאלו אינו אפילו הכי דוחה הדגש קל כאלו היה לו הוראה. הן אמת אפילו אין לו הוראת לכפול אות רק הוראת הבנין גם כן לא יבא דגש אחריו אולם הרב דבר בהוה. כי בפ"א הפעל לא שייך הוראת הבנין כלל:
יח
[עריכה]"ה' ימלוך וגו'". דעת הרב כיון שחסר תיבת העולם הוא על דרך קצרה ואף שמלת עד תמיד היא לפניה או לאחריה. כמו לעולמי עד. עד עולם. ואתה הקורא לא נעלם ממך מימרא דרבי אליעזר בן יעקב (עירובין ס"ה). כל מקום שנאמר נצח סלה ועד אין לו הפסק לעולם ולעולמי עולמים וכו' דכתיב ה' ימלוך לעולם ועד עיין שם. ושפיר מדוקדק תיבת עד. ומה שכתב הרב ומשפט לשון הקודש וכו' מדבר מן הסגו"ל על עי"ן ועד. שנקרא בפי המדקדקים פתח קטן לפי שהוי"ו שלפניה בקמץ כמו חלב ודשן. שור וכשב. וכן בפעלים הקשבתי ואשמע. ומה שכתב הרב הנה אמר ואוכל וכו'. בא לתרץ אמאי הזכיר הכתוב בדרך קצרה ועד. ולא נאמר ועד עולם. על כן מביא ראיה באמצע הפסוק נאמר ואוכל מכל. ובסוף הפסוק נאמר רק השיאני ואוכל. ולא נאמר ואוכל ממנה. רק בדרך קצרה. כי כן דרך המקראות לקצר בסוף פסוק דסמך על המבין:
כו
[עריכה]"בפסוק כל המחלה אשר שמתי במצרים וגו'". הלא ידעת אף שהסמים טובים מאד לא יועילו אל החולה כלל אם אין לבבו שלם להאמין שרופא יודע ומבין ברפואות ורצונו הטוב לרפאות אותו בכל כחו עיין בספרי מוסר ודבריהם אינם רחוקים מגדר השכל כמו שראות העין מדמה צורות שונות מבהילות לאיש הרך והמבהיל ההולך בדרך יחידי בלילה מרוב הפחד ידמה מרחוק אילן גדול לאיש ענק נורא מאד ומרוב פחדו יוכל לפול ברע וכן לבב איש בהתגברו עליו מרה שחורה ידמה לו דברים מבהילים קרובים להפסד גופו כן לבב כל חולה וכל מוכה בעת חליו ידאג מאד. ומרוב הדאגה ומאימת מות מחמת חסרון אמונת אומן שהרופא יודע ומכיר ברפואתו. הוא משים על לבו. ולא יועילו לו כל הרפואות. לא כן אם ישמח ויאמן באיש אומן וישמח במעשיו במהרה יפעלו הסמים והולכים בדרכיהם אשר המה שלוחים. וזה שאמר הקב"ה אם שמוע תשמע וגו'. אם תעסוק ברפואות שתעשה מצות ה' והישר בעיניו. ושמרת את כל החוקים. אז תהיה תמיד ברי אולם ולא יבוא אליך כל מחלה וכל נגע. אכן אם יבואו אליך וירפאך ה'. כמאמר חז"ל בפרק חלק אך לא יועילו לך הרפואות במעשים טובים ותורה. רק אשר תדע ותסמוך לבך על הרופא. כי כל הכללים והפרטים הוא יודע והוא רוצה ברפואתך. לא כן אם יכנס בלבך מחשבות און חלילה לפקפק במעשה ה' כל הסמים לא יצילו לך. לכן נאמר פסוק הזה בלשון יחיד להורות על ענין הנכבד הזה השגחת הבורא על כל פרט ופרט. והמשכילים יבינו את הכרוז אשר ר' ינאי קרא בחיל מאן בעי למזבן סם חיי וכו':