רמב"ם על פרה ד

פרה פרק ד[עריכה]

משנה א[עריכה]

אמר השם יתברך בפרה "חטאת היא"(במדבר יט, ט), ומאשר קראה חטאת חייבת משפטי החטאת, שאם נשחטה שלא לשמה פסולה כמו שהתבאר בזבחים, ושהיא תצטרך רחיצת ידים ורגלים כשאר קדשי מזבח.

ורבי אליעזר אומר, אחר שנשחטה בחוץ יצאת ממשפט הקדשים.

ואמר בפרה אדומה "ונתתם אותם אל אלעזר הכהן"(במדבר יט, ג). רבי מאיר אומר זאת נעשית באלעזר ושאר כל הפרות בכהן גדול, וזהו המאמר פה ושלא בכהן גדול פסולה, וכבר ביארנו במה שקדם שהיא כשרה בכהן הדיוט.

וכלי לבן - הם אותן שהיה לובש כהן גדול ביום הכיפורים לעבודת היום כמו שהתבאר בפסוק, ואמנם הם ארבעה כלים אשר היה לובש כהן הדיוט לעבודה. ולשון התוספתא "מצוותה בארבעה בגדי לבן של כהן הדיוט, ואם עשאה בבגדי זהב או בבגדי לבן חול פסולה". וידענו זה בגזירה שווה, אמר האל יתברך ביום הכיפורים אשר לשון הפסוק בה באלה ארבעה בגדים "והיתה זאת לכם לחוקת עולם"(ויקרא טז, לד), ואמר בפרה אדומה "והיתה לבני ישראל, ולגר הגר בתוכם, לחוקת עולם"(במדבר יט, י), ואמרו "מה חוקה האמורה כאן בבגדי לבן אף" וכו'.

ואין הלכה כרבי אליעזר:

משנה ב[עריכה]

בשתי גיתות - שחתכה, ועשה גת לקצתה וגת לקצתה.

ואמרו או ששרף שתים בגת אחד - אף על פי שהיתה כל אחת יוצאת לבדה כפי מה שקדם.

ואמר האל יתברך "והזה אל נכח פני אוהל מועד"(במדבר יט, ד), ולזה יצטרך שיזה כנגד פתחו של היכל והוא יראהו, רוצה לומר ההיכל, כמו שיתבאר בפרק שני ממדות.

הזה מששית שביעית - רוצה לומר שהוא טבל אצבעו טבילה ששית, והזה ממנה ששית ושביעית הנה פסלה. לפי שמתנאיה כפי מה שהודעתיך "על כל הזאה טבילה", ואף על פי שהוא שב אחר זה וטבל טבילה שביעית והזה ממנה הזאה שביעית, הנה זה לא יספיק לפי שהוא כבר פסלה. אמנם אם הזה מטבילת שביעי שתי הזאות שביעית ושמינית הנה היא כשרה, לפי שכבר נשלמו שבע הזאות כמצוותה וכל מה שיבוא אחר זה לא יפסידה, וזה אפילו שב והזה שמינית או תשיעית או עשירית לא פסלה:

משנה ג[עריכה]

כבר קדם לך סברת רבי אליעזר בתחילת זה הפרק שהוא לא יטמא כדין שאר קדשים בפרה.

ואשר חייב ש[לא] נפסול אותה אם חשב לאכול ממנה, ואפילו אצל חכמים, לפי שלא בא לריח ניחוח:

משנה ד[עריכה]

בזאת ההלכה יש עיקרים רבים והבינם:

אמר יתברך "ושחט אותה"(במדבר יט, ג), אמרו "בא הכתוב ולימד על הפרה שתהיה מלאכה פוסלת בשחיטתה", וזה מאמרו "אותה" שלא יתעסק בעסק אחר עם שחיטתה.
וגם כן אמרו באומרו "ושרף את הפרה"(במדבר יט, ה), "בא הכתוב ולימד על הפרה שתהא מלאכה פוסלת בה משעת שחיטה עד שתעשה אפר".
ואמנם כולם מטמאין בגדים, הנה הפסוק אמר לאשר ישחטנה ואשר ישליך בה עץ ארז ואזוב ושני תולעת, "וכבס בגדיו הכהן, ורחץ בשרו במים"(במדבר יט, ז).
ואמר באשר ישרפנה, "והשורף אותה, יכבס בגדיו"(במדבר יט, ח).
ואמר באשר ישחקנה וינפה אותה ויקבוץ אפרה, "וכבס האוסף את אפר הפרה את בגדיו, וטמא עד הערב"(במדבר יט, י).
ואמרו שמעת שאמר האל יתברך שהמשליך את האזוב מטמא בגדים קל וחומר לאשר ישרפנה, ואמר "והשורף אותה יכבס בגדיו" ללמד שכל העוסקים בפרה מתחילה ועד סוף מטמאים בגדים וטעונים רחיצת גוף והערב שמש.
וכבר התבאר בתחילת זה הספר כוונת אמרנו "מטמא בגדים", וזה שכל בגד או כלי יגע בו והוא באותו העת מתעסק בשריפה הנה יטמאנו.

אמר יתעלה "חטאת היא"(במדבר יט, ט), מלמד שמועלין בה, ומי שנהנה ממנו בשווה פרוטה חייב מעילה כאשר יתחייב מי שנהנה בקדשי מזבח, כפי מה שהתבאר בתחילת מסכת מעילה.

ואמרו לעולם - בין לפני שריפתה בין לאחר שריפתה, מועלים בה עד שתעשה אפר, ואז לא ישאר בזה האפר מעילה. וכן מותר לקבצו בלילה ושלא בכהן, ושלא יפסל אם יתעסק במלאכה בעת קיבוץ האפר, כמו שאמרנו לעולם מועלין בה עד שתעשה אפר.

ומעשיה בכהן - עד שתעשה אפר.

ומרבין לה עצים עד שתעשה אפר - אמר "ואסף איש טהור"(במדבר יט, ט), אמרו "לפי שכל מעשה פרה בכהן, שומע אני אף אסיפת האפר תהא בכהן, תלמוד לומר איש טהור, מגיד הכתוב שאסיפת האפר בכל אדם".

אמר והמלאכה פוסלת במים עד שיטילו האפר - אלו העיקרים שימם נוכח עיניך כי עליהם סובבת זאת ההלכה ומילותיה, וזה:

שהמים ישאבו ממים חיים כמו שהתבאר, ויקחו אלו המים בכלי ויעורב עמהן מעט מאפר הפרה, שיעור שיתראה על פני המים, וזה המעורב הוא אשר קראו האל "מי נדה", והוא אשר קראו המשנה "מי חטאת", ויקראו גם כן "מים מקודשים".
וכל מה שתראה ותשמע בזאת המסכת "מקודש", ומה שישתמש ממנו "מקדש ומקדשים" וזולת זה, רוצה לומר השלכת האפר במים השאובין.
וכל מה שתשמע "ממלאין וממלא והממלא", אמנם היא שאיבת אלו המים אשר יושלכו בהן האפר.
ולזה המים אשר יובאו לקידוש, לא יותר לו שיתעסק בדבר אחר כל עוד שישאבם ולא בעת נושאם ולא בעת יציקתם מכלי אל כלי.

ובכלל, כל עוד שלא יושם בו אפר הפרה המלאכה פוסלת בה. ואם השליך בה האפר ושב מקודש הנה לא יפסל בעשיית מלאכה, ולא בשעת הזאה בעת שיזה ממנו על הטמא לא יפסל בעשיית מלאכה.

ואמרו בספרי "אין לי אלא מלאכה פוסלת בפרה, במים מנין, תלמוד לומר "והיתה לעדת בני ישראל למשמרת, למי נדה"(במדבר יט, ט)". רוצה לומר שמי נדה כמו פרה, כמו שהפרה נפסלת במלאכה כמו שביארנו, כן המים.
ואמרו שם "או יכול אפילו קדשו, תלמוד לומר למי נדה, כבר הן מי נדה". רוצה לומר שהן יפסלו במלאכה כל עוד שיחשוב בהן להיות מי נדה, אמנם אם שבו מי נדה הנה לא יפסלו במלאכה.

ושמור הכוונות האלו תמיד, רוצה לומר הקידוש והמילוי, ושהמילוי נפסל במלאכה, ומעת התקדש המים באפר אין המלאכה פוסלת בהן. ולשון התוספתא "כל מעשיה ביום, חוץ מאסיפת האפר והמילוי והקידוש, וכל מעשיה בכהנים, חוץ מאסיפת האפר והמילוי והקידוש וההזאה, ולעולם אין מזין ואין מקדשין הימנה אלא בכלי. כל מעשיה, מלאכה פוסלת בהן, חוץ מאסיפת אפרה והזאת מימיה:

משנה פרה, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב