אבותי כי בטחו

אבותי כי בטחו

ידועות שתי נוסחאות לסליחה זו. הנוסח הנהוג במנהגי אשכנז המזרחיים (=מנהג פולין) שונה באופן משמעותי מהנוסח הנהוג במנהגי אשכנז המערביים (=מנהג אשכנז). לפי המקובל במחקר, שתי הנוסחאות מקוריות, והמחבר ערך את פיוטו שלו והתאים לו בתים חדשים.

נוסח הפיוט במנהג אשכנז המזרחי

אֲבוֹתַי כִּי בָטְחוּ,		בְּשֵׁם אֱלֹהֵי צוּרִי.
גָּדְלוּ וְהִצְלִיחוּ,		וְגַם עָשׂוּ פֶרִי.
וּמֵעֵת הֻדָּחוּ,		וְהָלְכוּ עִמּוֹ קֶרִי.
	הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר,	עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי:
בְּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ,	סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל.
וְצָר עַל עִיר הַקֹּדֶשׁ,	וְנִקְרַב רַב הַחֹבֵל.
נֻתַּתִּי הָדֵשׁ,	וִעֻנֵּיתִי בַכֶּבֶל.
וִהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ,		לְאֵבֶל כִּנּוֹרִי:
רֵאשִׁית בִּכּוּרָה,	לְרֵאשִׁית הַחֵרֶם.
שֵׁם אֲחֵרִים הִזְכִּירָה,	וְעָוֹן גּוֹרֵם.
פְּנֵי אֵל לא הִכִּירָה,	וְשֻׁטְּפָה בְּזֶרֶם.
צָרָה כְּמַבְכִּירָה,		כָּעֵת בַּמָּרוֹם תַּמְרִיא:
הָאֱלֹהִים הֵבִיא,	יוֹם רָעָה וּמָצוֹר.
צִוָּה צָרַי סְבִיבִי,	עוֹלָלַי לִנְצֹר.
יוֹם הֵרַךְ לְבָבִי,	וְאֵין כֹּחַ לַעֲצֹר.
וְדִבֶּר אֶל נָבִיא,		מְשֹׁל אֶל בֵּית הַמֶּרִי:
מִיּוֹשְׁבֵי שַׁעַר	הֶעֱבִיר אַדֶּרֶת.
חֲמָתוֹ כָּאֵשׁ הִבְעִיר	וְהֵרִים עֲטֶרֶת.
וּמִלְּבָנוֹן יַעַר	הִשְׁלִיךְ תִּפְאֶרֶת.
וְרוּחַ סוּפָה וָסַעַר		תְּסַמֵּר שַׂעֲרַת בְּשָׂרִי:
יָפְיָפִית נִמְשַׁלְתְּ,	וְעַתָּה קְדוֹרַנִּית.
בֶּעָוֹן כִּי כָשַׁלְתְּ,	וְלִבֵּךְ אֲחוֹרַנִּית.
זִנְּבוּךְ וְנֶחֱשַׁלְתְּ,	רִאשׁוֹנָה וְשֵׁנִית.
וְהָחְתֵּל לא חֻתַּלְתְּ,		מְעַט צֳרִי:
צַדִּיק הַצּוּר תָּם,	נְשׂוֹא עָוֹן נִלְאָה.
מִכְּרוּב לְמִפְתָּן,	לְפִנַּת גַג דָּאָה.
מֵעָוֹן הַנִּכְתָּם,	וִצַעֲקָתָם בָּאָה.
רַבָּה רָעָתָם,		כְּעֵץ עֹשֶׂה פֶּרִי:
חִזֵּק כָּל קָמַי	תּוֹכֵן הָעֲלִילוֹת.
כִּי מָלְאוּ יָמַי	בְּרֹעַ מִפְעָלוֹת.
וּמִבּשֶׁת עֲלוּמַי	שָׁכַחְתִּי גְמוּלוֹת.
נוֹתֵן לַחְמִי וּמֵימַי		פִּשְׁתִּי וְצַמְרִי:
קָמַי פִּיהֶם פָּעֲרוּ,	וְנַחֲלָתִי בִּלֵּעוּ.
מְאֹד עָלַי גָבָרוּ,	וְדָמִי שָׁתוּ וְלָעוּ.
נָכְרִים עָלַי צָרוּ,	וְאֶת אַחַי הֵרֵעוּ.
הָאוֹמְרִים עָרוּ עָרוּ,		בְּנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי:
אָמְרוּ לְכוּ נְכַלֵּם,	וְנַשְׁבִּיתָה זִכְרָם.
אֵל קַנֹּא וְנוֹקֵם, גָּמְלֵם	יִשְׂאוּ אֶת שִׁבְרָם.
כְּמַעֲשֵׂיהֶם שַׁלֵּם,	וְיֵבוֹשׁוּ מִשִּׂבְרָם.
כְּאִישׁ חֲלוֹם חוֹלֵם,		שְׁלֹשָה סַלֵּי חֹרִי:
פְּצָעַי לא רֻכָּכָה,	וְחַבּוּרוֹתַי רֶצַח.
וְעֵינַי הֻכְהָה,	צוֹפֶה לְדוֹדִי צַח.
הַעוֹד לֹא שָׁכָכָה,	חֲמָתוֹ לָנֶצַח.
עַל מֶה עָשָׂה כָּכָה,		וּמֶה חֳרִי:
רַחוּם זֶה אֵלִי,	אַל לָעַד תִּזְנַח.
אָרְכוּ יְמֵי אֶבְלִי,	וְעוֹד לִבִּי נֶאֱנַח.
שׁוּבָה אֵל לְאָהֳלִי,	מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּח.
שַׁלֵּם יְמֵי אֶבְלִי,		כִּי תָבוֹא עַל שְׂכָרִי:
יְיָ מְנָת חֶלְקִי,	חוּשָׁה לִּי לְעֶזְרָה.
וּפִתַּחְתָּ שַׂקִּי,	שִׂמְחָה לִי לְאַזְרָה,
וְתַגִּיהַּ אֶת חָשְׁכִּי,	בְּאוֹרְךָ לְהָאִירָה.
אֶת נֶשֶׁף חִשְׁקִי,		כִּי אַתָּה נֵרִי:
מִיָגוֹן וַאֲנָחָה,	פְּדֵה אֵל אֶת נַפְשִׁי.
עֲשֵׂה לְעַמְּךָ הֲנָחָה,	מַלְכִּי וּקְדוֹשִׁי.
תַּהֲפךְ לָרְוָחָה,	אֶת צוֹם הַחֲמִישִׁי.
לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה,		צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי:

