ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פסחים/פרק עשירי

ירושלמי פסחים , פרק י, הלכה א

מתני’: ^י_אערב פסחים סמוך למנחה, לא יאכל אדם עד שתחשך, ^י_בואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב, ^י_גולא יפחתו לו מד' כוסות של יין,ואפילו מן התמחוי:

גמ’: תנן, ערב פסחים סמוך למנחה, לא יאכל אדם עד שתחשך. מתניתא ד°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי, דתני ערב שבת מן המנחה ולמעלן לא יטעום אדם כלום ^י_דעד שתחשך כדי שיכנס לשבת בתאוה, דברי °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי. °רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא אומר, אוכל והולך

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף סח עמוד ב] עד שעה שהוא משלים. _{אם התחילו קדם בהיתר} מפסיקין לשבת, דברי °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי. °רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא אומר אין מפסיקין. מעשה ב°רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל ו°רבי יוסי בן חלפתא רבי יוסי בן חלפתא, שהיו מסובין בערב שבת בעכו, וקדשה עליהן השבת. אמר לו °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל ל°רבי יוסי בן חלפתא רבי יוסי בן חלפתא. רצונך שנפסוק לשבת? אמר לו, כל יום היית מחבב דברי לפני °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, ועכשיו את מחבב דברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בפני? הגם לכבוש את המלכה עמי בבית? אמר לו, אם כן לא נפסוק, שלא תיקבע הלכה בישראל כ°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. לא זזו משם, עד שקבעו הלכה כ°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא. אמר רב יהודה רב יהודה° בשם שמואל שמואל (אמורא)°, זו דברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי ו°רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא. אבל לדברי חכמים, ^י_הפורש מפה ומקדש. מהו ^י_ולוכל מיני כיסנים _{עוגיות?} מהו לוכל מיני תרגימא _{פירות ובשר?} רבי יודן נשייא רבי יהודה נשיאה° סחה וצחא  רחץ צמא, שאל לרבי מנא רבי מנא°, בגין דאנא צחי  בגלל שאני צמא, מהו נישתי? אמר לו, תני רבי חייה רבי חייא רבה° אסור לאדם לטעום כלום עד שתחשך. אמר רבי לוי רבי לוי°, ^י_זהאוכל מצה בערב הפסח, כבא על ארוסתו בבית חמיו. והבא על ארוסתו בבית חמיו לוקה. תני, °רבי יודה בן בתירה רבי יודה בן בתירה אומר, בין חמץ בין מצה אסור. אמר רבי סימון רבי שמעון בן פזי° בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°, °רבי רבי יהודה הנשיא לא היה אוכל לא חמץ ולא מצה. לא מצה מן הדא דרבי לוי רבי לוי°, ולא חמץ מן הדא ד°רבי יודה בן בתירה רבי יודה בן בתירה. ו°רבי רבי יהודה הנשיא תלמיד ד°רבי יודה בן בתירה רבי יודה בן בתירה הוה? לא תלמידיה ד°רבי יעקב בן קודשיי רבי יעקב בן קודשיי הוה. ולמה לא אכל? אלא בגין ^י_חדהוה בכור _{וצם תענית בכורות}. אמר רב מנא רב מנא°, רב יונה רב יונה° אבא הוה בכור, והוה אכיל. ואם היה רואה ש°רבי רבי יהודה הנשיא מקפיד, אף הוא היה מתענה. אמר רב תנחומא רב תנחומא°, לא מן הדא _{לא בגלל תענית בכורות} לא אכל °רבי רבי יהודה הנשיא אלא מן הדא, ד°רבי רבי יהודה הנשיא ^י_טאיסתניס הוה, כד אכיל ביממא, לא הוה אכיל ברמשא  כאשר היה אוכל ביום לא היה אוכל בלילה. ולמה לא הוה אכיל הכא ביממא? כדי שיכנס למצה בתאוה. תנן, ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב. למה מסבים? אמר רב לוי רב לוי°, לפי שדרך עבדים להיות אוכלין מעומד. וכאן צריכים להיות אוכלין מסובין, להודיע שיצאו מעבדות לחירות. אמר רבי סימון רבי שמעון בן פזי° בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°. אותו כזית שאדם יוצא בו בפסח, ^י_יצריך לאוכלו מיסב. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בעא קומי רבי סימון רבי שמעון בן פזי°, ^י_יאאפי' עבד לפני רבו? אפילו אשה לפני בעלה? אמר לו, ברבי. עד כאן שמעתי. תנן, ולא יפחתו לו מד' כוסות של יין ואפילו מן התמחוי. אמר רבי חייה בר אדא רבי חייה בר אדא°, לפי שאין ערב לאדם לוכל מן הקופה, וכאן חייב בארבע כוסות אפילו יצטרך לקחת מן התמחוי. תני ^י_יבצריך הוא אדם לשמח את אשתו ואת בניו ברגל, במה משמחן? ביין. °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי אומר נשים בראוי להן וקטנים בראוי להם. נשים בראוי להן כגון מסנים  נעלים וצוצלין  בגדים. וקטנים בראוי להן כגון אגוזין ולוזין. אמרין, הוה °רבי טרפון רבי טרפון עביד כן. מניין לארבעה כוסות? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם רבי בנייה רבי בנייה°, כנגד ארבע גאולות שנאמרו בפסוק (שמות וארא ו ו ז) לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים. ולקחתי אתכם לי לעם וגומר, והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי. רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° אמר, כנגד ארבעה כוסות של פרעה דכתיב (בראשית וישב מ יא יג) וכוס פרעה בידי, ואשחט אותם אל כוס פרעה, ואתן את הכוס על כף פרעה, ונתת כוס פרעה בידו וגו'. רבי לוי רבי לוי° אמר, כנגד ארבעה מלכיות. ורבנן אמרי, כנגד ד' כוסות של פורענות שהקדוש הברוך הוא עתיד להשקות את אומות העולם. כדכתיב (ירמיהו כ"ה, ט"ו) כי כה אמר ה' אלהי ישראל אלי. קח את כוס היין החימה וגו' וכתיב (ירמיהו נ"א, ז') כוס זהב בבל ביד ה'. וכתיב (תהלים ע"ה, ט') כי כוס ביד ה', וכתיב (תהלים י"א, ו') ימטר על רשעים פחים אש וגפרית ורוח זלעפות מנת כוסם. מהו מנת כוסם? רבי אבין רבי אבין° אמר

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

1 י_א מיי' פ"ו מהל' חמץ ומצה הלכה י"ב, טור ושו"ע או"ח סי' תע"א סעיף א':

2 י_ב מיי' פ"ז מהל' חמץ ומצה הלכה ח', טור ושו"ע או"ח סי' תע"ב סעיף ב':

3 י_ג מיי' פ"ז מהל' חמץ ומצה הלכה ז', טור ושו"ע או"ח סי' תע"ב סעיף י"ג:

4 י_ד מיי' פ"ו מהל' חמץ ומצה הלכה י"ב, מיי' פ"ל מהל' שבת הלכה ד', מיי' פ"ו מהל' יום טוב הלכה ט"ז, טור ושו"ע או"ח סי' רמ"ט סעיף ב', טור ושו"ע או"ח סי' תקכ"ט סעיף א':

[ע"ב]

5 י_ה מיי' פכ"ט מהל' שבת הלכה י"ב, טור ושו"ע או"ח סי' רע"א סעיף ד':

6 י_ו מיי' פ"ו מהל' חמץ ומצה הלכה י"ב, טור ושו"ע או"ח סי' תע"א סעיף א':

7 י_ז מיי' פ"ו מהל' חמץ ומצה הלכה י"ב, טור ושו"ע או"ח סי' תע"א סעיף ב':

8 י_ח טור ושו"ע או"ח סי' ת"ע סעיף א':

9 י_ט טור ושו"ע או"ח סי' ת"ע סעיף ג', טור ושו"ע או"ח סי' תע"א סעיף א':

10 י_י מיי' פ"ז מהל' חמץ ומצה הלכה ח', טור ושו"ע או"ח סי' תע"ה סעיף א':

11 י_יא מיי' פ"ז מהל' חמץ ומצה הלכה ח', טור ושו"ע או"ח סי' תע"ב סעיף ד', טור ושו"ע או"ח סי' תע"ב סעיף ה':

12 י_יב מיי' פ"ו מהל' יום טוב הלכה י"ז, מיי' פ"ו מהל' יום טוב הלכה י"ח, טור ושו"ע או"ח סי' תקכ"ט סעיף ב':

