רמב"ם על חולין ו

<< · רמב"ם · על חולין · ו · >>

ראו גם נוסח המשנה חולין ו רמבם

חולין פרק ו

משנה א

אין הפרש בין קדשי מזבח ובין קדשי בדק הבית, אם עבר אדם ושחטן אינו חייב בכסוי.

וכבר ביארנו שהכוי בריה בפני עצמו, ולא הכריעו חכמים אם מין חיה הוא אם מין בהמה, לפיכך אם יכסו דמו ביום טוב ידמה שהוא חיה ויבאו לאכול חלבו, ולפיכך אין מכסין את דמו עד למוצאי יום טוב:

משנה ב

רבי מאיר אומר, שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה. וחכמים אומרים, לא שמה שחיטה.

והלכה כחכמים:

משנה ג

מה שאמר פטורים מלכסות - הוא גם כן דעת רבי מאיר. אבל חכמים אומרים, חייבין לכסות דם העוף או החיה ששחטו.

וכן אין שוחטים אחריהן אם קדם שום אדם ושחט אותו ואת בנו לפי ששחיטתן ספק, ואפשר ששחיטתם גמורה וחייבין לכסות בעוף ואסר לשחוט אחריהן בהמה, ואפשר שהיא נבילה ואין חייבין לכסות בעוף ומותר לשחוט אחריו כמו שזכרנו, ולפי שהוא ספק החמירו חכמים.

אבל אצל רבי מאיר שחיטתן בינן לבין עצמן נבילה לכל דבריו, בין לקולא בין לחומרא, ולפיכך אומר אין מכסין אחריהם לקולא.

והלכה כרבי מאיר:

משנה ד

הכל מודים שאינו מברך אלא ברכה אחת על דם החיה והעוף.

ומה שאמר כסהו הרוח חייב לכסות - רוצה לומר אם נתגלה אחרי כן, כדי שלא תדמה שהוא כאילו כיסהו ונתגלה שהוא פטור מלכסות. אבל אם כיסהו הרוח ונשאר מכוסה פטור מלכסות.

ואין הלכה כרבי יהודה:

משנה ה

מה שאמר בדם החיה - רוצה לומר בחיה טמאה, לפי שאם היתה טהורה הכל מסכימים שחייב לכסות.

ועניין מה שאמר רבי יהודה אין דם מבטל דם, שאם היה דרך משל [דם] אותו העוף משקל גרגיר, ונתערב עמו כמה ליטרים מדם הבהמה, לא בטיל דם העוף אלא מכסה הכל.

וכבר ביארנו בשמיני מזבחים שאין הלכה כרבי יהודה:

משנה ו

כבר ידעת שרבי יהודה מפרש דברי חכמים, והלכה כמותו:

משנה ז

אל יקשה בעיניך מה שאמר רבן שמעון בן גמליאל בעיקר הזה שמסר, שהסיד והחרסית ומגופת האבנים ולבינה אין מגדלין צמחים, לפי שעניין מה שאמר וכוונתו הוא שהדבר שהיה בתחילתו מגדל צמחים מכסים בו, אף על פי שנשתנה שמו מצד מלאכה שנעשית בו.

וכבר ביארנו לך שהעיקר שבידינו אין למדין מן הכללות, הלא תראה שנסורת העץ הדקה וכן נעורת של פשתן מותר לכסות בהם אף על פי שאינן מגדלים צמחים לעולם.

ודע שכל מה תקראוהו תורה "עפר" מכסין בו, ולפיכך מותר לכסות באפר כל דבר שנשרף ואפילו בגדים או בשר, הואיל וקרא הכתוב אפר הפרה אדומה כמו שנאמר "מעפר שריפת החטאת"(במדבר יט, יז).

וכן שפיית הזהב בלבד מכל המתכות הניתכות באש שנאמר "ועפרות זהב לו"(איוב כח, ו). ודע שהמתכות שאינן ניתכין כגון הכחל ואבן התכלת שקורין אותו בלשון ערב "לאזורי", ובלע"ז "לפיש" "לאוזלי" מכסין בהן, אבל הנגר והאלבאין שנקרא "בליך" בלע"ז והדומה להן אין מכסין בהן, מפני שהן כשפיית הנחשת והעופרת חשובין, וכבר זכרנו ששפיית כל המתכות אין מותר לשחוט לתוכן אלא הזהב לבדו.

וכל אלו העניינים מקובלים, יש מהן שיש להן רמז בכתוב, ויש מהן שאין לו רמז אלא קבלה:

משנה חולין, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב