אביב (והנהו שוב לפניי)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

וְהִנֵּהוּ שׁוּב לְפָנַי –
מִתְחַטֵּא, מְשַׁדֵּל, מְפַיֵּס
וּמַדְלִיק בְּלִבִּי מְדוּרָה
כִּבְחַג שֶׁל בַּעַל הַנֵּס.
 
עִם אַבְנֵי הַשָּׂדֶה בְּרִיתִי,
לִי רֵעִים בְּסֵתֶר הַיָּם,
וְשִׂיחַת אִילָנוֹת אָבִין
כִּשְׁלֹמֹה הַנָּבוֹן בָּאָדָם.
 
לְקוֹלוֹת הַלַּיְלָה בִּי נִיב,
לְחֶדְוַת הַשֶּׁמֶשׁ בַּיּוֹם –
הַאֲנִי אַכְלִים אֶת הַיָּד
הַמּוּשֶׁטֶת לִי לְשָׁלוֹם?

מאת רחל המשוררת

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).