אבודרהם/סדר העיבור

הקדמה

דע שכל חשבון העיבור, כל מה שיתקבץ לך מן הימים השליכהו ז' ז' במספר ימי השבוע ותמנה השאר שאין הכוונה לדעת מספר הימים רק לדעת באי זה יום מימי השבוע יהיה מולד הלבנה.

והשעה שהסכימו עליה בחשבון העיבור היא מן השעות המעוותות שהם י"ב שעות ביום וי"ב שעות בלילה בכל זמני השנה קור וחום קיץ וחורף. וכשיתקבץ לך כ"ד שעות תחשבם יום ותחברם אל הימים כמו שיתבאר בע"ה.

והתחלת כל יום מתחלת הלילה ואם יצא לך המולד ביום מן הימים בעשר שעות תדע שמולד אותו שנה או אותו חדש בעשר שעות מליל אותו יום. ואם יצא לך המולד בעשרים שעות תדע שאותו מולד בשמונה שעות מן היום.

והשעה שהסכימו עליה בחשבון העיבור נחלקת לאלף ושמונים חלקים וסימן לדבר אפשעה בה, אלף ופ' שעה בה. והטעם שחלקו השעה למנין זה מפני שיש בו חצי ושליש ורביע וחומש ושתות ושמין ותשיע ועשור מה שאין כן בשאר החשבונות, ת' ק"ם חלקים חצי שעה, תש"כ שני שלישי שעה, ש"ס שליש שעה, רס"י רביע, רי"ו חומש, ק"פ שתות, קל"ה שמין, ק"כ תשיע, ק"ח עשור.

ודע כי מעת שתתקבץ הלבנה עם השמש במדרגה אחת עד שתתקבץ פעם שני' יש כ"ט יום וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים וזהו מדת חדש הלבנה. וכשתכפול המספר הזה י"ב פעם במספר חדשי השנה הפשוטה יהיה המקובץ מזה שנ"ד יום ושמונה שעות ותתע"ו חלקים וזהו מדת שנת הלבנה. אבל מדת שנת החמה לפי דעת שמואל שאנו סומכין עליה בחשבון העיבור הם שס"ה יום ורביע שהם ו' שעות והזמן הזה הוא מהלך החמה מחלק אחד מחלקי הרקיע עד שתסוב ותחזור אל החלק ההוא בעצמו שהתחילה ממנו לסובב והוא שונה משם להלוך כבראשונה. ושנת הלבנה אע"פ שאינה נוהגת המנהג הזה ואינה שונה לסבוב מן המקום שהתחילה ממנו ראויה היתה להקרא שנה מפני שהלבנה בסוף כל שנים עשר חדש היא שונה להתחדש במזל שהיתה מתחדשת בו בראשיתן אבל לא בחלק ההוא עצמו מן המזל.

ומפני שאמ' הכתו' זאת עולת חדש בחדשו כלומ' חדש שיתבאר בו החדוש ואין זה תלוי אלא בלבנה, וגם אמר שמור את חדש האביב ותלה הדבר בקיץ ולא יכוונו זמני השנה שהם הקיץ והחורף והקור והחום אלא בחשבון השמש, הוצרכנו מפני זה לעשות חדשינו חדשי לבנה ושנותינו שנות חמה. וכשקבצנו ימי שנת הלבנה שהם שנ"ד יום וח' שעות ותתע"ו חלקים. וימי שנת החמה שהם שס"ה יום ושש שעות, מצאנו שנת החמה תוסיף על שנת הלבנה עשרה ימים וכ"א שעות ור"ד חלקים, והסימן יכ"א ר"ד. וכשלקחנו יתרון שנת החמה על שנת הלבנה וכפלנו המספר ההוא בי"ט שנה שהם מספר שני המחזור יהיה המקובץ מזה שבעה חדשי לבנה ושעה אחת ותפ"ה חלקים. והוספנו אלו השבעה חדשים בכלל חדשי השנים ועשנו בי"ט שנה שבע שנים מי"ג חדשים כל שנה וקראנו אותם מעוברות. ושמנו אותו החדש הנוסף לפני חדש ניסן ועשינו שני אדרים אדר ראשון ואדר שני מפני שבגלל הפסח שהוא בחדש ניסן הוספנוהו כמו שאמרנו כדי שלא יהיה בא פסח פעמים בימות החמה ופעמי' בימות הגשמים. שאי איפשר להיות השנה שנים עשר חדש וכך וכך ימים שנאמר לחדשי השנה מפי השמועה למדו שחדשים אתה מונה לשנה ואי אתה מונה ימים לשנה. וחלקנו אלו השבעה חדשים המעוברות בשנות המחזור והם שנה שלישית וששית ושמינית ואחת עשרה וארבע עשרה ושבע עשרה ותשע עשרה. והסימן גו"ח אדז"ט. למעוברות משפט.

ולפי דעת רב אדא בר אהבה שנת החמה היא שס"ה יום וחמשה שעות ותתקצ"ז חלקים וארבעים ושמונה רגעים. והרגע אחד מששה ושבעים בחלק. ולפי חשבון זה יהיה תוספת שנת החמה על שנת הלבנה עשרה ימים. וכ"א שעות קכ"א חלקים ומ"ח רגעים. והסימן יכ"א קכ"א מ"ח. ולא תמצא תוספת כלל למחזור של י"ט שנה אלא בכל מחזור מהם ישלמו שנות החמה עם שנות הלבנה הפשוטות והמעוברות.

ודע כי מלת חדש היא מלשון חדוש ואינה ראויה להאמ' אלא על חדש לבנה המתחדשת בו. ומה שאומרים חדשי חמה הוא דרך השאלה או מפני שחדשי חמה קרובים במדתן מחדשי לבנה או מפני שהלבנה מתחדשת בכל חדש וחדש מחדשי חמה וקראו לחלק אחד מי"ב חלקים בשנת חמה חדש מפני שהלבנה מתחדשת בכל חדש מהם.

וראש חדושה נקרא מולד הלבנה. וראוי היה להקרא חדוש הלבנה אלא שרז"ל קראו לו מולד מפני שבכל חדש הלבנה נסתרת בכמו שני ימים או פחות מעט קודם שתדבק בשמש ואחר כך מתחלת להתילד ולקנות אור ואין באורה כח להראות לבני העלם והיא כענין הילוד שאין בו כח לנהוג מנהג בני אדם וללכת ולנוע כשאר בעלי חיים.

וגדר המולד לדברי רז"ל הוא הרגע שהחמה והלבנה נדבקין בו יחד בחלק אחד מחלקי הרקיע במהלכם האמצעי והוא הנוהג על דרך אחד לעולם. והוא ראש לחדש הבא וסוף לחדש שעבר. וראוי היה לפי מהלך המאורות לשוותו ראש החדש לולי שאין שעת המולד גלויה לבני העולם ואין אדם מגיע אליה אלא מדרך חשבון וסברא ושניהם קשים על רוב העולם והספיקות באות מהן ואין מחשבות לב האדם באות בהן לדעת אחד ומפני זה לא החמיר הקב"ה ולא צונו לשמור ראשי החדשים משעת התחלתם ברקיע שהיא שעת המולד אבל הרחיב לנו הדבר הזה ונתן לנו רשות לקבוע החדש על עצת חכמים מפני שאין לנו אות שתהא מעידה לנו על התחלתו ברקיע והתחלתו למראית עינינו היא הגלויה לנו וההתחלה הזאת אינה שוה לעיני כל אדם ומפני זה היא צריכה לסיוע ולסיוג. והקב"ה נתן הרשות והכח בזה בידי חכמינו כדי לסייגו לדעתם ולחכמת' ולכן תלה הכתו' המועדים בקריאה ואמ' אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש. להראות כי הרשות בידינו בקבוע המועדים.

ודע כי ניסן הוא ראש החדשים ותשרי הוא ראש השנה. וזה יתבאר מן הפסוק שאמר בראש חדש ניסן החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה ולא ראשון הוא לשנה להודיענו כי ר"ח השנה הוא בחדש אחר לא בחדש ניסן. ומצאנו שאמר הכתו' חג האסיף בצאת השנה וחג האסיף תקופת השנה ומכאן ידענו שראש השנה נמנה מתשרי מפני שקרא חג האסיף צאת השנה וידוע כי בצאת שנה זו מיד תבא השנה השנית ואין ביניהם הפסק כלל.

ודע שהאומות שהם מונים לחמה מונים שנותם שלש מאות וששים וחמשה יום שלש שנים זו אחר זו ובשנה הרביעית מונין שלש מאות וששים וששה יום וקורין לה כבושה מפני היום הנוסף. וכן בכל ארבע שנים סובב על העני' הזה עד שישלימו ימי השבוע בסוף עשרים ושמונה שנה. וקורין למחזור הזה מחזור גדול מפני שלעולם הוא חוזר בראש שנת עשרים ותשעה לנהוג כמנהגו הראשון. ולכל ארבע שנים קורין מחזור קטן. ולכן אתה מוצא בתקופת שמואל בכל עשרים ושמונה שנה תקופת ניסן חוזרת לתחלת לילי רביעיות לשעה שנבראת בה ובכל ארבע שנים תקופת ניסן חוזרת לתחלת הלילה כמו שנבראת בתחלת הלילה כמו שיתבאר בעזרת האל יתברך.

שער המולדות

כבר ביארנו שמדת חדש הלבנה כ"ט יום וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים וביארנו שכל חשבון העיבור צריך להשליך המקובץ ממנו ז' ז' וכשתשליך מדת חדש הלבנה ז' ז' יהיה המותר שיש בין מולד חדש ומולד חדש הבא אחריו מימי השבוע יום א' וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים. והסימן א' י"ב תשצ"ג. וכבר ביארנו שמספר ימי שנת הלבנה הפשוטה שנ"ד יום וח' שעות ותתע"ו חלקים וכשתשליכם ז' ז' יהיה המותר ד' ימים וח' שעות ותתע"ו חלקים והסימן ד"ח תתע"ו. וכבר ביארנו שהשנה המעוברת מי"ג חדשים ומספר ימיה שפ"ג יום וכ"א שעות ותקפ"ט חלקים וכשתשליכם ז' ז' יהיה המותר ה' ימים וכ"א שעות ותקפ"ט חלקים והסימן ה כא תקפט. וכבר ביארנו שהמחזור י"ט שנה י"ב פשוטות וז' מעוברות כשתקח ימי השנה הפשוטה ותכפול אותה בי"ב פעמים וימי השנה המעוברת בז' פעמים ותקבץ שני המספרים ותשליכם ז' ז' יהיה המותר ב' ימי וי"ו שעות ותקצ"ה חלקים והסימן ביו תקצה.

ודע כי מסורת בידינו מאבותינו שחמה ולבנה נבראו בתחלת ליל רביעי בסוף חדש אדר. ולא הדביקה הלבנה לחמה עד ט' שעות ותרמ"ב חלקים מליל רביעי והמולד הראשון בעולם שהיה ללבנה מולד חדש ניסן היה בט' שעות ותרמ"ב חלקים מליל רביעי והסימן דט תרמב. ומפני שאנו חושבים ראש השנה מתשרי הוצרכנו לדעת מולד תשרי שעולה על הלב שהיה קודם לבריאת עולם ששה חדשים באי זה שעה ובאי זה יום היה יכול להיות. ומפני זה השלכנו ממולד ניסן שהוא ר"ט תרמ"ב מותר ששה חדשים והוא ב"ד תל"ח ונשאר המותר ממנו סימן בהר"ד לראש המולדות נגרד. ועלה לנו שמולד תשרי בשנה שנברא בה העולם היה בה' שעות ור"ד חלקים מליל שני.

וכאשר תרצה לחשוב מולדות משנת בריאת עולם תחשוב כמה מחזורים שלימים של י"ט שנה עברו עד השנה שאתה עומד בה או שאתה דורש את מולדה ותן לכל מחזור מהם מותרו שהוא בי"ו תקצ"ה כמו שביארנו וכלול החלקים ועשה מהן שעות של אלף ושמונים חלקים כל שעה ושעה ושמור הנשאר בידך מן החלקים שלא השלים שעה, וכלול השעות שעשית מן החלקים עם השעות שנתת לכל מחזו' ועשה מהן ימים של כ"ד שעות כל יום והנשאר מן השעות שמרהו עם החלקים שנשארו בידך, וכלול הימים שעשית מן השעות עם הימים שנתתה לכל מחזור ותשליך כלל הימים ז' ז' והנשאר הן פחות משבעה שמרהו עם השעות ועם החלקים ששמרת, ואז תדע המרחק שיש בין מולד העולם למולד השנה שאתה מבקש ותוסיף עליו בהר"ד שהוא מולד השנה שבה נברא העולם וכלול הכל על הדרך הזה שאמרנו, והנשאר בידך מן הימים והשעות והחלקים הוא מולד ראש חדש שאתה מבקש.

ואם ישארו בידך שנים שלא תשלימו מחזור תחשוב כמה שנים מעוברו' יש בהן ותן לכל שנה ושנה מהן מותרה שהוא הכ"א תקפ"ט ולשנים הפשוטות שבהן תן לכל שנה ושנה מהם מותרת שהוא ד"ח תתע"ו וכלול הכל על הדרך שאמרנו, והנשאר בידיך מן הימים והשעות החלקים תוסיפם על מולד ראש המחזור שבקשת ואז יצא לך מולד תשרי של השנה שאתה מבקש.

ואם תרצה לדעת מולד חדש שאתה מבקש תחשוב כמה חדשי' עברו מראש חדש תשרי עד ראש החדש שאתה מבקש ותן לכל חדש מהם מותרו שהוא אי"ב תשצ"ג וכלול הכל על הדרך שאמרנו, והנשאר בידיך מן הימים והשעות והחלקים תוסיפם על מולד תשרי של אותה שנה ואז יצא לך מולד החדש שאתה מבקש.

ואם תרצה להוציא מולדות השנים למפרע תדע אם היא השנה שאתה בה פשוטה אחר מעוברת תוסיף א"ב תצ"א לתשלום שבעת ימים על הכ"א תקפ"ט שהוא מותר שנה מעוברת ויצא לך מולד שנה שלפניה. ואם היא השנה מעוברת אחר פשוטה תוסיף בט"ו ר"ד על ד"ח תתע"ו שהוא מותר שנה פשוטה ויצא לך מולד שנה שלפניה. ואם תרצה להוציא מולדות החדשים למפרע תוסיף הי"א רפ"ז על אי"ב תשצ"ג שהוא מותר מולד חדש ויצא לך מולד חדש שלפניו.

והנה אכתו' לך מותרות החדשים והמחזורים ואחרי כן אכתוב לך בלוח אחד מולדות ראשי ט"ו מחזורים ממחזורנו שהוא מחזור רס"ט להיותם חרושים על לוח לבך ולא תצטרך לטרוח ולחשוב מולדות המחזורים מבריאת העולם.

אלו סימני מותרות החדשים

א יב תשצג לכל חדש וחדש הושג.

ג א תקו לשני חדשים דבקו.

ד יד ריט לשלשה חדשים לא יט.

ו ב תתריב לארבעה חדשים חויב.

ז טו תשכה לחמשה חדשים לתמכה.

ב ד תלח לששה חדשים להצלח.

ג יז קנא לשבעה חדשים נמנה.

ה ה תתקמד לשמנה חדשים העמד.

ו יח תרנז לתשעה חדשים נגנז.

א ז שע לעשרה חדשים נושע.

ב כ פג לעשתי עשר חדש לא פג.

ד ח תתעו לשנה פשוטה הקבעו.

ה כא תקפט לשנה מעוברת חק ומשפט.

סימני שנות המחזור

א יז תרעב לשנתים יזלו כעב.

טו קפא לשלש שנים נתוספה.

ד כג תתרנז לארבעה שנים נגנז.

ב ח תתנג לחמש שנים יתענג.

א ו שסב לשש שנים הוסב.

ה טו קנח לשבע שנים מונח.

ד יב תשמז לשמונה שנים נרמז.

א כא תקמג לתשע שנים לא נמג.

ו ו שלט לעשר שנים ישלט.

ה ג תתקכח לי"א שנה לנכח.

ב יב תשכד לי"ב שנה נלכד.

ו כא תקכ לי"ג שנה חוקך.

ה יט כט לי"ד שנה שקד.

ג ג תתקה לט"ו שנה חקוקה.

ז יב תשא לי"ו שנה מורשה.

ו י רי לי"ז שנה מספרי.

ג יט ו לי"ח שנה משפטו.

ב יו תקצה תכלית כל המחזור נמצא.

סימני אחדי המחזורים

ה ט קי לשנים מחזורים חוקי.

א א תשה לשלשה מחזורים לדרשה.

ג יח רך לארבעה מחזורים נערך.

ו י תתטו לחמשה מחזורים נשפטו.

ב ג של לששה מחזורים נאצל.

ד יט תתקכה לשבעה מחזורים לערכה.

ז יב תם לשמונה מחזורים נחתם.

ג ד תתרלה לתשעה מחזורים להגבילה.

סימני עשרות המחזורים

ה כא תקן לעשרה מחזורים נתקן.

ד יט ך לעשרים מחזורים משפטיך.

ג יו תקע לשלשים מחזורים נתקע.

ב יד ם למ' מחזורים מעמדם.

א יא תקץ לחמשים מחזורים הוקץ.

ז ט ס לס' מחזורים הוטס.

ו ו תרי לשבעים מחזורים דבורי.

ה ד ף לפ' מחזורים נעדף.

ד א תרל לתשעים מחזורים גורל.

סימני מאות המחזורים

ב כג ק למאה מחזורים נפסק.

ה כב ר למתיים מחזורים מדובר.

א כא ש לג' מאות מחזורים בלי להתיאש.

ד כ ת לד' מאות מחזורים נסכת.

ז יט תק לה' מאות מ חזורים נעתק.

ג יח תר לו' מאות מחזורים נכתר.

ו יז תש לז' מאות מחזורים לא נתש.

ב יו תת לח' מאות מחזורים לתת.

ה טו תתק לט' מאות מחזורים לא נתק.

א יד תתר לאלף מחזורים נותר.

לוח מולדות ראשי המחזורים ממחזור רס"ט ועד מחזור רפ"ג

מחזורים | ימי השבוע | שעות | חלקים

רסט | ב | 0 | תתקד

רסי | ד | יז | תיט

רסיא | ז | ט | תתריד

רסיב | ג | ב | תקכט

רסיג | ה | יט | מד

רסיד | א | יא | תרלט

רסיה | ד | ד | קנד

רסיו | ו | כ | תשמט

רסיז | ב | יג | (רפד) [רסד]

רסיח | ה | ה | (תתעט) [תתנט]

רסיט | ז | כב | (שצד) [שעד]

רפ | ג | יד | (תתקפט) [תתקסט]

פא | ו | ז | (תקד) [תפד]

רפב | (ב) [א]| (0) [כג] | (יט) [תתרעט]

רפג | ד | יו | (תריד) [תתקצד]

מאזנים לכוין המולד

כשתרצה לדעת אם הוא מכוון החשבון שחשבת במולד או לא, קח כנגד כל יום שיש בסימנך ו' וכנגד כל שעה ב' וכנגד כל חלק א' וסימני' וב"א וחבר הכל ועשה ממנו סימן, ואחר כך תקח כנגד כל מחזור שלם של י"ט שעבר ב' והשנים שלא השלימו מחזור תקח כנגד שנה פשוטה ו' וכנגד שנה מעוברת ג' וכנגד כל חדש שעבר מאותה שנה שאתה מבקש ד' וסימניך בוג"ד, וחבר הכל ועשה ממנו סימן. והנה עלו בידך שני סימנים אחד מוב"א ואחד מבוג"ד. השלך כל אחד מהם ז' ז' וקח בידך מותר כל אחד לבדו ושים השני מותרות בכף מאזנים אם ישקלו שוה תדע שהחשבון הוא אמת ואם לא ישוו תדע שטעית בחשבון ותחזור ותחשוב בדקדוק. וטעם סימן וב"א שנקח לכל יום ו' מפני ששעות היום הם כ"ד, קח לכל שעה ב' ויהיו מ"ח השליכם ז' ז' וישאר ו'. ולשעה ב' כי תתר"ף חלקי השעה אחר שתשליכם ז' ז' ישאר ב'. ולכל חלק א' מפני שחשבונו א' ואין חשבון למטה ממנו. וטעם סימן בוג"ד שנקח לכל מחזור ב' מפני שיש בו שנים עשר שנים פשוטות וז' מעוברות ויש לנו לקחת לכל שנה פשוטה ו' ולכל שנה מעוברת ג' ויהיה הכל צ"ג, וישאר ב' על ז' ז'. ולשנה פשוטה ו' שיש בה שנים עשר חדש קח לכל חדש ד' יהיו מ"ח ישארו ו' על ז' ז'. ולמעוברת ג' כי בתתך ד' של חדש העבור על ו' שהוא מותר שנה פשוטה יהיו עשרה השלך שבעה ישאר שלשה. ולכל חדש ד' כי החדש עשרים ותשעה ימים וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים, כ"ח כלים שבעה שבעה, וליום הנשאר יש לנו לקחת ו' ליום ולי"ב שעות קח כ"ד ב' לשעה ישאר ב' על שבעה שבעה, ומתשצ"ג גם כן ישאר ב' על שבעה שבעה הרי ארבעה לחדש.

שער הקביעות והדחיות

כאשר יהיה ידוע אצלך מולדות ראשי שנים כמו שביארנו ותרצה לדעת אי זה יום יהיה ראש השנה באותה שנה יש לך לדעת בתחלה הימים הדחויים בשבוע והימים הראויים לקבוע בהם ראש השנה ודחיות ראש החדש וקביעותיו. דע כי הימים שאין ראוי לקבוע בהם ראש השנה הם שלשה ימים לעולם ואלו הן יום ראשון ויום רביעי ויום ששי. והסימן אד"ו ואצוה אותם על אדו הראש. והימים הראויים לקבוע בהם ראש השנה הם ארבעה ימים ואלו הן יום שני ויום שלישי ויום חמשי ויום שבת. והסימן בגה"ז כשר.

ודחיות ראש החדש הם ארבעה

דחיה ראשונה. אם יהיה מולד תשרי בימי אד"ו ידחה קביעות החדש ליום של אחריו בין בפשוטה בין במעוברת

דחיה שניה. אם יהיה המולד בימים הכשרים שהם בגה"ז קודם ו' שעות מן היום אפי' פחות חלק אחד יקרא מולד בחור וקובעין אותו בו ביום. ואם יהיה בשש שעות ממש ואין צריך לומר משש שעות ולמעלה יקרא מולד זקן ואינו ראוי לקביעה. והטעם מפני שאחז"ל נולד קודם חצות בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה נולד אחר חצות בידוע שאינו נראה סמוך לשקיעת החמה. כי כשיהיה מולד משש שעות ולמעלה החדש יכול להתחדש והלבנה יכולה להראות בעולם במקום אחד מן הישוב מפני שהיום לא נטה עוד לערוב ולכבוד הענין הזה קדשו היום כולו ומנו החדש מראשיתו. ואם יהיה המולד משש שעות ולמטה נקרא מולד זקן מפני שאין באור הלבנה כח להראות בו ביום במקום בעולם והוא כזקן שכהו עיניו מראות. ועוד מפני שהיום נוטה לערוב הוא חשוב כאדם זקן שהוא נוטה מן העולם. ולכך דוחין אותו ליום של אחריו. ואם יארע כך ביום שלישי או ביום חמשי או ביום שבת שאין יום של אחריהם ראוי לקביעה ידחה לאחר אחריו כלומר מיום שלישי ליום חמשי ומיום חמשי ליום שבת ומיום שבת ליום שני. והסימן בדחייה זו נולד קודם חצות כשר אחר חצות פסול וחצות כאחר חצות.

דחיה שלישית. אם יהיה המולד ביום שני בשלשה שעות ותקפ"ט חלקים מן היום או יותר והסימן בט"ו תקפ"ט רואין אם אותה שנה מוצאי מעוברת כגון שהיתה השנה הסמוכה לה שעברה מעוברת דוחין אותו מולד ליום של אחריו שהוא יום שלישי. ואם יהיה המולד בט"ו תקפ"ח כיון שחסר אפי' חלק אחד יקבע בו ביום. ואם היה השנה מעוברת או פשוטה אחר פשוטה והוא קודם חצות היום אפי' פחות חלק אחד נקבע בו ביום. ואם הוא לאחר חצות נדחה לאחריו כמו שביארנו.

דחיה רביעית. אם יהיה המולד ביום שלישי בתשעה שעות ור"ד חלקים מן הלילה או יותר והסימן ג' טר"ד אם אותה שנה פשוטה דוחין אותו לאחר אחריו וקובעי' אותו בחמישי. ואם יהיה המולד בג' (טר"ד) [טר"ג] כיון שחסר אפי' חלק אחד יקבע בו ביום. ואם היא השנה מעוברת דין קביעותה כדין קביעות יום (שלישי) [שני] ויום חמשי ויום שביעי.

ואלו שתי דחיות אחרונות אינם נופלים אלא מעט.

והטעם שדוחי' מולד בט"ו תקפ"ט לאחר שנה מעוברת מפני שאם היינו קובעין המועד בו ביום הנה היה מולד השנה שעברה בי"ח שעות מיום ג' וזהו כשתוסיף א"ב תצ"א על הכ"א תקפ"ט שהוא מותר שנה מעוברת יהיה נדחה ליום ה' מפני שהוא מולד זקן, והנה יהיה בין קביעות לקביעות במעוברת ארבעה ימים ולא יתכן כי אפילו כשהשנה חסרים יהיה ביניהם חמשה ימים.

והטעם שדוחין מולד ג"ט ר"ד בשנה פשוטה מפני שאם היינו קובעין המועד בו ביום הנה יהיה מולד השנה הבאה בי"ח שעות מיום ז', וזהו כשתוסי' ד"ח תתע"ו שהוא מותר שנה פשוטה על ג' טר"ד, והיינו צריכין לדחותו ליום ב' מפני שהוא מולד זקן, והנה יהיה בין קביעות לקביעות שנה פשוטה ז' ימים, וזה לא יתכן כי אפילו כשחדשי השנה שלימים אין ביניהם כי אם ה' ימים ונצטרך לפי זה להוסיף ב' ימי באותה שנה ולא יתכן כי מסורת בידינו מאבותי' שאין לעבר שום חדש חוץ מכסלו וטבת.

שער קביעות השנים

כאשר יהיה ידוע אצלך קביעות תשרי על הדרכים שביארנו ותרצה לדעת קביעות השנה אם החדשים שלמים או חסרים או כסדרן, כבר ידעת שמדת חדש הלבנה כ"ט יום י"ב שעות תשצ"ג חלקים, ולולי התשצ"ג חלקים היינו קובעים חדש אחד של שלשים יום והוא הנקרא מלא ואחר שבא אחריו של כ"ט יום ונקרא חסר וכן לעולם שאי איפשר לומר שראש חדש יהיה במקצת היום עד שיהיה מקצת היום מהחדש שעבר ומקצתו מהחדש הבא שנאמר עד חדש ימים מפי השמועה למדו שימים אתה מחשב לחדש ואין אתה מחשב שעות לחדש, ולכן מפני התשצ"ג חלקים הנוספים יש לנו להוסיף לפעמים יום אחד בשנה ונקראת שנה שלמה ולפעמים נחסר יום אחד ונקראת שנה חסרה ולפעמים לא יצטרך להוסיף ולא לגרוע ויבאו החדשים כסדרן אחד מלא ואחד חסר ונקראת שנה כסדרה.

ואתה צריך לדעת החדשים שהם לעולם שלמי' ולא ישתנו והחדשים שהם לעולם חסרים ולא ישתנו. ודע תחלה כי כל ראש חדש שהוא שני ימים נקרא החדש ההוא חסר מפני שיום ראשון בא לתשלום החדש שעבר כמו שביארנו ואנו מתחילין למנות חדש מיום שני לכן החדש שעבר שהיה ראש חדש שלו יום אחד הוא בן שלשים ונקר' מלא. אבל לפעמים יש חדש שראש חדש שלו שני ימים ואעפ"כ הוא מלא וזהו כשהשנה מעוברת יהיה אדר ראשון שני ימים והוא מלא שאדר השני גם כן שני ימים. ואל יקשה בעיניך אחר שיום שלשים מן החדש שעבר למה אנו קורין אותו ראש חדש הואיל וברוב החדשי' המולד ביום שלשים. ואלו הן החדשים שאמרנו שהם לעולם שלימים כלומר שכל אחד מהם בן שלשים יום וראש חדש שלהם יום אחד תשרי שבט ניסן סיון אב והסימן תשנס"א. ואלו הן החדשים החסרים שראש חדש שלהם שני ימים מרחשון אדר אייר תמוז אלול והסימן מאאת"א. וכשהשנה מעובדת אף אדר [ראשון] שני ימים. והסימן כל זוג בחשבון חדשי השנה הוא זוג ומה שאינו זוג הוא אחד חוץ מכסלו וטבת שאין להם קביעות ידועה ולפעמים הם כל אחד מהם שני ימים ראש חדש ושנה זו נקראת שלמה ולפעמים כל אחד מהם יום אחד ראש חדש ושנה זו נקראת חסרה ולפעמים הם כסדרן אחד מלא ואחד חסר כסלו יום אחד וטבת שני ימים ושנה זו נקרא כסדר'.

ומה שקבעו החסרון והיתרון הזה בכסלו וטבת מפני שלא היו יכולין לקבעו לא בניסן ולא בתשרי מפני המועדים שבהם. וכן לא היו יכולין לקבעו בחדשים שיש בין ניסן לתשרי כדי שלה יהיו מדת הימים שיש בין מועד למועד עודפים פעם אחת וחסרי' פעם אחרת כי לעולם בין פסח לעצרת חמשים יום כמו שנא' תספרו חמשים יום והקרבת מנחה חדש' ובין עצרת ליום הכפורים קכ"ב יום מהם ממתן תורה ועד שנשתברו הלוחות מ"א יום ומשנתשברו הלוחות עד שנתכפר העון ארבעים יום שנאמר ואתנפל לפני ה' כראשונה ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכלתי ימים לא שתיתי על כל חטאתכם אשר חטאתם וגומר וארבעים יום שעמד בהר בלוחות אחרונות שנא' ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה ויכתוב על הלוחות וגו' הרי קכ"א יום וירד מן ההר או יום הכפורים או ערבו כמו שהוא מסורת בידינו ואין אנו יכולין להוסיף על החשבון הזה ולא לגרוע ממנו. וכן לא היו יכולין לקבעו בשבט ואדר מפני העבור שהוא באדר הראשון והוא מלא לעולם לצורך העבור ולא נוכל לחסרו אם תהיה השנה מעוברת וחסרה ולא להשלים אדר הסמוך לניסן בשנה פשוטה ושלימה מפני שאדר הסמוך לניסן לעולם חסר. ולא ישאר רק שלשה חדשים שהם מרחשון וכסלו וטבת והן שלשתן משמשות בדבר הזה כי אין יתרון החדש וחסרונו נראה אלא בראש החדש הבא אחריו, אם ראש החדש יהיה שני ימים יהיה החדש שעבר מלא ואם ראש החדש יום אחד יהיה החדש שעבר חסר, ולכן אם יהיה מרחשון מלא או חסר אינו נודע אלא מראש חדש כסלו וכן אם יהיה כסלו מלא או חסר אינו נודע אלא מראש חדש טבת. נמצאו שלשה חדשים אלו שהן מרחשון וכסלו וטבת משמשין ביתרון השנה וחסרונה מהם במנינן ומהם בראשי החדש.

ואם תאמר למה עשו אדר שני מלא משלשים יום. ויש לומר שאדר שני הוא במקום שבט מה שבט שלשים אף אדר שני שלשים יום. ובמכילתא מפרש טעם אחר מה מצינו בדחויים כשהם נדחים לפסח שני היו נדחים שלשים יום מט"ו בניסן עד ט"ו באייר. כך חג פסח היה נדחה שלשים יום דהיינו מט"ו באדר השני שהוא במקום ניסן עד י"ד בניסן שהוא במקום אייר.

וכאשר תרצה לקבוע סימני השנים על פי משפטי המולד, כמו שביארנו להעמיד קביעות ראש השנה ומשפטי כל הארבע דחויות, צריך אתה גם כן לדעת סימני השנים הפשוטות וסימני המעוברות. ואלו הן סימני הפשוטות בח"ג בש"ה גכ"ה הכ"ז הש"א זח"א זש"ג. ואלו הן סימני המעוברות בח"ה בש"ז גכ"ז הח"א הש"ג זח"ג זש"ה. וזהו פירושם האות הראשונה סימן לראש חדש תשרי והאחרונה סימן לראש חדש ניסן והאמצעית לכסלו וטבת. וכיצד תדע השלש אותיות של כל סימן וסימן. תחלה תקבע האות הראשונה על פי משפטי המולד כמו שביארנו. וכשתרצה לקבוע האות האחרונה תקבע ראש השנה של שנה הבאה ובאיזה יום שיפול תקח למפרע שלשה ימים ויום הקבוע בכלל ואותו יום הוא סימן לאות האחרונה של אותה שנה, כיצד הרי שאתה רוצה לקבוע סימן של שנה זו שהיא שנת חמשת אלפים ומאה ליצירה וידעת לפי משפטי המולד שביארנו שהאות הראשונה שלו ז' וראש השנה יום ז' ואתה רוצה לקבוע האות האחרונה שלו ולדעת באיזה יום יהיה ראש חדש ניסן תקבע ראש השנה של שנת ק"א ותמצא לפי המשפט שיהיה יום ז', תקח למפרע ג' ימים ויום שביעי בכלל תמצא שהוא יום חמשי, הרי עלה בידך מסימן ק' שהאות הראשונה ז' והאחרונה ה'. ועדין אינך יודע אות האמצעית תעיין אם היא שנה פשוטה או מעובר' ותמצא איזה סימן שהאות הראשונה שלו ז' והאחרונה ה' והוא סימן אותה השנה, כיצד שנת ק' מעוברת נמצא האות הראשונה ז' והאחרונה ה' ולא תמצא בסימני המעוברות כך אלא סימן זש"ה, הנה עלו בידך שלש האותיות כתקנן.

ועוד אבאר לך סימנים לקבוע דע כי ד' סימנים נמסרים לפשוטות לבדם וד' סימנים למעוברות לבדם וששה סימנים לפשוטות ולמעוברות. והם ג' דרכים ואלו הן.

הדרך הראשון בארבע' הסימני' שהן לפשוטות לבדם. לעולם אם תמצא האות הראשונה של סימן ב' והאות האחרונה ג' תדע שהשנה פשוטה והחדשים חסרים והסימן בח"ג. ואם האות הראשונה ז' והאות האחרונה א' תדע גם כן שהשנה פשוטה והחדשים חסרים והסימן זח"א. ואם האות הראשונה ה' והאות האחרונה ז' תדע גם כן שהשנה פשוטה אבל החדשים כסדרן והסימן הכ"ז. ואם האות הראשונה ג' והאות האחרונה ה' תדע גם כן שהשנה פשוטה והחדשים כסדרן והסימן גכ"א.

הדרך השני בארבעת הסימנין שהם למעוברות לבדם. לעולם אם תמצא האו' הראשונה של סימן ג' והאות האחרונה ז' תדע שהשנה מעוברת והחדשים כסדרן והסימן גכ"ז. ואם האות הראשונה ב' והאות האחרונה ז' תדע גם כן שהשנה מעוברת אבל החדשים שלמים וסימן בש"ז. ואם האות הראשונה ה' והאות האחרונה ג' תדע גם כן שהשנה מעוברת והחדשים שלמים והסימן הש"ג. ואם האות הראשונה ז' והאות האחרונה ה' תדע גם כן שהשנה מעוברת והחדשים שלמים והסימן זש"ה.

הדרך השלישי בששת הסימני' שהם לפשוטות ולמעוברות. לעולם אם תמצא האות הראשונה של סימן ב' והאחרונה ה' יש לך לדעת שאם השנה פשוטה יהיה הסימן בש"ה ואם יהיה מעוברת יהיה הסימן בח"ה. ואם האות הראשונה ה' והאחרונה א' לפשוטה הסימן הש"א ולמעוברת הסימן הח"א. ואם האות הראשונה ז' והאחרונה ג' לפשוטה הסימן זש"ג ולמעוברת הסימן זח"ג.

דרך אחרת לדעת השלמים והחסרין וכסדרן

אם תהיה השנה פשוטה דע אי זה יום יהיה קביעות ראש השנה באותה שנה ובאי זה יום יהיה לשנה של אחריה ותחשוב מספר הימים שיש ביניהם. אם היה ביניהם ג' ימים אותה שנה חסרים ואם יהיה ביניהם ד' ימים אותה שנה כסדרן ואם יהיה ביניה' ה' ימים אותה שנה שלמים. והסימן גד"ה בפשוטה חכ"ש. כיצד הרי שרצינו לדעת סדור חדשי שנת ק"א שהיא בשנה פשוטה ומצאנו לפי המשפט שיהיה ראש השנה ביום שבת וראש השנה של שנת ק"ב יום ה', וידענו ששנת ק"א שלמים שהרי יש ביניהם ה' ימים יום א' ויום ב' ויום ג' ויום ד' ויום ה'. ואין יום הקבוע של שנה ראשונה במנין מפני שכבר נקבע אלא יום הקביעות של שנה שניה. ומזה החשבון תתבונן השאר.

ואם תהיה השנה מעוברת תעשה כמעשה הזה בעצמו ותראה אם יהיה בין יום שנקב' בו ראש השנה באותה שנה ובין יום שנקבע שנה שנייה ה' ימים אותה שנה חסרים ואם יהיה ביניהם ו' יהיה אותה שנה כסדרן ואם יהיה ביניהם ז' ימים אותה שנה שלמים. והסימן הו"ז במעוברת חכ"ש. ואם יהיה ראש השנה בשנה מעוברת יום ז' ובשנה הבאה גם כן יום ז' אותה שנה המעוברת שלמים שהרי יש ביניהם ז' ימים כי אין יום הקבוע של שנה ראשונה במנין כמו שאמרנו.

והטעם שיש בין קביעות שנה זו לשנה אחרת בשנה פשוטה כשהם חסרים ג' ובכסדרן ד' ובשלמי' ה' מפני שהשנה שהם כסדרן היא משנ"ד יום והנה יצאו ש"ן ז' ז' ולכן ד' סימן כסדרן. ובתוספת יום שלמי' ובחסרונו חסרים. ובשנה מעוברת כשהם חסרים ה' ימים ובכסדרן ו' ובשלמי' ז' מפני שהשנה שהן כסדרן היא (משפ"ג) [משפ"ד] יום והנה יצאו שע"ח ז' ז' נשארו (ה') [ו'] ימים ולכן ו' סימן כסדרן. ובתוספת יום שלמים ובחסרונו חסרים.

ודע כי אם יהיה ראש השנה יום ג' אותה שנה כסדרן לעולם והסימן לא גח"ש. ופירושו אם יהיה ראש השנה בג' לא תהיה אותה שנה לא שלמים ולא חסרים. ואם יהיה ראש השנה יום ז' או יום ב' לא תהיה אותה שנה כסדרן אלא או שלמים או חסרים לפי מה שיצא מן החשבון שביארנו והסימן בזה לא ז"ך ולא ב"ך. ואם יהיה ראש השנה ביום ה' אם השנה פשוטה אי איפשר שיהיו חסרים ואם היא מעוברת אי איפש' שיהיו כסדרן והסימן לא חפכ"ע בחמשי, ופירושו לא חסרי' בפשוטה ולא כסדרן במעוברת כשיהיה ראש השנה בחמשי.

ודע כי בשנה פשוטה אם יהיה קביעות תשרי ביום ב' וקביעות ניסן ביום של אחריו שהוא יום ג' אותה שנה חסרה. ואם יהיה ביניהם יום אחד אותה שנה כסדרן. ואם יהיה שני ימים אותה שנה שלמים. והסימן ד"ח א"כ ב"ש בפשוטה, ופירושו אם יום קביעות תשרי ויום קביעות ניסן דבקים זה אחר זה אותה שנה חסרים, ושאר הסימן מפורש הוא. אבל בשנה מעוברת הסימן ב"ח ג"כ ד"ש במעוברת ופירושו כפירוש הסימן הראשון.

והנה אכתוב לך שני לוחות בלוח האחד סימני השנים מראש מחזור רס"ט שהו' מחזורנו עד סוף מחזור רפ"ג שהם חמשה עשר מחזורים. ואכתוב בראש כל מחזור מהם בכמה שנים ליצירה הוא מתחיל. ובזה יהיה נודע לך בכמה שנים מן המחזור אתה עומד ותבא אל השנה שאתה עומד בה מן המחזור ההוא והסימן שתמצא בו כנגדה הוא סימן אותה שנה והסימן ההוא תעיין אותו בלוח השני ותדע קביעות חדשי השנה ותיקון המועדים והארבע פרשיות.

סדר הפרשיות וההפטרות

סדר הפרשיות וההפטרות שקורין ומפטירין בכל שנה ממוצאי סכות ועד מוצאי סכות אחר בכל שבת פרשה אחת והפטרה אחת

בראשית, כה אמר האל ה' עד ואחרי לא יהיה והיא בישעיה.

תולדות נח, רני עקרה עד ולקדוש ישראל כי פארך והיא בישעיה.

לך לך, למה תאמר יעקב עד בקדוש ישראל תתהלל והיא בישעיה.

וירא אליו, ואשה אחת מנשי בני הנביאי' עד ותשא את בנה ותצא והיא במלכים.

ויהיו חיי שרה, והמלך דוד זקן עד ותכון מלכותו מאד והיא במלכים.

תולדות יצחק, משא דבר ה' עד כי מלאך ה' צבאות הוא והיא בתרי עשר בתחלת מלאכי.

ויצא יעקב, ועמי תלואים עד בארץ תלאובות והיא בתרי עשר בהושע.

וישלח יעקב, חזון עובדיה עד סוף ספרו והיא בתרי עשר.

וישב יעקב, על שלשה פשעי ישראל עד מי לא ינבא והיא בתרי עשר בעמוס.

ויהי מקץ, וייקץ שלמה עד מלך על כל ישראל והיא במלכים.

ויגש אליו, ואתה בן אדם קח לך עץ אחד עד בהיות מקדשי בתוכם לעולם והיא ביחזקאל.

ויחי יעקב, ויקרבו ימי דוד למות עד ותכון מלכותו מאד והיא במלכים.

ואלה שמות, דברי ירמיהו עד רעה תבא אליהם נאם ה' והיא בתחלת ירמיה. ויש מפטירין בן אדם הודע את ירושלם עד בהררי אשר שמתי עליך נאם ה' אלקים והיא ביחזקאל. ויש מפטירין או יחזק במעוזי עד המאמין לא יחיש והיא בישעיה.

וארא, בקבצי את בית ישראל עד בפנותם אחריהם ידעו כי אני ה' אלקים ומסיים בפסוק ביום ההוא אצמיח וגו' והיא ביחזקאל.

בא אל פרעה, הדבר אשר דבר ה' עד ונקה לא אנקך והיא בירמיה. ויש מפטירין משא מצרים הנה ה' רוכב על עב קל עד ונחלתי ישראל והיא בישעיה.

ויהי בשלח, ודבורה אשה נביאה עד סוף השירה והיא בשופטים.

וישמע יתרו, בשנת מות עד וקראת שמו עמנו אל והיא בישעיה.

ואלה המשפטים, הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה' אחרי כרות עד מאין יושב, ומסיים אם לא בריתי יומם ולילה וגומ' והיא בירמיה.

ויקחו לי תרומה, וה' נתן חכמה לשלמה עד ולא אעזוב את עמי את ישראל והיא במלכים.

ואתה תצוה, אתה בן אדם הגד את בית ישראל עד ורציתי אתכם נאם ה' אלקים והיא ביחזקאל.

כי תשא, וישלח אחאב בכל בני ישראל עד ה' הוא האלקים והיא במלכים.

ויקהל וישלח המל שלמה ויקח את חירם עד אלפים בת יכיל והיא במלכים.

אלה פקודי, ויעש חירם עד היא ציון והיא במלכים.

ויקרא, עם זו יצרתי לי עד ובישראל יתפאר והיא בישעיה.

צו את אהרן, עולותיכם ספו על זבחיכם עד ונכרתה מפיהם ומסיים אל יתהלל חכם בחכמתו וגומ' והיא בירמיה.

ויהי ביום השמיני, ויוסף עוד דוד עד וילך כל העם איש לביתו והיא בשמואל. אשה כי תזריע, ואיש בא מבעל שלישה עד כברת ארץ והיא במלכים. זאת תהיה, וארבעה אנשים היו מצורעים עד וירמסו אותו העם בשער וימת והיא במלכים.

אחרי מות, הנה ימים באים עד סוף הספר והיא בתרי עשר בעמוס. ויש מפטירין ואתה בן אדם התשפוט התשפוט עד וידעת כי אני ה' והיא ביחזקאל.

קדושים תהיו, הלדרוש אותי אתם באים עד לדעת כי אני ה' אלקיכם והיא ביחזקאל.

אמור אל הכהנים והכהנים הלוים עד לא יאכלו הכהנים והיא ביחזקאל.

בהר סיני הנה חנמאל עד הממני יפלא כל דבר, והיא בירמיה.

אם בחקותי, ה' עוזי ומעוזי עד כי תהלתי אתה והיא בירמיה.

במדבר סיני, והיה מספר בני ישראל עד וידעת את ה' והיא בתרי עשר בהושע

נשא, ויהי איש אחד מצרעה עד ובין אשתאול והיא בשופטים.

בהעלותך, רני ושמחי עד חן חן לה והיא בתרי עשר בזכריה.

שלח לך, וישלח יהושע בן נון עד וגם נמוגו כל יושבי הארץ מפנינו והוא ביהושע.

ויקח קרח, ויאמר שמואל עד לעשות אתכם לו לעם והיא בשמואל.

זאת חקת התורה, ויפתח הגלעדי עד ויכנעו בני עמון מפני בני ישראל והיא בשופטים.

וירא בלק, והיה שארית ישראל עד והצנע לכת עם אלקיך והיא בתרי עשר במיכה.

פנחס, ויד ה' היתה אל אליהו עד ויקם וילך אחרי אליהו וישרתהו והיא במלכים. ואמרינן בפסיקתא מבראשית ועד י"ז בתמוז מפטירין לענין הפרשיות דומה לדומה. משם ואילך הכל לפי הזמן ולפי המאורע תלת דפורענותא ושבע דנחמתא ותרתי דתיובתא. וסימנם דש"ח נו"ע אר"ק שד"ש.

ראשי המטות, דברי ירמיהו עד רעה תבא אליהם נאם ה' והיא בתחלת ירמיהו.

אלה מסעי, שמעו דבר ה' בית יעקב, עד היו אלהיך יהודה והיא בירמיה.

