עיקר תוי"ט על פרה ד
משנה פרה, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) ולא ידעתי מקום לדיוק זה, דהא בקידוש פנים תני נמי שלא רחץ, ודינו נמי הוא פלוגתא דאמוראי בגמרא, ואי איתא לדיוקיה אמאי לא אותביה למאן דפליג ולסייע למאן דסבירא ליה הכי. אלא, לאו דיוקא הוא כלל, ומ"מ דינו דפסק אמת. ועתוי"ט:
(ב) (על המשנה) פסולה. דכתיב הכהן, בכיהונו. ספרי. הר"ש:
(ג) (על הברטנורא) של כהן הדיוט:
(ד) (על הברטנורא) בזבחים דף קי"ג ילפינן ליה. וקשה, הא אנן בשריפה קיימינן, והוה ליה לפרש ואם שרפה, דהכי נמי ילפינן התם:
(ה) (על המשנה) כשרה. דוקא אם כהן אחר חזר והזה, אבל הכהן השורף פסלה מחמת מלאכה שאינה צריכה בשעת שריפתה. הר"ש בשם התוס':
(ו) (על הברטנורא) כגון שוחט על מנת להזות למחר, דמעבודה לעבודה לא שמענו. דאי בהזאה גופא הא תני לעיל ר"פ:
(ז) (על הברטנורא) וכיבוס בגדים דכתיב גבי אוסף, דריש ליה בספרי:
(ח) (על הברטנורא) והא דין הוא, אם פוסלת בשחיטה לא תיפסל בשריפה, אלא לימד שפוסלת בה עד שתיעשה אפר. ספרי. הר"ש. ועתוי"ט:
(ט) (על הברטנורא) ואפילו ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף לא אמרינן שקודם הפסול מטמאה בגדים, דהא דישנה כו' היינו בשחיטה כשרה. גמרא.
(י) (על המשנה) חומרה שמחמיר לפוסלה במלאכה מקיל בטומאת בגדים. מהר"ם:
(יא) (על הברטנורא) ותימה, תיפוק ליה דקדשי בדק הבית הוא דמועלין בהן. וי"ל דאיצטריך למועל אחר מועל דאינו אלא בקדשי מזבח. תוס'. ולי נראה, דחטאת איצטרך לשאר דרשות, אלא מדהיא למעוטי אפרה, קאמר נמי דבכלל חטאת שיהיו מועלין, והיא למעוטי אפרה:
(יב) (על הברטנורא) ותימא, תיפוק ליה דאפר הקדש מותר. יש לומר, דשאני הכא דכל מצותה לשריפה עומד. אי נמי, דטעמא דמותר דאין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו אבל הכא אכתי לא אתעביד. תוס':
(יג) (על הברטנורא) וכל הכשר לאסיפה כשר לקידוש, כמו שכתב הר"ב בפרק ה' משנה ד'. ופירש"י, שאחר אסיפה כתיב ולקחו, אותם שנאמרו באסיפה. ומילוי נמי כתיב בהאי קרא ונתן מים חיים אל כלי, שיתן מים תחלה והיינו המילוי:
(יד) (על הברטנורא) וזה לשון הר"מ, אם השליך האפר כו' לא יפסל בעשיית מלאכה ולא בשעת הזאה: