קטגוריה:בראשית מב כב

תרגום

בפסוקים כא-כב חוזרים האחים בדבריהם אל פרשת מכירת יוסף המתוארת בבראשית לז. תופעה זו מכונה הבטה-לאחור ("flashback"). בסיפורים רבים בתנ"ך ישנה הבטה לאחור; בפרשת יוסף ואחיו, ההבטות-לאחור מרובות במיוחד (מאיר ויס, 'עוד למלאכת הסיפור במקרא', מקראות ככוונתם, ירושלים תשמ"ח עמ' 312-334).

האם ראובן דייק בדבריו?

בקריאה ראשונה, ההבטה-לאחור של ראובן בפסוקנו אינה מתאימה לסיפור בבראשית לז. שם נאמר, שראובן אכן הצליח להציל את יוסף מידי האחים (בראשית לז כא): "וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן, וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם; וַיֹּאמֶר 'לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ'. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן 'אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם, הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ', לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו": ראובן הציע להם שישליכו אותו אל הבור, והם אכן עשו בדיוק כפי שאמר. אם כך, מדוע ראובן אומר להם עכשיו "וְלֹא שְׁמַעְתֶּם"?! ועוד: מדוע ראובן אומר "וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ", והרי הם לא הרגו את יוסף?! המפרשים הציעו כמה תשובות:

1. ראובן אמר לאחיו, בזמנו, גם דברים אחרים שלא נכתבו: (רמב"ן על בראשית לז#כב): "והכתוב סיפר מה שאמר להם ראובן ושמעו אליו, אבל דברים אחרים אמר להם מתחילה שלא קבלו ממנו, כמו שאמר להם "הלא דברתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם"; וכאשר ראה שלא שמעו לעזבו, אמר להם 'אם כן, אל תשפכו דם בידיכם'".

• אולם לפי זה, לא ברור מדוע הדברים האלה לא נכתבו במקומם?

2. קריאה מדוייקת של בראשית לז מלמדת, שדברי ראובן אכן נכתבו במקומם! כדי להבין עניין זה יש להכיר תופעה סגנונית החוזרת כמאה פעמים בלשון המקרא - תופעת "ויאמר ויאמר" (מאיר שילוח, "ויאמר... ויאמר...", בתוך ספר קורנגרין, תל אביב ה'תשכ"ד, עמ' 251-267). פסוק נפתח במילה "ויאמר" ומצטט מישהו, ואז שוב נכתב "ויאמר" עם ציטוט נוסף של אותו אדם. במקרים רבים, תופעה זו מעידה על הפסקה בדבריו של הדובר: הוא אמר דבר אחד, ואז הפסיק, ואז אמר דבר נוסף. במקרים רבים, הפסקה זו נובעת מכך שהשומעים התנגדו לדבריו הראשונים. כך למשל (בראשית יט ט): "וַיֹּאמְרוּ 'גֶּשׁ הָלְאָה!' וַיֹּאמְרוּ 'הָאֶחָד בָּא לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט?! עַתָּה נָרַע לְךָ מֵהֶם!' וַיִּפְצְרוּ בָאִישׁ בְּלוֹט מְאֹד וַיִּגְּשׁוּ לִשְׁבֹּר הַדָּלֶת": אנשי סדום אמרו ללוט "גש הלאה", וכשלוט התנגד, הם איימו עליו שיפגעו בו. מי שאינו מודע לתופעה סגנונית זו, קורא את דברי ראובן בפרק לז ברצף אחד ומתעלם מההפסקה שבדבריו. אולם מי שמכיר את לשון המקרא, מבין מייד שיש כאן שני דיבורים שונים:

• בדיבור הראשון, ראובן התנגד לחלוטין לתכניתם של האחים. הם אמרו "לכו ונהרגהו" והוא התנגד בגלוי ואמר "לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ"! אולם האחים לא שמעו בקולו. לכן הוא נאלץ לנהוג בערמה, ואמר להם את הדיבור השני -
• בדיבור השני הציע להם דווקא כן להרוג את יוסף, אבל לא בידיים אלא בעקיפין: "אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם, הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר, וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ". רק אז הם שמעו לו.

חיזוק לפירוש זה הוא ההבדל הדקדוקי בין הדיבורים: בדיבור הראשון,

• ראובן כולל את עצמו עם האחים ואומר בגוף ראשון "לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ";
• בדיבור השני, ראובן פונה אל האחים בגוף שני ואומר להם "הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר", כאומר "אם אינכם מוכנים להצטרף אליי ולא להכותו כלל, עשו אתם לפחות כפי שאציע לכם; אני לא משתתף עמכם בהשלכה זו".

בפסוקנו בבראשית מב, ראובן אומר אמת: הוא מזכיר לאחים שהוא התנגד לגמרי לתוכניתם להרוג את יוסף, אולם הם לא שמעו בקולו ולכן כ"פשרה" השליכו את יוסף לבור (הרב אלחנן סמט, "עיונים בפרשת השבוע" סדרה ראשונה, פרשת מקץ, עמ' 114-127).

3. קריאה נוספת של בראשית לז מגלה, שראובן בכלל לא ידע שיוסף נמכר: (בראשית לז כט): "וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר, וְהִנֵּה אֵין יוֹסֵף בַּבּוֹר, וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו, וַיָּשָׁב אֶל אֶחָיו וַיֹּאמַר 'הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא?'". בזמן שהאחים ישבו לאכול וראו את הישמעאלים, ראובן לא ישב עמם (יש מפרשים שהיה אז בתענית על חטאו עם בלהה; ראו רש"י). בעיני האחים, ראובן היה "המבוגר האחראי", נציג של יעקב. כפי שלא גילו ליעקב מה קרה, כך לא גילו לראובן מה קרה. ראובן חשב שקרה הגרוע מכל: כשהוא התרחק מהאחים, האחים החליטו לחזור לתכניתם המקורית ולרצוח את יוסף שהיה בבור! דבריו של ראובן בפסוקנו משקפים את מה שראובן חשב שקרה: "אני אמרתי לכם לא להרוג אותו, ואתם בסוף החלטתם כן להרוג אותו". לפי זה קל יותר לפרש את דבריו האחרונים "וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ" (יצחק בן חיים, כסלו ה'תשע"ו).

4. יוסף עמד מעבר למחיצה (לא מליץ אלא מחיץ) ושמע בעצמו את דבריהם.
יוסף ידע שהם לא שפכו את דמו. ייתכן שהוא חשב שראובן מתכון בצורה מליצית, שהם גרמו ליוסף לסבל ולאובדן דם בעבדותו.
אולם קיימת אפשרות שיוסף חשב שהם מדברים על דמו של בנימין, והם הרגו ושפכו את דמו של בנימין, ולכן הם לא הסכימו לשלוח אח להביא את בנימין כי הוא כבר מת. אמנם הם אמרו ליוסף "הַקָּטֹן אֶת אָבִינוּ הַיּוֹם" (ביאור:בראשית מב יג), אולם אפשרי שהוא עם אביו אבל קבור באדמה. הדבר חיזק את דרישתו של יוסף לראות את בנימין ולוודא שהם לא שפכו את דמו.

מה תורמת ההבטה-לאחור להמשך הסיפור?

1. לפני כן, יוסף אמר לאחים (בראשית מב יט): "אִם כֵּנִים אַתֶּם, אֲחִיכֶם אֶחָד יֵאָסֵר בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם, וְאַתֶּם לְכוּ הָבִיאוּ שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם". ייתכן שיוסף התכוון, שהאחים עצמם צריכים לבחור מי מהם יישאר בבית-הסוהר. לכן, לאחר דבריו של יוסף מתחיל דיון בין האחים בשאלה: מי יישאר?.

• האחים אומרים (בראשית מב כא): "אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ, אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ, עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת", כלומר: כולנו אשמים. המועמד הטבעי להישאר במצרים הוא ראובן - האח הבכור.
• אבל ראובן עונה להם ואומר "אני לא אחראי! אני אמרתי לכם לא לפגוע ביוסף ואתם לא שמעתם בקולי!". ולכן (בפסוק כד) האחים בוחרים להשאיר את האח הבא בתור - שמעון (הרב אלחנן סמט, שם עמ' 125).

2. אחרי שיוסף שמע את דברי ראובן, הוא הבין:

• לפחות אחד מהאחים לא היה אשם במכירתו, אלא ניסה להציל אותו.
• האחים כולם הם עכשיו בעלי תשובה - הם קיבלו את התוכחה של ראובן.
• כפי שה' היה מוכן להציל את סדום אם היו בה 10 צדיקים, הנה בקבוצה של עשרה יש לפחות צדיק אחד.

בפסוק הבא נאמר "כִּי הַמֵּלִיץ בֵּינֹתָם". אחד הפירושים למליץ הוא סנגור, מלמד זכות (איוב לג כג): "אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף, לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ". דבריו של ראובן היוו, בלי ידיעתו, נאום-סנגוריה על האחים. הם גרמו ליוסף לשנות את יחסו כלפיהם ולסלוח להם.

מילים וביטויים

וַיַּעַן

"וַיַּעַן" כלומר ענה להם, אבל אולי זה רומז שהוא עינה ויסר אותם.

אמרתי אליכם

לפסוקים נוספים עם ביטוי דומה, ראו ביאור:אמרתי לכם.

וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ

"קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה" (בראשית ג י), כך דמו של יוסף צועק לנקמה. וזה יגרום לפגיעה ביעקב, בנימין, אחד האחים ואולי בכולנו (חוץ ממני, שאני הייתי הגון).