רוטנברג על משלי כט כג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

הטקסט המקראי[עריכה]

גאות אדם תשפילנו, ושפל רוח יתמך כבוד.


הטקסט הפשוט[עריכה]

גאות אדם תשפילנו, ואולם[1] אדם, אשר הוא[2] שפל רוח, יתמוך את[3] ה[2]כבוד.

[1] לפי השמטת חיבור

[2] לפי משפט ניתק לשם (מגדיר)

[3] לפי השמטת יחס

הפירוש[עריכה]

גאוותו של אדם פשוט[4] תשפיל אותו; ואילו אדם פשוט, שרוחו שפלה, מגביר[5] את הכבוד. כלומר, אדם פשוט שהוא בעל גאווה, משפיל את עצמו בעיני הבריות; מה שאין כן באדם פשוט, שרוחו שפלה, ר"ל המתנהג בעניוות: לא זו בלבד שאין התנהגותו בעניוות משפילתו בעיני הבריות, אלא להפך – הוא מנחילנו (*המילה לא ברורה) כבוד.

[4] ראה הע' 6 ליב3.

[5] "יתמך" – יגדיל, יגביר. ראה הע' 5 ליא16.