שולחן ערוך אורח חיים טו ג
<< · שולחן ערוך אורח חיים · טו · ג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
שולחן ערוך
ג*טלית מצוייצת כהלכתה שחלקוה לשתים חובכל חלק יש בו שיעור להתעטף ונשאר לכל אחת מהם ציצית אחת או שתים גדטאין בו משום תעשה דגולא מן העשוי:
מפרשים
באר הגולה
(ג) טלית מצוייצת — תשובת הרשב"א.
ט"ז - טורי זהב
(ג) אין בו משום תעשה — דהציצית שנשארו אין שום פסול עליהם. והטעם בבית יוסף בשם תשובת הרשב"א וזה לשונו: שאם אתה אומר טלית שנקרעה קצתה תהא פסולה אלא אם כן התיר כל ציציותיו, דכיון שהלכו להם מקצתם שהכשירו מתחילה, כשנתלה בה ציצית אחרים לתשלום הד' הוה ליה קמאי "ולא מן העשוי". וליתא, דתניא: ושוין שלא יביא אפילו אמה על אמה ובה תכלת ויתלה כו', אלמא שכל שאר כנפים לא נפסלו משום "תעשה ולא מן העשוי" אף על פי שנקרע וניטל מקצתו. וכיון שכן, מה לי אם נקרע מקצתה או חלקוה לשתים? הכל כשר כו', עד כאן לשונו. מבואר מזה, דכמו שאם ניטל מקצתו לא נפסלו הנשארים, אף על פי שאחר כך יעשה חתיכת בגד אחר תחת אותו הניטל, כך הוא בטלית שחלקו לשנים, יכול לעשות מן החצי טלית שלם, דהיינו שיעשה ב' ציצית על כנפות המחודשים בו, ואם ירצה יצרף לאותו החצי חתיכה מבגד אחר ולעשות ציצית חדשים על הכנפות החדשים, והציצית הראשונים לא נפסלו:
וראיתי למורי חמי ז"ל שכתב על תשובה זו, דאין הכשר אלא דוקא כשמתעטף בכל חלק לבדו, אבל אם מצרף לכל חלק חתיכה אחרת, אפילו אין בחתיכה אחרת שום ציצית, יש בראשונות משום "לא מן העשוי", שהרי כשהתחיל לתפור האחרת בקרן א', נתבטל אותו הכנף, ואין שם אלא ג' כנפות, וכשתפרה אחר כך את כולה נעשה בת ד' כנפות, ואיכא בראשונות "ולא מן העשוי", עד כאן לשונו. ולי נראה לעניות דעתי, דבהדיא כתב הרשב"א שאין על הראשונות שום פסול כלל, והראיה שלו מבוארת על זה, שלא יביא כנף אמה על אמה ובה תכלת כו', משמע אם אין בה תכלת יכול לתופרה לזה ולהטיל אחר כך ציצית ואין בזה "ולא מן העשוי" כלל. וגדולה מזה ראיתי בדרכי משה, שכתב בסימן י וזה לשונו: טלית שיש לה ד' ציצית, וחלקן לשנים, מותר ואין בזה משום "תעשה ולא מן העשוי" כו', תשובת הרשב"א סימן רי"ז, עד כאן לשונו. והיא התשובת רשב"א שהביא בית יוסף. ותמהתי מאוד על הבנתו זאת (היא) ברשב"א, דהרשב"א לא נתכוין אלא שלא נפסול הראשונים, אלא מתכשרים כשיעשה אחר כך עוד אחרים, כי אותן שהיו בחתיכה שניטלה משם נתבטלו מן הבגד. והוא הדין טלית שנחלק לשנים, כל חלק מהם נתבטלו הציצית שבחלק השני ממנו. ואם כן, היאך נימא שעל ידי התפירה יתחברו הציצית? ודאי הוי זה משום "תעשה" וכו' טפי מברייתא דאמה על אמה ממקום אחר ובה תכלת, דהוי משום "תעשה" כו'. אלא שבזה שנחלק לשנים, צריך להתיר הציצית של חלק א' מהם, ואחר שיתפרם יחד הוי זה החלק שאין בו ציצית כמו תוספת על חלק הראשון שיש בו ציצית, דהרי יש בו חלק שראוי להתעטף, ואחר כך עושה ציצית מחדש בחלק השני שהוא תוספת לראשון, כן נראה לי:
מגן אברהם