נוסח הפיוט במנהג אשכנז המערבי

אֲבוֹתַי כִּי בָטְחוּ,		בְּשֵׁם אֱלֹהֵי צוּרִי,
גָּדְלוּ וְהִצְלִיחוּ,		וְגַם עָשׂוּ פֶרִי.
וּמֵעֵת הֻדָּחוּ,		וְהָלְכוּ עִמּוֹ קֶרִי,
	הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר,	עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי:
בָּעֲשִׂירִי לַחֹדֶשׁ,	סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל,
וְצָר עַל עִיר הַקֹּדֶשׁ,	וְנִקְרַב רַב הַחֹבֵל.
הֻכְּתָה הָדֵשׁ,	צְבִי צִיצַת נֹבֵל,
	וַיְהִי לְאֵבֶל נֵבֶל,	עֻגָבִי וְכִנֹּרִי:
רֵאשִׁית בִּכּוּרָה,	לְרֵאשִׁית הַחֵרֶם,
אֲחֵרִים הִזְכִּירָה,	וְהֶעָוֹן גּוֹרֵם.
צָרָה כְּמַבְכִּירָה,	עַצְמוֹתַי יְגָרֵם,
	מִזַּיִת וְעַד קָמָה וְכֶרֶם,	כָּעֵת בַּמָּרוֹם תַּמְרִיא:
הָיְתָה כְּאַלְמָנָה,	כְּלִילַת יֹפִי נִמְשָׁלֶת,
רֹבַע מִי מָנָה,	לְפִי חֶרֶב נֶחֱשָׁלֶת.
בְּמִקְשָׁה כִמְלוּנָה,	וּבֶעָוֹן נִכְשָׁלֶת,
	וְהָחְתֵּל לֹא נֶחְתֶּלֶת,	מְעַט צֳרִי:
[מִצִּיּוֹן יְפִי מִכְלָל,	דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה,
וְלֹא הָיְתָה בִכְלַל,	הָעִיר הַקְּרֹבָה.
וְעַתָּה מֵעָוֹן חֻלַּל,	וְעָשְׂתָה תוֹעֵבָה.
	וְקִבְרוֹת הַתַּאֲוָה,	בְּנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי:
יְפֵה נוֹף כָּל שִׂמְחָה,	וּמִשָּׁם הוֹרָאָה,
וְעִיר לֹא נִדָּחָה,	בְּנֶגַע לֹא מְטֻמָּאָה.
וְעַתָּה מְקוֹם שׁוּחָה,	לְרוּחַ הַטֻּמְאָה,
	וְשׁוֹאָה וּמְשֹׁאָה,	תְּסַמֵּר שַׂעֲרַת בְּשָׂרִי:
צִיּוֹן הַדְּרוּשָׁה,	צְבִי כָל עֹבֵר,
נְתוּנָה לְמוֹרָשָׁה,	לְצִיּוּן הַקָּבֶר.
לְנִבְלַת בֶּן אִשָּׁה,	פְּשׂוּקָה לְכָל עֹבֵר,
	וְהוּא חֹבֵר חֶבֶר,	כִּי חַטַּאת קֶסֶם מֶרִי:
חֵלֶף מְקוֹם הַשִּׁית,	הַיּוֹרֵד לַתְּהוֹם,
שָׂמוּ חֲשׂוּפֵי שֵׁת,	וְשָׁם קֶבֶר הַתְּהוֹם.
כְּרוּחַ הַחֲרִישִׁית,	לְבָבִי כֵּן יִנְהוֹם,
	וְכָל־הָעִיר תֵּהוֹם,	וּמֶה חֳרִי:
קֹדֶשׁ הִלּוּלִים,	לְמִרְמַס טִיט יָוֵן,
עָשׂוּ גִלּוּלִים,	וּמַצֶּבֶת אָוֶן.
לְנִבְלַת לֹא תָלִין,	וּמַה לְבָר תֶּבֶן,
	אֶת לֵב הָאֶבֶן,	יִלְטֹשׁ עֵינָיו צָרִי:][1]
אֱלֹהִים יְיָ חֵילִי,	כָּתַב לִי יוֹם זֶה,
צוֹמוֹת קָבַע לִי,	בְּיַד נָבִיא וְחֹזֶה.
שַׁלֵּם יְמֵי אֶבְלִי,	שְׁכִינָתְךָ נֶחֱזֶה,
	וְתִבְחַר צוֹם כָּזֶה,	כִּי תָבוֹא עַל שְׂכָרִי:
פְּנֵה אֶל הַמִּנְחָה,	רוֹמֵם מִקְדָּשִׁי,
יֶשְׁעֲךָ לִי שַׁלְּחָה,	מֵרִים אֶת רֹאשִׁי.
הֲפֹךְ לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה,	עִנּוּיֵי נַפְשִׁי,
	אֶת צוֹם הַחֲמִישִׁי,	צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי:

המחבר

מחבר הפיוט הוא רבינו אפרים ב"ר יצחק, יליד 1132, מהעיר ריגנשבורג שבגרמניה אשר על גדות הנהר דונא, פוסק ופייטן. חתימתו הייחודית בראשי בתי השיר: "אברהם יצחק אפרים", צורת חתימה בה מקדים הפייטן את שם סבו (אברהם) ושם אביו (יצחק) לשמו שלו.

הערות שוליים

1. בדפוסים רבים נשמטו בתים אלה מחמת הצנזורה.