-----------------------------------דף סט

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף סט

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף סט עמוד א] דיפלי פוטירין _{משקה שמקרר את הגוף,} כדיפלי פוטירין אחר המרחץ. וכנגדן עתיד הקדוש ברוך הוא להשקות את ישראל, ארבעה כוסות של נחמות, כדכתיב (תהלים ט"ז, ה') ה' מנת חלקי וכוסי וכתיב (תהלים כ"ג, ה') דשנת בשמן ראשי כוסי רויה. והדין דכתיב (תהלים קט"ז, י"ג) כוס ישועות אשא תריין הינון. תמן תנינן, תנן ^י_יגהמוציא יין כדי מזיגת הכוס. רבי זעירא רבי זעירא° שאל לרבי יאשיה רבי יאשיה (אמורא)°. כמה שיעורן של כוסות? אמר לו, נלמוד סתום מן המפורש. דתני רבי חייה רבי חייא רבה° . ^י_ידארבע כוסות שאמרו, יש בכולן יחד רביעית יין באיטלקי. ודרך מזיגה להוסיף שלשה חלקים מים, נמצא שגודל כל כוס רביעית. תמן תנינן. מפנין ארבע וחמש קופות. רבי זעירא רבי זעירא° שאל לרבי יאשיה רבי יאשיה (אמורא)°. כמה הוא שיעורה של קופה? אמר לו, נלמוד סתום מן המפורש. דתנינן תמן. בשלוש קופות של שלוש שלוש סאין תורמין את הלשכה. אמר רבי יוסה ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. המשנה שאמרה ששיעור יין כדי מזיגת הכוס, ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי היא. דתני, מים כדי גמייה. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר כדי מזיגת הכוס. יין כדי גמייה. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, כדי מזיגת הכוס. מזוג בכמה? נישמעינה מן הדא דתנן. מים כדי גמייה. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר כדי מזיגת הכוס. יין כדי גמייה. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר כדי מזיגת הכוס. הדא אמרה, אפילו מזוג שיעורו כדי מזיגת הכוס. כמה הוא שיעורן של כוסות _{מהוא שיעור רביעית?} אמר רבי אבין רבי אבין°, טיטרטון ורביע. מהו לשתות ארבע כוסות בכרך אחד? מן מה דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. ^י_טובהלל אם שמעה בבית הכנסת יצא, ואין צריך לאמרה בבית בין הכוסות. הדא אמרה אפילו שתיין בכרך אחד יצא. שהרי אם לא אומר הלל, אין הפסק בין כוס שלישי לרביעי. מהו לשתותן מפוסקין? כלום אמרו שישתה ארבע כוסות ויקרא ביניהם, לא כדי שלא ישתכר אם הוא שותה אותן מפוסקין, אף הוא אינו משתכר. מהו לצאת ביין של שביעית? שהרי ביעור יין חל בערב פסח. ואחר הביעור מותר להשאיר רק שלוש רביעיות. האם התירו להשאיר ארבע רבעיות לצורך ארבע כוסות? תני רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, יוצאין ביין של שביעית. מהו לצאת בקונדיטון? מן מה דתני בר קפרא בר קפרא°, קונדיטון כיין. הדא אמרה ^י_טזיוצאין בקונדיטון. מהו לצאת במזוגין הרבה? מותר מן מה דתני רבי חייה רבי חייא רבה° . דתני רבי חייה רבי חייא רבה° , ארבעה כוסות שאמרו, יוצאין בהן בין חיין בין מזוגין והוא שיהא בהן טעם ומראה יין. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° מצוה לצאת ^י_יזביין אדום. מה טעמא? כדכתיב (משלי כ"ג, ל"א) אל תרא יין כי יתאדם. תני מבושל כדין מתובל. מהו לצאת ביין מבושל? רבי יונה רבי יונה° אמר יוצאין ביין מבושל. רבי יונה רבי יונה° כדעתיה. דרבי יונה רבי יונה° שתי ארבעת כסיי דלילי פיסחא, וחזק רישיה עד עצרתא  כאב ראשו עד שבועות. ו°רבי יודא בי רבי אילעא רבי יודא בי רבי אילעאי שתי ארבעתי כסוי דלילי פיסחא, וחזק רישיה עד חגא כאב ראשו עד סוכות. וחמתיה חדא מטרונה אפיה נהורין  ראתה גויה עשירה אחת שפניו מאירות. אמר לו. סבא סבא, חדא מן תלת מילין אית בך. אי שתיי חמר  יין את. או מלוה בריבית את. או מגדל חזירין את. אמר לה. תיפח רוחה דההיא איתתא. חדא מן תלת מילייא לית בי. אלא אולפני שכיח לי, וכתיב (קהלת ח', א') חכמת אדם תאיר פניו. רבי אבהו רבי אבהו° נחת לטבריא. חמוניה  ראוהו תלמידוי דרבי יוחנן רבי יוחנן° אפוי נהירין  שפניו מאירות. אמרון קומי רבי יוחנן רבי יוחנן°, אשכח רבי אבהו רבי אבהו° סימה  מצא רבי אבהו אוצר. אמר לון למה? אמרין ליה אפוי נהירין  פניו מאירות. אמר לון. דילמא אוריתא חדתא  אולי תורה חדשה שמע. סליק לגביה, אמר לו, מאי אוריתא חדתא שמעת? אמר לו תוספתא עתיקתא. וקרא עליו חכמת אדם תאיר פניו. אמר רבי חנינא רבי חנינא בר חמא°. לוגא דאורייתא, כשיעור תומנתא עתיקתא שמודדים בה מורייסא דציפרין. אמר רבי יונה רבי יונה° חכים אנא לה, דבית רבי ינאי רבי ינאי° הוון מכיילין בה דבש. תני, שיעור לוג, חצי שמינית טברנית הישנה. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. הדא דידן הוות, ולמה אמר עתיקתא? בגין דהוות ביומוי  הרי הייתה בימיו?

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף סט עמוד ב] אית דאמרי דהוות זעירא ורבת _גדלה וזערת _{ושוב קטנה} ולא זערת כמה דהוות. כמה הוא שיעורו של כוס? אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי יודה בר פזי רבי יהודה בן פזי° , ורבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° אמר בשם שמואל שמואל (אמורא)°. אצבעיים על אצבעיים על רום אצבע ומחצה ושליש אצבע. תני, ^י_יחיין יבש בכזית דברי °רבי נתן רבי נתן. רבנן דקיסרין אמרו בשם רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, ורבי בון רבי אבין° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. אתיא ד°רבי נתן רבי נתן כ°רבי יוסי ברבי יהודה רבי יוסי בר יהודה . כמה ד°רבי יוסי ברבי יהודה רבי יוסי בר יהודה אומר ברביעית. כן °רבי נתן רבי נתן אומר ברביעית. דתנן, אמר °רבי יוסי ברבי יהודה רבי יוסי בר יהודה . אף כשטמאו °בית הלל בית הלל, לא טמאו אלא בדם שיש בו רביעית, הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית.

ירושלמי פסחים , פרק י, הלכה ב

מתני’: מזגו לו כוס ראשון, °בית שמאי בית שמאי אומרים, מברך על היום ואחר כך מברך על היין, ו°בית הלל בית הלל אומרים, ^י_יטמברך על היין ואחר כך מברך על היום:

גמ’: מה טעמהון ד°בית שמאי בית שמאי? שקדושת היום גרמה ליין שיבוא. וכבר נתחייב בקידוש היום עד שלא בא היין. מה טעמהון ד°בית הלל בית הלל? שהיין גורם לקדושת היום שתאמר. דבר אחר. היין תדיר וקדושת היום אינה תדירה. ותדיר ושאינו תדיר תדיר קדם. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. מדברי שניהן, ^י_כיין והבדלה, היין קודם. כלום טעמהון ד°בית שמאי בית שמאי, אלא שקדוש היום גרמה ליין שיבוא. וכאן, הואיל ולא הבדלה גרמה ליין שיבוא. דעיקר הבדלה בתפילה ואם אין יין יבדיל על שיכר , היין קודם. כלום טעמהון ד°בית הלל בית הלל, אלא שהיין תדיר וקידוש אינה תדירה. אף כאן הואיל והיין תדיר, והבדלה אינה תדירה, היין קודם. רבי מנא רבי מנא° אמר. מדברי שניהן, יין והבדלה, הבדלה קודמת. כלום טעמהון ד°בית שמאי בית שמאי, אלא שכבר נתחייב בקדוש היום עד שלא בא היין. אף כאן הואיל ונתחייב בהבדלה עד שלא בא היין, הבדלה קודמת. כלום טעמהון ד°בית הלל בית הלל, אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר. וכאן הואיל ואין היין גורם להבדלה שתאמר הבדלה קודמת. אמר רבי זעירא רבי זעירא°. מדברי שניהן, מבדילין בלא יין. ואין מקדשין אלא ביין. והיא דעתיה דרבי זעירא רבי זעירא°. דרבי זעירא רבי זעירא° אמר, ^י_כאמבדילין על השכר אבל לקידוש צריך לחזר אחר יין. ואזלין מן אתר לאתר  הולכים ממקום למקום משום קידושה. אמר רבי יוסי ברבי רבי יוסי ברבי°. נהיגין תמן, במקום שאין יין. שליח ציבור עובר לפני התיבה, ואומר ברכה אחת מעין שבע. וחותם במקדש ישראל ואת יום השבת.

ירושלמי פסחים, פרק י, הלכה ג

מתני' הביאו לפניו ירקות וחזרת, מטבל בחזרת _{שאין רגילות לאכול ירקות קדם סעודה והילד ישאל} עד שהוא מגיע לפרפרת הפת _למצה , ^י_כבהביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת, אף על פי

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

13 י_יג מיי' פי"ח מהל' שבת הלכה ב':

14 י_יד מיי' פ"ז מהל' חמץ ומצה הלכה ט', טור ושו"ע או"ח סי' תע"ב סעיף ט':

15 י_טו מיי' פ"ח מהל' חמץ ומצה הלכה י', טור ושו"ע או"ח סי' ת"פ:

16 י_טז טור ושו"ע או"ח סי' תע"ב סעיף י"ב:

17 י_יז טור ושו"ע או"ח סי' תע"ב סעיף י"א:

[ע"ב]

18 י_יח מיי' פי"ח מהל' שבת הלכה ב':

19 י_יט מיי' פ"ח מהל' חמץ ומצה הלכה א', טור ושו"ע או"ח סי' תע"ג סעיף א':

20 י_כ מיי' פכ"ט מהל' שבת הלכה ו', טור ושו"ע או"ח סי' רצ"ו סעיף א':

21 י_כא מיי' פכ"ט מהל' שבת הלכה י"ז, טור ושו"ע או"ח סי' רצ"ו סעיף ב':

22 י_כב מיי' פ"ח מהל' חמץ ומצה הלכה א', טור ושו"ע או"ח סי' תע"ג סעיף ד':

-----------------------------------דף ע

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף ע

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ע עמוד א] שאין חרוסת מצוה _{אלא לבטל שרף המרור} . °רבי אלעזר בי רבי צדוק רבי אלעזר ברבי צדוק אומר, ^י_כגמצוה. ובמקדש מביאין לפניו ^י_כדגופו של פסח:

גמ’: תנן, הביאו לפניו ירקות וחזרת, מטבל בחזרת. חברייא אמרי בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, _{אם לקח חזרת לשם כרפס} צריך לטבל ^י_כה בחזרת ב' פעמים. שאף שכבר טיבל בחזרת לשם כרפס, צריך לטבל בה פעם שניה לשם מרור. לפי שמצוות צריכות כוונה. וכשאכל לשם כרפס, לא כיוון לשם מרור. רבי זעירה רבי זעירא° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, אין צריך לטבל בחזרת ב' פעמים שמצוות אינם צריכות כוונה ויצא בטיבול ראשון גם ידי אכילת מרור אף שלא כיוון. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר, אם לא טבל חזרת בפעם ראשונה _{אלא ירק אחר} , צריך לטבל פעם שנייה בחזרת. אבל אם כבר בטיבול ראשון טיבל בחזרת אינו צריך לטבל פעם שניה. מתניתא פליגא על רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° דתנן. שבכל הלילות אנו מטבילים פעם אחת, והלילה הזה שתי פעמים. סבר רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° כהדא דבר קפרא בר קפרא° שדי בטיבול אחד כדתנן, שבכל הלילות אנו מטבילין אותו עם הפת, וכאן אנו מטבילין אותו בפני עצמו. מתניתא פליגא על רבי יוחנן רבי יוחנן° שאמר שמצוות צריכות כוונה _{ולכן לא יצא ידי מרור בטיבול הראשון של החזרת,} דתנן, ^י_כויוצאין במצה בין שכיוון בין שלא כיוון. שאני הכא מכיון שהסיב, חזקה כיוון. מתיב רבי ירמיה רבי ירמיה° קומי רבי זעירה רבי זעירא°, מתניתא פליגא על רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° שאמר שאם טיבל בחזרת לשם כרפס אינו צריך לטבול לשם מרור, דתנן הביאו לפניו ירקות וחזרת, מטבל בחזרת _{לשם כרפס} הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת, אף על פי שאין חרוסת מצוה, משמע שרק החרוסת אינה מצווה אבל חזרת מצוה שחייב לטבל פעם נוספת לשם מרור . אמר ליה, המשנה מדברת בשלא אכל חזרת בטיבול ראשון כמו שרב רב (אמורא)° מטבל טיבול ראשון בתירדין במקרה כזה צריך לטבל פעם שניה בחזרת שהרי לא יוצא ידי חובת מרור בתרדין. אבל אם טבל בחזרת פעם ראשונה אינו צריך טיבול שני. תנן, שאין חרוסת מצוה _{אלא לבטל שרף המרור.} °רבי אלעזר בי רבי צדוק רבי אלעזר ברבי צדוק אומר, מצוה. תגרי ירושלם היו אומרים, בואו וטלו לכם תבלי מצוה. בני בייתיה דאיסי איסי° אמרי בשם איסי איסי°, למה נקרא שמה _{של החרוסת} ריבה, שהיא רבה _{נלחמת עם המרירות של המרור שהיא מתוקה} עמו, רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° אמר, צריכא ^י_כזשתהא עבה. מילתיה אמר שהיא זכר לטיט. אית תניי תני, צבריה  מדללה ביין שתהא רכה. מילתיה אמר, שהיא זכר לדם. תני, ובגבולין צריכין ^י_כחשני תבשילין, אחד זכר לפסח, ואחד זכר לחגיגה

ירושלמי פסחים , פרק י, הלכה ד

מתני’: ^י_כטמזגו לו כוס שני, וכאן הבן שואל. אם אין דעת בבן לשאול, אביו מלמדו מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? שבכל הלילות אנו מטבילין פעם אחת, והלילה הזה שתי פעמים. שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה, והלילה הזה כולו מצה. שבכל הלילות אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל, והלילה הזה כולו צלי. ולפי דעתו של בן אביו מלמדו. ^י_למתחיל בגנות ומסיים בשבח. ודורש מארמי אובד אבי, עד שהוא גומר כל הפרשה. °רבן גמליאל רבן גמליאל היה אומר. כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח, לא יצא ידי חובתו. פסח מצה ומרורים. פסח, על שם שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים. מצה, על שם שנגאלו אבותינו במצרים. מרור, על שום שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים. בכל דור ודור חייב אדם לראות את

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ע עמוד ב] עצמו כאילו הוא יצא ממצרים,שנאמר (שמות בא יג ח) והגדת לבנך ביום ההוא לאמר, בעבור זה עשה יי' לי בצאתי ממצרים. לפיכך אנו חייבין, להודות להלל לשבח לפאר לרומם לנצח לגדל למי שעשה לנו את כל הניסים האלו, והוציאנו מעבדות לחרות, ונאמר לפניו הללויה:

גמ’: תני, רבי חייה רבי חייא רבה° , כנגד ארבעה בנים דיברה תורה, בן חכם, בן רשע, בן טיפש, בן שאינו יודע לשאול. בן חכם מהו אומר? (דברים ואתחנן ו כ) מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה יי' אלהינו אותנו? אף אתה אמור לו (שמות בא יג יד) בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים. בן רשע מהו אומר? (שמות בא יב כו) מה העבודה הזאת לכם? מה הטורח הזה שאתם מטריחין עלינו בכל שנה ושנה? מכיון שהוציא את עצמו מן הכלל, אף אתה אמור לו (שמות בא יג ח) בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים. לי עשה, לאותו האיש לא עשה. שאילו היה אותו האיש במצרים, לא היה ראוי להגאל משם לעולם. טיפש מה אומר? (שמות בא יג יד) מה זאת? אף את למדו הלכות הפסח. שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, שלא יהא עומד מחבורה זו ונכנס לחבורה אחרת. בן שאינו יודע לשאול, את פתח לו תחילה. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, מתניתא אמרה כן, דתנן, אם אין דעת בבן, אביו מלמדו

ירושלמי פסחים , פרק י, הלכה ה

מתני’: עד איכן הוא אומר? °בית שמאי בית שמאי אומרים עד אם הבנים שמחה. ו°בית הלל בית הלל אומרים ^י_לאעד חלמיש למעינו מים. וחותם בגאולה. °רבי טרפון רבי טרפון אומר, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים, והגיענו הלילה הזה, ואינו חותם. °רבי עקיבא רבי עקיבא אומר, כן ה' אלהינו יגיענו לרגלים הבאים לקראתינו לשלום. שמחים בבנין עירך, ששים בעבודתך ובחידוש בית מקדשך, ושם נאכל מן הפסחים ומן הזבחים אשר הגיע דמם על קיר מזבחך לרצון. ונודה לך על גאולתינו, ברוך אתה ה' גאל ישראל:

גמ’: רב רב (אמורא)° אמר, מתחילה צריך להתחיל (יהושע כד ב ג) בעבר הנהר ישבו אבותיכם וגו'. ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר וגו'. וארבה אותו. אמר רבי אחא רב אחא° וארב כתיב, כמה ריבים עשיתי עמו עד שלא נתתי לו את יצחק. דבר אחר, נעשיתי לו אורב. דאין חטא מיתן ליה  שאם חטא ניתן לו עונש, ואין זכה מיתן ליה  ואם קיים מצוות ניתן לו שכר. אמרו להן °בית שמאי בית שמאי, וכי יצאו ישראל ממצרים בלילה שהוא מזכיר יציאת מצרים בהלל _{בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז? לכן יפסיק באם הבנים שמחה.} אמרו להן °בית הלל בית הלל, אפילו אילו ממתין עד קרות הגבר, עדיין לא הגיעו לחצי גאולה, היאך מזכירין גאולה ועדיין לא נגאלו? והלא לא יצאו אלא בחצי היום, שנאמר (שמות בא יב נא) ויהי בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל וגו'. אלא מכיון שהתחיל במצוה _{לקרא הלל,} אומר לו מרק. התיב רבי אבונא בר סחורא רבי אבונא בר סחורא°, לא כבר הזכיר גאולה על הכוס והרי עדיין לא נגאלו ולמה על זה °בית שמאי בית שמאי לא חלקו? תניא אין אומרים זמן _שהחינו אלא בשלש רגלים בלבד, אמר רבי מנא רבי מנא°, מתניתא אמרה כן, דתנן, בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות. תני ^י_לבכל שכתב בו

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

23 י_כג מיי' פ"ז מהל' חמץ ומצה הלכה י"א:

24 י_כד מיי' פ"ח מהל' חמץ ומצה הלכה א':

25 י_כה מיי' פ"ח מהל' חמץ ומצה הלכה י"ב, טור ושו"ע או"ח סי' תע"ה סעיף ב':

26 י_כו מיי' פ"ו מהל' חמץ ומצה הלכה ג', טור ושו"ע או"ח סי' תע"ה סעיף ד':

27 י_כז טור ושו"ע או"ח סי' תע"ג סעיף ה':

28 י_כח מיי' פ"ח מהל' חמץ ומצה הלכה א', טור ושו"ע או"ח סי' תע"ג סעיף ד':

29 י_כט מיי' פ"ח מהל' חמץ ומצה הלכה ב', מיי' פ"ח מהל' חמץ ומצה הלכה ג', טור ושו"ע או"ח סי' תע"ג סעיף ז':

30 י_ל מיי' פ"ז מהל' חמץ ומצה הלכה ד', מיי' פ"ז מהל' חמץ ומצה הלכה ה', מיי' פ"ח מהל' חמץ ומצה הלכה ד', מיי' פ"ח מהל' חמץ ומצה הלכה ה':

[ע"ב]

31 י_לא מיי' פ"ח מהל' חמץ ומצה הלכה ה':

32 י_לב מיי' פכ"ט מהל' שבת הלכה כ"ג:

-----------------------------------דף עא

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף עא

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף עא עמוד א] מקרא קודש _{גם ראש השנה ויום הכיפורים} , צריך להזכיר בו זמן. אמר רבי תנחומא רבי תנחומא°, ויאות? ^י_לגמי שראה תאינה בכורה, שמא אינו צריך להזכיר זמן? קדם שנפסקה הלכה כ°בית הלל בית הלל. איך אלו עושים כ°בית שמאי בית שמאי וקראים עד אם הבנים, ואלו עושים כ°בית הלל בית הלל וקראים את כל ההלל. והרי עובר על לא תתגודדו? הרי ראש השנה ויום הכפורים, ביהודה נהגו כ°רבי עקיבא רבי עקיבא שתוקעים במלכויות, ובגליל נהגו כ°רבי יוחנן בן נורי רבי יוחנן בן נורי? אמרי, כיוון שאם עבר ועשה ביהודה כגליל, ובגליל כיהודה יצא, אין כאן לא תתגודדו. הרי פורים שאלו קוראים בארבעה עשר ואלו קוראין בחמשה עשר? שנייא היא דכתיב משפחה ומשפחה מדינה ומדינה עיר ועיר.

ירושלמי פסחים , פרק י, הלכה ו

מתני’: ^י_לדמזגו לו כוס שלישי, מברך על מזונו. ^י_להרביעי, גומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר. ^י_לובין הכוסות הללו אם רצה לשתות ישתה. בין שלישי לרביעי ^י_לזלא ישתה. ^י_לחאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן:

גמ’: כתיב (שופטים ה', ב') בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו את ה'. התנדבו ראשי עם לא נאמר, אלא בהתנדב עם. בכל דור ודור כשהקדוש ברוך הוא עושה לכם ניסים תהיו אומרין שירה. התיבון, הרי גאולת מצרים למה לא אמרו שירה _{עד קריעת ים סוף?} שנייא היא שהיא תחילת גאולתן. הרי מרדכי ואסתר? שנייא היא שהיו בחוץ לארץ, ואית דבעי מימר, מרדכי ואסתר משונאיהם נגאלו, ולא נגאלו מן המלכות. תנן, בין כוס שלישי לרביעי לא ישתה. מאי טעמא? בשביל שלא ישתכר. והא כבר משוכר הוא _{מהיין בתוך המזון?} מה בין יין שבתוך המזון מה בין יין של אחר המזון. יין של אחר המזון משכר, שבתוך המזון אינו משכר. מאי אפיקומן? אמר רבי סימון רבי שמעון בן פזי° בשם רבי אינייני בר רבי סיסיי רבי אינייני בר רבי סיסיי°. מיני זמר. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר מיני מתיקה. שמואל שמואל (אמורא)° אמר כגון ערדילי  כמהין פטריות לי, וגוזליא לחנניא בר שילת חנניא בר שילת°

ירושלמי פסחים , פרק י, הלכה ז

מתני’: ישנו מקצתן, יאכלו. כולם, לא יאכלו. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, ^י_לטאם נתנמנמו יאכלו. נרדמו לא יאכלו. הפסח אחר חצות

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף עא עמוד ב] מטמא את הידים. ^י_מהפיגול והנותר מטמאין את הידים. בירך ברכות הפסח, פטר את של זבח. את של זבח, לא פטר את של פסח, דברי °רבי ישמעאל רבי ישמעאל. °רבי עקיבא רבי עקיבא אומר, ^י_מאלא זו פוטרת זו ולא זו פוטרת זו:

גמ’: תנן, הפסח אחר חצות מטמא את הידים. למה? מפני הסיע דעת _{שכיוון שחכמים אסרו לאכול אחר חצות מסיח דעתו ממנו,} או משום שעבר עליו חצות? הגע עצמך הרי באותה גזרה גזרו טומאה גם במקרה שיש שם חבורה אחרת והוציא מחבורה לחבורה ושם הרי לא עבר חצות. הוי לית טעמא דא, אלא מפני הסיע דעת. אמר רבי סימון רבי שמעון בן פזי° בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°, הפיגול והנותר מצטרפין לטמא את הידים עד כדי עונשן בכזית. מהו שיפסלו בתרומה? קל וחומר, אם מטמאין את הידים לפסול בתרומה, הן עצמן לא כל שכן? ^י_מבההן יוצא מה את עבד ליה? מטמא את הידים, או אינו מטמא את הידים? אין תימר ההן יוצא מטמא את הידים, פיגול ונותר אינן פוסלין בתרומה. אין תימר פיגול ונותר אינן פוסלין בתרומה, ההן יוצא לא גזרו עליו כלום. דאי לא כן, יטמא צד החיצון שיצא את הצד הפנימי. ולמה אמרה המשנה שחותך את מה שיצא והשאר טהור? אמר רבי אבין רבי אבין°. מאן אית ליה דבר טמא מחמת מגע עצמו, לא °רבי מאיר רבי מאיר ? ומשנתנו רבנן. אפילו תימא רבנן. וכי לא כן אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, כל הדברים שנטמאו כגון הוציא עובר את ידו ונקרעו טהורין _{החלק הנשאר} בשחתך את רובן. כיון שחיתך רובן לאו כפרוש הוא? יהא כנוגע בו ויהא פסול? אמר רבי חנניה רבי חנניה דציפורין° במחתך כל שהוא שאין בו שיעור לטמא ומשליך. תנן, בירך ברכות הפסח, פטר את של זבח. את של זבח, לא פטר את של פסח. אמר רבי זעירא רבי זעירא°, לא כן, אלא כך צריך לגרוס, ברך ברכת הפסח לא פטר של זבח, ושל זבח פטר של פסח. שהפסח בכלל הזבח. אמר רבי מנא רבי מנא° גרסת המשנה עיקר. שהפסח עיקר והזבח טפילה ובכל מקום אם ברך על העיקר פטר את הטפלה, בירך על הטפילה לא פטר את העיקר .

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

33 י_לג מיי' פ"י מהל' ברכות הלכה ב', טור ושו"ע או"ח סי' רכ"ה סעיף ג':

34 י_לד מיי' פ"ח מהל' חמץ ומצה הלכה י', טור ושו"ע או"ח סי' תע"ט:

35 י_לה מיי' פ"ח מהל' חמץ ומצה הלכה י', טור ושו"ע או"ח סי' ת"פ:

36 י_לו מיי' פ"ז מהל' חמץ ומצה הלכה י', טור ושו"ע או"ח סי' תע"ג סעיף ג':

37 י_לז מיי' פ"ז מהל' חמץ ומצה הלכה י', טור ושו"ע או"ח סי' תע"ט:

38 י_לח מיי' פ"ח מהל' חמץ ומצה הלכה ט', טור ושו"ע או"ח סי' תע"ח סעיף א':

39 י_לט מיי' פ"ח מהל' חמץ ומצה הלכה י"ד, טור ושו"ע או"ח סי' תע"ח סעיף ב':

[ע"ב]

40 י_מ מיי' פ"ח מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ג':

41 י_מא מיי' פ"ח מהל' חמץ ומצה הלכה ז':

42 י_מב מיי' פ"ח מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ה', מיי' פ"א מהל' פסולי המוקדשין הלכה ט"ו:

הדרן עלך פרק ערבי פסחים וסליקא לה מסכתא דפסחים

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת פסחים וַהֲדָרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת פסחים וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת פסחים וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: יש נוהגים לחזור 3 פעמים

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא:

הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.
מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי:
יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ:
לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:
אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד:

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת פסחים כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם":

קדיש בנוסח אשכנז / ספרד

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן:
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּ‏רַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן:

קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח

יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן)

​דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן)

לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)

ויש נוהגים במקום:

יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)