אבי עזר/בראשית/א
א
[עריכה]"חכמינו אמרו שהבי"ת נוסף וכו'". כל המפרשים האריכו למעניתם לפרש דברי הרב באופנים שונים ולאחר העיון נראה שדבריו עולים עם דעת רש"י והיו לאחדים. הנה הרב בהקדמה על התורה סותר דעת המדרש שדרש התחלת התורה בבי"ת להניח ברכה בבריאת שמים וכו'. ובספר צחות מבואר איפכא שכתב צורת האותיות וטעמם וז"ל הקוף הפך האמת וקללה לעד וכו'. לכן האמנתי לדברי רבים וכן שלמים אשר גזרו אומר על כמה דברים הכתובים בספר אינם מפיו רק באו זרים וחללהו ותלמידים טועים כתבו בשמו למען חלל את דברי קדשו. ועיין מכלול נקוד גימל כתב מה שכתב הרב במשלי על גפי כמו על גבי תלמיד טועה כתבו ע"ש. רק מה שבעל אהל יוסף רוצה להצדיק התלמיד באמרו שאחד מתלמידיו לקט דברים מנוסחא ראשונה שכתב ראב"ע כי כל המחברים כותבים שני נוסחאות ויקח האחרונה ויניח את הראשונה עכ"ל ואני לא כן אחשוב. אבל בדברים שאינם נוגעים ומתנגדים לדברי חכמינו רק סתירה בדברי הרב עצמו אאמין לדברי בעל אהל יוסף אולם בדברים הסותרים לדברי חכמינו ז"ל וגם בשאר ענינים שונים אשר לא כדת אומר אני שתלמיד טועה וחשוד כתבם למען טמא את דברי קדשו שנאמר אהבת רע מטוב כי כל מגמת הלצים להראות סרה מאיש טוב למען יאמנו דבריהם אצל המון. כי דברי הרב מלאים ביראה ובחכמה ומוסר השכל: שם "וטעם אלהים". כן פרש"י בפסוק ביום עשות ה' אלהים וכן דעת המזרחי: שם "ויש שמי השמים". הלא ידעת תיבות אשר יתרבו על משקל שנים כמו ידים רגלים קרנים המה מיוסדים ככה מפני שבריאותם זוג גם רחיים לא יכול לטחון בלתי אם יש לה רחיים ורכב וגם השמים משקלה שנים לפי שיש שמים ושמי השמים וזהו סודו ועיין לקמן בד"ה ורוח אלהים וגו' והדברים עתיקים בחק המדקדקים:
ב
[עריכה]"והארץ המלה הזאת זרה". הנה לזר יחשבוה כי הארץ הקמץ משום אתנחתא וכאן עיקר נקודתה סגל כמו רעותיה בו' נקודות האלף. רוכבי הרכש. ובספר בנין שלמה כתב שבא כן לזווג המלות עם הארץ הנאמר לפניה עיין שם בית שקל הקודש ח"ר חלון כ"ד. אולם מה יענה בשאר מקומות כמו וזהב הארץ. שכון בארץ. והארץ תהיה לפניהם. וקושטא קאי כי השם הזה זר כמו רחם לחם ועיין צחות כ"ה ע"ב. ובאמת כי משקלי שש תנועות אינם שומרים תמונתם יש נכתבו תמיד בשש נקודות. ויש נשתנו לפרקים באתנחתא וסוף פסוק ויש אשר לא ישתנו כלל הכל לפי המסורה: שם "ואל תתמה על וי"ו והארץ". בספר אהל יוסף כתב כל מקום שנזכר בדברי רב פ"א רפה משמש בלשון הנה. כמו קול דודי הנה זה ע"ש. ולא הוא כי מצינו וי"ו במקום או כמו אביו ואמו ובמקום אשר אם לא ישבעו וילינו וי"ו השואה מים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה מארץ מרחק וי"ו לתשובת התנאי אם בחוקותי תלכו ונתתי וי"ו במקום בית ה' שלחני ורוחו וי"ו כמו אבל ועבדיך באו לשבר אוכל וי"ו במקום עם כי היה ארון ה' ביום ההוא ובני ישראל. כללא נקט בידך כל מקום שכתב הרב כפ"א רפה כונתו על אחד מאלה: שם כי הם זכרים ונקבות וגו'. ודעת מקור חיים שמצאנו אותו בכתוב בלשון זכר ונקבה אולם כוונת הרב אינה סובלת פירושו דמשמע שנותן טעם למה נזכרים בלשון שנים וקפיד אזוגות אבל באמת טעמו ונמוקו בשביל מים עליונים ותחתונים שעליון המשפיע נמשל לזכר וזה סודו:
ז
[עריכה]"ויעש יש הבדלה בבין עם למ"ד". ומצינו קירוב בשלשה לשונות כמו תהי נא אלה בינותינו בינינו ובינך:
יד
