שולחן ערוך אבן העזר קיט ח
<< · שולחן ערוך אבן העזר · קיט · ח · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
היה לה מלוה אצלו, עושה שליח לתובעו.
- הגה: ודוקא בכהאי גוונא, אבל מותר ליכנס לביתה אף על פי שנשאת, הואיל ואינו דר שם ואינו נושא ונותן עמה (כך משמע בתרומת הדשן סימן רמ"ג). ויש מחמירין (בית יוסף). ומותר לאדם לזון גרושתו, ומצווה הוא יותר מבשאר עני (הגהות מיימוני פרק כ"א מאסורי ביאה) ובלבד שלא יהא לו עסק עמה, רק יזונה על ידי שליח (אור זרוע):
מפרשים
חלקת מחוקק
(כג) היה לה מלוה אצלו: ה"ה שאר תביעות וה"ה להפך כשיש לו תביעה עליו ומכ"ש שאסורה לדבר עמו בשוק:
(כד) ויש מחמירין: לא ידעתי טעם ברור לדברי המחמיר וראיות המיקל מספקת:
(כה) רק יזונה ע"י שליח: עיין במדרש רבה בראשית פ' ל"ג ויקרא פ' ל"ד מביא מעשה שאדם אחד נתן מעות לגרושתו בתורת צדקה (ומשמע שם שנתן לה ע"י עצמו) וע"י זה ירדו גשמים לעולם ומשמע דלאו איסורא עביד:
ט"ז - טורי זהב
עושה שליח לתובעו נראה שזה מיירי בענין שהיא אסורה להנשא לו עוד כו' אבל מל' הרמב"ם וטור שכתבו סתם גרושה משמע דאפילו אשת ישראל גרושה שלא ניסת יש להחמיר:
אבל מותר ליכנס כו' וזה דעת ת"ה ועיקר ראייתו מכח ההיא דע"פ ההוא גבר' דגרש' לדביתהו אזלא אינסבא לחנואה כל יומא הוה אזיל ושתי חמרא הוה קא עבדא ליה כשפים ולא קא מהניא ליה ביה משום דהוה מזדהר בנפשיה בזוגות יומא חד אשתי טוב' דלא הוה ידע כמה שתי עד שתסר אזדהר בנפשיה אפיקת' בזוגא ומסיק שם דאיתזק ש"מ דשרי לכנוס בבית ולשתות שם כמה כוסות דמסתמא לאו בעבריינ' עסקינן דא"כ מאי מייתי תלמוד' דאיתזק משום זוגות דלמא ההיא עבירה גרמה ליה כדאמר תלמוד' לעיל מינה דרב' לא חש למילתא דאיתזק רבה בר לויאי בזוגו' דאמר משום דאותביה בפירקי הוה וביישו לרבה ע"כ והב"י כתב ע"ז דלא נראה לו כן ואין אמירתו וראייתו מוכרחת ולעד"נ דאיסור ברור יש כאן דודאי יש חשד שהי' מכרת ברמיזותיו ולא מהני בזה מה שיש שם אנשים אחרים דהא אינם מכירים באותן הרמזים וראיה ברורה מההיא דאם באים לפני הדיינים ביחד משמתינן אותם אע"פ שיש שם אנשים הרבה אלא ודאי מטעם רמיזותיו וכ"ש בזה שיש לחוש שמא ילך לאותו בית כשלא יהיה שם אלא היא ובפ' המוכר פירות אי' מי שיש לו בור בחצר חבירו דשייך שם חשד אשתו ק"ו בגרושתו כאן והראיה מע"פ לאו ראיה היא דודאי ההוא גברא היה עבריין והא דמוכח בת"ה דשמא איתזק מכח אותה עבירה לאו מלתא היא דהא כל יומא היה שותה שם ולא איתזק כל זמן שלא שתה זוגות רק אותו יום ששתה זוגות ע"כ ודאי איסור גמור הוא ולא היה לו לרמ"א להביא דיעה זו כלל כנלע"ד:
באר היטב
(טז) מלוה וכו': וה"ה שאר תביעות. וה"ה להיפך כשיש לו תביעה עליה. מכ"ש שאסורה לדבר עמו בשוק ח"מ.
(יז) חולקים: החלקת מחוקק תמה על היש חולקים. וכן הפרי חדש.