שולחן ערוך אבן העזר קיט ז

מי שגרש אשתו מן הנשואין, לא תדור עמו בחצר, שמא יבואו לידי זנות; ואם היה כהן, לא תדור עמו במבוי; וכפר קטן נדון כמבוי.

הגה: ואם נשאת לאחר, אפילו בישראל, לא תדור עמו במבוי (טור). וכל זה במבוי סתום, אבל במבוי מפולש שדרך רבים עובר ביניהם, מותרים לדור (בית יוסף בשם הר"ן שכן כתב בשם התוספות), אם רשות הרבים מפסיק בין בתיהם (הגהות אשרי פרק שני דכתובות), אפילו אין בכל העיר שום יהודי רק הם לבד, שרי (תרומת הדשן סימן רמ"ג). גירשה משום שאסורה עליו, אפילו לא נשאת, אסור לדור עמה, כאילו נשאת לאחר (אור זרוע):

מפרשים

חלקת מחוקק

עריכה

(יז) לא תדור עמו בחצר: דמאחר דלבו גס בה ומכרת ברמיזותיו חיישינן שמא יבואו לידי זנות ואף עפ"י שפנויה היא אסורה לו דאפילו על יחוד דפנויה גזרו כמו שנתבאר לעיל סי' ך"ב וסימן כ"ו ומ"מ אם נזהרין שיהיו אחרים עמהם בחצר וכמו שעשה רב זכריה בן הקצב וכמו שנתבאר לעיל סי' ז' סעיף ט' נראה דשרי וכך כתב הר"ן דאין איסור בגרושה יותר מבשבויה:

(יח) ואם נישאת לאחר: לכאורה משמע אפילו נתגרשה מן האחר דהא מכל מקום איכא איסור לאו כמו בכהן וכן היא בטור וברא"ש אבל ר"י כתב נ"ל דמאחר דקי"ל במחזיר גרושתו בעל ולא קידש אינו לוקה דהויה כתיב בה א"כ אין בה איסור לאו ומותרת לדור עמו במבוי כמו גרושה גרידא:

(יט) אפי' בישראל לא תדור עמו במבוי: משמע אבל חוץ למבוי מותר אפילו בנשא' דאיכא איסור אשת איש אבל בטור כתב לא תנשא לאחר בכל אותה שכונה שדר בו המגרש ואם גירשה השני אינה אסורה לדור אלא במבוי שדר בו הראשון וא"כ לא היה לו להשמיט דעת הטור דבנשאת אפי' חוץ למבוי אסור בכל השכונה ואפשר דכיון דשיעור דשכונה לא אתפריש רק שאמרו כפר קטן נידון כשכונה ומאחר שדעת הרמב"ם שכפר קטן נידון כמבוי וא"כ ליכא נפקותא בחומרא זו דלא תנשא בשכונתו דהא מה שהוא יותר מכפר קטן מותר לכ"ע וכפר קטן נידון כמבוי דאפי' בלאו הכי אסור ומ"מ צריך להתיישב למעשה מה נקרא כפר קטן דאסור ומה נקרא כפר בינוני דשרי:

(כ) אם ר"ה מפסיק בין בתיה': אבל אם דרים זה אצל זה יכולים לבא זה אצל זה דרך הכותל שביניהם אבל אם בית א' מפסיק ביניהם שאין יכולין לילך דרך חצר אחר אלא דרך המבוי ומאחר שמבוי רבים בוקעין בה הוי רה"ר מפסיק ביניהם:

(כא) שום יהודי רק הם לבד: כ"כ בת"ה ע"ש ובאמת ראיותיו חלושות למעיין שם ואינן דומין לנדון ובקל תוכל לבא לידי איסור ובפרט לפרקים כשבעלה השני הולך לדרכו ע"כ נראה דאין להקל בפשיטות בזה ובפרט היכא דאיכא קצת רינון לעז חשד:

(כב) משום שאסורה עליו: אם הוא איסור דרבנן כגון שבויה וכיוצא בזה אסורה לדור בחצר ומותרת במבוי ואם הוא איסור דאורייתא כגון סוטה ורואה דם מחמת תשמיש אסורה לדור אף במבוי וכמו שנתבאר לפני זה וא"כ מ"ש כאן כאלו נשאת לאחר מיירי דאסורה עליו מן התורה:

בית שמואל

עריכה

(יד) לא תדור עמו בחצר: בש"ס איתא בשבויה התירה חכמינו ז"ל לדור עמו בחצר א' ובלבד שאל יתייחדו ומבעי' בגרושה מהו ופרש"י דבעיא היא באשת כהן שגירש אותה והיינו לפי גרסתו בברייתא לא תנשא בשכונתו מדאסור' לדור בשכונתו ע"כ לא איירי בגרושה לישראל והיא פנויה וישראל שגירש את אשתו ולא נשאת אינו מפורש בש"ס אם אסורה לדור עמו בחצר והר"ן ס"ל ג"כ כשיטת רש"י מ"ה ס"ל אף על גב מסברא אמרינן דאסור מ"מ אם נזהרים שלא להתייחד מותר אבל הרמב"ם ס"ל הבעיא קאי על אשת ישראל שגירש ולא נשאת אם מותר לדור עמה בחצר כעובדא רבי זכריה והיינו שנזהרים שלא להתייחד ואפש' דאסור כי לפי גירסתו בברייתא איתא לא תדור בחצר והמחבר הביא כאן לשון הרמב"ם ש"מ אפילו נזהרים שלא להתייחד אסור ולא כח"מ שהביא דברי הר"ן על דברי המחבר בפשיטות ול"ד כי לכ"א יש שיטה אחרת בזה, ועיין בסדר הגט סעיף ק' כתב ש"מ שגירש רשאי להתייחד כשיש עד אפי' שפחה, י"ל ש"מ שאני או שם איירי לפי שעה מותר בכה"ג:

(טו) בחצר: ואם היא נשאת לבעל צריכה ריחוק מכל שכונה שהוא גדול ממבוי כמ"ש בהרא"ש והטור ואם נתגרשה א"צ ריחוק אלא ממבוי ומ"ש הרב רמ"א ואם נשאת וכו' איירי בנשאת ונתגרש ומ"ש הר"ן בשם ר"י אם נתגרשה א"צ ריחוק אפי' ממבוי כיון דליכא מלקות לא קי"ל כוותיה גם הרמב"ם חולק עליו דהא פסק רפט"ו ופי"ז ה"א בכהן הבא על הגרושה בלא קידושין אין לוקין אותו וכאן פוסק דצריכה ריחוק ממבוי וש"מ דלא תליא במלקות גם בתשובת ריב"ש שהבאתי בסמוך חולק עליו:

(טז) כאלו נשאת לאחר: כלומר כאלו נשאת ונתגרש' דצריך ריחוק ממבוי ועיין בד"מ סי' י' ומה שכתוב בח"מ דא"צ ריחוק ממבוי אא"כ דאסורה לו מדאורייתא אישתמטא ליה תשובת ריב"ש סימן ש"ס כתב שם אפי' אסורה מדרבנן צריכ' ריחוק ממבוי אלא בשבויה הקילו:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

מי שגירש אשתו כו' בגמרא פ"ב דכתובות תניא המגרש אשתו לא תנש' בשכנותו לפי שמכירה ברמיזותיו ויבואו לדבר עבירה ואם היה כהן לא תדור עמו במבוי זה היה מעשה ואמרו כפר קטן נידון כשכונה פירש"י אם היה כהן אפילו לא ניסת לא תדור עמו במבוי שמא יבא עליה וכהן אסור בגרושה אבל ישראל כ"ז שלא ניסת תדור בשכונתו עכ"ל נראה מבואר דשכונ' גדולה ממבוי ומ"ה אמר לא תנשא בשכונתו דאם תנשא יש איסור חייב מיתה החמירו להרחיק אפילו מהשכונה וכ"ש אשת כהן שנתגרשה וניסת אלא דכל שלא נסת יש חילוק דבישראל תדור בשכונתו ולאו דוקא שכונה דאפי' במבוי שלא תוכל לדור דחד טעמא היא כיון שאין שם אפי' לאו אין חשש שיבא עליה דאם יש להם חשק להדדי הלא יוכל לחזור ולישאנה בהיתר ולא נקט רש"י שתדור בשכונתו אלא לאורויי דאיסור דנקט התנא בשכונתו היינו כשתנשא אבל כל זמן שלא ניסת לא החמירו בשכונת' וה"ה במבוי וזה לא היה בכלל מאמר התנ' במה שאסר שכונתו אלא דבגרושת כהן שיש לאו אפי' בלא ניסת חייב להרחיק אלא דא"צ להרחיק הרחקה גדולה אלא עד סוף המבוי לחוד והתוספת כתבו אם ה"ה כהן לא תדור (בשכונתו) צ"ל במבוי דכיון דפנויה היא קיל ליה אבל אם ניסת א"צ להרחיק אלא כדי שכונה דהיינו ג' בתים דכיון דניסת חמירה ליה אפי' לכהן עכ"ל מבואר דהם ס"ל דשכונה קטנה ממבוי מ"ה בניסת בין גרושת ישראל בין של כהן סגי ליה בהרחק' שכונה אלא דאם לא ניסת דאז יש איסור בכהן והוא לאו וקיל ליה צריך הדחקה טפי אפי' ממבוי ובגרושת ישראל שניסת לב' וגירש' יש לאו על הראשון הוה דינו ככהן ממש:

ודעת הרא"ש והטור כדברי רש"י ממש אלא שמרן ז"ל כתב דרש"י גרס כפר קטן נידון כמבוי כמ"ש בסמ"ג ומתוך כך פי' דעת רש"י דהשכונה קטן ממבוי בישראל שניסת לא החמירו רק מן השכונה ובכהן אפילו לא ניסת חמור טפי ואסור אפי' במבוי מטעם דמעלה עשו בכהונה ואגב שיטפיה לא דק בזה כלל דאין שייך מעלה בכהונה אלא לענין נשואין שהחמירו מלישא משום מעלת הבנים שיתיחסו לכהונה אבל לחשש זנות ודאי כל שהאיסור חמור טפי בו החמירו טפי וא"כ איך יעלה על הדעת להקל בחשש זנות של אשת איש בישראל מחשש לאו דכהן אלא ודאי זה לא היה ולא נברא ודעת רש"י מבוארת כמו שזכרנו והיא כדעת הרא"ש והטור ממש והרמב"ם כתב וז"ל מי שגירש אשתו מן הנשואין לא תדור עמו בחצר שמא יבואו לידי זנות ואם היה כהן לא תדור עמו במבוי וכפר קטן נידון כמבוי עכ"ל לא גרס הוא ברישא לא תנשא בשכונתו אלא לא תדור בשכונתו ומשמע דס"ל אפילו בגרושת ישראל ולא ניסת צריך הרחקה קצת דשמא יזנה עמה ועכ"פ יש איסור על ביאה בלא קדושין וס"ל להרמב"ם כמו התוס' בזה דמבוי גדול משכונה וקשה למה לא זכר הרמ"ה רין שכונה כלל ונ"ל דהרמב"ם מפרש דהשכונה הנזכרת בגמ' היינו חצר המוקפת ויש בו בתים הרבה וע"כ לא חילק הרמב"ם אלא בין שכונה שהיא חצר למבוי ובכהן אפילו לא ניסת אסור אפילו במבוי וא"כ בישראל שניסת כ"ש שאסור אפילו במבוי ולא הוצרך לכתבו כפר קטן נידון כמבוי פי' אע"פ שיש מבואות הרבה כולם הוין כמבוי אחד דהיינו במקום שאסור במבוי אחד בכהן אסור בכפר אפילו כל המבואות אבל בישראל דאין איסור רק בשכונה מותר אף בכפר ודרך זה יש לפרש גם לפירש"י אף אם נאמר שגירסתו היתה כפר קטן נידון כמבוי כמ"ש בסמ"ג מ"מ הוא שפיר דה"ק שבישראל וניסת אסור בשכונה שהוא חמור מאד ובכהן אסור רק במבוי וחוץ למבוי מותר ובכפר קטן הוה חוץ למבוי כמו במבוי לדין שאסור במבוי ואין מזה הוכח' ששכונ' היא קטנה ממבוי דודאי לרש"י השכונה גדולה ממבוי וכמו שכתבנו לעיל וטעם שהחמירו בכפר קטן משום לא שכיחי ביה רבים כנ"ל:

ואם נישאת לאחר כו' תמיה לי אמאי לא כתב אפילו אם גרשה האחר לא תדור במבוי דהו' ככהן ולא ניסת דיש לאו בתרווייהו וכ"ה בטור ואפשר דפוסק כמו שכתב הב"י בשם הר"ן דר"י ס"ל בגרושתו שניסת ותגרש' אין דינה ככהן כיון דאפי' אם בא עליה אינה לוק':

באר היטב

עריכה

(יב) בחצר: אפי' נזהרים שלא להתיחד אסור ב"ש ודלא כח"מ. ול"ד בחצר שהם משתמשים בקביעו' אלא אפי' בחצר שאיו משתמשין בו אלא לכניסה ויציאה אסור הראנ"ח ח"מ סי' ל"ו. ש"מ שגירש רשאי להחייחד כשיש א' אפי' שפחה דש"מ שאני עיין ב"ש.

(יג) לאחר וכו': איירי בנשאת ונתגרשה אז א"צ ריחוק אלא ממבוי אבל אם היא נשואה לבעל צריכה ריחוק מכל שכונה שהוא גדול ממבוי ב"ש ועיין ח"מ ובה"י. ראובן שגירש לאשתו והלכה ונשאת לאחר וילדה בנים. והמגרש נשא אשה אחרת וילדה ממנו בנים. מותרים הבנים להנש' זה עם זה וליכ' למיחש מתוך שהם מחותנים יבואו לידי איסור. וכ"ש דמותר לבת המגרש שתקח את המגורש'. ולאח המגרש שיקח אחות המגורשת כנה"ג דף ק"מ ע"א.

(יד) לבד: החלקת מחוקק כ' דאין להקל ע"ש.

(טו) לאחר: ר"ל כאלו נשאת ונתגרשה דצריך ריחוק ממבוי. ואפי' אם היא אסורה עליו אפי' מדרבנן צריכה ריחוק ממבוי רק בשבויה הקילו ב"ש דלא כח"מ.

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}