מפרשי רש"י

[כח] ודינה היכן היתה. יש מקשים מנא ליה שדינה לא היתה במנין הילדים, שמא דינה היתה במנין הילדים ואחד מן השבטים לא היה שם, ומתרצין דכל השבטים מצינו חנינה חוץ מבנימין, כמו שפירש רש"י לקמן (מג, כט) אצל "אלקים יחנך בני", ואם אחד מן השבטים לא היה שם - לא היה חנינה בכל השבטים. ותירוץ זה אינו כלום, דאם אחד מן השבטים לא היה שם לא נאמר שהטמין אותו בפני עשו, דלמה יטמין אותו בפני עשו, אלא שלא היה שם בשביל דבר מה, ואם כן שמא עתה לא היה עם הילדים, וכשבאו אל עשו היה עמהם באותה שעה, כי למה לא יהיה עמהם בבואם אל עשו, ואין זה קשיא מעיקרא, ד'ילדים' לשון זכר, 'ילדות' לשון נקיבה. ועוד דמתחלה כתב "נשיו" ואחר כך "ילדיו", ואם כן חשיב החשוב חשוב קודם, ואם היתה דינה שם היא אחרונה במנין, ולא ידעינן שחסר אחד רק מדלא מנה עוד אחד להיות הכל שנים עשר, והוא מנין האחרון, והוא שייך לדינה שהיא אחרונה, כי האחרון חסר במנין:

[כט] ולכך נענש יעקב. דכבר אמרנו למעלה (לא, לב, אות יג) כי התורה אשר מדברת תמיד בצדקת הצדיק ומגלה צדקתו - אי אפשר לומר שיארע לו דבר רע ומכשול אלא אם תפרש באיזה מקום חטא, דאיך יתכן זה שמדבר בצדקת הצדיק - אם כן אין לנו לומר שעשה שום חטא אלא אם נכתב בפירוש - ואם כן איך בא מקרה לידו בזה, ולכך צריך להיות נכתב בתורה מה שחטא שבא לידו עונש, אבל מעצמינו אין לומר בשום פנים, לכך צריך לומר דכאן נכתב חטא של יעקב. ואין לומר שחטא הצדיק אין צריך להיות נזכר בתורה, שדבר זה אינו בודאי, כי היתה התורה חס ושלום חסרה, שהרי כיון שזכרה בעונש הצדיק ומסברא לא חטא הצדיק, כי אין מדרך הצדיק שיחטא, ואם לא נזכר חטאו בתורה הרי תורת ה' שהיא תמימה (ר' תהלים יט, ח) - חסירה, ולפיכך בכל מקום שנזכר עונש הצדיק יזכר חטאו, ודבר זה נכון:

[ל] יבוק שם הנהר. ואין פירושו שם מקום מעבר של עיר יבוק, דהא כתיב (ר' דברים ג, טז) "עד נחל יבוק" (כ"ה ברא"ם):