(ד) אין בו — והב"ח כתב דפסול כשתופרה באחרת, דכשמתחיל לתפור נתבטל הכנף ואין לכל חלק אלא ג' כנפות, וכשחוזר ותופר כולה הוה ליה "תעשה ולא מן העשוי", עד כאן לשונו. ולי נראה דכשר, דהא בהדיא אמרינן בגמרא: נקרע חוץ לג' יתפור, כמו שכתב בסעיף ד, ומה לי נקרע חתיכה ממנה ותופר, או חלוק לשנים? וכן כתב הבית יוסף בשם הרשב"א. והטעם, דכשמתחיל לתפור נעשו שניהם בגד אחד. ועוד, הא אמרינן סימן י סעיף ג, אף על פי שתפר כנפות טליתו לא נפטרה, משמע דהתפירה אינה מבטלת הכנף, ועיין בנימוקי יוסף. לכן נראה לי דמותר לתופרה:
ביאור הגר"א
טלית כו' — מהנ"ל: "ושווין" כו', אבל ציצית של שאר כנפים לא נפסלו, וכן מה שכתוב שם: "טלית שנקרע" כו':
באר היטב
(ד) ולא מן העשוי: דהציצי' שנשארו אין שום פסול עליהם א"כ רשאי לעשות ב' ציצית על כנפות מחודשים או אם ירצה יצרף לאותו החצי חתיכה מבגד אחר ולעשות ציצית בו אבל לא יצרף החלק השני הנחתך ממנה לחלק הראשון ותהיה כבראשונה משום דהציצית שהיה בחלק השני הנחתך נתבטלו והוי תעשה ולמ"ה אלא צריך להתיר הציצית מחלק הב' ויתפור ואח"כ יעשה ציצית מחדש בחלק הב' דהוי כמו בגד אחר חדש ט"ז. וב"ח אוסר שיצרף בגד אחר אפי' חדש לאותו חצי חתיכה רק שיעשה הב' ציצית על צד אחר מאותו חצי חתיכה דהיינו במקום החתך שנחתך ממנה. וט"ז חולק עליו ע"ש ובספר פרי הארץ מתיר אפי' לחזור ולתופרם כמו שהיתה בתחלה ואין בזה משום תולמ"ה ע"ש. ועיין ביד אהרן.
שערי תשובה
(ג) ולא מן העשוי. עיין בה"ט. ובברכי יוסף הביא משו"ת נחפה בכסף שכתב, דבכהאי גוונא שיתיר השני ציצית שבחלק האחד ויתפרנו עם החלק השני ואח"כ יעשה שני ציצית חדשות, גם הב"ח מודה להתיר בכהאי גוונא, ע"ש. והדברים צ"ע לדעת הב"ח בזה וצ"ע בגוף הספר שם:
משנה ברורה
(ח) ובכל חלק וכו' — אבל אם אין בכל חלק כדי להתעטף כמו שהוא שכיח בט"ק שלנו שכשנתחלק לשתים אין בהם שיעור עיטוף נתבטל מהם תיכף המצות ציצית ואם ירצה אח"כ לחזור ולחבר חלק אחד לחבירו או לשאר חתיכה צריך להתיר מתחלה כל הציציות. ואם חלק אחד יש בו שיעור עיטוף ואחד אין בו אין צריך להתיר רק מהחלק שאין בו ואח"כ יטיל בו מחדש אחר שיתחברו החלקים יחדיו:
(ט) אין בו וכו' דהציצית שנשארו אין שם פסול עליהם כיון דיש בהן כדי שיעור עיטוף ע"כ אם ירצה יכול לצרף לאותו החצי חתיכה מבגד אחר ולעשות ציצית חדשים על הכנפות החדשים וכ"ש שיכול לעשות מן החצי טלית שלם דהיינו שיעשה ב' ציצית על הכנפות המחודשים. ואם ירצה לחבר החלקים שנתחלקו אחד לחבירו י"א דצריך מתחלה להתיר הציצית מן חלק אחד ואח"כ יתפרנו ואחר שיתפרנו יטיל בו ציצית דאם לא יתיר הוי בכלל תעשה ולא מן העשוי אבל רוב האחרונים מקילין וסוברים דזה לא הוי בכלל תולמ"ה ומ"מ טוב להחמיר לכתחלה:
ביאור הלכה
(*) טלית מצוייצת כהלכתה שחלקוה וכו': ואם היתה מתחלה גדולה מאד עד שא"א ללבוש כך אפשר דמיפסל הציצית אף לאחר שחלק הבגד לשתים משום תעשה ולא מן העשוי לדעת הפוטרים אותה מתחלה קודם שנתחלקה עיין לעיל בסימן יו"ד ס"ו כ"כ הפמ"ג ועי' בארה"ח:.
כף החיים
(טז) סעיף ג: טלית מצוייצת כהלכתה שחלקוה לשתים וכו' אין בו משום תעשה ולא מן העשוי — כתב הב"ח וזה לשונו: דווקא כשמתעטף בכל חלק לבדו; אבל אם מצרף לכל חלק חתיכה אחרת, אפילו אין בחתיכה האחרת שום ציצית, יש בציצית הראשונות משום "תעשה ולא מן העשוי", שהרי כשהתחיל לתפור האחרת בקרן אחד, נתבטל אותו הכנף ואין שם אלא ג' כנפות, ולכשיתפור אחר כך את כולה, נעשית בת ד' כנפות, ואיכא בראשונות משום "תעשה ולא מן העשוי", עד כאן לשונו. והביאו שיורי כנסת הגדולה בהגהת בית יוסף אות א', עו"ת אות ה'. מיהו הט"ז ס"ק ג חלק עליו, וכתב דאם ירצה יכול לצרף לחצי אחד חתיכה מבגד אחר ולעשות ציצית חדשים על כנפות החדשים, והציצית הראשונים לא נפסלו. וכן דעת המגן אברהם ס"ק ד, אליהו רבה אות ה', מאמר מרדכי אות ד', משבצות זהב אות ג', סידור בית עובד אות ט', וכתב: וכן עיקר:
אבל אם רוצה לחזור ולחבר שני החלקים יחד כבתחילה עם הציציות שבהם, לדעת הדרכי משה ה"ד הט"ז והמשבצות זהב שם מותר, ואין בו משום "תעשה ולא מן העשוי". וכן דעת המגן אברהם ס"ק ג' וד', פרי הארץ חלק אורח חיים סימן ב', הביאו יד אהרן בהגהת בית יוסף, מאמר מרדכי שם, ר' זלמן אות ח', חמד משה הביאו מחצית השקל, פי שנים. אבל לדעת הב"ח יש בזה משום "תעשה ולא מן העשוי", כמו שכתבנו לעיל. ולדעת הט"ז, אם ירצה לחזור ולחבר שני החלקים יחד כבתחילה, צריך להתיר שני ציציות של חצי האחד ולעשותם מחדש אחר שיתפרם, והוי זה החלק שאין בו ציצית כמו תוספת על חלק הראשון ומניח לו ציצית מחדש. וכן כתב הרב נחפה בכסף באורח חיים סימן א', והביאו הברכי יוסף אות ו', זכ״ל אות צ', דאין להתיר כי אם בכהאי גוונא, ותמה על הרב פרי הארץ, וכן כתב סידור בית עובד אות יו"ד, וכתב: וכן עיקר, וכן פסק חיי אדם כלל י"א אות כ"ח. קיצור שולחן ערוך בימן ט אות טו. וכן פסק הרב בן איש חי פרשת לך לך אות יו"ד:
(יז) שם: ובכל חלק יש בו שיעור וכו' — אבל אם בחלק א' יש בו כדי עיטוף ובחלק א' אין בו כדי עיטוף, צריך להסיר את הציצית מחלק זה שאין בו כדי עיטוף ולחזור ולהניחו אחר שיתפור. ר' זלמן אות ט', חיי אדם שם, קיצור שולחן ערוך שם:
(יח) ואם אין בכל חלק בפני עצמו כדי להתעטף בו, צריך להסיר כל הציציות. קיצור שולחן ערוך שם, וכן כתב פתחי עולם אות ד' בשם ארצות החיים. ואין חילוק בין שתופר ממקום אחר ובין שחוזר ומחבר שני חלקי הציצית עצמם, צריך להסיר כל הציציות שבהם ולחזור ולקשרם. פתחי עולם שם בשם הנזכר:
(יט) והוא הדין אם נקרע הטלית באלכסון, עד שאין בכל אחד כי אם ג' כנפות, אף על פי שיש בכל אחד שיעור טלית, מתבטלים הציציות, והטלית עצמו שנחלק לשנים בעניין זה, כיון שנחלק רובו הוי כנחלק כולו, וכשחוזר ותופרו צריך להסיר ציציותיו. פתחי עולם שם בשם הנזכר, וכן כתב מור וקציעה:
(כ) וכן טלית ארוכה יותר מדאי עד שאינה ראויה ללבישה, שמבואר בסימן יו"ד שיטיל בה ציצית בכנפות הכפולות ולא יברך, אם חילק הטלית לשנים צריך להתיר ציציותיו ולחזור ולעשותם מחדש. פתחי עולם שם בשם הנזכר:
(כא) וכן אם נקרע הכנף מן הטלית ונעשה מקומו עגול, שאינו ראוי לציצית, צריך להתיר כל הציציות מן הטלית ולרבע מקום הכנף, ואחר כך חוזר לקושרם מחדש, שהרי בשעה שנקרע הכנף ונעשה מקומו עגול, נתבטלו גם הג' ציציות האחרים, מפני שנעשית כטלית בת ג' כנפות שהיא פטורה, כמבואר בסימן יו"ד. ועיין לקמן אות כ"ג: