שיטה מקובצת על הש"ס/כתובות/פרק ז/דף עה

הוספת קישורים
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף עה עמוד א[עריכה]


דכתיב ולא הכום בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה ואי ס"ד נדר שהודר ברבים יש לו הפרה כי נשבעו להם מאי הוי ליפר להו חכם. והריטב"א בחדושיו האריך בזה שם בפרק השולח (כו'):

וכמה רבים כו'. לא ידעתי אמאי מייתי הכא הך פלוגתא דמה ענין לשמועתנו ואפשר דלהכי מייתי לה דאי טעמא דרבי יהודה משום פריצותא דאיכא טפי בנדר שהודר ברבים אף על גב דאית ליה הפרה ע"כ רבים דר' יהודה היינו שלשה אבל השתא דטעמא דרבי יהודה משום דכתיב ולא הכום בני ישראל וגו' לכך ס"ל לרבי יצחק דהיינו עשרה ומשום דכתיב בהאי קרא עדה ואין עדה פחות מעשרה. ואכתי לא ניחא כולי האי כנ"ל:

אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד. ואם תאמר ותעשה היא שליח לבעלה להגיד חרטת אשתו שהרי הבעל נעשה שליח לחרטת אשתו. וי"ל דאפילו הכי אינו רוצה שידעו ב"ד בנדרים. הריטב"א בחדושיו פרק השולח:

רבא אמר הכא באשה חשובה עסקינן. פרש"י אפילו למאן דאמר אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד הא אמר אי אפשי באשה נדרנית. ואם תאמר אם כן אפילו אינה חשובה נמי הואיל ותליא מילתא בהכי יש לומר אינה חשובה צריכה גט מספק הואיל והלכה אצל חכם והתירה אבל באשה חשובה אנן סהדי דבטענה כל דהו לא ניחא ליה דלהוו קדושין כי היכי דלא ליתסר בקרובותיה ולהכי גיטא נמי לא בעיא. הרא"ש ז"ל:
וז"ל רש"י ז"ל במהדורא קמא באשה חשובה עסקינן דאפילו תימא דאדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד להתיר נדרה אפילו הכי אינה מקודשת ולא בעיא גיטא דכי קדש תחלה על מנת שאין עליה נדרים גמר בדעתו שאם אין חפץ לקיימה מפני נדרים שעליה אפילו תמצא להם היתר לא יהו קדושין חלין כלל כדי שלא תצטרך גט ממנו ויאסר בקרובותיה אשה חשובה כזו הילכך כי הלכה אצל חכם נמי והתירה לא הוו קדושין. ע"כ:
וז"ל תלמידי ר"י באשה חשובה אינה מקודשת מפני שיכול לומר לא נתתי אני הקדושין לדעת שתצטרך ללכת אצל חכם כדי שיתפשו הקדושין ואהיה אני אסור בקרובותיה דכיון דיש לה קרובות מיוחסות הנאסרות אצלי מכחה יותר הייתי רוצה שלא יהיו הקדושין כלום ושהייתי יכול ליקח אחת מהן שעדיין לא הוצרכו ללכת אצל חכם משיתפסו הקדושין בה ואצטרך לתת לה גט ואהיה אסור בקרובותיה משום קרובות גרושתו. ע"כ:

אי הכי סיפא דקתני כו'. האי אי הכי לאו דוקא דודאי הוא הדין נמי לדידן דבעינן טעמא מאי שנא איהו מינה דאלו בדידה אמרינן ברופא דאינה מקודשת משום דאינו מתירה אלא מכאן ולהבא. הרא"ה ז"ל. והתוספות פירשו האי אי הכי כשאר אי הכי דעלמא עיין בתוספות:

דשומשמנא גברא כורסיה בי חראתה רמי לה. אפילו בעלה קטן כנמלה זו ניחא לה לפי שמכבדין אותה להושיבה בכסא בנות חורין שיש להם בעל דאינה חוששת אלא שיצא עליה שם אישות. דנפצא גברא אומנות מאוס שבעלה מנפץ צמר שמתכבדת ומתגדלת הימנו לקרותו על משקוף הבית וישב עמה. תקרייה בסיפי בבא ותיתיב. דקלסא גברא אפילו יש בו שמץ פסול ניחא לה בכל דהו ולא בעיא מיניה אפילו טלפחי אף על פי שהן קלין מכל מיני קטניות קלסא דופי משפחה מלשון וקלסה בכל הארצות. רש"י במהדורא קמא:
הוסיפו עליהם מומין שבנשים וקולנית דתניא לעיל גבי מומין שמשמשת בחצר זו ונשמע קולה בחצר אחרת אהכי לא חשיב לה בתוספת שהוסיפו עליהם משום דההיא לא שייכא כלל גבי כהנים וכן נמי ההיא דלקמן דבין דדי אשה טפח מום הוא לא מני לה הכא משום דלא שייכא בכהנים דנתני הוסיפו. רש"י במהדורא קמא. וכל מה שהאריך כאן במהדורא זו כתב בקוצר במהדורא בתרא שכתב ז"ל הוסיפו עליהם. בנשים שאין בכהנים. ע"כ. פי' מדקתני הוסיפו משמע דבעי לאשמועינן תרתי שהוסיפו בנשים ושאין בכהנים מעתה קולנית ואינך לא אצטריך למתנייה דלא שייכא בכהנים ונשכה כלב וקול עבה היינו מימרא דאמוראי ולא הוקשה לו לרש"י אלא מאי דמתנייא בברייתא כמ"ש בהדיא במהדורא קמא.

אי נמי נשכה כלב כו'. וקול עבה פשיטא דלא הוי מום בכהנים והכא לא בעי למתני אלא מאי דאיכא רבותא בין בנשים דהוי מום בין בכהנים דלא הוי מום וכמו שכתב ז"ל הוסיפו עליהן. בנשים שאין בכהנים. ע"כ. א"נ לא תני אלא הני תלתא דהוו בכהנים ויש תוספת בנשים דזיעה איכא נמי בכהנים ומיהו דוקא באינה עוברת ובנשים אפי' בעוברת וכן בריח הפה דאי לא מעברת הויא ליה מזוהם ובכהנים נמי פסול אבל בנשים אפילו מעברה נמי הויא ליה מום. ושומא שיש לה שער אי גדולה הויא מום אפילו בכהנים אלא בנשים הוסיפו אפילו אין בה שער וקטנה ולא נהירא דאם כן מאי פריך תלמודא והני בכהנים לא פסלי כו' כנ"ל:

והני בכהני לא פסלי והתנן הזקן והחולה והמזוהם ותנן כו'. אין לפרש דלהכי מייתי הא דתנן מומין אלו בין קבועין כו' היינו כדי שלא נחלק בין זיעה עוברת לזיעה שאינה עוברת פי' שמתרפאת דאי הכי עיקר התירוץ חסר מן הספר לחלק בין עוברת דהכא לעוברת דהתם. ועוד שיש לפרש דכי קתני בין קבועין בין עוברין אכל מומין דקתני התם קאי וכמו שפירשו התוספות והילכך ליכא לאקשויי מהתם אלא הנכון דלהכי מייתי הא דתנן מומין אלו בין קבועין כו' משום דהא דתנו הזקן והחולה והמזוהם גבי מומי בהמה אתנייה והילכך ליכא לאקשויי מינה אי לאו הא דתנן מומין אלו כו' דלא שני לן בין אדם לבהמה.

ודע דאי הוה מתנייא להדיא מזוהם באדם לא הוה פרכינן מידי דהא ודאי יש חלוק בין מזוהם לזיעה דמזוהם גופו מסריח מה שאין כן בזיעה אבל השתא דמזוהם לא מתנייא אלא בבהמה ותנינן דכמו מומין אלו פוסלין באדם קס"ד דאינן שוין דבבהמה לא מפסיל אלא מזוהם דהא ודאי זיעה וריח הפה לא פסלה ביה ובאדם אפילו זיעה וריח הפה מפסלין ביה דכך לי זיעה וריח הפה באדם כמו מזוהם בבהמה ולהכי פריך שפיר מזיעה אזיעה וריח הפה אריח הפה ורב אשי משני זיעה אמזוהם קא רמית כו'. פי' דס"ל דמזוהם גופא דמתנייא גבי בהמה איהו ניהו דמתנייא גבי אדם והוה ליה כמאן דמתניא מזוהם באדם והילכך לא תקשי זיעה אמזוהם דבכהנים לא פסלה אלא מזוהם לא מעבר כלל אבל זיעה וריח הפה דאפשר לעברה בקיוהא דחמרא ופלפלא לא מפסלה בכהנים דאפשר לתקוני נפשיה בשעת עבודה אבל באשה ליכא למימר הכי כנ"ל פירושא דשמעתא והכי דייק רש"י. והשתא ניחא דלא תקשי דבשנויא דרב אשי עיקר התירוץ חסר מן הספר דוק ותשכח:
וז"ל רש"י במהדורא קמא. החולה והמזוהם והזקן פוסלין בבכור בהמה ולא ידענא מכמה קרי ליה זקן דגבי אדם קי"ל עד דמרתת. בין עוברין בין שעתידין לעבור פסולין בכהנים אם ישנן עליו בשעת עבודה אלא זיעה בכהנים פסולה דזיעה היינו נמי מזוהם. עד כאן:

כאן בזיעה עוברת כו'. פי' ברייתא דהוסיפו עליהן בזיעה עוברת כלומר שאינן תמידות ובכהן אינו מום שהרי יכול לעבוד בעוד שאינו מזיע אבל אשה שעומדת תמיד בפני בעלה הוי בה מום וההיא דבכורות בזיעה שאינה עוברת כלומר שהיא תמידית שאינה פוסקת ממנו ומשום הכי הוי מום שהרי בעודו מזיע לא יוכל לעבוד ואף על גב דקתני בה בין עוברים בין קבועין היינו שהמום הזה אינו קבוע אבל אפשר שירפה ממנו והוי מום עובר אבל מכל מקום עתה אינה פוסקת ממנו ורב אשי אתא למימר דאפילו בזיעה שאינה פוסקת לא הוי מום באדם וכן ריח הפה דהא אית ליה תקנה דאפשר לעבורה בקיוהא דחמרא או פלפלא בפומיה. ריב"ש ז"ל:
וז"ל רש"י במהדורא קמא כאן בזיעה עוברת זיעה שפוסקת והולכת לה תדיר לא פסלי בכהנים הואיל ופסקה מעליו בשעת עבודה אבל באשה הואיל ורגילה בזיעה הוי מום אף על פי שעוברת תדיר והא דקתני מומין אלו אפילו שעוברין פוסלין באדם בזיעה שאינה עוברת מעליו אף בשעת עבודה וקמ"ל דאף על גב דעתידה לעבור פוסלין בכהנים דזיעה שאינה עוברת קרי להו מומין עוברין ויודעין אנו על פי בקיאין שעתידה לעבור ע"כ.
ואם תאמר כיון דמעיקרא פרכינן אזיעה וריח הפה כי משני לה רבי יוסי בר חנינא אמאי לא נקט נמי לתרוצי ריח הפה כי היכי דנקט לה רב אשי. ויש לומר דמעיקרא עיקר קושיין היתה אזיעה משום דקס"ד דכי קתני הוסיפו עליהן זיעה היינו שזועה תמיד וכדפרש"י דאי זיעה לפרקים רובא דעלמא הכין הוא וכיון שכן תקשי זיעה אזיעה דזיעה תמיד הויא ליה כמזוהם דבהמה. ומשני כאן בזיעה עוברת כו' פי' דאיברא ודאי דזיעת תמיד ומיהו לעתים עוברת וכדפי' רש"י ז"ל במהדורא קמא וריב"ש וכדכתבינן אבל ריח הפה לא הוצרך למנקט דפשיטא ודאי דהכי נמי איכא לאפלוגי בין עוברת לשאינה עוברת וגבי תירוצא דרב אשי הוצרך למנקט ריח הפה לאשמועינן דאפילו תקון נקל כולי האי לאנקוטי פלפלא בפומיה באשה לא אפשר מפני שהוא מדבר עמה כל שעה ואפשר דלכך האריך רש"י וכתב אבל גבי אשה דהוא מדבר וכו' ולא קצר כדרכו אבל גבי אשה שהוא עמה כל שעה כו' דמה לו להזכיר הדבור ודוק.

וקצת קשה לשיטת ריב"ש ורש"י דכיון דלא קביע זמן להעברת מומו איכא למיחש פן יזדמן לו עבודה בשעת זיעה וריח פה והרי הוא נפסל לעבודה ושמא כיון שאינה תמידית לא מקריא מום לכהנים ואף בשעת מומו לא מפסיל אבל באשה הוסיפו למפסל אפילו בכה"ג כי היכי דמקריא מום באשה נשכה כלב וכו'. וקול עבה. והתוספות פירשו בזיעה עוברת שיכול להעבירה על ידי רחיצת מים וליכא בין שינויא דר' יוסי בר חנינא לשנויא דרב אשי אלא דלרבי יוסי בר חנינא אפשר למתקן בנחל על ידי רחיצת מים ולרב אשי לא מתקן על ידי רחיצת מים אלא על ידי קיוהא דחמרא ומיהו כולהו בחדא שיטתא אזלי דכל מידי דאפשר למתקן לשעה אף על גב דלא מתקן לגמרי בכהנים אינו מום ובאשה הויא מום. וזה דוחק דמדהאריך רב אשי וקאמר התם גבי כהנים אפשר כו' ומריח הפה כו' אבל גבי אשה כו' משמע דעד השתא לא אזלינן בהאי שיטתא.
לכך פירשו בתוספות דזיעה עוברת שעתידה להתרפאות ואפילו לא העבירה כשר לעבודה דלא מאיסא כולי האי ומזוהם הוי דוקא זיעה שאינה עוברת ומתניתין דקתני בין קבועין בין עוברין ה"פ בין קבועין ששנינו שם באותה משנה בין עוברים ששנינו שם כגון חורוד ומים שאינן קבועין פוסלין באדם אבל עוברין דלא נזכרו במשנה בהא לא איירי כנ"ל:
וז"ל הרא"ה ז"ל הא דאמרינן כאן בזיעה שאינה עוברת אף על גב דקתני מומין אלו בין קבועין בין עוברין פי' עוברין שאינן באין אלא לפרקים ומיהו כשבאה לו זיעה זו אין בידו להעבירה:
זיעה אמזוהם קא רמית זיעה מום בעלמא הוא ואפשר לכהן בשעת עבודה דטביל במקוה דחמרא ומעברא ואהכי לא פסלה בכהנים ובאשה מיהא הוי מום דלא אפשר לה בהכי שהרי תדירה היא אצל בעלה וצריכה לטבול כמה פעמים ביום בכל שעה שמזעת אבל מזוהם זו שריחו רע ובשרו מסרחת אין לו תקנה. אית ספרים דכתיב בהו בקיוהא דחמרא ומדחי ביין קהה ורוחץ עצמו ממנה. קיוהא אנגרו"ר בלע"ז ריח הפה נמי כו' כולה מילתא מתרץ ומסיק אמאי בכהנים לא פסלי ובאשה הוי מום. רש"י במהדורא קמא.
ורבינו יהונתן פי' בלישנא קמא וז"ל בפי' המשנה גבי כהנים לא רמי זיעה אמזוהם דמזוהם בכל שעתא ושעתא הוא ולא אפשר לעבורה להאי ריחא בשום רפואה בעולם לאותו היום עד זמן מרובה אבל לכהן המזיע אפשר לעבורה במקוה דחמרא ועביד עבודה אבל גבי אשה לא ניחא ליה לבעלה למעבד לה רפואה כזו שהיא בהוצאה מרובה כל אימת דתבע לה. ע"כ:

ראה ונתפייס הוא דהואיל ובמקום גלוי עומדת סביר וקביל הוא. צלקת לאחר שחיית המכה ניכר רושם סדיקות סדק המכה ודבר גנאי הוא צלקת כמו דצלקיה מצלק לשון סדק. כי קולך ערב אלמא דרכה להיות לה קול ערב. וכמה דרך אשה להיות בין דדיה. ולציון יאמר איש ואיש וגו' מקרא זה נאמר על לעתיד לבא שהקב"ה יתן עיניו בכל משפחה ומשפחה שבישראל הנולדים בין האומות באיזו אומה נולד כל אחד ואחד דכתיב באותו מזמור ה' יספור בכתוב עמים זה יולד שם סלה וכתיב אזכיר רהב ובבל ליודעי הנה פלשת וצור גו' ולציון יאמר איש ואיש זה יולד שם והוא הנולד בה יהיה חשוב שבהם ובזכותו יכוננה הקב"ה שהוא עליון ור' מיאשה דריש להאי איש ואיש אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה אפילו לא נולד בה בזכותם יכוננה הקב"ה שהוא עליון. רש"י ז"ל במהדורא קמא:
אמר אביי וחד מינייהו עדיף כו' פי' אף על גב דר' מיאשה אשויה הנולד למצפה לראותה היינו לענין זכותא אבל לענין חריפות ופקחות אינהו עדיפי מינן ויפה כח הנולד מהמצפה והיה אפשר לומר דאביי דריש איש ואיש יולד בה פירוש דהנולד בה הויא ליה כאיש ואיש דעדיף כתרי מינן ואין במשמע לישנא דגמרא דאביי חולק בדרשא דקרא עלה דר' מיאשה כנ"ל:
עדיף כתרי מינן בחריפות ובתלמוד. רש"י ז"ל במהדורא קמא:

וכל חד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מנייהו. נראה לי הטעם כי בני ארץ ישראל טבע הארץ מסייע להם משום דאוירא דארץ ישראל מחכים אבל אינם רגילים ללמוד כל כך בחריפות כמו בני בבל ולכן בבני בבל ההרגל מסייע ולבני ארץ ישראל טבע הארץ וטבע הארץ עדיף מן ההרגל אבל כשבן בבל עולה לארץ ישראל הנה ההרגל והטבע מסייעין אותו ומשום הכי עדיף כתרי מנייהו.
ויש מי שכתב לפי שיצא מטומאת ארץ העמים ונכנס תחת כנפי השכינה וגם כי כשאדם לומד חוצה למקומו קובע לימודו יותר ומצליח לפי שאינו מתבטל. ריב"ש ז"ל:
כי סליק להתם לארץ ישראל לא הוה ידע מעיקרא מאי קאמרי רבנן משום דחמיר ליה תלמוד בבלי וקא בעי בעיי דכדי כדאמרינן על דא אפקוה לר' ירמיה מבי מדרשא משום דבעא רגלו אחד בתוך חמשים ורגלו אחד חוץ מחמשים מהו גבי נפול הנמצא בבבא בתרא קרי לן בבלאי טפשאי וחבריא דבני ארץ ישראל לא קרו לן בבלאי טפשאי כר' ירמיה דהוה מהכא מבבל אלמא דאיהו עדיף מינייהו וחשיב כתרי. רש"י ז"ל במהדורא קמא:

מתני' היו בה מומין ועודה בבית אביה האב צריך להביא ראיה כו'. לקמן בגמרא פריך טעמא דמייתי האב ראיה וכו' מני ר"י כו' אימא סיפא נכנסה לרשות הבעל וכו' אתאן לר"ג ולא פריך להדיא מרישא לסיפא דברישא קתני על האב להביא ראיה ובסיפא קתני על הבעל להביא ראיה משום דאיכא לפרושי דרישא מש"ה צריך האב להביא ראיה משום דטענת האב הויא טענת שמא דמשום דממאן לקחתה קא תבע כתובה מן האירוסין כדפרש"י ז"ל ולאו משום דברי לו דמשנתארס' היו בה מומין אלו וכתובה מן האירוסין לאב ולהכי צריך האב להביא ראיה וסיפא דכבר נשואה והכתובה שלה והוא בא להוציאה בלא כתובה וטענתה טענת ברי להכי הבעל צריך להביא ראיה והא דקתני האב צריך להביא ראיה לאו דוקא דצריך לאתויי עדים דה"ה אי ברירא ליה שמשנתארסה היו בה מומין כו' וקא טעין ברי דסגי בהכי ומיהו הא דקתני הבעל צריך להביא ראיה היינו עדים דוקא והילכך לא תקשי מרישא אסיפא להדיא.
ומיהו כי דייק מתני' תקשי מרישא לסיפא וכדדייק לה בגמרא דמרישא שמעינן דכי לא מייתי האב ראיה בעל מהימן ואפילו כנגד האשה דקא טענה טענת ברי משום דהעמד ממון על חזקתו דאי לא תימא הכי לא קתני רישא מילתא פסיקתא דזימנין דהבעל נמי בעי לאתויי ראיה וכגון דקא טעין האב טענת ברי ומסיפא שמעינן דאי לא מייתי בעל ראיה אפילו אב נמי דטענתיה טענת שמא נאמן והא דקאמר לקמן בגמ' אתאן לר"ג פי' דס"ל דהיא נאמנת משום דחזקה דגופה עדיפא ולאו משום ברי ושמא ברי עדיף וכן משמע מלשון רש"י לקמן. והרמב"ן והרשב"א לא פירשו כן לקמן וכדבעינן למכתב לקמן בס"ד. ומכל מקום קשיא ליה לתלמודא דקשיא רישא לסיפא ופריש לה כולה בענין אחד ומאי דפריך רב אשי לקמן רישא מנה לאבא בידך כו' לאו היינו כדפרישנא וכדפרש"י ז"ל לקמן. והתוספות ז"ל פירשו לה קרוב למאי דפרישנא הכא עיין לקמן בתוספות בדיבור המתחיל רישא מנה לאבא בידך כו'.
עוד מצינן לפרושי מתניתין בענין אחר כי היכי דלא תקשי מרישא לסיפא דרישא דמיירי בעודה ארוסה והוא ממאן לקחתה פי' דרוצה לפוטרה אפילו שלא בגט דלא בעי למתסר בקרובותיה הילכך על האב להביא ראיה דהרי יש כאן הכחשה בקדושין עצמן דהוי בטעות וקדושין אין כאן כתובה אין כאן אבל בסיפא דכבר נשאת ואין אדם עושה בעילתו בעילת זנות הילכך לא בעי לאפוקה בלא גט אלא בעי להוציאה בלא כתובה על מומין שבה הילכך על הבעל להביא ראיה כיון דקא מחזיק לה כנשואה מיהת לענין גט הרי היא מוחזקת בכתובה דאין אישות בלא כתובה ועליה דידיה רמיא לפוטרה בלא כתובה הכי מצינן לפרושי מתני' דסבירא ליה להאי תנא קדשה סתם ומצא בה מומין בעודה ארוסה יוצאה בלא גט. ומיהו קושטא דמילתא דתנא ספוקי מספקא ליה וצריכה גט מספק. וכמו שכתב הרמב"ם בפרק שביעי מהלכות אישות. והתוספות האריכו בזה לעיל גבי הא דתנן המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים כו' ומכל מקום משנתנו הוה מצינן לפרושי בהכין ותלמודא דייק דאכתי תקשי רישא לסיפא דמרישא דייקינן דבעל נאמן פי' אפילו הויא בעל לענין הגט אלא דבעי להוציאה בלא כתובה מהימן דהא לענין כתובה מיירי תנא וכדקתני ונסתחפה שדהו והא הא דייקינן הא בעל מהימן כנ"ל ודוק לשון רש"י שכתב האב צריך להביא ראיה. אם בא לתבוע כתובה מן האירוסין מזה שממאן לקחתה. נכנסה לרשות הבעל. נשאת והוא בא להוציאה בלא כתובה על מומין שבה. ע"כ.
ומה שכתב רש"י ז"ל הבעל צריך להביא ראיה. עדים וכולה מפרש בגמרא. לפי מאי דכתיבנא לעיל בלשון ראשון הוא מבואר וללשון שני יש לומר דלכך כתב רש"י כך דראייתו דאב ע"כ היינו עדים דאי אפשר בענין אחר אבל ראייתו דבעל בלא עדים אפשר לברר אי הני מומין היו עד שלא נתארסה כגון ביתרת כדלקמן אלא דקשיא מאי ראיה מייתי וליכא לשנויי דהיינו דראה ונתפייס וכדאיתא לקמן בגמרא דהא במתניתין לא קתני הכין ואפשר למימר דהיינו מום שאינו ברור כל כך כמו ביתרת וצריך מופת דכגון זה המום לא אתא אלא עד שלא נתארסה והיינו הראיה דבעי לאתויי ומיהו לא בעי עדים ממש. ורש"י לא פירש כן אלא דעדים ממש בעי כנ"ל:

וחכמים אומרים במומין כו'. לא קאי אמאי דקתני לעיל מיניה דהא לא אסיק לעיל מיניה אלא מאן בעי לאתויי ראיה וכדקתני היו בה מומין ועודה בבית אביה כו' אלא אמתניתין דלעיל קאי דקתני שכל המומין הפוסלין כו' פי' שהבעל יכול לטעון על המומין וזהו שכתב רש"י במהדורא קמא שהבעל יכול לטעון על המומין. ע"כ כנ"ל:


דף עה עמוד ב[עריכה]


אבל במומין שבגלוי כו'. דהא ראה ונתפייס ור"מ לא שני ליה בין שבסתר בין שבגלוי אם היו בה קודם אירוסין מקח טעות הוא. רש"י במהדורא קמא:
וכן כתבו תלמידי רבינו יונה דר"מ סבירא ליה דאפילו בגלוי יכול לטעון כי שמא לא ראה המומין כי יש נשים שנשמרות שלא יראו אותם בני אדם ויש גם כן בני אדם שאינם חוששין לבדוק כל כך. ולכאורה נראה דלא קאי אלא אסיפא דאלו ברישא האיך היה אומר דאפילו במומין שבגלוי לא נאמן האב עד שיביא ראיה שהרי במומין שבגלוי יכול הוא בעצמו לטעון בטענת ברי שמשנתארסה היו בה מומין הללו וכיון שיש לו חזקה וטוען טענת ברי היה לנו להאמינו בטענת ברי שלו ובחזקת הגוף שיש לאשה אלא במומין שבסתר בלחוד איירי לדברי הכל ולפיכך צריך האב להביא ראיה. עכ"ל תלמידי רבינו יונה:

וסוגיא דשמעתין לרש"י ז"ל משמע דאפילו בדטעין האב ברי בעי לאתויי ראיה ועיין בתוספות לקמן גבי אוקמתא דרב אשי וכבר כתבנו בזה בסמוך ומכל מקום מה שכתבו דר"מ פליג אפילו אמומין שבגלוי הכי מסתבר וכן כתב ה"ר ישעיה מטראני ז"ל ולאו מטעמייהו וז"ל בד"א במומין שבסתר אבל במומין שבגלוי כו'. פי' משום דראה ונתפייס הוא מכלל דר"מ סבר דאפילו במומין שבגלוי ואמאי והא ראה ונתפייס הוא יש לומר דקסבר ר"מ שיכול לטעון ולומר סבור הייתי שאני יכול לקבל ועכשיו איני יכול לקבל כדאמרי' בגמרא לקמן במלתיה דרשב"ג וזה ששתקתי לא שנתפייסתי בהם ומחלתי שחזקה אין אדם מתפייס במומין אלא סברתי שעל כל זאת אסבול מרוב אהבתה אבל עכשיו אין מתקבל הדבר בלבי והכי אמרינן לקמן בפרקין דקסבר ר' מאיר וחכמים סברי כיון דראה ונתפייס אין זו טענה. ע"כ:
וגם הריב"ש ז"ל כתב בחדושיו דר"מ אכולה מילתא פליג דאע"ג דמודה ר"מ היכא דראה ונתפייס דאמרינן ראה ונתפייס ס"ל דאפי' מומין פעמים שאין אדם רואה אותם שהיא מכסה עצמה ומסתירן וכן נמי ביש מרחץ באותה העיר אפשר שכשיש בה מומין אינה הולכת במרחץ ואם הולכת היא נזהרת שלא יראוה. ע"כ:
אבל ר"י בעל התוספות כתב דר"מ לא פליג אמומין שבגלוי מדפריך סתמא דתלמודא לעיל על פדחתו ראה ונתפייס הוא משמע דליכא מאן דפליג ואפשר דפריך לרבנן ומיהו אכתי איכא לאתויי ראיה דאי תימא הכין אם כן מצינו סמפון בעבדים לר"מ כגון בגלוי ולעיל קאמר סתמא דתלמודא שאין סמפון בעבדים אי דבראי הא קא חזי ליה הילכך לא פליג ר"מ אלא באם יש מרחץ באותה העיר והכי קאמר רבנן כי היכי דמודית לן במומין שבגלוי תודה לן במומין שבסתר ויש מרחץ באותה העיר. ולפי שיטתו ע"כ יש לנו לפרש דלא פליגי רבנן אלא אסיפא דנכנסה לרשות הבעל דאלו ארישא שארוסה היא יכול להיות שלא הכיר במומין אפילו הם בגלוי וכן כתוב בהגהת אשרי בשם ר"י ומרדכי דאי פליגי רבנן אפילו ארישא אטו מי פשיטא כולי האי בארוסה דידע ונתפייס עד דנימא דלא פליג ר"מ אמומין שבגלוי כלל אלא ביש מרחץ ודילמא בארוסה ס"ל לר"מ דאפילו מומין שבגלוי נמי יכול לטעון דלא ידע בהם ולא נתפייס אלא ודאי ס"ל לר"י ז"ל דבארוסה לא פליגי רבנן ובנשואה לא פליג ר"מ נמצא דליכא פלוגתא בינייהו במומין שבגלוי כלל. זו היא שיטת ר"י.
והקשו התוספות על שיטה זו הואיל ולא פליגי רבנן אלא בנשואה אבל בארוסה יכול לטעון לרב דמוקי כולה מתניתין כנסה ונמצאו עליה נדרים בקדשה על תנאי מה שייך לחלק בין מומין שבסתר למומין שבגלוי הואיל והתנה על מנת שאין בה מומין והתנאי הויא בשעת קדושין ובאותה שעה הא לא ידע אפילו מומין שבגלוי ועל הכל התנה אפילו אמומין שבגלוי וכיון שכן מה שייך לחלק אבל לשמואל דמוקי מתניתין שקדשה סתם וכנסה סתם ניחא לכך פירש רשב"א בתוספות דלא שני לן בין ארוסה לנשואה כלל דלעולם במומין שבגלוי איכא למימר ראה ונתפייס והילכך איכא למימר כיון דקא ידע ממומין שבגלוי אפילו בשעת קדושין אם כן כשהתנה לא על מומין שבגלוי נתכוון דאותם ראה ונתפייס אלא על מומין שלא ראה נתכוון וכשיש נמי מרחץ באותה העיר אית לן למימר שהתנה על מומין שאינם נבדקין על ידי מרחץ כגון ריח הפה ונכפה הקבוע לו זמן.
ומעתה לשיטה זו ע"כ הא דקאמרי רבנן אבל מומין שבגלוי כו' קאי בין ארשות האב בין ארשות הבעל דלא שני לן בין ארוסה לנשואה לענין מומין שבגלוי דלעולם לדעת רבנן אמרינן בהו ראה ונתפייס ור"מ פליג בארוסה דלא מכרעא כולי האי למימר בה דראה ונתפייס עד דנדחוק לשון משנתנו ונימא דלא פליגי רבנן ורבי מאיר במומין שבגלוי והא דפריך תלמודא לעיל גבי פדחתו והא ראה ונתפייס היינו משום דאיירי בכנסה ושפיר פריך תלמודא לעיל סמפון בעבדים ליכא דדרך האשה להסתיר עצמה ולהסתיר מומיה מה שאין כן בעבדים דהא קא חזי ליה ואינו מסתיר עצמו אבל כשכנסה הא ודאי שפיר ידע בהו כמו בעבדים ואי פליג ר"מ אפילו כשכנסה במומין שבגלוי אם כן משכחת לה סמפון בעבדים וזו היא שיטת רשב"א ולשון אינו יכול לטעון קשה קצת לשיטתנו דמשמע דטענתיה לא הוי טענה הא אלו אייתי ראיה דהיו בה מומין קודם שנתארסה הרי הוא פטור מן הכתובה ואלו לשיטתו ז"ל כיון דאפילו כשהתנה אמרינן דלא על מומין שבגלוי נתכוון הילכך אפילו הביא הבעל ראיה אינו מועיל לו כלום ואפילו בארוסה ולשיטת ר"י מצינן לפרושי דאיברא ודאי כשכנסה אפילו הביא הבעל ראיה אינו מועיל כלום במומין שבגלוי דהא ראה ונתפייס הוא מיהו בארוסה איכא למימר דאי אייתי הבעל ראיה מועיל לו ויפטר מהכתובה דאפשר דלא ידע וכדכתיבנא לעיל אבל אי לא אייתי ראיה לא מצי למטען דילמא עד שלא נתארסה היו בה מומין אלו דהא מומין שבגלוי אי אפשר דלא ידע בהו אדם בכל כך זמן ואלו הוו לה קודם שנתארסה מידע הוה ידע דכולא אית להו וכיון שכן הכי קיימי רבנן ארשות האב דקאמר ר"מ האב צריך להביא ראיה כו' ואי לא אייתי ראיה הבעל מהימן ולא בעי לאתויי ראיה כלל וקא אמרי רבנן במה דברים אמורים במומין שבסתר אבל במומין שבגלוי אינו יכול לטעון דמידע ידע וכדכתיבנא ומיהו אי אייתי ראיה מועיל בארוסה אבל בכנסה אפילו מייתי ראיה אינו מועיל לו כלום ומשום ארוסה נקט לשון אינו יכול לטעון כנ"ל פי' לפי' התוספות ז"ל:
גמ' טעמא דמייתי האב ראיה וכו' הא פרישנא לה שפיר במתני' בסייעתא דשמיא:
מני רבי יהושע אין להקשות דשניא ההיא דרבי יהושע דאפילו תימא משנתארסה נבעלה אכתי איכא למימר דבראשונה נבעלה ולא שייך בזה חזקת גופה ולהכי לא קאמר רבי יהושע שתהא היא נאמנת אבל הכא אי נולדו המומין לאחר שנתארסה ע"כ על הבעל ליתן כתובה די"ל דמ"מ במאי דפליגי הבעל עם האשה דהיא אומרת משארסתני נאנסתי והוא אומר עד שלא ארסתיך שייך שפיר בזה חזקת הגוף דעל טענתם הרי ספק בידינו על שעת אירוסין מה היא ואיכא למימר העמד הגוף על חזקתו והרי נולדה בתולה ואדרבה עדיפא טפי הך חזקה דאינה בעולה לפנינו כי אם מפיה ויש להאמינה במגו מה שאין כן הכא גבי מומין דהרי מומין לפניך ומה ראית לאמשוכי חזקת שלימה עד היום להעמידנה על חזקת שלימה עד היום שאני מוצא המומין אדרבה אימא איפכא כיון שהיא בעלת מום לפנינו כן היה אתמול ויומא אחרי עד יום לידתה שאפשר לומר שהיו בה המומין ולקמן נאריך עוד בזה בס"ד כנ"ל:

וכתב הריטב"א וז"ל מני ר' יהושע היא כו'. פי' דאי רבן גמליאל הא אמר התם דאיהי מהימנא כיון דאיהי ברי ואיהו שמא ומסיים לה חזקה דגופה דחזקת דגופה וטענת ברי דידה עדיפא מחזקת דממונא דידיה כיון דטענתיה בשמא והכא נמי הכי הוא דאיהי ברי ואיהו שמא שהבעל אינו יכול לטעון אלא שמא ע"כ.
וכבר כתיבנא לעיל בפ"ק לדעת רש"י ז"ל דעיקר טעמיה דרבן גמליאל משום חזקת הגוף טענת ברי לא מעלה ולא מוריד כלל וכדעת רב נחמן דקי"ל כותיה ובהכי רהיט בכולא סוגיין דלא אידכר הרב ז"ל טענת ברי כלל:
אתאן לר"ג כתב הריב"ש בחידושיו אף על גב דלא אמר רבן גמליאל אלא ברי ושמא אבל ברי וברי לא אמר כדאיתא לעיל בפרק האשה שנתארמלה הכא נמי ברי ושמא הוא דהיא ואביה טוענין ברי שמשנתארסה היו בה מומין אלו והבעל אינו יכול לטעון אלא שמא דמנא ידע ע"כ. וכן כתבו הרמב"ן והרשב"א אבל רש"י כתב אתאן לר"ג דאמר. התם היא נאמנת דחזקה דגופה עדיפא. ע"כ. פי' אזיל לשיטתיה והכל תלוי בחזקת הגוף וכדכתיבנא בסמוך ויש לחלק בין ברי וברי ושמא ושמא וקל להבין:
וז"ל רש"י במהדורא קמא בעל נאמן דעד שלא נתארסה הוממה ולא אמרינן העמד הגוף על חזקתו ולא היו בה קודם אירוסין אלא אוקים ממונא אחזקת מאריה אמרינן ולא יהיב בעל כתובה דר' יהושע דאמר בפ"ק לא מפיה אנו חיין וטעמא משום דלית ליה חזקת הגוף בלא חזקת ממון. אם כן מהימן משום דאמרינן העמד הגוף על חזקתו ולא היה בה קודם שנתארסה ונוטלת כתובה דבתר חזקת ממון לא אזלינן כר"ג דאמר דנאמנת לומר משארסתני נאנסתי וטעמא משום דאזיל בתר חזקת הגוף וקודם אירוסין היתה בתולה. ע"כ:
מי ששנה זו לא שנה זו ואם תאמר אם כן אמאי נקט ברישא עודה ברשות האב וסיפא נכנס לרשות הבעל איפכא הוה ליה למתניא דהויא רבותא טפי בתרווייהו וכתב רש"י ז"ל מי ששנה זו לא שנה זו. רישא לר' יהושע וה"ה לכנסה לרשות הבעל וסיפא לר"ג וה"ה לעודה בבית אביה שאין לנו טעם לחלק בין עודה בבית אביה לנכנסה לחופה. ע"כ. פי' כיון דאין טעם לחלק אין כאן רבותא טפי וכל בבא מינייהו נשנית באפי נפשה ומאן דשנה זו לא שנה זו הלכך ליכא לאקשויי כולי האי אמאי שניה בלישנייהו רישא מסיפא דכל חד נקט לישניה ורבי סדרינהו כדאשכח להו ותנא דרישא היינו כר' יהושע ולר' יהושע ודאי לא שני ליה דה"ה דנכנסה לבית הבעל דהא פלוגתייהו בנכנסה לרשות הבעל אלא משום דס"ס עיקר טענתייהו באירוסין תלוי דהיא משארסתני אומרת נאנסתי והוא אומר עד שלא ארסתיך וסתמא דמלתא מיירי בענין שא"א להיות שנאנסה תחת בעלה לכך נקט תנא דרישא דסתים לר' יהושע מילתיה בנולדו בה מומין ועודה בבית אביה ומאן דסתים אליבא דרבן גמליאל דהיינו תנא דסיפא נקט מילתיה בנכנסה לחופה משום דסוף סוף מילתיה דרבן גמליאל בנכנסה לרשות הבעל הוא כיון דאית טעם לחלק נקט במילתיה ומי ששנה זו לא שנה זו ורבי כדאשכחינהו תנינהו כנ"ל:
וז"ל ריב"ש ז"ל בחידושיו תברא מי ששנה זו לא שנה זו פרש"י ז"ל ורישא רבי יהושע וה"ה לנכנסה לרשות הבעל וסיפא רבן גמליאל וה"ה לעודה בבית אביה וקשה וליתני תרווייהו בחדא לישנא תרוייהו בעודה בבית אביה או תרווייהו בנכנסה לרשות הבעל או דליתני בעודה בבית אביה הבעל צריך להביא ראיה כר"ג דהוי רבותא טפי ובנכנסה לרשות הבעל על האב להביא ראיה כרבי יהושע דהשתא הוי נמי רבותא טפי לדידיה.
לכך פירשו בתוס' דתנא דרישא ותנא דסיפא כי היכי דפליגי בפלוגתא דרבן גמליאל ורבי יהושע פליגי נמי בפלוגתא אחרינא דלתנא דרישא דוקא נקט עודה בבית אביה דאי נכנסה לרשות הבעל אין האב צריך להביא ראיה אלא אף אם הבעל יביא ראיה שקודם שנתארסה היו בה אינו יכול לטעון כיון שנכנסה לרשותו דחזקה אין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו ולית ליה לתנא דרישא חזקה דאין אדם מתפייס במומין ומ"ה נקט בסיפא מילתיה בנכנסה לרשות הבעל על הבעל להביא ראיה לאשמועינן דבראיה מיהא סגי ליה ולא אמרינן אין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו אלא חזקה אין אדם מתפייס במומין ואין זה נכון דהוה להו לגמרא לפרושי הך פלוגתא והנכון כפי' רש"י ולקושית התוס' יש לתרץ דאורחא דתנא למנקט הכי כי היכי דלא לתחזי להדיא דסתרן אהדדי רישא לסיפא משום הכי נקטינהו הכי דמשמע לכאורה דלא פליגי. ע"כ:
וכן תירצו הרא"ה דמשום דמתחזי מתניתין דתיתי כולה בחדא שיטה קתני הכין ואינו מחוור לי דהא מי ששנה זו לא שנה זו ורבינו הקדוש בלישנא דאשכח תנינהו וכדכתיבנא ומה שכתבתי לתרץ פירושו של רש"י נראה לי נכון.
ודע דלפי מאי דפרש"י ז"ל תברא לשון קושיא דקשיא רישא לסיפא וכן פי' בערוך בלשון שני הלכך אין לנו לפרש כפי' התו' כלל דכיון דמחמת דקשיא רישא לסיפא דחקינן למימר מי ששנה זו לא שנה זו הלכך אין לך לטפויי פלוגתא אחריתי דלא שייכא אקושיית רישא לסיפא ואדרבא אם באת לחלק בין עודה בבית אביה לנכנסה לרשות הבעל מעתה לא תקשי מרישא לסיפא אלא מדאקשת מרישא לסיפא אלמא דאין טעם לחלק בין עודה בבית אביה לנכנסה לחופה ושפיר מצינן לשנויי מי ששנה זו לא שנה זו וכדפרשי' אבל למאי דפריש ר"ח תברא לשון שבועה ומאן דמשתבע לאו על דבר הידוע קא משתבע אלא על דבר שיש לו פנים לכאן ולכאן אלמא דלא מכרעא קושית רישא לסיפא כולי האי ומצינן לחלוקי בינייהו אלא דקא משתבע דהכין הוא קושטא דמלתא ואפשר דקבלה בידו היתה כך והלכך קושית התוספות קושיא אלימתא היא ולית לה פתרי אלא לטפויי עוד פלוגתא בינייהו ושפיר מטפינן פלוגתא דהא מכח שבועה קא אתי כנ"ל. ולשיטת רש"י אכתי דחוק קצת דנקט תנא דסיפא נכנסה לרשות הבעל ולא קצר ותנא נשאת א"נ נכנסה לחופה אלמא דאיכא קפידא בכניסתה לרשות הבעל ולמאי דכתבו התוספות ניחא ולאוקימתא דרבא ניחא טפי:
וז"ל הריטב"א מי ששנה זו לא שנה זו פי' דרישא רבי יהושע וסיפא רבן גמליאל תנא רישא בבית אביה וה"ה בבית חמיה ותנא סיפא בבית חמיה וה"ה לבית אביה. ואם תאמר כיון דכן איפכא הוה ליה למתני ברישא בית חמיה ובסיפא בית אביה והוי רבותא דלר' יהושע אפילו בבית חמיה שהספק נמצא ברשותו על האב להביא ראיה דחזקה דממונא עדיפא ולר"ג אפי' בבית אביה על הבעל להביא ראיה ואף ע"פ שלא נמצא הספק ברשותו וי"ל דפשיטא ליה דרבן גמליאל ור' יהושע לא שני לן בינייהו ולא הוי בהא רבותא טפי מהא דלרבן גמליאל כולה מלתא תליא בחזקת הגוף וטענת ברי ולר' יהושע תליא בחזקת ממון ולאשמועינן דאיהו לא קפדי אלא בהא נקטה בלישנא דמתני' כנ"ל.
ובתוס' תירצו דמשום דפליגי בהדי רבנן דסיפא בדין מומין שבגלוי נקטו רישא בהאי לישנא וברישא לרבי יהושע נקט בית אביה משום מומין שבגלוי דאלו בבית חמיה ודאי מודה רבי יהושע שעל הבעל להביא ראיה שלא ראה אותם דאי לא ודאי אמרינן דראה ונתפייס הוא ובסיפא רבן גמליאל אשמועינן רבותא דאפילו בבית חמיה אם הביא הבעל ראיה שעד שלא אירסה היו בה מומין אלו אינו נותן לה כתובה ולא אמרינן ראה ונתפייס הוא ע"כ. ותוספות אחרות נזדמנו לו לרב שהתוס' שלנו לא פירשו כן ולא מצו נמי לפרושי הכין כעין מאי דכתיבנא במתניתין עלה דמומין שבגלוי דוק ותשכח:

אמר רבא לא תימא ר' יהושע לא אזיל כו'. הקשה ר"מ אמאי נטר רבא במילתיה עד הכא הוה ליה לאקבועי למילתיה בפ"ק גבי פלוגתא דרבי אליעזר ור' יהושע ותירץ דרבא אדרבי אלעזר קאי והכי קאמר לדידיה לא בעי לאוקומי שום סתמא כרבי יהושע כיון דלא קיימא לן כותיה ומתרצנא דמתניתין כולה כר"ג כדאמרינן בסמוך כאן נמצאו כאן היו אבל היה תמוה על דברי ר' אלעזר דאוקי רישא כר' יהושע וסיפא כר"ג משום דמסופק אי הלכה כרבן גמליאל או כרבי יהושע כיון דבחדא בבא סתם בתרווייהו וזהו דוחק וטפי הוה ליה לאוקומי כולה כר"י ורישא לענין כתובה ודייקינן הא לא מייתי האב ראיה בעל מהימן ולא יתן לה כתובה וסיפא לענין גט ודייקינן הא לא מייתי בעל ראיה אב מהימן וצריך ליתן לה גט ויהא אסור בקרובותיה דר' יהושע אזיל בתר חזקת הגוף היכא דליכא חזקת ממון כנגדה. הרא"ש ז"ל:
והרא"ה ז"ל פירש דהך דרבא היינו כמו הקדמה למאי דבעי לתרוצי דאיהו בעי לאוקמי מתני' כולה בין לר' יהושע בין לרבן גמליאל והיינו דהקדים מעיקרא לפרושי דכי לא אזיל ר' יהושע בתר חזקה דגופא היכא דאיכא חזקה דממונא אבל היכא דליכא חזקה דממונא אזיל בתר חזקה דגופא והא דמוקים לה למתניתין אליבא דתרווייהו לרבי יהושע לענין גט דלענין כתובה אפי' בסיפא על האב להביא ראיה אלא כתובה ודאי לית לה ולא איירי במתניתין אלא לענין גט וגבי איסורא ודאי כיון דליכא חזקה דממונא אזלינן בתר חזקה דגופא והיינו דקאמר כאן נמצאו וכאן היו הלכך ברישא דאכתי איתא בבית אביה על האב להביא ראיה ואם לא הביא ראיה אינה צריכה גט וסיפא על הבעל להביא ראיה ואם לא הביא ראיה הרי היא צריכה גט ואליבא דר"ג אתיא בין לענין גט בין לענין כתובה והיינו דברישא על האב להביא ראיה ואם לא הביא ראיה אינה צריכה גט ואין לה כתובה דאמרינן כאן נמצאו וכאן היו ובסיפא על הבעל להביא ראיה ואם לא הביא ראיה צריכה גט ויש לה כתובה. כן פי' הרא"ה. והריטב"א נמי פי' כן דלהכי טרח רבא לומר כאן לא תימא טעמא דר' יהושע כו' משום דבעי לפרושי דמתני' אתא אפילו כרבי יהושע ולא לענין הכתובה אלא לענין הגט דליכא חזקה דממונא וכי ליכא חזקה דממונא אזיל ר' יהושע בתר חזקה דגופא ובסיפא דאיכא כאן נמצאו וכאן היו עדיף מחזקה דגופא והיינו דנקטינן סיפא כאן נמצאו וכאן היו דאלו לרבן גמליאל בלאו הכי נמי איהי מהימנא משום חזקה דגופא וטענת ברי אלא משום ר' יהושע נקטינן לה דאי לאו הכי חזקה דגופא עדיפא ליה נמי כיון דליכא חזקה דממונא וכאילו אמר מודה ר"ג ברישא משום כאן נמצאו וכאן היו ומודה ר"י בסיפא משום כאן נמצאו וכאן היו ע"כ. ודוחק להעמיד משנתנו לענין גט דהא קתני ברישא ונסתחפה שדהו דמשמע דאיירי לענין ממונא וכדקתני באינך משניות דפ"ק ועוד דאין סברא דמשום סברא קלישתא דכאן נמצאו וכאן היו תצא אשה בלא גט כיון דכבר היא מוחזקת באשת איש ואנן בעינן לפרושי נמי דרבא בעי לתרוצי מתניתין אליבא דר' יהושע ולאו לענין גט אלא לענין כתובה ומתרצנא נמי אגב אורחין אמאי טרח רבא לומר כאן לא תימא כו' וכדבעינן למכתב בס"ד ובר מן דין מצינן לתרוצי דלהכי קאמר רבא הכא לא תימא ר' יהושע כו' משום דאי טעמיה דרבי יהושע משום דלא אזיל בתר חזקה דגופה הלכך רבן גמליאל דפליג עליה הכי קאמר דאזלינן בתר חזקה דגופה ומיהו אינו שולל דלא נזיל בתר חזקה דממונא כלל דאפשר דחשיבא ליה חזקה דממונא קצת ומיהו לא כחזקה דגופא והלכך לקמן במסקנא כד מהדרינן בתר חזקה לאשכוחי חדא במקום תרתי הוה לן למחשביה נמי חזקת ממון והוי להו תרתי במקום תרתי ותקשי לרבא אבל השתא דטעמיה דר' יהושע משום דחשיב ליה חזקת ממון הלכך רבן גמליאל דפליג עליה קאמר דחזקת ממון לא חשיבא כלל ולאו כלום הוא כנגד חזקת הגוף וכיון דכן שפיר משני רבא במסקנא דמשנתארסה הוה ליה חדא במקום תרתי ולא חשיבא חזקה דממונא כלל וכמו שתירץ רש"י לקמן כנ"ל וריב"ש תירץ בענין אחר וכדבעינן למכתב קמן בס"ד:

לא תימא רבי יהושע לא אזיל בתר חזקה דגופא כלל לכאורה משמע דהא אתא לאשמועינן דלא נימא דלא אזיל בתר חזקת הגוף ואפי' אין דבר מכחישו כלל והא ודאי ליתא דלא אסיק אדעתיה דשום חכם דר' יהושע יסבור כן דהא חזקה דאורייתא היא דאמרינן בפ"ק דחולין מנא הא מלתא דאמור רבנן אוקי מלתא אחזקתיה ומייתי לה מקרא אלא הכי קאמר לא תימא ר' יהושע לא אזיל בתר חזקה דגופה כלל אפילו היכא דאין חזקת ממון כנגדה ומיהו יש חזקה אחרת כנגדה אבל קשה דלשון כלל לא דייק דאפי' דמאן דקאמר לא תימא כו'. לעולם הוה אזלינן בתר חזקת גופה ומאי קאמר לא תימא כו' בתר חזקת דגופה כלל. רש"י כתב וז"ל לא תימא ר' יהושע לא אזיל בתר חזקה דגופה כלל. אפי' במקום שאין חזקת ממון עומדת כנגדה להכחישה פי' לפי' הא ודאי לא אתא רבא למימר דלא נימא דרבי יהושע לא אזיל בתר חזקת דגופה כלל דפשיטא וכדכתיבנא אלא בדאיכא חזקת ממון קא מיירי והכי קאמר לא תימא בדאיכא חזקת ממון לא אזיל בתר חזקת הגוף כלל פי' כגון במשנתנו דאיכא תרתי ענין הכתובה וענין הגט וכיון דחזקת ממון מבטל כח חזקת הגוף הוה ליה כאלו אין כאן חזקת הגוף כלל ואפי' מה שאינו כנגד חזקת ממון כגון לאצרוכה גיטא לא תבעי דהרי היא מבוטלת מכח חזקת ממון לענין כתובה והוה ליה כאלו אין כאן חזקת הגוף כלל וגט נמי לא בעיא לא תימא הכין אלא מה שכנגד חזקת הממון לבד הוא בטל מחזקת הגוף אבל מה שאינו עומד כנגד חזקת הממון אפי' איכא מצד אחר חזקת ממון אזיל שפיר בתר חזקת הגוף לאצרוכי גיטא וכדכתיבנא והאי פירושא שייך שפיר למאי דכתב הרא"ש בשם רבינו מאיר וכדכתיבנא בסמוך דוק ותשכח. א"נ יש לפרש לשון רש"י ז"ל בענין אחר וכדבעינן למכתב קמן בס"ד ומ"מ מתרצא מיהא שפיר דרבא אתא לאשמועינן חידושא בסברת רבי יהושע. עוד יש לי לפרש כדמשמע לכאורה ולא תקשי פשיטא דכי אמרינן מקרא אוקי מלתא אחזקה היינו סיפא דאין שור שחוט לפניך כגון גבי הסגר הבית דפ"ק דחולין דלא ידיע אי בצר הנגע בשעת הסגר ולכך אמרינן אוקי מלתא אחזקה אבל היכא דהשור שחוט לפניך כגון הכא דתרי מומין לפניך איכא למימר דדילמא סבר רבי יהושע דלא אזלינן בתר חזקה אפי' שלא במקום חזקת ממון ושום חזקה אחרת כנגדה דהיא עצמה שוברה בצדה דמה ראית לומר העמידנה בחזקת שלמה כל מה שתוכל כיון דנולדה שלמה אימא איפשר העמידנה בחזקת מומין כל מה שתוכל כיון דהרי מומין לפניך ומיהו קשיא להו לתוס' דלמה ליה לאורוכי כולי האי ולמימר אבל היכא דליכא חזקה כו' דהא במאי דקאמר רבא לא תימא ר' יהושע כו' אלא כי לא אזיל ר' יהושע בתר חזקה דגופה היכא דאיכא חזקה דממונא ואמאי האריך תו ואמר אבל היכא דליכא חזקה דממונא כו' לכך פירשו בתוספות דהא אתא לאשמועינן דאף על גב דאיכא חזקה אחרת כנגד חזקת הגוף שמגרעת כחה כי הכא דאיכא חזקה אחרת דהעמידנה בחזקת פנויה והיו בה מומין קודם שנתארסה וקדושי טעות הוו ואפ"ה אי לאו חזקת ממון הוה אזיל ר' יהושע בתר חזקת הגוף והשתא הוה דומיא דההיא ראיה דמייתי:
וז"ל ריב"ש בחידושיו פירשו בתו' דרבא אתא לאשמועינן דאזלינן בתר חזקה דגופה אפילו היכא דאיכא חזקה אחרת כנגדה שמכחשת כח חזקת הגוף כי הכא דאיכא למימר העמידנה על חזקת פנויה ומעיקרא הוה מום ואינה מקודשת וקמ"ל דלעולם אזלינן בתר חזקה דגופה ובחזקת שלימה היא טפי משאר חזקות בר מחזקה דממונא והשתא אתי שפיר הא דמייתי לה תלמודא הכא דהא לעיל בפ"ק גבי מילתיה דרבי יהושע הוה ליה לאתויי ולא הכא דהא לא אתמר לתרוצי למתניתין אבל השתא ניחא דמשום דבמתניתין איכא חזקת דפנויה שמכחשת חזקת הגוף אשמועינן דלא תימא דטעמא דר' יהושע משום דלא אזיל בתר חזקת הגוף כיון שיש חזקה דפנויה כנגדה אלא טעמא דרבי יהושע משום חזקה דממונא אבל היכא דליכא חזקה דממונא אזיל בתר חזקה דגופה טפי משאר חזקות. ע"כ:
והקשו בתוס' לפי שיטתם דאמאי הוה אזיל ר' יהושע בתר חזקת הגוף הא הוי חדא במקום תרתי דאית לן למימר העמידנה בחזקת פנויה דאין לה כתובה וכ"ת אדרבה העמד אשה בחזקת שלימה והשתא הוא שנולד המום הרי מום לפניך ואיתרע חזקתה וכי האי גונא אמרינן גבי מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו על גביו למפרע הן טמאות משום דאמרינן העמד טמא על חזקתו ואימור לא טבל ואם תאמר העמד מקוה על חזקתו ואימור לא חסר הרי חסר לפניך ואע"ג דיש לחלק דההיא דמקוה הוו להו תרי חזקות בתרי גופים מוחלקין חזקת טמא וחזקת מקוה ומכרעיה דחזקת טמא עדיפא משום דחזקת מקוה איתרעי אבל הכא ליכא למימר הכי מכל מקום הכא נמי איכא למימר הכי דהרי מומין לפניך הויא חזקה דכיון דמומין לפניך העמידנה בחזקת מומין כל מה שתוכל וחזקת פנויה בהדה הוו להו תרי וחזקת שלימה הויא חדא וחדא במקום תרתי לא אמרינן. ותירצו בתוספות דחזקת פנויה חשיבא כמאן דליתא כלל לגבי חזקת הגוף משום שעומדת לינשא ולמאי דפרישנא ניחא טפי כלל דלא חשבינן חזקת פנויה לחזקה דאנן על הכתובה באנו לדין דמספקי' בשעת אירוסין אי שלימה הויא ויש לה כתובה או בעלת מום הויא ולית לה כתובה אבל על הקדושין לא מספקי' דהרי היא מקודשת לפנינו ולא נפל הספק על הקדושין כלל וחזקת פנויה נמי לא חשיבא כלל אפילו שלא כנגד חזקת הגוף כיון דעומדת לינשא ומשום הכי גריעא חזקת פנויה משום דהרי מומין לפניך וכדכתיבנא ולכך היינו אומרים דלרבי יהושע לא אהני חזקת הגוף כלל וכדפרשי' לעיל כנ"ל:

אם בהרת קודם לשער לבן טמא כתב רש"י במהדורא קמא אם בהרת קודם לשער לבן כו'. שכך כתוב בפרשה וגזרת הכתוב היא דכתיב וראה הכהן את הנגע בעור הבשר ושער בנגע הפך לבן שנתלבן השער מתוך הבהרת דהיינו בהרת קודם לשער הלבן וטמאו הכהן ע"כ. פי' הוקשה לו דתקשי רישא לסיפא דמדתני אם בהרת קודם לשער לבן טמא משמע הא נולדו שניהם בבת אחת טהור ומדקתני סיפא אם שער לבן קודם לבהרת טהור משמע הא שניהם בבת אחת טמא ואי דייקת בדיוקא דרישא תקשי אמאי ספק טמא והרי כאן ספק ספיקא ולהקל ותירץ רש"י דנקט בהרת קודם לשער לבן משום דהכי כתיב בקרא וה"ה שניהם בב"א ועיקר טעמא דמלתא היינו דכל שנתלבן השער מתוך הבהרת אפילו באו שניהם בבת אחת בהרת קודם לשער לבן מקרי ואי ספק היינו פלוגתייהו דר' יהושע ורבנן ואין כאן אלא חדא ספיקא אם נתלבן השער מהבהרת או הוא מעצמו לבן כנ"ל. ובמהדורא בתרא קצר וכתב טעמא דהכי כתיב בקרא שער לבן בבהרת. עד כאן:
ועוד נראה דבזה תירץ קושית התוספות דמאי טעמייהו דרבנן דמטמאי ואמאי לא אזלינן בתר חזקה ותירץ דהכי גזר הכתוב דכל היכא דאשכחן שער לבן בבהרת דהרי הוא טמא אם לא נודע בבירור שהיה שם זה השער לבן קודם לבהרת דהיינו שער לבן בלא בהרת אבל כל היכא דלא ידעינן אלא שער לבן בבהרת הרי הוא טמא. כן נראה לפרש לשון של מהדורא בתרא אבל הלשון של מהדורא קמא יש לפרש דכיון דטעמא דקרא משום שנתלבן השער מתוך הבהרת הרי אורחיה דשער להתלבן מחמת הנגע ולהכי טמא וכן תירצו התוס' בפ' כל היד ע"ש. ור"ת תירץ דלהכי אמרי רבנן ספק טמא ולא אזלי בתר חזקה משום דמיירי כשנזקק לטומאה שהיה בו נגע אחר כו' ככתוב בתוספות והשתא מייתי שפיר למאי דקאמרי הכא דאזיל רבי יהושע בתר חזקה דגופה אע"ג דאיכא חזקת פנויה כנגדה כמו שפירשו התוס' דהכי נמי קיהה וטיהר ר' יהושע גבי נגע משום דאזיל בתר חזקת הגוף והעמידנו בחזקת שלא היה בו נגע אע"ג דאיכא למימר העמידנו בחזקת טומאה שכבר נטמא בנגע אחר מ"מ בנגע זו לא איתרע חזקתו. והקשו בתו' השתא דאמרינן דהאי שמעתין דמי ממש לההיא דספק קדמה בהרת לשער לבן דהכא איכא חזקת פנויה והתם נמי נזקק לטומאה ואיכא חזקת טומאה נגד חזקת הגוף מעתה תקשי היכי יליף מהתם דשאני התם דכתיב קרא לטהרו או לטמאו דפתח בו הכתוב לטהרה תחלה פי' דהוה ליה לסיומי הפרשה בטהרה דבסוף הפרשה הוא דכתיב ופתח בטהרה תחלה לאשמועינן דספיקו טהור ותירצו בתוספות דמהתם גמרי' ועיין בפי' רבי שמשון ז"ל למס' נגעים סוף פ' רביעי ולשיטתנו ניחא דהכא אין שום חזקה כנגדה דחזקת פנויה לא חשיבא וכדכתיבנא וכי אצטריך לטהרו או לטמאו היינו היכא דנזקק לטומאה והכי מייתינן מהתם כיון דקרא מטהר אפילו נזקק לטומאה דאיכא חזקת טומאה כנגדה אלמא היכא דליכא שום חזקה כנגדה כגון הכא בשמעתין לא איצטריך קרא ופשיטא דאזלינן בתר חזקת הגוף. עוד הקשו בתוספות לשיטתם דלא חשיבא ריעותא הא דהרי מומין לפניך מעתה תקשי דהרי ראוה מדברת או מעוברת דליכא חזקה דממונא ולא אזיל ר' יהושע בתר חזקה דגופה וריעותא דנסתרה ומעוברת לא חשיבא כיון דהרי מומין לפניך לא חשיבא שום ריעותא אפילו כדי לאשמועינן רבותא דלא נימא דר' יהושע לא אזיל בה בתר חזקה דגופה אלא משום חזקת פנויה היא דאמר רבא לא תימא כו' וכמו שכתבו התוס' ז"ל ותירצו בתו' דהתם מעלה עשו ביוחסין והריטב"א תירץ דכיון דנסתרה רגלים לדבר שלא בדקה ובטלה חזקת גופה ע"כ. ואתי שפיר לשיטתנו ולא לשיטת התוס' וכדכתיבנא. ואם תשאל לשיטת התוס' כיון דכי לא נזקק לטומאה אפילו ספק טהור אמאי קתני שער לבן קודם לבהרת טהור אפילו ספק נמי טהור ונזקק לטומאה אינו מעלה ומוריד היכא דשער לבן קודם לבהרת תשובתך להכי נקט הכי משום דבעי לאורויי דרישא דקרא דהכי דרשינן שער לבן בבהרת משמע שהבהרת קדמה וזהו שכתבו התוס' שער לבן קודם לבהרת טהור דריש מדכתיב שער לבן בבהרת משמע שהבהרת קדמה ע"כ א"נ משום דרש"י ז"ל כתב טעמא דהכי כתיב בקרא שער לבן בבהרת. ותירץ קושיות התוספות כדכתיבנא לכך כתבו התוס' דלא שמענו מהך קרא לטמא הספק וכמו שפירשנו לעיל ולא איצטריך קרא לטמא אלא לטהר שער לבן קודם לבהרת דדוקא קדמה הבהרת הוא דטמא אבל כל שלא ידעינן שקדמה הבהרת הרי הוא טהור וע"כ נצטרך לתרץ דבנזקק לטומאה קא מטמאי רבנן כנ"ל:
גרש"י ז"ל ורבי יהושע אומר כהה ופי' ז"ל רבי יהושע אומר שדינו ככהה הנגע שהוא טהור ואינו נכון דבמסכת נזיר פרכינן עלה ודילמא כהה וטמא והנכון דה"ג ור' יהושע כהה וכן היא בתוספתא ואית דגרסי קיהה והכל ענין אחד הוא שהכוונה לומר כי רבי יהושע הקשה וערער בדבר ואית דגרסי קיהה מלשון קהו בה קהייתא ואית דגרסי כיהה והוא מלשון ולא כיהה בם דגבי בני עלי וכבר פירשתי במסכת נזיר בס"ד ואיכא למידק דאלו התם פרכינן ודילמא כיהה וטמא ופרקינן הואיל ופתח בו הכתוב תחלה בטהרה לטהרו או לטמאו ואלו הכא אמרינן דטעמא דר' יהושע משום דאזיל בתר חזקה דגופה והנכון דלרבא ההוא קרא אסמכתא בעלמא הוא דהא ודאי לאו ראיה ברורה היא דבחד מינייהו הוה ליה לקרא למפתח והוי יותר טוב לפתוח בטהרה וכן תירץ הראב"ד ובתוס' תירצו בענין אחר. הריטב"א ז"ל:
ור"ת גריס ור' יהושע קיהה פי' עמד למנין דקיהה לשון אסיפה כמו מקהו אקהייתא בשוקא והשתא פריך התם בשלהי נזיר אימא עמד למנין והביא ראיה לדברי ת"ק וכמו שכתוב בתוס' בפרק כל היד. ורש"י תירץ בפי' המשניות דאפילו אי גרסינן רבי יהושע אומר כהה יש לתרץ דשפיר פריך התם בנזיר דיש כהה שאינו טהור כי ההיא דתנן בהרת עזה ונעשית כהה שעומד בארבע מראות דלא נתמעטה מארבע מראות ואכתי הוקשה לו ז"ל עיין בפירושיו שם ואפשר דלהכי כ' רש"י רבי יהושע אומר כהה. כדמפרש רבה. ע"כ. כלומר דצריכין אנו לפירושו של רבה ואילולי פירושו לא היינו יודעין אי טהור אי טמא קאמר ואפשר דלהכי קאמר ר' יהושע כיהה ולא אמר טהור להדיא כי היכי דלא נימא דר' יהושע טיהר משום חזקה וכמו שהקשו התוספות אבל השתא דקאמר כיהה אלמא דה"ק דהרי הוא ככהה הנגע ממראהו שהוא טהור מדינא ולא מדין חזקה ורש"י ז"ל כתב עוד בשם ר' משה הדרשן דגרסי' ור' יהושע קיהה מאי קיהה אמר רבא קיהה וטיהר כאדם שמקהה שיניו על חברו ואינו משגיח לדבריו כלומר קיהה בדבר ונחלק וטיהר וכן מצאתי בת"כ ור' יהושע קיהה טיהר אלמא ס"ל העמד הגוף על חזקתו ולא תטמאנו מספק. ע"כ. ולזאת הגירסא אפילו תימא דכי טיהר ר' יהושע בשלא נזקק לטומאה טיהר והכא איכא חזקת פנויה כנגדה אפ"ה מייתי ראיה כיון דקיהה רבי יהושע על רבנן דמטמאי אלמא דס"ל לר' יהושע דגדולה מזו אמרינן דהעמד הגוף על חזקתו ולכך רתח והקהה את שיניו אמאן דמטמא אפילו בכה"ג וכיוצא בזה אמרינן בזבחים בסוף פרק שני ובחולין פרק אלו טרפות גבי נשתברו רוב צלעותיה:

רבא אמר רישא כאן נמצאו וכאן היו וכו'. ואיכא למידק טובא בהאי שמעתא חדא כיון דרבא אתא לאוקמי מתני' כר"ג למה ליה למנקט סיפא כלל לישני בקוצר רישא כאן נמצאו וכאן היו ועוד דקשיא מדידיה אדידיה דמדקאמר רישא כאן נמצאו וכאן היו משמע דחזקת הגוף לחודה מהניא אי לא יש כנגדה כאן נמצאו וכאן היו ושוב קאמר סיפא כאן נמצאו וכאן היו דאלמא משמע דמשום דקא מסייע לחזקת הגוף כאן נמצאו וכאן היו הוא דקא מהניא חזקת הגוף הא חזקת הגוף לחודה לא מהניא ועוד כי אותיב אביי לרבא ממתני' ומהדר ליה משנתארסה דאיכא למימר חזקה אין אדם שותה כו' מאי קאי פריך עליה אי הכי עד שלא תתארס כו' והא לא מהימנינן ליה אלא משום חזקת הגוף ועד שלא תתארס אין כאן חזקת הגוף כלל ואף על גב דקא משני משום דאיכא למימר חזקה אין אדם שותה כו' לא נדי מטעמא דחזקת הגוף כלל דאיכא תרתי קא משני.

ויש ספרים דגרסי א"ל משנתארסה היינו טעמא משום דאיכא למימר חזקה אין אדם שותה כו'. ומהאי לישנא משמע דאין כאן אלא האי טעמא דחזקה אין אדם שותה כו' ולכך פריך אי הכי עד שלא תתארס כו' פירוש כיון דעיקר טעמא משום דחזקה אין אדם שותה כו' ואינו מחוור דאכתי מנא ידע דאהאי טעמא בלחוד קא סמיך עד דפריך עליה אי הכי כו' דילמא משום דאיכא תרתי וכדמשני ליה ועוד דברוב הנוסחאות לא גרסינן היינו טעמא אלא א"ל משנתארסה משום דאיכא למימר חזקה אין אדם שותה כו' ומעתה קשיא טובא מנא ידע דאההיא טעמא בלחוד קא סמיך עד דפריך עליה ועוד מאי קא מהדר ליה אלא משנתארסה משום דאיכא תרתי כו' מאי אלא דקאמר והא מעיקרא נמי הכי מתרץ. וריב"ש ז"ל כתב בחדושיו וזה לשונו אלא משנתארסה משום דאיכא תרתי חזקה לאו מיהדר קא מהדר ביה מתירוצא קמא אלא פרושי קא מפרש דמעיקרא כי קאמר חזקה אין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו משום האי טעמא הא דאיכא חזקה דאין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו בהדי חזקת הגוף אלא שהמקשה לא הבין דבריו ע"כ. ואינו מחוור:

וכתב הריטב"א ז"ל וז"ל אמר רבא רישא כאן נמצאו כו'. פרש"י ז"ל וכולה חד תנא הוא ור"ג היא ומודה ר"ג דרישא דכיון דברשות האב נמצאו עליו להביא ראיה וההיא דהנושא את האשה אפילו שכבר נכנסה לרשות הבעל וברשותו נמצאת שאינה בתולה אבל כרבי יהושע ליכא לאוקמה ולמימר דמודה ר' יהושע בסיפא דכיון דברשות הבעל נמצאו על הבעל להביא ראיה דהא במתני' דהנושא ברשות הבעל נמצאו ואפ"ה פליג ר' יהושע ולא חש רבא לומר דלעולם כולה ר"ג משום דפשיטא דלא אפשר לאוקמא כרבי יהושע מטעמא דכתיבנא ע"כ.
ולי נראה לפרש דברי רש"י בפנים אחרות ודע דהא כתיבנא לעיל דהרא"ה והריטב"א פירשו דרבא אתא לאוקמי מתני' כולה בין לרבי יהושע בין לרבן גמליאל ולר' יהושע איירי מתני' לענין גט וכדכתי' לעיל אלא דקשיא לי על פירושם דלא מצינן לאוקמי מתני' לענין גט וכדכתיבנא לעיל. ונראה לי דאיברא ודאי דאוקמתי' דרבא לרבי יהושע נמי מתוקמ' ואפילו תימא דמתני' איירי לענין כתובה וה"פ דשמעתין מתני' ודאי מתוקמא שפיר כר'יהושע דע"כ לא קאמר רבי יהושע דלא אזלינן בתר חזקה דגופא אלא דוקא גבי משאסרתני נאנסתי דמדקתני הנושא את האשה כו' משמע שתכף שנשאה נולד מחלוקת זה ביניהם אע"פ שאי אפשר לומר דמשנשאת נאנסה ולפי' אינה יכולה לטעון אלא שמשנתארסה נאנסה וכיון דע"כ בבית אביה נבעלה לכך אמר ר' יהושע לא מפיה אנו חיין ואינה נאמנת דלא אזלינן בכה"ג בתר חזקת הגוף אבל בסיפא דמשנתנו דנכנסה לרשות הבעל ואפשר דבאו לה המומין לאחר שנכנסה לבית הבעל אפילו רבי יהושע נמי מודה דעל הבעל להביא ראיה דכל כה"ג אזלינן בתר חזקת הגוף כיון דקא מסייע ליה כאן נמצאו וכאן היו.

ואם תשאל היכא מצינן למימר דרבא אתא לאוקמה אפי' כר' יהושע והא רבא גופיה קאמר לעיל לא תימא ר' יהושע לא אזיל בתר חזקה דגופה כלל אלא כי לא אזיל רבי יהושע בתר חזקה דגופה היכא דאיכא חזקה דממונא וכו'. אלמא דכל היכא דאיכא חזקה דממונא לא אזיל בתר חזקה דגופא כלל. תשובתך כל היכא דאיכא מאן דמכחיש לחזקה דממונא ואי תדע לך סיפא דמתני' דאיכא כאן נמצאו וכאן היו דקא מסייע לחזקה דגופה ומתרע ליה לחזקה דממונא אי אמרת דניזיל בתר חזקה דממונא לאו משום דכח חזקה דממונא עומדת נגד חזקה דגופה ומכחיש לה אלא משום דאין הדבר יוצא מידי ספק ומספיקא לא מפקינן ממונא אבל אי חזקת ממון אין לה שום ריעותא הרי עומדת היא כנגד חזקת הגוף ומכחישה דמה ראית לאוקומי איתתא אחזקת שלימה ותוציא ממון מחזקתו אדרבא העמידנה בחזקת בעלת מומין ולא תוציא ממון מחזקת מי שהוא והלכך הכי קאמר רבא לא תימא רבי יהושע לא אזיל בתר חזקה דגופה כלל פי' כי איכא חזקת ממון אף על גב דאינה עומדת כנגדה לכהכחישה לא ניזיל בתר חזקת הגוף דאי ליכא ממון כלל פשיטא דאזלינן בתר חזקת הגוף לכ"ע ולא איצטריך רבא לאשמועינן זה אלא אפי' כי איתא חזקת ממון כל היכא דאינה עומדת כנגדה קאמר רבא דס"ל לרבי יהושע דאזלי בתר חזקת הגוף ואפשר דזהו שכתב רש"י לא תימא ר' יהושע לא אזיל בתר חזקה דגופה כלל. אפי' במקום שאין חזקת ממון עומדת נגדה להכחישה. היכא דאיכא חזקה דממונא. עומדת לנגדה כי הכא. ע"כ. פירוש הכא ברישא דמתני' דאמרינן מני ר' יהושע דחזקה דממונא עומדת לנגדה דכיון דקא מסייע לחזקה דממונא כאן נמצאו וכאן היו ולא איתרע חזקה דממונא כלל הלכך עומדת נגד חזקת הגוף ומריע לה ולכך לא אזיל בתר חזקת הגוף וזהו שכתב רש"י עומדת לנגדה כי הכא נמצא דמתני' מיתרצה שפיר לרבי יהושע ולכך הקדים רבא לא תימא וכו' ובר מן דין פשטן של דברים נראין דלכך הקדים רבא לא תימא כו' לאורויי דמצינן לאוקמי מתני' כר' יהושע ולחלק בין היכא דאיכא כאן נמצאו וכאן היו דקא מסייע לחזקה דגופה להיכא דליכא דאי הוה אמרינן דלית ליה חזקה דגופא כלל לא הוה מצי לשנויי הכי כלל אבל בהקדמה שעשה נוכל לתרץ המשנה אפילו לר' יהושע וכדכתיבנא כ"נ לפרש לכאורה וכי מעיינת בה שפיר דוק ותשכח כדכתיבנא ומשום הכי מתניתין מתוקמה שפיר כרבי יהושע טפי מרבן גמליאל דלרבן גמליאל קשיא רישא.

ואין לתרץ דשאני מתני' דכאן נמצאו וכאן היו ולכך איתרע חזקה דגופה דבההיא דרבן גמליאל נמי דתנן הנושא את האשה כו'. היא אומרת משארסתני נאנסתי איתרע חזקה דגופה דאית לן למימר כאן נמצאו וכאן היו דהא משמע שתכף שנשאה נולד מחלוקת זה ביניהם אע"פ שאי אפשר לומר שמשנשאת נאנסה ולפי' היא אינה יכולה לטעון אלא שמשנתארסה נאנסה אבל לא משנשאת וכדכתיבנא לעיל ומלתא פסיקתא אמר רבן גמליאל דנאמנת ואמאי והא כיון דעל כרחה בבית אביה נבעלה נימא כאן נמצאו וכאן היו וקודם שנתארסה נבעלה אלא משמע דרבן גמליאל אזיל בתר חזקה דגופה ואפילו במקום דאיתרע חזקה זו דאיכא למימר כאן נמצאו וכאן היו והלכך תקשי ליה רישא דמתני' ומיהו משום דספק אוקימנא הלכתא כותיה כר"ג לכך מהדר רבא לאוקמי מתני' נמי כר"ג ומשני בדוחק דיש לחלק בין רישא דמתני' לההיא דרבן גמליאל דפ"ק דרישא דמתני' לכך איתרע חזקיה דאב משום דנמצאו ממש בבית אביה ולאו באומדנא אע"ג דהויא לה אומדנא דמוכח מ"ט כדי לאורועי חזקה בסברא בעלמא דכאן נמצאו וכאן היו דלא הויא חזקה כלל וכמו שכתב רש"י במהדורא קמא דלאו חזקה היא אלא סברא בעלמא לפי ההוה דהואיל דכאן נמצאו הדברים מוכיחין דכאן היו וכדבעינן למכתב קמן בס"ד הלכך דיינו לומר סברא זו כשאנו מוצאין בהדיא דהולכין במקום מציאתן לומר כאן היו עד שלא נתארסה אבל כל שלא נמצא ממש בבית אביה אלא בבית הבעל אע"ג דעל ידי שהיא טוענת משארסתני נאנסתי והיא מודה לדבריו שבעולה היא נתברר לן שקודם שנשאת נבעלה מ"מ הרי נכנסה לרשות הבעל ושם נולד הספק והלכך לא הורעה חזקת אביה בכך כיון שלא נולד הספק בבית אביה ולא יצא עליה שום ערעור כלל בעודה בבית אביה ולהכי דחיק רבא כולי האי לאוקמי כולה מתני' כרבן גמליאל ולא סגי ליה במאי דמתוקם מתני' כרבי יהושע דאתיא שפיר טפי דמאי דאקדים רבא גופי' וכדכתיבנא משום דהלכתא כותיה דרבן גמליאל וזהו שכתב רש"י רבא אמר רישא כאן נמצאו וכאן היו. רבא מהדר לאוקומה כולה כר' גמליאל דאוקימנא הלכתא כותיה בפ"ק לעולם חזקה דגופה עדיף ורישא טעמא משום דבבית אביה נמצאו המומין אתרע חזקיה דאב דאיכא למימר כאן היו קודם אירוסין ובפ"ק נמי פלוגתייהו בנכנסה לרשות הבעל היא ובה אמר רבן גמליאל דלא הורעה חזקת אביה בכך. ע"כ.
משמע מלשונו ז"ל דשפיר מתוקמא כרבי יהושע אלא דמהדר לאוקמא כרבן גמליאל משום דאוקימנא הלכתא כותיה בפ"ק ומדכתב ז"ל נמי בגמר לשונו ובה אמר רבן גמליאל דלא הורעה חזקת אביה בכך. משמע דלרבן גמליאל לא בעינן שום סייעתא לחזקת הגוף אלא במאי דלא ליתרע בלחוד סגי והרי דרבן גמליאל דמשארסתני נאנסתי מיירי בסתמא דמלתא דאינו יכול להיות שנאנסה תחת בעלה וכדכתיבנא והתוס' חולקין וכדבעינן למכת' בס"ד. והלכך משמע לי דרבא מתרץ בתרווייהו ומשום רבן גמליאל נקט רישא כאן נמצאו וכאן היו וכיוצא בזה פירשו הרא"ה והריטב"א וכדכתיבנא לעיל והא דלא קאמר להדיא אי בעית אימא רבן גמליאל אי בעית אימא רבי יהושע משום דעיקר מאי דמהדר לאוקמה היינו כרבן גמליאל דקיימא לן הלכתא כותיה ולהכי קאמר סיפא נמי כאן נמצאו כו' בלשון גררא.

ומיהו יש ספרים גורסין סיפא כאן נמצאו כו'. ולר"ג נמי איתיביה אביי נכנסה לרשות כו' פי' קאי לאותובי בין אמאי דאוקים לה כר"ג בין אמאי דאוקים לה כר' יהושע והכי קאמר משנתארסה לו פי' דאי אייתי עדים שראו בה מומין הללו משנתארסה והיא עודה בבית אביה לאו ראיה היא דהא איצטריך ליה מתני' לאתויי ראיה דעד שלא נתארסה היו בה מומין אלו משמע דלא סגי ליה בלאו הכי ואמאי במאי דלייתי עדים דמשנתארסה היו בה מומין אלו סגי כיון דאיתרע חזקיה דאב דמאי דנמצאו ברשותו המומין הרי כאן נמי שעת ראיית העדים היינו שעת מציאתן ומסתבר למימר כאן נמצאו וכאן היו קודם אירוסין ולמאי דתרצת נמי כר' יהושע כיון דלא אזיל נמי בתר חזקת הגוף אלא כי איכא כאן נמצאו וכאן היו דקא מסייע ליה כי מייתי ראיה דמשנתארסה היו מומין אלו סגי דהרי אדרבא אתרע לה חזקת הגוף והלכך ע"כ רישא וסיפא פליגי דליכא לשנויי לא כר"ג ולא כר' יהושע. ואם תשאל כי אמרת נמי דרישא וסיפא פליגי ע"כ צריך אתה לדחוק ולומר דלאו דוקא נכנסה לרשות הבעל דה"ה לעודה בבית אביה וכיון שכן כי מתרצת לה כר"ג תדחוק הלשון ותאמר צריך להביא ראיה שעד שלא נתארסה כו' פי' במאי דמייתי ראיה שמשנתארסה היו בה מומין אנן דיינינן דעד שלא נתארסה היו בה מומין ולאו דבעי שיביא עדים ממש שראו המומין עד שלא נתארסה והאי שינוייא ניחא טפי דלא פליג רישא אסיפא.

תשובתך כיון דמוקמת לה כר"ג או כר' יהושע ע"כ טעמא דמתני' משום כאן נמצאו וכאן היו הלכך הו"ל לפרושי להדיא משנתארסה ולא לעקם הלשון בכל כה"ג דעיקר טעמא דמתני' תלוי בו וכן דקדק רש"י בלשונו דוק ותשכח אבל משנתארסה משום דאיכא למימר חזקה אין אדם שותה בכוס כו'. פי' בין כרבן גמליאל בין כר' יהושע מתוקמא מתני' שפיר אי כר' יהושע להכי משנתארסה לאו משום דאיכא למימר חזקה אין אדם שותה בכוס וכו' דוקא גבי מומין איכא למימר הכי אבל גבי הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים ליכא למימר הכי דמנא ידע דבעולה היא עד דנתפייס אי כרבן גמליאל נמי שניא משנתארסה דסיפא משום דאיכא למימר חזקה אין אדם שותה בכוס וכו' ופריך אי הכי עד שלא תתארס נמי פי' ע"כ כי משנית לה לר' יהושע משום דחזקה אין אדם שותה בכוס כו' היינו משום דבהאי חזקה בלחוד ס"ל לר' יהושע דהיא נאמנת דחזקת הגוף אין כאן לדידיה כלל כיון דקא מרע לה כאן נמצאו וכאן היו ומעתה ק"ו הדברים לרבן גמליאל דהאי חזקה לחודה סגי דהשתא ומה ר' יהושע דמייפה כח הבעל לעיל גבי הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים סגי לי' לייפות כח האשה בהך חזקה דאין אדם שותה בכוס כו' רבן גמליאל דמייפה כח האשה לעיל אינו דין דתסגי ליה הך חזקה לייפות כחה וכיון שכן תקשי עד שלא נתארסה נמי ולר' יהושע מצינן לתרוצי דהכי קאמר חזקה אין אדם שותה בכוס כו' פי' אינו כונס עד שבודק אותה מקודם ע"י חקירה מזולתו והלכך ודאי לא אמרינן חזקה אין אדם שותה בכוס כו' אלא משעה שבאו עדים דאמרינן כי היכי דידעו עדים בדבר ה"נ ידע איהו דחזקה אין אדם שותה בכוס כו' וראה ונתפייס אבל כל שלא ידעו עדים בדבר הכי נמי תלינן דאיהו נמי לא ידע ולא נתפייס ובזה נמי נתרץ קושיא אלימתא גבי דרב אשי דלקמן בס"ד.

וכיון שכן איכא למימר דלא מתפייס אלא כד מסתפקא ליה אי היו הני מומין עד שלא נתארסה או אחר שנתארסה אבל כד מבריר ליה דהוו הני מומין קודם שנתארסה חזקה אינו מתפייס והלכך משנתארסה אמרינן ראה ונתפייס הוא אבל משלא נתארסה לא אמרי' חזקה אין אדם שותה בכוס כו'. אלא אדרבה אמרינן חזקה אין אדם מתפייס במומין כד ברירא ליה דהוו עד שלא נתארסה וכיון שנשאה לא ידע במומין כלל. ואין לך לומר דקודם שנתארסה לא ידע במומין ואחר שנתארסה ידע ונתפייס ואדרבה אמרינן חזקה אין אדם מתפייס במומין כלל אבל לרבן גמליאל קשיא כיון דלר' יהושע אע"ג דמייפה כח הבעל מסתבר ליה דמשנתארסה גרע כח הבעל משום חזקה דאין אדם שותה בכוס כו' הלכך לרבן גמליאל דמייפה כח האשה אית לן ליפות כחה נמי עד שלא נתארסה דנימא חזקה אין אדם שותה כו' וראה ונתפייס ולא תחלק כלל בין הדבר ספק אצלו לודאי אצלו לרבן גמליאל דלעולם הוא מייפה כח האשה טפי מר' יהושע והוה מצי לשנויי דמתני' מתקומ' כרבי יהושע וכדכתיבנא אלא דמהדר לאוקמי כרבן גמליאל וכדכתי'.

ומשני אלא משנתארסה משום דאיכא תרתי כו'. פי' השתא הדר ביה ממאי דהוה בעי לאוקמי מתני' כר' יהושע דלעולם רבי יהושע לא אזיל בתר חזקת הגוף ואפי' כי מסייע לה כאן נמצאו וכאן היו ולית ליה נמי חזקה אין אדם שותה בכוס וכו' דעדיף ליה חזקה דממונא אפי' כנגד כל הני חזקי אלא רישא בלחוד הוא דמשנינן לה כרבן גמליאל דלעולם רישא משום כאן נמצאו וכאן היו ומשנתארסה משום דאיכא תרתי וחזקת ממון לא חשיבא לרבן גמליאל וכמו שכתב רש"י ז"ל אבל לר' יהושע ליכא למימר דהא חשיבא ליה חזקה והרי כאן תרתי בהדי תרתי כנ"ל. ודוק שכתב רש"י לעולם רישא משום כאן נמצאו וכאן היו ומשנתארסה משום דאיכא תרתי. ע"כ. ואי הוה נקיט רש"י אלא לעולם כו' הוה ניחא טפי וראיתי בגמרא ישנה קלף דגרסי' הכי אי הכי עד שלא תתארס נמי אלא אמרינן חזקה אין אדם מתפייס כו' משנתארסה משום דאיכא תרתי חזקה כו' ולא גרסינן אלא ואפשר דזו היתה גירסתו של רש"י ופירש בלא תפיסת לשון בגמרא וכן דרכו בקצת מקומות ודרכנו לפרש כשהוקשה לו לרש"י כמה קושיות בהלכה ומתרצם ביחד אינו תופס בשום מקום מיוחד והכי נמי נוכל לפרש כאן וכדכתיבנא דוק ותשכח.
אבל רש"י כתב במהדורא קמא וז"ל רבא מהדר לאוקמה כולה כרבן גמליאל דאוקימנא כותיה בפ"ק והכי קאמר לעולם חזקת הגוף עדיף ורישא משום הכי בעל מהימן ולא אזלינן בתר חזקת הגוף דאיכא מלתא אחריתי דמרע לה לחזקת הגוף דאיכא למימר כאן נמצאו בבית האב והולכין במקום מציאתם לומר כאן היו עד שלא נתארסה והיה מקחו מקח טעות כדברי הבעל ולא יהיב כתובתה וסיפא אב מהימן כי לא מייתי בעל ראיה משום דכאן נמצאו עכשו בבית הבעל וכאן היו משנכנסה ברשותו לאחר שנתארסה לו ונסתחפה שדהו כדברי האב וה"נ סיפא לא איצטריך לתרוצי דהא מתוקמא שפיר כרבן גמליאל וטעמא משום העמד הגוף על חזקתו אלא תנא סיפא אטו רישא. משתתארס לא אם יש לו עדים שראו בה מומין הללו משנתארסה בעודה בבית אביה לא מהימן בעל ויהיב כתובה משום דאמרינן העמד הגוף על חזקתו ולא היו בה עד שלא נתארסה ואמאי ליתרע נמי האי חזקה משום כאן נמצאו וכאן היו עד שלא נתארסה והוה מקחו מקח טעות ולא ליהב כתובה אע"ג דאמינא גבי עודה בבית אביה דכאן נמצאו מרע לה לחזקת הגוף הכא לא מרע' גבי נכנסה לרשות הבעל דמשום דמשנתארסה הם מעידין שראו בה מומין הללו בבית אביה והא לא מהני מידי דאפי' תימא דכאן היו קודם אירוסין לא היה מקחו מקח טעות דאיכא למימר בעודה ארוסה בדקה קודם כניסתה לחופה דחזקה דאין אדם שותה בכוס כלומר לא היה כונסה בלא בדיקה ומצא וראה ונתפייס לפיכך אין הבעל נאמן ונותן כתובה.

אי הכי כי מייתי ראיה דעד שלא תתארס היו אמאי מקחו מקח טעות ולא שקלא כתובה הא ראה ונתפייס קודם שנכנסה וחזקה אין אדם שותה כו'. הכא נמי אין אדם מתפייס במומין ואכתי משנתארסה אמאי לא לימא כאן נמצאו וכאן היו ושוב לא נתפייס. אלא משנתארסה משום דאיכא תרי חזקי דלא היו בה מומין עד שלא נתארסה חדא בדידיה וחדא בדידה חדא בדידה העמד הגוף על חזקתו ולא היו בה מומין וכי אמרת כאן נמצאו וכאן היו לא איתרע ליה חזקת הגוף דאיכא חזקה אחריתי בהדה לגבות כתובה דחזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו וראה ונתפייס. חזקה אין אדם מתפייס במומין והויא חדא חזקה במקום תרי חזקי חזקת הגוף וחזקת אין אדם שותה בכוס כו' ואע"ג דכאן נמצאו וכאן היו מרע לה לחזקת הגוף לגמרי דכמאן דליתא דמיא כדמתרץ רבא לעיל רישא דמתניתין דלא חיישינן כלל לחזקת הגוף הואיל ואיכא למימר כאן נמצאו וכאן היו שאני הכא דלא מתרע לה לגמרי שהרי חזקה שאין אדם שותה עומדת עם חזקת הגוף כנגד כאן נמצאו וכאן היו והוו להו תרי חזקי דמעיקרא לגביית כתובה וחזקה אין אדם מתפייס במומין יחידאה היא דהעמד ממון על חזקתו ליכא למימר דהא כל היכא דאיכא חזקה לגופה וחזקה לממונא אזיל רבן גמליאל בתר חזקה דגופה ומתניתין אוקי רבא כרבן גמליאל כאן נמצאו וכאן היו לאו חזקה היא דתיקשי דהרי חזקה דאין אדם מתפייס במומין דהאי סברא בעלמא לפי ההווה דהואיל וכאן נמצאו הדברים מוכיחין דכאן היו ע"כ:

עוד יש לי לפרש שמעתין בדרך אחרת דרבא לא אתא לתרוצי אלא לרבן גמליאל ומדקא מסיים רבא בתרוציה סיפא נמי כאן נמצאו וכאן היו אלמא דס"ל לרבא דחזקת הגוף גרידא לא מהניא אפילו לרבן גמליאל אלא כי איכא כאן נמצאו וכאן היו דקא מסייע ליה וכי איכא כאן נמצאו וכאן היו דמרע ליה לחזקת הגוף משוינן ליה כמאן דליתא כיון דלא מהניא חזקת הגוף אלא כי איכא בהדיה כאן נמצאו וכאן היו דקא מסייע ליה מעתה אי איכא כאן נמצאו וכאן היו דמרע ליה סתר ליה לגמרי לחזקת הגוף ולהכי מותיב שפיר אביי מדתנן נכנסה לרשות הבעל כו'. משנתארסה לא ואמאי לימא כאן נמצאו וכאן היו ואין כאן חזקת הגוף כלל ופטור הבעל מכתובה ואפילו לרבן גמליאל דאפילו חזקת הגוף לא מהני ליה אלא כי איכא כאן היו דקא מסייע ליה וההיא דמשארסתני נאנסתי אפשר דאיירי בענין שיכול להיות שנאנסה תחת בעלה וכמו שכתבו התוס' וכדבעינן למכתב בס"ד. הלכך כי איכא כאן נמצאו וכאן היו דקא מרעי ליה סתר ליה לחזקת הגוף לגמרי ומשוי ליה כמאן דליתיה ומשני משנתארסה משום דאיכא למימר חזקה.

ופריך אי הכי עד שלא תתארס נמי כו'. פי' קס"ד דאביי דכיון דקא אסיק רבא בשנוייה סיפא כאן נמצאו וכאן היו דאלמא חזקת הגוף בעי סיוע וכדכתיבנא אלמא דכי מרע ליה כאן נמצאו וכאן היו משוי לה לחזקת הגוף כמאן דליתא מעתה וכי תריץ משנתארסה משום דאיכא למימר חזקה אין אדם שותה וכו' משמע דבהאי חזקה לחודה סגי דהרי אין כאן חזקת הגוף כלל וכדכתיבנא ואי בעיא למימני חזקי ולגבבן אע"ג דריעי תגבב כנגדן חזקת ממון נמי והוו להו תרי גבי תרי ואהדר ליה אלא משנתארסה משום דאיכא תרתי כו' פי' עיקר שנויי דמשני מעיקרא היינו לומר דרישא משום כאן נמצאו וכאן היו הוא וכל היכא דליכא כאן נמצאו וכאן היו דמרע ליה חזקת הגוף לחודיה מהניא וסגי בהכי לרבן גמליאל וחזקת ממון לא מהני ולא מידי. והא דאסיק סיפא כאן נמצאו כו' קושטא דמלתא קאמר ולא דאיכפת לן בהכי מעתה אף על גב דכאן נמצאו וכאן היו מרע ליה לחזקת הגוף ולא סתר לה לגמרי וכי אשכחת חזקה אחרינא דקא מסייע ליה חוזרת וניעור ומצטרפת בהדה ומרעת לחזקה אחרינא דעומדת כנגדה.

כל זה נראה לפרש עלה דמהדורא בתרא שכתב רש"י אבל במאי דפריש במהדורא קמא אי אפשר לפרש כן ואפשר דרש"י דקדק במהדורא בתרא לפרש כן וקצר בקצת והוסיף בקצת כדי לפרש כן והמעיין יבין ויבור לעצמו ומ"מ נראה לי מה שכתבתי ולפי השיטה אחרונה שכתבתי הא דקאמר אלא משנתארסה כו'. אפשר דמש"ה קאמר אלא לפי מה שהבין אביי מלשונו דהא ודאי יש מקום לטעות מדאסיק בשנויי סיפא כאן נמצאו כו' דאלמא משמע דכל היכא דאיכא כאן נמצאו וכאן היו דקא מרע ליה לחזקת הגוף סתר ליה לחזקת הגוף לגמרי וכדכתיבנא והשתא דאהדר ליה רבא ממה שהבין מלשונו וכדכתיבנא לכך קאמר ורבא עצמו ודאי נמי הכי קאמר מעיקרא ולכך כתב רש"י ז"ל א"ל. לעולם רישא משום כאן נמצאו וכאן היו כו'. ע"כ. ולא נקט אלא.

ואם תשאל היכי אמרינן משנתארסה משום דאיכא תרתי פי' דחזקת אין אדם שותה וכו'. עומדת עם חזקת הגוף כנגד כאן נמצאו וכאן היו והוו להו תרתי חזקי במעיקרא וחזקה אין אדם מתפייס במומין יחידאה היא וכמו שכתוב ברש"י במהדורא קמא כדכתיבנא והרי שני חזקות אלו סתרן אהדדי דחזקת הגוף היינו לומר דקודם שנתארסה לא היו בה מומין וחזקת אין אדם שותה בכוס כו' היינו לומר שהיו בה מומין וראה ונתפייס וכיון שכן היכי מסייעי הני חזקות אהדדי כיון דסתרן אהדדי. תשובתך איברא דאלו אמרינן חזקה אין אדם שותה כו' דאין אדם מקדש אשה דהיינו שתיית כוס עד דבודקה מעיקרא הא ודאי דהוו סתרן אהדדי מיהו אנן הכי קא אמרינן חזקה אין אדם כונס לחופה עד שבודקה קודם כניסה לחופה והלכך לא סתרן אהדדי דחזקת הגוף בשעת אירוסין דבאותה שעה מסתפקא לן אי היו בה מומין שהכל הולך אחר אותה שעה ואמרינן העמד הגוף על חזקתו ולא היו בה קודם אירוסין וחזקת אין אדם שותה כו' היינו לומר דהיו בה מומין קודם שנכנסה לחופה משנתארסה אבל לא קודם שנתארסה והלכך לא סתרן אהדדי דהאי חזקה בשעתה לחוד והאי חזקה בשעתה לחוד ותרוייהו קא אתו לגביית כתובת האשה ומצטרפין אהדדי נגד חזקה אין אדם מתפייס במומין וסברת כאן נמצאו וכאן היו לא מיקרי חזקה אלא הורעת חזקה ומה שזה מריע זה מתקן דחזקה אין אדם שותה כו' והוו להו תרי חזקות וכל חדא מינייהו באפי נפשה אי הויא קושטא יש לה כתובה אבל כאן נמצאו וכאן היו בהדי חזקה אין אדם מתפייס במומין לא חשיבי אלא כחדא דכאן נמצאו וכאן היו לא חשיבא חזקה וכדכתיבנא ועוד שאם א' מהם שקר אין האחד לבדו פוטר את הבעל וכדבעינן למכתב בס"ד.
ולכל זה כיון רש"י שכתב והיכא שהביא עדים שראו מומין הללו משנתארסה בבית אביה מ"ה לאו ראיה היא דאיכא תרתי ליפות כחה חדא העמד הגוף על חזקתו ולא היו בה בשעת אירוסין שהכל הולך אחר אותה שעה וא"כ הורעה החזקה הואיל וכאן נמצאו חזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו ואפי' כאן היו קודם קדושין זה שהכניסה לחופה וזו היא שתיית הכוס בידוע שבדקה ונודע לו ונתפייס. ע"כ. ודוק שחזר רש"י וכתב כאן העמדת הגוף על חזקתו דהיינו בשעת אירוסין ואיזהו שתיית הכוס כתב עוד ואפי' כאן היו קודם קדושין כו'.

ואם תשאל עוד כי היכי דקאמר מאי אמרת אין אדם מתפייס אמאי לא קאמר נמי עלה דחזקת הגוף מאי אמרת כאן נמצאו כו'. תשובתך לא קא חשיב אלא חזקי וסברת כאן נמצאו וכו' לא חשיבא חזקה וכדכתיבנא ועוד דעלה קיימי לומר דלעולם טעמא דרישא משום כאן נמצאו וכו' הלכך לא הוצרך למנקטיה ואפשר דלהכי כתב רש"י א"ל. לעולם רישא משום כאן נמצאו כו' ודוק כנ"ל.
ומ"מ לדעת רש"י חזקת הגוף לחודיה סגי לר"ג ואין צריך שום סיוע לאוקימתא דרבא והתוס' לא פירשו כן דמדקאמר סיפא כאן נמצאו וכאן היו אלמא דחזקת הגוף לחודיה בלא סיוע אפילו לרבן גמליאל לא מהני וקשיא להו דא"כ קשיא מדידיה אדידיה דמדקאמר רישא כאן נמצאו וכאן היו משמע דדוקא משום דכאן נמצאו וכאן היו מרע ליה לחזקת הגוף הוא דלא אזלינן בתר חזקת הגוף אבל בתר חזקת הגוף דלית לה הגרעה אע"ג דלית לה סיוע שפיר אזלינן בתרה. ותירצו דאיברא ודאי דחזקת הגוף אפילו לרבן גמליאל בעינן סיוע דכאן נמצאו כו' והא דקאמר רישא כאן נמצאו כו' לא תידוק מינה דחזקת הגוף לחודה מהניא בלא סיוע כלל אלא הכי קאמרינן איברא דחזקת הגוף לחודה לא מהניא משום דחזקת ממון עדיף וגריעא נמי חזקת הגוף דהרי מומין לפניך וכדכתיבנא לעיל ומיהו כיון דמסתפקא לן אי נולדו המומין בחזקת האב או בחזקת הבעל דארוסה נמי בחזקת הבעל הויא להפרת נדרים הלכך אית לן למימר העמד רשות האב על חזקתו וברשות האב ע"כ היתה שום פעם בלא מומין אבל ברשות הבעל לא ידענו לו שום זמן שהיתה בלא מום א"כ יש לנו לתלות המומין ברשות הבעל ולא ברשות האב דהעמד רשות האב על חזקתו ולהכי איצטריכינן לאורועי הך חזקה ואמרינן דהא איתרע ליה שנמצאו ברשותו וכיון שכן אדרבה נימא איפכא מדהשתא בעלת מום עד השתא נמי הויא הכי אם לא נודע בבירור שלא היתה בעלת מום ועכ"ז אם לא היתה חזקת ממון כנגדה הוה עדיף לן חזקת האב דמ"מ ברשות האב היתה שלימה שום פעם הלכך להכי איצטריך רעותא דכאן נמצאו כו' משום חזקת רשות האב נגד רשות הבעל ולא תדוק מינה דחזקת הגוף מהניא בלא סיוע אפילו לרבן גמליאל. וא"ת משארסתני נאנסתי מהניא לרבן גמליאל בלא סיוע כו' ככתוב בתוס' דוק ותשכח:
וז"ל הרא"ש ז"ל רישא כאן נמצאו וכאן היו ולא מצינן למימר העמידנה על חזקתה דהא איתרע חזקתה דכיון שנמצאו ברשות האב אמרינן דגם ברשותו נולדו המומין קודם שנתארסה הלכך אזלינן בתר חזקת ממון וסיפא כאן נמצאו וכאן היו הלכך אזלינן בתר חזקת הגוף הואיל ולא איתרע חזקתה אע"ג דגבי מעוברת ומדברת אמר רבן גמליאל דנאמנת אע"ג דלא שייך כאן נמצאו וכאן היו משום דליכא התם חזקת ממון אזל בתר חזקת הגוף. ולי נראה דאפילו בלא טעם דכאן נמצאו וכאן היו אזיל רבן גמליאל בתר חזקת הגוף ואגב דאמר רבא רישא כאן נמצאו וכאן היו אסיק למילתיה ואמר סיפא כאן נמצאו וכאן היו וכן מוכח סוגיא דשמעתין בתר הכי וגבי משארסתני נאנסתי דנאמנת לרבן גמליאל התם נמצא ריעותא ברשות הבעל שנשאה ולא מצא לה בתולים אע"ג דלדבריה נאנסה ברשות אביה והוה לן למימר כאן נמצאו וכאן היו מ"מ נאמנת במגו דאי בעיא אמרה נאנסתי תחתיך ברשות הבעל לאחר שנשאה וכגון שיכול להיות שנאנסה משנשאה דאי הוי באותו ענין שלא היתה יכולה ליאנס משנשאה אע"פ שכנסה ברשות הבעל איתרע לה רשות האב הואיל ודאי בביתו נאנסה ע"כ.
ולי נראה אי אהניא חזקת הגוף בלא סיוע וכדפרשינן לשיטת רש"י אפילו תימא דההיא דמשארסתני נאנסתי הוי בענין שלא היתה יכולה ליאנס כשנשאת כפשטא דההיא משנה והרי איכא למימר כאן נמצאו וכאן היו אפ"ה ס"ל לרבן גמליאל דנאמנת דמ"מ אי אתה מוצאה בפועל בעולה כי אם אחר שנשאת ולכך לא הורעה חזקת אביה בכך וכמו שכתבנו לעיל בארוכה לשיטת רש"י אבל לשיטת התוספות דלא אזיל רבן גמליאל בתר חזקת הגוף כי אם בהדי כאן נמצאו וכאן היו דקא מסייע ליה לחזקת הגוף וכדדייקינן מסיפא דמתני' דאתיא כרבן גמליאל הלכך בההיא דמשארסתני נאנסתי נמי בעי סיוע ממנו אפילו לרבן גמליאל ולהכי מוקמי לה בענין שיכול להיות שנאנסה תחת בעלה דהשתא איכא מיגו. ודע דבזה נחלקו נמי רש"י ותוס' לעיל בפ"ק גבי מתניתין דמשארסתני נאנסתי דלרש"י בחזקת הגוף לחודיה סגי ולתו' בעי נמי בהדיה דתטעון היא ברי והוא שמא בחזקת הגוף לחודיה לא סגי אפי' לרבן גמליאל וכבר הארכנו בזה לעיל ובפ"ק כנ"ל:
והרשב"א ז"ל כתב דלפי אוקימתא דרבא נראה דלא אפשר לאוקמי מתניתין דהנושא את האשה ולא מצא לה בתולי' אלא בנושא ובעל לאחר זמן דאיכא למימר העמד הגוף על חזקתו אבל כשכנס ובעל לאלתר אע"פ שארסה זה זמן מרובה לא דהא לית לה חזקה כלל דאי אפשר לומר דכאן נמצאו וכאן היו דהא כנס ובעל לאלתר אלא ע"כ ברשות האב נאנסה ותו ליכא למימר העמד הגוף על חזקתו דכאן נמצאו וכאן היו דחי לה מאי אמרת אין אדם שותה בכוס כו' אדרבה אין אדם נתפייס במומין ע"כ:
וז"ל ריב"ש בחידושיו רישא כאן נמצאו וכאן היו כלומר כיון שנמצאו ברשות האב דהא רשותו היא למציאתה ולמעשה ידיה איתרע לה חזקתה ומ"ה אזלינן בתר חזקה דממונא ולאו בתר חזקה דגופא ההיא דלעיל דפלוגתא דרבן גמליאל ורבי יהושע הכי נמי הוא דנכנסה ברשות הבעל דהא הנושא את האשה קתני בה ומ"ה אזיל רבן גמליאל בתר חזקה דגופה דהא איתרע ליה חזקתיה דבעל ומסייע לאשה חזקת כאן נמצאו וכאן היו וכגון שיכול להיות שנאנסה אחר שנכנסה לרשות הבעל דאי לא אף על פי שנכנסה לרשות הבעל אתרע לה רשות האב שהרי ודאי בביתו נאנסה דהא ליכא למימר הכא כדאמרינן בסמוך גבי מומין משנתארסה איכא למימר חזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו כך כתוב בתוס'.
ויש מי שאומר דהא דנקט בסיפא כאן נמצאו וכאן היו לאו דוקא אלא טעמא משום דאזלינן בתר חזקה דגופא טפי מחזקה דממונא כל היכא דלא מכחיש לחזקת הגוף חזקת כאן נמצאו וכאן היו שהרי ברשות הבעל נמצאו ואדרבה מסייע ליה ומיהו אע"ג דלא מסייע לה כל דלא מצי מכחיש לה אזלינן בתר חזקה דגופה לר"ג טפי מחזקה דממונא ע"כ. וכהאי לישנא בתרא כתב רש"י ז"ל להדיא במהדורא קמא וכדכתיבנא לעיל:

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=שיטה_מקובצת_על_הש%22ס/כתובות/פרק_ז/דף_עה&oldid=1055215"