אלה הדברים, לפני תשעה באב חזון ישעיהו עד ושביה בצדקה והיא בתחלת ישעיהו.

ואתחנן, שבע דנחמתא, נו"ע אר"ק ש', נחמו נחמו עד איש לא נעדר והיא בישעיה.

והיה עקב, ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני עד תודה וקול זמרה והיא בישעיהו.

ראה אנכי, עורי עורי עד את ישועת אלקינו והיא בישעיה.

שופטים ושוטרים, אנכי אנכי הוא מנחמכם עד ומאסיפכם אלקי ישראל והיא בישעיה.

כי תצא למלחמה, רני עקרה לא ילדה פצחי רנה וצהלי עד ולקדוש ישראל כי פארך והיא בישעיה.

והיה כי תבא, קומי אורי עד בעתה אחישנה והיא בישעיה.

אתם נצבים, לפני ראש השנה, שוש אשיש עד וינשאם כל ימי עולם והיא בישעיה.

וילך, בעשרת ימים שבין ר"ה ליום הכפורים, תרתי דתיובתא ד"ש, דרשו ה' עד אקבץ את ישראל לנקבציו והיא בישעיה. והיינו דאמרינן במסכת ראש השנה דרשו ה' בהמצאו ביחיד ומי כה' אלקינו בכל קראנו אליו בצבור, ויחיד אימת בעשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים.

האזינו, לאחר יום הכפורים, שובה ישראל עד ופושעים יכשלו בם והיא בסוף הספר בתרי עשר בהושע. ומסיים מי אל כמוך שהוא בסוף ספר מיכה. ואם תאמר מה מועלת התשובה לאחר יום הכפורים וי"ל משום דאמ' ר' יצחק יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין.

וברוב המקומות בספרד מפטירין שבת של עשרת ימי תשובה שובה ישראל ושבת שלאחר יום הכפורים וידבר דוד לה'. ולא יתכן כי ההפטרה זו אינה מענין תשובה וצריך לומר בסוף תרתי דתיובתא כמו שאמרנו וכן כתוב בסדר ר"ת וכן שמעתי שנוהגין בצרפת ובפרובינסא. וכתב רבינו סעדיה שצריך להפטיר בשבת שבין ראש השנה ויום הכפורים דרשו ה' בהמצאו.

וזאת הברכה, ויהי אחרי מות משה עד בכל אשר תלך והיא בתחלת יהושע.

ודע שיש מאלו ההפטרות שמתחלפות לפעמים בהפטרות אחרות כגון אם חל ראש חדש בשבת או ביום ראשון. אבל הפטרות דש"ח נו"ע אר"ק שד"ש אינן מתחלפות באחרת לעולם.

ואומר במדרש על דרך צחות כי תקנו לומר בתחלת הפטרות הנחמות נחמו נחמו עמי כלומ' שהקב"ה אמר לנביאים נחמו נחמו עמי. על זה משיבה כנסת ישראל ותאמר ציון עזבני ה' כלומ' איני מתפייסת מנחמת הנביאים, ואומר עורי עורי לבשי עוז זרוע ה' עורי כי מי קדם. ובמקומות שמפטירין במקום ההפטרה זו עניה סוערה לא נוחמה כלומ' הנביאים חוזרים ואומרים לפני הקב"ה הנה כנסת ישראל לא נתפייסה בתנחומין שלנו, על זה חוזר הקב"ה ואומר אנכי אנכי הוא מנחמכם ואומר עוד רני עקרה לא ילדה ואומר עוד קומי אורי כי בא אורך. על זה משיבה כנסת ישראל שוש אשיש בה' כלומר עתה יש לי לשוש ולשמוח תגל נפשי באלקי כי הלבישני בגדי ישע וגומ'.

כתב רבינו סעדיה שבת שיהיה בו הספד לחכם מפטירין פרשת גלה כבוד מישראל. ומצאתי כתוב בתשובת שאלה לה"ר שמואל ב"ר גרשון וזה לשונו ומה שהוגד לך כי כשנפטר הרמב"ם ז"ל שנכנסו הקהל לבית הכנסת וקראו ברכות וקללות והפטירו בנביא משה עבדי מת כן שמענו גם כן, גם אבא מרי ז"ל כתב בהלכות אבל ששמע כי כשנפטר רבינו שרירא אביו של רבינו האיי קראו באותה שבת בפרשת יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר וגומ' והפטירו ויקרבו ימי דוד למות ובמקום פסוק ושלמה ישב על כסא דוד אביו קראו והאיי ישב על כסא שרירא אביו ותכון מלכותו מאד. ע"כ.

שבת שקורין בה שתי פרשיות כגון ויקהל עם אלה פקודי או אשה כי תזריע עם זאת תהיה נוהגין ברוב המקומות בספרד שמפטירין ההפטרה של הפרשה הראשונה כלומ' ההפטרה של ויקהל או של אשה כי תזריע. ויש מקומות שמפטירין ההפטרה של הפרשה שנייה משום דסליק מיניה וכן כת' הרמב"ם ז"ל.

ואם אירע מועד ביום שבת קורין בענין המועד לא בסדר השבת וגם כן קורין הפטרת המועד. ואעפ"כ אין לקרות במנחת שבת שעברה ולא בשני וחמישי תחלת פרשת אותו מועד אלא תחלת פרש' השבת ויהיו חוזרין גם כן תחלת הפרשה בשבוע שאחר המועד אחר שקראו אותה בשבוע שקודם המועד. ולכן יארע שיקראו תחלת פרשת ויהי ביום השמיני שבעה פעמים וזהו כשיבא פסח ביום שבת כי קורין תחלת הפרש' במנחת השבת ובשני ובחמשי שהם קודם הפסח ובמנחת שבת של יום טוב ראשון ובמנחת שבת של יום טוב אחרון ובשני ובחמשי שאחר כן. וגם יארע שיקראו תחלת פרשת וזאת הברכה ארבעה פעמים וזהו כשיבא סכות ביום שבת כי קורין תחלת הפרשה במנחת השבת ובחמישי שהם קודם סכות כי בשני אין קורין אותה מפני שהוא יום הכפורים וגם יקראו אותה במנחת שבת של יום טוב ראשון ובמנחת שבת של יום טוב אחרון שיהיה יום שמחת (ראשון) [תורה] יום ראשון אחר כן.

אלו הן הפרשיות שיש שנים שמתחברות ויש שנים שאינם מתחברות

הראשונה ויקהל עם אלה פקודי. והשנית אשה כי תזריע עם זאת תהיה. והשלישית אחרי מות עם קדוישם תהיו, והרביעית בהר סיני עם אם בחקותי. והחמישית שלח לך אנשים עם ויקח קרח. והששית ראשי המטות עם אלה מסעי. והשביעית אתם נצבים עם וילך. ופרשה זו אחרונה יש לה זמן קצוב שהיא מתחברת בו ומתפרדת והוא שבכל השנים היא מתחברת אלא אם יבא ראש השנה ביום שני או ביום שלישי היא מתפרדת. והסימן בזה פת בג המלך כלומ' ב"ג המלך פת וילך. פי' אם יבא המלך דהיינו ר"ה בב"ג פת וילך תפריד וילך מלשו' פתות אותה פתים. אבל הששה הראשונות אין להן זמן קצוב אלא בסימני השנים יהיו נודעים.

נשאל רבי נסים למה מחלקין אתם נצבים מן וילך שהם קטנות כשיש שתי שבתות בין ר"ה לסכות וקורין קודם ר"ה אתם נצבים ואחר ר"ה וילך ולא היה יותר טוב לחלק ראשי המטות מן אלה מסעי שהם גדולות. והשיב לפי שיש באתם נצבים קללות שקלל משה את ישראל ורוצים לסיימם קודם ר"ה. והקשו עליו שאינן קרויות קללות מה שבאתם נצבים כדאי' במדרש דלא חשיב קללות שקלל משה אלא עד ואין קונה שהוא בסוף פרש' כי תבא. אלא הטעם לפי שרוצים להפסיק בפרש' אחת בין קללות לר"ה וכן קורין במדבר סיני בין קללו' שבת"כ ובין עצרת.

לעולם קורין בשנה פשוטה פקדו ופסחו, פי' צו את אהרן בשבת שלפני הפסח, מנו ועצרו, פי' במדבר סיני שיש בו מנין ישראל בשבת שלפני עצרת, צומו וצלו, פי' שבת שלפני תשעה באב קורין ואתחנן ומתרגמי' וצליתי, קומו ותקעו, פי' אתם נצבים בשבת שלפני ראש השנה. ובמעובר' במקום פקדו ופסחו קורין סגירו ופסחו, פי' זאת תהיה תורת המצורע בשבת שלפני הפסח. וכדי שיקראו אלו הפרשיות בעונתן תקנו לקרות בשבת אחד שני סדרים כמו שכתבנו למעלה. וטעם פקדו ופסחו מפני שבצו את אהרן מדבר מהלכו' הגעלת כלים וצריך להזהיר עליהם קודם הפסח שנא' וכל כלי חרש אשר תבושל בו ישבר ואם בכלי נחשת בושלה וגו' ואמרי' בזבחים בפרק דם חטאת שאנו צריכין לעשות מריקה בחמין ושטיפה בצונן בכלים שנשתמשו בהן הקדשים להכשירם מדין נותר כמו שאמ' הכתו' בגיעולי גוים כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וכו' והגעלת כלים הנבלעים מאיסור החמץ אנו למדין גם כן מגיעולי גוים. וגם במעוברת שקורין סגרו ופסחו מדבר בפרשת זאת תהיה בענין טהרת כלים שנא' וכלי חרס אשר יגע בו הזב ישבר וגו' שהוא כעין הגעלת כלים. מנו ועצרו כדאמרינן במגלה בפרק בני העיר תניא ר' שמעון בן אלעזר אומ' עזרא תקן להם לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת כדי שתכלה שנה וקללותיה שעצרת ראש השנה לאילן הוא דתנן ובעצרת על פירות האילן. ונהגו לקרות גם פרשת במדבר סיני קודם עצרת כדי להפסיק בפרש' אחת בין קללות לעצרת כמו שאמרנו למעלה. צומו וצלו מפני שכתו' בפרש' ואתחנן כי תוליד בנים ובני בנים וגו' העידותי בכם היום וגו' ומפרש בשלהי גטין שרמז להם שיגלו ממנה לסוף תתנ"ב שנה כמנין ונושנתם והוא הקדים והגלם לסוף תת"נ כדי שלא יתקיים בהם כי אבוד תאבדון וזש"ה וישקוד ה' על הרעה ויביאה וגו' צדקה עשה הב"ה עם ישראל שמיהר להביאה שתי שנים לפני זמנה. קומו ותקעו כדי שתכלה שנה וקללותיה קודם ר"ה ונהגו לקרות גם פרש' אתם נצבים קודם ראש השנה כדי להפסיק בפרש' אחת בין קללות לראש השנה כמו שאמרנו למעלה.

והנה אכתוב לך לוח לדעת סדר הפרשיות בשנים הפשוטות והמעוברות על דרך סימן פקדו ופסחו

הפרק הראשון ממוצאי סוכו' ועד ערב פסח

פשוטה סימנה פקדו ופסחו

בח"ג בש"ה גכ"ה הכ"ז זח"א זש"ג

השבתות כ"ה והסדרים כ"ו. חבר ויקהל עם אלה פקודי

הש"א

השבתות כ"ה והסדרים כ"ה. אין שם חבור ולא חלוק

מעוברת סימנה סגרו ופסחו

הח"א הש"ג

השבתות כ"ט והסדרים כ"ח. לכן יש מקומות שמחלקים ואלה המשפטים מן אם כסף תלוה או וכי תשא מן ויפן וסימני' העגל אשר כרתו לב'

בח"ה בש"ז גכ"ז זח"ג (זש"ג) [זש"ה]

השבתות כ"ח והסדרים כ"ח. אין שם חבור ולא חלוק

הפרק השני ממוצאי הפסח עד ערב שבועו'

פשוטה סימנה מנו ועצרו

כל שבעת סימני שנים הפשוטות

השבתות ו' והסדרים ט'. חבר בשלש שבתות שני סדרים בכל שבת ושבת והם: אשה כי תזריע עם זאת תהיה ואחרי מות עם קדושים תהיו ובהר עם אם בחקותי.

מעוברת

כל שבעת סימני השנה המעוברות

השבתות ו' והסדרים ששה. אין שם חבור ולא חלוק

הפרק השלישי ממוצאי שבועו' עד ערב ט' באב

פשוטה סימנה צומו וצלו

בח"ג הש"א זח"א הכ"ז זש"ג

השבתות ט' והסדרים י'. חבר שלח עם ויקח קרח

גכ"ה בש"ה

השבתות ח' והסדרים י'. חבר ב' שבתות ב' סדרים ואלו הן שלח וויקח ראשי המטו' ואלה מסעי

מעוברת

הח"א (בש"ג) [בש"ז] גכ"ז זח"ג הש"ג

השבתות ט' והסדרים י'. חבר שלח עם ויקח קרח

בח"ה זש"ה

השבתות ח' והסדרים י'. חבר ב' שבתות ב' סדרים בכל שבת ואלו הן שלח וויקח ראשי המטות ואלה מסעי

הפרק הרביעי ממוצאי ט' באב עד ערב סוכות

פשוטה סימנה קומו ותקעו

בח"ג (בש"ג) בש"ה גכ"ה

השבתות ט' והסדרים ח'. חלק אתם נצבים מן וילך

הכ"ז הש"א זח"א זש"ג

השבתות ח' והסדרים ח'. אין שם חבור ולא חלוק

מעוברת

הח"א הש"ג זח"ג זש"ה

השבתות ח' והסדרים ח'. אין שם חבור ולא חלוק

בש"ז גכ"ז בח"ה

השבתות ט' והסדרים ח'. חלק אתם נצבים מן וילך

וכל העולה לקרות בתורה פותח בדבר טוב ומסיים בדבר טוב חוץ מפרשת האזינו דאמרינן בפרק הקורא את המגלה עומד שמתחילין סימן הזי"ו לך שקורא הראשון מן האזינו עד זכור ימות עולם והשני מן זכור ימות עלם עד ירכיבהו והשלישי מן ירכיבהו עד וירא ה' וינאץ והרביעי מן וירא ה' עד לו חכמו והחמישי מן לו חכמו עד כי אשא אל שמים ידי והששי מן כי אשא עד סוף השירה. והטעם שפוסקין בענינות אלו מפני שהיא תוכחה כדי שיחזרו העם בתשובה. והטעם שנתנו חכמים סימן להפסקות פרשה זו יותר משאר פרשיות התורה כדי שלא יתקוטטו עם שליח צבור העולים לקרות בעבורם מפני שהם הפסקות רעות.

ונהגו שלא להפסיק בקריאת שירת הים ועשרת הדברות וקללות שבתורת כהנים ושבמשנה תורה אלא אחד קורא אותם. ואע"ג דאמרינן במגלה בפרק בני העיר אין מפסיקין בקללות ומפרש שם אמר אביי לא שנו אלא קללות שבתורת כהנים אבל שבמשנה תורה פוסק מאי טעמא אמר אביי הללו בלשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורא אמרן והללו בלשון יחיד אמורות ומשה מפי עצמו אמרן אעפ"כ נהגו שלא להפסיק בשניהן. ויש סמך למנהגנו מדאמרינן בירושלמי דמגלה בפרק בני העיר אין לך טעון ברכה לפניו ולאחריו אלא שירת הים ועשרת הדברות וקללות שבתורת כהנים וקללות שבמשנה תורה. והכי איתא במסכת סופרים.

וגרסינן בפרקא קמא דבבא בתרא ובמנחות בפר' הקומץ רבה אמר ר' יהושע בר אבא אמר רב גדל אמר רב שמנה פסוקים אחרונים שבתורה יחיד קורא אותם בבית הכנסת דלר' יהודה יהושע כתבן ולר' שמעון בן יוחאי משה כתבן בדמע ואליבא דתרויהו הואיל ונשתנו משאר תורה נשתנו לקרותן יחיד. וכתב הר"מ במז"ל יחיד קורא אותם בבית הכנסת ואין צריך עשרה. והשיג עליו הראב"ד וזה לשונו א"א לא ראינו מעולם מי שאמר זה ומה שאמרו יחיד קורא אינו אלא שלא יפסיק בהן והכי איתא בירושלמי דמגלה ונהגו העולם שהעולה הוא קורא והחזן שותק ומה שכת' ענין זרות מאד והצבור היכן הלכו עכ"ד. וכן פר"ת יחיד קורא אותם שלא יפסיק בהם לקרות זה ארבעה פסוקים וזה ארבעה פסוקים והכי איתא בסוף מימרא דירוש' שהבאנו למעלה ר' יוסי בר' בון בשם רב תמניא פסוקים אחוראין שבמשנה תורה טעונין ברכה לפניהם ולאחריהם פי' מפני שאין מפסיקין בהם אלא יחיד קורא אותם והכי איתא במסכת סופרים.

ונהגו בקריאת התורה שאומר ש"צ התחלת פסוקים ידועים והצבור משלימין אותם בקול רם ואחר כך חוזר ואומרם ש"צ. וכת' רבי' סעדיה כי הם עשרה פסוקים ואלו הן ה' ילחם לכם, ויאמינו בה', ה' איש מלחמה, מי כמוכה באלים, מקדש ה' כוננו ידיך, ה' ימלוך, כי מחה אמחה, שוב מחרון אפך, ה' ה' אל רחום וחנון, תמחה את זכר עמלק.

סימני המועדים

לעולם לא בד"ו פסח ולא גה"ז עצרת ולא אד"ו ראש השנה ולא אג"ו יום הכפורים ולא זב"ד פורים.

לא בד"ו פסח משום לא אדו ר"ה. ואנו פוסלין סימן בד"ו לפסח מפני שאם יבא פסח ביו' שני יבא ראש השנה ביום רביעי לפי שכל החדשים שיש מניסן ועד תשרי הם כסדרן והם יתרים על שבועות ב' ימים. ור"ה לא יוכל לבא ביום ד' לפי שיבא יום הכפורים ביום ששי ולא יוכל להיות בששי משום מתיא שאם ימות מת בששי יעמוד ב' ימים יום הכפורים ושבת ויסריח. וכן אם יבא פסח ביום ד' יבא ר"ה ביום ששי ויבא יום הכפורים ביום ראשון ואיכא משום מתיא. וכן אם יבא פסח ביום ו' יבא ר"ה ביום א' ויבא יום הושענא רב' בשבת ותתבטל ערבה מפני שאינה דוחה שבת.

ולעולם לא בד"ו ניסן ולא (בד"ו) [אד"ו] אייר ולא בה"ז סיון ולא בד"ז תמוז ולא בדו"ז שבעה עשר בתמוז ולא אג"ה אב ולא בדו"ז תשעה באב ולא גה"ז אלול ולא אד"ו תשרי ולא גו"ז צום גדליה ולא אג"ו מרחשון ולא ז' כסלו ולא ג' חנוכה ולא ה"ז טבת ולא ב"ז עשרה בטבת ולא א"ו שבט ולא אג"ה אדר ראשון ואדר שני ולא אגו"ז תענית אסתר.

סימן לכל מועדי השנה את בש גר דק הץ וף. פירוש יום ראשון של פסח יהיה תשעה באב והסימן את. ויום שני של פסח יהיה שבועות והסימן בש. ויום שלישי של פסח יהיה ראש השנה והסימן גר. ויום רביעי של פסח יהיה יום קנין תורה והוא יום שמחת תורה והסימן דק. ויום חמישי של פסח יהיה צום כפור והסימן הץ, ויום ו' של פסח היה פורים שעבר באותה שנה והסימן וף.

סימני ארבע פרשיות שהן פרשת שקלים ופרשת זכור ופרשת פרה אדומה ופרשת החדש

כבר ידעת כי חדש אדר שני ימים ואם יהיה יום ראשון של אדר ביום חמישי יבא פורים ביום חמישי. וכן בשאר כל הימים לפי שבאותו יום שיהיה יום ראשון של אדר יהיה פורים כי מיום ראשון יש ט"ו ימים עד פורים. אבל להפסקות ארבע פרשיות אלו אינו כן כי מיום שני של ראש חדש מונין אנו ולעולם אינו בא אלא בזבד"ו לפי שאם נקבע יום שני של ראש חדש אדר ביום ראשון יבא יום ארבעה עשר בשבת ולא נוכל לקרא את המגלה ועוד שיבא ניסן ביום שני. וכן אם נקבע ביום שלישי יבא ניסן ביום רביעי ואם נקבע ביום ה' יבא ניסן ביום ו' ואין ניסן בא בבד"ו כמו שביארנו. ויש לאלו' הד' ימים הפסקות בין הפרשיות וסימנם זט"ו ב"ו ד"ד ובי"ו. פירוש זט"ו כשחל ראש חדש אדר בשבת קורין באותה שבת פרשת שקלים שבשבת שנייה שהיא שמונה בחדש קורין פרשת זכור לפי שבשבוע הנכנס יבא פורים ביום ו' שהוא י"ד באדר. ולמחרתו שהוא שבת והוא ט"ו יום מפסיקים מלקרות פרה אדומה לפי שבשבת הבאה לא נוכל לקרות פרשת החדש לפי שבשבוע הנכנס לא יהיה ראש חדש ואין קורין פרשת החדש אלא בשבת שלפני ראש חדש ניסן.

ב"ו כשחל ראש חדש אדר ביום שני מפסיקין בו' כי כשחל בשני קורין יום שבת שעברה פרש' שקלים ומפסיקי' מלקרות פרשת זכור ביום שבת הבאה שהיו ששה באדר לפי שבשבת הבאה לא יהיה פורים ואין קורין פרשת זכור אלא בשבת שלפני פורים.

ד"ד כשחל ראש חדש אדר ביום רביעי קורין פרשת שקלים ביום שבת שעברה ומפסיקין ביום רביעי שהוא שבת מלקרות פרשת זכור לפי שלא יהיה פורים בשבוע הבא.

ובי"ו כשחל ראש חדש ביום ששי יש בו שתי הפסקות ביום ב' לחדש וביום י"ו לחדש. לפי שבשבת שעברה קורין פרשת שקלים ומפסיקין ביום שני לחדש שהוא שבת מלקרות פרשת זכור מהטעם שאמרנו. ומפסיקין גם כן ביום י"ו לחדש שהוא שבת מלקרות פרשת פרה אדומה לפי שבשבת הבאה לא יהיה ראש חדש ניסן. וסדר קריאת ארבע פרשיות אלו כך הוא. בפרשת שקלים מוציאין שני ספרי תורות וקורין באחד שבעה בסדר היום ומפטיר קורא בשני מתחלת כי תשא עד ועשית כיור נחשת ומפטירין במלכים ויכרות יהודע עד לכהנים יהיו.

ובפרשת זכור גם כן מוציאין שני ספרים וקורין באחר שבעה בסדר היום ומפטיר קורא בשני בפרשת כי תצא למלחמה זכור את אשר עשה לך עמלק עד סוף הסדר ומפטירין בשמואל ויאמר שמואל אל שאול אותי שלח ה' למשחך למלך עד לפני ה' בגלגל.

ופרשת פרה אדומה מוציאין גם כן שני ספרי תורות וקורי' באחד ז' בסדר היום ומפטיר קורא בשני מתחלת זאת חקת התורה עד והנפש הנוגעת תטמא עד הערב. ויש קורין עד מים חיים אל כלי ואינו נכון כי צריך לקרות ענין פרה אדומה כלו. ומפטירין ביחזקאל בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם עד אני ה' דברתי ועשיתי.

ובפרשת החדש מוציאין גם כן שני ספרי תורות וקורין באחד ז' בסדר היום ומפטיר קורא בשני בפר' בא אל פרעה החדש הזה לכם עד בכל מושבותיכם תאכלו מצות ומפטירין ביחזקאל בראשון באחד לחדש עד בבקר בבקר עולת תמיד.

וכשחל ר"ח אדר הסמוך לניסן בשבת מוציאין ג' ספרי תורות וקורין באחד ו' בסדר היום. ואחד קורא בשני בראש חדש, מתחיל מפרשת וביום השבת וקורא פרשת ובראשי חדשיכם. ומפטיר קורא בשלישי כי תשא. ומפטירין ויכרות יהוידע. וכיוצא בזה עושין כשחל ר"ח ניסן להיות בשבת.

וטעם ד' פרשיות אלו, השלש מהם זכר לזמן שבית המקדש קיים והם פרשת שקלים ופרשת פרה אדומה ופרשת החדש. לפי שבאחד באדר משמיעין על השקלים שהתורה אמרה זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה ומפי השמועה למדו שמראש חדש ר"ל ואמר בחדשו כלומר חדש והבא לי קרבן מתרומ' חדש פי' מתרומ' שקלים חדשי' ולפי משמיעים חדש אחד קודם ניסן כדי שיכין כל אחד ואחד מחצית השקל שלו ויהיה הכל גבוי ומובא למקדש כשיבא ניסן ועל כן כשחל אדר בתוך ימי השבוע מקדימין להשמיע ביום שבת שעברה שאם יאחרו עד שבת הבאה לא יהיה חדש שלם בין ההכרזה לראש חדש ניסן אבל כשיבא ר"ח אדר בשבת אין צריך להקדים שהרי יש כאן חדש. ופרש' פרה אדומה להודיע לעם שהם טמאי מתים שיטהרו באפר פרה לפי שבר"ח ניסן מתחילין הרחוקים לעלות לירושלם ולפי' אין מפסיקין בין פרה אדומה לפרשת החדש. ופרשת החדש להודיע לעם שבשבוע הנכנס יהיה ר"ח ניסן ויכינו עצמם לעלות לרגל. ופרשת זכור מפני פורים לפי שהמן בא מזרע עמלק ואמרה תורה זכור את אשר עשה לך עמלק ומפי השמועה למדו זכור בפה.

וסימן להפסקות ד' פרשיות אלו ד' כוסות של פסח שאמרו רבותינו בין הכוסות האלו אם רצה לשתות ישתה בין שלישי לד' לא ישתה.

ואמרי' בירוש' בדין הוא שתקדים פרש' החדש לפרשת פרה אדומה שבאחד בניסן הוקם המשכן ובשני לו נשרפה הפרה ולמה אמרו תקדים פרה אדומה מפני שהיא טהרתן של ישראל פי' מטומאת מת כדי שלא יהיו נדחין לפסח שני.

שער התקופות

דע כי התקופ' הראשונה שהיתה בעולם היא תקופת ניסן כי כן היו רז"ל מונין לתקופה כר' יהושע האומ' בניסן נברא העולם. והתקופה הזאת היתה בתחלת ליל רביעי כשנבראו מאורות בתחלת הלילה. והיה מולד ניסן בשנה ההיא בט' שעות תרמ"ב חלקי' מליל ד' כמו שביארנו והקדימה התקופה למולד ניסן זה לדברי שמואל ז' ימים ט' שעות תרמ"ב חלקים כאלו היתה אחר מולד אדר כ"ב יום ושלש שעות וקנ"א חלקים

וכשיהיו כל אלו הענינים מסורים בידך מנה התקופה לדעת שמואל בכל עת שאתה רוצה ויהיה ברור לך מכאן שאין תקופת ניסן נופלת לעולם כי אם בתחלת הלילה או בחצי הלילה או בתחלת היום או בחצי היום. מפני כשתשליך שנת החמה ז' ז' לא יהיה המותר מימי השבוע בין שנה לשנה כי אם יום ורביע ואם התקופ' הראשונה היתה בתחלת הלילה בידוע כי בשנה השנית היתה בחצי הלילה אחר יום ורביע ובשנה השלישית היתה בתחלת היום וברבעית בחצי היום ותחזור בשנה החמישית לתחלת הלילה כאשר היתה בשנה הראשונה וזה מנהג תקופת ניסן שהיתה בתחלת ליל רביעי.

וידוע שתקופת תמוז הראשונה הבאה אחריה היתה בז' שעות ומחצה מליל רביעי. ותהיה מפני זה תקופת תמוז נופלת לעולם או בשעה אחת ומחצה או בז' שעות ומחצה בין ביום בין בלילה. ותקופת תשרי הראשונה היתה בג' שעות מיום ד' ותהיה מפני זה תקופת תשרי נופלת לעולם או בג' שעות או בט' שעות בין ביו' בין בלילה. ותקופת טבת הראשונה היתה בעשר שעות ומחצה מיום ד' ותהיה מפני זה תקופת טבת נופלת לעולם או בד' שעות ומחצה או בי' שעות ומחצה בין ביום בין בלילה. וכן הסבוב הזה יהיה שלם בכל כ"ח שנה ויחזור לראש. ועל כן קראו לכ"ח שנה מחזור גדול לחמה כמו שאמרנו מפני שהים ורביע שהוא עודף מימי השבוע בשנת החמה יספה כלו ויצא ז' ז' בכל שנה.

ומעתה כאשר תרצה לדעת באי זה יום מימי השבוע תהיה התקופה ובכמה שעות מן הלילה או מן היום קח שנות העולם הגמורים והשליכם כ"ח כ"ח ומה שישאר פחות מכ"ח הוסף עליו רביעיתו. ומה שיתקבץ הוסף עליו ג' במספר ומה שיתקבץ מזה הם ימים, השליכם ז' ז' והנשאר פחות מז' החל למנות מיום ראשון מתחלת הלילה והיכן שיגיע החשבון באותו יום ובאותה שעה תהיה תקופת ניסן באותה שנה שאתה רוצה. והטעם שמוסיפין שלשה מפני שהתקופה הראשונה של שנת היצירה היתה בתחל' ליל ד' כמו שאמרנו. כיצד הרי שרצינו לדעת מתי תהיה תקופת ניסן בשנה זו שהיא שנת ק' ליצירה, לקחנו השנים הגמורים והם ה' אלפים וצ"ט ששנת ק' לא נגמרה והיא השנה שבקשנו לדעתה והשליכנו השנים הגמורים כ"ח כ"ח ונשאר ג' והוספנו עליו רביעית והוא ב' שלישים יהיה המקובץ ג' וב' שלישים והם ימים כמו שאמרנו., ואחרי כן הוספנו על המקובץ ג' יהיה הכל ו' ימים ושני שלישי יום שהם י"ח שעות, ותתחיל למנות מיום ראשון יצא לך החשבון ביום שבת בו' שעות מן היום, ובשעה זאת מהיום הנזכר תהיה תקופת ניסן בשנה זו.

וכשתדע באי זה יום ובאי זו שעה תהיה תקופת ניסן יהיו שאר התקופות ידועות. וזהו כשתוסיף ז' שעות ומחצה לעולם על שעות אי זו תקופה שתהיה יצאו שעות התקופה שאחריה. כיצד הרי תקופת ניסן בשנה זו בו' שעות מיום שבת ותוסיף על זה ז' שעות ומחצה יהיה המקובץ מהכל י"ג שעות ומחצה (השלך מהם י"ב שעות ומחצה) השלך מהם י"ב שעות ליום שבת תשאר שעה וחצי מליל ראשון ותדע שתקופת תמוז שהיתה אחר תקופת ניסן בשנה זו תהיה בשעה וחצי מליל ראשון. אחר כן תוסיף על השעה וחצי ז' שעות ומחצה יהיה המקובץ מזה ט' שעות ותדע שתקופת תשרי שהיתה אחר תקופת תמוז בשנה זו תהיה בט' שעות מליל ראשון. אחר כן תוסיף על הט' שעות ז' שעות ומחצה יהיה המקובץ מזה י"ו שעות וחצי, השלך מהם י"ב שעות שהם לליל ראשון, ישאר מהם ד' שעות וחצי מיום ראשון. אחר כן תוסיף על הד' שעות וחצי ז' שעות ומחצה יהיה המקובץ מזה י"ב שעות והם שעות יום ראשון ותדע שתקופת ניסן הבאה אחריה תהיה בשעה ראשונה מליל שני. ועל דרך זה הולך לעולם כשתדע תקופ' א' תוסיף ז' שעות ומחצה ותדע שעות תקופ' הבאה ובאי זה יום תהיה כפי מה שביארנו.

וכאשר יהיה ידוע אצלך באי זה יום מימי השבוע תהיה התקופ' ובכמה שעות מהלילה או מן היום ישאר לך לדעת בכמה ימים מימי החדש תהיה התקופה. וידיעת זה הוא שתקח שנות העולם הגמורים ותשליכם י"ט י"ט והנשאר פחות מי"ט שמרהו והם שנים שעברו מן המחזור שאתה בו, תן לכל שנה י"א יום והמתקבץ מן הימים תוסיף עליו ז' והשלך הכל ל' ל' והנשאר מל' מנה כנגד אותו החשבון מראש חדש ניסן בשנה פשוטה ובמעוברת מנה מר"ח אדר שני. ואם הגיע החשבון ליום שתהיה בו התקופה תדע כי באותם הימים מחדש ניסן או מאדר שני תהיה התקופה. ואם לא יגיע החשבון הוסף יום אחד ואם לא יגיע הוסף שני ימים ואם לא יגיע הוסף שלשה ימים ותגיע בלא ספק.

כיצד הרי שרצינו לדעת תקופת ניסן בשנה זו שהיא שנת מאה והיא מעוברת בכמה ימים מאדר שני תהיה. וכבר ביארנו שתקופת ניסן בשנה זו תהיה בו' שעות מיום שבת. השלכנו שנות העולם הגמורין י"ט י"ט ישארו שבע שנים והם השנים שגמרו ועברו ממחזורנו שהוא מחזור רס"ט. ונתן לכל שנה י"א יום י"א יום ויהיה המקובץ מזה ע"ז. ונוסיף על זה ז' ויהיה הכל פ"ד יום. ונשליך חשבון זה ל' ל' ישארו כ"ד יום. ונעיין באי זה יום יהיה אדר שני בשנה זו שהיא ח' למחזורנו ומצאנו אדר שני בשנה זו יום ג"ד ומנינו מיום ד' שהוא ראש חדש אדר שני כ"ד יום והגיע החשבון ליום ו' ולא הגיע ליום התקופה כי התקופה ביום שבת כמו שביארנו והוספנו יום אחד והגיע החשבון ליום התקופה שהוא יום שבת וידענו שתקופת ניסן בשנה זו בו' שעות מיום שבת בכ"ה יום מחדש אדר שני.

וכשתדע בכמה יום מימי החדש תהיה תקופת ניסן יהיו שאר התקופות ידועות והוא שתמנה מיום התקופה השעה שהיתה בה התקופה צ"א יום וז' שעות ומחצה ותצא לך התקופה שאחריה. כיצד הרי שידענו שתקופת ניסן בשנה זו היתה בשש שעות מיום שבת יום כ"ה מאדר שני ומנינו משעה זו ויום זה צ"א יום ושבע שעו' ומחצה ויצא החשבון לשעה ומחצה מליל ראשון יום כ"ט מסיון וידענו שתקופת תמוז שהיתה אחר תקופת ניסן בשנה זו תהיה בשעה ומחצה מליל ראשון יום כ"ט מסיון. אחר כן נחשוב מיום זה ושעה זו שנפלה בה תקופת תמוז צ"א יום ושבע שעות ומחצה ויצא החשבון ל"ט שעות מליל ראשון יום ב' מתשרי וידענו שתקופת תשרי שהיתה אחר תקופת תמוז בשנה זו תהיה בט' שעות מליל ראשון יום ב' מתשרי. אחר כן נחשוב מיום זה ושעה זו שנפלה בה תקופת תשרי צ"א יום וז' שעות ומחצה ויצא החשבון לד' שעות וחצי מיום ראשון יום ג' מטבת וידענו שתקופת טבת תהיה בד' שעות וחצי מיום ראשון יום ג' מטבת. אחר כן נחשוב מיום זה ושעה זו שנפלה בה תקופת טבת צ"א יום וז' שעות ומחצה ויצא החשבון בשעה ראשונה מליל שני יום ז' מניסן וידענו שתקופת ניסן שהיתה אחר זאת תהיה בשעה ראשונה בליל ב' י"ז מניסן. וכן עד סוף העולם.

ודע כי זה שאמרנו שאם לא יגיע החשבון ליום התקופה שתוסיף יום א' או ב' או ג' לעולם לא תצטרך להוסיף יותר יום אחר. ופלא גדול יהיה אם יצטרך להוסיף ד'. ואם מצאת שתצטרך להוסיף יותר על זה תדע שטעית בחשבון ותחזור ותחשוב בדקדוק.

סימנים לארבע תקופות אלו

כבר ביארנו ששנת החמה לפי דעת שמואל שס"ה יום ורביע. חלקוה על ארבע תקופות השנה והנה לכל חלק צ"א יום וז' שעות ומחצה וזהו המרחק שיש בין תקופה לתקופה. וזה לך הכלל על ראשון ב' תוסיף ועל שני ג' תעדיף ועל שלישי שכ"ח אב"ג תגליף ועל רביעי פ"ג ע"ב תדליף ולא תחליף.

פי' על ראשון ב' תוסיף. כשתחשוב ג' חדשים מתקופת ניסן שהיא ראשונה לתקופות תוסיף עליהם בימים. כיצד אם תפול תקופת ניסן בתחלת ליל ד' בה' בחדש חשוב השאר הם כ"ה ימים וכ"ט מאייר הרי כאן נ"ד ול' מסיון הרי כאן פ"ד קח מתמוז ה' ימים שנחסרו מניסן והם פ"ט לג' חדשים ועליהם תוסיף ב' ימים הרי צ"א יום נמצאת תקופת תמוז נופלת בז' שעות וחצי מליל ד' בז' ימים מחדש תמוז.

ועל ב' ג' תעדיף. פי' כשתחשוב ג' חדשי' מתקופת תמוז שהיא שנייה תוסיף עליהם שלשה ימים וכן ז' שעות ומחצה כמו שאמרנו.

ועל ג' שכ"ח אב"ג תגליף. פי' כשתחשוב ג' חדשים מתקופת תשרי שהיא שלישית אם תהיה השנה שלמים תוסיף עליהם יום א' ואם היא כסדרן תוסיף ב' ימים ואם היא חסרים תותסיף ג' ימים.

ועל רביעי פ"ג ע"ב תדליף פי' כשתחשוב ג' חדשים מתקופת טבת שהיא רביעית אם תהיה השנה פשוטה תוסיף עליהם ג' ימים ואם היא מעוברת תוסיף ב' ימים.

סימנים אחרים לתקופות אלו

כבר ביארנו שתקופת ניסן חוזרת בראש כל כ"ח שנים של המחזור הגדול של חמה לתחלת ליל רביעי כמו שהיתה בשנה ראשונה של יצירה. ובכל כ"ח שנים אלו יש שבעה מחזורים קטנים של ד' שנים שתקופת ניסן חוזרת בכל אחד מהם לתחלת הלילה ורז"ל נתנו סימן אזג"י ואט"ד. פי' אזג"י בשנה זו ואט"ד בשנה שנייה. כיצד כשתבא תקופת ניסן בשעה ראשונה מליל רביעי תהיה תקופת תמוז בז' שעות ומחצה מאותו לילה ותקופ' תשרי בג' שעות מן היום ותקופת טבת בי' שעות ומחצה מן היום. ואט"ד בשנה שנייה כי תהיה תקופ' ניסן בו' שעות מליל חמישי ותקופת תמוז בא' ומחצה מיום חמישי ותקופת תשרי בתשע שעות מיום חמישי ותקופת טבת בד' שעות ומחצה מליל ששי. ובשנה שלישית תהיה בשעה א' מיום ששי, להתחיל לספור מתחלת יום ששי ועל אזג"י ואט"ד לשתי שנים. ובשנה החמישית תתחיל תקופ' ניסן בתחלת ליל שני ועל דרך זה חוזרת לתחלת הלילה מד' שנים לד' שנים עד השלמת ז' מחזורים שחוזרת למקום תקופתה.

וסימן ז' מחזורים דב"ז הגא"ו לראשי מחזורים קטנים נראו, פי' במחזור ראשון תהיה תקופת ניסן בתחלת ליל רביעי ובמחזור שני בתחלת ליל שני ובמחזור ג' בתחלת ליל שבת ובמחזור רביעי בתחלת ליל חמשי ובמחזור חמשי בתחלת ליל שלישי ובמחזור ששי בתחלת ליל ראשון ובמחזור שביעי בתחלת ליל ששי. וזהו לפי החשבון שביארנו.

ודע שכל זה שביארנו בענין התקופות הוא לפי דעת שמואל. אבל לפי דעת רב אדא שהוא מונה שנת החמה שס"ה יום וחמש שעות ותתצ"ו חלקים ומ"ח רגעים יש בין כל תקופה ותקופה צ"א יום ושבע שעות ותקי"ט חלקים ול"א רגלים. והסימן צאז תקיט לא. וכשתדע תקופה מן התקופות מתי תהיה תחשוב מאותו רגע מנין זה ותדע תקפה של אחריה על הדרך שביארנו בתקופות שמואל.

תקופת ניסן היתה בשנה ראשונה של יצירה קודם מולד ניסן לפי חשבון זה בט' שעות ותרמ"ב חלקים. וכן היא לעולם בכל שנה ראשונה של כל מחזור קודם מולד ניסן בט' שעות ותרמ"ב חלקים. וכשתדע תקופת ניסן של שנה מן המחזור תחשוב ממנה צא יום וז' שעות ותקי"ט חלקים ול"א רגעים לכל תקופה ותקופה עד סוף המחזור.

וכאשר תרצה לדעת מתי תהיה תקופת ניסן לפי חשבון זה תדע תחלה השנים הגמורים שעברו מן המחזורים ותקח לכל שנה מהן יתרונה שהוא י' כ"א קכ"א מ"ח. וקבץ כל הרגעים לחלקים וכל החלקים לשעות וכל השעות ימים כדרך שתחשוב במולדות ותגרע מן הכל ט' שעות ותרמ"ב חלקים והנשאר תשליכנו חדשי לבנה והנשאר שאין בו חדש לבנה תוסיף אותו על מולד ניסן של אותה שנה וברגע שיגיע המנין בו תהיה תקופת ניסן של אותה שנה.

וכת' הר"מ במז"ל נראין לי הדברים שעל חשבון תקופת רב אדא היו סומכין לענין עיבור השנה בעת שב"ד הגדול מצויין שהן מעברין מפני הזמן או מפני הצורך לפי שחשבון תקופה זו הוא יותר אמת מחשבון תקופ' שמואל והוא קרוב מדברי' שנתבארו באצתגנינות יותר מחשבון שמואל וחשבון שני התקופות האלו שביארנו הכל בקרוב הוא ובמהלך השמש האמצעי לא במקומה האמתי אבל במקום השמש האמתי תהיה תקופת ניסן בזמנים אלו בכמו שני ימים קודם שתי התקופות שיוצאין בחשבון זה בין לשמואל בין לרב אדא ע"כ.

ודע כי תקופת ניסן היא השעה והחלק שתכנס בו השמש לתחלת מזל טלה ותקופת תמוז היות השמש בראש מזל סרטן ותקופת תשרי היות השמש בראש מזל מאזנים ותקופת טבת היות השמש בראש מזל גדי. ובכל תקופה ותקופה עתי יום ולילה משתנים, בתקופת ניסן היום והלילה שוים ובתקופת תמוז היום כפלים בלילה ובתקופת תשרי היום והלילה שוים ובתקופת טבת הלילה כפלים ביום.

ופירוש לשון תקופה הוא מלשון הקפה שר"ל חזרה וסבוב וכמוהו וסבותם את העיר כל אנשי המלחמ' וכתיב הקף את העיר פעם אחת. ויש חלוק בין הקפה לסבוב כי ההקפה היא השלמת הסבוב עד סופו והסובב יכול יהיה סובב את מקצת העיר ולא יהיה משלים את כלה והמקיף את כל העיר ולכן אמר את כל העיר כלומר השלם אותה לסבוב פעם אחרת. וכן מקצה השמים מוצאו ותקופתו עד קצותם שר"ל יוצא מן הקצה וחוזר אל הקצה שהוא דרך מהלך השמש ואין נסתר מחמתו בכל המהלך הזה. וכן לתקופת הימים להשלמת הימים. ולכן קורין לארבעת חלקי השנה תקופות מפני שהזמן בכל תקופה מהם גומר ענין אחד ממדת הלילה והיום בחסרונן או ביתרונן ומתחיל בענין אחר כמו שאמרנו.

מצאתי כתוב שיש ליזהר בכל תקופה מארבעתן שלא לשתות מים בשעת התקופה משום סכנה שלא ינזק ויתנפח. מפני שתקופת ניסן היא לפי שנהפכו ממי מצרים לדם לפי רגע. ותקופת תמוז לפי שבשעה שאמר הב"ה למשה ולאהרן ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו וגומ' והם לא עשו כן והכו אותו וזבו ממנו דם שנאמר הן הכה צור ויזובו מים ואין זיבה אלא דם שנאמר ואשה כי יזוב זוב דמה ובאותה שעה לקו כל המימות בדם. ותקופת תשרי לפי שבאותו פרק בא אברהם לשחוט את יצחק בנו וטפטפה הסכין דם ואותה טיפה נתפרשה במימות. ותקופת טבת היא לפי שבאותו הפרק נשחטה בת יפתח ונהפכו כל המימות לדם ואי איפשר לעולם בלא צחצוח דם באותם פרקים והוא מלקה. ויש אומרים שארבעה מלאכים ממונים על המים בארבעה תקופות אלו כל אחד ואחד תקופתו ומתחלפין וכשזה יוצא זה נכנס עומדים המים בלא שמירה. ויש אומרים שהשטן משליך טפה של מרה במים. ויש אומרים כי עקרב מתגרה עם אריה ועקרב משליך טפת דם במים כשאומרים תקופה נופלת. וכתב החכם ר' אברהם בן עזרא שאלו חכמי קריאון לרבינו האיי למה נהגו ישראל הדרים במערב להשמר שלא ישתו מים בשעת התקופה. והשיב כי ניחוש בעלמה הוא בעבור שהוא תחלת השנה או תחלת רביעיתה ולא ירצו לשתות מים שימצאו חנם על כן יאכלו בה כל מתוק להיות שנתם מתוקה, ואני אומר מתוקה שנת העובד השם הבוטח בו לבדו, והנה היודעים תקופת האמת לא אמרו כי תזיק לאוכל ולשותה, ודבר הנפוח שיחת הזקנות, ודרש שנשחט יצחק ובת יפתח יש לו סוד כי לא נשחטו כלל כאשר פירשתי בספרי, ויש מהגאונים שאמר על התקופה כי לא נחש ביעקב אלא הקדמונים אמרו אלה הדברים להפחיד בני אדם שייראו מהשם ולא יוסיפו הרשעים לרשוע וישובו כדי שיצילם השם מארבע תקופות כי ידוע ידענו כי כל דברי חכמים אמת כאשר הם במשמעם או יש להם סוד סתום כאשר רמזתי מקצת סודם בספר הישר שהוא פי' התורה. עכ"ד.