[עריכה]ויאמר מלת יהי יהיה בעבור שידברו וכו'. וכן מצינו כמה ענינים כמו לאמר תנוח האל"ף כיון שהשתמשו הרבה במלת אמר עם למ"ד עיין רד"ק מ"ג ע"ב הנה ראיתי בשם ספר החייט במלת יהי אור וז"ל אופני תנועות הם חמשה. האחד שהוא תנועת החולם היא נפש אל הארבע והרמז בזה כי הא' מניע את הד' חיות שבכל המרכבות עליונות ותחתונות שהולכות על ארבע ולעומתם חמשה אורות ב"ע בראשית עכ"ל וכיון שנגלה לנו זה הסוד אף אני אגיד שהוזכר יו"ד פעמים בפרשת בראשית מאורות מאור אור כנגד יו"ד תנועות. ועוד להבדיל בין האור ובין החושך נגד שוא נע המבדלת בין תנועה גדולה לתנועה קטנה שלפניה ולכן המארת חסר נגד חולם שלפעמים נכתב מלא ולפעמים חסר גם רמז לפי שמיעטו אורם ומשמש בשני לשונות יחד אור ומארה וקרוב לזה הוזכר ברש"י:
כ
[עריכה]"ישרצו פועל יוצא". פי' וישרצו הוא לשון הוצאה לאפוקי מרמש האדמה וזה שכתב הרב תולדות עם הגבהה ואף שהוא מן הקל אפ"ה יוצא וכאשר תראה לעיל בפסוק ויאמר אלהים תדשא הארץ אבל פרו וישרצו פועל עומד כמו גזרת שב עומד ושב וקבצך. ויצא ושב ה' אלהיך את שבותך עיין פרשת שמות פרו וישרצו וגו':
כב
[עריכה]ויברך טעם פרו ורבו. ולקמן השגתי על דברי הרב שדחק עצמו דפרו ורבו אינו ציווי רק ברכה ובאמת הוא אחת מתרי"ג מצות ולהכי אמרינן שהה ולא ילדה מצוה לגרשה:
כו
[עריכה]"י"א כי מלת נעשה". יש מכאן דמות ראיה שלא כוון יפה הגורס באבות ונעשה כמעין המתגבר בקמץ והוא נגד כל המדקדקים וכבר השיגו עליו ועיין בדברי הרב בפרשת צו וכל נעשה במרחשת וכו'. אמר המחבר וכבר ידוע מה שהשיבו חכמינו למין אחד ראיה מן שמש אחת שזרחה לכל אדם בפני עצמו. ועיין ילקוט פרשת יתרו מה שכתב בכל מלאך חקוקה עליו צורת הויה ועיין פרשת וארא מה שכתב הרב וז"ל ועל יאוריהם לשון רבים בעבור שביאור במקומות רבים. ועתה יכונו על שפתיך ענין נעשה אדם בצלמנו: שם ונכה בו שם הפעל. הנה המפרשים פירשו דלא נוכל לומר שהוא עתיד מהקל כיון דלא מצינו במקרא רק מן הכבד כמו לא נכו. ודבריהם אינם מוכרחים הרי מצינו מנפעל ונכה ומת ואף שכתב שורש יהודה אין לך רשות לבנות הנפעל מן הקל או הקל מן הנפעל כי יש להם הוראות שונות לפעמים ע"ש אולם כל המדקדקים לא אבו בדרכיו הלוך כי אין אב בלא תולדה ואין תולדה בלא אב. לכן יסדו חכמינו בתפלתנו וזדים טבעת כיון שמצאו התולדה טובעו בים סוף. הגע בעצמך האם דבר הכרחי לעמוד כל בנין במקרא ב' פעמים להביא ראיה מאחד אל אחד אם מצינו התולדה במקרא או האב די לנו להביא ראיה אם הענין סובל הוראתו: שם "ומלת פ"ו באדם ברכה היא". דעת הרב כאן שזה נקרא פועל לא עומד ולא יוצא כמו מיתה זקנה. ולא שייך בו לשון ציווי. ואני אומר שהוא צווי ממש כמו ומות בהר שהוא צווי לתקן עצמו כמ"ש הרב שם וכן כאן הוא מצוה לתקן כמו שמצוה בעל הכרם להשקות את הגן לכן אם שהה י' שנים מצוה לגרשה כי עודנה לא יצא ידי מצוה עד שקיים פרו ורבו. ואם אז מנע הקב"ה ממנו פרי בטן יצא ידי חובת מצותו. גם מרומז במצוה זו להזהיר על רשעי הדור שהיו בימי נח המשקים לה כוס של עקרין שלא תכחיש יפיה. ולזה צוה הקב"ה פרו ורבו. וכן גבי עמלק נאמר לא תשכח דהיינו שימה ציונים וסמנים שלא תשכח ולכן יפה פרש"י בפרשת נח פרו ורבו מצוה היא:
לא
[עריכה]"יום הששי". מצינו סמיכת חסר של. כמו ספר זכרון. שבו נכתב הזכרון. ויש סמיכה שמורה על הדבר בעצמו. כמו גדול העצה היינו איש שהוא גדול בעצה. וכן איש מרמה וכן כאן יום שהוא ששי ודלא כיש אומרים שמפרשים יום שסובב בו גלגל הששי ועיין שורש יה ד' ט"ו ע"ב ודקדוק יום הששי הוא בחסרון דעת המתואר. כמו כהן המשנה. גם ה"א הששי זרה. ועיין פרשת אמור פסוק ואיש הישראלי: