קטגוריה:דברים יב כז

מלבי"ם - התורה והמצוה

מז.

ועשית עולותיך הבשר והדם. היל"ל "הדם והבשר", דהא זורק הדם תחלה! וס"ל לר' יהושע, מובא בפסחים עז ובזבחים סו, שבא ללמד שלא יזרוק הדם אם נאבד הבשר או נטמא.

ור' אליעזר חולק עליו, דהא כתיב ודם זבחיך ישפך - ולא הקדים לאמר "ובשר זבחיך יאכל ודמו ישפך". ובפסחים מפרש, שלר' יהושע מ"ש והבשר תאכל - הוא תנאי, שרק אז הדם ישפך.

ואגב שסיים גבי עולה בדם, תפס פה דם תחלה, ופרשינן שניהם בענין אחד; שהוא תנאי - רק כשיש בשר יש דם. ובאמת בספרא ויקרא יב למד ר"א גבי עולה, שהבשר אינו מעכב, ממה שנכפל וזרקו את דמו גבי עולת הצאן. ובזה מיושב קושית התוס' בפסחים (שם ד"ה דם).

מח.

ועשית עולותיך הבשר והדם . משמע רק הבשר, לא העצמות וגידים, כמו שביארתי בארך ( צו קיז ). ובמק"א (=ובמקום אחר) אומר והקטיר הכהן את הכל , ופי' חז"ל שכשהם מחוברים - יקטיר את הכל, ובזמן שפירש - יקריב רק הבשר. ועיין בזבחים פה ע"ב ובחולין צו, ומ"ש בזה הספרא ויקרא ח .

מט.

ודם זבחיך ישפך. מביא ע"ז ג' דעות, כמו שמובא בזבחים לז ג' ברייתא.

וצריך לגרוס בכל א' "דבר אחר". ויתר ההגהות הגיהו כבר מפרשי הספרי.

נ.

ור' ישמעאל מפרש, שקאי על תמורת ולדות קדשים. שהוא לא ס"ל לרבות תמורה מן - אם זכר אם נקבה, שדריש בספרא ( ויקרא קנט ) - לרבות תמורות ולדות; וריבה מכאן. כי כל הקדשים כבר נאמרו, ומה שכפל קדשיך תשא - הם תמורות ולדות שלא נודעו מהנחשבים קודם.

ובגמ' (נזיר כה, תמורה יז) קדשיך - אלו התמורות, אשר יהיו לך - אלו הולדות. ר"ל ש קדשיך הוא הפך של נדריך, קדשים שבאו שלא ע"י נדר. ומ"ש אשר יהיו - ר"ל שיתהוו ע"י תמורה או לידה.

והלשון בגמ': "יכול יכניסם לבית הבחירה, וימנע מהם מים ומזון כדי שימותו - ת"ל ועשית עולותיך הבשר והדם. כשם שאתה נוהג בעולה - אתה נוהג בתמורה, כשם שאתה נוהג בשלמים - אתה נוהג בולדות שלמים". ובסוף הברייתא מסיים – "יכול אף ולד חטאת ותמורתה ותמורת אשם כן? ת"ל רק. רע"א א"צ, הרי אומר אשם הוא; הוא קרב ואין תמורתו קרבה".