קיצור שולחן ערוך ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן ט | במהדורה המנוקדת | >>

הלכות ציצית
ובו כא סעיפים:

א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא


(א)[עריכה]

  • גדולה מצות ציצית, שהרי הכתוב שקלה ותלה בה כל המצוות כולן, שנאמר: "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'". "ציצית" בגימטריא ת"ר, ח' חוטין וה' קשרים הרי תרי"ג. לכן צריך כל איש להיות נזהר שיהיה לו טלית-קטן שיהא מלובש בו כל היום. ויהיה של צמר רחלים לבן, וגדול כשיעור, דהיינו שלושת רבעי אמה באורך וחצי אמה ברוחב, ויש אומרים אמה על אמה.[דרכי הלכה 1]
  • ואותן שעושין את הטלית-קטן תפור מן הצדדין, צריכים ליזהר שיהיה מכל צד פתוח רוב הנראה לעינים, ואפילו על ידי קרסים לא יחובר.
  • גם יהא כל אדם נזהר שיהיה לו טלית גדול בציצית שיתעטף בו בשעת תפילה, ויהדר שיהיה לו טלית נאה. וכן כל המצוות, צריך לעשותן בהידור בכל מה דאפשר, דכתיב: "זה אלי ואנוהו", ודרשינן: התנאה לפניו במצוות. וידקדק לקנות ציצית מאיש נאמן, שיהיה בטוח שנעשו בטוויה ובשזירה בפירוש לשמן וכמצוותן, ויהיו ארוכים כשיעור.

(ב)[עריכה]

מי שאי אפשר לו אלא בטלית של פשתן, שאי אפשר לו לעשות בו ציצית של צמר משום איסור שעטנז, יש מי שאומר דיעשה כנפות של עור ובהם ציצית של צמר, ויש חולקין עליו שלא לעשות כן [דרכי הלכה 2] (עיין שערי תשובה סוף סימן ט'),

(ג)[עריכה]

  • הנקב שמכניסין בו את הציצית, לא יהא רחוק משפת הבגד, הן באורך הן ברוחב, יותר מן שלושה אגודלין. (יש אומרים דגודלין אלו מודדין במקום הקצר שבאגודל, דהיינו בראשו. ונכון להחמיר כן, עיין שערי תשובה). כי למעלה משלושה אגודלין, לא מקרי "כנף הבגד" אלא בגד. ואם עשה את הנקב למעלה משלושה אגודלין, אף על פי שכשקושר את הציצה מושך את הקשר ומקמיט מן הטלית עד שבא הנקב למטה, מכל מקום פסול. ואם לאחר שתלה את הציצה בנקב שהוא למעלה מן השיעור, חתך בנקב כדי שתתלה הציצה למטה משלושה, פסול, משום "תעשה" ולא מן העשוי (כדלקמן סעיף ו').
  • וגם לא יהא הנקב קרוב לשפת הבגד, בין באורך בין ברוחב, פחות מכשיעור שיש מן הקשר האמצעי של אגודל עד סוף הצפורן, כי למטה מזה גם כן לא מקרי "כנף" אלא תחת הכנף. ואם היה הנקב רחוק כשיעור, אלא שעל ידי משיכת הקשר נקמט שפת הטלית ואין בו כשיעור, מכל מקום כשר והחוטין שהן בשפת הטלית ואינן ארוגין, יש ספק אם נמדדין לשיעור זה או לא, על כן צריכין לחתכן משם קודם קשירת הציצית (עיין לקמן סעיף ו').
  • בטלית-קטן נוהגין קצת לעשות שני נקבים זה אצל זה, כמו צירי, ומכניסין בשניהם את הציצית, והן תלויות על הטלית מבחוץ.[דרכי הלכה 3]

(ד)[עריכה]

אם בשעת קשירת הציצית היה הנקב רחוק כשיעור, ואחר כך נקרע קצת הנקב או שפת הטלית עד שהציצה היא בפחות משיעור הריחוק מהקצה, לא נפסלה בכך. כי לא הקפידה התורה שלא תהא הציצה תחת הכנף אלא בשעת עשיה, שנאמר: "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם" וגו'. ומכל מקום לכתחילה טוב לעשות אימרא סביב הנקב (ועיין להלן סעיף י"ז), וכן בשפת הטלית, שלא יפחת משיעור קשר אגודל.

(ה)[עריכה]

  • נוהגין לעשות בציצית חמישה קשרים כפולים שיש ביניהם ארבע חוליות. דהיינו שמכניס אח הארבעה חוטין בתוך הנקב, וקושרן בשני קשרים. וכורך בחוט הארוך הנקרא שמש שבע כריכות,[דרכי הלכה 4] וחוזר וקושר שני קשרים. ושוב כורך שמונה כריכות, וקושר שני קשרים. וכורך אחת עשרה כריכות, וקושר שני קשרים. וכורך שלוש עשרה כריכות, וקושר שני קשרים.
  • ומהיות כי נוי ציצית הוא שיהיו כל החוליות שוות באורכן, לכן בחוליא הראשונה, שהכריכות מועטות, ירחיקן זו מזו; ובחוליא שניה, יקריבן קצת יותר, וכן בשלישית וברביעית.
  • ושיעור כל אורך הציצה, דהיינו מן הקשר הראשון עד קצה החוטין, צריך להיות לכל הפחות שנים עשר אגודלין.[דרכי הלכה 5] והנוי הוא שיהיו כל החוליות ביחד שליש, והחוטין התלויין שני שלישים. על כן ידקדק שתהא כל חוליא כרוחב אגודל, ויהיו כל החוליות ארבעה אגודלין, והחוטין התלויין שמונה אגודלין. ואם הן ארוכות יותר, יעשה החוליות גם כן קצת ארוכות יותר.
  • טוב לדקדק לעשות כל הקשרים בארבעה חוטין שמצד זה עם ארבעה חוטין שמצד זה, שיהא כל חוט חלוק חציו לכאן וחציו לכאן (עיין להלן סעיף י"ג).

(ו)[עריכה]

  • אם לא פסק את החוטין זה מזה, אלא שלקח חוט אחד ארוך מאד, וכפלו לארבעה, וכך הכניסם בתוך הנקב וקשרם, ואחר כך פסקן, פסול, משום דכתיב: "גדילים תעשה לך", ודרשינן: "תעשה", ולא מן העשוי. פירוש, דבעינן שיהיו הציצית בשעת עשייתן על הבגד כהלכה, ולא שיהיו נעשים בפסול ואחר כך יוכשרו על ידי מעשה שנמצאו עשויים כראוי, דזהו פסול.
  • וכן אם היתה הציצה עשויה כתיקונה על בגד אחר, ונקרע הבגד, ורוצה לתת את הציצה כך בבגד אחר. או אפילו בבגד זה, כגון שנפסק הטלית מן הנקב עד סופו ונפלה הציצה, ורוצה להחזירה למקומה ולתפור את הטלית עד הנקב. זהו גם כן פסול, משום תעשה ולא מן העשוי.
  • וכן אם קשר את הציצית בשעה שהיה טלית זה פטור מציצית, כגון שהיה רובו תפור (עיין לעיל סעיף א'), ואחר כך התיר מן התפירות עד שרובו פתוח וחייב בציצית, אם ישארו הציצית כמו שהן – גם כן פסולין משום תעשה ולא מן העשוי, אלא צריך להתיר את הציצית ולחזור ולקשרן כהלכה. וכן כל כיוצא בזה.[דרכי הלכה 6]

(ז)[עריכה]

קודם שיתעטף בטלית, יבדוק את הציצית אם הן כשרות.[דרכי הלכה 7]וצריך לבדוק גם את החוטין שהן בתוך הנקב, ואת הכריכות. וגם יפריד את החוטין, שלא יהיו מהודקין זה בזה. ואם נשתהה לבוא לבית הכנסת, שבעוד שיפריד את הציצית ויבדקן יתבטל מלהתפלל עם הציבור, אינו צריך לבדקן ולהפרידן.

(ח)[עריכה]

  • כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן, פירוש, קודם העשיה. ולאחר הברכה תיכף ומיד צריך לעשות את המצוה בלי הפסק.
  • לכן אוחז את הטלית בשתי ידיו, ויכוין שציוונו הקב"ה להתעטף בציצית, כדי שנזכור את כל מצוותיו לעשותם, שנאמר: "וראיחם אותו וזכרתם את כל מצות ה'".[דרכי הלכה 8] ויברך מעומד להתעטף בַּציצית (הבי"ת בפת"ח). ויעטף מיד את ראשו עד למטה מפיו, ואחר כך יעלה הכנפות על צוארו, ויתעטף כעטיפת הישמעאלים. ויעמוד כך כדי הילוך ארבע אמות ויאמר הפסוקים: "מה יקר" וגו', ואחר כך יכול להסירו מעל ראשו. ונכון ליזהר שלא לגרור את הציצית על הארץ משום ביזוי מצוה, לכן יגביהן. ויכול לתחבן תוך החגורה.

(ט)[עריכה]

  • אין מברכין על הציצית אלא ביום ולא בלילה. ולכתחילה יזהר שלא יברך עליהם, עד שיהא כל כך יום שיכיר בין תכלת ללבן.
  • ואם לבש את הטלית-קטן בעוד לילה ולא בירך עליו, או שלבשו בעוד שלא היו ידיו נקיות ולכן לא בירך עליו, אזי כשהוא מברך על הטלית הגדול, יכוין בברכה זו גם על הטלית-קטן. ומי שאין לו טלית גדול, אם לובש את הטלית-קטן ביום וידיו נקיות, יברך עליו "על מצוַת ציצית" (הוא"ו בפת"ח). ואם לובשו כשאינו יכול לברך עליו, אזי אחר כך, כשהוא יום וידיו נקיות, יקח את הציצית בידיו ויברך "על מצות ציצית". ואם ישן בטלית-קטן, לא יברך עליו אחר כך כלל, אך כשמברך על טלית גדול יכוין לפוטרו.

(י)[עריכה]

  • הפושט טליתו ודעתו לחזור וללובשו מיד, אפילו הלך לבית הכסא, כשחוזר ולובשו לא יברך עליו. (כיון דמצד הדין מותר ללכת בו לבית הכסא, לכן לא הוי הפסק). אבל אם היה דעתו שלא ללובשו מיד, ונמלך וחזר ולבשו, צריך לברך עליו.
  • ואם נפל טליתו ממנו שלא במתכוין, אם מקצתו נשאר על גופו, אף על פי שרובו נפל, כיון שנשאר עליו קצת מן המצוה, אינו צריך לחזור ולברך כשמתקנו עליו. אבל אם לא נשאר כלום על גופו, אף על פי שאחזו בידו, כיון דלא נשאר מהמצוה על גופו, דהא אין המצוה לאחוז את הטלית בידו אלא להתעטף בו גופו. לכן צריך לברך כשחוזר ולובשו. ואם אירע לו כן בתפילתו במקום שאינו רשאי להפסיק, לא יברך אז, אלא ימתין עד שיוכל לברך, ואוחז את הציצית בידו ומברך.[דרכי הלכה 9]

(יא)[עריכה]

  • מותר ליטול טלית של חבירו באקראי בעלמא, גם שלא מדעתו, להתפלל בו ולברך עליו, משום דמסתמא ניחא ליה לאינש דליעבד מצוה בממוניה במקום שאין חסרון כיס.[דרכי הלכה 10] אבל לא יוציאו מן הבית שמונח שם, כי אולי חבירו מקפיד על זה. ואם היה הטלית מקופל, יחזור ויקפלו. ובשבת לא יקפלו, דכיון שאין מקפלו משום איסור שבת, חבירו מוחל לו.
  • והשואל מחבירו טלית רק לעלות בו לתורה, יש ספק אם לברך עליו. על כן יתכוין שאינו רוצה לקנותו, ואז לכולי עלמא אין צריך לברך. אבל על טלית הקהל, אפילו אינו נוטלו רק לעלות לתורה, צריך לברך עליו, דהוי כשלו.

(יב)[עריכה]

סתם צמר האמור בתורה ובפוסקים הוא צמר רחלים ואילים. וטלית שהשתי הוא של צמר והערב הוא של צמר גפן או משי וכדומה, או להיפוך, שהערב הוא של צמר והשתי הוא ממין אחר, ירא שמים לא יברך על טלית כזה, משום דיש אומרים דגם ציצית של צמר אינן פוטרין רק בגד שהוא ממינו.[דרכי הלכה 11]וכן טלית של משי והציצית הן של צמר, לא יברך עליו, אלא יברך תחילה על טלית של צמר ויתעטף בו, ואחר כך יסירו ויתעטף בזה. אך אם גם הציצית הן של משי, יכולין לברך עליו (ולא שכיתי במדינתינו ציצית של משי, דהא ציצית בעינן טוויה לשמה). ואם מקצת ציצית של משי ומקצתן של צמר גרוע טפי, ואין לעשות כן.

(יג)[עריכה]

  • ציצה שנפסק ממנה חוט מארבעת החוטין (שהן כפולין לשמונה), ונשאר ממנו כדי עניבה, דהיינו ארבעה אגודלין (עיין חיי אדם),[דרכי הלכה 12]או אם נפסקו שניים ונשאר מכל אחד ארבעה אגודלין, ושני חוטין הן שלימות כשיעור, כשרה. אבל אם נפסקו שלושה חוטין, אפילו נשאר מכל אחד ארבעה אגודלין, והחוט הרביעי הוא שלם; או שנפסק אפילו רק חוט אחד ולא נשאר ממנו ארבעה אגודלין, אף על פי ששלושה חוטין הן שלימות, מכל מקום פסולה (אם לא בשעת הדחק).
  • ולכן, אם נפסק חוט אחד מן השמונה חוטין התלויין, אפילו נפסק לגמרי עד החוליות, פשיטא דכשרה, כיון שחוט זה אינו רק חצי חוט, והרי יש עדיין בחציו השני כדי עניבה ויותר. ואם נפסקו שני חוטין, ולא נשאר מהן בכל אחד ארבעה אגודלין, אם יש לחוש שמא שני חוטין אלו הן חוט אחד, אם כן הציצה פסולה. אבל אם הוא בטוח שהן משני חוטין, כגון שבשעת קשירתן דקדק לקשור תמיד ארבעה ראשים שבצד זה עם הארבעה ראשים שבצד זה (כמו שנתבאר סוף סעיף ה), ועתה נפסקו שני ראשים מצד אחד של הקשר, אם כן הרי הן בודאי משני חוטין. וכיון שיש בכל חוט עדיין שיעור ארבעה אגודלין ויותר בצד השני של הקשר, ושני החוטין הן שלימות, הרי הציצה כשרה.
  • אם נפסק חוט אחד במקום שהן תלויים בנקב, פסולה. זה שאמרנו שאם נפסק חוט אחד ונשאר ממנו כדי עניבה – כשרה, זהו דוקא אם בשעת עשיה היו כל החוטין ארוכין כשיעור, אלא שאחר כך נפסקו; אבל אם בשעת עשיה היה אפילו רק חוט אחד קצר רק משהו מן השיעור, פסולה.

(יד)[עריכה]

חוטי הציצה צריכין להיות שזורין. ואם איזה חוט נפרד משזירתו, אזי כל הפרוד נחשב כאלו נקצץ ואינו.[דרכי הלכה 13]

(טו)[עריכה]

טלית שיש בו ציצית, ונחלק לשני חלקים, כמו שהוא שכיח בהרבה טליתים שלנו, שהם מחוברים משני חלקים, ולפעמים מפרידין אותן כדי לכבסו או לתקנו ואחר כך חוזרין ומחברין אותן בתפירה, כיון דמסתמא יש בכל חלק כדי להתעטף בו, על כן די אם יטול שתי הציצית מאיזה חלק שירצה, ולאחר שיחבר את הטלית יחזור ויקשרם. אבל אם אין בכל חלק בפני עצמו כדי להתעטף בו, צריך להסיר כל הציצית (משום דכשנתפרדו החלקים נפטר כל חלק מציצית; ולאחר ששוב נתחברו ויתחייב בציצית, אם ישארו בו הראשונות – פסול משום תעשה ולא מן העשוי, כדלעיל סעיף ו'). ואם בחלק אחד יש בו כדי עיטוף ובחלק אחד אין בו כדי עיטוף, יסיר את הציצית מחלק זה שאין בו כדי עיטוף.

(טז)[עריכה]

  • אם נחתך או נקרע הכנף ונפרד לגמרי מן הטלית, ואין בחתיכה זו שלושה גודלין על שלושה גודלין, יש אומרים שחתיכה זו, אפילו לאחר שתפרה היטב אל הטלית, פסולה מלהטיל בה ציצית, דכיון שאין בה שלושה גודלין על שלושה גודלין – אין עליה שם בגד. ואפילו נתחברה עם הטלית, נחשבה כפרוד. ויש להחמיר כן. אבל אם אינו נפרד לגמרי מהטלית, כיון שנשאר מחובר מעט, מועלת התפירה שיהא נחשב בכלל הטלית, והציצית שיטיל בו אחר התפירה – כשרות.
  • ונוהגין לתפור חתיכת בגד בכנפי הטלית, משום דבהרבה בגדים, אפילו חדשים, יש בהן חתיכות מחוברות שאין בהן שלושה גודלין על שלושה גודלין. לכן נותנים במקום הטלת הציצית חתיכה של שלושה גודלין על שלושה גודלין.

(יז)[עריכה]

יש אומרים, שבכל השטח של הכנף שראוי להטיל שם את הציצה, דהיינו ממלוא קשר גודל משפת הטלית עד שלושה גודלין, לא יהיה שם שום תפר, אפילו משהו, בחוט שהיה ראוי לעשות מחוטין כאלו ציצית לטלית זה. כגון אם הטלית של פשתן, לא יתפור שם בחוטי פשתן, רק בחוטי משי וכדומה; ואם הטלית של משי, לא יתפרנו בחוטי משי; ואם הטלית של צמר, לא יתפרנו בחוטי צמר, אלא בשל משי וכדומה. ויש להחמיר בזה גם באימרא שעושין סביב הנקב לחזקו. וכל זאת אינו רק בחוט לבן; אבל בחוט צבוע אין לחוש.[דרכי הלכה 14]

(יח)[עריכה]

אם רוצה להסיר ציצית מן הטלית, כדי לתלות בו ציציות אחרות יותר יפות, או מפני שנפסק אחד מן החוטין, ורוצה לתלות שלמות, אף על פי שגם הראשונות עדיין כשרות, מכל מקום מותר, כיון שאינו מבטל את הטלית מן הציצית, ואדרבה יתלה בו ציציות יותר יפות. ויהא נזהר שלא ישליך את הראשונות למקום בזיון.[דרכי הלכה 15]

(יט)[עריכה]

ואפילו ציציות שנפסלו והסירן מן הטלית, לא יזרקם לאשפה משום ביזוי מצוה. ויש מדקדקין לגנזם בספר ולעשות מהן סימן בספר, משום דאיתעביד בהו מצוה חדא זימנא, ליתעביד בהו מצוה אחריתא. וגם הטלית שנתישן ואינו לובשו עוד למצוה, לא יעשה בו תשמיש מגונה.[דרכי הלכה 16]

(כ)[עריכה]

אם בא בשבת לבית הכנסת ומצא שנפסלה ציצה מן הטלית, ואינו מוצא לשאול טלית אחר, והוא מתבייש לשבת בלא טלית, אזי כיון שאי אפשר לו היום לקשור ציצה אחרת, לכן משום כבוד הבריות מותר לו ללבוש את הטלית כך ולא יברך עליו. במה דברים אמורים? כשלא נודע לו קודם שבת שנפסלה; אבל אם ידע קודם שבת שנפסלה, אסור ללבשו, דהיה לו לתקן מאתמול.

(כא)[עריכה]

הלובש בגד שהוא חייב בציצית, בלא ציצית, הרי זה ביטל מצוות עשה. וצריכין להשגיח בקצת בגדים העשויין באופן שיש להן ארבע כנפות,[דרכי הלכה 17] צריכין לחתוך קרן אחד, שיהא עגול. אבל אם כפל את הקרן ותפרו בענין שנראה עגול, לא מהני, דכל כמה שלא חתכו, עדיין מכלל הבגד הוא. וגדול עונש המבטל מצות ציצית. והזהיר במצות ציצית זוכה ורואה פני השכינה.

דרכי הלכה[עריכה]

הערות הרב מרדכי אליהו ע"פ מרן השו"ע, בן איש חי וכף החיים

  1. שיעור טלית קטן שנהגו לאיש הוא 72/48 ויש מחמירים 84/50 ס"מ, ולילד לפי גודלו (בא"ח לך לך יא יב).
  2. בטלית שארוגה מחוטי ניילון אי אפשר להטיל ציציות של נילון כיון שאין חוטים כאלו שנטוו לשם ציצית, ולכן יטיל בה ציציות של צמר (עי כה"ח ט ס"ק ד). טלית שארוגה בכותנה, יטיל בה חוטי כותנה שנטוו לשם ציצית או חוטי צמר. טלית שארוגה מחוטי פשתן,יטיל בה חוטי פשתן בלבד ויזהר שיהיו החוטים טווין לשמה (שו"ע ט סע' ב ג בא"ח נח ה).
  3. נהגו לעשות נקב אחד בלבד (בא"ח נח טו). והוא יהא לא רחוק מ-6 ס"מ ולא קרוב מ-3.5 ס"מ משפת הבגד מכל צד (עיו"ח נח י).
  4. אנו נוהגים לקשור הכריכות שכל כריכה וכריכה תהיה קשורה בעצמה. ונהגו לעשות בטלית קטן כ"ו כריכות י-10 בראשונה, ה-5 בשניה, ו-6 בשלישית, וה-5 ברביעית. ובין כל כריכות יעשה שני קשרים. ובטלית גדול ז-7 ח-8 יא-11 יג-13. יקפיד לומר לפני הכריכות "לשם מצוות ציצית" (בא"ח לך לך א ח). מותר לקשור הכריכות בלילה ויקפיד להתיר הציציות כאשר הטליתות בלויות.
  5. בדיעבד אפילו פחות בי"ב גודלים – כשר. ואפילו אם חוליות פחות או יותר משליש – כשר (עיו"ח בא"ח נח יב). הנוהג הוא לחשוב כל "גודל" כשני ס"מ.
  6. אם נקרע הטלית ברובו, אי אפשר לתופרו עם ציציותיו, אלא יתיר הציציות, יתפור הבגד ויכרוך הציציות מחדש (בא"ח לך לך י).
  7. אם נקרע הטלית ברובו, אי אפשר לתופרו עם ציציותיו, אלא יתיר הציציות, יתפור הבגד ויכרוך הציציות מחדש (בא"ח לך לך י).
  8. לפני הברכה טוב שיאמר לשם יחוד וכו' הכתוב בסידורים ויכוון לפטור בברכה גם טלית קטן שעליו. ויברך להתעטף בְציצית (ב בשווא). ויעטוף את ראשו בטלית בלבד כשארבע הכנפות מונחות שתים לפניו מימין ושתים לפניו משמאל, ואח"כ יעביר את השתים שמלפניו מימין לצד שמאל לאחריו כשהם כורכים את פניו ועיניו מגולות. ימתין מעט ואח"כ יעביר את של צד שמאל לפניו לצד שמאל לאחריו וישהה כשיעור הילוך ד' אמות ויורידם על גופו ולא רק על צווארו, וישאיר את ראשו עטוף בטלית. בשעת העיטוף טוב להרהר בפסוק "שוש אשיש בה' וכו' (ישעיהו סא י). ואחר שיגמור להתעטף לפני שמוריד הטלית על גופו יהרהר בג' הפסוקים "ה צבאות וכו", ה' צבאות וכו", ה' הושיעה וכו",(ספר הלכה א פרק ט א כו).
  9. טליתות גדולות המיוחדות לתפילה בלבד, אסור להיכנס בהם לבית הכסא, אבל מותר להיכנס לשירותים בטלית קטן, רק ישתדל שהציציות לא יראו כלפי חוץ. וכשפושט טליתו על מנת להכנס לבית מרחץ וכד', לא יברך כשחוזר ולובשו אלא אם מתעכב הרבה ומסיח דעתו. ואם נפל טליתו מעליו והחזירו, אין אנו מברכים מחדש. אך טוב שיהרהר את הברכה בליבו(בא"ח בראשית ט י).
  10. בימינו יש מקפידים שלא שתמשו בטליתותיהם, ולכן לא יקח אדם טלית מחבירו שלא מדעתו. ואם לקח – יטרח ויודיענו אח"כ, ויבקש על כך מחילה (בא"ח לך לך ו).
  11. נהגו לעשות ציציות של צמר כבשים לבגדים מכל הסוגים, כותנה, פוליאסטר נילון ארוג וכד', חוץ מלבגד פשתן(בא"ח נח א).
  12. "כדי עניבה" למעשה הוא כ-4 ס"מ.
  13. טוב לקשור כל חוט בראשו כיוון שיש מחמירים אם יפרק החוט לשנים ולא ישתייר ממנו "כדי עניבה". ואם התפרקה השזירה עד סוף החוט והוא היה שזור רק משני חוטים פסול, וספק אם אפשר לתקן דבר זה. אמנם אם היה החוט שזור משלשה חוטים או יותר ונפרד אחד מהם – יכול לחזור ולשזור את זה שנפרד (שו"ע יא סע' ג ונו"כ שם).
  14. כמו כן אפשר לתפור את סביבות כנף הטלית בחוט דק.
  15. ונהגו לגונזם. ואם הטלית התבלתה נהגו לגנוז גם אותה וגם את הציציות כיון שהיא בגד של מצוה. ( שו"ע כא סע' ב בא"ח לך לך כ ).
  16. וחייבים לגנוזם.
  17. מעיל או חולצה שיש להם חתך מצד הגב – ישאל שאלת חכם אם חייב ציצית -"חולצות ציצית" שהציציות מחוברות לחוצה, יש לראות שרוב אורכם יהיה פתוח מהצד, כי רק אז הם חיייבות בציצית . -צעיף שמצמר פטור מציצית. שמיכה מצמר כבשים שלפעמים מתכנים איתה גם ביום - -כדאי לעגל את אחת הפינות.